ירידה בתפקוד - ביטוח לאומי

ירידה בתפקוד - ביטוח לאומי
פתח דבר
1. עניינו של ערעור זה הוא בשאלה אם יש מקום להרחיב, על דרך הפרשנות, את המסגרת הקבועה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה1995- (להלן – החוק או חוק הביטוח הלאומי) לקבלת גימלת סיעוד. למעשה, מכוון עצמו הערעור כנגד הפירוש שנתן בית-דין זה בפסיקתו למונח "פעולות יום-יום", כמשמעו בסעיף 223 לחוק.
הגב' ליבוביץ ז"ל (להלן – גם המנוחה) פנתה למשיב (להלן – גם המוסד לביטוח לאומי) בתביעה לגימלת סיעוד מכוח פרק י' לחוק הביטוח הלאומי. תביעת המנוחה נדחתה, ועל-כן הגישה תובענה לבית-הדין האזורי בבאר-שבע, ובה עתרה, בין היתר, לחייב את המשיב להעניק לה גימלת סיעוד. אף תובענה זו נדחתה, ועל כך הערעור שבפנינו.

למרבה הצער, נפטרה הגב' ליבוביץ לאחר שמיעת הערעור, ובטרם היה סיפק בידי בית-הדין ליתן את פסק-הדין בהליך. משפחתה של הגב' ליבוביץ ז"ל ביקשה להמשיך את ההליך לזכרה וגם על-מנת שתינתן הכרעה עקרונית בשאלות המשפטיות שהועלו במסגרת הערעור. בהיעדר התנגדות מצד המשיב הוחלט על-ידי אב-בית-הדין להכריע בערעור.נ
העובדות הצריכות לעניין
2. המנוחה, ילידת 1918, הייתה בת 78 עת שנבדקה על-ידי המוסד לביטוח לאומי זכאותה לגימלת סיעוד. לבית-דין קמא הוגש "טופס הערכת תלות" (להלן – דוח הערכת תפקוד), שמולא על-ידי אחות בריאות הציבור (להלן – האחות) בעת שביקרה, ביום 2.1.1996, בביתה של המנוחה כחלק מהליך בחינת זכאותה לגימלת סיעוד.
מדוח הערכת התפקוד ומטיעוני בא-כוח המנוחה עולים המימצאים האלה: בסוף שנת 1995 נפלה המנוחה בעודה ניצבת על מדרכה ושברה את עצם הירך וכן את ידה הימנית. כתוצאה מהנפילה החלה המנוחה נעזרת בהליכון. בשנת 1996 – עת נערך דוח הערכת התפקוד – התגוררה המנוחה בגפה בדירה בת שלושה חדרים, בקומת קרקע. המנוחה נעזרה בשלוש אלה:
(א) עוזרת בית שהגיעה לביתה פעם בשבוע, למשך ארבע שעות, ועסקה בניקיון הדירה;
(ב) מטפלת אשר הגיעה לביתה חמישה בקרים בשבוע, למשך שעתיים, ובסך הכול למשך עשר שעות שבועיות. המטפלת נהגה להגיעה לבית המנוחה בשעה 07:45, לסייע לה להתקלח ולהתלבש ולהגיש לה ארוחת בוקר. כמו כן נהגה המטפלת להכין עבור המנוחה מרק לארוחת צהריים. המנוחה עצמה השגיחה על הליך בישול המרק ואף כיבתה את האש תחתיו, לאחר שהמטפלת עזבה. את ארוחת הצהריים הגישה המנוחה לעצמה.ב
(ג) בתה, הגב' חוה חכמון, תושבת באר-שבע, אשר הייתה מבקרת את המנוחה לעיתים קרובות, בדרך-כלל בשעות הערב. הגב' חכמון הייתה עורכת עבור המנוחה קניות, הייתה מבשלת, מכבסת וכן דואגת לרכישת התרופות שלהן נזקקה.ו
יצוין, כי שירותי עוזרת הבית והמטפלת מומנו על-ידי המנוחה ומשפחתה.נ
מדוח הערכת התפקוד עולה עוד כי ביתה של המנוחה נמצא נקי ומסודר; המנוחה נעה בביתה בחופשיות כשהיא נעזרת בהליכון; אכלה ושתתה ללא עזרה ושלטה בסוגרים באופן מלא. משכך, זכתה המנוחה לניקוד "אפס" לגבי תפקודים אלה. לעומת זאת נקבע כי המנוחה נזקקה לעזרה מלאה בהלבשה (עובדה שזיכתה אותה בנקודה אחת) ולעזרה חלקית ברחצה (שזיכתה אותה ב1/2- נקודה). אשר לצורך בהשגחה בתוך הבית קבעה האחות כי המנוחה אינה מסכנת עצמה כאשר היא נשארת לבדה בביתה. בנוסף, התרשמה האחות שמדובר באישה נבונה, שדיברה עמה במהלך כל הביקור, התמצאה בביתה ובסביבתה, במינוני התרופות שנזקקה להן, בשמות ובמספרי טלפון נחוצים וכדומה. משכך, לא העניקה לה האחות ניקוד בסעיף ההשגחה. כמו כן לא זכתה המערערת לכל ניקוד עבור העובדה שהתגוררה לבדה.
פסק-דינו של בית-הדין האזורי
3. בהסתמך על דוח התפקוד שערכה אחות בריאות הציבור, על הראיות שהוכחו בהליך ועל פסיקת בית-דין זה, דחה בית-הדין האזורי את תביעת המנוחה לגימלת סיעוד. כמו כן נדחתה בקשתו של בא-כוח המנוחה לסטות מההלכה הפסוקה ולהרחיב את מבחני הזכאות לגימלת סיעוד.ב
4. טענות באי-כוח הצדדים
(א) טענות בא-כוח העיזבון בפנינו
עיקר טענת בא-כוח העיזבון היא, בקליפת אגוז, כי בתי-הדין מפרשים את הוראות חוק הביטוח הלאומי, ככל שהן נוגעות לגימלת סיעוד, על דרך הצמצום, בעוד שהגשמת תכלית החוק מחייבת ליתן להוראות החוק פירוש מרחיב – פירוש תכליתי, ללא התחשבות בשיקולי תקציב.ו
כך, אין לפרש את המונח "אכילה" כפשוטו, דהיינו כלעיסת מזון ובליעתו, שכן פעולת האכילה, במובנה האמור, היא הפעולה האחרונה בשרשרת ארוכה של פעולות ש"בלעדיהן אין". לשון אחרת, כדי להביא את הקשיש למצב שבו הוא לועס את מזונו יש לסייע לו ברכישת המזון, הבאתו לביתו, קילופו, חיתוכו, בישולו, הגשתו ואף פינוי שולחן האוכל וניקיון כלי האוכל ופינת האוכל. בדומה, גם למונח "ניידות עצמית בבית" אין ליתן פירוש מילוני דווקני. הקשיש הנייד, לשיטת בא-כוח העיזבון, הוא זה היכול לטאטא את ביתו ולאווררו, לשאת כלים קלים ממקום למקום ולבצע פעולות יומיומיות אחרות, דוגמת קיפול מצעים, כיבוס, גיהוץ, הדחת כלים וכדומה.
אשר לפעולת ההלבשה קבעה האחות בדוח התפקוד כי המנוחה נזקקה לעזרה מלאה, ועל-כן העניקה לה את מלוא הניקוד האפשרי. ביחס לרחצה קבעה האחות כי המנוחה נזקקה רק לעזרה בהכנת תנאי הרחצה, ועל-כן העניקה לה בסעיף זה חצי נקודה בלבד. על כך מלין בא-כוחה וטוען כי הנסיבות הצביעו בעליל על כך שהמנוחה נזקקה לעזרת הזולת ברחצה, ועל-כן אף לשיטת המוסד לביטוח לאומי, כפי שהיא באה לידי ביטוי בדוח התפקוד, היה על האחות להעניק למנוחה נקודה או נקודה וחצי.נ
אשר לסעיף ההשגחה טוען בא-כוח העיזבון, כי השאלות המוצבות בפני האחות בדוח התפקוד אין בהן כדי ליתן מענה מלא לשאלה אם הקשיש זקוק להשגחה. כן נטען, כי לא היה מקום להתחשב בעובדה שהמנוחה התמצאה בביתה ובסביבתה, וכי לא ברור מה הרבותא בכך שהמנוחה נתפסה כ"נבונה" בעיני האחות. לבסוף, הדגיש בא-כוח המנוחה את העובדה שהתגוררה לבדה ושהתה שעות ארוכות לבדה.ב
(ב) טענות באת-כוח המשיב בפנינו
באת-כוח המשיב תמכה בפסיקת בית-דין קמא מטעמיו והוסיפה והסבירה את השתלשלות החקיקה ואת אימוץ המבחנים שנקבעו בה.ו
המסגרת הנורמטיבית
5. סעיף 223 לחוק הביטוח הלאומי מגדיר "שירותי סיעוד", כדלקמן:
"'שירותי סיעוד' – שירותים המיועדים לסייע בביצוע פעולות יום-יום או בהשגחה או בניהול משק בית".נ
המונחים "השגחה" ו"פעולות יום-יום" מוגדרים אף הם בסעיף 223 לחוק, כך:
"'השגחה' – השגחה ופיקוח על המבוטח למניעת נזק או סכנה לעצמו או לאחרים".ב
"'פעולות יום-יום' – לבישה, אכילה, שליטה בהפרשות, רחצה, ניידות עצמית בבית".ו
גימלת סיעוד הינה בעיקרה גימלה בעין. דהיינו, בדרך-כלל הגימלה אינה ניתנת כתשלום כספי למבוטח אלא משולמת לגוף המספק למבוטח שירותי סיעוד (סעיף 225(ב) לחוק).
הזכאות לגימלת סיעוד נקבעה בסעיף 224 לחוק שזו לשונו:
"(א) בכפוף להוראות סעיף קטן (ג) וסעיף 225 –
(1) מבוטח שכתוצאה מליקוי נהיה תלוי במידה רבה בעזרת הזולת לביצוע רוב פעולות יום-יום, או הזקוק להשגחה – זכאי לגמלת סיעוד בשיעור השווה לקצבת יחיד מלאה;
(2) מבוטח שכתוצאה מליקוי נהיה תלוי לחלוטין בעזרת הזולת לביצוע כל פעולות יום-יום, או הזקוק להשגחה מתמדת – זכאי לגמלת סיעוד בשיעור השווה ל150%- מקצבת יחיד מלאה;".
יצוין, כי המבחן אשר קבע המחוקק בענף הסיעוד זהה למבחן שנקבע לצורך הזכות לגימלת שירותים מיוחדים לנכים ודומה למבחן בעניין העזרה המיוחדת שניתנת לילד נכה
ההלכה הפסוקה
6. בפסיקה רחבת היקף הגדיר בית-דין זה את משמעות המונחים "לבישה", "אכילה", "שליטה בהפרשות", "רחצה", "ניידות עצמית בבית", "השגחה", "סכנה לעצמו או לאחרים".ב
הפסיקה אף התייחסה לדרך שבה ראוי להעריך את תפקוד הקשיש או הנכה תוך הדגשה כי אין מדובר במדע מדויק, וכי יש לבדוק את הקשיש או הנכה "...תוך התחשבות בסביבתו, בביתו ובחוג משפחתו". עוד נפסק, כי נדרשת התחשבות מיוחדת בנכה או בקשיש המתגוררים בגפם.ו
גדר המחלוקת
7. בא-כוח העיזבון אינו חולק, כי יש להעריך את תפקוד הקשיש על-פי "פעולות יום-יום" שלהן הוא מסוגל. משכך, לכאורה, מצטמצמת המחלוקת בין הצדדים אך לפירוש הרכיבים המגדירים את פעולות היום-יום וההשגחה. אולם אם נבדוק פורתא נגלה שלמעשה, המחלוקת בין הצדדים נוגעת לכלי האבחון (Activities of Daily Living, להלן – ADL), אשר פותח בחו"ל ואומץ על-ידי המחוקק בחוק הביטוח הלאומי ככלי הערכה אחיד לזכאות לגימלת הסיעוד.
שיטת הערכת התפקוד
8. חוק בדבר ביטוח סיעוד המפורט נחקק בכנסת בשנת 1986 בעקבות מסקנות "ועדת מן", והופעל בכל הנוגע לגימלאות האישיות החל מחודש אפריל 1988. להפעלת התיקון לחוק קדמה מלאכת תכנון והכנה אינטנסיבית. יצוין, כי עם חקיקתו נתפס התיקון לחוק כחדשני, ועל-כן עוררו חקיקתו ויישומו עניין רב בקרב מגוון גורמים בארץ ובחו"ל, לרבות האקדמיה, מכוני מחקר ושירותי הרווחה. בעקבות זאת פורסמו מחקרים, סקרים ומאמרים רבים, שבהם נעזר אף המוסד לביטוח לאומי. בנוסף, הפעיל המוסד לביטוח לאומי את מחלקת המחקר הפנימית שלו, אשר עוד בשנת 1979 ערכה "ניסוי שדה" אשר נועד לבחון את כלי ההערכה שיהווה את הבסיס לקביעת הזכאות לשירותי הסיעוד, ושיהיה אחיד, שוויוני, תקף ומגובה בידע שיטתי ובמחקר. לשם כך הוקם צוות מקצועי מתחומי החברה, הרפואה ובריאות הציבור אשר בדק כלי הערכה שפותח בחו"ל, ה-ADL, ואשר נעשה בו שימוש בארץ לשם הערכת הצורך באשפוז מוסדי לקשישים מוגבלים. בנוסף, נבדק כלי הערכה אחר, בשם ה- I.A.D.L.– Instrumental Activities for Daily Living (להלן – IADL), אשר אף הוא פותח בחו"ל.
כלי ה-ADL הוא למעשה מבחן תלות שעורכת אחות בריאות הציבור נוסף על מבחן האמצעים. מבחן התלות מורכב משלושה מרכיבים אלה:
(1) ציון לכושר לבצע פעילויות יומיומיות (ADL), שהטווח שלו מ0- עד 8.0 נקודות. ציוני ה-ADL ניתנים על-פי דרגת כושרו של המבוטח/ת לבצע את חמש הפעולות היומיומיות: רחצה, לבישה, אכילה (והכנת ארוחה), ניידות בבית ושליטה בסוגרים;
(2) מימצא, שלפיו המבוטח/ת אינו מתגורר עם בן-משפחה קרוב, ואין לו בן משפחה המתגורר בסביבה הקרובה לבית מגוריהם. בתנאים אלה ניתנות לו/ה 2 נקודות, אבל רק לציון מינימלי של 2.0 ב-ADL;
(3) קביעה אם המבוטח/ת עלול לפגוע בעצמו או באחרים אם יושאר בגפו ולפיכך הוא זקוק להשגחה אישית מתמדת (CPA – Constant Personal Attendance). במקרה כזה ניתנות לו 6.5 נקודות.נ
הציון הגבוה ביותר האפשרי הוא אפוא 16.5 נקודות. הזכאות מתחילה בציון הכללי המינימלי של 2.5 נקודות. נציין, כי מלכתחילה נקבעו בחוק שתי רמות סיוע בהתאם לירידה במצב התפקוד: במצב של ירידה בתפקוד ברמה הנמוכה (בין 2.5 ל6- נקודות במבחן התלות) ניתנו 11 שעות טיפול לשבוע; במצב ירידה בתפקוד ברמה הגבוהה (מצב תפקוד שקיבל למעלה מ6- נקודות במבחן התלות) ניתנו 16 שעות טיפול לשבוע. לאחרונה, אישרה מינהלת המוסד לביטוח לאומי הצעת תיקון לחוק, ולפיה יינתן הטיפול הסיעודי בבית בשלוש רמות.
כלי ה-IADL הוא רחב מה-ADL, והוא בודק גם פראמטרים של ניידות מחוץ לבית וניהול משק הבית, דוגמת עריכת קניות, ניקיון הבית, בישול וכביסה. תוצאות ניסוי השדה ומחקרים אחרים שנערכו בארץ ובעולם הצביעו על כך שכלי ה-ADL עדיף על ה-IADL מאחר שתוצאותיו הוכחו כאחידות וכמהימנות יותר. הקושי המרכזי הנעוץ בשימוש בכלי ה-IADL טמון בכך שהוא מחייב הפעלת שיקול-דעת נרחב יחסית מצד אחות בריאות הציבור, עובדה המובילה בהכרח לחוסר אחידות ולפגיעה באובייקטיביות ההערכה. יתרה מכך, ההנחה המקובלת היא שמי שמוגבל בחלק מפעולות היומיום גם מוגבל בפעולות הקשורות לניהול משק הבית, אולם אין זה אומר בהכרח שגם ההפך הוא נכון, דהיינו שמי שתלוי בכל הפעולות הקשורות לניהול משק הבית תלוי בעזרה לצורך ביצוע פעולות היומיום שלו.
יצוין, כי בשנת 1985 פורסמה על-ידי מחלקת המחקר של המשיב חוברת מחקר "הערכת מוגבלות תפקודית של נכים" לצורך שירותים מיוחדים. ב1988- פורסמו מאמרים שהוכנו על-ידי אנשי מחלקת המחקר של המשיב, ואשר התייחסו להתארגנות המשיב לקראת כניסתו לתוקף של ענף הסיעוד. לאחר מכן נעשו בדיקות ומחקרים בארץ ובחו"ל, לרבות מחקר בארץ אשר דן ביישום שיטת ה-ADL במקום שיטת ה-IADL.ב
שקילת שיקולים תקציביים ופיקוח בית-הדין על החלטות מינהליות של המוסד
9. טוען בא-כוח העיזבון, כי יש לפרש את דבר החקיקה תוך התעלמות מוחלטת מנושא הגירעון התקציבי. אכן, המוסד לביטוח לאומי יבצע את הוראות החקיקה ולא ישלול זכויות שנקבעו בה מטעמים תקציביים, אולם זכותם של המחוקק ומחוקק המשנה להתחשב בשיקולים תקציביים במלאכת החקיקה ובקביעת מדיניות בתחום הביטחון הסוציאלי. בבואנו לפרש את חקיקת הביטחון הסוציאלי יתחשב בית-הדין בשיקולים התקציביים המעוגנים בתכליתה של החקיקה. לגישה מעין זו התייחסתי בפסק-דין שבדרון [4] בקובעי דברים היפים גם לענייננו, כדלקמן:
"נראה, כי על זכותו וחובתו של המחוקק ומחוקק המשנה לשקול שיקולים תקציביים בבואם לספק שירותים ככלל, ולקבוע מדיניות ביטחון סוציאלי בפרט, אין עוד עוררים. בהקשר לגימלת הניידות, נאמרו הדברים על ידי בית דין זה במפורש... בנושא השיקול התקציבי נאמרו אף הדברים הבאים:
'ענייננו במדיניות הענקת הטבות סוציאליות לנכים, ומקובל עלי, כי בסוגיה זו יש צורך להגביל ולתחום את ההטבות לפי האילוצים התקציביים שבהם נתונים הצדדים להסכם, ועל פיהם יש לקבוע סדרי עדיפויות'...ו
נוסיף... כי לעתים יכולים אילוצי תקציב לגבור אפילו על עקרון השוויון...נ
בדומה, נפסק בבג"ץ 3472/92 ברנד נ' שר התקשורת, פ"ד מז(3) 143, 152:
'אין חברה שמשאביה בלתי מוגבלים. אין רשות, הפועלת בחברה על פי חוק, רשאית ויכולה להתעלם מאילוצי תקציב ולספק שירותים ללא חשבון, ותהא חשיבותם של השירותים רבה וחיונית ככל שתהא... המחוקק הראשי עצמו נאלץ להתפשר עם אילוצי תקציב...'".
מכאן, כי עלינו לבדוק את הרקע לחקיקת ענף הסיעוד, לרבות השיקולים התקציביים.ב
10. בשנת 1994 9.5% מהאוכלוסיה של מדינת ישראל עברו את גיל 65, היינו כ520,000- נפש. שיעור הקשישים בארץ עולה בהתמדה עם השנים. מדינת ישראל מספקת לאוכלוסיית הקשישים שירותים שונים, לרבות מערכת ביטחון סוציאלי. נוסיף, כי המספר החזוי של זכאים מקבלי גימלת סיעוד בעת חקיקת החוק היה 10,000 קשישים, אולם במציאות עלה מספר הזכאים במהירות מ21- אלף לערך בשנת 1989 ליותר מ95- אלף זכאים בשנת 2000. יתרה מזו, גם תקופת הזכאות האישית גדלה והלכה. כך נמצא, שבסוף שנת 2000 בערך 12% מן הזכאים קיבלו גימלת סיעוד במשך למעלה משבע שנים.
בהתחשב במדיניות החברתית הרצויה והראויה ובאמצעי המימון העומדים לרשותו קבע המחוקק בחוק הביטוח הלאומי, ובפרט בחלקו הנוגע לביטוח סיעוד, מסגרת של זכאות לגימלת הסיעוד וכן את רמת השירותים שיינתנו מכוחה. אין ספק כי לו ניתן הדבר, היה המחוקק מעדיף לספק לאוכלוסיית הקשישים יותר שירותים ואף להרחיב את מעגל הזכאים לגימלת סיעוד, אך עליו להתחשב, כאמור, במגבלות התקציביות. עם זאת נזכיר כי על-פי החוק, הטיפול בבית שוב אינו שירות המסופק על חשבון תקציב המדינה. הטיפול בבית, בניגוד לשירותים אחרים שהממשלה מממנת, אינו כפוף לשינויים במדיניות של הממשלה או לסדר העדיפויות שעשויים להשפיע על הזכאות. זאת ועוד, הקריטריונים שנקבעו בחוק לצורך בדיקת זכאות והערכת תפקוד הם ביטוי לאיזון שערך המחוקק בין הרצון לספק שירות לבין היכולת לספקו. אנשי המוסד לביטוח לאומי נוטלים חלק פעיל בהליכי חקיקה, ואין ספק שהביאו לידיעת המחוקק את תוצאות מחקריהם. כאמור לעיל, לשונו של החוק מבטא את השימוש בשיטת ה-ADL, אשר נמצאה על-ידי המשיב כעדיפה על פני שיטת ה-IADL.
המחוקק היה רשאי לאזן בין צורכי הקשישים לבין המשאבים העומדים לרשותו, ומשכך, ליישם את מבחן ה-ADL ולא ה-IADL.ו
זאת ועוד, הלכה מושרשת היא כי כל עוד מפעיל הגוף האחראי על ביצוע החוק את שיקול-דעתו במסגרת מיתחם הסבירות, לא יתערב ולא יעמיד בית-דין זה את שיקול-דעתו שלו במקום שיקול-הדעת של אותו גוף. לא מצאנו במקרה דנן כי המשיב חרג ממיתחם הסבירות. החלטותיו ומדיניותו נסמכות על לשון החוק ועל מחקרים אמפיריים תקפים ומהימנים.
על האמור נוסיף כי מלכתחילה מטרת גימלת הסיעוד לא הייתה להחליף את הסיוע שהזקן הסיעודי מקבל ממשפחתו, אלא לסייע לו במעט. כלומר, מעצם היות הגימלה צנועה יחסית היא מסתמכת ונשענת על תשומות טבעיות שהמשפחות נוטלות על עצמן בטיפולן בזקן הסיעודי. עזרת בני המשפחה לזקן מקובלת כמחויבות טבעית מובנת מאליה, שבני המשפחה נוטלים על עצמם, ואין תשלום או פיצוי למשפחה עבור שירותיה. מטרת הגימלה להקל על המשפחה בהתמודדותה היומיומית עם הקשיים המוטלים עליה על-מנת לדחות, ואולי אף למנוע, את אותו שלב שבו המשפחה נוטה להחליט להוציא את הזקן מן המשפחה ולאשפזו במחלקה סיעודית. הווה אמור, שהרציונל שביסוד חוק סיעוד הוא להקל, לא לפתור, את צורכי הטיפול של הקשיש המוגבל המתגורר בקהילה. למעשה, המחוקק, באמצעות המוסד לביטוח לאומי, פיתח מערכת לטיפול ממושך, שעונה על הצרכים הבסיסיים של הקשישים תוך ריסון עלויות ויצירת איזון הולם בין תפקיד המשפחה לתפקיד המדינה.
מחקר משווה שנערך לאחרונה לגבי טיפול ממושך בחמש מדינות מפותחות מוכיח כי השיטה הנהוגה במדינת ישראל בכל הנוגע לביטוח הסיעוד עולה בקנה אחד עם האסטרטגיה הבסיסית שאימצו לעצמן רוב המדינות: לספק כיסוי לבני-אדם רבים יותר, במקום לספק שירותים אינטנסיביים לקבוצות קטנות יותר. מכאן עולה בבירור, שאין כל התחייבות לענות על כל הצרכים, גם כאשר אין בנמצא כל מקור טיפול אחר. נוסיף, כי ראוי לחזור ולהזכיר שככל שקשיש נמצא זכאי לגימלת סיעוד, הרי שמדובר ב"סל שירותים" הכולל לא רק עזרה בבית אלא גם טיפול ושהייה במרכז יום לקשיש, שבו ניתנים שירותי סיעוד, ובהסעה יומיומית לשם; עזרה במוצרי ספיגה לאלה שאינם שולטים בסוגרים, בשירותי כביסה, בהובלת ארוחות לבית הקשיש ובחיבור למוקד המצוקה.
המסקנה – לאור כל האמור הגענו לכלל מסקנה כי אין מקום, לשם המחשה, לשנות את פירוש הפסיקה למונח "אכילה", כך שיכלול את כל שרשרת הפעולות הקשורה באכילה, כשיטת בא-כוח העיזבון. המחוקק אימץ את שיטת ה-ADL, ולא את שיטת ה-IADL. המונח "אכילה" כפשוטו נוגע לפעולות לעיסה ובליעה. יתרה מזו, לו רצה המחוקק להרחיב את מעגל מקבלי גימלת הסיעוד, והיה בידו להשיג את התקציב הדרוש לכך, היה אומר דברו מפורשות ומשתמש במונח דוגמת "הכנת האוכל". לדידי, אין סיבה לשנות או לזעזע את מערכת הביטחון הסוציאלי על-ידי אימוץ פירוש מרחיב יותר. זאת ועוד, בית-הדין התחשב בפסיקתו בקשישים בעלי מוגבלות מיוחדת החיים בגפם והרחיב את הגדרת המונח "אכילה" לגביהם.
הדברים יפים ונכוחים גם לגבי ניידות בתוך הבית. לו רצה המחוקק לאמץ את שיטת ה-IADL, היה משתמש בחוק במונח "ניידות", ולא "ניידות עצמית בבית".
מן הכלל אל הפרט
11. המנוחה הייתה קשישה בעת שנבדק תפקודה. היא סבלה ממוגבלות מסוימת, אך שמרה על חיים של כבוד. המנוחה הצליחה לבצע, בכוחות עצמה, שלוש מתוך חמש פעולות היום-יום. אמת, המנוחה התהלכה בקושי, אולם בעזרת הליכון הצליחה לנוע בביתה באיטיות. המנוחה אכלה בעצמה ואף הגישה לעצמה את ארוחת הצהריים, ובלבד שאדם אחר הכין אותה עבורה. המנוחה לא סיכנה עצמה כשנותרה לבדה בביתה. היא הכירה מספרי טלפון והייתה מסוגלת לקרוא לעזרה, במידת הצורך. ועוד, המנוחה התמצאה בביתה ובסביבתה, על-כן אין מקום להתערב בהחלטת המשיב ובית-דין קמא בעניין דחיית תביעתה של המנוחה לגימלת סיעוד.
סוף דבר
12. חברה מתוקנת ונאורה נמדדת, בין השאר, ובמידה רבה בעיקר, על-פי יחסה אל השונה, החלש וכמובן אל הקשיש. עוד במקרא צווה ישראל "מפני שיבה תקום" (ויקרא, יט, לב [א]), ונאמר "עטרת תפארת שיבה" (משלי, טז, לא [ב]) ו"אל תשליכני לעת זקנה ככלות כחי אל תעזביני" (תהילים עא, ט [ג]).
מדינת ישראל אכן דואגת לרווחת כל האוכלוסיה, לרבות הקשישים והמוגבלים, אולם המסגרת התקציבית הציבורית אינה מאפשרת להידרש לכל הצרכים, ועל המחוקק להתחשב בה בבואו לקבוע את מדיניות הביטחון הסוציאלי. כך נעשה לגבי החקיקה בענף הסיעוד וכאשר המחוקק בחר ב-ADL (ולא ב-IADL) ככלי לבחינת תפקוד הקשיש. החלטות אלה היו סבירות והתחשבו באיזון הדרוש בין מתן שירות לקשיש לבין התקציב שניתן להקציב למטרה זו. פסיקתו של בית-הדין זה נאמנה הן לתכליתה של החקיקה והן ללשונה, ואין מקום לשנותה לפירוש הנוגד את תכליתה של החקיקה. אין מקום שבית-דין זה יאמץ את כלי ה-IADL בניגוד לרצונו של המחוקק ומחוקק המשנה.
לא התייחסנו לשאלה אם העיזבון זכאי לקבל חוב לגימלת כסף בגין המנוחה, אילו הגיעה לה, וזאת לאור סעיפים 303(ג) ו308- לחוק הביטוח הלאומי.
התוצאה של כל האמור לעיל היא כי אנו דוחים את הערעור ללא צו להוצאות.
ניתן, כ"ד בתשרי תשס"ב (11.10.2001), בהיעדר הצדדים.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. חוק ביטוח לאומי המלא

  2. ניכוי תגמולי ביטוח לאומי

  3. עורך דין ביטוח לאומי המלצה

  4. דמי ברית מילה מביטוח לאומי

  5. עובד שלא נרשם בביטוח לאומי

  6. סעיף 6ב לחוק הביטוח הלאומי

  7. תקופת אכשרה בהכשרה מקצועית

  8. מחלת ידיים ביטוח לאומי

  9. ירידה בתפקוד - ביטוח לאומי

  10. עורכי דין דיני ביטוח לאומי

  11. הגשת תביעה נגד ביטוח לאומי

  12. אי ספיקת כליות ביטוח לאומי

  13. מיאלומה נפוצה - ביטוח לאומי

  14. סעיף 211 לחוק הביטוח הלאומי

  15. סעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי

  16. סעיף 330 לחוק הביטוח הלאומי

  17. תשלום רטרואקטיבי מביטוח לאומי

  18. עורכי דין מתמחים בביטוח לאומי

  19. תוספת ותק לעולים בביטוח לאומי

  20. תנאי שירות מתנדב בשירות לאומי

  21. סעיף 330(ב) לחוק הביטוח הלאומי

  22. שינוי הגדרת מבוטח בביטוח לאומי

  23. הגדרת "עגונה" בחוק ביטוח לאומי

  24. חוזה בכירים לעובדי ביטוח לאומי

  25. החזר כספים שהתקבלו מביטוח לאומי

  26. ועדה מקומית מקצועית בביטוח לאומי

  27. זכאות לשיקום מקצועי בביטוח לאומי

  28. תביעה לתשלום הפרשים - ביטוח לאומי

  29. ניכוי גמלאות ביטוח לאומי מפיצויים

  30. התדרדרות במצב הרפואי - ביטוח לאומי

  31. הגדרת התאריך הקובע בחוק ביטוח לאומי

  32. תקנות העברת מידע מהמוסד לביטוח לאומי

  33. תקנה 11 לתקנות הביטוח הלאומי (מקדמות)

  34. הפסקת תביעה עד לקביעת נכות בביטוח לאומי

  35. תקנות הביטוח הלאומי (רישום), תשכ''ג-1963

  36. תקנות הביטוח הלאומי (אמהות), תשי''ד-1954

  37. צו הביטוח הלאומי (אזורי ניסוי), התש"ע-2010

  38. תקנות הביטוח הלאומי (מתנדבים), תשל''ח-1978

  39. תקנות הביטוח הלאומי (מקדמות), התשמ''ד-1984

  40. צו הביטוח הלאומי (אזורי ניסוי), התשס"ח-2008

  41. פטור מתשלום החזרים בגין חובות עבר לביטוח לאומי

  42. תקנות הביטוח הלאומי (דמי קבורה), תשל''ו-1976

  43. הסכם שירותי ייעוץ חיסכון תשלומים לביטוח לאומי

  44. תקנות הביטוח הלאומי (תשלום רבית), תשכ''ו-1966

  45. סעיף 246 לחוק הביטוח הלאומי צבירת תקופת אכשרה

  46. תקנות הביטוח הלאומי (מועצת המוסד), תשי''ח-1958

  47. תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח ברשות), תשל''ט-1979

  48. תקנות הביטוח הלאומי (שיקום-מקצועי), תשט''ז-1956

  49. צו הביטוח הלאומי (קביעת גוף ציבורי), התשמ"ד-1984

  50. הוצאת כספים במרמה מביטוח לאומי - עובדים פיקטיביים

  51. תקנות הביטוח הלאומי (בדיקות רפואיות), תשכ''ה-1965

  52. תקנות הביטוח הלאומי (מקדמות) (תיקון), התשמ''ה-1985

  53. תקנות הביטוח הלאומי (הענקות מטעמי צדק), תשל''ה-1975

  54. תקנות הביטוח הלאומי (מקדמות) (הוראת שעה), התש''ן-1990

  55. חוק הביטוח הלאומי גובר על החוק לתיקון התקנות לשעת חירום

  56. תקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות), תש''ל-1969

  57. תקנות הביטוח הלאומי (כללים לעגול סכומים), התשמ''ו-1985

  58. תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נפגעי תאונות), התשמ''א-1981

  59. תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח ברשות) (תיקון), התשמ''ה-1985

  60. תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח ברשות) (תיקון), התשמ''ב-1982

  61. תקנות הביטוח הלאומי (תשלום מקדמות של גימלה), תשל''ט-1979

  62. תקנות הביטוח הלאומי (חישוב שכר העבודה הרגיל), תשי''ז-1956

  63. תקנות הביטוח הלאומי (הכשרה מקצועית ודמי מחיה), תשל''ט-1979

  64. תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח בפני פגיעה בעבודה), תשי''ד-1954

  65. תקנות הביטוח הלאומי (מועצת המוסד) (הוראת שעה), התשס''ז-2006

  66. תקנות הביטוח הלאומי (מענק אשפו ליולדת ולילוד), התשנ''ד-1993

  67. תקנות הביטוח הלאומי (תגמול בעד שירות חד-יומי), התשמ''ז-1987

  68. תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (הוראות מעבר), התשמ''ד-1984

  69. תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מתנדבים באזור מוחזק), תשל''ד-1974

  70. תקנות הביטוח הלאומי (הודעה בדבר יציאה את ישראל), התשס''ה-2004

  71. תקנות הביטוח הלאומי (בנות בשירות לאומי בהתנדבות), התשס''ב-2002

  72. תקנות הביטוח הלאומי (פתיחת סניפים ומינוי מנהליהם), תשל''ג-1973

  73. תקנות הביטוח הלאומי (מענק למובטל שעובד בשכר נמוך), התשנ''ה-1994

  74. תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (צמצום בהשתכרות), התשמ''ד-1984

  75. תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט''ז-1956

  76. תקנות הביטוח הלאומי (מתן טיפול רפואי לנפגעי עבודה), תשכ''ח-1968

  77. צו הביטוח הלאומי (סוגי מקרים של התנדבות מחוץ לישראל) התשמ"ז-1987

  78. תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (מתן שירותים מיוחדים), התשל''ט-1978

  79. תקנות הביטוח הלאומי (מועד להגשת ערעור על החלטות מסויימות), תשל''ז-1977

  80. תקנות הביטוח הלאומי (תחולה לגבי סוגים מיוחדים של מבוטחים) התשמ''ז-1987

  81. תקנות הביטוח הלאומי (תשלום מיוחד בעד יילוד של אשה שנפטרה), תשל''ג-1973

  82. תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (בדיקה מחדש ותביעה חדשה), התשס''א-2000

  83. תקנות הביטוח הלאומי (תחולה לגבי סוגי עובדים שאינם תושבי ישראל), תשל''ב-1972

  84. תקנות הביטוח הלאומי (השתתפות במימון פעולות בטיחות וגיהות בעבודה), התשמ''ח-1988

  85. תקנות הביטוח הלאומי (פעולת התנדבות להצלת חייו או רכושו של הזולת), התשנ''א - 1991

  86. תקנות הביטוח הלאומי (ילד המשרת בהתנדבות בשירות למטרה ציבורית או לאומית), התשנ''ז-1997

  87. תקנות הביטוח הלאומי (ועדת ערר להטבות סוציאליות ולהענקות מטעמי צדק) (ביטול), התשנ''ה-1995

  88. תקנות הביטוח הלאומי (סוגי מבוטחים שאינם זכאים לתשלום בעד הילד הראשון והשני), התשנ''א-1990

  89. תקנות הביטוח הלאומי (זכויות וחובות לפי חוק הביטוח הלאומי לשאינם תושבי ישראל), התשמ''ז-1987

  90. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון