נושא העתירה שלפנינו הוא החלטת מנהלת מחלקת אשרות זרים במינהל האוכלוסין של משרד הפנים שלא להעניק אשרת שהייה ומעמד בישראל לגב' נגויאן או טו - היא העותרת 2, מנהלת סוכנות נסיעות בהאנוי, בירת וייטנאם. בין העותרת 2 ובין העותר 1, מר צבי ישראל פרי מחיפה, נוצר קשר אמיתי, כן ופורה של אהבה, כפי שהגדירה באת-כוחם של העותרים בסעיף 73 לעתירתם בפניי: "על כך נאמר כבר כי האהבה אינה יודעת גבולות". ואלו העובדות לענייננו מר צבי ישראל פרי (העותר 1) הוא אזרח ישראלי, יהודי, קבלן חשמל בחיפה, החי בנפרד מאשתו. מר פרי הכיר את גב' נגויאן, רווקה בת 27 ממוצא וייטנמי, עת ערך טיול בן חודש ימים בוייטנאם החל מאמצע חודש ספטמבר 2001. מר פרי פנה לסוכנות הנסיעות אותה ניהלה גב' נגויאן, על-מנת שזו תארגן עבורו ועבור 2 האנשים שאתו (אחיינו וחברו) טיול במדינתה. במהלך הטיול שמר מר פרי על קשר עם גב' נגויאן בנוגע לסידורים שעלו מהטיול אותו ארגנה עבורם ונוצר ביניהם גם קשר אישי. טרם חזר מר פרי לארץ, הודיע לגב' נגויאן על עזיבתו ומאז המשיכו השניים להתכתב באמצעות דואר אלקטרוני. לימים הזמין מר פרי את גב' נגויאן לביקור "גומלין" בן חודש ימים בארץ. בסיועו של מר פרי, קיבלה גב' נגויאן אשרת תייר לחודש ימים והגיעה לישראל ביום 22.1.2002. יצוין כי מר פרי ביקש מתן אשרת ביקור לגב' נגויאן בשמו ובשם אשתו. הצדדים אינם חלוקים כי אשרת השהייה של גב' נגויאן הוארכה באופן מסוים והיא הורשתה לשהות בישראל תקופה כוללת של שלושה חודשים. במהלך שהותה בארץ התגוררה (ועדיין מתגוררת) גב' נגויאן בביתו של מר פרי. היות והעותרים ביקשו להמשיך ולממש את הקשר ביניהם, הם פנו (לטענתם, לקראת תום אשרת השהייה שלה בארץ) למחלקת אשרות זרים בבקשה להאריך את אשרת שהייתה של גב' נגויאן בארץ. ואולם, באותו מעמד נאמר להם, לטענתם כי לבקשה כזו אין סיכוי. אי לכך, מתום האשרה ועד היום גב' נגויאן שוהה בארץ באופן בלתי חוקי. במהלך חודש ינואר 2003, כשהבין שמרחפת מעל ראשם סכנת גירושה של גב' נגויאן מהארץ, פנה מר פרי ללשכת מינהל האוכלוסין בחיפה בבקשה למתן/הארכת אשרת שהייתה מתוקף ניהול חיים משותפים. בקשה זו נדחתה ביום 22.1.2003 בשל מעמדו האישי. באותו אופן נדחה גם ביום 17.2.2003 הערעור שהגיש על החלטה זו, בטענה שהוא נשוי ויוכל להזמין את גב' נגויאן לארץ בהתאם לנהלים לכשיתגרש. לטענת מר פרי, הוא נתבקש להמציא למחלקת אשרות זרים מכתב מאשתו החוקית, שלפיו היא אינה מתנגדת לקשר שבינו לגב' נגויאן. ואולם, גם צירוף מכתב זה העלה חרס ובקשתו נדחתה בשלישית ביום 24.4.2003. יצוין כי מכתב זה לא הוצג בפנינו. לטענת מר פרי, עת הכיר את גב' נגויאן בוייטנאם כבר חי בנפרד מאשתו מזה כשנה. מר פרי ואשתו חתמו ביום 8.8.2001 על הסכם גירושין, אשר קיבל תוקף של פסק-דין ביום 9.9.2001 (תמ"ש 36420/00 בבית-המשפט לענייני משפחה בחיפה, צורף כנספח י' לתשובה), עוד טרם נסע מר פרי לטיול האמור בוייטנאם. ואולם, יחסי בני-הזוג טרם נסתיימו בגט כריתות, מאחר והצדדים עדיין לא סיימו להסדיר את כל ענייני הרכוש ביניהם. לא ידוע אם מר פרי ואשתו החלו בהליכי גירושין בפני בית-הדין הרבני. כיום מנהלים העותרים חיי משפחה במשק בית משותף: נראה שמתקיימים ביניהם יחסי חיבה ואהבה, גב' נגויאן התערתה במשפחתו של מר פרי (תמונותיה עם בני משפחתו צורפו כנספח ע-10 לעתירה) וכן העותרים מנהלים חשבון בנק משותף שבו לגב' נגויאן הונפק כרטיס אשראי על שמה (נספח ע-6 לעתירה). כמו כן, ביום 12.8.2002 חתמו מר פרי וגב' נגויאן על הסכם יחסי ממון, שבו הביע הוא את רצונו להינשא לה ברגע שיוכל (לאחר שיתגרש מאשתו) והיא הביעה את רצונה להינשא לו ולשם כך לעבור הליכי גיור (נספח ע-5 לעתירה). אני ער לכך כי מר פרי לא הביא את רעייתו למתן עדות ואף לא צירף תצהיר מטעמה הכולל פרטים לגבי ידיעתה על מערכת היחסים שבין מר פרי לבין גב' נגויאן, ראייתה את מצב היחסים שבינה ולבין מר פרי וכן התייחסות לגבי פנייתו של מר פרי בשמו ובשמה למתן אשרת תייר לגב' נגויאן. בעניין זה איני יכול להתעלם ממה שנאמר לי על-ידי באת-כוח העותרים, בישיבה מיום 19.10.2003 כי לעתירה "יש מספיק כוח לעמוד גם ללא תצהיר של אשתו", וההצעה בפתח הישיבה האמורה כי אם המדינה מעוניינת, היא יכולה לזמן את אשת העותר כי "לי אין שום סנקציה להביאה לעדות. מה שאנו טוענים בעתירה הוא ללא כל קשר לאשה. אני לא סבורה שלאשה יש איזו שהיא עמדה בתיק זה". טענות העותרים מר פרי ורעייתו החוקית חיים בנפרד מזה מספר שנים ואף ערכו הסכם גירושין לו ניתן תוקף של פסק-דין, אולם טרם השלימו את הליכי הגירושין ביניהם בבית-הדין הרבני, בשל מחלוקת הקשורה לחלוקת הרכוש. העותרים טוענים שאין בעובדה זו כדי ליצור מניעה שיקוימו ביניהם יחסים של ידועים בציבור. העותרים טוענים כי המשיבים נהגו בחוסר סבירות משלא שקלו את נסיבותיהם האישיות המיוחדות של העותרים, ולא נתנו משקל ראוי לרצינות הקשר בין העותרים ולמידת הפניות של מר פרי לקיים קשר עם גב' נגויאן. העותרים טוענים כי לאור האמור לעיל דחיית בקשתם לקבל אשרה עבור גב' נגויאן מכוח חייהם המשותפים אינה עולה בקנה אחד עם תכלית של התקנת הכללים באשר למתן אישורים כאמור. זאת במיוחד לנוכח העובדה כי בגירושה מהארץ נגזר עליהם בעל כורחם ניהול חיים בנפרד. עוד טענו העותרים נגד תקפות הכללים שהתקין שר הפנים בעניין מתן מעמד לבני-זוג זרים של ישראלים שאינם נשואים, משלטענתם אלו לא פורסמו כראוי לציבור הרחב וכן תוכנם חורג מהסמכות שהוקנתה לשר הפנים בחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952. יצוין כי דין טענות אלו להידחות כבר מהטעם שטענות אלו הועלו לראשונה רק בסיכומי העותרים. אך למעלה מן הצורך, נאמר עוד כי טענות אלה גם לא בוססו דיין. טענות המשיבים 1. בקשתם של העותרים למתן אשרת שהייה ומעמד בישראל לגב' נגויאן נידחתה משום שהם אינם עומדים בשני קריטריונים המופיעים בנוהל של משרד הפנים לטיפול בהסדר מעמד לבני-זוג של אזרחים ישראלים שאינם נשואים נכון ליום 1.5.2000. ואלו הם: (א) קיום של דרכון זר בתוקף ל-6 חודשים (טענה זו זנחו המשיבים בסיכומיהם). (ב) מצבו האישי של הישראלי צריך להיות פנוי. בהקשר זה טוענים המשיבים כי מר פרי רשום ברישומי מינהל האוכלוסין כנשוי. על-כן, ועד שלא יופיע ברישומיהם כגרוש לא ניתן לתת לגב' נגויאן מעמד. 2. עוד טענו המשיבים במהלך הדיונים שהתקיימו בפנינו כי אין ביכולתם להגמיש עמדתם היות ומר פרי לא הציג טעם של ממש מדוע אין ביכולתו לממש את גירושיו מאשתו החוקית. 3. כן נטען כי גב' נגויאן היא זרה, לא יהודייה ושוהה בלתי חוקית במשך כשנה. 4. הועלו גם טענות בדבר חוסר תום-לב ואי-ניקיון כפיים בעתירה. להלן החלטתנו סעיף 1(ב) לחוק הכניסה לישראל, קובע כי "מי שאינו אזרח ישראלי, או בעל אשרת עולה, תהייה ישיבתו בישראל על פי רשיון ישיבה לפי חוק זה". הלכה פסוקה היא כי אין לשום אדם שאינו אזרח ישראל, או עולה לפי חוק השבות, תש"י-1950 כל זכות להיכנס לישראל או לשהות בה ללא אשרה כדין שניתנה על-ידי שר הפנים, או מי שהוא הסמיך לכך (בג"ץ 740/87 בנטלי נ' שר הפנים [1], בעמ' 445-444). מתן ו/או הארכת אשרה ורישיון לישיבה למי שאינו אזרח ישראלי או בעל אשרת עולה או תעודת עולה ניתנים לפי שיקול-דעתו של שר הפנים (סעיפים 2 ו-3 לחוק הכניסה לישראל), כשסמכותו של שר הפנים בבואו לדון בבקשות מסוג זה היא מקיפה. עם זאת, שיקול-דעת זה נתון לביקורתו של בית-המשפט כשיקול-דעתה של כל רשות אחרת, במסגרת עילות הביקורת "הרגילות" שחלות על הפעלת כל שיקול-דעת מינהלי (ראו בג"ץ 758/88 קנדל נ' שר הפנים [2]; בג"ץ 3403/97 אנקין נ' משרד הפנים [3]). הוראות חוק הכניסה לישראל הן כלליות ומשאירות שיקול-דעת רחב לשר הפנים, ללא קביעת קריטריונים להענקת אשרה ורישיון לישיבה. בהיעדר תקנות המסדירות את הנושא (אף שראוי היה לעשות כן, כפי שצוין בבג"ץ 3648/97 סטמקה נ' שר הפנים [4], בעמ' 788), הוצאו במשרד הפנים הנחיות פנימיות. בבסיס ההכרה בצורך במתן אשרת שהייה לבן-זוג - בין מכורח נישואין ובין מכורח חיים משותפים לאלה שמנועים מלהינשא - עומד השיקול ההומניטרי, שהוא הרצון להגן על התא המשפחתי, לאפשר לזוג חיים משותפים, ולנטרל את מרכיב מקום המגורים כגורם העלול להביא לפירוק אותם יחסים (ראו לעניין זה בג"ץ 754/83 רנקין נ' שר הפנים [5]). הנוהל על-פיו נהג משרד הפנים במועדים הרלוונטיים לענייננו (נוהל מס' 5.2.0009 מיום 1.5.2000) לעניין מתן מעמד לבני-זוג זרים לא נשואים קובע מהם התנאים למתן/הארכת אשרה ורישיון לישיבה כאמור וביניהם "מצבו האישי של הישראלי צריך להיות פנוי" (סעיף ב.7 לנוהל). עניין לנו, אם כך, במשמעות המונח "פנוי" המופיע בנוהל שהוציא משרד הפנים, שהוא זה המצוי במחלוקת בין הצדדים: טענת המשיבים היא שהמשמעות שיש לייחס למונח "פנוי" הוא "שאינו נשוי לאחרת". לנגד עיני המשיבים עמד הרעיון שהמדינה אינה נכונה להכיר או להגן על קיומו של תא משפחתי משולש, בו אחד מבני-הזוג קשור בה בעת לשני בני-זוג שונים, כפי שאין היא מתירה ביגמיה (כך בסעיף 20 לסיכומיהם). לעומת זאת, סוברים העותרים כי די במעמדו של מר פרי כ"פרוד מאשתו" על-מנת לבסס את פניותו לנהל קשר עם אחרת. ההכרעה אם אישה נחשבת לבת-זוגו של אחר נדונה בפסיקה רבת שנים והוכרע כי כדי לשים קץ לקשריה עמו יש צורך במתן גט, אפילו אם מדובר בנישואי ספק ובדרישה לגט לחומרה, ובלי שיוחסה חשיבות לטיבה של מערכת היחסים שהייתה בין בני-הזוג, ואף לא לעובדה שחיו בנפרד בעת הרלוונטית (ראו ד"נ 14/66 פלדמן נ' פלדמן [6]; ע"א 524/87 היועץ המשפטי לממשלה נ' ביהם [7]). מכאן, שטרם באו לקצם יחסי הזוגיות של מר פרי ורעייתו. עם זאת, במשפט הישראלי הוכר מעמדה של ידועה בציבור - הן של איש פנוי והן של איש נשוי - כמעניק זכויות כספיות ו/או סוציאליות שונות, כשהכרה זו באה לידי ביטוי בדברי חקיקה רבים. בספרו הידועה בציבור נשואים ללא נישואין [16] מצביע א' בן-דרור על התופעה, שלפיה ברוב ההוראות המעניקות לידועים בציבור זכויות - ענייני ביטוח לאומי, הגנת הדייר, הבטחת הכנסה וגימלאות - בוחנים מי האישה החיה בפועל עם בן-הזוג ואין עוקבים אחר הרישום של הנישואין. ראו לעניין זה גם ע"א 384/61 מדינת ישראל נ' פסלר [8], שם קבע בית-המשפט העליון כי חוקי הידועה בציבור לא באו לפגוע במעמדה של האישה ובנישואיה, והעובדה שמבחינת מעמדו האישי, ידוע בציבור הוא נשוי לאחר, אינה מעלה ואינה מורידה לעניין הענקת זכויות לזוג. היות ובנוהל על-פיו דנו המשיבים את בקשת העותרים השימוש במילה "פנוי" אינה מפנה לדין האישי דווקא, הרי שניתן לייחס למונח זה את ההבנה שמייחס לו אדם מן היישוב ככולל סטטוסים אישיים הבאים: רווק, גרוש, אלמן ופרוד. בעוד שלגבי שלושת הסטטוסים הראשונים אין מחלוקת באשר למידת הפניות הנלווית אליהם, הרי שהסטטוס "פרוד" נמצא בתחום האפור. אשר-על-כן, כאשר מדובר באדם המציג עצמו כ"פרוד" יש לערוך בדיקה עובדתית ולבחון כל מקרה לגופו. כך גם עולה ממטרת הנוהל דלעיל, כפי שהוצגה על-ידי גב' בתיה כרמון, נציגת משרד הפנים, בפני הוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת שהתקיימה ביום 29.2.2000: "מה עושה משרד הפנים כאשר אין קשר נישואין? כשאין קשר נישואין, זה יכול להיות או כאשר מדובר בידועים בציבור, או כאשר מדובר בקשר בין בני אותו מין... ...כאשר אנו בוחנים את הבקשה, בני הזוג מביאים את כל החומר, מכתבים ממכרים, מידידים, שמעידים שבאמת מדובר כאן בקשר אמיתי. אנחנו רואים שבאמת הם מתגוררים ביחד: בעצם, כמו שאנחנו בוחנים קשר בין בני זוג שלא מאותו מין, גם נשואים. גם פה יש המון קשרים פיקטיביים, ואנחנו בודקים..." (ההדגשות שלי - מ' ל'). מדברים אלה אנו למדים, שמטרת הקריטריונים המופיעים בנוהל היא להקנות למשרד הפנים כלים לבחינת רצינות וכנות הקשר בין הצדדים ולראות שאין הצגת מערכת יחסים פיקטיבית, על-מנת למנוע כניסה במירמה של זרים למדינה. במילים אחרות: המדינה רואה לנכון לאפשר חיים משותפים גם לזוגות אשר מנועים מלהינשא מסיבה זו או אחרת - בין בשל היותם זוג חד-מיני ובין בשל נסיבות אחרות. כבר כאן יש לציין כי טיבה של הפעלת מדיניות כללית לגבי תחום המוגדר כאפור, הוא שהתוויית הקו התוחם את גבולותיה קשה היא. כל מקרה לעצמו הוא עולם ומלואו, והכללתו בגדר מדיניות כללית עלולה לפגוע בציפיותיו, תקוותיו ורגשותיו של כל מבקש. ובענייננו, בחינת פניותו של אדם לנהל חיים משותפים עם אחרת צריכה להיעשות, תוך בדיקה של קיום מערכת חיי נישואין בפועל עם אשתו החוקית. במקרה זה מדובר בנישואין של זוג שמזה מספר שנים חי בנפרד, ואשר הגיע להסכם גירושין לו ניתן תוקף של פסק-דין עוד בטרם החל מי מהם לנהל קשר זוגי עם אחר. כעת כל אשר מפריד בין היותו של מר פרי נשוי להיותו גרוש הוא גט כריתות מבית-הדין הרבני. אין זה ראוי כי תהיה קביעה אפריורית שאין לדון בבקשת מבקש רק בשל כך שמעמדו במרשם האוכלוסין הוא "נשוי", גם כשמדובר במקרי הגבול. והרי לולא היה מדובר בזוג מעורב, למדינה לא הייתה קמה הזכות להתערב בקיומו של הקשר. קביעתנו זו מתחזקת לנוכח העובדה שהמחוקק הוא שקבע כי קשר שכזה ביכולתו להקנות לידועה בציבור זכויות. גם בסיכומיהם המשיבים היו מודעים בעיקרון לכך שהמדינה מכירה במעמדם של ידועים בציבור מקום שבו לא ניתן לסיים את קשרי הנישואין הקודמים (כך בסעיף 23 לסיכומיהם), ואולם, הם טענו כי אין הם רואים מניעות מדוע לא השלים מר פרי את פרידתו מאשתו במתן גט. לא מקובל עליי ניסיונם של המשיבים להתנות את מתן האשרה לגב' נגויאן בגירושיו של מר פרי ברבנות, כשברור שבכך יש משום הפעלת לחץ בלתי סביר על מר פרי והעמדתו במצב שבו הוא עלול להיות נתון ללחצים מצד אשתו להטבת תנאי הגירושין, כאשר על ראשו מרחף האיום בגירושה של גב' נגויאן מהארץ והפרידה ממנה. בסוגריים אומר כי אין בהעמדת גירושיו כתנאי למתן האשרה כדי לקדם ערך משפחתי כלשהו, שהרי גם אם היה מר פרי מתגרש מאשתו, הוא עדיין היה מנוע מלהינשא לגב' נגויאן עד שזו תשלים את הליכיה לגיור. למעלה מזאת נציין עוד כי עמדת בתי-המשפט היא שמקום שקיימת מדיניות כללית, אין בה היתר שלא להתחשב במקרים המיוחדים. כל מקרה מיוחד צריך להיבדק לאור המדיניות הכללית, תוך שבעל הסמכות צריך לבחון אם יש מקום להפעיל את המדיניות הכללית בנסיבותיו של המקרה המיוחד (ראו בג"ץ 540/84 יוסף נ' מנהל בית הסוהר המרכזי ביהודה ושומרון [9]). המשיבים אף טענו שכך הם נוהגים, עת פרטו כיצד בעבר סטו מהקריטריונים הקבועים בנוהל כשהתרשמו ממידת פניותו של עותר (ראו סעיף 28 לסיכומיהם). ראה גם עת"מ 937/02 בית-המשפט המחוזי ירושלים, שהובא בפניי בעדכון סיכומי העותרים מיום 6.7.2004. מסקנתנו בדבר חוסר הסבירות בדרישת המשיבים כי מר פרי ישלים את הליכי הגירושין מאשתו מתחזקת ככל שמדובר בבקשה לאשרה לישיבה ארעית, להבדיל מבקשה לאשרה של קבע, שם ייתכן ויש צורך להפעיל קריטריונים מחמירים יותר. במתן אשרה זמנית יכולים המשיבים לבחון את הימשכותו וכנותו של הקשר על פני תקופות קצובות. לאור האמור לעיל, עלינו לבחון אם ניתן לראות בעותרים כ"ידועים בציבור". היינו, אם מתקיים ביניהם קשר והם מנהלים חיים משותפים (כמצוות סעיף ב.8 לנוהל דלעיל). במהלך השנים זכה המושג "ידועים בציבור" להגדרה ברורה, כשהפסיקה העמידה שני תנאי סף מצטברים לקיומה של מערכת יחסים שכזו - חיי משפחה וניהול משק בית משותף: תנאים אלה הם תנאים מהותיים ואין המדובר בדרישה ראייתית גרדא (ע"א 6434/00 דנינו נ' מנע [10]). עם זאת, שאלת קיומם של תנאים אלה נבחנת על-פי קריטריונים סובייקטיביים - כיצד ראו בני-הזוג את מערכת היחסים ביניהם (ע"א 79/83 היועץ המשפטי לממשלה נ' שוקרן [11]), כשאין מתכונת אחת של "חיי משפחה" ב"משק בית משותף" (ע"א 107/81 אלון נ' מנדלסון [12]). המבחן הסובייקטיבי, המשמש בסיס לקביעת היחסים בין בני-זוג כ"ידועים בציבור", הביא להרחבתן של אמות המידה המאפשרות הכרה במערכת יחסים זו. כך למשל בהקשר של מערכת היחסים הרכושית נקבע כי הפרדת רכוש אינה שוללת בהכרח את מעמדם של בני-הזוג כידועים בציבור (ע"א 107/81 הנ"ל [12] וגם ע"א 4385/91 סלם נ' כרמי [13]). במקביל סירבה הפסיקה להגדיר זמן מינימום של מגורים משותפים הנדרש לצורך הכרה בבני-זוג כ"ידועים בציבור" וגם מגורים משותפים של מספר חודשים הספיקו לבית-המשפט כדי להכריז על בני-הזוג כ"ידועים בציבור" לצורך חוק הירושה, תשכ"ה-1965 (ת"ע (ת"א) 3693/90 אמיר נ' זגר [15], שם בני-הזוג התגוררו במשך מספר חודשים תחת קורת גג משותפת. האיש הלך לעולמו. האישה הוגדרה כיורשת). יחסים "בעלי אופי של חיי משפחה" הוגדרו על-ידי הנשיא ברק בבג"ץ 721/94 אל-על נתיבי אויר לישראל בע"מ נ' דנילוביץ [14] בשינויים המחויבים לענייננו: "זו שעמה הוא חי ואיתה הוא מנהל משק בית משותף, ממנה הוא נפרד כאשר הוא יוצא לענייניו, ואליה הוא חוזר בערוב היום, זוהי אמת המידה המשותפת לבת זוג ולידועה בציבור גם יחד". בנסיבות העניין שלפנינו התרשמנו שנוצר קשר אמיתי וכן בין העותרים - קשר שנוצר מחוץ לגבולות המדינה והתגבש בתוכה במהלך ביקורה של גב' נגויאן, כשהיא בוחרת להשאיר מאחור משפחה (הורים ושני אחים) וכן עבודה מסודרת (נספחים ע-3 ו-ע-4 לעתירה), ולנהל חיי אישות כבעל ואישה וניהול משק בית משותף עם מר פרי (כעולה מנספחים ע-5, ע-6 ו-ע-10 לעתירה). דהיינו, אין מדובר בחיים משותפים המונעים משיקולים של כדאיות אישית, כספית או מטעמי נוחות או סידור ענייני אחר, אלא מדובר בחיי משפחה משותפים, כנהוג וכמקובל בין בעל ואישה, הדבקים האחד בשני בקשר של גורל חיים (כלשון בית-המשפט בע"א 6434/00 הנ"ל [10]). טענות המשיבים כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת חוסר תום-לבם ואי-ניקיון כפיהם (סעיף 8 לסיכומים מטעם המשיבים) אינן מקובלות עליי. אין זה המקרה של חוסר תום-לב, וגם אם היו סתירות כלשהן, עליהן הצביעה באת-כוח המשיבים, לא היו אלה סתירות משמעותיות, וקשה להסיק מתוכן מסקנה חד-משמעית של אי-ניקיון כפיים. סוף דבר, אני מוצא כי יש מקום להורות למשרד הפנים ליתן אשרה זמנית קצובה בזמן, שבה תינתן שהות למר פרי להסדיר סופית את גירושיו ולמסד את קשריו עם גב' נגויאן, כפי שהביעו רצונם לכך במסגרת הסכם הממון שחתמו ביניהם. ניתן היום, כ"ו באלול תשס"ד (12.9.2004), בהיעדר הצדדים. אשרה (ויזה)מסמכיםמשרד הפנים