האם צירים במגרש חניה הם "צומת" ?

האם צירים במגרש חניה הם "צומת" ?  
א. מבוא
 
זוהי תביעה שהגיש התובע נגד חברת הביטוח שלו – הנתבעת, לתשלום תגמולי ביטוח, בגין נזקי רכוש לרכבו, בעקבות תאונת דרכים מיום 24.06.00 (להלן: "התאונה").

 
הנתבעת הגישה הודעה לצד שלישי, נגד צד ג' 1 – בטענה שהוא הגורם לתאונה, ונגד חברת הביטוח של צד ג' 1 – צד ג' 2.
 
במקביל, הגישה צד ג' מס' 2 תביעת שיבוב, בתביעה שכנגד נגד התובע ונגד בנו וכן נגד חברת הביטוח שלהם – הנתבעת בכתב התביעה העיקרי.
 
עיקרי העובדות והטענות הצריכות לתובענה:
 
ב. טענות התובעים
 
ב.1 התובעים טוענים כי בתאריך 24.06.00 נהג התובע מס' 2 (להלן: "התובע") ברכב מסוג מזדה 626 GLX מ.ר. 27-714-59 (להלן: "המזדה") בתוך מגרש חניה של אולמי "חצר נצר", בנתיב מרכזי במגרש החניה, לכיוון היציאה מהמגרש. לפתע הופיע מצד ימין צד ג' 1 כשהוא נוהג ברכב מסוג פג'ו 106 מ.ר. 04-229-53 (להלן: "הפג'ו"), במהלך יציאתו מעמדת חניה אל הנתיב המרכזי שבמגרש החניה, על מנת לצאת החוצה, כשהוא נוהג ללא אורות, ופגע ברכב המזדה בצידה הימני.נ
 
לאחר התאונה המשיך התובע בנסיעה לביתו, אולם לאחר נסיעה של כמה עשרות מטרים שמע רעשים ודפיקות, ירד לשולי הכביש ועצר את הרכב, והזמין גרר אשר גרר את רכבו למוסך בבני ברק.ב
 
ב.2 שמאי מטעם הנתבעת בדק את הרכב, אולם לטענת התובע אמר אותו שמאי לבעל המוסך כי הנזק יעבור ככל הנראה את ה-50%, ועל כן שישאיר את הרכב מספר ימים והם יעשו לבעל הרכב תרגיל. לטענת התובע, בעל המוסך, שהוא חתנו, סיפר לו על כך ועל כן הוא סירב להכנת חוות דעת על ידי אותו שמאי והזמין שמאי פרטי מטעמו להערכת הנזק.ו
 
בעקבות האמור לעיל, התערב בעניין השמאי הראשי של הנתבעת-מר דוד קוסובסקי, ובהמשך התבקש התובע לגרור את הרכב למוסך מזדה לשם בדיקת תיבת ההילוכים.נ
 
רכב המזדה הובא למוסך מזדה לשם בדיקתו. באותו יום קיבל התובע הודעה מהנתבעת לפיה הנזק לתיבת ההילוכים אינו קשור לארוע התאונה. הנתבעת הודיעה כי היא מוכנה שרכב המזדה יבדק גם במוסך מזדה הראשי בחולון.ב
 
התובע גרר את רכב המזדה למוסך מזדה בחולון. לאחר הבדיקה הודיעה הנתבעת לתובע כי היא דוחה את תביעתו.ו
 
ב.3 התובעים טוענים כי הנתבעת, שאצלה היו מבוטחים בעת התאונה בפוליסת ביטוח מקיף על שם התובע מס' 2, דחתה את תביעתם לתשלום תגמולי הביטוח בגין הנזקים למזדה, באופן שרירותי, ללא הנמקה וללא הצדקה חוקית, ועל מנת להפעיל לחץ על התובע כדי שיכנע לתכתיבי הנתבעת.
 
התובעים טוענים כי מדובר בביטוח מקיף שיש להם אצל הנתבעת, ושאלת האחריות לא קמה כלל נגדם. בכל מקרה, התובעים טוענים כי הם לא אחראים לתאונה וכי הוכיחו את מלוא התביעה.נ
 
ב.4 התובעים תובעים סכום כולל של 73,713.89 ₪ בגין נזקיהם בעקבות התאונה. מתוך סכום זה, סך של 52,377.69 ₪ – נזק לרכב המזדה על פי חוו"ד השמאי פידל חגי מיום6.9.00 (כולל מע"מ), וכן סכומים נוספים בגין ירידת ערך, גרירות, שכ"ט שמאי, אחסנה ושירותים במוסך, ופיצוי (בסך 10,000 ₪) בגין אי תשלום הביטוח במועד והעדר מכונית חלופית, נסיעות במונית וטרחה.
 
ג. טענות הנתבעת
 
ג.1 הנתבעת מודה כי רכב המזדה היה מבוטח אצלה בעת קרות התאונה.ב
 
ג.2 הנתבעת טוענת כי האחראי לתאונה הוא צד ג' מס' 1, מאחר והוא יצא מציר הגישה לתאי החניה והיה עליו לתת זכות קדימה לרכב הבא בציר המרכזי שבתוך מגרש החניה.ו
 
ג.3 לטענת הנתבעת, צד ג' 1 לא הביט כלל לכיוון שממנו הגיע התובע, ועל כן לא ראה את התובע, ונכנס לצומת במגרש החניה מבלי להבחין ברכב המזדה שבא בציר המרכזי.נ
 
ג.4 הנתבעת טוענת כי התובעים העדיפו לתקן את הרכב במוסך של חתנו של התובע 2 ולא במוסך הסדר, על מנת לצרף את הנזק לתיבת ההילוכים של רכב המזדה ולחלקו התחתון של הרכב, לנזקי התאונה, על אף שנזקים אלה לא ארעו כלל בתאונה.
 
הנתבעת טוענת כי התאונה לא התרחשה ולחילופין הנזקים בוימו במטרה להשיג כספי ביטוח שלא כדין, תוך כוונת מרמה ותוך נסיון לעשיית עושר ולא במשפט

ג.5 הנתבעת טוענת כי הנזק לתיבת ההילוכים ולחלקו התחתון של הרכב לא ארע בתאונה, וכי היא היתה מוכנה לשלם לתובעים סכום של 24,210 ₪ בגין הנזק שנגרם בתאונה בניכוי השתתפות עצמית וכינון.ו
 
ג.6 הנתבעת טוענת כי פוליסת הביטוח נעשתה בינה ובין התובע 1 ועל כן התובע 2 אינו צד לחוזה ואינו יכול לתבוע תגמולי ביטוח מכוחו. לטענתה, מאחר והתובע 2 הוא בעל הרכב, לא נגרם לתובע 1 כל נזק, שכן הרכב לא היה שלו ולא נמכר על ידו.נ
 
ג.7 הנתבעת מכחישה את סכום הנזק הנטען. לטענתה, הרכב נמכר על ידי התובעים ועל כן לא הוכח הנזק. הנתבעת גם מכחישה את רכיב הנזק בגין החסנת רכב המזדה ושירותים, מאחר והתובע לא שילם סכום זה בפועל. הנתבעת טוענת כי לא ניתן לתבוע מעבר למה שמופיע בפוליסת הביטוח ועל כן לא ניתן לתבוע פיצוי בגין אי תשלום דמי ביטוח במועד.ב
הנתבעת גם טוענת כי מכל סכום שיפסק יש לנכות דמי השתתפות עצמית; אם מדובר בתאונה אחת – השתתפות עצמית אחת, ואם מדובר בשתי תאונות – שתי פעמים השתתפות עצמית.ו
 
ד. טענות צד ג' 1 ו-2
 
ד.1 צד ג' 1 ו-2 (להלן: "הצד השלישי"), טוענים כי האחראי לתאונה הוא התובע.נ
 
לטענת הצד השלישי, מאחר ומדובר במגרש חניה, מקום התאונה איננו מהווה "צומת" וזכות הקדימה היתה לרכב שהגיע מצד ימין, ובמקרה דנן לרכב הפיג'ו שבו נהג צד ג' 1.ב
 
ד.2 הצד השלישי טוען כי גם אם מדובר בצומת, זכות הקדימה הינה לרכב המגיע מצד ימין במפגש דרכים, דהיינו לרכב צד ג' 1.ו
 
ד.3 הצד השלישי טוען כי מקום התאונה היה חשוך וגם התובע לא ראה את הרכב של צד ג' 1 עד לרגע התאונה, ועל כן יש, לפחות, לחלק את האחריות בין התובע ובין צד ג'.נ
 
ד.4 הצד השלישי טוען כי לא הוכחו הנזקים, מאחר והתובע מכר את רכבו ואין ראיה באיזה מחיר נמכר הרכב. הוא הדין לגבי ירידת ערך שלא הוכחה מאחר והרכב נמכר ולא הוכח באיזה סכום נמכר.ב
 
ד.5 הצד השלישי טוען כי הוא אינו צד למחלוקת שהתמשכה כשנתיים בין התובעים לבין הנתבעת, ועל כן אין לחייבו בהוצאות בגין כך.ו
 
ה. התביעה שכנגד
 
ה.1 כלל חב' לביטוח בע"מ - צד ג' מס' 2 בתביעה העיקרית (למען הנוחות יכונו כל הצדדים כפי שכונו בתביעה העיקרית), תובעת בתביעה שכנגד את התובעים ואת הנתבעת, שהיא חב' הביטוח שביטחה את רכב המזדה בעת התאונה .
 
ה.2 צד ג' מס' 2 (התובעת שכנגד) טוענת כי התובע הוא זה שהיה אחראי לתאונה, הכל כנטען בתביעה העיקרית.
 
ה.3 צד ג' מס' 2 תובעת בתביעה שכנגד, בתביעת שיבוב, את סכום הנזק שנגרם לצד ג' מס' 1 ושאותו היא שילמה לו, בסך כולל של 9,181 ₪ (8,621 ₪ - נזק לרכב הפיג'ו ו-560 ₪ - שכ"ט שמאי).
 
דיון
 
ו. האחריות
 
ו.1 אין חולק כי מדובר בתאונה שארעה בתוך מגרש חניה. אין חולק על כך שרכב התובע נסע בתוך מגרש החניה בציר מרכזי, רחב ( 7.20 מטר ), החוצה את מגרש החניה, על מנת לצאת החוצה ממגרש החניה. כמו כן, אין חולק על כך שצד ג' 1 יצא מתוך עמדת חניה שבה חנה ונסע בציר המוביל מתאי החניה לכיוון הציר המרכזי, במטרה לצאת אף הוא ממגרש החניה.
 
(יצויין כי על פי פקודת התעבורה [נוסח חדש], סע' 1, ניתן לכנות את הציר כ"דרך", אף שמדובר במגרש חניה. למען הנוחות, יכונו בפסק דין זה הדרכים שבהן נסעו התובע וצד ג' 1 במגרש החניה בשם "צירים").
 
ו.2 הציר שבו נסע צד ג' מס' 1 הוא ציר משני יותר ( 5 מטר ), לעומת הציר שבו נסע התובע שהיה ציר מרכזי במגרש החניה, כאמור לעיל. התובע נסע בציר המרכזי בכיוון ישר, לעבר היציאה ממגרש החניה ואילו צד ג' מס' 1 נסע בציר המשני יותר, כשמטרתו להיכנס לציר המרכזי שבו נהג התובע אותו זמן.
 
ראה שרטוט מגרש החניה כפי שצורף כנספח לחוות דעתו של המהנדס גדי וייסמן (עמ' אחרון בחוות הדעת נ/4). כל המומחים הסתמכו על שרטוט זה כמשקף נכונה את מקום התאונה. (ראה גם השרטוט של מגרש החניה אשר צורף כנספח לחוות דעתו של המהנדס ג'ובני יצחק – נ/8).
 
ו.3 עדותו של צד ג' 1 בקשר עם נסיבות התאונה היתה מלווה בסתירות רבות, וכן בחוסר סבירות. לא התרשמתי מאמינות גירסתו של צד ג' 1, בלשון המעטה, ואינני מקבל אותה. אני מעדיף על פניה את גירסת התובע שהיתה אחידה, הומוגנית, וללא סתירות.
להלן דוגמאות לסתירות השונות שהיו בעדות של צד ג' 1.
 
ו.4 כך לדוגמא; צד ג' 1 הצהיר בתצהיר עדותו הראשית כי התובע הופיע מצד שמאל שלו, בניגוד לכיוון התנועה, חסם את דרכו וגרם לתאונה (תצהיר נ/6, סע' 5).
 
ואולם בחקירתו הנגדית בבית המשפט, הודה צד ג' 1 כי התובע לא נסע בניגוד לכיוון התנועה, וכי האמור בתצהירו בעניין זה איננו נכון. (פרוט', עמ' 51, שו' 8-9).
 
ו.5 כך לדוגמא; צד ג' 1 טען בעדותו כי בכיוון הנסיעה של התובע לא היו מסומנים חיצים ואצלו כן היו. (פרוט', עמ' 47, שו' 16).
 
ואולם בהמשך עדותו, אישר צד ג' 1 כי בכיוון הנסיעה של התובע כן היו מסומנים חיצים. לטענתו, הוא לא ראה אותם כיוון שהתאונה היתה עוד לפני החיצים. (עמ' 48, שו' 4).
 
ו.6 דוגמא נוספת; צד ג' 1 טען בעדותו שרכבו חנה, לפני שהתחיל לנסוע, במפרץ החניה השני, בסמוך לציר המרכזי. (עמ' 47, שו' 11-12, עמ' 48, שו' 12-13).
 
צד ג' 1 אף שירטט בבית המשפט את המקום שבו חנה רכבו במגרש החניה – ת/7. גם בשירטוט זה צייר צד ג' 1 את רכבו כשהוא חונה בחניה השניה מצד שמאל, בסמוך לציר המרכזי.
 
ואולם מר ג'ובני יצחק, בוחן התנועה מטעם הצד השלישי, כתב בחוות דעתו שהוא ביקר במקום התאונה יחד עם צד ג' 1 וערך עימו הצבעה ושיחזור של נסיבות המגע וערך תרשים של המקום. בתרשים שצירף מר ג'ובני לחוות דעתו, מופיע מקום החניה של צד ג' 1 כמקום הרביעי מצד שמאל.
 
מר ג'ובני נחקר בעניין זה בבית המשפט ואמר שכאשר הוא ביקר עם צד ג' 1 במגרש החניה לצורך השחזור, "הוא (צד ג' 1 – א.מ.) הצביע בפני על החניה החמישית או השישית. הוא הצביע על תא חניה החמישי או השישי. ביקשתי ממנו שיראה לי היכן הוא חנה ומהיכן החל את הנסיעה וזה מה שהוא הראה לי". (עמ' 54, שו' 9-11).
 
בהתייחס לטענתו של צד ג' 1 שהוא חנה בחניה השניה, אמר מר ג'ובני: "זה לא תואם את מה שהוא הצביע בפני". (עמ' 54, שו' 10).
 
כאשר עומת צד ג' 1 מול חוות הדעת של מר ג'ובני, נסוג מטענתו הקודמת שהוא חנה בחניה השניה משמאל, וטען ששירטט את ת/7 "בערך". לדבריו, "אני אמרתי שחניתי בערך בין החניה השניה לבין החניה הרביעית או החמישית". (עמ' 51, שו' 28). תשובתו זו של צד ג' 1 לא היתה נכונה. לא כך אמר בתחילה.
 
מדובר בסתירה מהותית בגירסתו של צד ג' 1, שכן למיקום שבו הוא חנה יש השלכה חשובה ביותר לגבי המהירות שהוא פיתח מאותו מקום החניה ועד שהגיע לציר המרכזי, מקום בו התנגש ברכבו של התובע.
 
גירסאותיו השונות של צד ג' 1 סותרות זו את זו ומערערות את מהימנות גירסתו.
 
ו.7 דוגמא נוספת; צד ג' 1 טען שהוא היה ממש בתחילת הנסיעה, והיה במהירות של 10 קמ"ש לערך, בעת שהתאונה קרתה (עמ' 47, שו' 12).
 
ואולם המומחה מר ג'ובני, מטעם הצד השלישי, אמר כי על פי מה שטען צד ג' 1 בפניו, לפי חישוביו, היתה מהירותו 23 קמ"ש בערך. (עמ' 56, שו' 2).
 
למותר לציין כי מדובר בסתירה רצינית ביותר לגירסתו של צד ג' 1, כאשר אפילו המומחה מטעמו מכחיש את טענתו וקובע כי מהירותו של צד ג' 1 היתה גבוהה בהרבה מזו שצד ג' 1 טען לה.
 
סתירה מהותית זו מערערת את כל אמינות גירסתו של צד ג' 1.
 
ו.8 דוגמא נוספת; צד ג' 1 הצהיר בתצהיר עדותו הראשית כי הוא נסע ישר בנתיב הנסיעה מהחניה, כאשר לפתע הגיח התובע מצד שמאל שלו וחסם את דרכו ובכך גרם לתאונה.
(תצהיר נ/6 סע' 3, 5).
 
ואולם בעדותו של צד ג' 1 בבית המשפט, טען צד ג' 1 גירסה אחרת שלא טען בתצהירו. בתשובה לשאלות ב"כ התובעים, טען צד ג' 1 שלפני שנכנס לציר המרכזי, הוא האט והסתכל. (עמ' 48, שו' 15).
 
ואילו בהמשך חקירתו של צד ג' 1, הפעם על ידי ב"כ הנתבעת, הוסיף צד ג' 1 והעלה גירסה שלישית שלא טען לה קודם לכן. הפעם טען כי הוא אף עצר כשהגיע לחיבור הנתיבים, ולאחר מכן האט והתחיל לנסוע מחדש במהירות של 10 קמ"ש. (עמ' 51, שו' 21-22).
 
מדובר איפוא בשלוש גירסאות שונות וסותרות של צד ג' 1. לגירסה השניה והשלישית אין זכר בתצהירו. מול כל שלוש הגירסאות הנ"ל של צד ג' 1, עומדת קביעתו של המומחה מטעמו, מר ג'ובני, שהפריך את כל גרסאותיו ואמר בבית המשפט כי מהירותו של צד ג' 1 בעת התאונה היתה 23 קמ"ש לפי חישוביו. דהיינו, צד ג' 1 לא עצר, לא האט, ובוודאי לא נסע במהירות 10 קמ"ש כטענתו.
 
גם סימני המכה החזקה שפגע צד ג' 1 ברכב המזדה של התובע, כפי שרואים בצילומים של רכב המזדה, מראים כי טענת התובע שהוא נסע במהירות של 10 קמ"ש, אינה יכולה להיות נכונה ואין בה כל סבירות. כל הדלת הקדמית ימנית ברכבו של התובע התעוותה והתעקמה לחלוטין בעקבות הפגיעה. נזק כזה הינו תולדה של פגיעה חזקה מאוד. בוודאי איננה תוצאה של נסיעה איטית, במהירות של 10 קמ"ש בלבד, כפי שטוען צד ג' 1.
 
נמצא, כי צד ג' 1 לא אמר אמת בעדותו. בכך יש פגיעה קשה נוספת באמינות טענותיו וגירסתו.
 
ו.9 דוגמא נוספת; צד ג' 1 אמר בעדותו בבית המשפט שהוא חשב כי כיוון הנסיעה המותר בציר המרכזי הוא מימין לשמאל. הוא אישר כי הוא לא חשב שרכב התובע יגיע מצד שמאל שלו. (פרו' בעמ' 51, שו' 1, 7, 12, 14). יחד עם זאת, טען צד ג' 1 שבכל זאת הוא הסתכל ימינה ושמאלה אבל התובע הפתיע אותו. (שם, שו' 7, 12, 19).
 
ו.10 דוגמא נוספת; כשהוצגו בפני צד ג' 1 צילומי הנזק שנגרמו לרכבו של התובע כתוצאה מהתאונה, צילומים שאינם עולים בקנה אחד עם טענתו שהוא נהג במהירות איטית של 10 קמ"ש בלבד, הוא לא היה מסוגל להסביר כיצד קרו הנזקים לרכב התובע. התשובה היחידה שיכול היה להעלות, מול ראיה ברורה שסותרת את טענתו, היתה כי הנזקים לרכבו של התובע הנראים בתמונה אינם הנזקים שנגרמו בתאונה דנן. וזה אשר אמר: "זה לא מה שקרה. זה הרכב הזה, אבל לא מה שקרה. התמונה שאני רואה פה זה לא התאונה, היה לו שפשפוף, שריטה רק, עוצמה כזו כמו שיש בתמונה לא היה משום שאני נסעתי לאט...". (עמ' 47, שו' 22-23).
 
ואולם, מה לעשות, אלו הם הנזקים שגרם צד ג' 1 בהתנגשותו בתובע. איש גם לא חלק על כך שהנזקים שנגרמו בצד הימני של רכב המזדה של התובע, כפי המופיע בתמונות ובחוות הדעת של השמאי מטעמו של התובע, הינם כתוצאה מהתאונה. אפילו בא כוחו של צד ג' 1 לא חלק על כך. עדותו של צד ג' 1 היתה פשוט שקרית.
 
לא זו אף זו, למקום הארוע הוזמנה משטרה, וצד ג' 1 חיכה למשטרה ביחד עם התובע. גם ההורים של התובע הגיעו למקום התאונה והתובע אישר שהוא סיפר להם שם איך קרתה התאונה. (פרוט', עמ' 49, שו' 25, 28. עמ' 50, שו' 1-4. עמ' 51, שו' 23-24). צד ג' 1 נשאר איפוא זמן לא מבוטל אחרי התאונה במקום הארוע וראה היטב, בזמן אמת, את הפגיעה שפגע ברכב התובע. טענתו של צד ג' 1 כי הנזק ברכב התובע איננו הנזק מהתאונה, אין בה אמת. צד ג' 1 אף לא טען זאת כלל בתצהירו. זוהי טענה שנולדה על אתר, ברגע החקירה הנגדית, שעה שצד ג' 1 לא היה יכול להסביר בשום אופן את הפגיעות הניכרות שגרם לתובע מול טענתו שהוא נהג לאט.
 
טענתו הנ"ל של צד ג' 1, כאילו הנזקים ברכבו של התובע לא נגרמו בתאונה, אינה נכונה בעליל. עניין זה מוסיף וממוטט את שארית אמינות גירסתו של צד ג' 1, אם בכלל נשארה כזו לאחר הסתירות הרציניות הקודמות בדבריו, כפי שהובאו לעיל.
 
ו.11 ועוד; צד ג' 1 טען בתצהירו כי לאחר התאונה "שוטר שהזדמן למקום בדק שהכל מתנהל כשורה, הורה על החלפת פרטים ועזב". (תצהיר נ/6, סע' 7).
 
ואולם, בעדותו בבית המשפט, הודה צד ג' 1 כי הדברים לא היו כך וכי התובע הוא זה שהזמין את המשטרה (עמ' 49, שו' 23-24). מסתבר שלא היה זה סתם "שוטר שהזדמן למקום", כפי שטען בתחילה צד ג' 1 בתצהירו.
 
צד ג' 1 גם הודה בעדותו בבית המשפט, כי הוא לא רצה לתת לתובע את הפרטים (עמ' 49, שו' 17), ואישר בכך את טענת התובע שנאלץ להזמין שוטר לאחר שצד ג' 1 וחברו סרבו למסור לו את הפרטים.
נמצא, כי גם הדברים הנ"ל שהוצהרו על ידי צד ג' 1 בתצהיר עדותו הראשית, לא היו נכונים.
 
ו.12 התובע טען בתצהירו, כי צד ג' 1 נסע לכיוונו במגרש החניה ללא אורות. התובע גם טען כי בתוך רכבו של צד ג' 1 היו שני בחורים צעירים בלי חולצה, עם מכנסי שורט וכפכפים. שניהם סירבו למסור לו את פרטיהם. (תצהיר ת/5, סע' 4). בעניין העדר האורות, חזר התובע על דבריו הנ"ל גם בחקירתו הנגדית.לדבריו: "היה חושך מצרים, הוא נסע בלי אורות". (עמ' 35, שו' 8).

צד ג' 1 הכחיש את דבריו הנ"ל של התובע . לטענתו, הוא נסע עם אורות. הוא אף אמר שהוא חושב שהתובע הוא זה שנסע בלי אורות. (עמ' 50, שו' 14). צד ג' 1 הכחיש שהוא והחבר שלו היו במכונית בלי גופיה. (עמ' 49, שו' 10). צד ג' 1 טען שהוא לא זוכר איך הוא היה לבוש. (עמ' 49, שו' 12).
 
ו.13 התובע הביא עד מסייע מטעמו, את אשתו שהיתה איתו ברכבו בעת התאונה. אשת התובע אישרה את גירסת התובע. אשת התובע הצהירה אף היא כי הרכב הפוגע שבו נהג צד ג' 1 היה ללא אורות, וכי בתוכו היו שני בחורים צעירים בלי חולצה, עם מכנסי שורט וכפכפים. (תצהיר ת/1, סע' 3).
אשת התובע לא נחקרה כלל בעניין זה בחקירתה הנגדית.
 
מנגד, צד ג' 1 לא הביא לעדות את החבר שישב איתו במכונית. אין ספק כי מדובר בעד רלוונטי ביותר. אי הבאתו של עד זה על ידי צד ג' 1 מתפרשת, על פי הפסיקה, לרעתו של צד ג' 1 ויש בה כדי לתמוך בגירסת התובע. יצויין כי צד ג' 1 אמר בחקירתו שמדובר בחבר שלו, שהוא מבלה איתו יחד, והוא יודע היכן הוא מתגורר. (עמ' 50, שו' 18-22). צד ג' 1 לא שם לב כי זמן קצר קודם לכן טען בחקירתו ההיפך, ואמר שהוא לא יודע היכן כתובתו של אותו חבר. (עמ' 49, שו' 27).
 
ו.14 אני מאמין לעדות התובע, הנתמכת גם בעדות אשתו של התובע, כי צד ג' 1 בא מהציר הפנימי של מגרש החניה לכיוון הציר המרכזי שבו נהג התובע, כשהוא נוסע ללא אורות. אינני נותן אמון בגירסת צד ג' 1, שאיננה מהימנה עלי כלל, והיא גם עדות יחיד, לרבות לטענתו של צד ג' 1 שהוא נסע עם אורות.
 
ו.15 לסיכום עובדות נסיבות התאונה: אני מקבל את גירסת התובע ודוחה לחלוטין את גירסת צד ג' 1, בכל הקשור עם נסיבות התאונה.
 
אני מקבל כי צד ג' 1 הופיע מהדרך הפנימית שבה נסע במגרש החניה לכיוון הציר המרכזי במטרה לצאת ממגרש החניה החוצה. אני מקבל כי צד ג' 1 נסע ללא אורות וכי הוא נסע במהירות של 23 קמ"ש לשעה. אני מקבל כי צד ג' 1 לא הסתכל לצד שמאל, לכיוון נסיעתו של התובע. אני קובע כי צד ג' 1 נכנס עם רכב הפיג'ו שלו לתוך רכב המזדה של התובע, על אף שרכב המזדה היה כבר מצוי באותו זמן בתוך מפגש הדרכים.

ז. האחריות מהבחינה המשפטית
 
ז.1 המומחים מטעם הנתבעת ומטעם הצד השלישי נחלקו ביניהם בשאלה למי היתה זכות הקדימה במגרש החניה בנסיבות התאונה, והאם מפגש הצירים במגרש החניה, מקום בו קרתה התאונה, נחשב "צומת", כהגדרתה של זו בתקנות התעבורה, תשכ"א-1961. (להלן: "תקנות התעבורה").
 
ז.2 המהנדס מר גדי וייסמן, המומחה מטעם הנתבעת, קבע בחוות דעתו כי מגרש חניה גדול מחייב את חלוקתו לגושים גושים של משטחים, עם תאי חניה המחוברים ביניהם על ידי כביש גישה רחב ידיים העובר לרוחב המגרש. כל גוש מהווה מגרש חניה קטן יותר ובו מסומנים תאי חניה. לדבריו, נהג היוצא מתא חניה בודד אל כביש הגישה רחב ידיים, חייב לתת זכות קדימה לרכב הנוסע הן מימינו והן משמאלו.
 
לטענת המהנדס מר וייסמן, אין מדובר בצומת, שכן הגדרת "צומת" כאמור בפרק הראשון של תקנות התעבורה, תשכ"א-1961, מוציאה את מפגש הצירים שבמגרש חניה מהגדרה זו.
 
לדעתו של מר וייסמן, שביל הגישה לתאי החניה הוא "דרך גישה" ולא "כביש", ולכן חלה במקרה זה תקנה 64 (ב) (2) לתקנות התעבורה, המדברת, בין השאר, על נהג היוצא ממקום חניה לכלי רכב.
 
מסקנתו של מר וייסמן היא שעל צד ג' 1, אשר יצא מתא חניה בודד במגרש החניה, לתת זכות קדימה לתובע, אשר נסע באותו זמן בכביש הגישה הרחב החוצה את מגרש החניה.
 
ז.3 המומחה מטעם הצד השלישי, בוחן התנועה מר ג'ובני יצחק, קבע אף הוא כי אין מדובר ב"צומת", מאחר ומדובר בתוך מגרש חניה, ולא בעת כניסה ויציאה מחניה. אף על פי כן, מסתמך מר ג'ובני על תקנה 64 (א) (1) לתקנות התעבורה, לפיה כאשר לא הוצבו תמרורים בצומת, יתן נוהג הרכב את זכות הקדימה לרכב הבא מימין.
 
מסקנתו של מר ג'ובני היא, שהתובע היה צריך לתת זכות קדימה לצד ג' '1, משום שצד ג' 1 הגיע מצד ימין של התובע.
 
מר ג'ובני מסיים את מסקנתו באומרו כי לדעתו האחריות לגרימת התאונה אינה חלה רק על צד ג' 1 "ולכל היותר מדובר באחריות משותפת של שני הנהגים".
 
ז.4 לדידי, אין כל צורך לקבוע במקרה דנן מה דינו של מגרש חניה והאם מפגש צירים או דרכים במגרש חניה הינו "צומת" כהגדרתו בתקנות התעבורה, אם לאו. ברור הוא כי התובע נסע בציר מרכזי במגרש החניה. בעת קרות התאונה נמצא התובע כבר בתוך מפגש הצירים - המפגש בין הציר המרכזי הרחב שהתובע נסע בו, לבין הציר המשני יותר שבו נסע צד ג' 1.
 
ז.5 סימני הפגיעה ברכב המזדה של התובע, מעידים בבירור כי הוא היה מצוי כבר כולו בתוך מפגש הצירים בעת התאונה. צד ג' 1 נכנס עם חזית רכבו בתוך הצד הימני של רכב התובע, בדלת הקדמית ימנית ובחלק הסמוך לה בכנף הקדמי ימני. (ראה צילומי הנזק לרכבו של התובע המצורפים לחוות הדעת של השמאי פידל חגי – ת/3. ראה גם סימני הפגיעה ברכב הפיג'ו של צד ג' 1, שהינם בחזית הרכב, בצילומים המצורפים לחוות הדעת של השמאי יעקב מירון מ"כלל וסע" – נ/1).

ז.6 תקנה 21 (ג) לתקנות התעבורה קובעת: "לא ינהג אדם רכב בקלות ראש או בלא זהירות, או ללא תשומת לב מספקת בהתחשב בכל הנסיבות ובין השאר... באפשרות של עצירה נוחה ובטוחה... ובכל עצם הנמצא על פני הדרך או סמוך לה ובמצב הדרך".
 
במקרה שבפנינו, צד ג' 1 נכנס עם רכבו לתוך הרכב של התובע שנמצא מולו, בציר שאליו רצה להיכנס. מיקום הפגיעה ברכב המזדה של התובע מראה, כאמור, כי רכב התובע היה מצוי כבר בתוך מפגש הצירים. במצב כזה, אסור היה לצד ג' 1 להכנס לציר המרכזי שבו נסע התובע, שכן ציר זה לא היה פנוי באותו זמן, אלא חסום בפניו.
 
במצב הדברים המתואר לעיל, נהיגתו של צד ג' 1 היתה בניגוד לתקנה 21 (ג) לתקנות התעבורה. לא היתה לצד ג' 1 כל זכות קדימה בנסיבות התאונה, כאשר בדרך מולו היתה אותה שעה מכוניתו של התובע.
 
צד ג' 1 לא היה יכול, ולא היה רשאי, בנסיבות המקרה, להכנס עם רכבו לדרך שממולו, שכן דרך זו היתה חסומה באותה עת על ידי רכבו של התובע שנמצא בה אותו זמן.
 
ז.7 בע"פ (מחוזי - חי) 99/87 מיכל חן נ' מדינת ישראל (פורסם בפסקי דין (תעבורה), כרך א', חוברת 7, עמ' 15), היה מקרה שבו יצאה המערערת ממגרש חניה והתנגשה בקטנוע שנסע בכביש המוביל למגרשי החניה שהיו צמודים לו משני העברים. בית המשפט קבע שם כי יש להחיל על המקרה את תקנה 64 (ב) (2) לתקנות התעבורה, לפיה זכות הקדימה היא לכלי רכב המתקרבים באותו כביש, על פני המערערת שיצאה ממקום החניה.

בית המשפט אמר עוד במקרה הנ"ל, כי גם אם נניח שהיתה למערערת זכות קדימה "עדיין עליה לנהוג בזהירות סבירה למניעת התנגשות עם כלי רכב אחרים, והיא לא היתה רשאית להמשיך ולהתקדם ולחצות את הדרך מבלי להתחשב בנסיעת הקטנוע".
 
ז.8 בכל הנוגע ל"צומת" על פי תקנות התעבורה, קובעת תקנה 65: "לא יכנס נוהג רכב לצומת... אלא אם ביכולתו לעבור ולהמשיך בנסיעתו ללא הפרעה, גם אם תמרור הכוונה (רמזור) מתיר כניסה לצומת, או למפגש כאמור".
 
אכן לא ניתן להגדיר את מפגש הצירים, או הדרכים, בתוך מגרש חניה, כ"צומת" על פי תקנות התעבורה. גם לא כיציאה מחניה לכביש. אולם גם במצב כזה, ברור הוא כי נוהג רכב לא יכול להכנס לתוך מפגש דרכים אם אין ביכולתו להיכנס למפגש כזה, או לדרך שממולו, ולהמשיך בנסיעתו ללא הפרעה.
 
ז.9 בפסיקה נקבע, כי כאשר מדובר ב"צומת", כהגדרתו בתקנות התעבורה; "גם נהג העומד לחצות צומת כשבכיוון נסיעתו דולק ברמזור אור ירוק מזמן, אינו פטור מהחובה לוודא כי הצומת פנוי וחופשי בכיוונים המצטלבים ולא נותרו בו כלי רכב שלא הספיקו להשלים חצייתם או שמסיבה כלשהי אחרת מצויים בו מכשולים והפרעות שאינם מאפשרים לעבור בו בבטחה". (ע"א 84/ 8-586 מקלף ואח' נ' זילברברג ואח', פ"די מ"ג (1) 137, 149 ב'.
 
כמו כן נקבע בפסיקה, כי גם אם יש לאדם זכות קדימה בתוקף התקנות - "אין הוא רשאי להתקדם ולחצות את הדרך, מבלי להתחשב בנוכחותם של מכוניות אחרות. זכות קדימה אינה זכות מוחלטת אלא זכות יחסית...הנהג שהוא בעל זכות יתר אינו מוצדק בהתקדמו בנסיעתו, אם הדבר גלוי באופן סביר כי עקב כך תיגרם התנגשות".
(ע"א 267/58 לקריץ ואח' נ' שפיר ואח', פ"ד י"ג (2) 250 ג, 1255 ג-ד).
 
אם כך הוא הדבר ב"צומת" של ממש, צומת מרומזרת שהתמרור אף מתיר הכניסה אליה, ובכל זאת אסור לבעל זכות הקדימה להיכנס לצומת אם אין ביכולתו לעשות כן ללא הפרעה, על אחת כמה וכמה שכך הוא הדבר במקרה שבפנינו. כל כניסה כזו לתוך ציר או דרך שממול, הינה נהיגה בקלות ראש, בלא זהירות וללא תשומת לב מספקת בהתחשב בנסיבות הדרך ובעצמים הנמצאים על פניה ובמצב הדרך, כנדרש על פי תקנה 21 (ג) הנ"ל.
 
מבחינה זו, אין זה משנה שצד ג' 1 נסע בציר משני ונכנס לציר מרכזי יותר. גם אם היה מדובר בשתי דרכים שוות, לא היה צד ג' 1 רשאי להיכנס לנתיבו של התובע בנסיבות הנ"ל.
 
צד ג' 1 נהג בניגוד לכל האמור לעיל, והוא האחראי העיקרי והמכריע, על כן, לתאונה.
 
ז.10 רשלנות תורמת מצד התובע – אף שקבעתי כי צד ג' 1 הוא האחראי העיקרי והמכריע לתאונה שקרתה, נראה לי כי יש מקום לקביעה שגם התובע אינו פטור מאחריות מסויימת לתאונה. התובע נהג במגרש החניה במקום שהיה חשוך. התובע עצמו העיד כי "היה חושך מצרים" (עמ' 35, שו' 8). גם אשת התובע אישרה שהיה חושך (עמ' 2, שו' 14. עמ' 3 שו' 20-21).
 
במצב כזה, כאשר התובע נוסע בתוך מגרש חניה, במקום חשוך, חובה עליו להיזהר ולנסוע לאט, ולחשוש מן האפשרות שמאן דהוא יצא אולי מאחד הנתיבים הצדדיים במטרה להשתלב בדרך שבה הוא נוסע. וודאי מצירים שמצד ימין לו, כולל צירי משנה.
 
אשת התובע העידה שהתובע נסע במהירות נמוכה: "נסענו לאט כמו שיוצאים ממגרש חניה" (עמ' 4, שו' 1). התובע עצמו לא נשאל בעניין זה בחקירתו.
 
צד ג' 1 טען אמנם כי התובע נסע במהירות של 40-50 קמ"ש, בעוד הוא עצמו נסע לאט
(עמ' 47 שו' 12-14). אולם כבר קבעתי כי לא ניתן לייחס אמינות לגירסתו של צד ג' 1.
 
לאמור לעיל יש להוסיף את העובדה שצד ג' 1 נסע ללא אורות, שכן קיבלתי גירסת התובע בעניין זה. כל הדברים הנ"ל מביאים לחלוקת האחריות בין המעורבים בתאונה, כפי המפורט להלן.
 
ז.11 חלוקת האחריות – לאור כל הנסיבות המתוארות לעיל, אני מחלק את האחריות לתאונה: 85% - על צד ג' 1, ו-15% על התובע.
 
ח. הנזק
 
ח.1 הנתבעת הינה חב' הביטוח שכיסתה את התובעים בעת ארוע התאונה, והיא אחראית על כן לפצותם בגין מלוא הנזק שנגרם להם. בעניין זה, טענת הנתבעת לפיה התובע 1 הוא בעל הפוליסה אך אינו בעל הרכב ולכן אינו יכול לתבוע את הנתבעת, ואילו התובע 2 , שהוא בנו של התובע 1, הוא בעל הרכב, אך אינו בעל הפוליסה ולכן גם הוא אינו יכול לתבוע את הנתבעת, הינה טענה שאינה ראויה. הנתבעת חבה בתשלום הנזקים שנגרמו לרכב המזדה, על פי פוליסת הביטוח שהוציאה על שם הנתבע 2. התובע 1 הוא בעל הרכב בפועל ולכן הגישו התובעים את התביעה במשותף. אילו היה התובע 2 התובע היחיד, היתה הנתבעת טוענת, מן הסתם, שהוא לא בעל הרכב והנזק לא נגרם לו. מבחינה זו, הנתבעת מכוסה מכל הצדדים, שכן הנזקים ישולמו לשני התובעים כאחד. חובתה של הנתבעת, בתור חברת ביטוח, שאינה חולקת על כך שהרכב היה מבוטח אצלה בעת שקרתה התאונה, לשלם את הנזק שארע לרכב.
 
בכל מקרה, טענה זו הינה גם טענה חדשה שהועלתה על ידי הנתבעת לראשונה בסיכומיה ולא נטענה על ידה בכתב הגנתה, וגם מבחינה זו אין לקבלה.
 
ח.2 על פי חוו"ד השמאי פידל חגי מטעם התובעים, הנזקים לרכב התובע בעקבות התאונה הינם סך של 44,767 ₪, סכום המע"מ הוא 7,610.39 ₪, ובסך הכל 52,377.39 ₪ (ת/2).
 
הסכום הנ"ל כולל בתוכו, בין השאר, גם סך של 9,000 ₪ עבור החלפת תיבת הילוכים אוטומטית בתיבת הילוכים משומשת. כמו כן נכללים בסכום הנזקים הנ"ל, גם נזקים שארעו לגחון הרכב, כולל שריטות בפלטה החיצונית של הרכב.
 
ח.3 הנזקים בגחון הרכב - התובע אישר כי נגרמו לרכב שלו נזקים בגחון ובמספר חלקים שנפגעו, וזאת אחרי התאונה, לאחר שהוא נסע ממקום הארוע, בעקבות כך שירד אחר כך לשוליים כששמע רעשים ודפיקות מהרכב. (תצהיר ת/5, סעיף 6 סיפא).
 
השמאי פידל חגי מטעם התובע, בחוות דעת שניה שלו (ת/3), קבע כי מדובר בשני מוקדי נזק תאונתיים, וכי הנזקים שנגרמו בגחון הרכב הינם ממוקד הנזק השני, והם בסכום כולל של 4,446 ₪ (מגן בוץ תחתון-526 ₪, אגן שמן מנוע-677 ₪, גשר תומך מנוע אורכי-1,080 ₪, אגן שמן מנוע עליון-2,163 ₪). כל המחירים הנ"ל הינם ללא מע"מ.
 
בעקבות הפרדת שני מוקדי הנזק, הפחית השמאי פידל חגי מעלות העבודות בגין מוקד הנזק הראשון בצד הימני של הרכב, סך של 500 ₪.
 
הנזקים במוקד הנזק השני לא נגרמו בגין התאונה, ואינני מקבל טענת התובעים כי מדובר בנזק תאונתי אחד. יש לנכות, על כן, את סכומי הנזק במוקד השני מסכום הנזק הכללי.
 
יצויין בהקשר זה, כי התובע הסכים בתצהירו כי אם בית המשפט לא יקבל שמדובר בתאונה נמשכת אחת, יש לנכות הסכומים הנ"ל מסכום התביעה (תצהיר ת/5, סע' 21).
 
ח.4 באשר לנזקים במוקד הנזק הראשון - אינני רואה כל סיבה שלא להכיר בשווי הנזקים שקבע השמאי חגי פידל בגין מוקד נזק זה, דהינו, הנזקים שנגרמו לרכב המזדה ישירות בגין התאונה.
 
השמאי מר אמנון לוי, מטעם הנתבעת, לא השלים את חוות דעתו בעניין הנזקים לרכב, כפי שניתן לראות מהנספחים לתצהירו (נ/2). גם השמאי דוד קוסובסקי, אף הוא מטעם הנתבעת, לא עשה שמאות של שווי נזקי הרכב.
 
חוות הדעת של השמאי פידל לא נסתרה, למעט בעניין הנזק לתיבת ההילוכים וירידת ערך. בענינים אלה אדון להלן.
 
בהערת אגב ייאמר, כי אני מעדיף שלא להיכנס לטענות שהועלו נגד השמאי אמנון לוי מטעם הנתבעת, ולדברים שנאמרו על ידו, לטענת התובע, לבעל המוסך שבו היה רכבו של התובע. אינני נזקק לכך לצורך תובענה זו, ועל כן חס אני על כבודו וכבודה של הנתבעת.
 
ח.5 הנזק לתיבת ההילוכים - הנתבעת אינה חולקת על כך שלרכב התובע נגרמו נזקים בעקבות התאונה, אולם הצדדים חלוקים בשאלה אם גם הנזק שנגרם לגיר של הרכב, ארע כתוצאה מהתאונה. בעניין זה העידו בבית המשפט שלושה שמאים; השמאי פידל חגי מטעם התובעים, והשמאים אמנון לוי ודוד קוסובסקי מטעם הנתבעת.
 
התובע הצהיר בתצהירו כי לאחר התאונה הוא ביקש להמשיך לנסוע לביתו, אולם לאחר נסיעה של כמה עשרות מטרים , הוא שמע רעשים ודפיקות חזקות מהרכב. הוא ירד מיד לשולי הכביש ועצר את הרכב והזמין גרר שגרר את הרכב ל"מוסך 10 בני ברק".
 
התובע מסכים כי ככל הנראה בעת שירד לשוליים, נפגע הרכב שלו בגחון ומספר חלפים שלו נפגעו. יחד עם זאת, טוען התובע כי תיבת ההילוכים של הרכב (הגיר), נפגעה בתאונה, והפגיעה ארעה בתאונה עצמה ובגללה.
 
ח.6 לאחר ששמעתי את עדויותיהם של שלושה השמאים שהעידו בבית המשפט, אני מקבל את חוות הדעת של השמאי מטעם התובע, מר פידל חגי, ומעדיף אותה על פני חוות הדעת האחרות. מר פידל קבע בחוות דעתו (ת/2), כי נגרם נזק לתיבת ההילוכים האוטומטית, וכי נזק זה נגרם כתוצאה מפגיעת מתלה הקדמי ימני של הרכב בתיבת ההילוכים במהלך התאונה.

בחוות דעת נוספת (ת/3), קבע מר פידל כי מנסיון העבר ומן המימצאים בשטח עולה כי מכה בגלגל קדמי ימני דרך הציריה המחוברת בקצה לתיבת ההילוכים, גורמת לנזק פנימי לתיבת ההילוכים.
 
בעדותו בבית המשפט, אמר מר פידל כי הוא לא בדק אמנם את פנים הגיר, אך הוא קבע את הקביעה הנ"ל על פי האופי של המכה, בהסתמך על מה שראה בבדיקתו ובהסתמך על נסיונו, שהוא בסדר גודל של 20,000 תאונות בערך. (עמ' 5, שו' 5).
 
מר פידל הסביר כי אפשר היה לנסוע עם הרכב לאחר התאונה מרחק מאוד קטן, אך במצב כזה נגרם נזק המשכי לציריה, אשר נכנסת לתוך הגיר מהגלגל, ואז אי אפשר להמשיך לנסוע ברכב.
 
ח.7 השמאי אמנון לוי שהעיד מטעם הנתבעת, צירף לתצהירו מכתב שכתב לנתבעת (נספח 4 לתצהיר נ/2), ובו הוא כותב כי בבדיקת הרכב על ידו, לא ניתן היה לבדוק אם נגרם נזק לגיר. לא אובחן על ידו שבר בבית הגיר ולא ראה נזילה מכיוון מכלול הגיר, ולפיכך אין הוא יכול להצביע בוודאות על נזק במכלול הגיר ויש לעשות בדיקה ממוחשבת לצורך קביעה זו.
בעדותו בבית המשפט אמר השמאי לוי כי הוא לא יודע אם בדקו את הרכב במוסך המרכזי של מזדה אם לאו, משום שהוא ירד מהתיק (עמ' 17, שו' 16, 21).
 
השמאי דוד קוסובסקי, אף הוא מטעם הנתבעת, טען בתצהירו כי ביום הבדיקה היתה ציריית הגלגל הקדמי ימני מפורקת, אולם דעתו היא כי השבר בפלטת תיבת ההילוכים לא יכל להגרם מהפגיעה בצד הימני של הרכב (תצהיר נ/3, סע' 13).

השמאי מר קוסובסקי אמר עוד בתצהירו, כי הוא ראה ויזואלית את הנזקים שהיו לרכב התובע, אך לא היה יכול לבצע בדיקה ממשית ולא יכול היה לקבוע קביעה ענינית משום שלא ניתן היה להרים את הרכב במוסך שאליו נגרר הרכב. (תצהיר נ/3, סע' 7).
 
בעדותו בבית המשפט אמר מר קוסובסקי כי אף שהרכב של התובע הובא למוסך מזדה לצורך בדיקה ממוחשבת, לא נעשתה אותה בדיקה ממוחשבת, משום שבעלי הרכב לא היו נוכחים בבדיקה ומשום שהבדיקה כרוכה בתשלום והתובע לא שילם עבורה.
מר קוסובסקי אמר שהבדיקה שעשה היתה לא מספקת, בהיותה בדיקה ויזואלית בלבד. (עמ' 39, שו' 10-13, 24-25).
 
מבין כל העדויות הנ"ל, אני מקבל, כאמור, את עדותו של השמאי חגי פידל מטעם התובע. אמנם הבדיקה של מר פידל היתה אף היא ויזואלית, אולם מר פידל הסביר היטב בחוות דעתו ובעדותו כיצד הגיע למסקנתו, וכיצד היה בפגיעה ברכב התובע בתאונה כדי להזיק ולפגוע גם בתיבת ההילוכים. דברים אלו לא נסתרו סתירה של ממש על ידי השמאים האחרים. עיקר טענתם של שני השמאים האחרים היתה שהם לא יכולים לקבוע אם נגרם נזק לגיר ללא בדיקה ממוחשבת, בדיקה אשר לא נעשתה על ידם.
 
בהקשר זה ייאמר, כי ניתן היה לצפות שבעקבות המחלוקת שנפלה למן ההתחלה בין התובע והנתבעת בעניין הנזק לתיבת ההילוכים, וכן בעקבות הדברים שהוטחו כלפי השמאי הראשון מטעם הנתבעת מר אמנון לוי, בכל הנוגע לתום ליבו בבדיקה שעשה, דבר שאינו שגרתי בדרך כלל, תראה הנתבעת לנכון לעשות את הבדיקה הממוחשבת ברכב התובע על חשבונה. מה גם שהנתבעת היא זו שדרשה שהרכב יובא למוסך המרכזי של מזדה לצורך בדיקה ממוחשבת על מנת להחליט בחילוקי הדעות שהיו בין הצדדים. בסופו של דבר, כאשר נגרר הרכב על ידי התובע למוסך המרכזי של מזדה, לא עשתה הנתבעת את הבדיקה הממוחשבת, וזאת מסיבות לא מהותיות. יש להצטער שכך פעלה הנתבעת במקרה דנן. ברור כי התנהגות כזו לא היתה לטובת הלקוח-התובע, ולא שירתה אותו.
 
ח.8 התובע העיד בתצהירו ובעדותו בבית המשפט כי הוא נסע אחרי התאונה כמה עשרות מטרים ואז הוא שמע רעשים איומים מן הרכב ועצר מיד בצד. לדבריו, הדפיקות ששמע היו דפיקות איומות ולכן הוא עצר את הרכב (עמ' 28, שו' 9, 12. עמ' 29, שו' 16-19.
עמ' 30, שו' 3-10).
 
העובדה שהתובע עצר את רכבו לאחר נסיעה של עשרות מטרים בלבד, וירד מיד לשוליים, מחזקת אף היא את מסקנתו של השמאי חגי פידל, כי נגרם נזק לתיבת ההילוכים בעקבות התאונה. אלמלא נגרם נזק כזה, לא היתה כל סיבה לרעשים ולדפיקות החזקות שהיו ברכב, שהרי המכה החזקה היתה מצד ימין של הרכב. דבר זה מלמד שאכן גם תיבת ההילוכים נפגעה בתאונה ומסיבה זו נאלץ התובע לרדת לשולי הכביש ולעצור את רכבו לאחר נסיעה קצרה ממקום התאונה.
 
ח.9 השמאי פידל חגי, קבע בחוות דעתו את שווי הנזק בגין תיבת ההילוכים האוטומטית בסך של 9,000 ₪, עבור חלק משומש. בעדותו בבית המשפט אמר מר חגי כי עלות תיקון של תיבת ההילוכים היה צריך לעלות יותר מ-9,000 ₪, ועל כן הוא לקח את האופציה של חלק משומש במקום תיקון כדי לצמצם עלויות. (עמ' 7, שו' 15-16).
השמאי אמנון לוי, מטעם הנתבעת, אמר בתצהירו ובעדותו בבית המשפט, כי עלות תיבה משומשת הינה אף כ-15,000 ₪ כיחידה מושלמת, ולדעתו נפלה טעות בהערכתו של השמאי פידל בעניין זה, על צד ההמעטה. (תצהיר נ/2, סע' 29. פרוט', עמ' 17, שו' 23-25).
 
התובעים אינם יכולים לדרוש היום סכום של 15,000 ₪ בגין תיבת ההילוכים האוטומטית, אף שיש כאן למעשה הודאת בעל דין בעלות כזו, מאחר ולא ביקשו לתקן את התביעה. גם בסיכומיהם הם לא ביקשו זאת. בעניין זה יש משמעות גם לכך שהרכב נמכר בסופו של דבר בלי שתוקן.

לסיכום ענין הנזק לתיבת ההילוכים; אני מקבל את טענת התובע כי הנזק לתיבת ההילוכים נגרם בעקבות התאונה, וכי עלות נזק זה, הינה סך של 9,000 ₪.
 
ח.10 אינני מקבל את טענתם של הנתבע והצד השלישי, לפיה משמכרו התובעים את רכבם לאחר התאונה, הם לא זכאים לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לרכב, משום שאין יודעים בכמה כסף נמכר הרכב והנזקים הנטענים לא הוכחו.
 
ב"כ התובעים הפנה לפרוטוקול דיון מקדמי שהתקיים בתיק זה בפני כב' השופטת מיכל נד"ב ביום 3.2.02, ובו ביקש ב"כ הנתבעת מב"כ התובע לומר איך ובכמה נמכר הרכב. ב"כ התובעים הצהיר אז לפרוטוקול שהוא יגלה לנתבעת את המסמך של מכירת הרכב שבו מצויין המחיר שבו נמכר הרכב. בהתאם לכך ניתנה גם החלטה על ידי כב' השופטת נד"ב שהמסמך יומצא לב"כ הנתבעת בתוך 7 ימים. ב"כ התובע אמר כי ארבעה ימים לאחר מכן הוא שלח לב"כ הנתבעת את הסכם מכירת הרכב (עמ' 70 שו' 16). אמנם אמירה אחרונה זו איננה בכלל עדות, אולם מצד שני היא לא הוכחשה על ידי ב"כ הנתבעת.

בנוסף, הפנה ב"כ התובעים לפרוטוקול מיום 3.2.02, שם הודיע ב"כ הנתבעת לבית המשפט מי יהיו העדים מטעם הנתבעת, ונקב בתוכם גם את שמו של מר יוסף כהן, שהוא הקונה שקנה את הרכב. לאור הנ"ל, לא הזמין ב"כ התובע את מר יוסף כהן כעד מטעמו.
 
בפועל, לא הביאה הנתבעת את מר כהן כעד מטעמה, על אף שהודיעה שתעשה כן.
 
יחד עם זאת, אין בדברים הנ"ל משום סיבה מספקת מדוע לא צירף התובע את הסכם המכירה של הרכב לתצהירו. בעדותו בבית המשפט אמר התובע כי הרכב לא תוקן והוא נמכר כמו שהוא. לדבריו, הבן שלו מכר את האוטו יחד איתו, אולם הוא לא ידע לומר איזה סכום הורד מהמחירון בעת המכירה. התובע גם טען שהוא לא יודע כמה כסף התקבל בגין המכירה של הרכב. (עמ' 32, שו' 1-4, שו' 8, שו' 13-14. עמ' 33, שו' 17-18).
 
במצב דברים זה, שבו אין חולק שנגרם נזק לרכב התובעים בעקבות התאונה מצד אחד, נזק ששוויו הוערך על ידי שמאי, ומצד שני הרכב נמכר והתובע אינו מסוגל לומר לבית המשפט בכמה כסף הוא נמכר ולא צירף את הסכם המכר לתצהירו, ישנו קושי מסויים לקבוע שהנזק שנגרם לתובעים היה למעשה הנזק שהוערך על ידי השמאי פידל חגי, מבלי להביא בחשבון בכמה כסף נמכר הרכב בסופו של דבר מתחת למחיר המחירון בשל נזקי התאונה.
 
מאחר וקרות הנזק לרכב התובע הוכח, ומאחר וגם קיבלתי את הערכת שווי הנזקים לרכב כפי שהעריכם השמאי פידל חגי, אני מקבל כי אלו הם הנזקים שנגרמו לרכב, אולם אני מוריד משווי הנזקים הנ"ל 10% בגין העובדה שלא הוכח לבית המשפט מהו הסכום שבו נמכר הרכב מתחת למחיר המחירון.
 
ח.11 ירידת ערך: ירידת הערך מגולמת בהפחתת ערך הרכב בעת מכירתו. במקרה שלפנינו הרכב נמכר, אולם התובעים לא הביאו בפני בית המשפט את המחיר שבו נמכר הרכב.
אני מקבל, על כן, את טענת הנתבעת והצד השלישי, כי לאור העובדה שרכב המזדה נמכר על ידי התובעים לאחר התאונה, ולאור כך שלא הוכח בכמה כסף נמכר הרכב על ידי התובעים, לא הוכחה ירידת הערך.
 
ח.12 מע"מ: אני מקבל את טענת הנתבעת והצד השלישי, כי לאור העובדה שהרכב נמכר על ידי התובעים לאחר התאונה מבלי שתוקן, לא מגיע לתובעים סכום המע"מ על הנזקים שנקבעו על ידי השמאי פידל חגי.
 
ח.13 החסנה ושירותים: באשר לסכום הנתבע בגין החסנה ושירותים שניתנו לתובעים במשך חודשיים ימים ב"מוסך 10 בני ברק", בסכום של 3,500 ₪ + מע"מ; התובע לא פרט כלל בתצהיר עדותו הראשית בקשר לרכיב נזק זה. כל אשר נטען בתצהיר התובע הוא רק שהתובע דורש סכום זה (תצהיר ת/5, סע' 24 (ו)).
 
בעדותו בבית המשפט אמר התובע כי הוא לא שילם למוסך את הסכום הזה, אולם טען שהם ישלמו בעתיד (עמ' 33 שו' 3).
 
בעל המוסך, מר אטיאס יצחק, שהוא גם חתנו של התובע (ראה תצהיר ת/5 סע' 6), העיד בבית המשפט ואמר בעניין זה שהוא לא קיבל כסף מהתובע, אבל לטענתו הוא חייב אותו. מר אטיאס טען שהוא לא זוכר בכמה כסף חייב את התובע, כי זה היה לפני שנתיים.
מר אטיאס טען שהוא לא מגרש החסנה אלא מוסך לתיקון מכוניות. מצד שני הודה מר אטיאס שהוא לא הוציא תעודת חשבונית על סכום זה, ולא חייב את התובע בפועל. מר אטיאס אישר שבגין תיקונים לרכבים הוא מוציא חשבוניות, אולם במקרה זה, הוא לא הוציא חשבונית (עמ' 22 שו' 8-12, 18-21).
 
לא הוכח לבית המשפט כל חיוב בגין החסנה ושירותים לרכב מצד "מוסך 10 בני ברק". לא הוכח גם כי היה חיוב כזה. לא הוצאה אף פעם חשבונית ולא כל דרישה אחרת. במקרה שלפנינו, בעל המוסך הוא גם חתנו של התובע. מן העובדה שלא הוכחה כל דרישה כספית בגין ההחסנה ניתן להסיק כי מדובר, כנראה, בהחסנה על בסיס טובה במסגרת של הקירבה המשפחתית. מכל מקום, לא הוכח הנזק במרכיב זה.
 
אינני מקבל, על כן, את התביעה לתשלום דמי החסנה ושירותים.
 
ח.14 פיצוי בגין אי תשלום הביטוח במועד, העדר מכונית חילופית, נסיעות וטרחה:
התובע לא הראה ולא הוכיח דבר בעניין הסכומים הנתבעים על ידו בגין העדר מכונית חילופית או נסיעות. בכל הנוגע לפיצוי בגין אי תשלום במועד וטרחה, טענות אלו הינן במסגרת שיקולי בית המשפט בהוצאות שיפסקו.
 
ח.15 שכר טרחת השמאי פידל חגי: אני מקבל התביעה להחזר הוצאות שכר טרחת השמאי פידל חגי מטעם התובעים.
 
ט. ההודעה לצד ג'
לאור הקביעות שנקבעו בפסק דין זה לעיל, לפיהן חולקה האחריות בין המעורבים בתאונה, ביחס של 85% על צד ג' 1 ו-15% על התובע, תשלם צד ג' 1 לנתבעת 85% מהסכומים שהנתבעות חויבו בתשלומם כלפי התובעים.
 
י. התביעה שכנגד
צד ג' 2 הגישה תביעת שיבוב נגד התובעים ונגד הנתבעת, בגין הכספים ששילמה למבוטחה – צד ג' 1, בעקבות התאונה.
 
לא היתה מחלוקת לגבי הערכת הנזקים שהיו לרכב צד ג' 1 בעקבות התאונה.
 
השמאי מר מירון, מטעם הצד השלישי, העריך את הנזקים בסכום של 9,326 ₪ (חוות דעת, נ/1).
 
מתוך הסכום הנ"ל, שילמה צד ג' 2 לצד ג' 1 סכום של 8,621 ₪, וכן נשאה בשכר טרחת שמאי בסך 560 ₪. סך הכל: 9,181 ₪, נכון ליום 10.8.00.
 
כאמור לעיל, אין מחלוקת לגבי הסכומים הנ"ל.
 
לאור חלוקת האחריות כפי שקבעתי לעיל, זכאית צד ג' 2 לקבל מהנתבעת 15% מן הסכום הנ"ל.
 
יא. סיכום
 
יא.1. אני מקבל את התביעה.
 
יא.2 הנתבעת תשלם לתובעים את הסכומים הבאים:
א.                     35,839 ₪ - נזק לרכב על פי דו"ח השמאי פידל חגי (44,767 ₪), ללא מע"מ, בניכוי
סכום של 4,946 ₪ שהוא סכום הנזקים בגין מוקד הנזק השני שלא הוכר, ובהפחתת 10% (סע' ח.10 סיפא). לסכום זה יצטרפו ריבית והפרשי הצמדה למדד מיום התאונה - 24.6.00, ועד התשלום בפועל.
ב.                  351 ₪ - בגין גרירת רכב התובע ביום התאונה. לסכום זה יצטרפו ריבית
והפרשי הצמדה למדד מיום ההוצאה – 24.6.00, ועד התשלום בפועל.
(תצהיר ת/5, סע' 6, וקבלה נספח ב' לתצהיר).
ג. 468 ₪ - בגין שתי גרירות הרכב מ"מוסך 10 בני ברק" למוסך מזדה בחולון
ובחזרה.
לסכום זה יצטרפו ריבית והפרשי הצמדה למדד מיום ההוצאה –
15.8.00, ועד התשלום בפועל. (תצהיר ת/5, סע' 13, וקבלה נספח ה'
לתצהיר).
ד. 2,457 ₪ - שכר טרחת השמאי פידל חגי. לסכום זה יצטרפו ריבית והפרשי
הצמדה למדד מיום 3.9.00 ועד התשלום בפועל. (תצהיר ת/5, סע' 19,
וחשבון שכר טרחה המצורף לחוות הדעת בכתב התביעה).
 
יא.3 מהסכומים הנ"ל תנכה הנתבעת סכום ההשתתפות העצמית על פי פוליסת הביטוח, בגין תאונה אחת.
 
יא.4 צד ג' 2 תשלם לנתבעת 85% מהסכומים שנפסקו בסע' יא.2 לעיל, לאחר ניכוי סכום ההשתתפות העצמית כאמור בסע' יא.3 לעיל.
 
יא.5 הנתבעת תשלם לצד ג' 2 15% מסכום התביעה שכנגד, שהיתה בסך של 9,181 ₪ , בצירוף ריבית והפרשי הצמדה למדד מיום 10.8.00 ועד התשלום בפועל.
צד ג' 2 תהיה רשאית לקזז סכום זה מהסכום שהיא צריכה לשלם לנתבעת על פי האמור בסע' יא.4 לעיל.
 
יא.6 באשר להוצאות: תביעה זו לא היתה צריכה להגיע לכותלי בית המשפט. סכום התביעה אינו גבוה יחסית ולא היה חולק על כך שרכב התובעים נפגע וניזוק בתאונה. לא היתה גם מחלוקת לגבי הנזקים שארעו לרכב התובעים בצד ימין שלו, שהם הנזקים העיקריים. המחלוקות שהיו בעניין הנזקים לתיבת ההילוכים ולגחון הרכב, לא היו כאלה שלא ניתן לסיימן בהסכמה ומן הראוי היה, ואפשר היה, להגיע להסכמה כזו. ניתן גם להניח שלו היתה הנתבעת מבצעת את הבדיקה הממוחשבת, לא היו הצדדים נמצאים בהליך המשפטי דנא. כשהנתבעת כבר הציעה לתובעים בסופו של דבר סכום לפשרה, היה זה מאוחר מאוד והסכום שהוצע לא היה גבוה, והתובעים סרבו לקבלו. בעקבות כך, ניהלה הנתבעת, שאליה הצטרף הצד השלישי, מלחמת חורמה בתובע, בלי כל פרופורציה לעצם העניין. ככלל, התנהגות הנתבעת כלפי התובעים גבלה בזלזול, ברצון להפחית מהתשלום המגיע להם ככל האפשר, ובחוסר רצון כנה לסיים העניין בצורה הוגנת וראויה.
 
הנתבעת אף האשימה את התובעים בכתב הגנתה כי הם ביימו את הנזקים במטרה להשיג כספי ביטוח שלא כדין, בכוונת מרמה ובנסיון לעשיית עושר ולא במשפט (סע' 3 בכתב ההגנה). הנתבעת הגדילה עשות וטענה בכתב הגנתה שהיא תפנה למשטרת ישראל ותגיש תלונה בדבר הונאה. לכל הדברים הנ"ל לא היה כל בסיס. כך גם טענת הנתבעת שהתובעים סרבו למסור את הרכב לבדיקה על ידי שמאי מטעמה (סע' 4 (ד) לכתב ההגנה), טענה בלתי נכונה. כך גם הטענה בדבר הקנוניה כביכול בין התובע לבעל המוסך – חתנו, טענה שלא הוכחה, וכדו'.
 
בעקבות כל האמור לעיל, מוצאים עצמם התובעים כשהם מקבלים את דמי הנזקים שארעו לרכב המזדה בעקבות התאונה, רק היום, כשנתיים וחצי לאחר התאונה, זמן שהוא בלתי סביר בעליל לסיום נושא קבלת נזקי רכוש בגין ת.ד. על פי פוליסת ביטוח.
 
אני פוסק על כן, כי הנתבעת תשלם לתובעים הוצאות מיוחדות בסכום של 5,000 ₪. לסכום זה יצטרפו ריבית והפרשי הצמדה למדד מהיום ועד התשלום בפועל.
 
יא.7 גם הצד השלישי ניהל "מלחמת עולם" נגד הנתבעת, ובהליך זה גם נגד התובע, ללא הצדקה של ממש. נסיבות התאונה ברורות, וניתן היה לראות מלכתחילה כי צד ג' 1 הוא זה שפגע בתובע ולא אחרת. לא היה יכול להיות ספק כי עיקר האחריות נופל על צד ג' 1. תחת זאת, בחרה צד ג' 2 להביא עדים ומומחים והמערכה בין הצדדים ניטשה במלוא עוזה.
 
כך מצאו עצמם התובעים כשהם נאלצים להתמודד בתביעה, שכל ענינה הוא נזקי רכוש סטנדרטיים בגין תאונת דרכים רגילה בתוך מגרש חניה, מול מומחים ובוחני תנועה שונים. במהלך הדיונים נשמעו, לבד מן המעורבים עצמם, 5 מומחים; 3 שמאים ושני בוחני תנועה. לא היתה כל הצדקה לכך במשפט זה.
 
זאת ועוד, בעקבות העובדה שהצד השלישי ביקש להגיש חוות דעת של מומחה מטעמו שלא על פי החלטות בית משפט קודמות, סירב בית המשפט לאפשר לו להגיש חוות דעת כזו. הצד השלישי הגיש על החלטה זו בר"ע וקיבל רשות להגיש חוות דעת מומחה מטעמו, ואולם בעקבות כך קיבלו גם הצדדים האחרים רשות להגיש חוות דעת מטעמם. כתוצאה ישירה מכך,לא ניתן היה לסיים את הדיון במועד שנקבע לו מלכתחילה ביום 23.6.02, ובית המשפט נאלץ לקבוע מועד נוסף ליום 2.12.02. משך הדיון התארך בשל כך בכמחצית שנה נוספת. (ראה בעניין זה גם החלטת בית המשפט בפרוטוקול מיום 23.6.02, בעמ' 11). צד ג' 2 גרמה במעשיה/מחדליה האמורים לעיל לעיכוב ההליך המשפטי במידה ניכרת. בכך גרמה גם נזק לתובעים.
 
בגין האמור לעיל, אני פוסק בזה כי צד ג' 2 תשלם לתובעים הוצאות מיוחדות בסך
3,500 ₪. לסכום זה יצטרפו ריבית והפרשי הצמדה למדד מהיום ועד התשלום בפועל.
 
 
יא.8 הנתבעת תשלם, כמו כן, לתובעים החזר אגרת משפט וההוצאות שנפסקו במהלך המשפט, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה למדד מיום ההוצאה ועד התשלום בפועל, וכן בנוסף, שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪, בתוספת מע"מ ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה למדד מהיום ועד התשלום בפועל.
 
יא.9 צד ג' 2 תשלם לנתבעת החזר אגרת ההודעה לצד שלישי וההוצאות שנפסקו במהלך המשפט, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה למדד מיום ההוצאה ועד התשלום בפועל, וכן בנוסף, שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪, בתוספת מע"מ ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה למדד מהיום ועד התשלום בפועל. בסכום זה לקחתי בחשבון גם תוצאות התביעה שכנגד.
 

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לב"כ כל הצדדים בדואר רשום + אישור מסירה.
 
 
ניתן היום, ו' בטבת, תשס"ג (11 בדצמבר 2002) בהעדר הצדדים.
 
 
 
א. מקובר, שופט      





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. כניסה לצומת באור אדום

  2. תאונה בצומת בתל אביב

  3. תאונה בצומת באור אדום

  4. כניסה לצומת באור אדום

  5. תאונת דרכים בצומת כפר קרע

  6. כניסה לצומת ברמזור אדום

  7. תאונת דרכים בצומת עתלית

  8. אחריות לתאונת דרכים בצומת

  9. תאונה עקב פניה ימינה בצומת

  10. האם צירים במגרש חניה הם "צומת" ?

  11. תאונת דרכים בצומת רחוב שדרות ירושלים

  12. אי הרשעה בפלילים בעבירה של כניסה לצומת באור אדום

  13. תאונת דרכים בצומת של מעברים (בצורת צלב) בתוך חניון

  14. תאונת דרכים בנסיעה קדימה לאחר כניסה לרחוב דרך צומת T

  15. טענת עצירה מוחלטת בצומת של רכב שפגע בו רכב אחר מאחור

  16. תאונת דרכים בצומת בלתי מרומזר ובלתי מתומרר בתוך חניון

  17. תאונת דרכים בצומת לא מרומזר ולא מתומרר בכביש בין עירוני

  18. תאונת דרכים: מי מבין שני הנהגים חצה את הצומת כאשר בכיוון נסיעתו מופע הרמזורים אדום ?

  19. איזה מבין שני הנהגים המעורבים נכנס לצומת שבו אירעה התאונה בניגוד למופע אור אדום ברמזור בכיוונו ?

  20. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון