בית המשפט מודיע לנאשם כי החליט לזכותו מהעבירה בה הואשם. 1. האישום הנאשם הואשם בעבירה של איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: חוק העונשין). לפי כתב האישום "הנאשם ניהל מערכת יחסים אינטימית (עם - י.מ.)... המתלוננת, במשך מספר חודשים. משהתברר למתלוננת לפני כחודש, שהנאשם נשוי, בניגוד לטענתו שהוא פנוי, היא נפרדה ממנו. לאחר עזיבתה של המתלוננת, החל הנאשם לאיים עליה פעמים רבות, בכך שטלפן לביתה בירושלים, וכן למכשיר הטלפון הנייד שלה, ואיים עליה באומרו: "אני אהרוג אותך ואת הבת שלך, אני אהרוג את אבא שלך, ואני אהרוס אותך כמו שאת תהרסי את המשפחה", והכל בכוונה להפחיד את המתלוננת ולהקניטה". 2. תשובת הנאשם הנאשם כפר בעובדות כתב האישום. הנאשם הודה שהיתה בינו לבין המתלוננת "מערכת יחסים ידידותית בלבד" אך לא בצורה שהיא מוגדרת בכתב האישום. עוד טען הנאשם כי המתלוננת ידעה שהוא נשוי ולכן כפר בנטען בכתב האישום בעניין זה. 3. פרשת התביעה התביעה העידה שלושה (03) עדים. 3.1 ע"ת/1 נירה גולן (להלן: המתלוננת) , העידה " הקשר שלי עם הנאשם, בהתחלה היינו ידידים, וזה נהפך לקשר ביננו (ע' 4 ש' 19) .. . במשך הזמן התברר לי שאשתו בהריון ורציתי לנתק איתו את היחסים בגלל זה. זה היה בערך חודש לפני התלונה. בהתחלה הוא אמר אם תעזבי אותי אני אתאבד, כשהייתי מנסה לדבר איתו, מה פתאום להתאבד, נהיה מצב שהוא כופה את עצמו, אז שאמרתי (כנראה 'כשאמרתי' - י.מ.) לו "תתאבד אני כבר לא רוצה קשר איתך" הוא התחיל לאיים עלי. הוא אמר לי "את לא תעזבי אותי" אני לא זוכרת, הוא פשוט איים. הוא אמר לי אשתי כבר עוזבת אותי, את לא תעזבי אותי, כי אם הבן שלי יחיה בלי אבא, הילדה שלך תחיה בלי אמא. הוא אמר לי "את לא תהיה (תהיי - י.מ.) עם שום גבר, אני אהרוג אותך". הוא היה מטריד אותי בטלפונים, הוא היה מטריד גם את אחותי שאותה הוא בכלל לא הכיר, בשעות לא סבירות, בשעה 01:00 בלילה, ב- 02:00. הוא התקשר אלי כ- 30 פעמים ביום. דיברתי עם גיסי ואמרתי לו שידבר איתו, שינסה להפסיק אותו מלהטריד אותי, אך הוא המשיך להטריד, הוא אמר "יהיו לך חיים אחרים אם לא תיהיה (כנראה 'תהיי' - י.מ.) איתי ... הוא היה מצלצל אלי גם לפלא פון וגם לטלפון. ... התלוננתי במשטרה. לאחר שהתלוננתי, הוא התקשר אלי ועדו (כנראה 'ועוד' - י.מ.) הפעם התחיל לאיים עלי...הוא אמר שאם לאבא שלי יקרה משהו, גם אבא שלך לא יחיה. הוא עוד הפעם אמר לי שאם הבן שלי יחיה בלי אבא, גם הבת שלך תחיה בלי אמא. את לא יודעת מה צפוי לך" (ע' 5 ש' 1-24). המתלוננת העידה שהשמיעה לשוטרת עידית לוי, ע"ת/2, את הנאשם מאיים עליה בטלפון: "נכנסתי ללחץ, התקשרתי למשטרה, הוא התקשר ניתנתי (כנראה 'ניתקתי' - י.מ.) לו...דיברתי עם השוטרת, ובדיוק הוא התקשר, והשמעתי לשוטרת, היא אמרה לי "תשמיעי לי אותו". השמעתי לשוטרת...שמתי את הפלאפון על הטלפון. אפשרתי לשוטרת להאזין לטלפון" (ע' 5 ש' 25 - ע' 6 ש' 2). המתלוננת העידה על הקשר בינה לבין הנאשם "לי ולנאשם היה קשר של ידידות טובה, היינו אוכלים לפעמים ביחד צהרים, הוא היה נותן לי טרמפים לבית. הוא היה מתקשר המון, היינו מדברים בטלפון. היה ביננו קשר אינטימי, כולל יחסי מין. הוא היה אצלי בבית, אני הייתי אצלו בדירה (ע' 7 ש' 12-17) ... אני הייתי אצלי (אצלו - י.מ.) פעם אחת, והוא (הנאשם - י.מ.) היה אצלי יותר מפעם אחת, המון פעמים... משהכרתי אותו ידעתי שמי שהיום אשתו, היתה חברה שלו. אני ידעתי שהוא עומד להתחתן ... הקשר ביננו נמשך גם אחרי שהוא התחתן ... בזמן שהוא התחתן הוא חזיר (חיזר - י.מ.) אחרי חצי שנה, היה שולח לי פרחים לבית, היה מביא לי מתנות... הוא גם אמר לי שהוא לא מסתדר עם אשתו, ואני האמנתי לו...כאשר התברר לי שאשתו בהריון, ביקשתי לנתק איתו את הקשר כעסתי שהוא שיקר...אני לא ידעתי שאשתו היתה בהריון לפני החתונה שלהם (ע' 8 ש' 1-22) (הדגשות לא במקור - י.מ.) ... ה"פיצוץ ביחסים" ביננו הגיע כאשר נולד לו ילד, ואני הרגשתי את עצמי מיותרת ביחסים שלו עם אשתו, אני רציתי לנתק את עצמי מהיחסים והוא לא נתן לי" (ע' 12 ש' 13-15) (הדגשה לא במקור - י.מ.). 3.2 המתלוננת הגישה תלונה על איומים כנגד הנאשם ביום 25/04/00, ויומיים לאחר מכן ביטלה את התלונה ועל כך העידה "ב - 27/04/00 יומיים לאחר הגשת התלונה, פניתי בבקשה לבטל את התלונה. הנאשם התקשר אלי לפני שביטלתי, אמר לי שהוא מצטער על הכל, שאין לו עבודה, שאשתו עוזבת אותו, שהוא עוזב את העיר, ורוצה להתחיל חיים חדשים...אז הגשתי את ביטול התלונה שלי" (ע' 6 ש' 3-6). הודעת המתלוננת על ביטול התלונה הוגשה וסומנה נ/1. 3.3 ע"ת/2 עידית לוי (שוטרת) העידה כי "המתלוננת היתה אצלי במשרדי, והשמיעה לי את עיקרי האיום...כפי שנכתבו על ידי במזכר "שאם לא תבטל את התלונה כנגדו הוא יהרוס אותה כמו שהיא תהרוס את המשפחה וכן השמיע איומים שהוא יהרוג את אביה"(ע' 15 ש' 16 - ע' 16 ש' 3). הוסכם כי האירוע המדובר היה ביום 25/04/00 (ע' 19 ש' 7). על זיהויה של העדה את הנאשם כאותו אדם ששמעה מאיים על המתלוננת בטלפון העידה "כשאני שמעתי את האיומים אני לא ידעתי מי מדבר איתי, ואני גם לא מכירה אותו" (ע' 16 ש' 13-14). על תוכן עדותה אמרה ע"ת/2 "אני מבססת את דברי על פי הכתוב במזכר בלבד כי פרטי האירוע לא זכורים לי כלל. ברצוני לציין שאני יושבת בחדר קבלת תלונות ואני רואה ביום מאות מתלוננים, וזאת הסיבה שאני מתבססת רק על המזכר. אני לא זוכרת איזה איומים שמעתי, רק מה שכתבתי במזכר"(ע' 15 ש' 17-21) 3.4 ע"ת/ 3 עליזה ארוך שוטרת שגבתה את הודעת הנאשם (ת/1) ביום 08/05/00. נוסף לעדויות הנ"ל הוגשה ראיה אחת מטעם התביעה: ת/1 - הודעת הנאשם במשטרה מיום 08/05/00 4. פרשת ההגנה מטעם ההגנה העיד הנאשם בלבד, ע"ה/1 שהעיד, בין השאר: "לא נכון שאיימתי עליה שאני אהרוג אותה ואת ביתה...אני לא מכיר את אחותה של המתלוננת, לא פגשתי את אחותה, לא את ההורים שלה, ולא דיברתי איתם גם בטלפון" (ע' 25 ש' 12-19) ... "אני לא התקשרתי אליה (אל המתלוננת - י.מ.) ולא איימתי עליה. אני לא הייתי בבית של המתלוננת והיא לא היתה בבית שלי" (26 ש' 7-8) בהודעתו במשטרה ת/1 מיום 08/05/01 אמר הנאשם כי "לא היתה סיבה שאני אתקשר אליה וכל התלונה הזו היא שקר וכזב, אני לא איימתי בהרג ולא איימתי ברצח ... מאז החזרת הדברים שלי..אין לי שום קשר עם נירה ואני לא מדבר איתה לא טלפונית ולא בשום צורה אחרת" (ש' 23 - 28 להודעת הנאשם) על גרסתה של המתלוננת העיד הנאשם: "מירה [נירה, המתלוננת - י.מ.] המציאה את הכל, היה לה קשה הפרידה ביננו, אני לא יודע מה עובר עליה בנפש, בראש, היה לה קשה עם הפרידה מבעלה לשעבר, היא התאהבה בי, היה לה קשה" ( ע' 27 ש' 20-22) "כשאתה שואל אותי למה לדעתי עשתה המתלוננת את מה שעשתה, אני משיב שאני לא יודע מה עובר בנפש שלה, מתוך קנאה, מצוקה אולי שאין לה מישהו" (ע' 25 ש' 20-22) על תגובתו על כך שהמתלוננת הגישה תלונה במשטרה נגדו העיד הנאשם "התגובה שלי היתה אכזבה, שכך זה מסתיים. היא התקשרה אלי, אני לא זוכר במדוייק מתי..ואמרה שהגישה תלונה, ביקשתי ממנה לבטל את התלונה..כי רציתי שהיחסים יגמרו בצורה יפה, לא דרך המשטרה" ... "לא נכון שאיימתי על המתלוננת שאם היא לא מבטלת את התלונה אני אהרוג אותה" (ע' 25 ש' 23 - ע' 26 ש' 4) על עדותה של השוטרת עידית לוי ע"ת/2 ששמעה את הנאשם מאיים על המתלוננת מסר הנאשם בהודעתו "לא דיברתי עם נירה מאז ערב פסח, לא טלפונית ולא בשום דרך אחרת. ומה ששמעה השוטרת זה לא הייתי אני"(ש' 33-35 להודעת הנאשם). על הקשר בינו לבין המתלוננת העיד הנאשם "הקשר ביני לבין המתלוננת היה ידידותי וחברות נפש בעיקר. כל אחד היה מספר את הצרות של השני, היינו יוצאים לארוחת צהרים באוניברסיטה, ושיחות טלפון מדי פעם. לא היה ביני לבין המתלוננת קשר אינטימי ... כשהכרתי את המתלוננת הייתי רווק, היתה לי חברה שעכשיו היא אשתי...המתלוננת ידעה שאנו מתחתנים והזמנתי אותה לחתונה...בהמשך היא המשיכה בקשר ידידותי, לא רצתה לנתק את הקשר לגמרי...אחרי כמעט שנה, רציתי להוריד את הקשר מאיך שהוא היה, כלומר שיהיה פחות ידידותי, פחות שיחות טלפון, כי הרגשתי שאני לא רוצה את זה יותר, אישתי היתה בהריון והרגשתי שזה לא זה ... בתחילת 2000 החלטתי על ניתוק הקשר. המתלוננת ראתה את הקשר יותר מידידות וחברות נפש, והתכוונה ליותר מזה, היא רצתה שאעזוב את אשתי ואתחתן איתה ואגור איתה (ע' 24 ש' 6-24) ...בהתחלה המתלוננת הגיבה בחיוב, אבל אחרי תקופה מסויימת של חודשיים בערך רצתה שנמשיך את הקשר...ואני לא הסכמתי. היא אמרה שהיא תעשה לי את המוות, שהיא תעשה את הכל כדי שאני אהיה בקשר איתה. היא התקשרה לאשתי ואמרה שיש לנו רומן, היא אמרה שיש לה קשרים במשטרה...והיא יכולה לעשות כל מה שהיא רוצה" (ע' 25 ש' 1-8) ... "הקשר אף פעם לא היה רומנטי ביננו" (ע' 27 ש' 6) ... "כשאתה שואל אותי איך זה יכול להיות שאף פעם לא היית בדירה של המתלוננת והיא לא היתה אצלי בדירה, אני משיב כי יש חברות שבנפש, ולא היה צורך להגיע הביתה, דיברנו בטלפונים" (ע' 26 ש' 24 - ע' 27 ש' 1). בהודעתו במשטרה אמר הנאשם על היחסים בינו לבין המתלוננת "עוד לפני נישואי הכרתי את נירה והיינו בקשר טלפוני בלבד וכשנירה התגרשה התחלתי לרקום איתה מערכת יחסים של חברות והיא ידעה שאני נשוי. עם נירה המערכת נמשכה כשנה לערך ואז לפני כחודש וחצי כשהתינוק נולד נירה ואני החלטנו בצורה יפה להיפרד" ( ש' 9-13 להודעת הנאשם). הנאשם העיד בבית המשפט "נכון שבהודעה שלי במשטרה אמרתי שאמרתי שנסיים את הקשר בצורה יפה, לא הרמתי יד, לא צעקתי, אמרתי לה שאני לא רוצה להיות יותר בקשר וזהו"(ע' 28 ש' 10-11) נוסף לעדות זו, הוגשו מטעם ההגנה הראיות כדלקמן: נ/1 - הודעת המתלוננת מיום 27/04/00 שנערך על ידי חוקר אלי ליבקינד נ/2 - זכ"ד מיום 27/04/00 שנערך על ידי ע"ת/3. נ/3 - זכ"ד מיום 25/04/00 שנערך על ידי ע"ת/3. נ/4 - מכתב אקדמון מיום 13/10/00. 5. עבירת האיומים - הפן המשפטי סעיף 192 לחוק העונשין קובע "המאיים על אדם בכל דרך שהיא בפגיעה שלא כדין בגופו, בחירותו, בנכסיו, בשמו הטוב או בפרנסתו, שלו או של אדם אחר, בכוונה להפחיד את האדם או להקניטו, דינו - מאסר שלוש שנים" על עבירה זו נפסק "שני יסודות לה לעבירת האיומים. האחד יסוד המעשה "המאיים על אדם בכל דרך שהיא בפגיעה שלא כדין בגופו, בחרותו, בנכסיו, בשמו הטוב או בפרנסתו, שלו או של אדם אחר" והיסוד השני הוא היסוד הנפשי: "בכוונה להפחיד את האדם או להקניטו" ... מניעת ההפחדה וההקנטה לשמן היא שעומדת ביסוד האינטרס החברתי המוגן בעבירת האיומים שבסעיף 192. רוצה לומר, אינטרס החברה להגן על שלוות נפשו של הפרט (PERSON'S PEACE OF MIND) מפני מעשי הפחדה והקנטה שלא כדין. אינטרס חברתי נוסף אף הוא מוגן בעקיפין בעבירה זו, והוא נוגע לחופש הפעולה והבחירה של הפרט"( ע"פ 103/88 משה ליכטמן נ' מדינת ישראל פ"ד מג(3), 373, עמ' 378-379) על היסוד העובדתי נאמר בפסק דין ליכטמן הנ"ל: "אין לבחון את יסוד "האיום", הוא היסוד הפיזי שבעבירה לפי סעיף 192, לפי קנה מידה סובייקטיבי של האדם כלפיו הופנה האיום. לפיכך נדחתה בע"פ 237/53 (פד"י ח', 299 ,295) הטענה "ש'האיומים' שהמערער השתמש בהם לא היו איומים של ממש, משום שלא הפחידו את מי שאליו היו מכוונים". כפי שציין השופט ברנזון בפסק-הדין הנ"ל, בדונו בעבירה לפי סעיף 293 לפקודת החוק הפלילי, 1936: "איום הוא דבר אובייקטיבי שיש לבחון ולשקול אותו לפי הנסיבות של כל מקרה ומקרה. מספיק אם בנסיבות המלוות דרישה מסויימת במקרה קונקרטי, עלולה הדרישה להטיל פחד או בהלה בלבו של אדם רגיל". מכאן שלא רגישותו או אטימותו של מי שהדברים היו מכוונים כלפיו, הם שקובעים אם יש בדברים משום איום אם לאו, אלא הערכתו של האדם הסביר, כפי שהיא באה לידי ביטוי על רקע מכלול נסיבותיו של המקרה" (שם, שם). לעניין היסוד הנפשי, "לשון החוק מציגה דרישה מפורשת של "כוונה מיוחדת" - "בכוונה להפחיד את האדם או להקניטו" - על כל הכרוך בכך: חזות מראש של התרחשות התוצאה האסורה, והעיקר - חפץ בהתרחשותה של אותה "תוצאה" דווקא" (י' קדמי על הדין בפלילים (תשנ"ה - 1995), 1274). 6. דיון והכרעה התביעה מבקשת להרשיע את הנאשם על סמך עדות המתלוננת, וטוענת למספר חיזוקים לעדות זו. הסניגור טען בסיכומיו כי אין להעדיף את גרסת המתלוננת על פני גרסתו של הנאשם. הדברים שאמר הנאשם למתלוננת, כפי שנכתבו בכתב האישום - "אני אהרוג אותך ואת הבת שלך, אני אהרוג את אבא שלך, ואני אהרוס אותך כמו שאת תהרסי את המשפחה" אכן נכללים בגדר איום שיש בו כדי להטיל פחד או בהלה בליבו של אדם סביר. השאלה העומדת להכרעה היא השאלה העובדתית האם אכן הוכח שהנאשם אמר את הדברים המיוחסים לו. לאחר שראיתי ושמעתי בפני את עדי התביעה - מחד והנאשם - מאידך, והתרשמתי מהם, ולאחר ששקלתי הראיות שבפני, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לזכות את הנאשם באשר התביעה לא הוכיחה, מעל לכל ספק סביר כנדרש במשפט פלילי, שהנאשם אכן אמר את המיוחס לו. להלן תימוכין למסקנתי: תמך ראשון : העדר חיזוק לעדותה של המתלוננת מעדותה של המתלוננת עולה כי היא רצתה את הקשר עם הנאשם, וחשה פגועה וכעוסה משגילתה שאישתו בהריון "אחרי שהוא התחתן, אני רציתי את הקשר איתו ... אני רציתי את הקשר עם הנאשם...אחרי שהוא התחתן רציתי להיות איתו ידידה...רציתי להיות איתו, רציתי להיות ידידה והיינו ידידים. הבעיה נוצרה שכעבור זמן הקשר התפתח להיות קשר רומנטי... ה"פיצוץ ביחסים" בינינו הגיע כאשר נולד לו ילד ואני הרגשתי מיותרת ביחסים שלו עם אשתו...כשנולד הילד, הרגשתי שהוא שיקר עלי"(ע' 12 ש' 1-16) וקודם לכן אמרה בעדותה "כאשר התברר לי שאשתו בהריון, ביקשתי לנתק איתו את הקשר. כעסתי שהוא שיקר, הוא אמר לי שהוא עומד להפרד אין לי שום קשר אינטימי עם אישתי, ובסוף אני רואה שהיא בהריון. אני כעסתי שהוא שיקר, וביקשתי לנתק איתו את הקשר"(ע' 8 ש' 15-18) ובהמשך חזרה ואמרה "כעסתי עליו שהוא שיקר" (ע' 8 ש' 28). בנסיבות אלה, כפי שמתואר על ידי המתלוננת, עולה ספק קל, באשר למניעיה של המתלוננת להגשת התלונה ואמיתות תלונתה. ספק זה המצטרף לעובדה שמדובר בגירסה של המתלוננת מול גירסה של הנאשם, מעלה את הצורך בחיזוק נוסף לעדותה של המתלוננת להוכחת אשמתו של הנאשם מעל לכל ספק סביר. חיזוק משמעותי, שיוכל להסיר את הספק האמור לא הובא על ידי התביעה; כך, למשל, לא הובא פלט שיחות נכנסות לפלאפון של המתלוננת במועד בו שמעה השוטרת ע"ת/2 עידית לוי את האיומים על המתלוננת, כפי שמופיע בתזכירים שכתבה על המקרה, ועליהם העידה (ע' 20 ש' 7-9). על העדר פלטי השיחות העידה ע"ת/3 עליזה ארוך, גובת הודעתו של הנאשם, בחקירתה הנגדית "כנראה שלא בדקנו את פלטי שיחות הטלפון הנכנסות והיוצאות של 2 הצדדים...נכון שעלינו לבדוק גרסאות שהנאשם מעלה. כאתה (כנראה 'כשאתה' - י.מ.) מפנה אותי להודעתו של הנאשם במשטרה (ת/1 ש' 33-35) ושואל אם גרסתו של הנאשם נבדקה, אני משיבה כי אם לא הוצאנו פלטי שיחות טלפון אז לא בדקנו את גרסתו"(ע' 23 ש' 6-12). בהודעתו של הנאשם (ת/1 ש' 33-35) כפר הנאשם באמירת האיומים ששמעה השוטרת ע"ת/2 עידית לוי ואמר "לא דיברתי עם נירה מאז ערב פסח לא טלפונית ולא בשום דרך אחרת. ומה ששמעה השוטרת (ע"ת/2 - י.מ.) זה לא הייתי אני" וכאמור, גרסתו לא נבדקה. התביעה גם לא הגישה תדפיס שיחות נכנסות לטלפון או לפלאפון של המתלוננת להוכחת טענתה לפיה "הוא (הנאשם- י.מ.) היה מטריד אותי בטלפונים, הוא היה מטריד גם את אחותי...בשעות לא סבירות, בשעה 01:00 בלילה, ב 02:00 . הוא התקשר אלי כ- 30 פעמים ביום"(ע'5 ש' 9-12). התביעה לא העידה את אחותה של המתלוננת, לחיזוק הטענה שהנאשם הטריד גם את אחותה (ע' 5 ש' 9-11; ע' 8 ש' 27; ע' 11 ש' 14-15). התובע מבקש לטעון למספר חיזוקים לעדותה של המתלוננת; האחד, טענה לפיה הנאשם נמנע מלהתייצב לחקירה כנדרש, בהסתמך על עדותה של ע"ת/3, עליזה ארוך, ומזכרים נ/2 ו-נ/3 לפיהם ניסתה ליצור קשר עם הנאשם. השני, שיחת הטלפון ששמעה השוטרת עידית לוי ע"ת/2, בהסתמך על זיהויה של המתלוננת את המאיים. חיזוק שלישי הוא מערכת היחסים בין המתלוננת לנאשם, כפי שמתוארת בהודעתו של הנאשם במשטרה, וחיזוק רביעי הוא עדותו של הנאשם בה טען שהמתלוננת שקרנית והשוטרת עליזה ארוך, ע"ת/3, איננה מספרת את האמת. אין בטענות האמורות כדי לחזק את עדותה של המתלוננת. הימנעותו של הנאשם להתייצב לחקירה, כפי שעולה מעדותה של ע"ת/3 עליזה ארוך, לא די בה, כיון שהעדה עצמה העידה "זכור לי שאני ניסיתי מס' פעמים לבקש ממנו מהחשוד להגיע לחקירה והוא התחמק ממני בכל מני צורות, ואחרי שדיברתי איתו, על פי מה שאני רואה בזכ"ד ( נ/2 - י.מ.) הוא אמר לי "אני לא בא ותעשי מה שאת רוצה" "(ע' 21 ש' 6-9) אך לאחר מכן אמרה "אני לא זוכרת מה יש בתיק וכמה זכ"דים כתבתי, ואם היתה לי רק שיחה אחת עם הנאשם" (ע' 21 ש' 12-13) ובזכ"ד האמור, נ/2, לא מצוין מספר הטלפון אליו התקשרה העדה. על העדר מספר הטלפון אמרה שהיא סמוכה ובטוחה ששוחחה עם החשוד (ע' 21 ש' 23-25) אך בניגוד לזכ"ד נ/3 בו מצוין מספר הטלפון של החשוד אליו התקשרה בזכ"ד נ/2 אין מספר כאמור. העדה גם אמרה כי התקשרה מספר פעמים לאקדמון, שם עבד הנאשם, והוא ענה שהוא יבוא ולא הגיע (ע' 22 ש' 1-4), ולמרות שהעידה שהיא בטוחה ב- 100% כי דיברה עם הנאשם כאמור נראה כי אין בתיק ולו מזכר אחד בדבר שיחה עם אקדמון (ע' 22 ש' 7-9). שיחת הטלפון ששמעה השוטרת עידית לוי, ע"ת/2, אינה מהווה חיזוק כיון שכלל לא זכרה את המקרה ואת כל עדותה סמכה על מזכרים שכתבה (ע' 15 ש' 17-18, 21), ובכל מקרה לא יכולה היתה לזהות שהמאיים הוא הנאשם. מקור השיחה הטלפונית לא נבדק (ע' 19 ש' 20-24) וכפי שיובהר בהמשך יש בעדותה של ע"ת/2 כדי לפגום במהימנות המתלוננת ביחס לאותה שיחה. מערכת היחסים בין המתלוננת לנאשם כפי שעולה מהודעת הנאשם במשטרה, אפשר שמחזקת את עדותה של המתלוננת על מערכת היחסים בין השניים, אך אין בה כדי לחזק את טענת האיומים. עדותו של הנאשם כי המתלוננת שקרנית וע"ת/3 אינה דוברת אמת מהווה חלק מקו ההגנה של הנאשם הכופר בהאשמות המיוחסות לו. אין בה כדי להוות חיזוק לעדות המתלוננת. תמך שני : ביטול התלונה על פי הודעת המתלוננת במשטרה מיום 27/04/00 (נ/1) היא ביטלה את התלונה, שהגישה נגד הנאשם, יומיים לאחר הגשתה (ע' 6 ש' 3), ובעדותה אישרה המתלוננת את חתימתה על הביטול (ע' 10 ש' 28). כשנשאלה בחקירתה הראשית לסיבת הביטול ענתה כי "הנאשם התקשר אלי לפני שביטלתי, אמר לי שהוא מצטער על הכל, שאין לו עבודה, שאשתו עוזבת אותו שהוא עוזב את העיר, ורוצה להתחיל חיים חדשים. אני החלפתי גם מפתחות של הבית. אז הגשתי את ביטול התלונה שלי" (ע' 6 ש' 4-6). ואולם, קודם לכן העידה כי "לאחר שהתלוננתי (במשטרה - י.מ.), הוא התקשר אלי, ועדו (ועוד - י.מ.) הפעם התחיל לאיים עלי..." (ע'5 ש' 21-22). בחקירתה הנגדית העידה המתלוננת "אני הגשתי תלונה, ברגע שנודע לו שהגשתי תלונה הוא התקשר וביקש ממני לבטל את התלונה" (ע' 10 ש' 26-27) ולאחר מכן העידה "אחרי שהתלוננתי, הוא המשיך לאיים עלי ובגלל זה אני התקשרתי לעידית (ע"ת/2 - י.מ.) "(ע' 11 ש' 12). מדוע, אם כן, בוטלה התלונה יומיים לאחר הגשתה? המתלוננת טוענת כי הנאשם המשיך לאיים עליה גם לאחר הגשת התלונה אך בד בבד טענה כי ביטלה את התלונה כיון שהנאשם "הצטער על הכל" בפניה. המתלוננת לא טענה בדבר פחד או חשש כלשהו מהנאשם שהיווה סיבה לביטול, וגם כשהעידה כי איים עליה לאחר הגשת התלונה, לא טענה שהסיבה לביטול היה הפחד שלה מהנאשם. בנסיבות אלה של ביטול התלונה והעמימות בדבר הסיבה לביטול עולים הספק בדבר קיומם של האיומים הנטענים, והחשש כי המתלוננת הגישה תלונת סרק נגד הנאשם כביטוי לכעס שחשה כלפיו, כפי שפורט לעיל. תמך שלישי : עדותה של ע"ת/2 השוטרת עידית לוי שמעלה תמיהות באשר למהימנותה של המתלוננת בכל הקשור לשיחת האיומים הטלפונית ששמעה השוטרת לוי וייחוסה לנאשם. המתלוננת העידה כי התקשרה למשטרה, דיברה עם השוטרת ע"ת/2 ובזמן שדיברה איתה בטלפון התקשר הנאשם לפלאפון שלה ואיים עליה. המתלוננת שמה את הפלאפון על הטלפון וכך אפשרה לע"ת/2 לשמוע את האיומים (ע' 5 ש' 25 - ע' 6 ש' 2). לעומת זאת, ע"ת/2 בעדותה טענה, על פי המזכרים שבידיה כיון שלא זכרה את המקרה, כי "המתלוננת היתה אצלי במשרדי והשמיעה לי את עיקרי האיום" (15 ש' 16-17) וכן "אני חושבת שכתוב במזכר שהשיחה בוצעה במשרד שלי" (ע' 16 ש' 15). לאחר מכן העידה כי "המתלוננת לא ישבה אצלי במשרד"(ע' 20 ש' 10) אך כאמור, העדה לא העידה מזכרונה אלא רק ממזכרים שכתבה. סתירה זו, נוסף על עדותה של ע"ת/2 לפיה לא זיהתה את הנאשם כמאיים (ע' 16 ש' 13-14) מערערת את מהימנות המתלוננת באשר לטענתה לגבי שיחת הטלפון האמורה. תמך רביעי : גרסתו של הנאשם לא נבדקה גרסתו של הנאשם הכופר בהאשמות נגדו לא נבדקה על ידי המשטרה, כפי שהעידה ע"ת/3 עליזה ארוך "כנראה שלא בדקנו את פלטי שיחות הטלפון הנכנסות והיוצאות של שני הצדדים. נכון שאנו ניטרליים בעת החקירה, ובודקים גירסאות. נכון שעלינו לבדוק גרסאות שהנאשם מעלה. כאתה (כנראה 'כשאתה' - י.מ.) מפנה אותי להודעתו של הנאשם במשטרה (ת/1 ש' 33-35) ושואל אם גרסתו של הנאשם נבדקה, אני משיבה כי אם לא הוצאנו פלטי שיחות טלפון אז לא בדקנו את גרסתו. לא בדקנו את הטענה של המתלוננת שהיא היתה בביתו של הנאשם, למול גירסתו שהיא לא היתה בביתו אף פעם. לא ביקשנו מהמתלוננת שתראה היכן הדירה שהיתה בה" (ע' 23 ש' 6-15). 7. מכיון שלא הוכחה עובדתית אמירת הדברים המיוחסים לנאשם כאמור, מתייתר הצורך לדון בשאלה האם היתה בדברים אלה כוונה להפחיד או להקניט את המתלוננת. 8. המסקנה המתבקשת היא שאשמת הנאשם לא הוכחה מעבר לכל ספק סביר. מכל מקום נותר בליבי ספק רב באשר לאשמת הנאשם. 9. התוצאה היא שאני מזכה הנאשם מעבירת האיומים בה הואשם. 10. ניתן היום א' בטבת תשס"ב (16/12/01) בשעה 08:45 בנוכחות התובע עוה"ד עדי מאיר, הנאשם וב"כ עוה"ד י' קמר. מילנוב יצחק, שופט משפט פליליספק סביר