הרקע 1. אדם שכר מכונית, בשלב מסוים נהגה במכונית נהגת אשר התנגשה חזיתית במשאית. שני כלי הרכב נפגעו באופן קשה. הוגשו שתי תביעות שאוחדו לתשלום הנזקים לכלי הרכב. תביעה אחת של חברת הביטוח כלל שביקשה לקבל את דמי הנזק שנגרם למשאית. תביעה שנייה של חברת ההשכרה אשר ביקשה לקבל את דמי הנזק שנגרם למכונית. השאלה העיקרית שהתעוררה היא האם יש מקום לחייב את שוכר הרכב או הנהגת, שהיתה נהגת צעירה בעת התאונה, בדמי הנזק, למרות שלא היו מודעים לסעיף, שהופיע באותיות קטנות בגב הסכם השכירות, אשר קבע כי אין ביטוח לנהג צעיר. כפי שיפורט בהמשך אין לתת תוקף לסעיף הנ"ל, ואין לחייב את השוכר או הנהגת בדמי הנזק, אלא יש לחייב את חברת ההשכרה היות שלא דאגה להביא לידיעת השוכר את דבר העדר הביטוח לנהג צעיר. חברת ההשכרה חייבת לשאת בעצמה בנזק שנגרם לשני כלי הרכב בתאונה. אין לתת תוקף לסעיפים בחוזה, שהופיעו באותיות זעירות בגב הסכם השכירות. בנסיבות יש לראות את חברת ההשכרה כמעין מבטחת של המכונית, עקב המצגים שהציגה, כאילו הרכב מבוטח בביטוח מלא. 2. השאלה היא מי ישלם פיצוי בגין תאונה שהתרחשה לאחר שאדם ששכר מכונית פג'ו 205 (או אחיו) איפשר לנהגת נוספת לנהוג. הנהגת גרמה לתאונה, המכונית ניזוקה וכן רכב נוסף. חברת ההשכרה מבקשת כי שוכר הרכב והנהגת ישלמו את דמי הנזק, כך גם חברת הביטוח של המשאית. מקור התקלה "באותיות קטנות" המופיעות בגב הסכם השכירות שקבעו כי ברכב לא ינהג מי שלא שכר את הרכב או נהג צעיר. הגבלה זו לא הופיעה בחזית המסמך. בנסיבות כאלה, כפי שיפורט, אין לתת תוקף לאמור בגב ההסכם באותיות זעירות. קיימת מחלוקת בין שתי חברות ביטוח וחברת ההשכרה באשר לכיסוי הנזק. המדובר בשתי תביעות שאוחדו, חברת ההשכרה מבקשת הטבת הנזק מהמבטחת שלה ואילו חברת הביטוח של המשאית שנפגעה מבקשת לקבל את הסכומים ששילמה להטבת הנזקים. העובדות והמחלוקות 3. מעשה שהיה כך היה. הנתבע 1 מר רבין שלמה (להלן: "השוכר") שכר מכונית וחתם על הסכם עם התובעת "גלגל השכרת רכב בע"מ", (להלן: "חברת ההשכרה"). ההסכם כולל עמוד ראשון שבו מופיעים פרטים שונים בצורה של טבלה כגון שם השוכר, תנאים מיוחדים במקרה של תאונה, הסרת אחריות במקרה שנגרם נזק למרכב תחתון צמיגים, הוראות לגבי תשלומים, תקופת השכירות, וכן ביטול השתתפות עצמית למקרה של תאונה או נזק לרכב, פרטי כרטיס אשראי וכו'. כמו כן נאמר כי הביטוח מותנה בנעילת רב בריח או הפעלת אזעקה או אימובילייזר. אין למצוא בעמוד הראשון כל הגבלה באשר לנהיגת נהג נוסף או צעיר. 4. בפועל נעשה ברכב שימוש ע"י השוכר או אחיו ובשלב מסוים נהגה ברכב גב' תמר דהן (להלן: "הנהגת") אשר גרמה לתאונה קשה. הנהגת נפגעה קשה ואיבדה את זכרונה, אולם הורשעה על פי הודאתה בבית המשפט לתעבורה בירושלים. הנהגת נתבעה לשלם את הנזק לשתי המכוניות, יחד עם השוכר. חברת ההשכרה טוענת כי שוכר הרכב התיר לגב' דהן לנהוג במכונית בניגוד להסכם ההשכרה ולכן חייבים הוא, וגם הנהגת לשלם עבור הנזקים שנגרמו למכונית. כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "כלל") אשר ביטחה את הרכב השני שנפגע בתאונה (המשאית) תובעת את חברת ההשכרה ואת הנהגת גב' דהן בטענה שהנהגת אחראית לתאונה וחברת ההשכרה אחראית כבעלים וכמרשה. 5. חברת ההשכרה תבעה גם את חב' הביטוח סהר-ציון שביטחה אותה (להלן "סהר") אשר דחתה תביעתה לתגמולי ביטוח עקב טענתה להעדר כיסוי ביטוחי בפוליסה לנהיגת גב' דהן- נהגת צעירה. סהר טענה כי הביטוח הוא לנהגים מעל גיל 21 בלבד. מהתביעה הראשונה שהיא תביעת חברת ההשכרה עולות 2 שאלות, האם יש מקום לחייב את שוכר הרכב או הנהגת בתשלום הנזק. וכן האם יש מקום לחייב את חברת הביטוח סהר אשר ביטחה את חברת ההשכרה. חברת ההשכרה טוענת כי אין בפוליסה התנאה לפיה לא ישולמו תגמולי ביטוח אם ינהג ברכב נהג צעיר מתחת לגיל 21, לכן חייבת סהר בדמי הנזק. בתביעה השניה יש לברר אם יש מקום שהנהגת או חברת ההשכרה יישאו בנזק שנגרם למשאית, וכמובן האם חברת סהר אחראית כמבטחת של חברת ההשכרה, גם לנזק של המשאית. טופס ההשכרה 6. עיון בטופס ההשכרה מראה כי הטופס מכיל תנאים מיוחדים רבים בחזיתו כגון: תנאים להארכת השכירות, אישור לחיוב החשבון, אישור כי כל נזק או קלקול למכונית בגלל נסיעה שלא על כביש סלול באספלט ישא בו השוכר. עוד נאמר, כי הביטוח אינו מכסה מרכב תחתון וצמיגים. עוד נאמר מפורשות בכתב יד כי "כולל ביטוח השתתפות עצמית למקרה תאונה או נזק 500$ ומע"מ". אין כל אזכור בחזית בדבר איסור נהיגת הרכב על ידי נהג אחר או נהג צעיר. בגב הטופס מופיעים תנאי הסכם ההשכרה. 7. השוכר טען, כי הוחתם על הטופס, אולם עותק מהטופס לא הושאר בידו. החתימה נעשתה בחפזון ומכאן שלא ידע ולא יכול היה לדעת על ההגבלה לגבי נהג צעיר, וכמובן שגם בני משפחתו, משפחת רבין, לא ידעו על ההגבלה הנ"ל. עיון בגב הטופס - תנאי הסכם ההשכרה - מגלה אותיות זעירות, קשות לקריאה. גב הטופס מכיל כ-70 פסקאות, מחולקות ל-27 סעיפים. הגבלה לגבי נהג צעיר מופיעה באותיות זעירות כתת סעיף 4(1) מ-6 תתי סעיפים, כתת סעיף אחרון. סעיף 5 (ג) אוסר על נהיגה של מי שאינו השוכר או שלא חתם על הסכם ההשכרה, עד כמה שהמילים ניתנות לפענוח. 8. באשר לשאלת העדר הידיעה של השוכר לגבי ההגבלות הנ"ל, יתכן כי גם אילו נמסר עותק הטופס לשוכר, ספק אם היה מקום לאכוף תנאים אלה. תנאים עיקריים ובסיסיים חייבים להופיע בחזית הטופס בצורה מודגשת, בדומה להגבלות האחרות שהופיעו. 9. השוכר ביקש פטור מלא מהשתתפות עצמית. הדבר נאמר מפורשות בחזית הטופס, מכאן שאילו ידע שאין ביטוח לנהגת, לא היה מאפשר לה לנהוג. הדבר מחזק את גרסתו כי לא ידע על ההגבלה. הנהגת גרמה לתאונה. האם יש רשלנות תורמת של הנהג ברכב השני. 10. לפני שנבדוק את הטענות המפורטות של הצדדים בסיכומיהם, יש לקבוע בסוגייה העובדתית המתייחסת לנסיבות התאונה. הנהגת הודתה והורשעה בכך שסטתה ממסלולה ופגעה ברכב שבא ממול. סע' 42 א' ו - 42 ד' לפקודת הראיות מעבירים את הממצאים למשפט אזרחי. הממצאים בתיק הפלילי הם ראיה לכאורה אלא שלא הובאו ראיות לסתור ומכאן שיש לקבל את הממצאים כמחייבים. עקב הודאת גב' דהן והרשעתה חלים הוראות סעיפים 42 א' ו - 42 ד' לפקודת הראיות כממצאים מהמשפט הפלילי כאילו נקבעו גם במשפט אזרחי זה. 11. באשר לטענת אשם תורם של נהג המשאית: לא הובאו ראיות לעניין זה, הנהג השני לא נחקר ולא ניתן לקבוע אשם תורם של נהג המשאית. המסקנה היא, כי הנהגת היא שגרמה לתאונה. אין מסקנות אחרות. המסקנה היא ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט אזרחי. הנהגת טענה, כי היה אשם תורם אולם התקשתה להוכיח זאת עקב הפגיעה הקשה שספגה, אובדן הזיכרון, העדר חקירה של הנהג השני, וכמובן פסק הדין המרשיע במשפט הפלילי. נשאלת השאלה מי ישא בנזקים שנגרמו לשני כלי הרכב. טענות הצדדים בסיכומיהם: תביעת חברת הביטוח כלל 12. בסיכומים שהגיש עו"ד ד"ר א. ורשה מטעם חברת כלל (סיכומים שהיו ערוכים היטב), טען כי חברת ההשכרה אחראית מכח היותה בעלים ומעין מבטחת של הנהגת ומכוח היותה מתירת השימוש ברכב. וכן טען כי הנהגת אחראית באשר גרמה ברשלנותה לתאונה. חברת כלל מבקשת פיצוי בסך 92,634 ₪. 13. עו"ד א. ברקאי, שהגיש את הסיכומים מטעם הנהגת, טען כי נהג המשאית אחראי לתאונה. כמו כן, טען כי הנהגת פנתה לחברת כלל כדי לקבל את פרטי הממצאים בטכוגרף (הרושם את פרטי הנסיעה של המשאית), אולם הממצאים לא הועברו ובכך גרמה התובעת נזק ראייתי לנתבעת ולא אפשרה לה להוכיח אחריותו של נהג המשאית לתאונה. לכן יש לקבוע אחריות תורמת לנהג ברכב השני. לעניין זה יש לקבוע, כי לא ניתן להוכיח עובדות, על ידי העדר ראיות, בשונה מראיות. אמנם, העדרה של ראיה או אי גילוי של ראיה בנסיבות מסוימות יוצרות חזקה לחובת מי שלא הביא את הראיה, אולם במקרה זה אין די בחזקה כזו כדי להפוך את הממצאים שנתקבלו בתיק הפלילי. מכאן, שלא ניתן לקבוע אחריות או אחריות תורמת לנהג המשאית. 14. עוד טוען עו"ד ברקאי בשם הנהגת, כי שוכרי הרכב, משפחת רבין, ידעו על קיומה של ההגבלה בביטוח ולכן חייבים היו להזהיר את הנהגת כי אין כיסוי ביטוחי לנזקי רכוש. מכאן שהם האחראים לנזק וזאת מכח מדיניות משפטית נאותה. לעניין זה יש לקבוע, כפי שיפורט בהמשך, כי שוכרי הרכב לא היו מודעים להגבלה בביטוח הרכב לנהג מתחת לגיל 21. טופס ההשכרה לא כלל אזהרה ברוח זו, והדברים הופיעו רק באותיות זעירות בגב הטופס, כסעיף אחד מתוך עשרות סעיפים של התנאים הכלליים. מטעם זה, בין השאר, אין לשוכרים כל אחריות כלפי הנהגת היות שאפשרו לה לנהוג בתום לב, ללא שהיו מודעים להגבלת הביטוח. (עניין זה יפורט בהמשך הפסק). 15. עוד טוען עו"ד ברקאי, בא כח הנהגת, כי הנהגת נפגעה קשה, הועברה מחוסרת הכרה לביה"ח, טופלה במחלקה לטיפול נמרץ והמשיכה טיפול במחלקות ביה"ח במשך תקופה ממושכת ולאחר מכן הועברה להמשך אשפוז במחלקה לאשפוז נוירולוגי בתל השומר. לנתבעת נזקים נוירולוגים, הפרעה בדיבור, בזיכרון ובריכוז עקב פגיעת ראש קשה, מכאן נטען שלא היתה משמעות רבה להודאתה בביהמ"ש והדבר נעשה כדי להימנע ממשפט פלילי שלא היתה יכולה לעמוד בו. 16. יש להצטער על מצבה הקשה של הנהגת. כמו כן, יתכן שההרשעה לא היתה מלווה בהליך קבלת ראיות באופן המבסס את אחריות הנהגת היות שהיתה הודאה. בנסיבות כאלה, יתכן שאילו לא היתה מודה, ואילו נערך משפט ממשי, לרבות חקירות של נהג המשאית ועדים נוספים, יתכן שהתמונה שהיתה מתקבלת היתה שונה. יחד עם זאת, בשלב זה ידי ביהמ"ש האזרחי כבולות. ביהמ"ש קובע בהתאם לנטלי ראיה, ומבחינה זו ידה של הנהגת על התחתונה, בייחוד לאחר שאין בפניי כל ראיות שיסתרו את אחריותה לתאונה. 17. מוסיף עו"ד ברקאי וטוען כי התובעת, חברת ביטוח, חבה בחובות מן הצדק, ובמקרה שאין כיסוי ביטוחי לנהגת, לא היה מקום להגיש את התביעה משיקולי צדק ומוסר. היה מקום להפעיל שיקול דעת ולהימנע מתביעה עקב המקרה הקשה והפציעה הקשה. מנגד טוען עו"ד ורשה, ב"כ כלל, כי הנתבעת צפויה לקבל פיצויים בסכומים גבוהים להטבת נזקי הגוף שלקתה בהם. הטענות הנ"ל הן טענות במישור המוסרי, יתכן שהיה מקום להימנע מהתביעה משיקולי צדק במובן הרחב, אולם מבחינה חוקית לא היתה מניעה להגשת התביעה. (על המתח שבין צדק לצדק חוזי, ראה פרידמן וכהן, "חוזים", כרך א' 1991, 17, 20על ניצול של חופש החוזה והתיאוריות המודרניות בדיני חוזים ראה שם, בעמ' 70). תביעת חברת ההשכרה גלגל קאר השכרת רכב בע"מ 18. חברת ההשכרה טוענת, כי רכב הפג'ו שהושכר נפגע קשה, נגרמו נזקים בסך 52,577 ₪. היא מבקשת שהשוכר והנהגת ישלמו את הנזק, וכמו כן תבעה את המבטחת שלה, חברת סהר. 19. חברת סהר, המבטחת של חברת ההשכרה, טוענת כי לא התבקש בפוליסה כיסוי לכל נהג באופן כללי, אלא רק לנהגים שגילם מעל 21 שנים. עוד נטען כי מר אילן לוי הודה בחקירה נגדית כי נהג מתחת לגיל 21 אינו מבוטח. (אולם טען כי חברת ההשכרה מבוטחת). 20. סהר טענה כי חברת ההשכרה מעולם לא ביקשה כיסוי ביטוחי לנהג מתחת לגיל 21, וחברת ההשכרה היתה מודעת להעדר כיסוי כזה. לכן נטען כי חייבת היתה "להזהיר" את השוכר בפה מלא ולא באותיות קטנטנות בדבר הגבלת גיל הנוהג או כל תנאי אחר, אשר ישלול את הכיסוי הביטוחי לנהג. חברת ההשכרה מול חברת הביטוח סהר 21. חברת ההשכרה לא טרחה לבטח עצמה לגבי נהג מתחת לגיל 21. חברת ההשכרה שעיסוקה בהשכרת כלי רכב, יש להניח כי היא בעלת מיומנות מתאימה ונעזרת בייעוץ מתאים בעשיית פוליסות. היחסים בין חברת ההשכרה לחברת הביטוח הם יחסים של גופים שווי כוחות, פחות או יותר. כאשר חברת ההשכרה בחרה להקטין את ההוצאות על ידי ויתור על ביטוח לנהגים צעירים, ולא הזהירה כראוי את השוכר, לא תוכל להטיל את האחריות למחדלה על חברת הביטוח. 22. חברת ההשכרה טענה כי אין חריג בפוליסה השולל כיסוי מנהג צעיר אלא שהעדר חריג אינו יוצר כיסוי כאשר אין כיסוי מלכתחילה. כאשר אין כיסוי, אין צורך בחריג. הפוליסה כוללת את שוכרי הרכב וכל נהג מעל גיל 21 שנים אין כיסוי לכל נהג באופן כללי. הפוליסה בסעיף א1, הרחבות ותוספות, קובעת כי "הפוליסה מורחבת לכסות כל נהג מעל גיל 21". "הסיכון המכוסה ע"י חוזה הביטוח הינו עניין הנתון להסכמת הצדדים". (ע"א 3182/02 אשד מהנדסים נ. המגן חברה לביטוח, פ"ד נח (2) 179, 188 ד'). פוליסה היא חוזה. אם נטענת אי בהירות בחוזה, הרי יש לבדוק את אומד דעת הצדדים בעת עשיית הפוליסה. מן הראיות מתברר, כי חברת ההשכרה היתה מודעת להעדר כיסוי לנהג צעיר. מנהלה אישר זאת. מנהל חברת ההשכרה אמר בחקירה הנגדית כי "ידעתי שאם אשכיר את הרכב לנהג מתחת לגיל 21, הנהג לא מבוטח". בנשימה אחת טען כי חברת ההשכרה כן מבוטחת. בדברים אלה יש סתירה פנימית. אם חברת ההשכרה מבוטחת, והיא משכירה רכב לנהג צעיר במודע, תוך מתן רשות לנהג צעיר לנהוג ברכב, הרי הנהג הצעיר מבוטח גם הוא בהכרח. מכאן ברור שחברת ההשכרה ידעה שלא היתה מבוטחת בביטוח לנהג צעיר. מכאן, שלשון הפוליסה תואמת את הסכמת הצדדים, לכן יש לתת תוקף להסכמת הצדדים. יש לקבוע כי כיסוי ביטוחי לנהג צעיר לא נתבקש ולא ניתן בפוליסה של סהר. חברת ההשכרה היתה מודעת להעדר כיסוי כזה והיתה חייבת להזהיר את שוכר הרכב בעניין זה. בנסיבות אלה אין לחייב את סהר-ציון חברה לביטוח בע"מ, היות שלא ביטחה נהג צעיר. גילוי נאות בחוזה אחיד 23. חוזה השכירות היה חוזה אחיד. בחוזה אחיד חייב הספק לכלול גילוי נאות של התנאים. גילוי נאות פירושו הדגשת עניינים מיוחדים המשולבים בחוזה לרבות תנאי פטור או העדר כיסוי ביטוחי. ההדגשה תבוא ע"י הבלטת הסעיפים באופן מיוחד. לעניין זה נאמר בספר, חוזים אחידים, נבו הוצאה לאור 1994, עמ' 57: "נודעת חשיבות לכך שהלקוח היה ער לנושאים עובדתיים מסוימים לאפשרויות השונות הכרוכות בהם או להימצאותם של תנאים מסוגים מיוחדים. הגילוי הנאות משתייך לאותם נושאים שהמחוקק מייחס להם בתחומים מסוימים חשיבות כה רבה עד שהוא קובע לגביהם הוראות בחקיקה. דוגמאות בולטות לכך קיימות בתחום הביטוח: בחוק חוזה הביטוח התשמ"א-1981 נקבעה במפורש חובת הבלטה של תנאים המסייגים את חבות המבטח. נקבע בחוק כי תנאי או סייג לחבות המבטח או לתקפה יפורטו בפוליסה בסמוך לנושא שהם נוגעים בו או יצוינו בה בהבלטה מיוחדת. תנאי או סייג שלא נתקיימה בהם הוראה זו, אין המבטח זכאי להסתמך עליהם...". 24. חובת הגילוי הנאות משמעה, לעניין זה, הסבת תשומת לבו של הלקוח באופן מיוחד לאותם עניינים, יוצאי דופן המשולבים בחוזה. המחברות מביאות דוגמה שתנאי אשר לא היה מקפח בנסיבות העניין, אולם יצר סיכון מיוחד עבור הלקוח, למרות שהוסדר בנספח מיוחד, היה צורך לשלבו גם בחלק המרכזי של החוזה בצורה מודגשת. (ראה: ורדה לוסטהויז וטנה שפניץ, חוזים אחידים, נבו הוצאה לאור - 1994, עמ' 57, 58). במקרה זה לא רק שלא היתה הבלטה של העדר הכיסוי לנהג צעיר אלא שסעיפים חשובים הופיעו בגב הטופס באותיות זעירות. אותיות זעירות בחוזה אחיד 25. השוכר טען כי לא נמסר לו עותק של הסכם השכירות ולכן לא יכול היה לדעת על ההגבלות לגבי נהג צעיר. טענה חילופית היתה שהתנאים הכלליים נקבעו בגב הטופס באותיות זעירות. השוכר טען כי הרכב לא נמסר במשרד של חברת ההשכרה, אלא בבית פרטי, בחיפזון בשעה 7:00 בבוקר כאשר מיהרו לעבודה, לא הושאר עותק של הסכם השכירות ולא נאמר שיש הגבלה לגבי נהג צעיר. השוכר טען כי חוזה השכירות האחיד נערך באותיות מינימאליות, באופן שלא ניתן לקריאה. האותיות בגודל של כ - 0.5 מ"מ לאות, בניגוד לתקנות הגנת הצרכן (גודל האותיות בחוזה אחיד), התשנ"ה - 1995 שקבעו: "גודלן המזערי של אותיות בחוזה אחיד יהיה 2 מילימטרים". יש לקבוע כי אפילו אם קיבל השוכר עותק מהחוזה לא היה מחויב ע"י התנאים שהופיעו בגב הטופס באותיות זעירות, בין השאר עקב גודלן של האותיות שהיה קטן מדי, בניגוד לחוק הגנת הצרכן. בת.א. 16058/01 ברדוגו נ. אקטיביטי תיירות (השופטת ד"ר אגמון גונן) נטען בין השאר כי החוזים בטלים בשל גודל האותיות בהם, הקטן מהגודל המינימאלי שנקבע בתקנות הגנת הצרכן (גודל האותיות בחוזה האחיד) תשנ"ה - 1995. 26. נקבע שם כי מטרתו של חוק הגנת הצרכן הוא להגן על הצרכן מפני מעשי מרמה עושק והטעייה, להבטיח שיעמוד לרשותו מידע מלא על טיב העסקה ופרטיה לכן, כתיבת הוראות מהותיות בחוזה באותיות קטנות, הנסתרות מעיני הצרכן מהווה הטעייה - הטעייה מהותית. 27. לענייננו, ממידת "קל וחומר" חל האמור ביתר שאת. לא רק שהאותיות היו קטנות אלא שהחוזה לא נמסר כלל לעיון השוכר. התוצאה במקרה זה היא ביטול הסעיף בחוזה ההשכרה. דיני חוזים: גמירות דעת, ותום לב 28. בעוד שחב' ביטוח אינה רשאית להסתיר או להבליע תנאים מהותיים ובייחוד תניות פטור, באותיות קטנות, יש דרישה דומה בחוק הגנת הצרכן לגבי חוזים אחידים לרבות חוזים להשכרת רכב, בנוסף יש להחיל דרישות אלה מכוח דרישת תום לב (ס' 12 וס' 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973). כמו כן, אין להתעלם מהכלל הבסיסי בדיני חוזים המופיע בסעיפים 2 ו - 5 לחוק החוזים (חלק כללי), המתייחסים לגמירת דעתם של הצדדים לעשות את החוזה ולהסכים לסעיפיו. במקרה זה השוכר סבר כי במסגרת השכירות כלול ביטוח מלא כולל ביטול השתתפות עצמית. השוכר לא היה מודע ולא הודע לו על כל סייג לכיסוי הביטוחי. לא קיבל העתק של ההסכם ואף אילו קיבל ספק אם היה מודע לאותו סעיף באותיות זעירות שהסתתר בין סעיפים רבים בחלק האחורי של הטופס. 29. המסקנה היא שחוזה שכירת רכב הכולל בתוכו למעשה גם חוזה ביטוח, חייב להדגיש ולהפנות את השוכר/המבוטח לסעיפי פטור המסייגים חבות המבטח/המשכיר, וזאת מכוח דיני החוזים ודיני הביטוח. 30. במקרה זה חלה הקונסטרוקציה של ביטול או שינוי תנאי מקפח בחוזה אחיד בביהמ"ש (ראה לוסטהויז ושפניץ, חוזים אחידים, שם עמ' 181). גם מכוח דיני חוזים רגילים ודיני ביטוח ניתן להתעלם מהסעיף ויש להחיל את ההסכם הרגיל והביטוח הרגיל שעשו הצדדים (חברת ההשכרה והשוכר) ביניהם, הסכם שאין בו הגבלה לנהגים צעירים. לעניין שימוש לא הוגן בתניות פטור ואיסור על שימוש בתכסיסים פסולים לשלילת זכותו של הזולת. ראה: "תום לב ותנאים מכללא", מנחם מאוטנר, פרידמן וכהן "חוזים" כרך ג', הוצאת אבירם 2003, עמ' 359, 360, 370. לעניין הסתמכות על תניות פטור כנוגדת דרישת תום לב ראה ע"א 148/77 רוט נ. ישופה בע"מ, פד"י ל"ג (1) עמ' 639, 640. במקרה זה, סטייה מההסכמה החוזית הלכאורית שבאה לביטוי בסעיפי הפטור באותיות קטנות בגב הטופס. לא רק שנכונה יותר במישור הערכי המוסרי השם דגש בין השאר על הרצון החופשי של הצדדים, או אחד מהם, במובן גמירות הדעת, אלא שגם בהיבט הכלכלי הרחב, היבט של יעילות ותועלת למערכת הכללית, אין לתת תוקף לסעיפי פטור המטילים אחריות והוצאות בלתי צפויות על כיסו המצומצם של הפרט. הטלת החיוב על חברת ההשכרה עקב הפרת חובת תום הלב 31. הפרת חובת תום הלב עשויה להטיל חובה על צד ואינה מצומצמת למניעות בלבד. ראה מאוטנר שם, עמ' 362 וכן ע"א 702/80 גלפנשטיין נ. אברהם, פד"י ל"ז (4) 113, 121. כמו כן, עשויה חובת תום הלב להביא להרחבת החיובים המוטלים על החייב היינו להגדלת זכויותיו של הנושה כלפי החייב (שם, עמ' 363). 32. בבג"צ 59/80 שרותי תחבורה ציבוריים ב"ש בע"מ פד"י לה (1) 828, 838, 839, נקבע מפי השופט ברק (דאז) כי קיום החוזה בתום לב אינו חובה מוסרית בלבד אלא סעיף 39 לחוק החוזים מאפשר במקרה של אי קיום החובה לשלם פיצויים או לפסוק אכיפה לעיתים התוצאה היא שלילת פיצויים או אכיפה לעיתים תוצאת ההפרה היא במתן כח לבעל החוזה האחר לפעול פעולות מסוימות בתחום החוזה שאחרת היו נחשבות להפרה, או שלילת כוח, הנתון לבעל החוזה המפר, על פי הוראות החוזה. מדברי הנשיא ברק עולה כי סעיף 39 לחוק החוזים הוא סעיף בעל השלכות רחבות המאפשר הטלת חיובים או שלילתם, פיצויים או אכיפה, הכל בהתאם לנסיבות. גם במקרה דנן, יש להטיל בין השאר את חובת הפיצוי בגין הנזק לכלי הרכב על חברת ההשכרה, בין השאר מכח הפרת דרישת תום הלב. הפרת חובת תום הלב ע"י חברת ההשכרה ושימוש בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) מטילים עליה חובות נוספים גם אם אינם מפורטים בחוזה עצמו, אך מתבקשים מן הצורך להביא להגשמת החוזה בדרך מקובלת ובתום לב. (ראה ע"א 188/04 צור חברה לביטוח בע"מ נ. ברוך חדד, פ"ד מ (3) 1. מכאן שאי גילוי ההגבלות לשוכר מטיל אחריות על חברת ההשכרה, בדומה לאחריות המוטלת על חברת ביטוח אשר אינה מגלה סייגים ותנאי פטור הכלולים בפוליסה. 33. בסיטואציה שנוצרה, חברת ההשכרה היא המבטחת למעשה של הרכב, בעוד שאת עצמה ביטחה בחברת הביטוח. חברת ההשכרה התרשלה, פעלה בחוסר תום לב, לא כללה תנאים מהותיים בחזית הטופס ולא גילתה לשוכר את ההגבלות הרלוונטיות. מכאן שהתקלה, האחריות להעדר הביטוח, מונחת לפתחה של חברת ההשכרה. לכן יש לנהוג בחברת ההשכרה כאילו היתה המבטחת שהעניקה ביטוח, לרבות ביטוח נהג צעיר. חברה המשכירה רכב לשוכר חייבת בעת ההשכרה להעלות מיוזמתה את השאלה מי מלבד השוכר ינהג ברכב, בין אם נהג אחר ובין אם נהג צעיר, וחייבת להודיע לשוכר על ההגבלות בביטוח. השוכר אינו חייב להעלות שאלות אלה מיוזמתו. 34. השכרת רכב על ידי תיירים או על ידי תושבים, נעשית לצורך טיול או עבודה. במקרים רבים נהגים מתחלפים ביניהם. אין זה נדיר שמספר אנשים נוסעים ברכב אחד ויתחלפו בנהיגה כדי להימנע מעייפות יתר ושמירה על רעננות הנהג, ויכולת נהיגה אופטימאלית. מקרים כנ"ל הם מקרים צפויים ונפוצים, כשם שהשוכרים אינם מעוניינים לשלם דמי נזק ואף מוסיפים תשלום כדי לא לשלם השתתפות עצמית, ברור שאינם מעונינים להיות חשופים לתשלום מלוא הנזק כאשר אחד הנוסעים החליף את הנהג בנהיגה. 35. לחברת ההשכרה ידע ונסיון עדיפים, ולכן בין השאר עקב דרישת תום הלב, חייבת היא להזהיר בכתב ובעל פה ולדאוג לכך שהנהגים שיתכן שינהגו ברכב יהיו בעלי כיסוי ביטוחי, ואם אין כיסוי ביטוחי, כגון נהג צעיר, יש לומר ולכתוב זאת מפורשות ובאופן ברור, במסמך אשר ימסר לשוכר. התנאים הנ"ל לא התקיימו במקרה זה, ומכאן שחברת ההשכרה היא שאחראית לנזקים, בכך שהכשילה את השוכר והנהגת, אשר נקלעו שלא מרצונם, ושלא במודע למצב בו הם נתבעים לשלם סכומים גדולים, באופן שאינו צודק במובן הרחב של המילה וגם מבחינה הדיון. 36. חברת כלל, אשר ביטחה את המשאית, תובעת את נזקיה בין השאר מחברת ההשכרה. חברת ההשכרה טוענת, כי אין יריבות היות שהנהגת אחראית לנזק. כלל טענה כלפי חברת ההשכרה, כי עליה לפצות אותה מכח אחריותה הישירה או העקיפה או השילוחית לקרות התאונה. 37. חברת ההשכרה טוענת, כי לא הובאו ראיות להוכיח אחריות עקיפה ישירה או שילוחית. אכן, הארוע עצמו לא היה בשליטת חברת ההשכרה, אולם חברת ההשכרה התיימרה לדאוג לכיסוי ביטוחי לעסקת ההשכרה, הדבר דומה לסוכן ביטוח המוכר פוליסת ביטוח, ולאחר מכן מתברר כי לא הודיע לחברת הביטוח. חברת ההשכרה משמשת במקרה זה גם כמעין מבטח 38. לענייננו, החוזה לא רק שהוא חוזה אחיד אלא שיש לו גם מאפיינים מובהקים של חוזה ביטוח. הסכם השכירות של הרכב כולל בתוכו גם הסכם ביטוח. השוכר אינו רואה מולו את חברת הביטוח, אלא את חב' ההשכרה. מכאן שביחסים של השוכר עם חברת ההשכרה יש לשלב כללים הנוגעים באופן רגיל ביחסי מבטח-מבוטח. 39. אין זה רצוי שע"י יצירת חולייה נוספת אשר מפרידה בין המבוטח לחב' הביטוח, חולייה שהיא חב' ההשכרה, ניתן יהיה לעקוף ולהתעלם מהדרישות שקבע המחוקק לעניין חוזי ביטוח. דרישות אלה המבוססות בין השאר על ניסיון החיים ועל לקחים מצטברים שהופקו מתוך תקלות בנושאי ביטוח, אין מקום שיושמטו ביחסים בין השוכר לחב' השכרת הרכב. גישתו של מנהל חברת ההשכרה מדגימה את הבעיה, לטענתו החברה מבוטחת אך הנהגת אינה מבוטחת. לעניין זה משמשת חב' ההשכרה מעין מבטח. חב' ההשכרה מבוטחת למעשה בביטוח משנה אצל חב' הבטוח סהר. הביטוח שעשתה חב' ההשכרה אצל חב' הביטוח אינו חופף את התנאים שהעניקה לשוכר הרכב. עובדות אלה מלמדות כי חברת השכרה ראתה את עצמה כמעין מבטח. תרצה - תעניק כיסוי ביטוחי, לא תרצה - לא תעניק. בעניין ע"א 4819/92 אליהו חברה לביטוח נ. ישר, פ"ד מ"ט (2) 749 נקבע: "חברת הביטוח לא תוכל להתנער מחבותה החוזית כל עוד לא הבהירה למבוטח את מהות הסייגים לחבותה זו, ואם סייגים אלו חבויים אי שם בין שורותיה הצפופות של הפוליסה שהוגשה למפקח על הביטוח בלי שהובאו לידיעת המבוטח, הרי נוצר פער בין הידוע למבטח לבין הידוע למבוטח, ופער זה עלול להכשיל את זה האחרון". השוכר היה צעיר, בן 21, לא היה מנוסה בענייני השכרת רכב ולא חייב היה לדעת, ללא שנאמר לו, כי יש הגבלות לגבי כיסוי ביטוחי לנהג צעיר, לנזקי רכוש. ממילא לא תוכל חברת ההשכרה להסתמך על סעיפי הפטור כלפי השוכר ואף לא כלפי הנהגת הצעירה שנהגה מכוחו. בע"א 8673/02 פורמן נ. גיל פ"ד נח (2) 375 נקבע כי, במקרה שהמזיק אינו המבוטח, אלא צד שלישי, עדיין יש לפצות את הניזוק אף שהפוליסה שהנפיקה חברת הביטוח עבור המבוטח לא הקיפה את הנזקים אשר נגרמו לניזוק, כאשר נעשה מצג שווא רשלני בפני המבוטח, כאילו קיים ביטוח. נקבע כי: "אריה ופורמן הציגו מצג שווא רשלני בפני נווה יפית, ולפיו היא מבוטחת גם בגין אחריותה כלפי עובדיהם של קבלני המשנה. בית המשפט מצא כי אריה ופורמן נטלו כלפי נווה יפית אחריות בגין מצגים אלה, וכי הסתמכותה של נווה יפית על המצגים אשר ניתנו במסגרת יחסים חוזיים, היתה סבירה. אשר על כן בדין קבע בית משפט קמא כי פורמן ואריה אחראים לנזקי נווה יפית - הם נזקי גיל". (שם בעמ' 380 ד'). באותו עניין פורמן היה סוכן הביטוח, והוא חוייב בין השאר עקב מצג שווא רשלני שיש ביטוח, בעוד שבפועל לא היה ביטוח לעובדים מסוימים. באותו עניין, בדומה לתיק זה, בסיס האחריות היה ביחסים חוזיים שהיו חיצוניים לחוזה הביטוח. הסוכן הציג מצג כאילו עשה ביטוח מתאים, בעוד שהביטוח היה מצומצם מדי. פסק דין ניו קופל 40. יש מקום לאזכר פסק דין רלוונטי שניתן לאחרונה ב - 19.9.04 בבית משפט השלום בת"א בת.א. 012085/03 ניו קופל נ. שי יעקב, ואוויס דן רכב תחבורה בע"מ. (נמצא באתר האינטרנט של בתי המשפט ובמאגר נבו). באותו עניין השכירה חברת השכרה ניו קופל את הרכב. הרכב בעת שהיה נהוג ע"י נהג בלתי ידוע או בלתי ניתן לאיתור, פגע מאחור ברכב של צד ג'. צד ג' הגיש תביעה להטבת נזקיו. היות שהפגיעה היתה מאחור, לא היתה מחלוקת כי הנהג הנעלם אחראי לנזק. חב' ההשכרה טענה כי אינה אחראית לעוולת הנזיקין שבוצעה ע"י מי ששכר את הרכב ממנה או מי שנהג מטעמו, וזאת עקב עקרון היסוד בדיני הנזיקין שאדם חב בגין עוולתו שלו בלבד, ולא בגין עוולת הזולת. (למעט חריגים המתייחסים לאחריות שילוחית של מעביד וכו'). 41. בית המשפט דחה את הטענה הנ"ל וחייב את חב' ההשכרה לשלם דמי נזק לצד שלישי. בין השאר נקבע כי כל חברת השכרה חייבת על פי חוק לבטח כלי רכב שהשכירה. הפרת החובה מהווה הפרת חובה חקוקה המקימה חבות בנזיקין. המפקח על התעבורה קבע כי חברות השכרה חייבות לעשות ביטוח צד שלישי לנזקי רכוש. נקבע כי קמה חבות ישירה כלפי צד ג', גם אם חב' ההשכרה לא עשתה ביטוח זאת מכח צו הפיקוח המחייב עשיית ביטוח וסעיף 68 לחוק חוזה ביטוח הקובע יריבות ישירה של צד שלישי כלפי המבטח (או כלפי חב' ההשכרה כאשר לא עשתה ביטוח). נקבע כי: "צו הפיקוח על מצרכים ושרותים (הסעת סיור, הסעה מיוחדת והשכרת רכב), התשמ"ה - 1985, קובע בסעיף 19 (7) כי תנאי לקבלת רישיון לחברת השכרת רכב הינו קיומו של ביטוח, להנחת דעתו של המפקח, לגבי כלי הרכב ותקופת תוקפו של הרישיון. סעיף 40(א) לאותו צו קובע : לא ישכיר אדם רכב השכרה ולא ימסרנו לשוכר אלא אם כן נתמלאו תנאים אלה: ... (2) קיים לגבי הרכב ביטוח כאמור בסעיף 19(7); מכאן למעשה טענתה של הנתבעת 2 כי אין היא מבטחת של הרכב, אינה יכולה לעמוד, באשר מחויבת היא בביטוח כאמור ואם לא עשתה כן, הרי הפרה חובה חקוקה ומכאן קמה חבותה בנזיקין. אציין כי טענת הנתבעת מתעלמת מהוראת המפקח על התעבורה אשר עוד ב- 1 במרץ 1989 קבע, כי קיימת לכל החברות להשכרה חובת ביטוח צד שלישי בגין נזקי רכוש בגין פגיעות של כלי רכב שכורים וזאת החל מיום 1.5.89. אותה הוראה של המפקח, הולדתה בשל ריבוי תלונות בגין תאונות של רכבים שכורים שנהגיהם לא אותרו. חוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981 (להלן:"חוק חוזה ביטוח") מקנה לצד השלישי זכות ישירה כנגד המבטח על אף שהצד השלישי אינו צד לחוזה הביטוח. קמה חבות המבטח - הנתבעת 2 - כלפי מבוטח הן מכח הסכם החכירה ואף אם הופר ולא קיימת פוליסת ביטוח, קמה חבות מכח צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסעת סיור, הסעה מיוחדת והשכרת רכב) התשמ"ה - 1985 המתנה את קיומו של רישיון השכרת רכב לנתבעת 2 בקיומו של ביטוח לרכב הנתבעת. מכאן הוראת סעיף 68 לחוק המקנה זכות עצמאית של צד שלישי כלפי המבטח. סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א- 1981 יוצר קשר ישיר בין הצד השלישי - התובעת - לבין הנתבעת 2 ומכאן שעל הנתבעת 2 לשאת בנזק שגרם רכב הנתבעת לרכב התובעת, הגם שנהגו של רכב הנתבעת לא אותר. הדברים הנ"ל יפים בשינויים המחוייבים גם לענייננו: החבות של חב' ההשכרה כלפי צד ג' (המשאית) היא חבות עצמאית, מכח החוק בין אם יש ביטוח של חב' ביטוח ברקע, ובין אם אין. חב' ההשכרה מהווה חב' ביטוח למעשה, ולצד שלישי (המשאית) זכות תביעה ישירה כלפי חב' ההשכרה, המשמשת מעין מבטחת של המכונית שהשכירה. שאלת הרשות הראשונית 42. הצדדים נחלקו בשאלת האם חלה הלכת הרשות הראשונית. מחלוקת זו היתה בין חב' ההשכרה למבטחת שלה חב' סהר-ציון. סהר טענה כי הלכת הרשות הראשונית אינה חלה על נזקי רכוש אלא על נזקי גוף בלבד ולכן אין להסתמך על "פס"ד אסרף". (ע"א 494/89 אסרף נ. אליהו פ"ד מ"א (3) 397). 43. כלל הרשות הראשונית שקבע ביהמ"ש העליון הוא שאין מניעה למסירת הרכב לנהג נוסף ע"י בעל הרשות הראשונית. אין זה מוצדק כי הגבלה פנימית של בעל הרכב האוסרת על הנוהג ברשותו למסור את הרכב לנוהג אחר תשפיע על היחסים בין מוציא הפוליסה לבין קרנית מן הראוי שהסיכון שהתממש יפול על המבטח. חב' ההשכרה עוסקת בנושאי השכרה כעיסוק עיקרי רשאית לעשות לעצמה ביטוח לפי צרכיה, צרכים היודעים לה היטב. אם חששה חב' ההשכרה שייעשה שימוש ברכב גם על ידי נהגים צעירים, רשאית היתה לעשות לעצמה ביטוח מתאים. 44. קשה להתרשם כי חב' ההשכרה לא היתה מודעת לצרכיה בתחום הביטוח או שהופתעה מחריגות של שוכרים מתנאי השכירות. אין ספק כי שוכרים חרגו מדי פעם בעניינים שונים, כגון נסיעה בשטח, מסירה לנהגים אחרים ואפילו אי תשלום חשבונות. כל הנושאים הנ"ל מהווים אצל חב' ההשכרה תקלות ידועות ונפוצות ולא היתה כל מניעה שחב' ההשכרה תערך בהתאם ותרכוש לעצמה פוליסה מתאימה. 45. עניין אסרף עסק ביחסים שבין שוכר הרכב וחב' הביטוח. באותו עניין נקבע כי "אין זה רצוי שהנפגע יצטרך להתדיין עם המבטח על מהותם המדוייק של היחסים הפנימיים בין בעלי הפוליסה לבין הנוהג". 46. כאן הצדדים שונים: התובעת היא חברת השכרה שהיא צד ישיר להתקשרות עם חב' הביטוח. כצד ישיר כפופה חב' ההשכרה לחוזה הביטוח כפי שנעשה. אין מקום לקבל את הטענה שיש לפרש את הפוליסה כנגד המנסח. במקרה זה, מהות הפוליסה היתה ידועה לשני הצדדים החברה והמבטח. חברת ההשכרה היתה מודעת לכך שלא עשתה ביטוח לנהגים צעירים, מכאן שאומד דעתם של הצדדים ידוע ואין צורך לפנות לפרשנות בייחוד כאשר מבחינה מילולית התמונה ברורה. 47. לעניין היחסים בין חב' ההשכרה לחב' הביטוח כלל שביטחה את המשאית. בנושא זה יש לקבוע כי חב' ההשכרה חייבת בנזק מול חב' הביטוח של המשאית. המשאית נפגעה עקב נהיגת הנהגת. השוכר ובאמצעותו הנהגת רשאים היו להסתמך על הבטחת חב' ההשכרה לקיומו של ביטוח מלא, כולל ביטול השתתפות עצמית, ללא סייג (ללא סייג שהיה ידוע). מכאן שיש לנהוג בחב' ההשכרה כמבטחת, לכן חייבת חב' ההשכרה גם עקב נהיגתה של מי שהיתה מעין מבוטחת: מכאן שיש לקבל את טענת חברת כלל כי חב' ההשכרה היא בבחינת מבטח. 48. חברת כלל מבטחת המשאית טענה כלפי חב' ההשכרה כי זו אחראית לפי הדוקטרינה של הרשות הראשונית (ראה לעיל) היות שיש לראות בה כאילו התירה גם לנהגת לנהוג ברכב. טענה זו מדוייקת מבחינה עובדתית לאחר שנתברר כי הסייגים בחוזה השכירות אינם חלים ולא הודעו לשוכר. במקרה זה, הרשות הראשונית לא היתה מסויגת בחוזה השכירות. מכאן שהיתה רשות בפועל, דהיינו הותר לנהגת לנהוג ברכב. 49. בעניין אסרף נעשה שימוש בדוקטרינת הרשות הראשונית כדי להתגבר על איסור נהיגה ע"י נהג צעיר. איסור שהיה בתוקף מכוח הסכם השכירות. ואילו במקרה זה הסכם השכירות היה שונה. לא היה בנמצא כל איסור לנהיגת הנהגת ומכאן שאין צורך בקונסטרוקציה המשפטית הנ"ל, וניתן להשתמש בקונסטרוקציה הפשוטה, קונסטרוקציה של הרשאה ראשונית ותו לאו, כפי שנקבע כבר בע"א 214/81 מדינת ישראל נ. פחימה ל"ט (4) 821 וכן ע"א 56/84 אל חדד נ. סלהב מ"א (2) 582 (מפי השופט ברק). 50. לענייננו, אין לקבוע כי הנהיגה ארעה תוך סטייה ממשית מתחומי הרשות שניתנה. הנהיגה היתה בתחומי הרשות שניתנה, ע"י חב' ההשכרה. סיכום 51. השוכר פטור מתשלום דמי נזק ואילו חב' ההשכרה חייבת בכל הנזקים עקב הטעמים הבאים. א. חב' ההשכרה לא גילתה לשוכר את ההגבלות על נהיגת נהג צעיר. ב. אין תוקף לסעיפים שהופיעו בדפוס זעיר בגב טופס ההשכרה. ג. חוזה ההשכרה הוא חוזה אחיד החייב לכלול גילוי ברור ונאות של התנאים. ד. גם מכח דיני חוזים רגילים, אי גילוי של העדר הביטוח מהווה חוסר תום לב, וכן מצג שווא רשלני, המטיל על חב' ההשכרה את החובה לשאת בנזקים בעצמה. ה. לפי דוקטרינת הרשות הראשונית, נתנה חב' ההשכרה הרשאה ראשונית לשוכר לנהוג, ללא שסייגה את ההרשאה ולכן אחראית היא גם לנהיגת הנהגת. ו. חברת השכרה חייבת מכח החוק לעשות ביטוח צד ג' לכל נהג, ולכן חייבת בנזקי המשאית - צד ג', גם אם לא עשתה ביטוח. ז. חברת ההשכרה משמשת כמעין מבטח ומכאן שחלים עליה חובות מכח חוק חוזה הביטוח,בדומה לחברת ביטוח. מכאן שיש יריבות ישירה בין צד ג' ובינה, ומוטלת עליה החובה לפצות את צד ג' (המשאית). התוצאה 52. התוצאה היא שחב' ההשכרה היא שחייבת, עקב הטעמים שפורטו לעיל, לשאת בנזקים בגין 2 המכוניות, הפג'ו והמשאית. לגבי המכונית, המכונית ממילא בבעלות חברת ההשכרה. חברת ההשכרה לא עשתה ביטוח מתאים לנהגים צעירים, ולא הודיעה לשוכר כי אין כיסוי לנהג צעיר, אלא הציגה מצג שיש ביטוח מלא, כולל ביטול השתתפות עצמית. מכאן שעליה לשאת בעצמה בנזקים שנגרמו למכוניתה. באשר למשאית, חייבת חברת ההשכרה בדמי הנזק מתוקף היותה מעין מבטחת של המכונית שגרמה נזק למשאית. הפרת חובת תום הלב ע"י חברת ההשכרה מטילה עליה חיובים נוספים גם אם אינם מפורטים בחוזה עצמו. חיובים אלה בין אם מתוקף היותה מעין מבטחת, ובין אם כצד לחוזה, מחייבים אותה בתשלום הנזקים. שאלת היריבות נפתרת ללא צורך בשימוש בקונסטרוקציה של הודעת צד ג' (הודעות שצורפו לתביעות). חברת ההשכרה כמעין מבטחת נושאת בנזקים שגרמה המבוטחת - הנהגת. 53. את הנהגת יש לחייב בנזקי המשאית בלבד, במקביל לחיוב חב' ההשכרה בנזקים הנ"ל. באשר ליחסים בין הנהגת לחב' ההשכרה. לא הוגשה הודעת צד ג' ע"י הנהגת, אולם מכח סעיף 84 לפק' הנזיקין, שקבע שיפוי בין מעוולים, אין צורך לשלוח הודעת צד ג' בין מעוולים במשותף. ראה גם א. גורן סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, הוצאת סיגא 2003, בעמוד 335. כפי שנקבע בפסק זה, האחריות הבסיסית לנזקי המשאית, לרבות החובה לשפות את הנהגת מוטלת על חב' ההשכרה. הנהגת טענה בסיכומיה כי השוכר אחראי כלפיה לאחר שלא הזהירה בדבר העדר כיסוי לנהג צעיר. כפי שהתברר האחריות למחדל זה, מוטלת על חברת ההשכרה. אין לחייב את שאר הצדדים, אין לחייב את השוכר אשר פעל בתום לב ודאג להשגת ביטוח מלא. היות שהנסיבות היו מורכבות והאחריות לא היתה ברורה, והצדדים פעלו ביעילות לברור התביעות, אין צו להוצאות. ניתן היום, 1 בנובמבר 2004, בהעדר הצדדים. המזכירות תשלח לצדדים. דניאל ארנסט, שופט חוזהגילוי נאותחוזה אחיד