1. התובעת הגישה תביעה להכריז כי הליך הפיטורים בעניינה התנהל שלא כדין, כי הודעת הפיטורים שנמסרה לה ביום 16/6/98 בטלה וכי יש להחזיר את התובעת לעבודה. התביעה הוגשה נגד של"ה בע"מ. 2. הנתבעת הגישה כתב הגנה בו טענה למחיקה על הסף משהתובעת הינה עובדת קופ"ח כללית. כן טענה כי התובעת פוטרה בהתאם לקבוע בחוקת העבודה וכי הליך הפיטורים נערך כדין. כן נטען כי לא ניתן לאכוף על של"ה להמשיך ולהעסיק את התובעת משאינה מעבידתה של התובעת. 3. קופ"ח כללית צורפה כנתבעת נוספת. 4. התיק נשמע בפני מותב בראשות כב' השופט נחתומי. עם פרישתו של השופט נחתומי, הועבר תיק זה לטיפולי. הצדדים זומנו לישיבת תזכורת בה פרטו את התביעות התלויות ועומדות בין הצדדים. כמו כן הביעו הצדדים הסכמתם למתן פסק דין בתובענה ע"י מותב בראשותי, תוך שיתוף נציגי הציבור שישבו במותב המקורי, ה"ה קנר וברפמן. נציין עוד כי העד ד"ר שבח בסיסט נפטר לאחר עדותו. בכל מקום בפסק הדין בו מופיע שמו, הכוונה לד"ר בסיסט ז"ל. 5. נסקור להלן את הנסיבות שקדמו לפיטוריה של התובעת, כפי שעולות מחומר הראיות בתיק זה. א. התובעת הועסקה ע"י הנתבעת - קופ"ח כללית, מיום 2/4/78. ב. החל משנת 1985, עם הקמת של"ה, התובעת הועסקה כעובדת מושאלת לשל"ה, עפ"י הסכם קיבוצי בין קופ"ח הכללית לבין של"ה מיום 26/1/94 שצורף. ג. התובעת הועסקה במרפאת בן-נון בת"א של של"ה. בשנים 1992 עד 1994 הועסקה באופן חלקי במרפאת קרית מלאכי. בשנים 1993 עד 1995 הועסקה באופן חלקי במרפאת רמז ברחובות. ד. העסקתה של התובעת במרפאת בן-נון הופסקה בשנת 1996 בעקבות שימוע שנערך לה, לאחר שהושעתה מעבודתה. ההשעיה היתה עקב האשמה כי התובעת גבתה סכומים ממטופלים שלא לפי המחירון. ה. בעקבות הסכמה בין הצדדים, התובעת שובצה למרפאת אשקלון שם החלה לעבוד מחודש 11/96. ו. התובעת פוטרה מעבודתה על פי הודעת פיטורים שקיבלה ביום 11/6/98. ז. התובעת עברה שלב התמחות בכרורגיית פה ולסת בבי"ח אולם לא קיבלה תעודת מומחה. ח. התובעת צרפה לתצהירה מסמכים המעידים על כך שהועסקה בשל"ה לפי מחירון מומחים בכרורגיה פה ולסת. עובדה זו אושרה ע"י עדי הנתבעת. תפקיד זה של התובעת הוגדר כ"רופאה מורשית" (עדות דר' בסיסט 12/11/00, עמ' 13). הובהר מחומר הראיות כי לתובעת הועברו מטופלים שנזקקו לטיפולים המוגדרים כ- "כרורגיה קלה". 6. התובעת פנתה לבית הדין לעבודה מספר פעמים, לפני הגשת תביעה זו ולאחריה. ניתנו החלטות ע"י מותבים שונים בבית הדין באשר להליכים שבהם נקטה לפני פיטוריה. לאחר פיטוריה הגישה מס' תביעות לתשלום שכר עבודה ופיצויי הלנת שכר, לגבי חודשים שלאחר כניסת הפיטורים לתוקף. עפ"י החלטת השופט הראשי פליטמן (כתוארו אז) עוכב הדיון בכל התיקים עד למתן פסק דין בשאלת תקפות הפיטורים (החלטה מיום 11/11/98). 7. ביום 25/8/99 עתרה התובעת בהליך זמני (בשא 201121/99), במסגרת תיק זה, בו ביקשה לחייב את הנתבעת בתשלום תכוף בגין שכר עבודה. הבקשה נדחתה עפ"י החלטת השופט נחתומי, ובקשת רשות ערעור שהוגשה לבית הדין הארצי, נדחתה אף היא (בר"ע 1113/00). 8. הצדדים הגישו תצהירי עדים מטעמם והעדים נחקרו. הצדדים הגישו סיכומי טענות בכתב. הצדדים התבקשו להגיש רשימה של דיונים שהתקיימו בתיק על מנת לוודא שעמדו בפני המותב כל הפרוטוקולים, משמדובר תיק עב כרס. לא הוגשה רשימה כנ"ל. לפיכך, ניתן פסק הדין על פי החומר שבתיק. הליך הפיטורים 9. א. הליך הפיטורים החל בהודעה שמסרה קופ"ח לנציג ועד הרופאים דר' הרשקו, ביום 4/6/98, על הכוונה לפטר את התובעת (נספח ה' לתצהיר דר' בסיסט). ב. התובעת זומנה לפגישת שימוע שהתקימה ביום 9/6/98. ג. ביום 11/6/98, נמסר לתובעת מכתב הפיטורים, נספח ז' לתצהיר דר' בסיסט, בו נאמר: "1. ביום 9/6/98 התקיים שימוע, בו נמסר לך על כוונת הנהלות קופ"ח וש.ל.ה לסיים את עבודתך וניתנה לך ההזדמנות להעלות טענותייך כלפי החלטה זו ... 2. לאחר ששקלנו את מכלול הנסיבות, לרבות את טענותייך, כפי שהועלו בפגישה לעיל, וכן כפי שמופיעות בתצהירים שהגשת בבית הדין לעבודה, החלטנו כי אין מנוס מלסיים את עבודתך כעובדת מושאלת של קופ"ח בשל"ה. 3. כפי שנמסר לך, החלטנו לסיים את עבודתך בשל תפקוד לקוי ואי התאמה לתפקידך ולסביבת העבודה. 4. מאחר שלקופ"ח אין כל אפשרות אחרת להעסיקך מופסקת בזאת עבודתך...". 10. המסגרת המשפטית על התובעת, כעובדת קופת חולים המושאלת לש.ל.ה., חלות הוראות חוקת העבודה לעובדי מוסדות ההסתדרות. פרק 16 סע' 1 מונה את עילות הפיטורים הרלבנטיות לענייננו והן - לטענת הנתבעות - "תיפקוד לקוי" כמצוין בסעיף א' רישא. פרק 16 לחוקה, סע' 2 קובע: "לא יפוטר עובד קבוע מן העבודה, אלא לאחר מו"מ עם ועד העובדים ולאחר שנשלחה לעובד הודעה מוקדמת על פיטוריו כאמור בפרק 17". עוד קובעת החוקה מנגנון ליישוב חילוקי דיעות בין ההנהלה לבין הועד. על מנת לבחון אם פיטוריה של התובעת נעשו כדין אם לאו, עלינו לבחון: א. האם היתה סיבה מוצדקת לפיטורים. ב. האם נוהל מו"מ עם ועד העובדים קודם לפיטורים. ג. האם נערך הליך שימוע כדין. ד. היה והתשובה לאחת או יותר מהשאלות הנ"ל תהיה בשלילה, האם רופא הפגם בשלב מאוחר יותר. נדון להלן בכל אחת מהשאלות. 11. האם היתה סיבה מוצדקת לפיטורים יאמר כבר עתה, כפי שעולה מהעדויות, הסיבה לפטוריה לא היתה תפקודה המקצועי כרופאת שיניים. על כך העידו עדי הנתבעת ואף אמרו והודו כי התובעת היתה "רופאה כלכלית". "לגבי רשלנות רפואית גרידא, לא היו מקרים, ואני גם ציינתי את זה" (דר' בסיסט, 10/12/00 עמ' 68). "דר' גלפמן בהחלט היתה רופאת כלכלית. זה לא אמרתי שלא היה, זה לא היתה בעיה" (דר' בסיסט, 12/11/00 עמ' 41). "ש. האם אתה מכיר תלונה מקצועית לגבי עבודתה? ת. לא זכור לי" (דר' רונן, 8/2/99 עמ' 5). 12. העדים שהם עובדי הנתבעת, דר' בסיסט, דר' רונן, מנכ"ל שלה, העידו כולם לגבי בעיות ביחסי אנוש של התובעת. נפרט להלן את עיקר הדברים שנאמרו על ידי העדים במסגרת עדותם: דר' רונן: "ש. האם זה נכון שהבעיות הנ"ל התעוררו בכל המרפאות בהן עבדה דר' גלפמן. ת. לצערי התשובה היא חיובית. ש. האם נכון שגם אשקלון וגם רחובות וגם תל-אביב, צוותי המרפאות פנו, כל פעם צוות המרפאה המסוימת בבקשה לפתור את הבעיה שמתעוררת עם התובעת? ת. מספר רב של פעמים..." (8/2/99 עמ' 8). עוזי הלפרין, מנכ"ל שלה: "ת. ... אני לא זוכר את לוח הזמנים מבחינה כרונולוגית אבל היה מרד של כל מרפאת בן-נון כנגד יחסי העבודה של דר' גלפמן. המרד הזה במרפאת בן-נון הגיע לידיעתי, כינסתי את ארגון הרופאים ואת ארגון העובדים על מנת למצוא פתרון. הפתרון שהושג בפגישה זו בהשתתפותה של התובעת שאנחנו ניתן סיכויים נוספים ונחלק את זמנה בין בן-נון למרפאות אחרות, למרפאת מלאכי ורמז ברחובות... ת. אני חושב שזה היה בשנת 1995 - 1994. אני גם רוצה להוסיף שבקרית מלאכי גם היה מרד, בודאי... מרד מבחינתי זה טענות קשות של צוות הרופאית והמנהלים..." (9/3/99 עמ' 19). וכן בעמ' 20: " ... לשאלתך לגבי א/2 ומדוע הוא צורף, הטענות של דר' גלפמן היו בגין העבודה שלה במרפאת בן-נון, לכן הזמנתי את מנהל המרפאה, וגם הוא טען טענות קשות נגדה. דר' דן פרי. לגבי מערכת יחסי העבודה, עובדים שם עשרה רופאים או יותר וכל הטענות הסתובבו סביב דר' גלפמן. לא, אין מכתבים אבל זה נדון בישיבה בנושא המרד". דר' בסיסט בתצהירו מפרט את קשיי ההסתגלות של התובעת. כמו כן בעדותו העיד: "רופא שמן המניין, שעובד במרפאה מסוימת ומעבירים אותו ממרפאה אחת לשני והובהר שהעברנו אותה בגלל כושר הסתגלות " (10/11/00 בעמ' 10). "עו"ד יניב: דבר שני - האם יש לך איזה שהוא ידיעה, לא מדבר על ידיעה מקור ראשון, שהיתה בעיה של דר' גלפמן עם מאן דהוא, ביקורת חולים, ברור כלשהו, זימון כלשהו, טענה מקופת חולים? דר' בסיסט: כן, אני עוד פעם, מאז שאני בקופת חולים, אני מדבר על זה, קיבלתי את זה, העבירו לי את דר' גלפמן לאותו המחוז אז שהיה, זה היה בעקבות בעיות קשות של יחסי אנוש במרפאה שהיא עבדה..." (12/11/00 עמ' 31). "... היו הרבה תלונות של מתרפאים, היו הרבה תלונות של הרופאים, היו הרבה תלונות של הסייעות, היו הרבה תלונות של הפקידות, בכל ארבעת המרפאות שדר' גלפמן עבדה. וזו היתה הבעיה. אנחנו לא פה, אין לי ענין פה, כמו שאמרתי, לרדוף". (12/11/00 עמ' 42). "עיקר הבעיה של דר' גלפמן, כמו שציינתי וגם כתבתי בתצהיר, היה היחס בינה ובין אחד הרופאים שעבדו במרפאה, שנית - הפקידים שעבדו במרפאה, שלישית - הסייעות שעבדו במרפאה ורביעית - המטופלים. יחס אנושי קשה מכל ארבעת הגורמים האלה, וזה מה שגרם". (10/11/00 בעמ' 68). 13. עדות הסייעות בפרוטוקול הדיון מיום 30/8/01 הובהר כי בעקבות פנית בית הדין יזומנו הסייעות על מנת לשמוע האם "אכן כצעקתכם או לא כצעקתכם" (צטוט מפרוטוקול הדיון). בתיק בית הדין מצויה רשימה, בכתב ידו של כב' השופט נחתומי, הכוללת את השאלות שהופנו לכל אחת מהסייעות: כמה זמן את סייעת? כמה זמן עבדת עם דר' גלפמן ובאיזו מרפאה? האם עבדת עם רופאים אחרים וכמה זמן? מה היתה מערכת היחסים בזמנך עם דר' גלפמן בהשוואה לרופאים אחרים? האם היית מוכנה להמשיך לעבוד עם דר' גלפמן? מעיון בפרוטקול הדיון מיום 28/4/02, עולה כי לאחר שמיעת הסייעות, בהסכמת הצדדים, הגיש ב"כ התובעת בקשה לחקור את הסייעות ובית הדין נעתר לבקשה. ב"כ הנתבעת התנגדה נחרצות, והתנגדותה עולה מפרוטוקול הדיון מיום 28/4/02. הדיון שהתקיים ביום 28/4/02 יוחד לחקירה של הסייעות. להלן נביא את עקרי הדברים. הסייעת אירית גולדין: עבדה עם דר' גלפמן במרפאת בן-נון, מערכת יחסים מצוינת, היתה מוכנה להמשיך ולעבוד עימה. הסייעת (לשעבר) דר' ענבל פלד - שלום: עבדה עם התובעת במרפאת בן-נון בשנים 88-87, היתה מערכת יחסים טובה ומוכנה לעבוד איתה שוב. הסייעת חומן יפה: עבדה עם התובעת במרפאת בן-נון, עבדה תקופה ולאחריה עוד תקופה של 5 שנים, לא היתה מרוצה, מערכת יחסים גרועה, עלבונות, אפילו הרמת יד, אנטריגות, כתיבת מכתבים, פציינטים יוצאים עם דמעות, לקחה ווליום כדי להשתתף בדיון. משזומנה שנית העידה: "ש. אם דר' גלפמן כבר הרביצה לך, למה לא ביקשת להפסיק לעבוד איתה? ת. אני ביקשתי הרבה פעמים. יש מכתב אחד שפנית? לא, לא פניתי במכתב, אני כבר אמרתי את זה בעדות הקודמת שלי שאני שום דבר לא רציתי, חסת עליה? נכון, במפורש חסתי עליה. למה היא לא חסה עליך ובשנת 92' כתבה מכתבים? כי זה מאוד מתאים לאופי שלה. היא לא חסה על אף אחד". (עמ' 488) וכן: " ... לגבי זה להציל את המצב מכיוון שאף אחד לא רצה לעבוד איתה" (עמ' 491) כמו כן העידה הגב' חומן כי התנהל בירור בפני דר' מכנזון ודינה חיימוביץ בענין הרמת יד (או רגל) של התובעת על העדה. "כיוון שכל הסייעות, עו"ד יניב, אני מבקשת ממך, אני מדברת נורא ברור ונורא בקול רם. אני מסבירה את עצמי טוב מאוד. הסברתי שכל הסייעות חתמו על מכתב שהן לא רוצות לעבוד עם דר' גלפמן. אני היחידה... שלא רציתי לחתום על המכתב הזה כי לא רציתי לפגוע בפרנסתה של דר' גלפמן... לכן אמרה לי דינה, את לא חותמת, את תעבדי איתה, וכך זה נעשה..." (עמ' 502) בעמ' 506 מספרת העדה על בירור שנערך בעקבות תלונה של סייעות, במהלכו התנצלה התובעת על כי פגעה בסייעות ולאחר מכן הסייעות התקשו להעלות תלונותיהן אך לאור ההתנצלות, "הנמיכו את הטון" ולא אמרו כל מה שהתכוונו, ואחר כך זכו לנזיפה על כך מהסייעת האחראית דינה (חיימוביץ), ואילו לאחר שיצאו מהחדר שמעו את התובעת מכנה אותן "פרחה" וכו'. העדה לא זכרה מתי התקיים הבירור. הסייעת רונית ניימר (בשנת 2001 מנהלת סניף מכבי ברחובות): עבדה עם התובעת שנה במרפאת בן-נון, לא היו שום בעיות, בשנים 87-86, מוכנה לעבוד עם התובעת שוב. הסייעת אזולאי סטביה: שנה באשקלון, עבדה עם התובעת כמה פעמים (יום בשבוע), בד"כ עבדה עם רופאים אחרים. לא היה יחס טוב, לא היה "בוקר טוב", לא היתה רוצה להמשיך לעבוד איתה. הסייעת דהרי אביגיל: היתה סייעת אחראית במרפאת אשקלון ועבדה עם התובעת. לדבריה, באותם פעמים שאחרות לא רצו. מתוכן עבדה חודשיים קבוע. לא מוכנה להמשיך לעבודה עם התובעת. משזומנה שנית העידה כי עבדה עם התובעת כ- 15 משמרות. "היא יצרה מצב כזה לא נעים במרפאה, שלסייעת לפעמים לא היה מה להגיד, כי היא היתה אומרת דברים שלא היה נעים בנוכחות המתרפא, יש לנו דברים שאסור לנו להגיד. יש לנו דיסקרטיות במרפאה, אנחנו צריכים לשמור על דיסקרטיות ויש דברים שלא היינו אומרים ליד המתרפאים. דר' גלפמן היתה אומרת דברים מה שהיא רצתה להגיד בנוכחות המתרפא, ויש דברים שלא אומרים אותם". (28/4/02 עמ' 476). "שאנחנו פתחנו מגש תמיד היא היתה אומרת זה חסר לי וזה חסר לי. בנוכחות המתרפא בשביל לעשות את הבלגאן. זה הכל... מגש טיפול שורש, כל פעם היתה מנסה לשנות לנו את הסדרים שם. כדי שהפציינט ישמע... כדי שהמתרפא ירגיש שאנחנו לא בסדר והיא זאת שבסדר..." (28/4/02 עמ' 478). "... אותו פציינט נכנס לדר' מארה, עוד לפני שהוא התחיל את הטיפול היא אמרה המכשירים לא סטרילים ולא כדאי לך להכנס לעשות טיפול. אז היא מבריחה פציינטים" (עמ' 480). הסייעת אולגה כץ: עבדה עם התובעת שלוש וחצי שנים במרפאת בן-נון, משנת 1992. לדבריה "מתי שאני שומעת את השם של התובעת, אני צריכה אמבולנס". משזומנה שנית העידה, בעמ' 518 ואילך, כי כדוברת רוסית היא התבקשה להיות מתורגמנית לפציינטים אצל דר' ברקו, בשעה שעבדה עם התובעת, בקשה את סליחת התובעת על כך והלכה לבצוע התרגום כאשר הוצבה לתובעת סייעת אחרת, ולדבריה: "הגיעה הפציינטית הזאת שאתה מדבר עכשיו, ישבה על הכסא ודר' גלפמן שמה לה בחניכיים את הפוצר, היא צעקה, מה, אולגה, את צריכה לעזור לי עכשיו מיד. את חייבת לי. זהו, אני לא יכולה לסבול את זה" (עמ' 518) ובהמשך העידה: "מה שאני קיבלתי למשל עם דפיקות הלב, אני קיבלתי את זה מדר' גלפמן". (עמ' 519) ומשנשאלה אם הכריחו אותה לעבוד עם התובעת השיבה: "לא הכריחו, כי אחרי כל דבר מה שדר' גלפמן ענתה לי, היא היתה מתקשרת אלי בערב, חצי שעה עם הטלפון, אולגה אנחנו עדיין חברות, אולי אני לא הייתי צודקת, אולי את לא היית צודקת, אבל בואי נעבוד ביחד" (עמ' 520) בעדותה התברר כי ארוע הלב שנגרם לה, לטענתה, בעטיה של התובעת, לא היה התקף לב אלא האצה בדופק הלב, שבעקבותיו טופלה בכדורים. 14. מעדויות אלה עולה כי הסייעות שעבדו עם התובעת בתקופה האחרונה לעבודתה במרפאת בן נון וכן במרפאת אשקלון, העידו על העדר שיתוף פעולה קיצוני, על יחס לא ראוי מצד התובעת ועל אי יכולת להמשיך לעבוד עימה. 15. דינה חיימוביץ שתפקידה במועדים הרלבנטיים היה סייעת ולאחר מכן סייעת אחראית במרפאת בן - נון, העידה באשר להעסקתה של התובעת. יצויין כבר עתה כי העדה העידה שהקשר בינה לבין התובעת הפסיק החל משנת 1996 (8/7/01 עמ' 401). יחד עם זאת, נביא את עיקרי הדברים. לדבריה, הכירה את התובעת במסגרת עבודתה כסייעת אחראית במרפאת בן-נון. בתצהירה מנתה העדה את טענותיה כלפי תפקודה של התובעת, הן כלפי המתרפאים והן כלפי הצוות, ואת מסקנותיה לפיהן בעבודתה פגעה התובעת בשמה היא וכן במרפאות של"ה בעקבות יחסי אנוש גרועים ואווירה עכורה ומתוחה במרפאה. העדה נשאלה בהרחבה לענין השעיתה של התובעת והבירור שיזמה קופ"ח בשנת 1996. שאלות אלה לוו בהתנגדות נמרצת של ב"כ הנתבעת בטענה של הרחבת חזית (24/12/00 עמ' 194). העדה נשאלה רבות לגבי מכתבי התלונה שצורפו לתצהירה. העדה הבהירה כי לא כל התלונות נרשמות, כי לא כל התלונות מועברות בצנורות הרשמיים של בירור תלונות אלא חלקן נסגרות בתוך המרפאה. על כך העיד גם דר' בסיסט כי אין לשל"ה עניין לקבל תלונות מלקוחות בכתב והאינטרס הוא לסגור את הדברים בתוך המרפאה פנימה (12/11/00 עמ' 23) "לא היה לי ענין לבקש שיכתבו את הדברים ולבנות איזה שהוא תיק נגד דר' גלפמן. רציתי פשוט לפתור את הבעיה והיו הרבה מאוד בעיות כאלה וישבתי הרבה הרבה זמן עם מתרפאים". לדברי העדה דינה חיימוביץ, הסייעות סרבו בכל תוקף לעבוד עם התובעת (8/7/01 עמ' 433) "הבנות ממש בקשו ופנו אלי אישית שלא רוצות לעבוד איתה. במקרה כזה, והבנות האלה אף אותן סייעות עבדו גם עם רופאים אחרים שלא היתה שום תלונה עליהן ... זה לא מקרה חד פעמי שזה קרה, קרו מספר מקרים. אני לא יכולה עם אקדח לרקה להכריח אותם" (עמ' 433). העדה נשאלה האם הסייעות היו מוסמכות או לא והופנתה בעניין זה לנוהלי קופ"ח הדורשים סייעת מוסמכת בטיפול כרורגי והשיבה כי לא כל הסייעות היו מוסמכות כי לא היה די כח אדם מוסמך, ואולם לדבריה גם רופאים אחרים עבדו עם סייעות בלתי מוסמכות ולא התלוננו (עמ' 446). דינה חיימוביץ, עמ' 434 (8/7/01) - "היא עמדה על זה שהיא צודקת בכל אותם מקרים ... השופט נחתומי: אז מה, היא הצדיקה את היחס המשפיל? ת. כן... לטענתה זה לא היה יחס משפיל, כפי שהיא רואה אותו ... . היו לנו כמה בירורים ... זה תמיד הסתיים במפח נפש". העדה נחקרה ארוכות אודות טענתה בתצהיר כי התובעת ובא כוחה חיפשו במסמכי המרפאה ובתיקים של מטופלים. אין צורך להתייחס לחקירה ארוכה זו - העדה הבהירה כי לתובעת מותר היה לעיין בתיקים לצורך טיפול רפואי ולצורך בדיקה כספית ואולם לעוה"ד של התובעת אסור היה לעשות כן, שכן מדובר במידע פרטי וסודי, ודי בעדות זאת לענייננו. 16. תלונות של לקוחות לתצהיר דר' בסיסט צורפו מכתבי תלונות מלקוחות. העדים נשאלו אודות מכתבים אלה. תלונת בן-דוד רבקה מיום 5/5/96 (מרפאת בן-נון): התלונה התייחסה לטיפול שקיבלה המטופלת מהתובעת ואשר לטענתה גרם לה פצע בשפה, והטיפול לא הופסק על אף שהתלוננה שהיא חשה בכאבים בשפה. נאמר בתלונה: "זאת ועוד במהלך הטיפול דר' גלפמן והסייעת גב' אולגה כץ התווכחו ביניהן בנושאים מקצועיים אשר תרמו להעכרת האווירה והרגשתי האישית". התובעת בתצהירה טענה כי תלונה זו התבררה בפני דר' מטלון, נציב קבילות בקופ"ח, והתברר כי האשמה בגרימת הפצע למטופלת, היתה בסייעת ולא בתובעת. מכל מקום, החשוב לעניינו הוא לא הטיפול המקצועי אלא התאור של המטופלת באשר לאווירה ששררה במרפאה וליחסים שבין התובעת לבין הצוות. תלונת ארביב דנית מיום 16/2/97 (מרפאת אשקלון): המטופלת טוענת כי תוכנית הטיפול לא לוותה בסכומים וכי אביה נדהם כששמע על עלות הטיפול. עוד טענה כי הרופאה היתה עצבנית "והוציאה את העצבים" עליה ועל הסייעת. התובעת התייחסה למכתב זה בתצהירה. לתיק בית הדין צורפו מכתבי תלונה נוספים מלקוחות כמו גם מכתבי תודה. לא ראינו לנכון לפרט בעניין זה, חלקם הגדול אינו מתייחס למועדים הסמוכים לפיטורי התובעת. דר' בסיסט העיד כי קיבל תלונות רבות על תפקודה של התובעת, מצד פציינטים. משנשאל אם יש לו תלונות בכתב הבהיר כי קיבל הרבה תלונות בע"פ וטיפל בהן וכן הבהיר כי האינטרס הוא שלא ירשמו תלונות בכתב אלא לסגור בע"פ לשביעות רצון המטופלים ועל מנת לא לפגוע בשמה הטוב של המרפאה (12/11/00 עמ' 22 ואילך). דברים אלה עולים בקנה אחד עם שורת ההגיון. מרפאת שיניים נועדה לטפל בשיניהם של המטופלים ולא להיות משרד לקבלת תלונות וטיפול בהן. סביר והגיוני שהנהלת המרפאה אינה מעוניינת שתלונות הפציינטים יועלו על הכתב אלא מעדיפה לבררן באופן דיסקרטי לשביעות רצון הלקוח מחד, אך ללא פגיעה במוניטין של המרפאה מאידך. 17. באופן ספציפי לגבי מרפאת אשקלון: לטענת התובעת, למן יום הגעתה למרפאת אשקלון לא שובצה לעבודה ונעשו מירב המאמצים על מנת לנשלה מזכויותיה. התובעת טענה בתצהירה סע' 12 (11) ובעדותה, שכבר עם שיבוצה למרפאת אשקלון הבהירו לה שהיא מיותרת. בעדותה טענה כי לפני שעברה לאשקלון נפגשה ביחד עם עורך דינה עם הרופא המחוזי, דר' גוסיס, והוא אמר שמס' המטופלים מאוד קטן ואין לה מה לבוא לאשקלון (26/12/99 עמ' 66). לדבריה, כבר מהיום הראשון נאמר לה שאין עבודה ( 26/12/99 עמ' 67). ביום 12/11/00 בעמ' 43, העיד דר' בסיסט כי בתחילה לתובעת היו הרבה מטופלים ולאחר מכן "הנושא של יחסי אנוש קיבל יותר ויותר בטוי" ורופאים הפסיקו להפנות מתרפאים, וכן תלונות של יחסי אנוש, סייעות לא רצו לעבוד איתה. התברר מעדותו כי יומנה של התובעת החל מתרוקן כחודש לאחר שהגיעה לאשקלון (עמ' 44 12/11/00). דר' בסיסט אישר כי הורה להפנות טיפולים כרורגיים לבי"ח ברזילי באשקלון וזאת "במידה שלא ימצאו את הפתרון במרפאה" ולאחר מכן הבהיר כי הרופאים סירבו להעביר אליה מטופלים ולשתף איתה פעולה (10/12/00 עמ' 70). דר' בסיסט אישר כי התובעת הוגדרה במרפאה כ"אפס מנהלית", דהיינו - לא הוכנסה לתחשיב הכלכלי של המרפאה (פרוטקול 10/12/00 עמ' 76 ואילך). לדבריו הדבר לא היה ראוי מבחינתו ועם כניסתו לתפקיד הרופא המחוזי במקום דר' גוסיס, ניסה למצוא פתרון עם הרופאים ומנהל המרפאה. לדבריו: "אחרי כמה חודשים נכנס רופא חדש, דר' שוורצמן, אני ניסיתי. הסברתי לו את הבעיה, בו תנסה לפתור את זה. והוא כל הזמן התקשר למה הוא לא מצליח להתגבר על זה. הוא אמר - תשמע, אני לא מצליח להתגבר. היא לא משתפת פעולה, יש פה ויכוחים, היא לא עונה למרותי, אני לא מצליח פה" (10/12/00 עמ' 78). נספח א' לתצהיר דר' בסיסט הוא מכתב (ללא תאריך) שעליו חתימות עובדי מרפאת אשקלון המכתב, הכולל 4 עמודים, כולל טענות של הצוות כלפי התובעת. להלן חלקים מהמכתב: "לפני כשלושה חודשים הגיעה למרפאתנו דר' גלפמן מרה, רופאה כרורגית. ... לאחר זמן קצר החלו להגיע תלונות על הרופאה. בתחילת עבודתה של הרופאה היא לא ציינה בפני מטופליה מה הטיפול שיעשה להם ואת הסכום שיצטרכו לשלם... במקרים מסוימים המטופלים לא רצו להמשיך את הטיפול אצל הרופאה, ובכלל במרפאה בטענה שהרופאה עצבנית... ... הסברנו לה שאין אנו נוהגים לעשן במרפאה ולמרות זאת היא מעשנת ומאפרת בכלים בהם אנו אוכלים. בתקופה האחרונה אין לדר' מרה מטופלים. היא מגיעה לעבודה ויום שלם לא עושה מאומה... בתקופה האחרונה העבודה מאוד מתוחה במרפאתנו, ואין אנו זקוקים לכרורגית... אנו מבקשים שתתייחסו לנושא זה ברצינות רבה, חבל להרוס מרפאה טובה. מאוד קשה לבנות שם טוב למקום אך מאוד קל להרוס. לכן תעצרו את זה בזמן לפני שיהיה מאוחר מדי". על התפקוד במרפאת אשקלון הצהיר גם מנהל המרפאה החדש, דר' שוורץ: "22. עם הגעתי למרפאה כמנהלה, סירבה דר' גלפמן לקבל את מרותי, המרתה באופן קובע את פי, וסרבה להשמע להוראותיי ולנהלים הקיימים. דר' גלפמן נהגה כך באופן מופגן לעיני כל צוות המרפאה ואף בפני המתרפאים, כולל הערות בוטות בגנות יכולתי וידיעותיי המקצועיות". בעדות התובעת התברר כי כינתה את דר' שוורץ, במסמכים אחרים, "בריון" וכי, לדבריה: "דר' שוורץ, ברגע שהוא עבר מדרגה ראשונה ביום הראשון 9/3/98 לאשקלון, הדבר הראשון שהוא עשה, הוא אפילו לא לבש חלוק, הוא ישר נכנס בתוך הפינה שהושיבו אותי ואמר לצאת החוצה, אני צריך את המקום הזה" (26/12/99 עמ' 64). דר' הרשקו מועד הרופאים העיד ששמע מרופאים אחרים על בעיות בתפקודה של התובעת (דבריו לפרוטוקול בישיבת יום 8/7/98). 18. עדות התובעת בתצהיר העדות הראשית מפרטת התובעת את המרפאות השונות שבהן הועסקה בתקופת עבודתה, מונה את תחום התמחותה ואת התחומים שבהם עסקה. התובעת מתייחסת לטענות שבכתב ההגנה וטוענת שתמיד הקפידה על עבודה ברמה גבוהה, אף שהדבר היה כרוך בהערות לסייעות שלא תמיד שמרו על הרמה הנדרשת (סע' 6.6). התובעת טענה כי דינה חיימוביץ החלה להתנכל אליה לאחר שמונתה לסייעת אחראית, בבחינת "עבד כי ימלוך" (סע' 6.8 לתצהיר). בחקירתה הנגדית הודתה כי שלא כאמור בתצהיר כי היו לה 200 מטופלים בחודש, הרי שהיו פחות מכך, וכי התובעת התכוונה לטיפולים, כאשר יתכן ומטופל אחד יזכה לכמה טיפולים (2/6/99 עמ' 27). העדה נשאלה לגבי מטופל בשם מאיר לביא, ואישרה שפעלה בניגוד להוראות מנהל המרפאה, דר' פרי, ועקרה את השן של המטופל באותו יום, והסיבה לכך: "מטעם הגישה של קורקטיות ואתיות שלי למנהל מרפאה, זה היה פוגע באתיקה הרפואית ובגישה אנושית אם אני אעמיד את הרופא הראשי, דר' פרי, במצב, לא הייתי צריכה לעשות בירור עם מנהל המרפאה כדי לא לפגוע בכבודו" (עמ' 32). העדה טענה כי דר' בסיסט ודינה חיימוביץ רדפו אחריה ולדבריה "זה הדמויות המרכזיות" (8/7/99, עמ' 36). לדברי התובעת, האנשים הנ"ל שלחו אנשים שיתנכלו, והם באו בסוף וסיימו את העבודה (20/12/99 עמ' 50). לדבריה, גם מנהלת המרפאה באשקלון, דר' לרנר, עשתה הכל על מנת להכשילה (8/7/99 עמ' 41). כן העידה כי המנכ"ל שלה, עוזי הלפרין, הוא זה שהתנכל לה (26/12/99 עמ' 47) ואף צרפה תצהיר שבו אמרה זאת, נספח כט' לתצהירה. לדברי התובעת, גם הסייעות התנכלו לה (26/12/99 עמ' 49). עוד הוסיפה דברים חמורים לגב' דר' שוורץ, מנהל המרפאה באשקלון. התובעת התבקשה להסביר מדוע התנכלו לה מספר כה רב של אנשים והשיבה: "לדעתי זה היה אינטרס כלכלי אישי. הרי היה לי כמות מאוד גדולה של מטופלים שאני רכשתי וגדלתי במשך 18 שנה במקום אחד ... אף פעם לא היתה תלונה לא מהנהלת של"ה לגבי התנהגותי כרופאה ולא ממטופלים. ברגע שהיתה ראורגניזציה ומרפאות השיניים עברו להיות תאגיד והופיע מצב של תגמול, הרופאים שעבדו שם היו צריכים גם לקבל, לעשות תוכניות עבודה, לעשות מזה רווחים ... היה מאבק איך לרכוש פציינט. כנראה שהייתי איזה שהיא כתובת מאוד קלה בשבילם בשביל איך שהוא להתנכל בי ולקחת ממני פרנסה. פה נכנסת בתוך התמונה המשרד, שבמשרד פתאום פקידה הופכת להיות בן אדם נורא חשוב ... פתאום היא מי שקובעת למי היא תפנה את הפציינט לראשונה מהמשרד. פתאום מופיעים כאלה מנהלים משונים שנתנו להם כובע נורא גדול חסרת שום מקצועיות אבל היה להם כח לבוא למשרד ולהגיד את הפציינט הזה ... את מפנה אליי, למה, משום שהפציינט משלם ב- CASH ..." (26/12/99 עמ' 51). וכן העידה כי ההתנכלות נבעה מקנאה (26/12/99 עמ' 62). בהמשך הועלה גם שמו של גיל רוז'נסקי, שלדברי התובעת היה המנהל האדמניסטרטיבי של כל המרפאה ברמז, ואף הוא התנכל לתובעת (עמ' 53) וכן בעמ' 73: "גיל רוז'נסקי זה פשוט תושב רחובות שמכיר אותי. גיל איזה שהוא מזכיר אדמינסטרטיבי בקופ"ח רמז. בן אדם שממש הדריך, עזר לדר' בסיסט להתנכל איתי, אני הגעתי לרחובות ומאוד הצלחתי ... ועשו שם כל מיני דברים מאחורי גבי, אני לא יודעת, אני מתארת לעצמי שהאיש הזה היה קשור למשרד ולפקידים ומכל זה פעל גם בלעזור להכשיל אותי, זה מה שאני הבנתי". 19. הסיבות לפיטורים: הנתבעת טוענת כי פיטוריה של התובעת היה מחמת "תפקוד לקוי" כמפורט בסע' 16 לחוקת העבודה. מקבלים אנו את עמדת הנתבעת לפיה "תפקוד לקוי" אין משמעו בהכרח רשלנות מקצועית. תפקוד לקוי יכול שיהיה גם מערך של יחסי עבודה שמביא למצב שבו לא ניתן להמשיך בתיפקוד רגיל של המרפאה. 20. בעניין דבע נז/ 300 - 3 דר' דוד וייס נ' המרכז הרפואי שערי צדק, פדע לה 607, בחן בית הדין האם פיטוריו של המערער נעשו בתום לב. בית הדין ייחס משקל ליחסי האנוש בבית החולים בקובעו: "בבית חולים יש חשיבות מיוחדת לשיתוף פעולה בין צוות העובדים. במקרה שלפנינו היחסים בין דר' וייס לבין צוות העובדים עלולים לפגוע הן בתיפקודו כרופא בבית החולים והן בתיפקוד התקין של בית החולים". יפים הדברים גם לענייננו, עת עסקינן במרפאת שיניים שבה ניתן טיפול רפואי. יש הכרח להקפיד על שיתוף פעולה מלא בין חברי הצוות המטפל וכן על מתן שירות טוב ומשביע רצון למטופל, הן לטובת בריאותו האישית והן לטובת הקידום הכלכלי של המרפאה. 21. מחומר הראיות עולה כי כנגד התובעת הצטברו מספר רב של תלונות מצד גורמים שונים - רופאים, קולגות, סייעות ומתרפאים, באופן שהקשה על התיפקוד הסביר של המרפאות שאליהן שובצה התובעת. די בחומר הראיות כדי להצביע על כך שלתובעת היו בעיות קשות ביחסי אנוש עם חבריה לעבודה. הדבר בא לידי ביטוי בעדויות שהובאו ע"י הנתבעת ובעדות הסייעות, אך בא ליידי ביטוי גם בעדותה של התובעת, כך למשל בעת שפעלה בניגוד להוראות מנהל המרפאה דר' פרי (עמ' 32 לפרוטוקול, כמפורט בפסה"ד לעיל). כך בעדותה לגבי אחראית הסייעות הגב' חיימוביץ. התובעת פירטה בעדותה מסכת של קונספירציה שלדבריה הופעלה נגדה ע"י גורמים שונים בנתבעות ע"י דר' בסיסט, דינה חיימוביץ, דר' לרנר מנהלת המרפאה באשקלון, המנכ"ל עוזי הלפרין, הסייעות, ועוד ועוד. למותר לציין כי "קונספירציה" לא הוכחה בהליך זה. כל שהוכח הוא כי לתובעת לא היה אמון בהנהלה ובצוות שעבד במרפאות שבהן הועסקה, והתובעת לא שיתפה פעולה כנדרש עם צוותי העבודה. 22. באשר למרפאת אשקלון, הובהר מחומר הראיות כי בסמוך לתחילת עבודתה של התובעת במרפאת אשקלון, החלו רופאי המרפאה להמנע מלהעביר אליה פצינטים, ובמקום זאת העבירו לרופאים אחרים במרפאה או לבי"ח ברזילי. עולה כי התגלו יחסי אנוש קשים בין התובעת לבין הצוות, כפי שעולה מעדות הסייעות שעבדו עם התובעת ומעדות דר' שוורץ מנהל המרפאה. הובהר שעובדי המרפאה פנו במכתב תלונה על תפקודה של התובעת. שלא כטענת התובעת, היחס אליה במרפאת אשקלון עם תחילת עבודתה, לא נבע מהתנכלות של דר' בסיסט. הובהר כי דר' בסיסט לא היה כלל מנהל האזור כאשר התובעת שובצה לאשקלון אלא קיבל את התפקיד מאוחר יותר, כאשר המצב הקיים היה שהרופאים סרבו להעביר לתובעת מטופלים. הובהר שלתובעת היתה ביקורת על אופן התנהלות המרפאה, על הסטריליזציה וכיו"ב, וכי ביקורת זו הושמעה גם באוזני המטופלים במהלך הטיפול. העובדה היא שהתובעת לא השתלבה במרפאת אשקלון, לא עם ההנהלה ולא עם צוות הסייעות. 23. ממכלול חומר הראיות שהוצג בפנינו לא ניתן להתעלם מכך שלתובעת יש חלק גדול בכך שאנשי הצוות במרפאה סרבו לשתף עימה פעולה. לראיה, התלונות כנגד התובעת הובאו מכל הגורמים המעורבים במרפאת השיניים, החל במנהל המרפאה והמנהלים האזוריים, דרך הסייעות שעובדות בצמוד לתובעת וכלה במטופלים המתלוננים על מערכת יחסים עכורה של הצוות, אשר חלק ממנו היא התובעת. 24. לאור האמור לעיל אנו קובעים כי לנתבעת היתה סיבה מוצדקת לפטר את התובעת מחמת תפקוד לקוי ואי התאמה. 25. הליך השימוע: עפ"י עדות דר' בסיסט, התובעת הוזמנה לשימוע באמצעות הטלפון (דר' בסיסט, 10/12/00 עמ' 99). התובעת אישרה כי ידעה מספר ימים קודם לכן על כך שצפויה להתכנס ישיבת שימוע בעניינה. ישיבת השימוע התקיימה ביום 9/6/98. בדיון נכח גם ב"כ התובעת. נציג ועד העובדים לא נכח בישיבת השימוע. התובעת העידה כי פרוטוקול ישיבת השימוע משקף את שנאמר בישיבה (26/12/99 עמ' 68). הסיבות לפיטורים, כפי שעולות מפרוטוקול ישיבת השימוע, נספח ו' לתצהיר דר' בסיסט, הן אלה: "דר' ש. בסיסט - הנימוקים לסיום עבודתך הינם כדלקמן: הצטברות של תככים ובעיות שהתרחשו בשנים האחרונות, תלונות של מתרפאים, אי שיתוף פעולה עם צוות המרפאה שכולל את הסייעות, הפקידות וצוות ניהול המרפאה, איננה מקבלת מספיק מתרפאים וחלק גדול מהזמן יושבת ללא מעש. הויכוחים התנהלו עם צוותי הניהול בכל המרפאות בהן עבדה (מרפאת "אשקלון" המרפאה הרביעית במספר). לאורך השנים היתה תקוה שהמצב ישתפר, אך לצערנו הרב לא כך קרה והמצב כפי שתואר אינו מאפשר את המשך העסקתה של דר' גלפמן. במסגרת היותה עובדת מושאלת, יידענו את ועד הרופאים בנושא”. תגובתה של התובעת במהלך הליך השמוע, היתה כדלקמן: "טוענת שכל מה שיש לה לאמר, רשום בתצהירים שהוגשו לבית הדין לעבודה. הדברים שנאמרו על ידי דר' ש. בסיסט אינם דברי אמת. הכל רדיפה של שנים רבות". מהפרוטוקול עולה כי התובעת ביקשה 5 דקות הפסקה לצורך התייעצות עם בא כוחה, ובסיומם הודיעה: "אין עליה תלונות, ישנן תלונות של חוסר נאמנות של סייעות. ישנם דברים שאינם תקינים שנערכו במרפאה אליה נשלחה בכח לתקופה מסוימת. לשם כך נאלצה לעבור מסכת התעללות. לא קיבלה מטופלים, אך זו היתה ההנחיה. עשו מניפולציות על מנת שהמטופלים יצאו החוצה. החלטתו של דר' ש. בסיסט נובעת מכך שרודף אותה. מר ע. הלפרין ודר' א. רונן מהנהלת של"ה אמרו לה זאת באופן אישי. אמרו לה לחכות. דר' ש. בסיסט עבר מזמן את הקו האדום וצריך לעצור את הרדיפה. דבר גרוע מתישהו נעצר. דר' גלפמן סולחת לדר' ש. בסיסט למרות שנאמר לה מפורשות שהוא רודף אחריה. נאמר לה שהיא לא מתאימה לעבוד כרופאת שיניים, אולם דר' ש. בסיסט לא פעם למד ממנה דברים חדשים בנושאים רפואיים. יש לה מכתבים המעידים על יכולותיה המקצועיות ודר' בסיסט מכיר את עבודתה. דר' נועם שוורץ מנהל מרפאת השיניים אשקלון נשלח לשם כחלק מהקנוניה. זהו, לדבריה, מחנה ריכוז בו התעללו בה מדי יום ביומו. ישבה במטבח וספרה נמלים. זרקו עליה ארון". 26. בית הדין הארצי לעבודה קבע: "קיימת חובה להקפיד על כך שכללי הצדק הטבעי בעניין שימוע העובד לפני פיטורים יקויימו כהלכה ותינתן הזדמנות אמיתית ונאותה לתובע להשמיע טענותיו לפני ההחלטה על פיטוריו. בנוסף לכך דרשו שיתנהל פרוטוקול או יירשם דו"ח על ההליך על מנת שניתן יהיה לבחון את הליך השימוע" (דבע נא/51-3 פנחסי נ' עירית ירושלים, דבע נד/ 33-3 יעקב בר מנשה נ' שירות התעסוקה, פד"ע כו 423). 27. עולה מחומר הראיות כי בהליך השימוע ניתנה לתובעת הזדמנות מלאה לענות לגבי כל הטענות שהועלו נגדה. התובעת ידעה על הליך השימוע לפני המועד שנקבע ומכל מקום התיצבה להליך ביחד עם בא כוחה ללא שמחתה על המועד שבו נקבעה הישיבה. לתובעת ניתנה הזדמנות מליאה להשמיע את דבריה ואף להתיעץ עם בא כוחה במהלך הישיבה. באשר להעדר נציג הועד בישיבת השימוע, נכון שב"כ התובעת הבהיר בישיבת השימוע כי לא נוכח בה נציג הועד, אך מאידך, לא דרש לדחות את הישיבה על מנת שנציג הועד יהיה נוכח. יתר על כן, משנשאל דר' הרשקו בפני בית הדין, בדבר ישיבת השימוע, לא מחה על כך שנציג הועד לא השתתף בישיבה. מסקנת האמור לעיל היא כי הליך השימוע נוהל כדין וכי אין בהעדר נציג הועד בישיבה כדי לפסול את השימוע שנעשה. בל נשכח שהתובעת היתה מיוצגת על ידי עו"ד במהלך השימוע. 28. עמדת ועד העובדים בחוקת העבודה נקבע כי פיטורי עובד קבוע יעשו רק לאחר מו"מ עם ועד העובדים. מחומר הראיות עולה כי ביום 4/6/98 התקיימה ישיבה של הנהלת של"ה בהשתתפות דר' הרשקו נציג הועד, בה הועלו הטענות כנגד התובעת מפרוטוקול הישיבה עולה כי דר' הרשקו הודיע: "הועד מכיר את דר' גלפמן ושמע על הארועים. הנושא יועבר לדיון בועד הארצי". דר' בסיסט העיד כי לאחר הפגישה קיבל הודעה טלפונית מיום 11/6/98 ובה נמסר כי הועד החליט שלא להביע דיעה בנושא (10/12/00 עמ' 107 ). כן העיד כי לו היה הועד מתנגד, מן הסתם היה מביע דעתו מיד לאחר מעשה הפיטורים, אך לא עשה כן "מפני שהועד הארצי, עוד פעם, דר' הרשקו, אם יש להם התנגדות, הם מביאים את זה תמיד מייד", (10/12/00 עמ' 108) ועוד אמר "בדרך כלל, אני מתאר לעצמי, אם מותר להגיד שועד עובדים לא יכולים לתת את ברכתם לפיטורים, זה נגד כל המהות של הועד. אבל עובדה שלא התנגדו" (10/12/00, עמ' 109). 29. נציג הועד, דר' הרשקו דיבר בפני מותב בית הדין, בישיבה מיום 8/7/98 בתיק 98/ 753-14. מדבריו עולה כי העביר את עניינה של התובעת לועד הארצי שהתכנס ביום 11/6/98 ומשהתברר כי באותו יום קיבלה התובעת מכתב פיטורים, הועד לא דן בעניין. 30. איננו מקבלים את עדות דר' בסיסט בדבר אישור טלפוני שקיבל מהועד טרם הפיטורים, משעדות זו לא נתמכה בדברי נציגי הועד ולא הובא לה חיזוק כשלהו. לפיכך, אין מנוס מהמסקנה שהודעת הפיטורים נמסרה לתובעת לפני שנערך מו"מ עם ועד העובדים. 31. משקבענו עובדתית כי לא נוהל משא ומתן עם ועד העובדים קודם לפיטורים, יש לדון עתה האם תוקן הפגם של העדר משא ומתן כאמור. נשים עיננו לקביעת בית הדין הארצי לעבודה בעניין דבע לז/ 3-44 זלפה לוי נ' הדסה נעורים, פדע ט' 73, העוסק בחובה לקיים משא ומתן קודם לפיטורים כאשר המשא ומתן נוהל בפועל לאחריהם. בסע' 11 לפסק הדין נקבע: "הזכויות לעובד העולות מאותו פרק הן במהותן זכויות מטריאליות ולא הרי ברורן מראש כברורן בדיעבד, עת שיקולים נוספים ופסולים, כגון שיקולי יוקרה, יבואו ויפעלו". 32. דר' הרשקו, בדבריו בפני בית הדין בישיבת 8/7/98, אמר: "עמדתנו אני מסביר היתה שאם נוזמן נגיד את הדיעה של הועד. כבר אז היתה לנו מחשבה שאנחנו צריכים לדון באפשרות למצוא סידור חלופי ואם לא ללכת לפתרון מוסכם כספי". ובתשובה לשאלת בית הדין השיב: "דיברתי עם דר' שוורצנברג, יו"ר ועד רופאי קופ"ח וההחלטה שגיבשנו היא לנסות למצוא פתרון תעסוקתי חילופי ... אם לא, אנחנו רוצים לבדוק אפשרות של פתרון כספי הולם". וכן אמר: "אמרתי שאני מכיר חלק גדול מהתיק הזה כי הייתי נוכח גם בדיונים שהיו בקופת חולים אצל עו"ד לוי ... זה נכון שגם אמרתי באותה ישיבה שרצוי ועדיף למצוא פתרון אלטרנטיבי מקום אחר לעבוד או משהו כספי .. בטח שהועד לא יכול להגיד שהוא מוכן ללכת לפיטורים רגילים ... ש. אבל אתה אמרת שאתה מתנגד לפיטורים? ת. באופן עקרוני אנחנו מתנגדים. אבל אם יש סיבות צריך להגיע לדיון ולמצוא פתרון הוגן ...". ובהמשך: "ת. ..... באותה שיחה היא (דר' ליטמן) אמרה שיוצא מכתב פיטורים. ש. מה היתה תגובתך? ת. אמרתי שאני לא יכול לתת שום תשובה - כך אמרתי לה. לשאלתך קיבלתי עותק ממכתב הפסקת העבודה. ש. האם היבעת התנגדות? ת. אני אמרתי שאני יכול לתת תגובה רק בבית המשפט כי זה סוביודיצה. ת. הכוונה שיזמנו אותך להעיד? ת. שתהיה לו לועד אפשרות לתת תשובה". לשאלת ב"כ הנתבעות השיב: "זה נכון שלא כתבנו מכתב כזה או אחר אחרי שלא קיבלנו את מכתב הפסקת העבודה. דיברתי עם המנכ"ל ואמרתי שצריך למצוא פתרון .... ש. אם לא יהיה מקום חילופי לדר' גלפמן ונגיע להסדר כספי כזה או אחר, האם תיתן את הסכמתך? ת. לפי ההנחיה שלי מהועד עכשיו זה שאם אי אפשר למצוא פתרון אחר, אז בטח שצריך להילחם כדי שתקבל תמורה כספית הוגנת". וכן: "אתה שם אותי במצב לא נוח. אני בועד ואני לא רוצה להגיד משהו שפוגע בה, לפני שנתיים היה דיון בועדת משמעת ואז הוחלט לתת לדר' גלפמן צ'אנס נוסף במקום עבודה אחר ואז היא עברה לאשקלון. לפי מה שהיה בישיבה אמרו שהתנאים במרפאה והיחסים בינה לבין הרופאים הגיעו לשפל, שזה בלתי אפשרי להמשיך, ויש החלטה להגיע לאיזשהו סוף". וכן: "לא מדר' בסיסט אלא מרופאים אחרים. עוד לפני הדיון שמעתי על אוירה לא טובה שם". (ההדגשות שלעיל אינן במקור) 33. לתיק בית הדין צורף פרוטוקול ישיבת מו"מ מיום 16/7/98 בהשתתפות נציג הועד הארצי דר' שוורצנברג, התובעת וב"כ, הנהלת הנתבעת וב"כ. עיון במסמך מעלה כי בישיבה זו דובר על מציאת מקום עבודה חלופי לתובעת, תוך שהובהר ע"י נציג הועד, דר' שוורצנברג, כי משהתובעת אינה רופאה כירורגית מומחית, הרי שלא נותרה ברירה אלא למצוא מקום בבתי חולים, ואולם גם שם לא ניתן למצוא מקום פנוי. הישיבה הסתיימה ללא תוצאות, לאחר שדר' שוורצנברג הודיע: "אני באתי לשולחן אחרי שניסיתי כל שביכולתי לעשות. נכון לעכשיו - לא הצלחתי לעשות יותר. אני לא יודע אם אני יוצא יותר מחוזק מהפגישה הזאת. להבנתי לא הגענו לשום הבנה. אני לא יכול לעשות יותר ממה שעשיתי ועשיתי וניסיתי כל שניתן. אני את שלי עשיתי. טוב היה לי אם אפשר היה למצוא פתרון... הייתי עושה משהו אחר לגמרי, נותן מקום לשלושה חודשים בשל"ה אם אחרי זה טוב לה - שתמשיך. אם גם שם יהיו סקנדלים - ההוכחה היא שהם לא בסדר. עו"ד יניב: אפשר להגדיר 3 חודשים אבל השאלה - מי יגדיר מהו טוב ורע. אני רוצה שהמטופלים יגדירו מה זה טוב. דר' שוורצנברג: גם המנהלים צריכים להחליט מה טוב ומה רע. איני יכול לעשות יותר". (ההדגשות הוספו) 34. בעדות התובעת (26/12/99) נשאלה היא בעניין זה והשיבה (עמ' 69 ואילך): "ש. אחרי השימוע או כשהודיעו לך שאת מוזמנת לשימוע האם את פנית לועד העובדים? פנית לועד הרופאים? ת. פניתי לבית משפט קודם כל. ש. לא פנית לועד הרופאים בשום שלב? ת. ועד הרופאים היה, לא נתן שום רשות לשימוע ולשום תהליך ...". ובהמשך: "ת. .... ועד הרופאים כל הזמן תומך במאבק שלי, ועד העובדים לא מכיר בפיטורים, ועד העובדים עומד שאני צריכה לחזור לעבודה ... ת. דר' שווצנברג אמר שהוא בדיעה שצריך למצוא מקום חילופי לעבודה שלי וזה מה שהוא אמר. ש. נכון שהוא אמר שאין מקום חילופי? ת. לא. .... ת. הוא עדיין לא הצביע עליו באופן גאוגרפי ... ש. את בקשר איתו מאז? ת. בודאי שאני בקשר עם ועד העובדים. ש. והוא מצא לך מאז תפקיד חלופי? ת. יבוא זמן הוא ימצא לי. יצויין כי עדותה זו של התובעת סותרת דברים שאמר נציג הועד בבית הדין כשנה קודם לכן, כמפורט לעיל. 35. הנתבעת טוענת כי עולה מדברי נציגי הועד שעמדת ועד העובדים לא שללה את הפיטורים אלא דרשה מציאת פתרון חלופי, בין ע"י מציאת מקום עבודה אחר ובין ע"י הסדר כספי. אכן כך ניתן להתרשם מדברי חברי הועד. התרשמותנו הינה כי אף שהדברים לא נאמרו במפורש ע"י דר' הרשקו או דר' שוורצנברג, עולה מדבריהם המסקנה שלפיה הועד מבין שלא ניתן להמשיך ולהעסיק את התובעת כרופאת שיניים בש.ל.ה. ולפיכך אינו מתנגד לפיטוריה של התובעת אך מבקש שימצא הסדר חלופי. 36. יחד עם זאת, כפי שנאמר בעניין דבע לז/ 44 - 3 לעיל, אין דין ניהול מו"מ עם ועד העובדים לפני הפיטורים כדין ניהולו לאחר הפיטורים. 37. אנו קובעים עובדתית כי הנתבעת פעלה שלא בהתאם להוראות חוקת העבודה בכך שלא ניהלה מו"מ עם ועד העובדים קודם לפיטורים. להבדל בין ניהול משא ומתן לפני הפיטורים ולאחריהם, יש משמעויות רבות. כך למשל, לפני הפיטורים יכול היה הועד לדרוש הפעלת מנגנון יישוב חילוקי דעות המופיע בחוקת העבודה, ואילו לאחריהם, משהעניין הגיע לבית הדין לעבודה, הודיע הועד כי אין הוא מתערב עוד בהליך. התרשמנו כי במקרה הנדון נוהל המשא ומתן עם ועד העובדים מתוך נקודת מוצא שלפיה הפיטורים שרירים וקיימים. 38. הסעד המתבקש בבואנו לשקול האם זכאית התובעת לסעד הנתבע על ידה - ביטול הפיטורים, אכיפת הסכם העבודה והחזרתה לעבודה, עלינו לשים לנגד עיננו שני שיקולים: האחד - האם היתה ההפרה כזו היורדת לשורשו של עניין ומצדיקה את ביטול הליך הפיטורים. השני - האם אכיפת ההסכם הינה צודקת בנסיבות העניין. 39. מהות ההפרה משהוכח מחומר הראיות כי לאחר הפיטורים נוהל מו"מ מקיף עם ועד העובדים, הרי שעל אף קביעתנו לפיה לא פעלה הנתבעת בהתאם לחוקת העבודה לעניין מו"מ עם ועד העובדים, עדיין אין בכך כדי לקבוע כי הפגם הנ"ל הוא פגם היורד לשורשו של עניין. מצאנו כי ועד העובדים שיתף פעולה, לאחר הליך הפיטורים, במטרה למצוא חלופות לפיטורים ע"י מציאת מקום עבודה חילופי או הסדר כספי, עד כדי "הרמת ידיים" מצד ועד העובדים. כן מצאנו כי הועד לא ראה באי מו"מ עימו כפגם היורד לשורשו של עניין ולראיה, לא דרש כינוס ועדה פריטטית ולא הצטרף להליכים בתיק זה בדרישה לבטל את הפיטורים. 40. לפיכך, בנסיבות העניין אנו קובעים כי הפגם של העדר קיום מו"מ עם ועד העובדים עובר לפיטורים אינו פגם היורד לשורשו של עניין ואינו מצדיק את הקביעה לפיה יש לבטל את הודעת הפיטורים ולהחזיר את התובעת לעבודה. 41. האם האכיפה צודקת - בנסיבות העניין בית הדין הארצי לעבודה, במספר פסקי דין, קבע: "ככלל, סעד של אכיפה הוא סעד שבשיקול דעת. משהגיע בית הדין למסקנה כי פיטוריו של עובד נעשו שלא כדין וכי בשל כך הופרה ההתקשרות החוזית, יידרש לבחינתו של הסעד הראוי להינתן, תוך שהוא נותן דעתו להלכות הכלליות בדבר אכיפתם של יחסי עבודה בהם מדובר, בשים לב, בין היתר, להוראותיהם של סע' 3 (2) ו- 3 (4) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת החוזה) תשל"א-1970 לפי העניין ... בין היתר, אך לא רק, ידרש בית הדין לבחינת מהותו של הפגם שנפל בהליך הפיטורים וחומרתו ; סוג המשרה בה מדובר ; השפעתו של הסעד שינתן, אכיפה או פיצוי, על העובד, על ההקשר התעשייתי והתעסוקתי, תוך מתן משקל להיבטים החוקיים והחוקתיים, ככל שאף הם באים בגדר העניין ; במקרה המתאים יבדוק בית הדין האם נכון הוא לתקן עוול בעוול - ככל שעוול עשוי להיגרם למי מהצדדים המעורבים בעניין והנוגעים לו" . ראו לענין זה: עע 1123/00 בי"ס תיכון עירוני כי"ח נ' יצחק צויזנר, פדע לו 438, עע 1163/00 בית חולים המשפחה הקדושה נצרת נ' חליל עבוד, פדע לה 440, דבע נד/ 300-3 דר' דוד וייס נ' המרכז הרפואי שערי צדק, פדע לה 607, ופסקי דין נוספים. בעניין דבע נז/ 300 - 3 דר' דוד וייס נ' המרכז הרפואי שערי צדק, הנ"ל, נאמר: "בבית חולים יש חשיבות מיוחדת לשיתוף פעולה בין צוות העובדים. במקרה שלפנינו היחסים בין דר' וייס לבין צוות העובדים עלולים לפגוע הן בתיפקודו כרופא בבית החולים והן בתיפקוד התקין של בית החולים". יפים הדברים גם לענייננו. לאחר שקבענו עובדתית כי נוצרה מערכת יחסים עכורה בין התובעת לבין צוות מרפאות השיניים של הנתבעות, וכי עובדה זו היוותה סיבה מוצדקת לפיטורי התובעת, וכן כי נערך לתובעת הליך שימוע כדין, הרי שאנו מוצאים לנכון כי אכיפת הסכם העבודה אינה מוצדקת בנסיבות המקרה שבפנינו. 42. סיכום מצאנו כי התובעת פוטרה מסיבה מוצדקת הנקובה בחוקת העבודה והיא "תפקוד לקוי". מצאנו כי לתובעת נערך הליך שימוע כדין בו הועלו הטענות כנגד התובעת וניתנה לה הזכות והאפשרות להשמיע את דבריה. מצאנו כי נפל פגם בהליך בכך שלא נוהל מו"מ עם ועד העובדים טרם קבלת ההחלטה על פיטורים. לא מצאנו לנכון להורות על ביטול הליך הפיטורים ועל החזרת התובעת לעבודתה. 43. סוף דבר בהליך הפיטורים של התובעת נפל פגם והוא העדר קיום מו"מ עם ועד העובדים לפני קבלת ההחלטה על הפיטורים. פגם זה לא ניתן לריפוי ע"י קיום מו"מ מאוחר לפיטורים. המו"מ המאוחר נוהל מתוך נקודת מוצא שהפיטורים שרירים וקיימים. פגם זה אין בו כדי לאיין את החלטת הפיטורים או כדי להביאנו להחלטה על ביטולה. לכל היותר, זכאית התובעת לפיצוי עקב ההליך שבוצע שלא כדין, אך בהעדר תביעה בענין זה, לא נדון הנושא בפסק הדין. אין מקום ליתן לתובעת את הסעד המבוקש בכתב התביעה. 44. התביעה נדחית. 45. לאור מכלול הנסיבות ולאור התרשמותנו ממצבה של התובעת אין אנו מחייבים את התובעת בתשלום הוצאות משפט. 46. בטרם נסיים נאמר כי אנו ממליצים לצדדים לנהל מו"מ על מנת להסדיר את ההדורים על דרך של הסדר כספי על מנת לחסוך המשך התדיינות ממושכת. נציגי הציבור מר קנר ומר ברפמן: השתתפנו בדיונים והתרשמנו מהעדויות ואנו בדיעה שבנסיבות הענין אין להורות על ביטול הפיטורים ועל השבת התובעת לעבודה. ניתן היום כ"א בסיון, תשס"ד (10 ביוני 2004) בהעדר הצדדים יהלום הדס, שופטת נ.צ. - מר קנר נ.צ. - מר ברפמן שימוע לפני פיטוריןשימועביטול פיטוריםפיטורים