העובדות: 1. התובע יליד 15.10.74 נפצע בתאונת דרכים ביום 23.1.95, בדרך מהעבודה לביתו, מרכב מספר 94-993-49, נהוג על ידי הנתבעת 1, שהיתה מבוטחת על ידי הנתבעת 2, כאשר חצה כביש כהולך רגל. אין מחלוקת לגבי החבות וכל שנותר לדיון הוא הנזק שנגרם לתובע. כתוצאה מהתאונה נפגע התובע בראשו ואיבד הכרתו. ממקום התאונה הועבר לבית החולים סורוקה בבאר-שבע ואושפז במחלקה הנוירוכירורגית עד ליום 5.2.95. הועדה הרפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי מיום 4.6.96 קבעה לתובע 0.5% בגין אובדן שתי שיניים ו-0% נכות צמיתה בתחום הפסיכיאטרי. ועדה רפואית מיום 29.10.96 קבעה לתובע נכות בשיעור 0.45% בגין אובדן שתי שיניים, 10% נכות בגין תסמונת פוסט טראומתית, כן קבעה כי אין מקום להפעיל תקנה 15. ועדה רפואית לעררים מיום 26.6.97 קבעה לתובע 20% נכות לפי סעיף 29(3)(א) מותאם מפאת קיומו של טונוס מוגבר בארבעת הגפיים וזאת לאחר שעיינה בדו"ח מחלקה נוירולוגית מ-12/96 של בית חולים סורוקה שם נמצא קוודרופרזיס בארבעת הגפיים ומשנשללו בבדיקות M.R.I אפשרויות אחרות, החליטה הועדה שיש לייחס את ההפרעה הנוירולוגית לתאונה. הועדה גם קבעה כי בדיקת עמוד שדרה צווארי אינו מראה סימני לחץ. מכאן הקביעה שישנה תסמונת קוודרופרזיס בצורה קלה מאד. כן קבעה הועדה 10% נכות בגין תסמונת לאחר חבלת ראש לפי סעיף 34 ב' ו-1/2% בגין הפגיעה בשתי השיניים ובסה"כ 28.36% נכות לצמיתות. הועדה גם קבעה שהפגיעה מונעת מהתובע לשוב לעיסוקו הקודם והומלץ על הפעלת תקנה 15 בגין "מקצוע" בשיעור מירבי של 50% (מוצג ת/2 למוצגי התובעים), לפיכך נקבעו לתובע 43% נכות לצמיתות. מהימנות התובע: 2. במהלך הדיון, ניסו התובע והעדים מטעמו ליצור מצג שהתובע סובל מנכות פסיכיאטרית הרבה יותר גבוהה, דבר המשפיע על תפקודו היום יומי במסגרת המשפחה, הן בצורך הקבוע שלו בעזרת צד ג' וכתוצאה מכך חוסר אפשרותו להשתלב בחזרה במעגל העבודה. ענין זה בא לידי ביטוי בכך שלתובע מונה אפוטרופוס לדין בבית הדין השרעי בנימוק שאינו מסוגל לדאוג לעניניו. הבקשה למינוי אפוטרופוס לדין לצורך הדיון המשפטי לא הוגשה בפני, למרות שזה הפורום הטבעי הנאות, ביהמ"ש המכיר את התיק הנדון בפניו, כפי שנקבע בתקנה 32(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 הקובע לאמור: "בית המשפט המוסמך לדון בתובענה, רשאי למנות לפסול דין או למי שזקוק לאפוטרופוס, אפוטרופוס לדין אשר ייצגו ייצוג מלא בכל ההליכים בבית המשפט". מסיבות בלתי ברורות לי נבחר לשם כך ביה"ד השרעי. על סמך מינוי זה הוגש תצהיר עדות ראשית של אחי התובע והתבקשתי לאפשר העדתו של התובע ללא תצהיר. נעתרתי לבקשה, התובע נחקר הן בחקירה ראשית והן בחקריה נגדית בעל פה. במהלך עדותו ידע התובע בצורה יוצאת מן הכלל לדאוג לעניניו ולשמור על האינטרסים שלו ואותם דברים שהיו נוחים לו השיב עליהם לגופו של ענין וכשענין זה או אחר לא נראה לו או שסבור שיכול לעמוד לו לרועץ, התחמק ממתן תשובה ענינית, דבר המצביע על תובנתו המלאה הן לשאלות הנשאלות והן למצבו. התובע ידע לתאר בדיוק את העבודות שעשה בבית המלון עת עבד שם לפני התאונה, מי היה אחראי עליו (עמ' 20 שורות 7-1) ואת האחראי עליו בגילטק, מקום עבודתו טרם התאונה, את צורת העבודה וצוותי העבודה (עמ' 21 שורות 14-8). התובע יודע בדיוק את הטיפול הרפואי שהוא מקבל. מסביר שמקבל תרופות, כדורים וזריקות. 3. התובע הצהיר שאינו שולט בשפה העברית (עמ' 14 שורה 16), העיד באמצעות מתורגמן. במהלך העדות התברר שהצהרה זו אינה נכונה, מכיוון שבחקירה הנגדית השיב עוד טרם תורגמה לו השאלה לערבית ולעיתים עוד לפני שב"כ הנתבעים סיימה לשאול שאלתה בעברית (עמ' 18 שורה 7, עמ' 19 שורה 26, עמ' 20 שורה 23-22, עמ' 21 שורה 7) התובע עד כדי כך ידע לדאוג לעניניו שבאותם מקרים בהם טעה המתורגמן או שהתובע סבר שאין הוא מתרגם כנדרש התערב והעיר שהתרגום אינוי מדוייק והתרגום תוקן בהתאם. 4. התובע על דוכן העדים, כיסה פניו בכפיה, טען שסובל מכאבי שיניים והרעיד רגליו בחלק ניכר מעדותו. הנסיון להציג את התובע כמי שאינו יודע לדאוג לעניניו נסתר שוב ושוב בעדותו של התובע. התובע יודע ליתן מועד התאונה, תיאור התאונה, הדרך בה נפגע (עמ' 14 שורה 25-20), יודע לתאר שקיבל טיפול רפואי בישראל ובחברון (עמ' 15 שורות 20-19), מעיד שלמד 11 שנות לימוד ונשאר כיתה פעמיים. התובע, כאמור, במהלך הדיון רעד ברגליו. כאשר אומרת לו ב"כ הנתבעים "אם את אומרת לי שראית אותי היום בחוץ, במסדרון, במשך רבע שעה, בלי הכפיה כשפני חשופות ודברתי ולא רעדו לי הרגליים ולמה אני באולם עיני מושפלות, אני מכסה את פני בכפיה אני משיב שאני בחוץ התגברתי על העצבים שלי, היו אנשים שאחזו בי, מדי פעם שמתי את המטפחת על הפה בחוץ, ברגע שבאתי מהבית אני שם את המטפחת על הפה" (עמ' 17 שורות 11-8). משהוצע על ידי לדחות הדיון למועד אחר לאור כאבי שיניים מהם סבל, דחה זאת וטען שהשיניים כואבות לו מהתאונה (עמ' 14 שורות 15-14). הסביר כי שיניו כואבות מזה שבע שנים, הוא מטופל אצל רופא בדהרייה (עמ' 17 שורות 26-21). עוד יש לציין שבניגוד לדבריו שהינו סובל מזה כשבע שנים מכאבי שיניים, בהמשך החקירה אומר שרק בלילה טרם העדות החלו כאבי השיניים (עמ' 22 שורוה 27-26). יש לזכור שנקבעה לתובע נכות בשיעור 1/2% בגין עקירת שתי שיניים, כך שתיאורו שהינו סובל מכאבי שיניים כשבע שניים הינו מוגזם, מופרז ללא כל פרופורציה ועדותו אינה מהימנה לענין זה. התובע לא הציג ולו מסמך כלשהו לענין טיפול השיניים. טען אמנם שמטופל אצל רופא שיניים, אך מיותר לציין שאותו רופא לא זומן לעדות וגם לא ברור אם אכן נזקק לטיפול כתוצאה מהתאונה. בהתחשב בכך שמדובר בתאונת עבודה לא ברור ההגיון בפנייתו לרופא בדהריה, במיוחד כשהתובע מאשר שהוא יודע שהמל"ל משלם לו על כל הטיפולים הרפואיים (עמ' 19 שורה 9). התובע סובל מאסטמה עוד לפני התאונה אך רק על דוכן העדים התברר הדבר, שכן התובע לא טרח לומר זאת לאף אחת מהועדות הרפואיות של מל"ל בפניהן הופיע (עמ' 31 שורות 24 עד עמ' 32 שורה 9). כשנשאל התובע אם קיבל גם זריקות אלה טרם התאונה מתחמק ממתן תשובה ואומר כי "גם מקודם קיבלתי הרבה זריקות. לשאלה ממתי זה מקודם אני משיב שמזמן, אני לא זוכר מתי. לשאלה אם לפני התאונה גם קיבלתי את הזריקות האלה אני משיב שלפני התאונה היה לי דבר קל, היה לי אסטמה לפני התאונה אבל קלה" (עמ' 31 שורה 25 עד עמ' 32 שורה 2). התובע הסתיר את מחלת האסטמה מהמוסד לביטוח לאומי, במטרה שלא יפגע הדבר בקביעת אחוזי הנכות. כשנשאל על כך משיב "לשאלה אם גם למל"ל לא סיפרתי שיש לי אסטמה אני משיב שזה עדיין בטיפול רפואי, אחר כך אני אגיד להם" (עמ' 33 שורות 8-7). נראה לי שה"אחר כך" אליו מתכוון התובע הוא לאחר סיום ההליכים המשפטיים בענינו. 6. בתצהיר תשובות לשאלון השיב התובע שלא נסע לחו"ל (נ/2 תשובה 56). כשהתברר לתובע שנעשתה פניה למשטרת הגבולות לבדוק יציאותיו לחו"ל הגיש אחיו, חליל, תצהיר משלים בו טען כי התובע טעה בתשובה זו מכיוון שסבר שהכוונה לנסיעה לבילוי. לא ברור לי כיצד אחי התובע יכול לדעת למה התכוון התובע, כאשר ניסה להסביר נסיעותיו לחו"ל. עוד התברר שבניגוד לעדותו של התובע בבית המשפט, שיצא לחו"ל פעמיים (עמ' 22 שורה 16), הוא יצא לחו"ל שלוש פעמים (נ/1). מעיד התובע שתמיד נסע עם מישהו, פירט שמותיהם אך לא הביאם לעדות כדי לתמוך בגירסתו שאכן נזקק הוא לעזרת צד ג'. 7. מאשר התובע שבנו נולד במרץ 98 וזה היה כשנה שלאחר שנישא, טוען שסובל מבעיות פוריות ואחרי התאונה נפגע כח הגברא שלו. לענין זה אציין שתלונות אלה לא באו לידי ביטוי בפני ועדות מל"ל למיניהן. לא הוכח שאכן התובע סובל מבעיות פוריות וגם אם סובל מבעיות פוריות, לא הוכח הקשר שבין בעיות אלה לתאונה. 8. עוד מעיד התובע שמיום התאונה לא עבד, אך גם לא פנה למל"ל לשיקום. כשנחקר לגבי עבודתו אצל סלימאן אל עמור מכחיש זאת. כשנשאל על כך טוען שכשזה ראה את מצבו הציע לקחתו לדרוויש בירושלים. סלימאן הוריד את הפועלים והמשיך איתו ברכב אלא שהתובע סיפר את סיפור הדרוויש מבלי שבכלל נשאל עליו, אלא מיוזמתו הוא (עמ' 33 שורות 26-21), תוך שהוא שומר על זכויותיו מכל משמר. כאשר חוקרים התובע לעומק חקירה נוקבת בשאלה אם עבד (עמ' 34) מתרגז ומתחיל לצעוק (עמ' 35 שורות 5-1). בניגוד לעדותו של התובע, התובע אכן עבד לאחר התאונה, אך כשהתברר לו שחברת הביטוח חוקרת בענין, חדל מכך עד לסיום ההליכיים המשפטיים בתיק. אחיו של התובע, זיאד אלנססרה, אשר הוקלט על ידי החוקר הפרטי אייל כהן, באחת הפעמים שביקר במאהל בשעות הבוקר ביום 17.9.96 ולא פגש את התובע שאל אותו היכן התובע וזה השיב שהתובע עובד. סיפר שהוא מועסק על ידי ראיס בשם סולימאן אל עמור שגר בכסייפה, כפלח בקטיף ירקות וגם במשחטת עופות (עמ' 66 אמצע) ובהמשך אומר הוא שבאותה חקירה כששאל את זיאד מדוע אחיו לא עובד השיב שבעצת עורך דינו "כדאי לו מאד לא לעבוד" (עמ' 66 פסקה חמישית לפי סוף העמוד). זיאד אלנסאסרה זומן לעדות על ידי הנתבעים כשנשאל בתחילת החקירה, אם התובע עבד באותה תקופה, הכוונה לאוגוסט-ספטמבר 96 השיב "שיכול להיות שאמרתי שהוא עבד באותה תקופה אבל זה לא נכון, הוא לא עבד כלל... הגיע אלינו נציג מהביטוח הלאומי וחקר אותי ובטעות אמרתי שהוא הלך עם בן אדם שהיה עובד בעבודות מזדמנות באזור ירושלים שם הוא הלך לטיפול אצל דרוויש" (עמ' 57 פסקה שניה בעדותו). כשנחקר, אם כך, כיצד אמר שהוא הלך לעבוד, אם אין הדבר נכון, כנטען על ידו על דוכן העדים, השיב "שלא הייתי בקיא בכל העסק של מוחמד ופתאום כשהגיע החוקר ושאל איפה מוחמד אמרתי לו כנראה שהלך לעבוד, אבל זה נבע מחוסר תשומת לב ומודעות בכל הנושא..."(עמ' 58). אכן כשזיאד אומר שעשה כן "בחוסר מודעות" נכון הדבר. תשובתו נתנה מחוסר מודעות לכך שאסור לו לספר לאיש שהתובע עובד ולכן מנסה לתקן זאת בעדותו בביהמ"ש, ולמזער הנזק. כאשר בהיסח הדעת אמר שהתובע הלך לעבוד, סיפר את האמת שכן בהיסח הדעת לא אומרים שהאדם הלך לעבוד, במיוחד כאשר, באותה עת, כשנה וחצי כביכול התובע כבר לא עבד. מה גם שידע לפרט אצל מי התובע עובד ובאיזה מקומות עבודה ולא מדובר במקום אחד. זיאד גם לא מכחיש שאמר זאת לחוקר, אלא מנסה ליישב בין הסתירות כשאומר שלא ידע העובדות לאשורן ואלה הובהרו לו בשלב מאוחר יותר. "לשאלה למה סיפרתי לו בטעות שהוא עובד אני משיב שהוא הלך לטיפול באזור ירושלים אצל דרוויש עם בן אדם שעבד בעבודות מזדמנות, קטיף וירקות, אני לא זוכר בדיוק איך קוראים לאותו בן אדם וחשבתי שהוא הלך איתו לעבודה" (עמ' 57). גירסה מתואמת להפליא עם עדותו של התובע משנשאל, אם עבד, מייד מספר את סיפורו דרוויש אליו נלקח על ידי אותו אדם שנטען שעובד אצלו, מבלי שנחקר על כך. זיאד בחוסר תשומת לב ומבלי להיות מודע לתוצאות מסר שהתובע עובד, חזר בו משהובהרו לו תוצאות מעשיו, אך לרוע המזל שיחתו הוקלטה, כך שלא יכול היה להכחיש דבריו, אלא לכל היותר לנסות וליתן לכך הסברים כאלה או אחרים, הסברים שאינם מתקבלים בהיותם בלתי אמינים בעיני. 9. לא ניתן להשתחרר מהרושם שהתובע מגזים ומפריז ללא גבול בנזק שנגרם לו ובמגבלותיו בעת הופעתו ועדותו בבית המשפט. איני קובעת שהתובע לא נפגע אלא המצג שהוא יוצר עולה לאין ארוך על הנזק האמיתי שנגרם לו. התובע הופנה על ידי המוסד לביטוח לאומי לבדיקה נוירופסיכולוגית אצל ד"ר זלוטוגורסקי אשר כתב בחוות דעת מיום 7.10.96 כותב: "יש לציין שלאחר האבחון כשדיברתי עם אחיו ותיארתי את תיפקודו, אחיו ענה 'חבל שהוא חושב שהוא יכול לעבוד עליך". ד"ר זלוטוגורסקי זומן להעיד, ב"כ התובע עשה הכל כדי לא לאפשר עדותו. בחקירתו בבית המשפט אומר ד"ר זלוטוגורסקי "מה שמצוין בדו"ח בפיסקה האחרונה היה ציטוט ישיר מדברי האח 'חבל שהוא חושב שהוא יכול לעבוד עליך' " (עמ' 60). ובהמשך אומר העד "לקראת סיום הבדיקה של התובע באותו תאריך. שאלתי מהסיבות שלי למה הנבדק מתנהג כמו שהוא מתנהג, והזהרתי שלטובתו כדאי שיתנהג בצורה אחרת ולכך האח השיב איך שהוא השיב" (עמ' 61 אמצע העמוד). בחקירתו הנגדית מוצגת לעד עדותו של אחי התובע, חליל "אם אתה אומר לי שחליל העיד בבית המשפט, שלאחר שפניתי אליו ואמרת לו שאני חושב שהתובע מתחזה, הוא אמר לי אני מצטער שאתה חושב שהוא יכול לעבוד עליך" אני משיב שאני רושם במדוייק מה שאנשים אומרים ואם אכן אמר את המילים כפי שהוא טוען הייתי מכניס אותם לדו"ח" (עמ' 65 באמצע). ובהמשך: "לשאלה אם נכון שגם אנשים שאני חושב שהם מתחזים, פעמים רבות יש להם בעיות פסיכולוגות אבל בכל זאת הם מנסים להעצים את הבעיות ואנשים מתחזים הם לא בהכרח בריאים אני משיב שהמבחנים שעומדים לרשותי במקרים רבים של התחזות והגזמה הם מבחנים אוביקטיביים שיעודם אך ורק לבדוק את אמינות הנבדק ולכן המסקנה, במקרים רבים שפלוני מתחזה היא לא מהתרשמות אלא ממצאים אובייקטיביים. כל אדם שאני בודק עובר מבחנים אלה" (עמ' 60 פסקה לפני אחרונה). עוד מנסה ב"כ התובע לטעון שהעד לא שמע טוב את אשר נאמר לו ועל כך משיב העד "...אני רושם בדיוק, אני רושם את מה שנאמר לי" (עמ' 60 שורה אחרונה). אחיו של התובע חליל, בחקירתו הנגדית טוען תחילה שאינו זוכר באופן ספציפי את ד"ר זלוטוגורסקי, מכיוון שהיו בירושלים לא פעם בבדיקות. בהמשך משנשאל "לשאלה אם אני זוכר שהיינו אצל ד"ר זלוטוגורסקי ב-10/98, שם ציין הרופא לאחר שהוא תיאר בפני את התפקוד של התובע, עניתי במילים "חבל שהוא חושב שהוא יכול לעבוד עליך" ואת שואלת אם אני זוכר את זה אני משיב שאני לא זוכר שאמרתי משפט כזה. אולי דברים שהוצאו מהקשרם, הכל היה מילולי. לשאלה למה הכוונה הכל היה מילולי אני משיב ששוחחנו הרבה. דיברנו. אני זוכר את המשפט הזה, משהו כזה אבל לא את האדם הספציפי" (עמ' 46 פסקה שניה) ובהמשך: "לשאלה מה אני זוכר בקשר למשפט הזה אני משיב שאני זוכר שהרופא הזה לא הצליח, עכשיו אני נזכר בזה, לאבחן את מצבו הפסיכולוגי, היה לו כזה חשד שהתובע לא אומר את האמת או משהו כזה, אמרתי שאני מצטער מאד, אני לא חושב כך. אני אמרתי לרופא את המילים האלה. לשאלה אז איך עלה כל הנושא אני משיב שהרופא לא הצליח להבין את המצב של התובע והוא אמר שהוא לא מאמין שזה מה שיש, ואני אמרתי שאני יכול רק להצטער על זה". בענין זה מהימנה בעיני עדותו של ד"ר זלוטוגרסקי אשר אין לו כל ענין בתביעה זו. רישומיו נעשו בזמן אמת בעת שנאמרו. חליל, שהינו אחיו של התובע מנסה בכל דרך לעזור לו ועדותו בענין זה מתפתלת ומתחמקת, שכן בסופו של דבר מאשר שהשתמע מדברי ד"ר זלוטוגרסקי שהתובע הינו מתחזה. היום מנסה לשנות דברים וטוען שאמר אחרת ממה שנכתב על יד ד"ר זלוטוגרסקי וזאת במטרה ברורה לעזור לתובע, כאשר מגמה זו בולטת באופן ברור לאורך כל עדותו. 10. מחד נטען שהתובע לא מסוגל לנהל עניניו ולכן בסמוך לדיון מונה לו אפוטרופוס לדין, מאידך היה כשיר לענות על שאלון בשנת 98. יתרה מזו, הדבר המענין לכשירותו של התובע קשור לרשיון הנהיגה. לעמדת התובע הוא סובל מרעד מתמיד ברגליו. אם כן נשאלת השאלה כיצד היה מסוגל בכלל ללמוד נהיגה. במצב בו התובע היה נתון בבית המשפט כשהרעיד רגליו הוא לא יכול היה לנהוג. המפליא שבדבר שמתברר שהתובע החל ללמוד נהיגה עוד ביום 18.9.94 ועשה 9 מבחנים עיוניים ושישה מעשיים ועבר מבחן עיוני ביום 11.8.97, משמע שדווקא לאחר התאונה הצליח לעבור מבחן נהיגה עיוני, דבר שנכשל בו טרם התאונה, אך נכשל במבחן מעשי אחרון ביום 29.7.98 (נ/4). כדי שיתאפשר לאדם לגשת למבחן מעשי עליו לעבור בדיקות רפואיות. התובע לא הציג בפני את אשר הוצהר על ידו באותן בדיקות רפואיות, ובדיקות אלה מצויות אצלו בלבד (נ/4). אם מצבו הוא אכן כפי שניסה להציגו בבית המשפט, הרי שאין הוא מסוגל לשבת מאחורי ההגה, לאחוז בו ובוודאי לא ללחוץ על דוושת הגאז, המצמד והבלם לצורך לימודי הנהיגה, וגם מכאן ניתן להסיק שהתובע מפריז בתיאור מצבו. לימוד הנהיגה נעשה בעידוד המשפחה ובמימונה. משוכנעת אני שלו מצבו של התובע היא כפי שמנסים להציג בבית המשפט, המשפחה היתה מונעת ממנו ללמוד נהיגה, שכן במצבו הוא מסכן עצמו ואחרים בכביש, מה גם שהוא קיבל עשרות שיעורי נהיגה, ואין לי ספק שאם אכן מוגבל הוא פיזית, לא יכול היה לנהוג בשיעורים אלה ומסקנתי היא שמוגבלותו מאד סלקטיבית ונועדה לצרכי המשפט. כשמוצגת סתירה זו בפני אחי התובע, חליל והוא קולט את האבסורד שבדבריו, מנסה להתחמק מתשובה "נעלב כביכול" משאלות ב"כ הנתבעים. לעדות חליל, התובע זקוק לליווי לכל מקום. אם כן כיצד יכול הוא ללמוד נהיגה. מעיד חליל שהביאו אותו לבאר שבע והחזיר אותו חזרה. ענין זה לא מסתדר עם דבריו כשאומר שחשב שבכך יוכל לשקם עצמו ולנהוג, הכיצד? אם צריך ליווי לכל מקום ואינו עצמאי, הרי ברשיון הנהיגה לא יהא לפתור הבעיה אם אכן מצבו כה חמור, כיצד סברו שיכול לנהוג בעתיד לבד ולהתפרנס מכך. המסקנה היא שהתובע כן מסוגל להתנהל לבד וגם עושה כן בפועל, שכן איני מאמינה שלכל שיעור הנהיגה הגיע עם מלווה. וכשהדברים מוצגים בצורה ברורה בפני חליל: אומר "לשאלה אם לבוא מכסייפה לב"ש הוא לא מסוגל לבד , ללכת לבדיקות של מל"ל הוא לא מסוגל לבד, ללכת לוועדות של שירות התעסוקה הוא לא מסוגל לבד, לבדיקות של רופאים מטעם המ"ל הוא גם לא מסוגל לבד, לנסוע לחו"ל הוא גם לא מסוגל לבד, אבל לנהוג כן, אני משיב שגם זה לא . אתם נתפסים למה שאתם רוצים. זה מעליב אותי" (עמ' 49 פסקה לפני אחרונה). לא ברור לי מדוע העלבון של חליל, שכן שאלה זו היא תמצית עדותו. הוא אכן "נעלב" כאשר מטיחים בפניו את חוסר ההגיון והאבסורד בתשובותיו. כאשר שאלה לא נוחה לחליל הוא מרבה להעלב, הוא מאשר שלא לקח התובע לשיקום משום שהתובע עדיין נמצא בטיפול ובטיפול של ביהמ"ש (עמ' 51 פסקה 3). כשנשאל בהמשך למה כוונתו שהתובע בטיפול של ביהמ"ש משיב: ".. שההתחכמויות האלה רק מעליבות את האנשים. זה זלזול באינטליגנציה שלהם, זה לא מתאים לא לאנשים ולא לביהמ"ש. לשאלה למה התכוונתי כשאמרתי שהתובע בטיפול של ביהמ"ש אני משיב שאנחנו לא פנויים לכל דבר, גם לי יש משפחה . כשביהמ"ש אומר לי ששום שאלה לא עלבון לאינטלגנציה אני אומר שזו שאלת קיטבק. כשחוזרים על השאלה מה הקשר בין העובדה שהתובע נמצא בטיפול ביהמ"ש לבין הליכי שיקום, אני משיב שאנחנו עסוקים בטיפול בתובע אישית..." (עמ' 51 פסקה אחרונה). חליל מתחמק משהתברר לו שכשל בלשונו ואמר את אשר לא התכוון שלא יפנו לשיקום כל עוד לא הסתיימו ההליכים בביהמ"ש והתובע בכוונה תחילה נמנע מכל צעד של שיקום עד אשר יסתיים הטיפול בתביעתו, משמע לא עושה דבר להקטין נזקיו. הנכות התפקודית: 11. התובע סומך על כך שהוא לא ניתן להשמה כפי שקבע שירות התעסקה. השמה היא פונקציה של בדיקות שנערכות. העיד מר מרדכי שמואל מטעם שירות התעסוקה שאין הם בודקים באופן עצמאי את התובע אלא הועדה קובעת ממצאיה על סמך הסיכום הרפואי שהיא מקבלת מהרופאים. הועדה אינה עורכת בדיקות או מבדקים עצמאיים. התובע גם לא חותם על הצהרה לפיה אינו עובד (עמ' 26-25) והמסמכים המוצגים בפניה הם אלה שהתובע בוחר להמציא לה. מל"ל אמנם קבע שהתובע לא מסוגל לחזור למקצועו הקודם ולכן הפעיל את תקנה 15, אך לא קבע שהתובע בנכותו לא מסוגל לעבוד כפי שהתובע מנסה לשכנע את ביהמ"ש. עדותו של התובע וחליל בפני אינה אמינה ואיני סבורה שהתובע במצבו אינו מסוגל לעבוד כלל, אלא שהתובע החליט שכל עוד לא הסתיימו ההליכים בתיק, הוא לא יעבוד, כפי שעשה בסמוך לתאונה, כדי לא לפגוע בסיכויו לזכות בפיצוי גבוה בגין הפסד השתכרות. עדותו של התובע לגבי מגבלותיו אינה אמינה, כפי שאינה אמינה עדותם של זיאד וחליל, אחיו של התובע. יחד עם זאת נכותו הרפואית של התובע היא בשיעור של 28.3% תוך שהופעלה תקנה 15 על ידי המוסד לביטוח לאומי. המגבלה של התובע מקורה בטונוס המוגבר בארבעת הגפיים ובשל כך נפסקו לו 20% נכות רפואית ולנכות הרפואית בענין זה יש להוסיף גם נכות תפקודית. אין מקום לפסוק נכות תפקודית גם בגין הנכות הפסיכיאטרית שכן נכותו התפקודית בתחום זה כנכותו הרפואית בשיעור של 10%. למרות חוסר אמינותו של התובע ולמרות שקשה להשתחרר מהרושם שהוא מפריז בחוסר יכולתו לתפקד, הרי בהתחשב בכך שנקבעו לו 20% נכות בגין קוודרופרזיס לא ניתן לשלול לגמרי את מגבלותיו בחזרה לעבודתו. לפיכך, קובעת נכותו התפקודית בשיעור של 40%. אין זה מצב שהתובע אינו מסוגל לעבוד כלל כנטען על ידו. התובע עבד בסמוך לאחר התאונה ומסוגל לחזור לעבודה, לא בתפקידו הקודם כמתקין, כך אף קבעה ועדת המל"ל, אך בהחלט יכול לחזור לעבודה אחרת ולו לעבודה במלונאות כפי שעבד טרם החל לעבוד בגילטק. שכרו של התובע 12. התובע טרם התאונה עבד בחברת גילטק. תחילה עבד בחברה באמצעות חברת כ"א מינואר 94 ועד לחודש יולי 94 ואז התקבל להיות עובד החברה. לסיכומי התובעים צורפו תלושי שכר המתייחסים לעבודתו בחברת כח אדם שלא צרופו במהלך הבאת הראיות, אך באין התנגדות של הנתבעים אתייחס אליהם כחלק מחומר הראיות. בהסתמך על עדותו של בשרים אליהו, אשר היה אחראי על התובע בזמן שעבד בחברת גילטק מבקש התובע לבסס הפסד השתכרותו על כפל השכר הממוצע במשק ותחשיביו נערכו בהתאם. לעדותו של מר בשרים, התובע היה עובד חרוץ ועשה כל שהוטל עליו ואנשים כמוהו מגיעים בשלב מאוחר יותר להיות אפילו ראשי צוות שכן בתחום עבודתו לא חשובה הכשרה מקצועית או שנות לימוד, אלא החשיבות הוא לביצוע בשטח (עמ' 43-42). עוד מעיד הוא שעובד בדואי אחר בשם מוסא התקדם והגיע להיות ראש צוות. מנגד יש לציין שלא הובאו כל נתוני שכר לגבי עובדים במעמד של התובע בגילטק. בשרים אליהו העיד באופן כללי ביותר שלמיטב זכרונו באותה עת שכרו כראש צוות היה 4,000 ₪ או 3,800 ₪ נטו. לא ברור כמה זמן הוא עבד עד שהגיע לשכר זה כי לא נחקר על כך. עוד לציין שהוא למד במגמת מכניקה בתיכון ולאחר מכן במכללה עיבוד שבבים ממוחשב ועבר קורס של טכנאי P.C ומנהל רשתות תקשורת ויש לו נסיון של 8 שנים. הוא התקבל לעבודה כמתקין ועבד כחצי שנה עד שמונה חודשים עד שהפך להיות ראש צוות. עוד מעיד הוא, שהיתה תחלופה רבה בחברה. אין הוא זוכר מה היה שכרו כמתקין, אך אם עבד בחוץ יכול להגיע גם למשכורת גבוהה מזו של מנהל סניף. הוא גם אומר שלא ניתן להבטיח שבשינויים שעברה החברה היום אכן התובע היה הופך לראש צוות. לגבי עובד אחר בשם מוסא, שהפך לראש צוות מעיד העד שבעבר פיטרו אותו בגלל קיצוצים ואחר כך החזירו אותו. מציין הוא שלאור התחלופה הרבה בחברה נשכרים העובדים באמצעות חברת כח אדם ואם הם מוכיחים עצמם אחרי שלושה חודשים הם עוברים להיות עובדי החברה. מאז שהוא עובד החברה התחלפו כ-80 עובדים בסניף הדרום ומכל האנשים בחברה, מאז שהוא הגיע נשארו רק שלושה. על פי תלושי השכר שצורפו התובע עבד בחברת כח אדם מ-1/94 עד 6/94, תקופה של שישה חודשים, משמע לא מייד כעבור שלושה חודשים הפך לעובד מן המנין בחברה, וגם אז לא היה שינוי דרסטי בשכרו. משכורתו בחודש יוני 94, כשעבד באמצעות חברת כח אדם עמדה על סך של 2,352 ₪ ושכרו בחודש יולי 94 בגילטק עמד על 2,012 ₪, לסכום זה התווסף תשלום על חשבון הבראה בסך 75 ₪, הוצאות אש"ל בסך 300 ₪ ו-250 ₪ החזר דמי נסיעות. שכרו ברוטו לצורך המוסד לביטוח לאומי בחברת כח אדם היה 2,410 ₪. כאשר שכרו בגילטק לצורך הביטוח לאומי עמד על סך 2,312 ₪. שכרו נטו אמנם גדל אבל בגין מרכיבים שונים שהתווספו לשכרו, אך לא לשכר הבסיסי. התובע עבד כשנה בחברת גילטק ולא ראיתי את העליה הגדולה בשכרו, שניתן להשתמש בה כמנוף או כהערכה להתקדמותו בעתיד למרות היותו עובד חרוץ. לא הוכחה השתכרותו של ראש צוות או עובדים ותיקים אחרים בחברה. דרישת התובע לשכר הממוצע במשק לאור כישוריו הינה מופרזת, מופרכת וחסרת בסיס. עוד יש לציין ששכרו של התובע לא היה אחיד כשעבד בגילטק והיו חודשים שקיבל שכר גבוה יותר וחודשים של שכר נמוך יותר, לפיכך יעשה החישוב לפי ששת החודשים שקדמו לתאונה בצירוף הצמדה לאמצע התקופה . שכרו של התובע כדקלמן (ת/38 - ת/43) : חודש ברוטו מס הכנסה נטו (לאחר ניכוי מס הכנסה עפ"י תלושי השכר) 7/94 2,637 ₪ 185.85 ₪ 2,451.15 ₪ 8/94 2,735 ₪ 170.25 ₪ 2,564.75 ₪ 9/94 2,602 ₪ 130.35 ₪ 2,471.65 ₪ 10/94 3,320 ₪ 345.75 ₪ 2,974.25 ₪ 11/94 2,875 ₪ 212/25 ₪ 2,662.75 ₪ 12/94 2,858 ₪ 207.15 ₪ 2,650.85 ₪ 17,027 ₪ 1,251 ₪ 15,775.40 ₪ השכר הממוצע לחודש עמד על סך של 2,629.23 ₪ (לצורך עיגול הסכומים החישוב יעשה לפי 2,629 ₪). סכום זה משוערך להיום, כאשר המדד הבסיסי לשיערוך הוא 14.10.94 עומד על סך של 3,857.56 ₪ (החישוב יערך לפי 3,858 ₪). הפסד שכר בעבר 13. המל"ל קבע לתובע אי כושר לתקופה של 182 יום. סבורה אני שיש לחשב אי כושר בשיעור של 100% לאחר התאונה לאור הפגיעה של התובע, לתקופה של שמונה חודשים, דהיינו עד ליום 22.9.95. 30,864 ש"ח = 3,858X 8 . לסכום הנ"ל תתווסף ריבית מיום 22.5.95 ועד היום בסך 8,097 ש"ח. מיום 23.9.95 ועד היום יש לחשב הפסד השתכרות בשיעור של 40% מהשכר הנ"ל. 103,394 ש"ח = 67X 40%X 3,858 לסכום הנ"ל תתווסף ריבית חוקית מיום 23.9.98 ועד היום בסך 11,206 ש"ח. הפסד השתכרות בעתיד 14. הפסד השתכרות בעתיד יש לחשב לפי שכרו של התובע ערב התאונה משוערך להיום ונכות תפקודית בשיעור 40%. 422,034 ש"ח = (לפי משערכת) 273.4797 X 40% X 3,858 כאב וסבל: 15. אין מחלוקת שלתובע נקבעו 28.36% נכות והוא אושפז במשך 28 יום והסכום נכון להיום לאחר תוספת הצמדה וריבית עומד על סך של 57,090 ש"ח עזרת צד ג': 16. טענת התובע שאשתו עוזרת לו אינה מהימנה והדבר אף בא לידי ביטוי בעדותה עת לא שמה לב ומשיבה היא שכל עזרתה מתבטאת לעיתים במקלחת ובכך שבוחרת בגדים עבורו. היא מאשרת שהוא מתרחץ בעמידה ולפעמים בישיבה. כשנשאלה במה היא עוזרת לו השיבה "שלפעמים הוא יושב וחושב הרבה ואני מסבירה לו שזה לא בסדר שהוא ישקע במחשבות ואני עוזרת לו במאכלים וממליצה לו על אוכל טוב, להתלבש טוב, עוזרת לו במקלחת. לשאלה אם בלהתלבש הכוונה שאני בוחרת לו את הבגדים אני משיבה שכן" (עמ' 38 שורה 20-14). אין זו בדיוק עזרה המצדיקה פיצויי כספי ואם אכן כזו היא זכאי התובע לקבלה ממל"ל. מצבו של התובע אינו מצריך עזרת צד ג' לעתיד. בפריט זה נתבע סך של 205,000 ש"ח לעבר ולעתיד. הנתבעים הציעו סכום של 10,000 ש"ח. בסמוך לתאונה אכן נזקק התובע לעזרת צד ג'. התובע לא הוכיח עזרה ספציפית בעבר לפיכך אני פוסקת על פי הערכה סך של 15,000 ש"ח. הוצאות נסיעה: 17. לא הובאו כל ראיות לצורך הניידות של התובע. התובע אף לא הגיש תביעה לענין זה למל"ל. יחד עם זאת יש להביא בחשבון את הצורך של התובע לעבור ביקורת אחת לשלושה חודשים בבית חולים סורוקה ומפאת הצורך בסמוך לתאונה להזקק לטיפולים רפואיים אני קובעת בגין הוצאות נסיעה סך של 7,500 ש"ח בגין העבר והעתיד. לא הובאו בפני כל ראיות להוכחת ההוצאות של התובע בתחום זה. האמירה בעלמא של התובע שהוא משלם כל פעם 50 ש"ח לכל נסיעה נשארה בגדר אמירה בעלמא, שכן לו אכן נכון הדבר, מן מהראוי היה שתוצג ולו קבלה כלשהי. תרופות וטיפולים רפואיים: 18. לא הוכח הצורך של התובע בתרופות וטיפולים רפואיים הקשורים לתאונה ובכל מקרה מדובר בתאונת עבודה כך שהתובע זכאי לקבלת החזר מהמל"ל. זכותו של התובע לפנות לדרוויש משמאמין הוא בטיפול זה, אך כל עוד לא הוכח הצורך הרפואי בפניה זו, לא ניתן לחייב הנתבעים בסכום זה. סיכום 19. סוף דבר אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע כדלקמן: א. הפסד שכר בעבר מיום 23.1.95 ועד 22.9.95 בסך 30,864 ש"ח ב. ריבית בגין סכום זה. 8,097 ש"ח ג. הפסד שכר בעבר מיום 23.9.95 ועד היום בסך 103,394 ש"ח ד. ריבית בגין סכום זה 11,206 ש"ח ה. הפסד שכר בעתיד 422,034 ש"ח ו. כאב וסבל 57,090 ש"ח ז. עזרת צד ג' 15,000 ש"ח ח. הוצאות נסיעה 7,500 ש"ח סה"כ 655,185 ש"ח 20. תגמולי מל"ל עפ"י סכומי הנתבעים עומדים על סך של 713,220 ש"ח והתוצאה היא שתביעתו של התובע נבלעת בתגמולי המל"ל , אך אין מחלוקת בין הצדדים שהתובע זכאי לפיצוי בסך 25% מהנזק. לפיכך, אני מחייבת הנתבעים לשלם לתובע את הסך של 163,796 ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. לסכום הנ"ל יתווסף שכ"ט עו"ד בשיעור 13% ומע"מ. ניתנה היום ט"ז באייר, תשס"א (9 במאי 2001) בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים. שרה דברת - שופטת תאונת דרכים