התפטרות עקב גיוס לקבע

התפטרות עקב גיוס לקבע 1. בכתב התביעה עתר התובע לחייב את הנתבעת לשלם לו פיצויי פיטורים ופיצוי בגין הלנתם. התובע טען כי הוא זכאי לפיצויי פיטורים בגין שתי עילות חלופיות; התפטרותו עקב הרעה מוחשית בתנאי עבודתו בכך ששכרו הופחת וכן התפטרות עקב גיוסו לשירות קבע בצה"ל (גיוס שבא - לטענת התובע - בשל המצוקה הכלכלית שהתובע נקלע אליה עקב הפחתת שכרו). (אעיר כי בתחילת כתב התביעה טען התובע כי הוא "פוטר" אך מתוכן התביעה היה ברור שאין כוונתו לפיטורים, אלא להתפטרות בנסיבות המזכות בפיצויי פיטורים). 2. הנתבעת, בכתב הגנתה, הכחישה את טענותיו של התובע. הנתבעת הכחישה כי היתה הרעה בתנאי עבודתו של התובע, טענה כי התובע לא התריע על כך והכחישה את טענות התובע בענין גיוסו לצה"ל. 3. ביום 22/6/03 קיימתי "דיון מהיר" בתיק, בהעדרם של נציגי הציבור שהוזמנו ולא באו. ניסיתי להביא את הצדדים לכדי פשרה, אך הדבר לא עלה בידי. משכך, שמעתי את עדותו של התובע ואת סיכומיהם של הצדדים (הנתבעת לא הביאה עדים מטעמה), וכעת ניתן פסק דין זה. הערה בקשר לקביעת העובדות 4. העובדות שתפורטנה להלן, מבוססות על המסמכים שבתיק ועל גרסתו של התובע, גרסה שלא נסתרה, בשל כך שהתובע היה העד היחיד. הנתבעת לא הביאה עדים מטעמה. נציג הנתבעת, מר דץ, חקר את התובע בחקירה נגדית וגרסתו של התובע נותרה עקבית. גרסתו של התובע היתה סבירה, בלא סתירה פנימית ואין סיבה שלא לקבל אותה. גם נציג הנתבעת, בסיכומיו, לא ביקש לשלול את גרסתו של התובע בעדותו, אלא התבסס עליה. אלה העובדות 5. לנתבעת יש מפעל בקיבוץ קדרים. התובע החל לעבוד במפעלהּ של הנתבעת ביום 23/12/98. 6. שכרו של התובע שולם על ידי הנתבעת, על פי שעות עבודה. השכר כלל גם תוספות בגין משמרות ("משמרת ב'" ו"משמרת ג'"), וכן גמול שעות נוספות. 7. בתחילת שנת 2002, או אף סמוך לפני כן, חלה ירידה בהיקף פעילותהּ של הנתבעת. הנתבעת החליטה להתאמץ ולא לפטר עובדים למרות מצב המשק ולמרות הירידה בהיקף הפעילות. לפיכך, היא הפחיתה את כמות השעות הנוספות שבהן היא איפשרה לכל אחד מעובדיה לעבוד וכן את כמות המשמרות השניות והשלישיות. על כן, הופחת שכרו הכולל של התובע. לא היתה ירידה בתעריף השעתי של שכר התובע, אך כאמור - בשכר החודשי הכולל היתה ירידה, בשל הפחתת מספר השעות הנוספות והמשמרות השניות והשלישיות. 8. להמחשת הירידה בשכר, אביא להלן טבלה המפרטת את שכרו הכולל של התובע בתקופה שמתחילת שנת 2001 ועד לחודש יוני 2002 (שבו הסתיימה העבודה, כפי שעוד יפורט להלן). הנתונים בטבלה מתייחסים לשכר החודשי הכולל ברוטו, מעוגל ל-₪ הקרוב. חודש סכום ב-₪ הערות 1/01 4,305   2/01 5,125   3/01 2,069   4/01 5,918   5/01 6,554   6/01 5,722   7/01 5,847 בנוסף לכך שולמו דמי הבראה בסך 855 ₪ 8/01 4,129 בנוסף לכך שולמו דמי הבראה בסך 855 ₪ 9/01 9,368 כולל תגמולי מילואים בסך 5,532 ₪ 10/01 7,295   11/01 6,407   12/01 5,701   1/02 3,384   2/02 3,325   3/02 4,285   4/02 4,270 כולל תגמולי מילואים בסך 3,475 ₪ 5/02 3,989   6/02 2,918 בנוסף לכך שולמו דמי הבראה בסך 2,860 ₪ 9. לצורך בחינת הטענה על ההפחתה בשכרו החודשי הכולל של התובע, אני סבור שאין להתחשב בנתון של דמי ההבראה, שהוא למעשה נתון שנתי שאינו תלוי בשכר החודשי, אך יש להתחשב בנתון של תגמולי המילואים, שהוא תשלום הבאה להחליף שכר ומשולם כנגד ימי עבודה שהתובע הפסיד עקב שירותו במילואים. על כן אבחן זאת לפי המספרים שבטבלה. 10. מהנתונים שבטבלה עולה כי השכר החודשי הכולל הממוצע בשנת 2001 היה בסך 5,703 ₪. ולעומת זאת השכר החודשי הכולל הממוצע בששת החודשים הראשונים של שנת 2002, היה בסך 3,695 ₪ בלבד, כלומר - בשנת 2002 חלה ירידה של כ-35% בשכר החודשי הכולל הממוצע לעומת שנת 2001. הירידה בשכר תומחש עוד יותר, אם תיערך השוואה בין המחצית השניה של שנת 2001 לבין המחצית הראשונה של שנת 2001. במחצית השניה של שנת 2001, השכר החודשי הכולל הממוצע היה בסך 6,458 ₪, כלומר הירידה בשכר הממוצע בחצי השנה שלאחר מכן היתה בשיעור כ-43%. 11. התובע - באופן טבעי ומובן - לא היה מרוצה מההפחתה בשכרו. התובע היה בהליך של בניית ביתו, שלד הבית היה מוכן, והיו לו התחייבויות כספיות בשל הבניה, אשר הוא לא היה יכול לעמוד בהן בשל ההפחתה בשכרו. 12. התובע פנה לממונה הישיר עליו, מנהל התפעול במפעלה של הנתבעת, אשר שמו ג'וזף, ואמר לו שהמשכורת אינה מתאימה לו וכי הוא נפגע מההפחתה בשכר. ג'וזף והתובע שוחחו על כך רבות. לעובדי מפעל הנתבעת היתה גם שיחה עם מנכ"ל המפעל (או מנכ"ל הנתבעת), ששמו פול. פול אמר לעובדים שאם מישהו מהם ימצא מקום עבודה טוב יותר, עם משכורת טובה יותר, הנתבעת תתמוך בכך שהוא יעזוב (אעיר כי גרסה זו של התובע, מתיישבת היטב עם טענת הנתבעת בכתב הגנתהּ על כך שהנתבעת ביקשה לצמצם את עלויות השכר שלה, עקב המצב הכלכלי והירידה בהיקף הפעילות, אך ניסתה שלא לפטר עובדים). 13. התובע לא התפטר מיד מעבודתו. נציגי הנתבעת אמרו לו שאולי המצב ישתפר והשכר יחזור להיות כמקודם. אולם (כפי שהודגם כבר לעיל) - המצב לא השתפר. השכר לא חזר לקדמותו. 14. בצר לו, חיפש התובע אפשרויות פרנסה אחרות, מחוץ למפעלה של הנתבעת. התובע מצא אפשרות כזו. הוא התכוון להתגייס לשירות קבע בצה"ל. 15. על פי הסיכום בין התובע לבין צה"ל, הוא היה אמור להתגייס למשך חצי שנה לשירות מילואים בתנאי קבע, ולאחר תום ששה חודשים אלה (שכנראה נחשבו כתקופת נסיון), היה התובע אמור לעבור לשרות קבע, לתקופה בת 5 שנים. 16. בערך ביום 18/6/02, קיבל התובע הודעה מצה"ל על כך שמועד גיוסו לשירות מילואים בתנאי קבע, על פי המוסכם - יהיה ביום 3/7/02. התובע ידע שלפי חוזה העבודה בינו לבין הנתבעת, עליו להודיע מראש על התפטרותו. לפיכך, פנה התובע למנהל התפעול, ג'וזף, ואמר לו שבמשכורת הזו הוא אינו רוצה להמשיך לעבוד. הנתבעת טענה (בסעיף ב' לכתב הגנתה) כי התובע לא הודיע כלל על התפטרותו, אלא "פשוט ניתק קשר ונעלם". טענה זו אינה מקובלת עלי לא רק בשל כך שאני מקבל, כאמור, את גרסתו של התובע, אלא גם בשל כך שאם היא היתה נכונה, אזי לא ייתכן שהנתבעת היתה יודעת לשלם לתובע, במשכורת חודש יוני 2002, גם את יתרת ימי החופשה שלו ואת דמי ההבראה שהגיעו לו עד לתום עבודתו (בשנים הקודמות שולמו דמי ההבראה במשכורות חודשים יולי ואוגוסט, ולא שולמו בחודש יוני). העובדה שכבר ביום 7/7/02 (מועד הדפסת תלוש חודש יוני 2002), ידעה הנתבעת שיש "לגמור חשבון" עם התובע, מלמדת שהיא ידעה שהתובע אכן התפטר מעבודתו בסוף חודש יוני. ידיעה כזו לא היתה יכולה להיות לה באותו מועד אילו התובע היה רק "מנתק קשר ונעלם". התובע לא נתן הודעה מוקדמת בכתב. התובע המשיך לעבוד אצל הנתבעת עד לסוף חודש יוני 2002. 17. בהתאם לסיכום בין התובע לבין צה"ל, גוייס התובע לשירות מילואים בתנאי קבע, ביום 3/7/02. התובע שירת בצה"ל וקיבל תלושי משכורת של משרתי קבע. ביום 18/9/02, בעת שירותו של התובע בצה"ל, הוא החליק ונחבל בגבו ובידו הימנית. בשל פציעתו זו, לא המשיך ההליך של גיוסו של התובע לקבע, ושירותו בצה"ל הופסק לאחר 6 חודשי שירות מילואים בתנאי קבע. התובע פנה למשרד הבטחון להכיר בו כנכה צה"ל בגין פגיעתו מיום 18/9/02. השכר הקובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורים 18. ב"כ הצדדים חלוקים על אופן חישוב השכר הקובע. ב"כ התובע טען לשכר קובע על פי ממוצע השכר בשנת 2001 (שלטענת ב"כ התובע היה בסך 5,500 ₪). נציג הנתבעת טען לשכר קובע בסך 3,268 ₪ (לפי התעריף הרגיל לשעת עבודה (17.57 ₪) כפול 186 שעות עבודה במשרה מלאה). נציג הנתבעת התנגד גם לכך שהחישוב ייעשה בהתעלמות מהשכר לשנת 2002. לדעתי, עמדותיהם של שני הצדדים בענין זה אינן נכונות. מצד אחד, ברור כי אין לקבל את עמדת ב"כ התובע, המביא בחשבון גם גמול שעות נוספות ששולם לתובע, גמול אשר אינו אמור להיות חלק מהשכר הקובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורים. מאידך, אין לקבל את עמדת נציג הנתבעת, עמדה אשר מתעלמת מכך ששכרו של התובע כלל גם שכר בתעריף שעה גבוה יותר מאשר התעריף הרגיל, לגבי שעות שהיו כלולות כחלק מהמשרה הרגילה (בלא שעות נוספות) - אלה שעות המשמרות. 19. איני מקבל את עמדת ב"כ התובע על כך שלשם קביעת השכר הקובע יש להתעלם לחלוטין מנתוני השכר לשנת 2002. מאידך, איני סבור שהשכר - לאחר הפחתתו בשנת 2002 - אמור להיות מובא בחשבון באופן שישפיע על כל תקופת העבודה. אעיר כי אילו היה מתברר שההפחתה שהיתה בשנת 2002 בשכר העבודה החודשי הכולל היתה רק ברכיב של גמול השעות הנוספות (כפי שטענה הנתבעת), הייתי סבור שאין לכך משמעות, שכן ממילא גמול זה אינו אמור להיות מובא בחשבון לצורך השכר הקובע, אולם כאמור כבר לעיל, וכעולה ברורות מתלושי המשכורת של התובע, ההפחתה בשנת 2002, היתה גם ברכיב של המשמרות השניות והשלישיות, רכיבים אלה אמורים להיות חלק מהשכר הקובע. הפחתה זו של המשמרות, היוותה למעשה הפחתה של היקף משרתו של התובע. לפיכך לא יהיה זה נכון לקבוע שההפחתה שהיתה בשנת 2002 (והביאה בסופו של דבר להתפטרותו של התובע), תשפיע על חישובו של השכר הקובע לתקופה שהיתה עד דצמבר 2001. אשר על כן, ולאור האמור בתקנות 7 ו-8 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964, אני סבור שאת השכר הקובע לגבי התקופה שעד דצמבר 2001 יש לחשב לפי ממוצע ההשתכרות ב-12 חודשי העבודה שעד דצמבר 2001 (כלומר - של שנת 2001), ואילו את השכר הקובע לגבי מחצית השנה האחרונה, יש לחשב לפי השכר ששולם באותה עת (ינואר עד יוני 2002). 20. אני סבור שלשם קביעת הבסיס לשכר הקובע נכון יהיה להתעלם מגמול השעות הנוספות, אך לתת משקל לשעות המשמרות, הכלולות במשרה שבגינן שולם תעריף גבוה יותר מהתעריף הבסיסי. 21. עם זאת, בחינת תלושי המשכורת שהנתבעת הפיקה, מעלה כי לא ניתן להתעלם לחלוטין ממרכיב השעות הנוספות, שכן הרכיבים של שעות נוספות שנרשמו בתלושי השכר, אינם כוללים רק את התשלום שמעבר ל-100% (הגמול בשיעור 25% ו-50%), אלא גם את הרכיב הרגיל (100%), גם כשמדובר בשעות שהן בתוך מסגרת 186 השעות של המשרה הרגילה. 22. התייחסות לרכיבים אחרים המופיעים בתלושים: א. תלושי המשכורת כוללים גם רכיב של "פרמיה". הרכיב אמנם מופיע מדי חודש, אך בכמות שונה (לפי תעריף השכר הבסיסי לשעה). משהתובע לא הוכיח כי יש לראות זאת כחלק משכרו הרגיל, אני סבור שלאור השינויים בשיעור הפרמיה מדי חודש, אין מקום לכלול את הרכיב כחלק מהשכר הקובע. ב. הוא הדין לגבי רכיבי ההבראה והביגוד. אין להביא אותם בחשבון השכר הקובע. ג. לדעתי, יש להביא בחשבון השכר הקובע את הרכיבים שבאו להחליף את השכר הרגיל - דמי חופשה, דמי מחלה, יום בחירות ותגמולי מילואים. 23. על כן, דעתי היא כי את שכרו הקובע של התובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורים, יש לחשב לתקופה שעד דצמבר 2001 בנפרד מאשר לתקופה שלאחר מכן, ולעשות זאת לפי ממוצע השכר כשהרכיבים שיובאו בחשבון לא יכללו את דמי ההבראה, לא את הביגוד, לא את הפרמיה, לא את גמול השעות הנוספות, ואף לא את השעות ששולם עליהן תעריף רגיל אך היו עודפות על 186 שעות לחודש. עם זאת, הרכיבים אמורים להביא בחשבון את העובדה שבתוך מסגרת 186 שעות בחודש, השתכר התובע שכר לא רק על פי התעריף הבסיסי לשעה, אלא גם על פי תעריף גבוה יותר (משמרות). 24. בטבלה שלהלן אביא את השכר שאותו יש להביא בחשבון לצורך חישוב השכר הקובע, בהתאם לאמור לעיל, לגבי החודשים שמינואר 2001 ועד דצמבר 2001 (וזאת בקשר לתקופת העבודה שעד דצמבר 2001), ולאחר מכן - לחודשים שמינואר ועד יוני 2002 (בקשר לתקופת העבודה האחרונה). חודש מספר שעות בתעריף17.57 ₪ מספר שעות מעל 186 יתרת שעות בתעריף 17.57₪ מספר שעות בתעריף 21.96 ₪ מספר שעות בתעריף 26.36 ₪ השכר לפי השעות ב-₪ השכרברכיבים נוספים ב-₪ סך כל השכר הקובע ב-₪ 1/01 189.7 3.7 186 - - 3,268.02 - 3,268.02 2/01 150.3 35.4 114.9 62.8 8.3 3,616.67 137.08 3,753.75 3/01 78.3 - 78.3 14.8 - 1,700.74 137.08 1,837.82 4/01 123.9 16.1 107.8 69.7 8.5 3,648.72 140.56 3,789.28 5/01 162.1 42 120.1 49 16.9 3,631.68 151.10 3,782.78 6/01 178.8 15.6 163.2 22.8 - 3,368.11 216.11 3,584.22 7/01 150.4 13.4 137 46.5 2.5 3,494.13 291.66 3,785.79 8/01 55.9 - 55.9 35 8.5 1,974.82 140.56 2,115.38 9/01 85.8 - 85.8 14 17 2,263.07 5,985.31 8,248.38 10/01 154.2 53.6 100.6 76.9 8.5 3,680.33 302.20 3,982.53 11/01 152.2 49.5 102.7 74.8 8.5 3,671.11 - 3,671.11 12/01 125.3 6.6 118.7 42 25.3 3,674.79 140.56 3,815.35 סך כל השכר הקובע בשנת 2001 - 45,634.41 ממוצע השכר הקובע בשנת 2001 (לגבי תקופת העבודה שעד דצמבר 2001) - 3,802.87 1/02 134.3 - 134.3 - - 2,359.65 421.68 2,781.33 2/02 138.1 - 138.1 - - 2,426.42 392.86 2,819.28 3/02 188.8 2.8 186 - - 3,268.02 151.10 3,419.12 4/02 36.13 - 36.13 - - 634.80 3,475.30 4,110.10 5/02 118.9 - 118.9 34.7 - 2,851.09 518.32 3,369.41 6/02 75.1 - 75.1 34.9 - 2,085.91 412.54 2,498.45 סך כל השכר הקובע בששת חודשי העבודה בשנת 2002 - 18,997.69 ממוצע השכר הקובע בששת חודשי העבודה בשנת 2002 - 3,166.28 25. להבהרת הנתונים בטבלה שלעיל, אעיר כאמור להלן: א. הטור של "שעות בתעריף 17.57 ₪", כולל את כל השעות הרגילות ואת השעות שהיו בסיס לגמול שעות נוספות. הטור של "מספר שעות מעל 186" כולל את מספר השעות העודפות על 186 שעות בחודש, שאינן אמורות להיות מובאות בחשבון והטור של "יתרת שעות בתעריף 17.57 ₪" כולל את מספר השעות בתעריף הרגיל, לאחר שהורדו ממנו השעות העודפות על 186 שעות בחודש. ב. הטורים שבהן יש שעות בתעריפים גבוהים יותר מהתעריף הבסיסי, אלה שעות המשמרות, כאמור בסעיף 20 לעיל. ג. הטור של "השכר לפי השעות ב-₪" כולל את מכפלת השעות המובאות בחשבון בתעריף המתאים לאותן שעות, על פי הטורים הקודמים. (מספר השעות המובא בחשבון הוא - על כן - 186 שעות, למעט בחודשים שבהם התובע עבד פחות מ-186 שעות). ד. אני מודע לעובדה שבחודשים שמינואר 2001 ועד מרץ 2001, התעריף הבסיסי וכן תעריפי המשמרות היו נמוכים יותר מאלה שהטבלה מתייחסת אליהם. עם זאת, לדעתי, יש להביא בחשבון השכר הקובע את התעריפים כפי שהיו בעת סיום העבודה (ולמעשה - מאז אפריל 2001), וכנראה גם הנתבעת מסכימה עם עמדה זו, כעולה מכך שבכתב ההגנה היא התייחסה לתעריף השעה האחרון (17.57 ₪). ה. הטור של "השכר ברכיבים נוספים" כולל את השכר ברכיבים הנוספים האמורים בסעיף 22ב' לעיל, ואינו כולל תשלומי פרמיה. האם התובע זכאי לפיצויי פיטורים ? 26. הנתבעת טוענת כי לא היתה הרעה מוחשית בתנאי עבודתו של התובע. על סמך הנתונים המודגמים בטבלה שהובאה בסעיף 8 לעיל, יש לדחות טענה זו של הנתבעת. כאשר השכר החודשי הכולל מופחת בעשרות אחוזים, מדובר בהרעה מוחשית מאד בתנאי העבודה, גם אם התעריף הבסיסי של שעת עבודה - לא השתנה. 27. נכון הוא שהנתבעת נהגה כשורה ובתום לב, בכך שכאשר הצטמצם היקף העבודה אצלה, היא בחרה לנסות לשמור על העובדים ולא לפטר אותם, וזאת על ידי הפחתה של המשמרות והשעות הנוספות. אולם, העובדה שהנתבעת נהגה ביושר, אין משמעותה שלא היתה הרעה מוחשית בתנאי עבודתו של התובע. הרעה כזו - היתה גם היתה. 28. בשל ההרעה המוחשית בתנאי עבודתו, זכאי היה התובע להתפטר עם זכאות לפיצויי פיטורים, בהתאם לאמור בסעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963. 29. בהתאם להלכה הפסוקה היה על התובע להתרות בפני הנתבעת בטרם מימוש זכותו, כדי שיהיה זכאי לפיצויי פיטורים. לדעתי, התובע קיים חובה זו בכך ששוחח עם הממונה עליו (ג'וזף) על כך שאין הוא מרוצה מההפחתה בשכרו ובכך שהודיע לג'וזף על כך שאין הוא רוצה לעבוד במשכורת זו. בנוסף, מנכ"ל המפעל (פול) נתן לתובע את התחושה שהנתבעת רק תהיה מרוצה מכך שהתובע יתפטר מעבודתו - לאור דבריו על כך שהנתבעת תתמוך במי שימצא עבודה בתנאים טובים יותר. לטענת נציג הנתבעת, בסיכומיו, אין מקום לראות את התובע כמי שנתן התראה על כוונתו להתפטר, מאחר שהוא לא פנה באופן רשמי, אלא ב"שיחות מסדרון". איני מקבל טענה זו. עובד המבקש להתרות במעבידו על כוונתו להתפטר בשל הרעה מוחשית בתנאי עבודתו, אינו חייב לעשות זאת באופן "רשמי". די בכך שהוא יעמיד את המעביד על הכוונה של העובד להתפטר ועל הסיבה להתפטרות הצפויה, כדי שהמעביד יוכל לכלכל את צעדיו ולדעת אם להביא לשינוי לטובה בתנאי העבודה שהורעו. מאחר שהתובע עשה כך - הוא יצא ידי חובת מתן ההתראה גם אם הדבר היה ב"שיחות מסדרון" ולא באופן "רשמי". 30. אשר על כן, דעתי היא שהתפטרותו של התובע מזכה אותו בפיצויי פיטורים. שיעור פיצויי הפיטורים 31. כאמור לעיל, יש להבדיל בין תקופת העבודה שעד תום דצמבר 2001 לבין זו שאחריה. 32. תקופת העבודה הראשונה, היתה מיום 23/12/98 ועד ליום 31/12/01, כלומר 3 שנים ו-9 ימים. השכר הקובע לתקופה זה היה בסך 3,802.87 ₪. לפיכך, פיצויי הפיטורים שהתובע זכאי להם בגין תקופת העבודה שמיום 23/12/98 ועד ליום 31/12/01, הם בסך 11,500.61 ₪. 33. תקופת העבודה השניה היתה בת חצי שנה בדיוק. השכר הקובע לתקופה זו היה בסך 3,166.28 ₪. לפיכך פיצויי הפיטורים שהתובע זכאי להם בגין תקופת העבודה שמיום 1/1/02 ועד ליום 30/6/02, הם בסך 1,583.14 ₪. 34. מהאמור לעיל עולה שהתובע זכאי לפיצויי פיטורים בסך כולל של 13,083.75 ₪. פיצוי הלנת פיצויי פיטורים 35. ב"כ התובע ביקש לחייב את הנתבעת בפיצוי הלנת פיצויי פיטורים. הנתבעת לא טענה כל טענה מפורשת כנגד דרישה זו, אך מכלל טענותיה עולה כי בינה לבין התובע היו חלוקי דעות בנוגע לעצם זכותו של התובע לפיצויי פיטורים. אני סבור כי היה ממש באותם חלוקי דעות. כזכור, הנתבעת לא נהגה בחוסר תום לב. הנתבעת היתה חייבת לצמצם את עלויות שכר עובדיה, והיא ביקשה שלא להביא לפיטוריהם של העובדים, ועל כן הביאה להרעה המוחשית בתנאי העבודה של התובע (ושל עובדי הייצור האחרים). בנסיבות אלה, ניתן להבין את תחושתה שהתפטרותו של התובע אינה מזכה אותו בפיצויי פיטורים. אני סבור שהנתבעת האמינה בכנות שהתובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים, וכי סרובה לשלם לתובע פיצויי פיטורים לא נבע מנסיון התחמקות כלשהו, אלא היה מבוסס על דעתה של הנתבעת. 36. בנסיבות אלה, אני סבור שאין מקום לחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי הלנת פיצויי פיטורים, בגין כל התקופה שעד לתום 30 ימים מיום שפסק דין זה יומצא לנתבעת. 37. יש לשערך את פיצויי הפיטורים על פי הפרשי הצמדה וריבית, אך גם זאת - לדעתי - לא ממועד התפטרותו של התובע, אלא רק מהמועד שבו התביעה הומצאה לנתבעת (17/2/03), שכן לא הוכח שהתובע דרש את פיצויי הפיטורים במועד מוקדם יותר (השוו לאמור בסעיף 20(ג) לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958. תמורת הודעה מוקדמת 38. הנתבעת ביקשה (בסעיף ב' לכתב הגנתה) לחייב את התובע בתשלום תמורת הודעה מוקדמת, בטענה שהוא לא נתן לה הודעה מוקדמת. הנתבעת לא הגישה תביעה שכנגד בענין זה ואף לא טענה במפורש לקיזוז. לפיכך, ניתן להתעלם מהדרישה הזו. 39. מעבר לנדרש, אעיר כי אף אם הייתי רואה את הנתבעת כמי שטענה במפורש טענת קיזוז בענין תמורת ההודעה המוקדמת, לא הייתי מקבל את הטענה, על פי המוסבר להלן. א. כאמור בסעיף 16 לעיל, דחיתי - מבחינה עובדתית - את טענת הנתבעת על כך שהתובע לא נתן לה הודעה מוקדמת. עם זאת, עדיין, ההודעה המוקדמת שהתובע נתן לנתבעת, היתה בערך ביום 18/6/02, כך שהיא היתה כבת 13 ימים ולא בת חודש כמתחייב מסעיף 5 ו4(4) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2001 (שייקרא להלן: "חוק הודעה מוקדמת"). לפיכך, לכאורה, היתה הנתבעת זכאית לקזז מזכויות התובע סכום השווה לשכר בגין תקופה כבת 17 ימים. ב. אעיר כי אני מודע לחובה האמורה בסעיף 2(ג) לחוק הודעה מוקדמת, המחייב לתת הודעה מוקדמת בכתב, אך לדעתי יש לראות את האמור בסעיף 7(ב) לחוק הודעה מוקדמת, על הפיצוי שהעובד חייב ליתן למעבידו במקרה של אי-מתן הודעה מוקדמת, כפיצוי על העדר מתן הודעה מוקדמת בכלל, ולא כפיצוי על העדר מתן הודעה מוקדמת בכתב דווקא. אין הגיון שמעביד שמקבל הודעה מעובדו על כך שהעובד עומד להתפטר, ולאור ההודעה המעביד מודע לכך- יקבל לאחר מכן פיצוי מאחר שההודעה לא היתה דווקא בכתב. ג. בנסיבות עניינו של התובע, כאשר תנאי שכרו הורעו, השיפור המיוחל בתנאים לא הגיע, וכאשר הנתבעת - למעשה - עודדה את התובע לחפש מקום עבודה אחר, נראה לי שמכח סעיף 10(1) לחוק הודעה מוקדמת, אין מקום להחיל על התובע את הוראות סעיף 7(ב) לחוק הודעה מוקדמת. 40. לאור כל האמור לעיל, אין לקבל את הטענה בדבר חיובו של התובע לתת לנתבעת תמורת הודעה מוקדמת, אף אם הייתי רואה טענה זו של הנתבעת כטענת קיזוז (ואיני רואה אותה כך). לסיכום 41. אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצויי פיטורים בסך 13,083.75 ₪, שיישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 17/2/03 ועד התשלום בפועל. 42. אם פיצויי הפיטורים לא ישולמו תוך 30 ימים מיום שפסק דין זה יומצא לנתבעת, יישאו פיצויי הפיטורים פיצוי הלנת פיצויי פיטורים, על פי סעיף 20(ב)(2) לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, אשר יחושב על סכום הקרן של פיצויי הפיטורים, החל מהיום ה-31 לאחר המצאת פסק הדין, ועד לתשלום בפועל. 43. בנוסף לאמור לעיל, על הנתבעת לשלם לתובע את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 1,950 ₪, בתוספת מע"מ, שישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/9/03, אם לא ישולמו קודם לכן. 44. על הנתבעת לשלם את סכום האגרה הדחויה על הסך 13,083.75 ₪. על התובע לשלם את האגרה הדחויה על הסך 6,166.25 ₪ (שכן תביעתו היתה לפיצויי פיטורים בסך 19,250 ₪). המזכירות מתבקשת לשלוח לצדדים שוברים מתאימים לתשלום ואם האגרה לא תשולם תוך 30 ימים מיום המשלוח - להעביר את גביית האגרה הדחויה אל המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות. 45. כל אחד מהצדדים זכאי לבקש, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, רשות לערער על פסק דין זה, תוך 15 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו. התפטרות