קביעת השכר הראוי של עורך דין צריך שתעשה בכל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו. סעיף 46 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג 1973 קובע: "חיוב לתשלום בעד נכס או שירות שלא הוסכם על שיעורו, יש לקיים בתשלום של סכום שהיה ראוי להשתלם לפי הנסיבות בעת כריתת החוזה". נושא שכר טירחת עורך דין כבר נידון בפסיקה מספר פעמים, בע"א 136/92 עדיאל עורכי דין נ' דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ, ע"י כבוד השופט לוין: "מלכתחילה לא נדון כלל בין בעלי הדין נושא שכר הטרחה למקרה בו העיסקה האמורה לא תמומש, וההסכמה היתה אך ורק למקרה שהעיסקה תמומש עד תום והמערערת מס' 1 תגיש את שירותיה המשפטיים בקשר לכך במלואם. אשר על כן החיל השופט המלומד על המקרה דנן את הוראות הסעיפים 26 ו 46 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג 1973, וניפנה לקבוע שיעור השכר הראוי המגיע למערערת מס' 1 בגין העבודה שביצעה בפועל". עוד עולה מפסק הדין דלעיל: "בהתקשרות שבין עורך דין ולקוח ככל שמדובר בשכרו של עורך הדין אם לא הוסכם במפורש אחרת יש לקרוא תנאי מכללא ולפיו רשאי הלקוח לנתק את הקשר עם עורך הדין ולחדול מלהזקק לשירותיו בכל עת אפילו טרם הושלמה העיסקה שבקשר אליה נתבקשו שירותיו של עורך הדין ובתנאי שיובטח שכר ראוי עבור השירות שכבר ניתן, בכך יש כדי ליצור את האיזון הראוי שבין זכות הלקוח לייצוג תוך שמירה על יחסי אמון מלאים בינן לבין פרקליטו, לבין זכותו הלגיטימית של עורך הדין לקבל את שכר בגין טרחתו". ביהמ"ש העליון בפסק דין דלעיל (ביניש נ' דניה סיבוס) קבע: "בהתקשרות שבין עורך דין ולקוח ככל שמדובר בשכרו של עורך הדין אם לא הוסכם במפורש אחרת יש לקרוא תנאי מכללא ולפיו רשאי הלקוח לנתק את הקשר עם עורך הדין ולחדול מלהזקק לשירותיו בכל עת אפילו טרם הושלמה העיסקה שבקשר אליה נתבקשו שירותיו של עורך הדין ובתנאי שיובטח שכר ראוי עבור השירות שכבר ניתן, בכך יש כדי ליצור את האיזון הראוי שבין זכות הלקוח לייצוג תוך שמירה על יחסי אמון מלאים בינן לבין פרקליטו, לבין זכותו הלגיטימית של עורך הדין לקבל את שכר בגין טרחתו". ##להלן פסק דין בנושא אי החתמת לקוח על הסכם שכר טרחת עורך דין:## 1. נושא התביעה: בפניי תביעה שהוגשה ע"י התובע, עורך דין במקצועו לתשלום שכר טרחתו בגין שירות שנתן לנתבע. הנתבע הגיע למשרדו של התובע וביקשו להגיש תביעה כנגד מעבידו, עיריית טייבה בגין הלנת שכר - אי תשלום משכורתו. בין התובע לנתבע לא נערך כל הסכם שכ"ט שבין לקוח לעורך דין. התובע הגיש תביעה בשמו של הנתבע, ניתן פס"ד בהעדר הגנה, והחל בהליכי הוצל"פ.   בין לבין, עיריית טייבה, מעבידתו של הנתבע , היתה חדלת פירעון, והוגשה בקשה לבהמ"ש המחוזי להסדר נושים - במסגרת תיק אחר. בהמ"ש המחוזי התנה את הצו בקיום אסיפת הנושים וההצבעה בה, הנושים הסכימו להסדר בו כל אחד יקבל 15% מהחוב שלו והצביעו בעדו. ההסדר הנ"ל אושר בבהמ"ש המחוזי.   התובע, הגיש תביעה כנגד הנתבע בדרישה לתשלום 10% מסך כל הסכומים שנפסקו לו - הן בתביעה עצמה והן בהליכי ההוצל"פ.   2. העובדות המוסכמות: התובע הינו עורך דין במקצועו וייצג את הנתבע בהליכים משפטיים נגד מעסיקתו עיריית טייבה, בהתחלה דובר על ייצוג בתביעות שכר נגד העירייה בבית הדין האזורי לעבודה בת"א וניהול התביעות עד למתן פס"ד סופי, בין אם זה בפשרה ובין אם זה לאחר ניהול הוכחות והגשת סיכומים.   אין חולק כי הנתבע קיבל את החוב המגיע לו במסגרת הליך הסדר נושים שפתחה בו העירייה ושולמו לו סכום של כ - 110000 ₪ וזאת בנוסף לכל מה שגבה מתיקי ההוצל"פ, בין אם אלה טופלו ע"י התובע ובין אם ע"י שלושת עורכי דין אחרים מטייבה, הנתבע גבה מכל תיקי ההוצל"פ שפתח נגד העירייה סכומים המגיעים מעל ל - 100000 ₪. האגרות בגין פתיחת תיקי ההוצל"פ שולמו מכיסו של התובע, סה"כ האגרות ששולמו בגין פתיחת 9 תיקים הוא 3394 ₪   בין הצדדים לא נחתם הסכם להסדרת שכר טרחתו של התובע.   3. העובדות שבמחלוקת: הצדדים חלוקים באשר לגובה שכר הטרחה שמגיע לתובע בתור עורך הדין של הנתבע בגין הפעולות שעשה עבורו.   התובע לא מוכן לאמץ את הסדר הנושים שהושג בעוד הנתבע לא מוכן לשלם מעבר לכך, יתרה מכך הנתבע טוען כי את שכרו של התובע, העירייה מחוייבת לשלם ואין הוא צריך לשאת בנטל התשלום הנ"ל.   4. טענות וראיות התובע: א. לטענתו, עוד בטרם נענה הוא לפנייתו של הנתבע בדבר ייצוגו , הוא דרש כי שכר טרחתו בגין ניהול התביעות בבית הדין יהיה בגובה מה שייפסק בצירוף הוצאות כגון אגרות וכו', כאשר הנתבע הסכים לתנאי שכר טרחתו והתחייב לשלמו.   יחד עם זאת טוען הוא כי מילא אחר התחייבותיו כלפי הנתבע, התובע טיפל בשמו של הנתבע ב - 9 תביעות. לאחר הגשת התביעות לבית הדין וניהול התיקים, התקבלו פסקי דין בכל התביעות ועל מלוא סכומיהן לצורך כך מפנה הוא לנספחים ב/1 - ב/33 ו - ג/1 - ג/19 לתצהיר העדות.   העירייה לא כיבדה את פסקי הדין הנ"ל , לכן נאלץ התובע לנקוט בשמו של הנתבע בהליכי הוצל"פ.   לטענתו, בטרם נענה לפניית הנתבע לנקוט בהליכי הוצל"פ, דרש כי שכר טרחתו יהיה בגובה מה שייפסק בתיקי ההוצל"פ דהיינו - שכר טרחה בעת הגשת התיק לביצוע(שכר טרחה א') ושכר טרחה ב' אשר נפסק לאחר חלוף מועד תקופת האזהרה שנשלחת לחייב ושניהם מתוספים לסכום החוב בתיק בצירוף הוצאות כגון אגרות וכו', הנתבע הסכים לתנאים אלו והתחייב לשלמו.   יחד עם זאת טוען התובע כי שכר הטרחה המגיע לו מהליכי ההוצל"פ הוא בנוסף לשכר המגיע לו בגין הטיפול בתביעות בבית הדין.   התובע מילא אחר התחייבותיו ואף שילם מכיסו הפרטי עבור פתיחת התיקים בלשכת ההוצל"פ, לצורך כך מפנה הוא לנספחים ד/1 - ד/18 לתצהיר העדות.       ב. עוד טוען התובע לשינוי חזית מצידו של הנתבע . הכתב ההגנה של הנתבע הוא טען כי שכר טרחתו של התובע מובטח ע"י הנאמנים על הסדר נושי עיריית טייבה והוא בגובה של 15% מסכום קרן ספרי בעירייה, לצורך כל מפנה לסעיפים 6 7 10 לכתב ההגנה.   בתצהיר העדות הראשית של הנתבע נטען כי מה שסוכם כשכ"ט עורך דין הוא בגובה של 10% + מע"מ לצורך כך מפנה לסעיף 7 לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע. טענה זו לא עלתה בכתב ההגנה ואף לא בישיבת קדם משפט, טענה זו עלתה לראשונה אך ורק בתצהיר העדות הראשית שהוגש מטעם הנתבע ומכאן, לטענת התובע יש שינוי חזית שנעשה ע"י הנתבע שמטרתו להתאים את גרסתו של הנתבע למהלך הדיונים בתביעה.   ג. יחד עם זאת טוען התובע כי מתוך סך האגרות ששילם מכיסו, הנתבע החזיר לו סך של 1396 ₪, היתרה בגובה 1248 ₪ טרם שולמה לו.   סה"כ שכ"ט המגיע לו עפ"י ההסכם: 49295 ₪ + 8380 ₪ מע"מ. מתוך הסך הנ"ל, הנתבע שילם ע"ח סך של 2138 ₪ + 363 ₪ מע"מ, לצורך כך מפנה להודאתו של הנתבע בסע' 8 לתצהיר עדות ראשית של הנתבע. הנתבע נותר חייב שכ"ט בגובה 47157 ₪ + 8016 ₪ מע"מ.   ד. לטענת התובע הסיבה שלא החתים את הנתבע על הסכם שכר טרחה בכתב נעוצה בעובדה כי, עפ"י הנהוג אצל ציבור עורכי הדין בישראל המטפלים בתביעות כספיות לא מחתימים על הסכמים בכתב במקרים שהם מבקשים לגבות שכר טרחה בגובה מה שיפסק בבתי המשפט/בתי הדין/בלשכות ההוצל"פ/בכל טריבונל משפטי אחר, במקרים שעורכי הדין מבקשים לגבות יותר ממה שייפסק אזי, יש צורך בחתימה על הסכם שכ"ט בכתב.   ה. לטענתו של התובע, ההסדר מטעם הנאמנים הופנתה אל עובדי עיריית טייבה לצורך כך מפנה הוא לגוף ההצעה נספח ו' לתצהיר העדות כאשר בראש מסמך ההצעה נכתב בבירור "לעובדי העירייה".   אומנם, בסע' 4 להצעה הנ"ל נאמר כי שכר טרחת עורכי הדין ישום בנפרד והוא בגובה של 15% מסכום קרן ספרי העירייה שרשום על שם כל עובד ועובד אולם, אין הדבר מחייב את עורכי הדין אלא אך ורק את מי שהופנתה אליו ההצעה,כל עורכי הדין שייצגו עובדי העירייה מעולם לא סווגו כקבוצת נושים בפני עצמה ולא הופנתה אליהם, ע"י הנאמנים, הצעה כלשהי ומן הסתם, לא השתתפו בהצבעה כלשהי בקשר לשכר הטרחה.   מכל לקוחותיו של התובע, עובדי העירייה, רק הנתבע מסרב לשלם את שכר טרחתו של התובע על אף התחייבותיו לעשות זאת.   הסדר הנושים שהוצע לנושי עיריית טייבה מחייב את הנושים עצמם בלבד ואין לו תחולה לצדדים שלישיים לרבות התובע, לצורף כך מפנה לסעיף 233 (ט) לפקודת החברות ולע"א 327/88 שקד קצף נ' נופים פ"ד מה' (1), 76. כמו כן, טוען התובע כי בגרסתו של הנתבע יש סתירות הן בתצהיר עדותו הראשית והן בחקירתו במשפט. לאור עובדות אלו טוען התובע כי עדותו וטענותיו של הנתבע אינן מהימנות לעומת גירסתו העקבית, על כן על בהמ,ש להתחשב בכך וקבל את תביעתו.   ו. יתרה מכך, הנתבע הודה בכל טענותיו של התובע בדבר ההסכם שבע"פ ביניהם כמפורט להלן: בסע' 10 לכתב הגנתו של הנתבע הוא הודה כי נתבקש לשלם שכ"ט עפ"י פניותיו ל התובע מיום 15/11/99 ו - 2/2/00 ואף ננקב בהן סכום יתרת שכר הטרחה המגיעה מהנתבע, לצורך כך מפנה לנספחים ז' , ט' לתצהיר העדות הראשית של הנתבע, כמו כן במענה לשאלתו של ב"כ התובע כי הוא קיבל מהתובע מכתב ובו חישוב יתרת שכה"ט המוסכם הנתבע הודה שכן, לצורך כך מפנה לע"מ 12 לפרוטוקול.)   יוצא איפוא, שהסיבה היחידה שבגללה הנתבע מסרב לשלם לתובע את שכר טרחתו כמוסכם היא שהעירייה הבטיחה לעובדים כי שכר טרחת עורכי הדין ישולם ע"י הנאמנים ולא מכל סיבה אחרת, הנתבע לא טען בשום מקום כי סירובו לשלם לתובע שכר טרחה נובע מהעובדה כי מה שסוכם ביניהם הוא בשונה ממה שהתובע טוען.   ז. יחד עם זאת טוען התובע כי הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו וכי גרסתו עקבית ומהימנה בניגוד לגירסתו של הנתבע. גירסת הנתבע ראויה להידחות משום שלא הוכחה בראיות קבילות בכל הנוגע לפגלותה וכי עדותו של הנתבע לא ראויה לאימון.   לתובע מגיע שכר טרחה ראוי בגין הטיפול המשפטי שהקדיש לתיקיו של הנתבע .   5. טענות וראיות הנתבע: א. לטענתו התובע הסכים להסדר העובדים שהוצע וזאת אף אם הנתבע לא היה מצטרף אליו לאור סע' 233 לפקודת החברות תשנ"ט 1999.   משנשאל התובע בחקירתו הנגדית אם הוא נפגש עם ראש העיר היחד עם שאר עורכי הדין בטייבה לשלם מציאת פתרון ועל מנת לעכב הליכי הוצל"פ תשובתו היתה "היתה פניה שכזו, אך יחד עם זאת היתה גם פניה לעורכי הדין, אני מברך על כל דבר שבא לפתור את הבעיות לרבות הבעיות של הלקוחות שלי" (ע"מ 6 שורות 12-11 לפרוטוקול מיום 14/12/00).   כמו כן הודה התובע כי את שכר הטרחה המגיע לו עפ"י הצעת ההסדר קיבל ישירות, מקופת ההסדר לצורך כך מפנה לפרוטוקול מיום 14/12/00 ע"מ 7 שורות 16-14.   לאור תשובות אלו של התובע ניתן להסיק כי הסכים להסדר האמור.   ב. לעניין השאלה האם קיים שכ"ט עורך דין בין התובע לנתבע טוען הנתבע כי אין ספק כי נטל ההוכחה אינו עליו כי אם על התובע והרי הסכם בכתב בין הצדדים לא נערך והנטל להוכיח הסכם כלשהוא ביניהם לא הורם, לצורך כך מפנה ע"א 136/92 עדיאל עורכי דין נ' דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ דברי השופט לוין: "כבר הצבעתי לעיל שאין בראיות דבר המלמד על כך שהוסכם בין הצדדים כי המשיבה התחייבה לשלם למערערת מס' 1 את שכרה המלא ובין אם יתממש הפרוייקט במלואו ובין אם לאו, באין הסכם כזה אין בסיס לתביעה של המערערת מס' 1 לתשלום מלוא השכר על פי שיטת החישוב שהוסכם עליה".   לאור זאת על תביעתו של התובע להידחות מאחר ולא הוכיח קיומו של הסכם מחייב כשלהוא, קרי, לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו.   ג. עוד טוען הנתבע כי, נוהג ידוע בין ציבור עורכי הדין הוא כי עורך דין שמטפל בהליכי גבייה בהוצל"פ גובה את שכר טרחתו מהגבייה אותה מבצע. מקרה ספציפי זה ניתן לראות כי נוהג זה חל גם כן וזאת בהסכמת התובע עצמו, לצורך כך מפנה למסמכים "י"ב" 6-1 חשבוניות המס אותם הוציא התובע בעת קבלת תקבולים על חשבון חוב בעירייה לנתבע.   כמו כן, ניתן לראות בודאות כי התובע קיבל שכ"ט בשיעור 10% מהגבייה בפועל, וזאת מאחר והנוהג הוא כי התשלום יהיה לפי התוצאות שהושגו, לצורך כך מפנה הוא לפס"ד דלעיל : "שיעורו של שכה"ט לפי כל שיטה ושיטה גם הוא אינו קבוע אלא תלוי במכלול של גורמים שיש לשקלם, בין הגורמים המשפיעים על קביעת שיעורו של השכר, ניתן למנות שיקולים כגון היקף העיסקה בה מדובר, היקף העבודה המשפטית שבוצעה בפועל, מידת מורכבותה, סוג העבודה, טכנית שגרתית או יצירתית ומקורית, טיפול עבור לקוח קבוע או מקרי, הכישורים הוותק ומעמדו של עורך הדין וכן המוניטין שיצא לו כמומחה בנושא" "בתחום האזרחי יש לקחת בחשבון גם את התוצאות שהוצגו".   במקרה דנן התובע פתח תיקי הוצל"פ והגיש תביעות כאמור ולמעשה פעל כבדרך שיגרה, על כן יש להתחשב בעובדות אלו ולאמץ את הסדר הנושים להושג ולא לפסוק לו שכר טירחה מעבר לכך.   התובע עשה עבודה שגרתית אשר לא חייבה כל מאמץ מיוחד, התביעות אשר הוגשו לביה"ד לעבודה נסגרו בפשרות ללא כל דיון, תיקי ההוצל"פ נפתחו ומייד הוטלו עיקולים אך ורק בבנק אוצר השלטון.   ד. לטענתו, מאחר ולא קיים הסכם בין התובע לנתבע כי הנתבע ישלם את מלוא שכה"ט המגיע לתובע עפ"י תיקי ההוצל"פ הרי אין חולק כי לתובע לא מגיע ולו אגורה שחוקה בגין כספים שלא גבה.   עוד טוען הוא כי במידה ויפסק לתובע שכ"ט אזי גישה זו תהיה משוללת כל היגיון וזאת מן הטעם שלקוחו של עורך דין להתמיד בעיסקה כושלת, אפילו תסב לו ללקוח נזק כלכלי כבד, ובלבד שתספק לעורכי הדין עבודה למען יוכל לבוא על השכר שקיווה לו, גישה זו נוגדת כל היגיון כלכלי ואת טובת הציבור, היא גם לא עולה בקנה אחד עם מעמד הנאמנות והאחריות של עורך דין כלפי לקוחו.   יתרה מכך, לא רק שלא היה הסכם, אלא על הנתבע נכפה הסדר נושים אשר כך או כך תיקי ההוצל"פ נסגרו והנתבע קיבל את הסכומים המגיעים לו עפ"י ספרי העירייה בתוספת שכ"ט עורך דין בשיעור 15%.   לטענתו, הצעת ההסדר וחלקו של התובע הינו בגדר שכר ראוי.   ביהמ"ש העליון בפסק דין דלעיל (ביניש נ' דניה סיבוס) קבע: "בהתקשרות שבין עורך דין ולקוח ככל שמדובר בשכרו של עורך הדין אם לא הוסכם במפורש אחרת יש לקרוא תנאי מכללא ולפיו רשאי הלקוח לנתק את הקשר עם עורך הדין ולחדול מלהזקק לשירותיו בכל עת אפילו טרם הושלמה העיסקה שבקשר אליה נתבקשו שירותיו של עורך הדין ובתנאי שיובטח שכר ראוי עבור השירות שכבר ניתן, בכך יש כדי ליצור את האיזון הראוי שבין זכות הלקוח לייצוג תוך שמירה על יחסי אמון מלאים בינן לבין פרקליטו, לבין זכותו הלגיטימית של עורך הדין לקבל את שכר בגין טרחתו".   לאור האמור לעיל, השכר המגיע לתובע הינו עבור שירות שכבר ניתן, דבר שאין לו כל אחיזה במציאות ראיה לכך כי התובע גבה שכ"ט בגין העיקולים שביצע בבנק אוצר השלטון.   לאור עובדות אלו המסקנה המתבקשת הינה כי הצעת ההסדר בה נקבע שיעור של 15% עבור שכר טרחתו הינו ראוי שכן, כבר קיבל אותו התובע דבר המעיד על הסכמתו לכך.   לסיכומו של עניין, דין התביעה להידחות על הסף ויש לחייב את התובע בהוצאות לרבות שכ"ט עורך דין + מע"מ כחוק.   6. הדיון המשפטי: במקרה דנן, לא נערך הסכם כאמור בין הצדדים, לפיכך, השאלה המשפטית העומדת בפניי הינה איזה שכר מגיע לעורך דין - התובע אם בכלל?.   נושא שכר טירחת עורך דין כבר נידון בפסיקה מספר פעמים, בע"א 136/92 נקבע ע"י כבוד השופט לוין: "מלכתחילה לא נדון כלל בין בעלי הדין נושא שכר הטרחה למקרה בו העיסקה האמורה לא תמומש, וההסכמה היתה אך ורק למקרה שהעיסקה תמומש עד תום והמערערת מס' 1 תגיש את שירותיה המשפטיים בקשר לכך במלואם. אשר על כן החיל השופט המלומד על המקרה דנן את הוראות הסעיפים 26 ו 46 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג 1973, וניפנה לקבוע שיעור השכר הראוי המגיע למערערת מס' 1 בגין העבודה שביצעה בפועל".   כבמקרה דנן, לא נערך הסכם באשר לשכר בגין ביצוע העסקה עד תום או במקרה של הפסקתה/אי מימושה, על כן מצאתי לקבוע כי שכרו של עורך דין צריך שיהא ראוי בגין עבודתו אשר ביצע, אך יחד עם זאת מצאתי לקבל את טענותיו של הנתבע כי הסכומים אשר נפסקו בישיבת ההסדר הינם ראויים ומקובלים כשכר טרחה בגין הפעולות אשר התובע ביצע, מה גם שהתובע נכח בישיבה זו ואף אישרה.   עוד עולה מפסק הדין דלעיל: "בהתקשרות שבין עורך דין ולקוח ככל שמדובר בשכרו של עורך הדין אם לא הוסכם במפורש אחרת יש לקרוא תנאי מכללא ולפיו רשאי הלקוח לנתק את הקשר עם עורך הדין ולחדול מלהזקק לשירותיו בכל עת אפילו טרם הושלמה העיסקה שבקשר אליה נתבקשו שירותיו של עורך הדין ובתנאי שיובטח שכר ראוי עבור השירות שכבר ניתן, בכך יש כדי ליצור את האיזון הראוי שבין זכות הלקוח לייצוג תוך שמירה על יחסי אמון מלאים בינן לבין פרקליטו, לבין זכותו הלגיטימית של עורך הדין לקבל את שכר בגין טרחתו". בתביעה שהוגשה בפניי, הגיעה העירייה עם נושיה העובדים שהנתבע הינו אחד מהם להסדר נושים, על פיו יקבל כל אחד 15% מחובו, וכן תשלומי שכר עורכי הדין שנצטברו ישולמו ע"י העירייה ולא ע"י הנושים עצמם.   יחד עם זאת אין חולק באשר לעובדה שהתובע נכח בישיבה ואף הצביע בעדה בשמו של הנתבע.   לאור עובדות אלו מצאתי לקבל את טענותיו של הנתבע כי אין הוא חב לתובע שכר כלשהוא בגין פעולותיו שביצע עבורו וכי החייבת היחידה הינה העירייה שהבטיחה לשלם לעורכי הדין כאמור.   עוד מצאתי לקבל את טענות הנתבע כי השכר שנפסק הינו ראוי בהחלט בהתחשב בעובדה שהסכם שכר בין הצדדים לא היה והסכום שנפסק הינו ראוי בהחלט.   אשר על כן אין לקבל את טענת התובע, כמובא לעיל, כי בנסיבות המקרה דנן זכאי הוא לשכר טירחה מעבר לקבוע בהסדר האמור שהושג בין העירייה לבין עובדיה בגין טרחתו.   סעיף 46 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג 1973 קובע: "חיוב לתשלום בעד נכס או שירות שלא הוסכם על שיעורו, יש לקיים בתשלום של סכום שהיה ראוי להשתלם לפי הנסיבות בעת כריתת החוזה".   קביעת השכר הראוי של עורך דין צריך שתעשה בכל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו. בנסיבות שפורטו לעיל מצאתי לקבל את גירסתו של הנתבע, ולקבוע כי השכר הינו ראוי ואין הנתבע חב חוב כלשהוא לתובע.   במהלך חקירתו הנגדית של התובע נשאל ע"י ב"כ הנתבע: ש. תשלום ה - 15% המגיע עפ"י ההסדר לכל הנושים האלה בתור עובדים הועבר ע"י הנאמנים אליך לחשבונך? ת. נכון ובשורה 26 ממשיך התובע בחקירתו הנגדית "אם לא הייתי מקבל מהנאמנים את שכר הטרחה, הייתי תובע את העובדים בגין מלוא שכר הטרחה" מהימנה עליי טענתו של הנתבע כי מדבריו אלו של התובע ניתן להסיק כי אימץ את ההסדר הנדון לגבי שאר לקוחותיו ומה שונה דינו של הנתבע דנן מדין שאר הלקוחות?   כמו כן, משלא הוכח בפני בהמ"ש על קיומו של הסכם כלשהו בעניין שכר טרחתו של התובע נטל ההוכחה רובץ על כתפיו של התובע להוכיח שזכאי הוא לסכום כסף מסויים מעבר לנקבע בהסדר הנושים.   סוגיה זו בנושא נטל ההוכחה נדונה כבר מספר פעמים בפסיקה, לצורך כך ראה ד"נ 4/69 נוימן נ' כהן כ"ד (2) 292-290: "חובה זו (נטל השכנוע) גוררת וזה מטבע הדברים, שהתובע הוא גם החייב לפתוח בהוכחותיו ופירוש הדבר, שעליו להביא עדות המספקת להוכיח את תביעתו, הוכחה לכאורה. כזהו נטל הבאת ההוכחות... מבחינתו של התובע, וברור שאם לא השכיל להרימו, די בכך, כדי שיצא מפסיד במשפט". כמו כן נקבע בע"א 136/92 ביניש עדיאל עורכי דין נ' דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ בבהמ"ש העליון מפי כב' השופט לוין: "כבר הצבעתי לעיל שאין בראיות דבר המלמד על כך שהוסכם בין הצדדים כי המשיבה התחייבה לשלם למערערת מס' 1 את שכרה ובין אם יתממש הפרויקט במלואו ובין אם לאו, באין הסכם אין בסיס לתביעה של המערערת מס' 1 לתשלום מלוא השכר עפ"י שיטת החישוב שהוסכם עליה".(הדגשה שלי ח.כ.).       עוד נקבע בדנ"א 2485/95 אפרופים שיכון ויזום נ' מדינת ישראל תק(על) 95 (2) 1446, דברי השופטת שטרסברג כהן: "לא אחת נקבע כי יש להמנע מלפרש מילים בחוזה באופן שיגרום לתוצאה אבסורדית או באופן שיטיל על צד לחוזה התחייבות שבלתי סביר להניח שהוא לקח על עצמו (ע"א 522/85 אגסי נ' ח.י.ל.ן חברה ישראלית לעיבוד נתונים בע"מ ואח' פד מא (1) 241 בע"מ 246-245)... יש להתאים את פרשנות החוזה לתכלית המסחרית של העיסקה (ע"א 464/75 פרומוטפין בע"מ נ' קלדרון ואח' פד ל (2) 191 בעמ' 195)... יתכנו מקרים שבהם תגבר הפרשנות התכליתית של החוזה על פני פרשנותו המילולית והיא כאשר הקשר הדברים מצביע על כוונה שונה מזו העולה מן המילים כפשוטן.... ההשתחררות מעול הפירוש המילולי עולה בקנה אחד עם עקרון תום הלב (ע"א 1395/99 וינוגרד נ' ידיד וערעור שכנגד פד' מז (3) 793, בעמ' 800)."   במקרה דנן אין הוכחה לקיומו של הסכם בין התובע לנתבע המסדירה את נושא שכה"ט לפיכך אם בעת קיומו של חוזה ניתן לפרשו בהתאם לתכלית העסקה קל וחומר כאשר אין הסכם ו/או חוזה מחייב, מה גם מתוקף תפקידו של התובע כעורך דין והעובדה שהסכם שכר טירחה אין היה עליו לידע את הנתבע כי מחד מצביע בעד ההסדר כנציג מטעמו אך מאידך אין הוא מאמץ את ההסדר, אלא הנתבע הוא שחב לו בגין פעולותיו אשר ביצע עבורו ולא העירייה כפי שעולה מההסדר, משלא עשה כן יש לראותו כמי שמקבל עליו את ההסדר ומאמצו.   זאת ועוד, שכר הטרחה שנפסק ביהמ"ש הוא לעולם לטובת בעל הדין ולא לעורך דין. סוגיה זו נדונה כבר בע"א 6/59 (פס"ד י"ד, 465, פסקים מה' 55) .   7. הכרעה משפטית: סופו של דבר, ובהתחשב בכל הטענות והראיות שהובאו בפניי מצאתי לדחות את התביעה.   בשולי הדברים אוסיף כי אילו הייתי מקבל את עתירתו של התובע לחיוב הנתבע בתשלום הסכומים הנתבעים - היה נוצר מצב אבסורדי לפיו שכר טרחתו של עוה"ד היה עולה על הסכום אותו קיבל התובע במסגרת הסדר הנושים, באופן שהנתבע היה מוצא עצמו מול שוקת שבורה, שמחד זכה בפסקי דין כנגד מעבידו שלא שילם את שכרו, ומאידך סכום הפיצוי שיקבע יועבר כולו לבא כוחו, ועל זה יצטרך הוא להוסיף סכומים נוספים.   עוד ראיתי להוסיף שמצב הדברים היה יכול להיות שונה אילו מלכתחילה היה נערך הסכם שכ"ט בין התובע לנתבע, אך חשוב מכך, אילו התובע היה מזהיר את הנתבע ומתריע בפניו, עוד בטרם קיום האסיפה שאישרה את הסדר הנושים - כי הוא עומד על קבלת כל שכר טרחתו (כמובן אם היה קיים הסכם שכ"ט מוסכם).     8. סופו של דבר, מצאתי לקבוע שהשכר שקיבל התובע במסגרת הסדר הנושים, הוא השכר הראוי המגיע לתובע, ולא מעבר לכך. אשר על כן, אני דוחה את תביעתו של התובע. אני מחייב את התובע לשלם לנתבע שכ"ט עורך דין בסך של 2000 ₪ + מ.ע.מ., שישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.    עורך דיןחוזהשכר טרחת עורך דיןשכר טרחההסכם שכר טרחהלקוחות