נטל ההוכחה בדבר תחולת צו הרחבה 1. בתביעה שהוגשה לביה"ד, ב - 15.12.94, תובעת הגב' קליין גייל עם שני ילדיה (להלן: "התובעים") מאת חב' ציאור תעשיות בע"מ (להלן: "הנתבעת") בגין תקופת עבודתו של בעלה המנוח, מר ריצ'רד קליין ז"ל (להלן: "המנוח") בנתבעת - הפרשת כספים לקרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבניין (להלן: "קרן הביטוח"). הוגשה על ידי התובעים חוות דעתו של אקטואר, ממנה עולה כי סה"כ ערכן של הפנסיות ליום פטירת המנוח הינו 237,100 ₪. 2. מנגד, טוענת הנתבעת, בכתב הגנתה ובסיכומיה, כי התובעים לא הוכיחו את עיסוקה בעבודות המסווגות כעבודות בניה כעיסוק עיקרי, לכן כפועל יוצא-לא חלה על הנתבעת החובה להפריש לקרן הביטוח בגין עובדיה בכלל והמנוח בפרט. לחילופין טוענת הנתבעת לאי עבודת המנוח אצלה לפחות 9 חודשים לפני פטירתו-לפיכך, לא חלה עליה החובה להעסיקו ומכאן לבטחו בגין תקופה זו, כעולה מתקנות הקרן. לחילופי חילופין, הסכומים להם זכאים התובעים הם: א. סך 86,695 ₪ לאלמנה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת הסיכומים ועד התשלום בפועל. ב. סך 23,323 ₪ לבן בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 13.5.98 ועד התשלום בפועל. ג. סך 27,754 ₪ לבת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.10.99 ועד התשלום בפועל. ד. לאלמנה סכום מהוון עפ"י 600 ₪ לחודש עד סוף תוחלת חייה בריבית של 3.5% לשנה. 3. מעיון במכלול הראיות והטענות שהוצגו בפנינו עולה כי מרבית העובדות שנויות במחלוקת בין הצדדים. העובדות שאין לגביהן מחלוקת הינן: א. המנוח הועסק כשכיר מיום 11.12.89 ועד ליום 30.9.93 אצל הנתבעת. ב. הנתבעת הינה חברה בע"מ הרשומה כדין בישראל. ג. המנוח נפטר, ממחלת הסרטן, ביום 28.10.93 והותיר אחריו אלמנה ושני יתומים, בן ובת. ד. הנתבעת הפרישה סכומים לקרן הביטוח והפנסיה, לטובת המנוח עבור התקופה מיום 1.1.93 ועד 30.9.93. יש לציין, כנגד הנתבעת הוגשה ב- 13.12.92 תביעה על ידי קרן הביטוח, אשר הסתיימה בפשרה שבעקבותיה, מפרישה הנתבעת כספים לקרן עבור עובדיה. קדמה לכך פנית קרן הביטוח, ביוני 1989 - עוד בטרם החל המנוח את עבודתו אצל הנתבעת, בה נדרשה הנתבעת להבהיר לעניין עיסוקה. לאחר חילופי מכתבים ופגישת מנהל הנתבעת עם נציג הקרן, שוכנעה קרן הביטוח לאי תחולת צו ההרחבה בענף הבניה ועבודות ציבוריות-והתיק שנפתח כנגד הנתבעת בקרן הביטוח נסגר. 4. מהטיעונים/סיכומים כמו גם המסמכים הרבים שהוגשו על ידי ב"כ הצדדים - עולות מס' שאלות עליהן יש להשיב, לכאן אם לכאן, כאשר השאלות קשורות למעשה אחת בטבורה של השניה: א. מהו או מהם תחומי עיסוקה של הנתבעת בתקופה הרילוונטית? ב. האם תחומי עיסוקה מסווג בין הסיווגים הכלולים בענף הבניה? ג. האם ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף הבניה חלים על הנתבעת- ובעקבות כך, האם הנתבעת היתה חייבת להפריש כספים לקרן הביטוח והפנסיה לטובת בעלה המנוח של התובעת? ד. תקופת העסקתו של המנוח אצל הנתבעת, ומתי חדל לעבוד? ה. האם הנתבעת היתה חייבת להפריש סכומים בגין העובד אל הקרן בכל תקופת הקשר ביניהם? ו. מהו שיעור משכורתו של המנוח אותו יש להביא בחשבון כבסיס לחישוב ההפרשות אל הקרן? בדיונים שהתקיימו הופיעו והעידו: 5. מטעם התובעים: התובעת 1- הגב' גייל קליין, מר עידו זמיר-אשר שימש בתפקידים שונים בקרן הביטוח והפנסיה בשנים 1988-1997, הגב' לינה וייסברג- אקוטארית. מטעם הנתבעת: מר צבי (אדוארדו) בקייר-מנהל הנתבעת, מר חורחה אמבום-עובד הנתבעת, מר חיים סגל-מנהל סניף הרצליה בקרן הביטוח והפנסיה בשנים 1988-1992, מר ישעיהו אורזיצר-אקטואר. 6. יש להבהיר, על פי המדווח מאת ב"כ הנתבעת, הנתבעת כבר אינה פעילה, יתרה מכך, מנהל הנתבעת עצמו, בעל ערבות אישית, "מרושש" ונמצא בקשיים כלכליים ואף היתה כבר "חקירת יכולת" עקב חובותיו האישים.. (עמ' 76 לפרוטוקול). 7. התובעת 1, מציינת בסע' 7 לתצהירה את השתלשלות מחלתו של המנוח: המחלה נתגלתה ביולי 1991, ממועד זה טופל המנוח במשך 7 חודשים פעמיים בחודש. לאחר, חלה הטבה במצב המנוח ובמשך 10 חודשים לא נזקק לטיפול רפואי. בדצמבר 1992, המחלה שבה, והמנוח נכנס לסדרה של טיפולים, בהם טיפולים כימיים, ובחודש מרץ-אפריל עבר אף השתלת מח עצם. המנוח שהה בביתו במהלך חודש מאי וזאת לשם התאוששות, ולאחר שב לעבודתו. באוגוסט 1993 שוב נתגלתה המחלה במלוא חומרתה, המנוח קיבל טיפולים חד שבועיים, עד לפטירתו. 8. במהלך ניהול ההליכים הוגשו מסמכים רבים לבית הדין רובם מסמכים של הנתבעת שהוצגו בתיק המוצגים. הדיון וההכרעה 9. לאחר עיון חוזר במהלכו של התיק, תצהירי הצדדים ופרוטוקולי הדיונים, כמו גם המוצגים/מסמכים הרבים, לבסוף בסיכומי הצדדים, יש לדון ברכיבי התביעה השונים, לכאן אם לכאן. 10. עיקר המחלוקת העומדת לדיון הינה, האם הנתבעת משתייכת לקטגוריה של "בניה", שאם כן, הרי שחל על הצדדים "הסכם עבודה קיבוצי כללי לעובדים בענף הבניה והעבודות הציבוריות" שנוסחו המקורי נחתם בין המרכז הארצי של ארגוני הקבלנים והבונים בישראל והסתדרות פועלי הבניין ביום 9.4.68 ומספרו: 1255/68 (להלן- ההסכם הקיבוצי), וכן הוראות הסכם העבודה הקיבוצי אשר הורחבו בצו הרחבה שהוצא על ידי שר העבודה פורסם בי"פ 1523,(1.5.1969), עמ' 1356, על תיקונו (להלן-צו ההרחבה). בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי, הנתבעת הייתה חייבת להפריש כספים לקרן הביטוח והפנסיה עבור המנוח. 11. יש להדגיש, תשלומי הפנסיה באים להבטיח, שהגמלאי ובני משפחתו, ימשיכו להתקיים בכבוד ולחיות ברמת החיים בה חיו עת עבד ערב פרישתו. דברים אלה יפים גם לגבי הבטחון הסוציאלי אותו יש להבטיח לשאיריו של עובד. למרות האמור, אין חקיקה המחייבת עובד או מעביד להיות חבר בקופת גמל (למעט חוק חופשה שנתית, התשי"א - 1951, וחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א - 1961). אף על פי כן התפתחה מערכת מסועפת של קופות גמל מסוגים שונים וליעדים מגוונים. צבירת זכויות לעובד ולשאיריו בקופת גמל, היא כיום חלק מקובל מתנאי העבודה (ח. הרדוף, זכויות עובדים בקופות גמל, עמ' 17). 12. התובעים טוענים, כי הנתבעת לא ביטחה את המנוח בקרן הביטוח והפנסיה, כמתחייב מן ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה, ועשתה כן רק החל מחודש ינואר 1993-התוצאה: המנוח לא צבר את תקופת האכשרה של 12 חודשים הנדרשת על פי תקנון קרן הפנסיה. התובעים מבססים את טענותיהם בדבר חלות ההסכמים הנ"ל על הנתונים הבאים: א. על פי הוראות "הסיווג האחיד של ענפי הכלכלה" שבהוצאת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שורה של סיווגי משנה המצביעים בעליל כי הנתבעת שייכת לענף הבניה, ואף בתחום התחזוקה של מערכות חשמל ותקשורת. ב. הנתבעת רשומה כקבלן חשמל על פי חוק רישום עבודות הנדסה בנאיות, התשכ"ט-1969. ג. בתזכיר החברה בו מוגדרות מטרות החברה, מיום 12.8.84, כלל גם "ביצוע עבודות אינסטלציה חשמל, שיפוצי מבנים." ד. השכלתם של בעלי המניות ומנהלי הנתבעת, כהנדסאי חשמל, מצביעה על תחום עיסוקה. ה. חוזי ההתקשרות לביצוע עבודות, מצביעים על היותה קבלן חשמל לכל דבר ועניין. ו. בשתי הזדמנויות שונות הגישה קרן הביטוח והפנסיה עצמה, תביעות כנגד הנתבעת בגין אי תשלום דמי ביטוח לקרן בגין עובדיה, כך ביום 13.6.89, וכן ב-12.92. ז. לנתבעת אין ולא היה כל ביטוח פנסיוני חלופי לעובדיה. ח. הנתבעת עצמה החלה לבטח את עובדיה בקרן החל משנת 1993. ט. המנוח מצידו הועסק כחשמלאי לכל דבר ועניין. 13. מנגד, טוענת הנתבעת כי הוראות ההסכם הקיבוצי ו/או צו ההרחבה אינן חלות על היחסים בין הצדדים, וזאת מן הטעמים הבאים: א. הנתבעת הוכיחה באמצעות מנהלה ובעיקר באמצעות הצגת חוזים בינה ובין לקוחותיה העיקריים-אשר היוו את המקור להכנסותיה, כי עיסוקה אינו בתחום הבניה. ב. 81.51% מהכנסות הנתבעת בתקופה הרלבנטית היו מן העבודות של ביקורת תקינות,ניקוי, החלפה, שירות, בדיקה וביקורת אחזקה מונעת, פיקוח שוטף ודיווח- לא מעבודות בניה. ג. ההגדרות שבחוק רישום עבודות הנדסה בנאיות, התשכ"ט-1969 אינן קובעות האם חברה הרשומה בענף זה או אחר, אכן עוסקת בו, כך הדבר לעניין שינוי המטרות בתזכיר הנתבעת, או השכלתם של מנהלי החברה. ד. דעת הקרן לביטוח על הנתבעת אינה מעלה ואינה מורידה. אכן אנשי הקרן מצאו פעמיים - שלושה עובדים של הנתבעת מבצעים עבודות שניתן לראותן כעבודות בנייה, אלא שכאמור, אין בכך כדי להעיד על העיסוק העקרי של החברה, ואיש מבין אנשי הקרן אינו יכול להעיד על עיסוקה העיקרי שכן אין לקרן ידיעה על כך. ה. לטענה, כי משום שהנתבעת לא ביטחה את עובדיה במסגרת פנסיונית אחרת, יש לקבוע לכאורה כי היה עליה לבטח אותם בקרן, על כך השיב פסק הדין בעניין תריסי חן: "בדב"ע ל"א/6-5 הנ"ל פירש בית דין זה את הדיבור "תעשיה, מלאכה", פירוש המוציא עובדים רבים מגדר תחולת צו ההרחבה שנדון באותו הליך. בית הדין היה מודע לתוצאה זו, אך הוסיף כי "מודע הוא גם לכך שבפירוש זה הוא נמנע מלהטיל "מס" (מס בתחום הבטחון הסוציאלי) מכוח הוראה שבמקרה הטוב ביותר מבחינת הגובה אינה ברורה וחד משמעית כדרוש לעניין חיוב ב"מס" (בעמ' 327)". 14. הסכם קיבוצי הוא חוזה ממין מיוחד, יציר חוק הסכמיים קיבוציים. בספרות המקצועית הזרה תואר ההסכם הקיבוצי כ"מונסטרום" משפטי, שגופו חוזה ונשמתו חוק (דב"ע לא/1-4 בנק אוצר החייל בע"מ-מרכז הסתדרות הפקידים לישראל ואח', פ"ד לח(1) 640,643). צו הרחבה ניתן על ידי שר העבודה מכוח סעיף 25 לחוק ההסכמים הקיבוציים והינו, בשדה משפט העבודה הקיבוצי, אקט חקיקתי מובהק שיש בו שילוב של משפט עבודה אוטונומי ומשפט עבודה ממלכתי (ראה דב"ע לו/5-6, מבטחים, מוסד סוציאלי של העובדים בע"מ- מרדכי סקילי; פד"ע ח' 321, בעמ' 325-326). 15. יש להדגיש, כי נטל ההוכחה בדבר תחולת צו הרחבה, הוא על העובד (ראה דב"ע תשן/7-1, אליקים הדי- אוריינט קולור תעשיות צילום (1986) בע"מ, פד"ע כרך כ"ג 45 וכן, דב"ע נד/3-37 מימרן - בן יעקב, לא פורסם). 16. מטרתו של הצו להשוות תנאי עבודה בענף ולהעניק גם למי שאינו משתייך לארגונים שהתקשרו בהסכם הקיבוצי את היתרונות הנובעים ממנו לבעלי ההסכם (דב"ע נו/312,303-3 לשכת המסחר תל אביב-יפו ושרת העבודה- י.א.ד אלקטרוניקה בע"מ ואח' פד"ע ל,2 49). 17. שאלת תחולתו של צו הרחבה, תוך התייחסות ל"סוגי העובדים והמעבידים שעליהם חל הצו" כאמור בסעיף 28(א) לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957 (להלן:"החוק"), היא שאלה שבעובדה המשולבת בקביעה משפטית לגבי סיווג עסקו של המעביד (ראה דב"ע נג/125-3, אלכס שרר-רהיטי דימור בע"מ פד"ע כז 158). 18. ההגדרה המילונית של המונח "בנייה", היא "הקמת בנין, יסוד, התקנה, הרכבה" (אבן שושן: המילון החדש). ההגדרה המילונית לא תעמוד לנו, וזאת מן הטעם שהמשמעות המילונית היא כה רחבה, עד שאין היא מועילה לעניננו. 19. על כן, נסתמך על הסיווג האחיד לצורכי סיווג מפעלים. הלכה פסוקה, כי מקובל להשתמש בסיווג האחיד כראייה משמעותית לצורך סיווג מסויים בקטגוריה כזו או אחרת של המשק, וזאת על אף שהסיווג האחיד מיועד גם למטרות סטטיסטיות. "ההזדקקות לסיווג האמיד של משלח יד, שנקבע על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ומיועד למטרות סטטיסטיות, מקובלת בהקשר לעניין שלפנינו..." (דב"ע נב/4-6, קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבנין ועבודות ציבוריות-חברת "תריסי חן" בע"מ; כרך כה(3), 329). כמו כן, "סיווג משלח יד לסיווג מפעלים או ענפי כלכלה הוא בתחום הטכני של העושים בכך", וכי "יש להיעזר בכלים שאנשי המקצוע בתחום סיווג משלח יד וענפי כלכלה העמידו לרשותנו" (ראה דב"ע לו/5-6 לעיל). 20. הכלי/המקור לתשובה הינו ספר "הסיווג האחיד של ענפי הכלכלה-1993", מפירסומי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שם נקבע כך לענייננו: "(4531) התקנת מיתקני חשמל: כולל: התקנת מערכות חשמל, מובילים, כבלים ומוליכי רשתות עיליות, לוחות חשמל ואביזרים, גופי תאורה- במבנים ומחוץ למבנים (פנסי תאורה), תיקון מערכות חשמל". "(4532) התקנת מיתקני מיזוג אויר כולל: התקנת מערכות מיזוג אויר, מיתקני קירור, יחידות לטיפול באויר או לאיורור, התקנת יחידות מיזוג אויר עצמאיות, התקנת מערכת פיזור אויר, מכשירי עזר מיוחדים למיזוג אויר, התקנת מערכות בקרה למיזוג אויר, תיקון מתקני מיזוג אויר. "(4570) שיפוצי מבנים ותחזוקת מבנים: כולל: שיפוצי מבנים והרחבתם ללא התמחות עיקרית או מיוחדת- הריסת מבנים ושיפוץ מבנים; תחזוקת מבנים הכוללת את מערכות המים, החשמל, החימום והקירור, המיזוג, התקשורת וכו'". 21. מנהל הנתבעת, השיב לשאלה המתייחסת לתוכן תת ענף 4570 לעיל: "שלילי, רק חלק אחד מתוך כל זה עשינו- לא התעסקנו לא במים גם לא בשיפוצים או הריסה, או חימום או קירור התעסקנו רק בענייני חשמל ובתקשורת החלק לא של החומרה או הכבלים רק התשתית..." (עמ' 16 לפרוטוקול, שורה 16). לשאלה תחזוקת מבנים שכוללת חשמל- עשיתם? השיב, "כן, בטח. זה הכל." (עמ' 16 לפרוטוקול, שורה 19). לשאלה המתייחסת לתוכן תת ענף 4531 לעיל השיב: "אני לא מבין מה זה מערכות חשמל. (ש) מובילים התקנתם? (ת) מובילים זה צינורות ברור שכן. (ש) כבלים ומוליכי רשתות עיליות? (ת) לא, זה עניין של מתח גבוה. (ש) לוחות חשמל ואביזרים התקנתם? (ת) כן. (ש) גופי תאורה במבנים ומחוץ למבנים? (ת) כן. (ש) תיקון מערכות חשמל? (ת) כן, כל זה במסגרת תחזוקה." (עמ' 16 לפרוטוקול, שורה 24 ואילך). לשאלה המתייחסת לתת ענף 4532 לעיל השיב: "יש רק פעולה אחת שכן עשינו והיא התקנת מערכת פיזור אויר שזה שייך לתחזוקה של הסניפים והאיוורור, זה לא מיזוג אויר, אלא ונטה." (עמ' 17 לפרוטוקול, שורה 6). בעדותו, נשאל מנהל הנתבעת "האם החברה עוסקת בפועל בחשמלאות? (ת): אנחנו עסקנו באחזקה שוטפת, זה היה העיקר". עוד הוא מוסיף:"...עיקר העבודה שלנו היתה בתחזוקה 80% בערך, זה העיקר, אבל אם בא אותו לקוח וביקש שאני אכין לו את השקעים לתקשורת היתי מוכרח גם את זה לעשות..." (עמ' 12 לפרוטוקול, שורה 20). 22. מר חיים סגל, עד הנתבעת, אשר שימש בין השנים 1988-1995 כמנהל סניף בקרן הביטוח והפנסיה, תחילה כמנהל סניף הרצליה, ולאחר, כמנהל סניף חולון, מציין בעדותו: "...ואני פעלתי עפ"י ההנחיות של הקרן, לפי הן הדגש הוא על עיקר עיסוקם" (עמ' 42 לפרוטוקול). 23. מנגד, מר עידו זמיר, עד הזמה מטעם התובעים, אשר שימש בין השנים 1988-1997 בתפקידים שונים בקרן הביטוח והפנסיה, בין השאר כרכז סניפים ואחראי גבייה, מציין בסע' 4 לתצהירו: "הריני להצהיר במפורש כי בשנים 1989-1993 לא היתה כל הנחייה מטעמי....שלא להגיש תביעות כנגד מי שרק חלק מעיסוקו ולא חלק קטן, הינו בתחום הנופל לגדר סיווגים שבמסגרת הסיווג האחיד....". עוד הוא מוסיף,בסעיף 8 לתצהירו: "למותר להדגיש כי שיפוץ ו/או התקנה ו/או תחזוקה ו/או החלפה של מערכות איוורור, פיזור אוויר, מיזוג, קווי תקשורת, מחשבים, מערכות חשמל, כולם נופלים לגדר הסיווג המחייב הפרשות לקרן וזאת גם בשנים 89-93". בעדותו, התבקש להתייחס לעדות מר חיים סגל לעיל: "לדעתי העניין הזה הופיע בשנים מאוחרות יותר כתוצאה מתביעות שהוגשו... זה לא היה כך ב-89-93, אני לא זוכר בשנים האלה מושג של 'עיסוקו העיקרי'", לשאלה , "כלומר בעקבות פסיקות של בתי הדין השתנה הטיפול של הקרן בעניין?", השיב: "ההנחיה הזו יצאה מהמחלקה המשפטית בעקבות, לדעתי, פסיקות שחתכו כנראה והבדילו בין עיסוקו העיקרי או לא, שבמידה ועיסוקו העיקרי לא היה בענף הבנין, המדיניות היתה להקל בטיפול אבל יצאה הנחיה לא לתבוע...". לשאלה, "האם נכון שחלק לא מבוטל מהתביעות היו מבוטלות כשהתברר באמת שחלק שולי מהעיסוק היה בענף הבניה באותם שנים", השיב: "כן, זה נכון" (עמ' 70 לפרוטוקול). 24. סיווג התקנת מתקני חשמל ומיזוג אויר וכן שיפוצי מבנים ותחזוקת מבנים בסיווג האחיד, במסגרת "בינוי (בנייה ועבודות הנדסה אזרחית)" הינו ראיה משמעותית לגבי סיווגו של המפעל לצורכי קביעת תחולתו של צו הרחבה. על-פי התרשמותנו מעדות מנהל הנתבעת דלעיל, שהתייחסה לעבודה המתבצעת על ידי הנתבעת, עולה כי הנתבעת, בחלקה, עוסקת/עסקה למעשה בפעילויות שסיווגן בענף הבניה. משאלה הם פני הדברים נטל ההוכחה "נשאר" אצל התובעים - לשכנע/להראות כי עיקר עיסוקה של הנתבעת הינו בתחום ענף הבניה והחשמל. להדגיש: הלכה פסוקה היא, כאשר קיים ספק אמיתי בעניין תחולתו של צו הרחבה, יש לבחון את מכלול העניין ולפסוק על פיו (ראה דב"ע נב/4-6 לעיל). 25. בחוק רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות, תשכ"ט-1969, הוגדר המונח "עבודות הנדסה בנאיות", והוא כולל ענף ראשי של "בניה". בתוספת לתקנות רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות (קביעת ענפים וחלוקת ענפים לענפי משנה), התשל"ד-1974, פורטו ענפי המשנה של "ענף ראשי- בניה", והם כוללים פעילויות הקשורות לבניה כגון שיפוצים והרחבת מבנים, חשמלאות, מיתקני מיזוג אוויר, מיתקני הסקה וחימום ומתקני קירור, פירוט הנכלל באופן חלקי בעיסוקה של הנתבעת. החוק האמור הוא חוק שאופיו מינהלי, אולם משדנים אנו במשמעותו של ענף עיסוק כלכלי אשר הוסדר בחוק על פיו, רשאים אנו להזקק להגדרות שנקבעו בהסדר החוקי ולהיות מונחים על פיהן (דב"ע נב/4-6 לעיל). 26. ראיה נוספת שהובאה לפנינו, היא כפי העולה ממכתב רשם הקבלנים, שצורף כנספח ת/1 לתצהיר עדותה הראשית של התובעת: "הריני להודיעך כי החברה שבנדון רשומה בפנקס מתאריך 2.8.88 בענפים הבאים: 160- חשמלאות א'2. 170- מתקני מיזוג אויר ב/2. 240- הנחת קווי תקשורת א/1. 250- הנחת קוי חשמל א/1." מנהל הנתבעת, מציין בסעיף 2(ב) לתצהירו: "האישור שצורף לתצהיר התובעת מאת רשם הקבלנים אינו מעיד אלא על כך שהחברה פנתה אל הרשם- ובקשה לרשום אותה אצל הרשם בענף זה או אחר - על מנת שתוכל לקבל על עצמה עבודות שונות-ותו לא. מאחר שעיקר עבודתה של החברה הוא במתן שירותים כאמור לבנקים ומוסדות גדולים העומדים על כך שנותני השירותים יהיו קבלנים רשומים.....אין הרישום מעיד על עיסוקי החברה בפועל..." 27. גם מן הראיות הנוספות, שהובאו, אין מסקנה חד משמעית או מסקנה אשר מתקבלת על דעתנו, לעניין תחולת צו ההרחבה כעמדת ב"כ התובעים, כפי שהודגש קודם לכן: נטל ההוכחה "נשאר" אצל התובעים. אופי עבודת המנוח 28. אכן, הצדדים חלוקים גם לעניין אופי עבודת המנוח. גם לעניין אופי עבודת המנוח, אל מול הראיות אשר לפנינו, אנו מתקשים ליתן הכרעה חד משמעית. 29. עיון בהסכם הקיבוצי מורה כי המושג "עובד" הוגדר בו כ"כל מנהל עבודה, עובד מקצועי בלתי מקצועי... העובד לפי תעריף שכר עבודה יומי, חודש וקבלני...". 30. מחד גיסא, טוענים התובעים כי המנוח הועסק כחשמלאי לכל דבר ועניין, טענה הנסמכת על שורה של אישורים המעידים על השכלתו כחשמלאי: תעודת הסמכה כחשמלאי ודו"חות תקופתיים מטעם "המכון הלונדוני וולטהאם פורסט קולג', וכן רישיון מטעם משרד העבודה והרווחה לעסוק בביצוע עבודות חשמל כעוזר חשמלאי. התובעת 1 בסעיף 5 לתצהירה מדגישה:" כי בניגוד לנטען בכתב ההגנה של הנתבעת היה בעלי בעל השכלה של חשמלאי, והועסק ככזה על ידי הנתבעת....ידוע לי משיחות עם בעלי כי הוא עסק בתחום החשמל במסגרת העסקתו אצל הנתבעת". התובעת 1 נחקרה על תצהיר זה, והוסיפה על כך בעדותה. 31. מאידך גיסא, טוענת הנתבעת להיות המנוח עובד פשוט-עוזר לפועל, ועניין השכלתו וכישוריו מארץ מולדתו אינם רלבנטים. מנהל הנתבעת מציין בסעיף 11(ג) לתצהירו: "נדהמתי לשמוע...על כך שהתובעת הציגה מסמכים המראים, כי המנוח היה חשמלאי מוסמך באנגליה ארץ מוצאי. הדבר לא היה ידוע לי עד עתה. המנוח לא טען מעולם שהוא חשמלאי או חשמלאי מוסמך, ולא הציג תעודה כלשהי המראה כי הוסמך להיות חשמלאי. בראיון ערב קבלתו לעבודה אמר לי המנוח, שהוא מורה בבית הספר". עוד הוא מוסיף, בסעיף 11(ד) לתצהירו:"המנוח היה פועל פשוט... תפקידו של המנוח היה להגיש כלים ולקחת כלים.... לעיתים קרובות שימש כנהג, ועל פי רוב שימש כשליח... או במילים אחרות- שוליה...המנוח לא הראה גם כל יכולת , כישורים או יוזמה ולא הראה כל רצון להתקדם.." מר חורחה אמבום, עד הנתבעת, לשאלה: "האם למנוח היתה הסמכה?" השיב "בזמנו בסוף הפרויקט של משען זה היה סוף 1991 משהו כזה, הוא אמר לי וגם ראיתי שהוא קיבל בדואר תעודת עוזר חשמל". 32. מן הראוי להטעים, כי תחולת ההסכם תלויה במה עוסקים המעבידים ואין זה חשוב במה עוסק העובד. עניין זה עולה בקנה אחד עם הלכה שנפסקה בבית המשפט העליון (בערעור על פסק-דין בהליך שהוגש לבית המשפט המחוזי טרם הקמתם של בתי הדין לעבודה), שם נאמר: "תחולת ההסכם [הקיבוצי] תלויה במה עוסקים המעבידים. אין זה חשוב במה עוסק העובד... עובד העוסק בתפרות בענף ייצור נעליים זכאי לשכר כקבוע בצו, אפילו אין הוא יוצר נעליים, ובלבד שהמפעל שבו הוא עובד יהא נמנה על ענף ייצור נעליים. אם חל ההסכם על מפעל המייצר נעליים, הוא חל גם על השוער והמזכירה שהם עצמם אינם עוסקים בייצור הנעליים. אך אם אין המפעל נמנה על ענף ייצור נעליים, לא נודעה חשיבות לשאלה במה עוסק העובד. ההסכם הקיבוצי אינו חל על המפעל וממילא אינו חל על עובדיו" (ראה ע"א 53/71 רוזן ואח' נ' י. ליזרוביץ, פ"ד כו(52 ,48 (1). 33. לסיכום, מהעובדות שלפנינו, כפי המפורט לעיל, אין מנוס מלקבל את עמדת הנתבעת, והיא- שעיקר תחומי עיסוקה אינם כלולים בפועל בענף הבניה. כאשר קיים ספק בנושא זה של תחולת צו ההרחבה על הנתבעת-ספק זה פועל לרעת התובעים, שעליהם נטל הראייה להוכיח את תחולתו של צו ההרחבה. התובעים לא הניחו לפנינו תשתית ראייתית מספקת לגירסתם הנ"ל, דהיינו- לא הרימו את נטל ההוכחה. לאור האמור, אנו קובעים כי לא חלות על הצדדים הוראות ההסכם הקיבוצי ו/או צו ההרחבה בענף הבניה. מחלוקת נוספת בין הצדדים היא על היקף המשרה אותה עבד המנוח. 34. עול ההוכחה באשר לתקופת עבודה ושעור השכר לרבות היקף משרה, כפונקציה לעריכת החישוב, מוטל על התובע. (ראה: דיון נד/3-23, חיים פרינץ נ. נתי גפן ואח', פד"ע כו, 547). 35. לתיק המוצגים הוגשו מסמכים רפואיים המעידים, למצער, כי המנוח וזאת בשל מחלתו - אשר שבה אליו בפעם השלישית, כמעט ולא עבד בשנת 1993. גם בשנים שקדמו, נעדר המנוח רבות מעבודתו, אם לטיפולים כימותרפים ואם לחופשות מחלה. הווה אומר, מדובר במחלה ממושכת, שככל הנראה, גרמה למנוח למצות את מלוא מכסת ימי המחלה שעמדו לזכותו. למרות זאת, המשיכה הנתבעת לשלם למנוח משכורת מלאה וקבועה, לאורך כל תקופת מחלתו, לפנים משורת הדין. יש להדגיש, הנתבעת יכלה לשים את "ראשה בחול", להתנער מהעובד ולהוציאו, במקרה הטוב, ל"חופשה ללא תשלום". הנתבעת, כטענתה, מתוך רחמים והיכרות אישית עם הנתבע ובני משפחתו ביכרה לעמוד לצד המנוח, ולשלם לו את משכורתו המלאה. 36. מנהל הנתבעת מציין בסעיף 7 ותתי סעיפיו לתצהיר:"על פי הידוע לי, חלה המנוח בסרטן בשנת 1991, והחל להעדר מן העבודה לצורך טפולים רפואיים. באמצע שנת 1992 חזר המנוח לעבוד תקופת זמן קצרה באופן די מלא, עד ששוב התגברה מחלתו והוא החל להחסיר ימי עבודה...במשך השנים נוצרו יחסי ידידות ביני לבין המנוח ואשתו. ועקב מחלתו של המנוח הרגשתי שאני חייב לעזור להם...על אף שכבר בשנת 1992 החל המנוח להעדר ימים ושעות רבות בשל טיפולים, על פי הוראותי נרשמו לזכותו בכרטיסי הנוכחות שלו ימי עבודה שלמים...מסוף 1992 ובכל שנת 1993 לא עבד המנוח כלל". 37. עד הנתבעת, מר חורחה אמבום מציין בסעיף 5 לתצהירו: "למיטב זכרוני ריצ'רד עבד באופן לא רצוף בשנת 1992. בשנת 1993 ריצ'רד לא עבד כלל וזכור לי שהייתי רואה אותו מפעם לפעם במשרדי ציאור, יושב במשרדים ליד הפקידות ואינו עושה דבר". ועל כך הוסיף בעדותו: "....היה תקופה שהוא עבר טיפולים הוא היה מקבל אותם ביום רביעי, ביום חמישי הוא כבר לא יכול היה לעבוד. הוא בחר יום רביעי כדי לחזור ביום ראשון....אחרי חודש אוגוסט הוא בכלל לא היה הולך לעבודה רק נמצא במשרד... הוא היה עוזר לפקידות...ממש לא היה נעים להיות בבית, הוא רצה להחזיר מה שהיה מקבל בתור משכורת, לכן בא להיות איתנו במשרד. הוא היה איש נחמד. יותר מזה אם יש מילה" (עמ' 38 לפרוטוקול, שורה 9 ואילך). 38. מסקנתנו: על פי התרשמותנו מהעדויות ומכלול הראיות כפי שהוצגו בפנינו, יש לקבל את עמדת/טענת הנתבעת, לעניין אי עבודת המנוח אצלה לפחות 9 חודשים לפני פטירתו ובכלל-לפיכך, לא חלה עליה החובה להעסיקו ומכאן לבטחו בגין תקופה זו, כנטען בתביעה. מסקנתנו כנ"ל התבססה על התרשמותנו הכללית, כמפורט לעיל, דגש על עדותו של מנהל הנתבעת שנראה כמשיח את העובדות לפי תומו. 39. בנסיבות העניין, חרף דחית התביעה, ראוי לקבוע שכל צד ישא בהוצאותיו. הערה נוספת: בשלבי ההתדיינות הראשונים הביע מנהל ובעלים הנתבעת נכונות לבוא לקראת התובעת וילדיה, בסכומים כאלה ואחרים, לפנים משורת הדין, אולם הצעות אלו נידחו כפי שנדחו וגם בשלב זה לא בלתי ראוי, גם אם נשתנו הנסיבות הכלכליות, לפנות למנהל/בעלים הנתבעת, שמא ניתן לבוא לקראת משפחתו של העובד ז"ל, אם אכן תהיה פניה כזו. נטל ההוכחהצו הרחבהצווים