הפעלת מזבלה ליד קרקע פרטית 1. זוהי תביעה למתן צו מניעה וצו עשה קבועים וכן עתירה לפיצול סעדים.   2. צו המניעה וצו עשה הנתבעים ע"י התובעים הינם כנגד הפעלה, ניהול ומתן ההיתרים לתחנת המעבר לפסולת בניין וגרוטאות רכב של הנתבעת 2 על מגרש בבעלותה, ברח' יגאל ידין 25 ת"א יפו של הנתבעת 2 עירית ת"א יפו.   3. התובעים הינם בעלים רשומים של חלק מחלקה 4 בגוש 6987 בשטח של 9,600 מ"ר (להלן: "מגרש התובעים"). הנתבעת 2 היא הבעלים הרשום של חלק מחלקה 2 בגוש 7064 -שהוא המגרש הצמוד למגרש התובעים, ושטחו כ- 8989 מ"ר (להלן: מגרש הנתבעת 2). החלקות, סמוכות זו לזו, הגם שאינן גובלות זו בזו, אלא ברצועה של כ-200 מ'. פרוייקט "קרסו" 4. על פי הוראות תב"ע 2266 מיועד מגרש התובעים לאיזור מסחרי, ומותרת בו בניית 11,000 מ"ר לשימושי מסחר, משרדים, תעשיה עתירת ידע, מלאכה, אולמות תצוגה, מסעדות, בתי קפה, חנויות, משרדי נסיעות, בנקים, משרדי הנהלה וכד'.   5. על פי החלטת ועדת המשנה של הנתבעת 1 מיום 28.11.01, אושרה בקשת התובעים להקמת בנין חדש על חלקתם, בן 6 קומות, מעל 3 קומות מרתפים וקומת קרקע, (בהסתמך על החלטה קודמת שאישרה את בקשתם למתן היתר בניה מ- 1998 אשר הוארכה עד 16.6.01), ועל פי הפרסומים שבוצעו בעבר (ת/2) בכפוף להסדרי תחבורה מסוימים. "כלומר האישור היום הוא לאחר פרסום ואין הליך נוסף של התנגדויות... בפרויקט מתוכנן כרגע בנין אחד, שלב א". (עדות מר קופולביץ עמ' 3 שורות 6 - 9) (להלן: "הפרויקט, או הפרויקט קרסו").   6. על השלב בו מצוי הקמת ומימוש הפרויקט, העיד מר זאב קופלוביץ הממונה על נכסי החברה התובעת 1 - "בשבילנו הקמה פירושו הכנת תוכניות ביצוע לבניה. זה נקרא בהקמה כי זה החלק הראשון של ההקמה.... עבודות סימון התחלנו, המגרש סומן על ידי מודד. נעשו בדיקות קרקע. פעולות גידור לא נעשו". (עמ' 4 שורות 17 - 24).   7. על פעולות השיווק והקידום של פרויקט התובעים מעיד מר קופולוביץ: "אנחנו יכולים לחתום כבר מחר בבוקר עם חברת סופרסל על כל קומת הקרקע שהיא בערך כ- 4.5 אלף מ"ר. ויש לנו 2 חברות קטנות של היי-טק שמוכנות לקחת את הקומות העליונות" (עמ' 5 ישיבת יום 15.11.00 מול שורות 17 - 18).   8. על רמת ההשקעות בפרויקט קרסו, אותו מקדמים התובעים בבניתו כפרויקט מפואר וברמה הגבוהה ביותר, מעיד מר קופולוביץ. התובעים השקיעו אין ספור שעות עבודה, ומליונים רבים של שקלים לרבות תשלומים שנדרשו לשלם בין היתר לנתבעות, כתנאי למימוש זכויותיהם במגרש. על היקפו של פרויקט קרסו, מעיד מר קופולוביץ, כי לאחרונה נדרשה הנתבעת 1 לשלם סך של 13 מליון ₪ ע"ח היטל השבחה כתנאי לקידום הפרויקט, ובכך לטענת התובעים יש כדי להצביע גם על האופן בו הנתבעת 1 עצמה רואה את שוויו של פרויקט קרסו.   טענת מטרד והיפר חובה חקיקה 9. לטענת התובעים הפעלת אתר פסולת בניין וגרוטאות ע"י הנתבעת 2 בסמוך למגרש התובעים יוצרת מטרדים קשים של רעש אבק ולכלוך, והופכת את שיווק פרויקט "קרסו" לכמעט בלתי אפשרי, ולמעשה עובדה זו כמעט סיכלה בפועל עסקאות בשווי מליוני שקלים, והבריחה מתענינים רציניים. על כך מעיד מר קופולוביץ: "כרגע יש הסכם עם סופרסל שאם היא תראה סיכום עם עירית ת"א לגבי פנוי המזבלה, למחרת היום היא תחתום איתנו על ההסכם". (עמ' 1 שורות 14 -15).   10. לטענת התובעים מזה מספר שנים עושה עירית ת"א יפו, הנתבעת 2 שימוש ללא היתר או רשיון כדין במגרשה כאתר לאחסנת גרוטאות רכב וכמזבלה קבועה לפסולת בניין.   11. לטענת התובעים, הפעלת המזבלה באתר סמוך לחלקתם, יוצרת מטרדים קשים של רעש, זוהמה, אבק, לכלוך מכערת את הסביבה כולה, מסכלת כל אפשרות שימוש במגרשם הסמוך ויוצרת נזק אדיר ובלתי סביר. המפגע הסביבתי והתברואתי הכבד שיוצרת הנתבעת 2, בהפעלת המזבלה ואתר הגרוטאות על ידה ו/או מי מטעמה, הופכת מתחם שלם בעיר לנטוש, מטונף ומוזנח, גורמת לנזקים אדירים לתובעים, ולירידת ערך מגרשם.   12. מנגד - טוענת הנתבעת 2 כי היא מפעילה במגרשה תחנת מעבר (זמנית) לשינוע לפסולת בנין וגרוטאות רכב, ולא מזבלה קבועה, על פי הוראות סעיף 7 לחוק שמירת הנקיון תשמ"ד-1984, ודרישות המשרד לאיכות הסביבה, לצורך שינוע ופנוי הפסולת לאתר של קבע שמחוץ לשטח ת"א יפו . תחנת המעבר פועלת מזה מספר שנים, והינה חיונית ביותר לצורך ריכוז למשך 48 שעות של פסולת בניין וגרוטאות רכב, עד להעברתו לאתר פסולת קבוע. חיוניותו של אתר זה היא לאור ריבוי הכמויות של פסולת בניין ברחבי העיר, למניעת מטרדים ומפגעים העלולים להגרם כתוצאה מזריקת פסולת זו בצורה פרועה במקומות שונים, וברשות הרבים, בהעדר מקום מוסדר לכך, ועד למציאת פתרון של העברת התחנה לאתר מתאים אחר. עוד טוענות הנתבעות כי טענת התובעים לגבי נזק שנגרם להם הינה בבחינת חזון לעתיד לבוא, נזק שאינו קיים כל עוד כלל לא הוחל ע"י התובעים בהקמת הפרויקט ושאינו למגורים.   צו מניעה קבוע וצו עשה 13. לשם קבלת צו מניעה על התובעים להוכיח קיומה של זכות המוכרת בדין. מתן צו מניעה הוא תמיד ענין לשיקול דעתו של בית המשפט ולצורך זה עליו להביא בחשבון גורמים שונים נוסף על מידת הנזק הצפוי, כגון מידת הפגיעה בנתבעות, אם הצו יינתן, והתנהגות הצדדים. מקום שלא ניתן להגן על התובע באופן מתאים ע"י פיצויים ינתן צו המניעה. כך למשל, אין בתשלום פיצויים כדי לכפר על הנזק הנגרם באופן מתמיד לרכוש התובע כתוצאה ממטרד ההולך ונמשך שהקים שכנו. בית המשפט שוקל אף את מידת הנזק. כדי לזכות במתן צו מניעה צריכה להיות הפרה של זכות וההפרה צריכה להיות מהותית. לא יינתן צו מניעה כדי למנוע אי נוחות בלבד. (וראה סעיף 74 לפקודת הנזיקין נוסח חדש).   מניעת מפגעים סביבתיים - זכות שבדין 14. ככלל, מי שנפגמו השימוש או ההנאה שלו ממקרקעיו, נהנה מהגנת הוראת סעיף 44(א) לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), בעוולת מטרד ליחיד, המגינה על האינטרס של אדם לשימוש סביר במקרקעין ולהנאה סבירה מהם מפני הפרעות של אחרים. עוולה זו מתגבשת רק כאשר ההפרעה היא לשימוש סביר במקרקעין או להנאה סבירה מהם, בהתחשב עם מיקומם וטיבם. כך מתאפשר האיזון בין אינטרס התובע להינות מן השימוש במקרקעין בלא הפרעות, לבין אינטרס הנתבע יוצר ההפרעה, לעשות שימוש במקרקעין שלו, בלא מגבלות. וראה: ע.א. 44/76 אתא חברה לטקסטיל בע"מ נ' שוורץ פד"י ל(3) 785 .   יחד עם זאת עצם ההתחשבות במיקומם ובטיבם של המקרקעין, עשויה להביא לידי שמירת סטטוס - קוו, אם למשל באיזור מסחרי או תעשיתי קיימים מפגעים חמורים, עלול התובע להכשל בתביעתו נגד יוצר המפגע אשר יטען להגנתו כי בהתחשב במקומם ובטיבם של המקרקעין, אין המפגע יוצר הפרעה לשימוש הסביר במקרקעין או להנאה הסבירה מהם.   15. החוק למניעת מפגעים תשכ"א- 1961 מקל במידה רבה על תובע ששימושיו והנאתו ממקרקעין הופרעו מן המפגעים שבהם עוסק החוק: האוסר יצירתם של רעש, ריח וזיהום אויר. הוכחת הפרתו של החוק קלה יותר מהוכחת יסודות עוולת מטרד ליחיד - אין צורך למשל, להראות שנפגע שימוש סביר או שהופרעה הנאה סבירה ממקרקעין של התובע, בהתחשב במקומם ובטיבם. אף השאלה מהם רעש, ריח או זיהום אויר חזקים או בלתי סבירים - קיבלה מענה בתקנות המגדירות מושגים אלה: מה גם שאין מניעה לתבוע לפי החוק, אף אם אין הרעש הריח או זיהום האויר נוגדים את התקנות. ראה: ע.א. 151/84 חברת החשמל לישראל נ' פרשט פד"י לט(3) 1. עם זאת אין הוראות החוק למניעת מפגעים מאפשר הגנה יעילה באשר אין הוא חל על כל סוגי המפגעים אלא על שלושה בלבד.   16. החוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות) תשנ"ב- 1992, חל על קשת רחבה מאוד של מפגעים: לא רק מפגעים שעליהם חל חוק למניעת מפגעים תשכ"א 1961 (רעש, ריח, זיהום אויר), אלא אף בין היתר, על זיהום על ידי פסולת, וזיהום על ידי חומרים מסוכנים. על מנת שהחוק למניעת מפגעים סביבתיים יחול על מפגע - על המפגע להיות בניגוד לחיקוק, לצו, לתכנית, לרשיון עסק או לכל היתר או רשיון אחר - אך גם אם אינו כזה, יחול עליו החוק, אם יש במפגע משום פגיעה בבריאותו של אדם או גרימת סבל ממשי לאדם.   17. הוראות החוק למניעת מפגעים סביבתים מעניקות לבית המשפט סמכות ליתן צווים מגוונים: בין היתר לשם הפסקת גרימתו של מפגע סביבתי, ולשם תיקון המעוות והחזרת המצב לקדמותו. כאשר בית המשפט מצווה על תיקון המעוות, עליו לקצוב זמן לביצוע התיקון, ואם גורם המפגע אינו מבצע את הטעון תיקון מבעוד מועד, רשאי בית המשפט לקבוע כיצד יתוקן המעוות, ולחייב את הגורם המפגע בהוצאות הכרוכות בביצוע התיקון (סעיף 2 ו- 8 לחוק למניעת מפגעים סביבתיים). על פי הוראת סעיף 3 לחוק למניעת מפגעים סביבתיים - מצווה בית המשפט לערוך איזון אינטרסים ולהחליט לפיו, אם ליתן הצו המבוקש אם לאו.   18. הנה כי כן - מפגעים אשר אינם מקימים עילת תביעה לפי העוולה למטרד ליחיד, כי אינם מהווים הפרעה לשימוש הסביר במקרקעין או להנאה הסבירה מהם בהתחשב במקומם ובטיבם - עשוים להיות נושאים לתביעה על פי חוק למניעת מפגעים סביבתיים אשר אינו מוגבל להפרעות לשימושים במקרקעין, ואינו מתנה שתוצאות ההפרעה על התובע תיבחנה לפי אמת מידה אוביקטיבית של סבירות. מאידך - כל מפגע המפריע לשימוש סביר במקרקעין, או להנאה סבירה מהם, בהתחשב במקומם ובטיבם, ושאינו בגדר סוגי המפגעים אשר בחוק למניעת מפגעים סביבתיים - תחולתה הבלעדית היא של עוולת המטרד ליחיד, על פי סעיף, 44 לפקודת הנזיקין.   19. יחד עם זאת - כל מפגע המפריע לשימוש סביר במקרקעין או להנאה סבירה מהם, בהתחשב במקומם ובטיבם, ושהינו בגדר סוגי המפגעים שבחוק למניעת מפגעים סביבתיים, ולמעשה קשת המקרים אשר יהוו עוולת מטרד ליחיד - הינם מפגעים אשר החוק למניעת מפגעים סביבתיים יחול עליהם.       זכות תביעה לשכן, או לבעל מקרקעין נפגעים. 20. הפסיקה הכירה זה מכבר בתחולתה של העוולה של היפר חובה חקוקה בגין עבירות של דיני התכנון והבניה, בין שכנים, הפרה שבעקבותיה נגרם נזק לבעל מגרש השכן. ראה: ע.א. 140/53 אדמה בע"מ נ' לוי, פד"י ט' עמ' 1666 ע.א. 416/58 ג'דעון נ' סלימאן, פד"י יג' עמ' 916, בו קבע כב' השופט לנדוי בעמ' 924, 923:   "נראה לי שבצד אותן ההנאות שכלל הציבור מפיק מהסדרת ענייני בנוי הערים והבנייה על ידי חקיקת בנייה, ומעבר להנאות אלה, יוצרת חקיקה כזאת גם הנאות יותר ספיציפיות לטובת אדם מסויים או סוג של בני אדם. כל אימת שאפשר לייחס הגבלת זכותו של אדם לבנות על אדמתו כאוות נפשו לכוונת המחוקק להיטיב בזה עם שכניו של אותו בעל אדמה ולהגן עליהם".   מכאן - שאם בהפרת אותה תב"ע נפגעו בעלי מקרקעין בדרך כלשהי, זכאים הם לסעד הטפל, לזכות הקניין שנוצרה.   ראה גם: ע.א. 55/66 ראש המועצה המקומית אשדוד נ' אורן פד"י כ' (4) 941. א. ברק, פרשנות במשפט - פרשנות חוקתית (תשנ"ד) עמ' 789 - 792.   21. בע.א. 140/53 אדמה בע"מ נ' לוי הנ"ל - קבע כב' השופט ברנזון כי מקום שאדם עותר לצו מניעה: "מספיק להוכיח כי הנתבע עשה או מתכוון לעשות מעשה בלתי חוקי, וכי כתוצאה ישירה וטבעית ממנו, ניזוק או נפגע התובע או שהוא עלול להנזק או להפגע". על השאלה מהו המעשה הבלתי חוקי, ואיזוהי אמת המידה שתשמש לנו בקביעתו, הרי על פי הפסיקה שהובאה לעיל - סוג המקרים היחיד שנדון בסוגיה זו, היה לענין בניה שלא בהתאם לתכנית בנין עיר - (תב"ע) - ומכאן שהדיבור "בלתי חוקי" באותו הקשר פירושו: בניגוד לחוק החרות. ואמנם בפסק הדין בע.א. 416/58 גדעון נ' סליאמן, פד"י יג' 916, בעמ' 924, צמצם כב' השופט לנדוי את העקרון, ו"דחס" אותו למסגרת העוולה הפרת חובה חקוקה, שבסעיף 63 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש).   22. כאשר בא בית המשפט לבחון אם יש להחיל את הוראת סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] על בנייה ללא היתר או על שימוש חורג, כי אז אין על בית המשפט לבחון את חוק התכנון והבנייה כולו, אלא יש לבדוק את סעיף העונשין הספיציפי בו מדובר, ויש להשיב על השאלה אם חיקוק מסויים זה, לפי פירושו הנכון אמנם נועד לטובתו או להגנתו של אדם אחר וההפרה גרמה לאותו אדם נזק מסוגו או מטבעו של הנזק שאליו נתכוון החיקוק. זאת רק על ידי ההגדרה הרחבה הנכללת בסעיף 63(ב) לפקודה לפיה:   "רואים חיקוק כאילו נעשה לטובתו או להגנתו של פלוני, אם לפי פירושו הנכון הוא נועד לטובתו או להגנתו של אותו פלוני או לטובתם או להגנתם של בני אדם בכלל, או של בני אדם מסוג או הגדר שעמם נמנה אותו פלוני"   23. הוראת סעיף 149 לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965, מתנה שימוש חורג בקבלת היתר מאת הוועדה המקומית. הוראה זו אוסרת שימוש חורג שלא בהתאם לתנאי ההיתר. זהו חיקוק, אשר תכליתו בין השאר, לטובתם ולהגנתם של בעלי מבנים ומקרקעין בין המצויים בשכנות למקום בו נעשה שימוש חורג ובין בעלים או מחזיקים בקרקע או בבניין, אשר לדעת הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ייפגעו או עלולים להפגע מאישור הוועדה. הפרת הוראות מסויימות מחוק התכנון והבנייה, על ידי שימוש חורג שבעקבותיו נגרם נזק לבעל המגרש השכן, או לבעל מגרש העלול להפגע מן ההיתר לשימוש חורג, יש בה כדי להקנות עילת תביעה על יסוד העוולה של הפרת החובה החקוקה שהוכרה כאמור בפסיקה.   24. במילים אחרות: קבלת היתר לשימוש חורג והמשא ומתן בעניין זה הם בין מבקש ההיתר לבין וועדות התכנון והבנייה בלבד. אולם - דרישת החוק לקבלת היתר לשימוש חורג ולמסירת מידע המאפשר לוועדה המקומית לעמוד על מפגעים אפשריים או סכנות אפשריות הצפויות למבנה או מקרקעין סמוכים או בעלי מקרקעין העלולים להפגע עקב השימוש החורג, ולמנוע לכתחילה את הסכנה על ידי סירוב מתן היתר לשימוש חורג או על ידי התנאת תנאים מתאימים - היא אשר באה להגן על זכותם ועל ביטחונם של בעלי המקרקעין מסוגם של התובעים במשפט דנן. וראה גם: ע.א. 273/80 מ. מדינה ואח' נ. כהן ואח', פד"י ל"ז(2) 31. יישום הוראות הדין וההלכה הפסוקה - בראי המקרה דנן הוביל אותי למסקנה ברורה כי דין התביעה הזו להתקבל. אביא טעמי.   אתר גרוטאות רכב ופסולת בניין - מטרד ומפגע 25. האם הוכח כי אתר הפסולת במגרש הנתבעת 2 מהווה "מטרד ליחיד" על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] או "מפגע" על פי חוק למניעת מפגעים סביבתיים, או חוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות) תשנ"ב-1992.   26. הנתבעות טוענות כי המדובר בתחנת מעבר לשינוע פסולת בניין וגרוטאות רכב כאשר הפסולת מפונית מהאתר עד 48 שעות בסוף כל יום עבודה ואף בשעות הלילה לאחר שהייה זמנית במקום, לאתר פינוי פסולת הנמצא מחוץ לתחומי העיר תל-אביב, בברקת או בקלנסואה. טענה זו לא הוכחה. ולהיפך הוכח כי הנתבעת 2 עושה במגרשה שימוש כמזבלה לאחסנת גרוטאות רכב ולפסולת בניין מאז 1996. על כך מעיד מר קופולוביץ בתצהירו:   "מזה מספר שנים עושה הנתבעת 2 שימוש .... במגרש העיריה כאתר לאחסנת גרוטאות רכב, וכמזבלה קבועה לפסולת בניה. מדי יום, מבוקר עד ערב, נכנסות ויוצאות ממגרש העירה להערכתי, למעלה מ- 100 משאיות מלאות פסולת בנין, חלקן ללא כל כסוי, הגורמות להתמרות ענני אבק מעצם נסיעתן על דרך העפר הגובלת במגרש התובעים, לאורך כ- 200 מטר, וכן מפעולות הפריקה והטעינה של הפסולת. בנוסף נערמות מזה שנים מספר במגרש העיריה ערימות גבוהות של גרוטאות רכב, שגובהן של חלק מהן עולה על 3 מטר, אשר אינן מפונות כלל מיום הצבתן לראשונה" (סעיף 10.2 לתצהיר מר קופולוביץ). בנוסף נבנתה סוללת-עפר מפסולת בניין באורך של 600 מ' ובגובה של 2מ'. בכניסה לאתר הוצבה מכולה לצורך אחסנת חומרים ומקום לשומר, וכן הוקמה גדר.   עדותו זו של מר קופולוביץ נתמכת בסדרה של תמונות בהן נראות ערימות גבוהות של גרוטאות רכבים מעוכים הזרוקים זה על זה. ניתן לספור גרוטאות של למעלה מ-70 כלי רכב המונחים אלו על אלו כדי חמש קומות בתוך פזורות של ערימות זבל מכל סוג; (ת/3); סדרה שניה של תמונות התומכות בעדות מר קופולוביץ מציגה בבירור את ערימות פסולת הבנין המובלת ע"י משאיות הגורמות להתמרות ענני אבק הן בעצם הנסיעה והן בפעולות הפריקה של הפסולת. (ת/4). מן התמונות הללו עולה כי כמות אדירה שכזו של פסולת בניין וגרוטאות רכב אינה מצטברת בן לילה - ואין בה להעיד אלא על שגרוטאות רכב אלו אינן מפונות מן המקום כלל, ורק הולכות ומצטברות ככל שחולף הזמן.   27. לעדותו של מר קופולוביץ נמצאה תמיכה בעדותו של מנהל המחלקה למבצעים ותפקידים מיוחדים בנתבעת 2, מר רדו סבין, ביחס לערימת גרוטאות הרכב; ולסוללת העפר מפסולת בניין: "סוללת עפר ואדמה כבדה וייתכן שקיימות במקום שאריות של פסולת בניין כתוצאה מהשינוע, אם זאת באופן זמני" (ס' 13 לתצהיר עדותו הראשית של רדו סבין). "אנחנו עובדים מסביב לשעון, וגרוטאות נאספות שם כל הזמן, אין מצב סטטי שסגרנו ואין גרוטאות, כל הזמן נגררות גרוטות חדשות המגיעות למקום". (עמ' 8 שורות 8 - 11 ישיבת יום 15.11.00 בבש"א 118266/00). מר סבין העיד כי קיים קבלן שמגיע ואוסף את גרוטאות הרכב - אולם הודה כי הפינוי אינו יומי אלא מעת לעת כאשר הקבלן מוזמן לפינוי המגרש. על פינוי חד פעמי כזה שהתקיים ביום 20.2.02, לאחר מועד הגשת סיכומי הנתבעים וטרם מתן פסק הדין, העיד מר סבין בתצהיר שעתרו הנתבעות להגשתו. נעתרתי להגשתו לאחר שעדות זו משקפת את אשר העיד בפני כי מעת לעת מוזמן קבלן לפינוי הגרוטאות אולם לא באופן מיידי ולא מידי 48 שעות.   28. וכן העיד הוא ביחס לפעולות הפריקה של פסולת הבנין: "על דרך הגישה המובילה למגרש שינוע, במסגרת הנשיאה של כלים עמוסים של פסולת בנין יש חלק מהפסולת שמתפזרת על הדרך". (עמ' 9 שורות 7 -8 ישיבת 15.11.00 בש"א 118266/00).   29. סגן מהנדס העיר, אינג' אלדד מרחב - אף הוא תומך בגירסת התובעים בעדותו: "ש. מתי הוקם אתר הפסולת המדובר. ת. בשנת 1996. גרוטאות רכב מפנים בשלב זה למגרש נשוא הדיון (עמ' 9 שורה 32 ישיבת 1.1.02). אינג' מרחב איננו מעיד על פינוי מיידי ובתוך 48 שעות של כל פסולת בניין או גרוטאות רכב המובלים למגרש הנתבעת 2. אינג' מרחב מאשר בעדותו כי הפעלתו של אתר גרוטאות רכב ופסולת הבניין במגרש הנתבעת אכן מהווה מטרד וכך הוא מעיד:   "ת. אתר פסולת יכול לגרום למטרד לא רק לבניני מגורים. לכל סביבה שתתפתח סביבו". (עמ' 11 שורות 7 - 8). "דרך הגישה לאתר נמצאת ממערב למגרש התובעים. כל המשאיות עוברות ליד מגרש התובעים, כמעט על גבול מגרש התובעים". (עמ' 12 שורות 32 - 33).   30. הנתבעות לא הוכיחו את טענתן כי הפסולת מפונית מהאתר עד 48 שעות בסוף כל יום עבודה, ואף בשעות הלילה. העדים מטעמה אישרו את עדותו של מר קופולוביץ כי הפסולת מן המקום איננה מפונית, ואילו גרוטאות הרכב מפונות אחת לתקופה על פי הזמנה וכבר ראינו כי יש וממתינים לפינוי עד שערימות הגרוטאות מגיעות לגובה בניין בן 5 קומות. הוכח כי הנתבעות קובעות עובדות בשטח על ידי תוספת פסולת שאינה מפונית כלל, ונערמת לערימות - סוללות עפר מפסולת בניין.   31. השאלה היא אם הנתבעת 2 מנהלת את אתר הפסולת באופן שיש בו הפרעה, של ממש לשימוש סביר במקרקעין של התובעים או להנאה סבירה מהם, בהתחשב עם מקומם וטיבם.   32. סעיף 44 לפקודת הנזיקין נוסח חדש נוקט לשון "הפרעה של ממש" בתארו מידתה של הפרעה של פלוני לשכנו, שהיא מיסודותיה של עוולת המטרד ליחיד. "הפרעה" שהיא התוצאה של פעלו של פלוני כלפי אחר. (ראה: 44/76 אתא חברה לטכסטיל בע"מ נ' זאב שורץ), מכאן הדגש על תוצאות המעשה, "אם ההפרעה הנגרמת לאדם היא כה ממשית, עד שהיא פוגעת בנוחות הפיזית ובקיום אנושי הוגן בהתאם להשקפה המקובלת הרי תוצאתה היא מעשה עוולה".   33. בעל מקרקעין המבקש ליזום ולפתח פרויקט בניה מסחרי רחב היקף על מקרקעין שלו, אינו יכול לדרוש כי מעטה של גנים, עצים מלבלבים ושיחי פרחים פורחים לבין מדשאות ירוקות יקיפו את המקרקעין שלו בכל עת. אולם ניהול התחנה של פסולת בניין וגרוטאות רכב על דרך של הוספת פסולת שאינה מפונית כלל, ובאופן שאין פסולת השוהה במקום עד 48 שעות, הופכת את האתר למטרד ולמפגע סביבתי על פי כל אמת מידה. בכך אף הודה המשנה למהנדס עיריית תל-אביב אינג' אלדד מרחב בעדותו בבית המשפט:   "אני אומר שבעיית הגרוטאות קיימת. ואני משנה את האמור בתצהירי לעניין גרוטאות הרכב, דהיינו שהן אינן מפונות תוך 48 שעות".   34. הפעלת אתר פסולת בניין וגרוטאות רכב באזור סמוך למגרש התובעים יוצרת מטרדים קשים של רעש, זוהמה, אבק, לכלוך - ומכערת את הסביבה כולה (עדות קופולוביץ בסעיפים 10.2 ו-12.2 לתצהירו). כך עולה מעיון בתמונות שצורפו נספחים ב(1) - ב(4) לתצהירו של קופולוביץ וכן מן התמונות שסומנו ת/2.   35. מסקנה זו מתבססת אף על עדויותיהם של נציגי הנתבעות עצמן. סמנכ"ל העירייה לתפעול מר אלקיים, מנהל האגף לשיפור פני העיר מר זלוף ואדריכל נגלר, הודו בדיון בוועדת משנה של הנתבעת 1 כי אתר הפסולת מהווה מטרד לסביבה: "מובן מאליו שלתושבים נגרמת אי נוחות מהשכנות למקום כזה" (פרוטוקול דיון בועדת משנה, נספח ב(1) לתצהיר מרחב), ואם תאמר כי אין זו עדות ישירה בפני בית המשפט ועל כן לא ניתן לה מלוא המשקל, הרי עדות ישירה וברורה בעניין זה באה מפיו של אינג' מרחב המשנה למהנדס העיר אשר הודה כי אתר הפסולת גורם מטרד לתובעים: "ש. האם לדעתך אתר פסולת יכול לגרום מטרד רק לבנייני מגורים. ת. לא. לכל סביבה שתתפתח סביבו" (עמ' 11 לפרוטוקול). עדותו זו של אינג' מרחב, תומכת ומאשרת את טענת התובעים כי אתר המזבלה כמפגע סביבתי ותברואותי - מסכל אפשרויות מימוש ושימוש חוקי על פי התבע"ות הרלבנטיות במגרש התובעים ואת אפשרויות מימוש הפוטנציאל הגלום במגרשם. יש בכך כדי לגרום נזק בלתי סביר לתובעים ולבעלי מגרשים אחרים. ברי כי איש לא יבצע קניות מזון בסופרמרקט המצוי בסמוך למזבלה. איש לא יפתח בתי מסחר ועסקים סמוך לאתר פסולת בניין וגרוטאות רכב המזהם את הסביבה כולה. קיומה של מזבלה הופך מתחם שלם בעיר, המיועד להיות אזור משרדים מסחר שירותים וגנים ציבוריים, לאזור נטוש מטונף ומוזנח. ואמנם העיד מר קופולוביץ: "הבעיה הגדולה שלנו שהלקוחות שבאים לשטח לא מוכנים להתקרב למגרש בגלל מתקן הזבל" (עמ' 2 לפרוטוקול).   36. בתצהיר עדותו ביקש אינג' מרחב לטעון כי אתר הפסולת אינו גורם הפרעה של ממש משאין רואים אותו ממגרש התובעים. בהתאם, צירף אינג' מרחב לתצהירו מעין שרטוט המדגים - לא ברור על פי איזה קנה מידה - כי אין בין מגרש התובעים לאתר הפסולת קו ראייה וסוללות העפר מסתירות את אתר הפסולת ממגרש התובעים.   37. טענה זו לא עומדת עוד לנתבעות לאחר חקירתו הנגדית של אינג' מרחב. בחקירתו הנגדית - לא ידע אינג' מרחב להסביר ולאשר - האם בפועל גובה מפלס אתר הפסולת - זהה לזה של מגרש התובעים, שהרי זהו תנאי יסודי לתקפותה של הטענה (פרוטוקול 1.1.02 עמ' 11). כדי להתאים את עדותו לגרסת הנתבעות, ביקש אינג' מרחב להסביר כי אם ישנם הפרשי גובה, ניתן להגביה את סוללות העפר התוחמות את אתר הפסולת, ועליהן יש להוסיף ולבנות גדרות. כשנשאל - עד לאיזה גובה יהיה לעשות כן, השיב שאין מניעה להגיע לגובה של 6 מטר ו-8 מטר - דהיינו לגובה של בניין של כ-3 קומות.   38. לשון אחר: לו היתה מתקבלת עדותו זו של אינג' מרחב, הרי הפתרון המוצע להסרת המטרד, שבקיומו הודה מר מרחב, הינו בניית סוללות עפר (האם מפסולת בניין) בגובה בניין בן שלוש קומות, ומעליו עוד גדרות. אינני מקבלת עדותו זו של אינג' מרחב אשר לא זו בלבד שאיננה מתיישבת עם גרסת הנתבעות כי מדובר בתחנת שינוע זמנית בה מסולקת הפסולת תוך 48 שעות, ואם כך לשם מה לנו סוללת עפר בגובה של 6 - 8 מטר. אינני מקבלת את עדותו זו של אינג' מרחב שכן גם על פי התמונות שהוצגו - ת/3 נראה כי סוללת עפר בגובה שכזה לא יהיה בה כדי להסתיר את אתר הפסולת.   39. מתמונה 4 עולה באופן ברור כי עדות אינג' מרחב בדבר הסתרת אתר הפסולת איננה מעשית לאחר שהסביבה הקרובה כמו גם הרחוקה נצפית ונראית היטב מתוך אתר הפסולת.   40. העיד אינג' מרחב, כי ב-ת/4 צופים לכיוון בית פנורמה הממוקם כ-400 מטר בכיוון צפון מערב ביחס לאתר הפסולת, ואילו מגרשם של התובעים - ממוקם בכיוון צפון מזרח ביחס לאתר הפסולת - אולם - לזאת אין כל משמעות.   41. ידיעה שיפוטית היא כי קו ראייה הוא קו אווירי ישר הפועל בכל הכיוונים. אם בניין המרוחק 400 מטר מאתר הפסולת נצפה היטב כמעט לכל גובהו, הרי יהיה קו ראייה ישיר בין אתר הפסולת למגרשם של התובעים. לשון אחר: אם רואים את המזבלה ממרחק של 400 מטר, קל וחומר יראוה ממרחק של 100 מטר או פחות, גם בתיאוריה וגם בפועל, כפי שהוכח (עמ' 12 לפרוטוקול ישיבת 1.1.02).   42. טענת הנתבעות כי אין עוד מקום לדון בסעדים המבוקשים הואיל והן פועלות להקטנת הפעילות הקיימת בתחנה, וכי בימים אלה, לאחר סיום פרשת הראיות ננקטו על ידה צעדים לפינוי כל גרוטאות הרכב, ואלה פונו לאחר שסוכם עם גורם חיצוני על סילוקן איננה מתקבלת על ידי. הוכח בעדותו של מר רדו סבין, עד הנתבעות, כי פעולות פינוי מרוכז שכאלה מתבצעות על פי סיכום עם הקבלן במועדים לא קבועים. על כן אפילו נכונה הטענה - אין כל ערובה, על פי עדות מר סבין ונסיון העבר שהוכח, כי בעתיד יפונו גרוטאות הרכב לאתר גרוטאות אחר. הטענה בדבר סילוק כל הגרוטאות מן האתר שבאה בגדר בקשה להתיר הגשת תצהיר נוסף, בשלב הגשת סיכומי הנתבעות, לא באה אלא כדי ליצור ראיות לצרכי פסק הדין ולמועד נתינתו. ממילא אין בסילוק גרוטאות הרכב משום סילוק המטרד כולו לאחר שפסולת הבניין נותרה במקום.   43. טוענות הנתבעות כי אין לקבוע כי "מטרד" יש כאן, הואיל ועל פי הוראות סעיף 44(א) לפקודת הנזיקין יש צורך להוכיח הפרעה של ממש לשימוש סביר במקרקעין של אדם או להנאה סבירה מהם, בהתחשב במיקומם וטיבם. על כן, טוענות הנתבעות כי התובעים לא הוכיחו הפרעה של ממש אלא משום שאינם מצליחים לקדם את הבנייה במגרשם. לא זו אף זו - טוענות הנתבעות כי מגרש התובעים אינו גובל באתר התחנה, אלא נמצא בסמוך לו, ואין אתר התחנה מונע מלקדם את בניית פרוייקט קרסו או שיווקו. מכל מקום טוענות הן כי מדובר בצו של QUIA TIMET.   44. אינני מקבלת את טענת הנתבעות. התובעים הוכיחו כי הפעלת האתר גורמת מטרד ליחיד. כבעלי הקניין במקרקעין זכותם לעשות במקרקעין שלהם כל שימוש סביר, בהתאם לתב"ע ולהינות מהם - ובכלל השימושים הסבירים - גם לפתחם לממשם בבנייה בהשכרה ובמכירה. הוכח, כי התובעים מנסים לקדם את הבנייה במגרשם ולהשכיר שטחים בפרוייקט קרסו הנבנה על ידם, כדי לממש את הפוטנציאל הבלום במגרשם ולהינות ממנו ומפירותיו.   45. בהפעלת מזבלה ואתר סילוק פסולת וגרוטאות רכב במגרש העירייה המצוי בסמוך למגרש התובעים, גורמת הנתבעת 2 הפרעה של ממש לשימוש סביר במקרקעין ולהנאה הסבירה, ומונעת מהתובעים מלממש הפוטנציאל הגלום במגרש על פי תכניות בניין עיר. כפי שהעיד המשנה למהנדס העיר, אינג' מרחב, אתר המזבלה מהווה מטרד לפיתוח כל סביבה, לאו דווקא סביבת מגורים. די בכך שהנתבעות מקיימות במקום אתר של מזבלה מאז 1996, וכתוצאה מכך אין התובעים יכולים להינות מן המגרש ומפירותיו, כדי לקבוע כי הוגבלה זכותם של התובעים לבנות על אדמתם כאוות נפשם ומכאן שהוכח יסוד המטרד.   46. כאמור, התובעים עמדו בנטל שהוטל עליהם והראו כי הנתבעת 2 מקיימת אתר המזבלה בניגוד לתב"ע, תוך שימוש חורג, וכתוצאה ישירה וטבעית מהפעלת אתר המזבלה הם נמצאים נפגעים, כדי לקבוע כי עוולת המטרד הוכח. המטרד הוכח אף על פי היסודות של הוראות החוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות תשנ"ב - 1992 שעל פיו כמו גם על פי החוק למניעת מפגעים תשכ"א-1961 - אין צורך להראות שנפגע שימוש סביר או שהופרעה הנאה סבירה ממקרקעין של התובע בהתחשב במקומם ובטיבם. די בכך שהתובעים הוכיחו כי מדובר במפגע שהוא זיהום על ידי פסולת, זיהום המבוצע בניגוד לחיקוק - תוך שימוש חורג ובניגוד להוראות התב"ע החלה במקום - אפילו תאמר כי לא הוכח כל נזק. די בכך כדי לקבל את התביעה.   אפילו תאמר כי ביסוד עילת התביעה של התובעים מעשה חוקי של הנתבעות, כי אז על התובעים להוכיח את כל יסודות המטרד. אולם, כפי שאראה להלן, במעשה של הפרת חובה חקוקה של הנתבעות עסקינן, כי אז גם אם פעולת הנתבעת 2 אינה מגיעה כדי מטרד, הרי די בכך שהתובעים הראו כי נגרמה להם אי נוחות בשל פעולת הנתבעת 2 כדי לזכות בסעד המבוקש על ידם, לרבות צווי הריסה או צווי מניעה, וראה: ע.א. 62/83 בעל טכסא נ. גונן ואח' פד"י לח(1) 281. וכאמור נקבע לנו בפרשת אדמה נ. לוי מפי כב' השופט ברנזון, כי אם התביעה היא למתן צו מניעה בלבד, מספיק להוכיח שהנתבע עשה או התכוון לעשות מעשה בלתי חוקי וכתוצאה ישירה ממנו ניזוק או נפגע התובע, גם בלא הוכחת עילת המטרד.   התובעים, יצאו ידי חובת ההוכחה למעלה מן הדרוש. התובעים הוכיחו כי הפעלת אתר הפסולת והגרוטאות על ידי נתבעת 2 גורמת אי נוחות של ממש לתובעים, הם הוכיחו כי פעילות נתבעת 2 עולה כדי הפרעה של ממש לשימוש הסביר במקרקעין ולהנאה סבירה מהם ומונעת מהם לממש את זכויותיהם הקינייניות הגלומות במגרשם ולהינות ממנו ומפירותיו בהתחשב גם בטיבו ובמיקומו של מגרש התובעים וזהו מטרד של ממש. הוכח בעדותו של מר קופולוביץ כמו גם בהחלטת וועדת המשנה שדנה בפרוייקט קרסו, מיום 28.11.01, כי אין המדובר בנזק עתידי לתובעים והטענה כי מדובר בעתירה לצו מניעה מסוג Quia Timet נדחית.   זכות שבדין: היפר החובה החקוקה 47. על מגרש העיריה חלה תכנית בנין עיר 2205א (תב"ע) ולפיה ייעודו של מגרש העיריה הינו שטח ציבורי פתוח (ס' 3 לתצהיר אינג' אלדד מרחב, משנה למהנדס העיר בנתבעת 2), ובו שימושים מותרים לגנים וגינות ציבוריים, מגרשי שעשועים, ספורט ונופש, מועדונים לנוער, בתי קפה, קיוסקים, בניינים ציבוריים השייכים לעיריה, בניינים שתכליתם כרוכה במגרשים ציבוריים פתוחים, בריכות שחיה. כל תכלית פרט לתכליות המפורטות ברשימת התכליות עבור מגרשים ציבוריים פתוחים, אסורה בהם אלא באישור הנתבעת 1 והועדה המחוזית.   48. הנתבעת 2, הגישה ביום 23.12.98 בקשה לשימוש חורג, בהתאם להוראות ס' 149 לחוק התכנון והבניה - להקמת אתר לגרוטאות רכב ופסולת בנין המגודר ע"י גדרות בגובה 3 מטר, והמכיל ביתן שומר, משטח לא מקורה של 3189 מ"ר לפסולת בנין; משטח פתוח לגרוטאות רכב של 3,200 מ"ר; ומשטח לא מקורה לצמיגים של 2600 מ"ר. זוהי בקשה להקמת אתר לגרוטאות רכב, צמיגים ופסולת בנין.   49. התובעים הגישו התנגדות לבקשה, והתנגדותם נשמעה בפני צוות ההתנגדויות של הועדה המקומית (ולא בפני ועדת המישנה לתכנון ולבניה). ביום 5.4.00 החליטה הועדה: "לקבל את ההתנגדויות בחלקן ולאשר את הבקשה כשימוש חורג לאתר גרוטאות רכב ופסולת בנין, בשטח ציבורי פתוח, למשך שנה בתנאי קבלת אישור סופי של צוות יפו, לגבי פיתוח השטח, חומרי הגמר והגוונים, ובתנאי מלוי דרישות מהנדס העיר". (נספח ב(1) לתצהיר אינג' מרחב). ערעור התובעים לועדה המחוזית נדחה ביום 6.7.00.   50. ביום 4.4.01 דנה הועדה המקומית לתכנון ולבניה בבקשה להארכת תוקף החלטת ועדת המשנה מיום 5.4.00 לגבי תחנת המעבר אתר גרוטאות רכב ופסולת והוחלט על ידה: "לשוב ולדון לאחר שיודיעו למתנגד על הגשת הבקשה להארכת השימוש לתקופה של שלוש שנים, כל פעם לשנה אחת בלבד, ובלבד שתוגש בקשה לאישור הועדה, שתבחן מחדש בכל שנה".   51. ביום 30.5.01 נדון שוב הענין בפני ועדת המשנה של הועדה המקומית לתכנון ולבניה, לאחר 11.3.01 פג תוקף ההחלטה הקודמת והוחלט: "לאשר את הבקשה להארכת תוקף החלטת הועדה בשנה נוספת עד 5.4.02, כפוף לאותם התנאים של הבקשה המקורית, ולהחלטת ועדת הערר - שאישור נוסף מעבר לכך מחייב פרסום חדש". 52. לאור התנגדות התובעים - בעלי החלקה הנפגעים שהוגשה לועדה המקומית, הובא הנושא שוב - לדיון ועדת המשנה שליד הועדה המקומית ביום 17.10.01 והוחלט: "הועדה רשמה לפניה את הבקשה להארכת תוקף ההחלטה לשימוש חורג לאתר גרוטאות ופסולת בשטח ציבורי פתוח, לתקופה עד תאריך 5.4.02 - ותשוב ותדון בה בכפוף לפרסומים ודיון בהתנגדויות".   53. ביום 4.7.01 הוצא ע"י האגף לרישוי עסקים - רשות הרישוי בעירית ת"א יפו - היתר זמני להפעלת תחנת המעבר על פי חוק רישוי עסקים תשכ"ח- 1968 - ובו תנאי בדבר ההיתר לשימוש החורג שיש להשלים הוצאתו על פי החלטת הועדה המקומית מיום 30.5.01 עד לא יאוחר מיום 5.4.02.   54. בהחלטתה מיום 5.4.00 החליטה הנתבעת 1, לאשר הבקשה לשימוש חורג לאתר גרוטאות רכב ופסולת בניין בשטח ציבורי פתוח למשך שנה, בתנאי מלוי דרישות מהנדס העיר. על כן, טוענות הנתבעות כי השימוש שעושה הנתבעת 2 במקום הינו בהיתר לשימוש חורג שאושר כדין, על פי דיני התכנון והבניה, ע"י הועדה המקומית לתכנון ולבניה, לאחר שבוצע פרסום כחוק נשמעו התנגדויות התובעים, אשר התקבלו בחלקן. על כן אושר השימוש באורח זמני בלבד עד ליום 5.4.02. אני דוחה את הטענה. אינג' מרחב, המשנה למהנדס עיריית ת"א, הודה בעדותו בבית המשפט, כי אין מדובר בהיתר לשימוש חורג שאושר כדין, כי השימוש שעושה הנתבעת 2 במגרש כאתר פסולת וגרוטאות רכב מבוצעת בניגוד להוראות התב"ע, ללא היתר לשימוש חורג. גם בנייה שביצעה נתבעת 2 במגרש נעשתה ללא היתר כדין, חרף העובדה שעבודות אלה טעונות היתר. וכך הוא מעיד: "ש. האם נכון שהשימוש בנכס בניגוד להוראות תב"ע וללא היתר לשימוש חורג הינו בלתי חוקי ומהווה עבירה על חוק התכנון והבנייה. ת. נכון. (פרוטוקול 1.1.02 עמ' 8).   העובדה שלא ניתן לנתבעת 2 היתר כדין בין לשימוש החורג ובין לבנייה שבוצעה, הוכחה בעדותו של המשנה למהנדס עיריית ת"א התומך בעדותו בגרסת התובעים. גם העובדה שפעילות נתבעת 2 טעונה היתר כדין בין לשימוש החורג ובין לבנייה הוכחה מעל הדרוש. ייעוד המגרש הוא כאמור שטח ציבורי פתוח בלבד - הנתבעת 2, ללא היתר ורשיון כחוק עושה במגרש שימוש כמזבלה אחסנת גרוטאות רכב ולפסולת בנייה. לנתבעת 2 לא היה ואין היתר לשימוש חורג לפי חוק התכנון והבנייה תשכ"ה-1965, המתיר לה להשתמש במגרש כמזבלה ואתר פסולת בניגוד לייעוד הקבוע בתב"ע שהינו שטח ציבורי פתוח. העובדה הזו לא הוכחשה על ידי הנתבעות, הגם שנטענה על ידי התובעים כבר בכתב תביעתם. במהלך המשפט לא הציגו הנתבעות היתר לשימוש חורג או היתר בנייה. יתר על כן, מר רדו סבין, עד הנתבעות, הודה בחקירתו כי זולת המסמכים שצורפו לתגובת הנתבעות לבקשת הצו הזמני (המסמכים אותם פרטתי בסעיפים לעיל) אין בידיהם דבר (פרוטוקול הדיון 15.11.00 עמ' 6 שורה 13). גם אינג' מרחב המשנה למהנדס עיריית ת"א, הודה בחקירתו כי אין ולא ניתן לנתבעת 2 היתר לבנייה או לשימוש חורג כנדרש לפי הוראות חוק התכנון והבנייה (פרוטוקול ישיבת 1.1.02 בעמ' 6). עד לאחר הגשת סיכומי הנתבעות לא הציגו הנתבעות היתר לשימוש חורג. רשיון לניהול עסק שניתן לנתבעת 2 לפי חוק רישוי עסקים עליו מסתמכות הנתבעות, לא יכול לבוא במקום היתר שימוש חורג כדין ואינו פוטר אותן מקיום הוראות חוק התכנון והבנייה.   ואם לא די בכך, לנתבעת 2 אין ולא היה, לפי סעיף 145 לחוק התכנון והבנייה תשכ"ה-1965, היתר לבנות סוללות עפר, גדרות ומבנה לשומרים במגרש העירייה כפי שעשתה בפועל. חוק התכנון והבנייה תשכ"ה-1965, מגדיר בסעיף 1 "בניין" (שהקמתו טעונה היתר לפי סעיף 145 לחוק זה): "2. קיר, סוללת עפר, גדר וכיוצא באלה הגודרים או תוחמים או מיועדים לגדור או לתחום שטח קרקע או חלל". כל אלה - הקמתם טעונה היתר לפי סעיף 145 לחוק התכנון והבנייה וכזה אין בידי הנתבעת 2.   גם מבנה יביל (קראוואן) - נייד שאינו מחובר חיבור של קבע (כדוגמאת מבנה השומרים שהציבה נתבעת 2 בכניסה לאתר הפסולת והגרוטאות) הינו "בניין" על פי הגדרתו בחוק התכנון והבנייה תשכ"ה-1965, והצבתו מחייבת היתר בנייה כדין. ראה: ע"פ 697/85 גולדשטיין נ. הוועדה המקומית לוד פד"י מ(4) 57. ע"פ (ת"א) 164/68 דומברובסקי נ. הוועדה המקומית פתח תקוה, פסקים מחוזיים ס"ד עמ' 255.   בגבול מגרש התובעים קיימת דרך עפר לאורך 200 מטר בה עוברות למעלה מ- 100 משאיות מלאות בפסולת בניין, מידי יום, לצורך פריקתן. אתר לסילוק פסולת - כפי שרואות עיננו - טעון התווייה של דרכי גישה לאתר. נדרש היתר להתוויית הדרך וסלילתה על פי הוראות סעיף 145א(1). גם היתר כזה לא היה בידי הנתבעות להציג במשפט.   הנתבעות, לא הציגו בחומר הראיות שלהן כל היתר בנייה שהוא. יתירה מכך מר סבין הודה בחקירתו כי בידי הנתבעת 2 אין ומעולם לא היה היתר בנייה למבנה השומר, לסוללות העפר ולגדרות (פרוטוקול ישיבת יום 15.11.00 בעמ' 8 שורות 21 - 22). אינג' מרחב המשנה למהנדס עיריית ת"א הודה בחקירתו הנגדית כי הגם שאתר הפסולת טעון היתר בנייה הרי שלנתבעת אין ולא היה היתר שכזה.   "ש. ומה שנבנה יש לו היתר בנייה ת. לא. ש. האם נכון שלפריטים הבנויים במגרש דרוש היתר בנייה על פי החוק ת. כן".   בהפעלת אתר הפסולת והגרוטאות ללא היתר כדין מפרה הנתבעת 2 את הוראות סעיפים 145 ו- 146 של חוק התכנון והבנייה תשכ"ה-1965 אשר תכליתם להגן בין השאר על בעלי מגרשים מפני שימוש במקרקעין באופן פרוע, לא מוסדר ובניגוד לחוק ולתקנות הרלוונטים.   55. ימים אחדים לפני מתן פסק הדין, ובעוד בית המשפט יושב על המדוכה, ובחוסר תום לב מובהק, ותוך הליך של יצירת ראיות חדשות - עתרו הנתבעות ביום 9.4.02 - (כחודש ימים לאחר הגשת סיכומיהן בתיק), - בבקשה להגשת ראיות בדבר עובדות חדשות.   56. לבקשה צורף תצהירו של מר רדו סבין, מנהל המחלקה למבצעים ותפקידים מיוחדים באגף לשיפור פני העיר - החטיבה לתפעול, ובו הוא מצהיר, בין היתר - כי ביום 20.3.02 הוצא לתחנת גרוטאות הרכב ופסולת הבנין היתר בניה כחוק, וכי ביום 25.3.02 הוגשה גם בקשה להארכת תוקף השימוש החורג לתחנת המעבר לתקופה של שנה נוספת שמעבר למועד של השימוש החורג האחרון שאושר עד 5.4.02.   57. לבקשה זו התנגדו התובעים - כשהם עומדים על טענתם כי ההיתר החדש שצורף מחוסר כל תוקף חוקי - ועל כן טענות התובעים בדבר אי חוקיות פעילות הנתבעות בעינן עומדות.   58. אני מקבלת את הבקשה להגשת ראיות בדבר עובדות חדשות, ואומר מיד כי אף בראיות הללו אין כדי לשנות ממסקנתי כי דין התובענה להתקבל.   59. אומר מיד, בידי הנתבעות אין היתר כדין לשימוש חורג - אף לא בדמות ההיתר שצורף לבקשה לצירוף ראיות חדשות. עיון בהיתר 254 שצרפו הנתבעות לתיק בית המשפט ביום 7.4.02 מעורר תמיהות רבות מאד. בהיתר נכתב "מותר להקים במקום המתואר לעיל שימוש חורג לאתר גרוטאות רכב ופסולת זמני בשטח ציבורי פתוח לתקופה של שנה אחת בלבד מיום 5.4.01". צא ולמד כי במועד הגשת בקשת הנתבעות להגיש את התצהיר הנוסף יחד עם ההיתר הוגש לתיק היתר אשר תוקפו פקע כבר ביום 5.4.01, יומיים לפני הגשתו לתיק בית המשפט. ואם לא די בכך, הרי עיון בתחתית המסמך מעלה כי מאן דהו ציין את תאריך נתינת ההיתר כיום 20.3.2002. ומה משמע - עיין בהיתר ותמצא שורה נוספת ובה נרשם: "היתר זה יפקע תוקפו בתום 3 שנים מיום נתינתו 20.3.02 , פטור מתשלום". ומה משמעו של מסמך זה?! האם זהו היתר שתוקפו פקע כפי שנאמר בו כי הוא לשנה אחת בלבד עד יום 5.4.01, ואם כך מדוע נוספה התוספת כי הוא יפקע בתום 3 שנים מיום נתינתו - ביום 20.3.02. אם אמנם, כפי שמבקשות הנתבעות לטעון, כי המסמך הזה מהווה היתר לשימוש חורג שתוקפו מיום 20.3.02 ועד יום 19.3.05 מדוע לא טרח מי שנתן את ההיתר לבטל את האמור בו כי ההיתר הוא לתקופה של שנה אחת עד יום 5.4.02. סתירה מיניה וביה. אין זאת אלא כי המסמך מעלה תמיהה על כך שהנתבעות - ובמיוחד נתבעת 1 - ייצרה לעצמה את ההיתר בבחינת - ייצור ראייה לצורך המשפט, ואין בידי לקבל מעשה שכזה, במיוחד שנעשה על ידי הנתבעת 1, הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ת"א-יפו. המסמך הנחזה להיות "היתר 254" משקלו משקל הנוצה ועל כן הוכיחו התובעים את טענתם כי אין בידי הנתבעות היתר כדין לשימוש חורג כטענתן.   60. טעם נוסף שבשלו לא ראיתי לקבל את "היתר 254" נעוץ אף באמור בתקנות התכנון והבנייה (עבודה ושימוש הטעונים היתר) תשכ"ז-1967, המפרטות את העבודות והשימושים הטעונים היתר, ובהם בתקנה 1(2) פירוט כי כל חציבה, חפירה, כרייה, או מילוי המשנים את פני הקרקע, יציבותה או בטיחותה, הם בבחינת שימוש חורג על פי תקנה 1(1).     61. אתר פסולת בנין, ואפילו תהא זו תחנת מעבר זמנית - משנה את פני הקרקע, את יציבותה ובטיחותה והמקרה אינו נופל בגדר החריגים בתקנה 1(2) (א) - (יא) לתקנות הנ"ל. הוכח כי פסולת הבנין המשונעות לאתר מוערמת בסוללות של פסולת בנין (עדות אינג' מרחב, בעמ' 12 לפרוטוקול שורה 5).   62. תחנת המעבר נשוא דיוננו - קולטת מדי יום מעל 500 טון פסולת בנין מרחבי העיר ת"א (ראה אישור המשרד לאיכות הסביבה מחוז ת"א מיום 9.2.00). תקנות התכנון והבניה (תסקירי השפעה על הסביבה) 1982 קובעות: "(א) לא ידון מוסד תכנון בתכנית מסוג התוכניות המנויות בתקנת משנה (ב) ולא יחליט בתכנית כאמור אלא אם הוכן וצורף לתכנית תסקיר השפעה על הסביבה. (ב) ואלה סוגי התוכניות: (1).... (2).... אתרים לסילוק פסולת מוצקה....".   63. לשון אחר: באתר לסילוק פסולת - ותחנת מעבר בכלל זה - חלה חובת הכנת תסקיר השפעה על הסביבה - מכח תקנות תסקירי השפעה על הסביבה. וראה: ת.י. (חיפה) 166/98 העמותה למען איכות הסביבה והחיים בנהריה ואח' נ' עירית נהריה, פסקים מחוזיים נז'(1) 461, 585.   64. תסקיר השפעה על הסביבה צריך לכלול במקרה דנן של תחנת מעבר לפסולת בניין וגרוטאות רכב המתנהל במקום מאז 1996, ללא הפסקה, וללא פינוי של הפסולת תוך 48 שעות, התייחסות לשאלות ניקוז והשפעה על מי נגר ומי תהום, והטיפול בחומרים השונים - כאשר חלק מהחומרים שהם פסולת בניין, עלולים להיות חומרים מסוכנים ביותר, כגון אסבסט. תסקיר השפעה על הסביבה, אשר הנתבעות לא הציגו לבית המשפט, צריך היה להתייחס, בין השאר, לסכנות לבטיחות תעבורה אווירית בשל סכנת הציפורים הידועה, והשפעה על הפרוייקטים בסביבה לרבות מגרש הכדורגל מצפון, כביש איילון מדרום מזרח הצמוד למגרש, מגרש התובעים, מגרש משפ' זלאיט, בית קברות תאסו ממערב, והפרוייקטים - פרוייקט המכללות, פרוייקט פנורמה מס. 3, פרוייקט מסוף האוטובוסים.   תסקיר השפעה על הסביבה צריך היה לכלול התייחסות למניעת מטרדים שיוצרת תחנת המעבר. תסקיר כז*ה היה צריך להראות בפירוט של החומרים שלהם מיועד האתר את דרכי הטיפול בהם, דרכי הגישה, אופן סילוק החומרים מהאתר, לוח זמנים לחיסולו של האתר, תחזית של כמויות הפסולת המפונות לאתר, דרכי הפיקוח והבקרה על השלכת פסולת לאתר ועוד שאלות מסוג זה. עיון בפרוטוקולים של הוועדות השונות, לרבות אישור מהנדס איגוד ערים אזור דן, מהנדס דני שטרנברג, מעלה מסקנה עגומה כי במהלך כל השנים, הדיונים בהקמת תחנת המעבר לפסולת בניין וגרוטאות ומתן היתר לשימוש חורג לו, גבלו בחוסר סבירות קיצוני נוכח העדרו של תסקיר מעמיק של השפעה על הסביבה. וזאת בהתחשב בעובדה שהזמניות של האתר חדלה זה מכבר לשמש כאתר זמני, ונוכח העובדה שהוכח מעל לכל ספק שהפסולת איננה משונע*ת מן האתר בתוך 48 שעות מעת הגעתה. עוד אתייחס לנושא מועד סגירתו של האתר. על פי מסמך דני שטרנברג, הרי מטרתו של האתר הזה היא כאתר זמני, שכן איגוד ערים אזור דן לתברואה מתכנן להקים בחיריה מתקן לשיחזור פסולת בניין גרוטאות רכב וצמיגים אשר יקלוט פסולת "בעוד שנתיים". על פי אותו מסמך, הוכן מכרז לתכנון והקמת המתקן אשר יקלוט את כל פסולת הבנייה וההריסות של גוש דן. הוא מציין במסמך שלו כי כאשר יוקם המתקן לא יהיה צורך בתחנת המעבר לפסולת בניין בת"א מכיוון שהפסולת תוכל להגיע ישירות לחיריה. ואמנם עיון בפרוטוקול של וועדות המשנה של נתבעת 1 מעלה כי התכנון הוא לאתר זמני. כאמור, זהו אתר זמני הפועל מאז 1996. התרשמותי היא כי מבחינת הנתבעות לא קיים עדיין מועד לפינויו. בית המשפט הציע במהלך הדיון לב"כ הנתבעות למסור הודעה על מועד פינוי - אולם, ב"כ הנתבעות לא היתה מוכנה להצהיר על מועד שבכוונתה לפנות את האתר. עולה מן הפרוטוקולים של דיוני וועדת המשנה כי בשנת 2000 נתבקשה אורכה של 6 חודשים עד שנה כדי לשקול ולבחון את העניין. גם אינג' מרחב, המשנה למהנדס העיר, הודה בעדותו בבית המשפט כי לא ידוע לו על פעולות כלשהן בהן נקטו הנתבעות כדי לפתור את הבעייה ולמצוא מקום חלופי לאתר הפסולת והגרוטאות במגרש הנתבעת 2.   65. הנה כי כן, התובעים הוכיחו כי הפעלת אתר הפסולת מהווה הפרה חקוקה - הנתבעת 2 מפרה את הוראות סעיפים 145 ו- 146 של חוק התכנון והבנייה תשכ"ה-1965 שתכליתן להגן על בעלי מגרשים מפני שימוש במקרקעין בניגוד לחוק ולתקנות. הפרת נתבעת 2 את החובות המוטלות עליה בחוק ותוצאות התנהגותה כפי שהוכח גורמים לאי נוחות לתובעים כזו המזכה את התובעים למנוע מנתבעת 2 את המשך המעשים הבלתי חוקיים שהיא עושה. פעולה בניגוד להוראות חוק התכנון והבנייה מהווה עוולה של הפרת חובה חקוקה.   מאזן הנוחות 66. הנתבעות טוענות כי יש לקחת בחשבון במסגרת מאזן הנוחות את האינטרס הציבורי וטובת כלל ציבור תושבי העיר ת"א-יפו להעדיפו על אינטרס הפרט של התובעים, ולקבוע שאי הנוחות שתגרם לנתבעת מספר 2 ולתושבי העיר כתוצאה ממתן צו המניעה תעלה בהרבה על אי הנוחות שתגרם לתובעים באם צו המניעה לא ינתן.   67. הנזק העלול להגרם לנתבעת 2 באם הצו המבוקש ינתן והתחנה תסגר, לטענתה, יהיה בלתי הפיך, ייצור מצב בלתי נסבל בו לא יהיה אתר חלופי בעיר ת"א-יפו, דבר שיגרום לזריקת ושפיכת פסולת בניין בכל רחבי העיר בצורה בלתי חוקית, דבר שייצור מטרדים תברואתיים ובטיחותיים חמורים לתושבי תל-אביב באין אתר חלופי בדרום העיר, בבחינת "שואה אקולוגית", ועל כן יש להעדיף את האינטרס הציבורי. הנתבעות סומכות את טיעונן על ההלכה הפסוקה כי במקרים של התנגשות בין אינטרס הפרט ואינטרס הציבור, יש להעדיף את האינטרס הציבורי. (ע"א 214/89 אריה אבנרי נ. אברהם שפירא פד"י מג(2) 840-843) .   68. מר רדו סבין, בתצהירו, הדגיש את המחסור בקרקע פנוייה אחרת בדרום העיר, כך גם בעדותו בעמ' 9 לפרוטוקול 15.11.00 ואף אינג' מרחב בתצהירו מדגיש את נושא המחסור החמור בעתודות קרקע פנוייה. אשר לאתרים קלנסואה וברקת - טוענת ב"כ הנתבעות בסיכומיה (עמ' 13 ס' 5): "וברור כי לאור המצב הבטחוני הקיים פתרון זה אינו ראלי ולא ניתן ליישמו בשלב זה". טענה זו לא נתמכת באף אחד מתצהירי עדויותיהם של עדי הנתבעות. אינני מקבלת את טענת הנתבעות.   69. התובעים הוכיחו כי הנזק הנמשך לאורך שנים, יוסיף ויגדל עם חלוף הזמן, בהעדר מועד צפוי לפינויו של האתר. המטרד והנזק לתובעים שנגרם באזור המיועד למשרדים מסחר ושירותים כתוצאה מהפעלת אתר פסולת בנייה וגרוטאות רכב הוא נזק נמשך. טוענים התובעים כי המשך קיומו של אתר הפסולת יוציא מוניטין לפרוייקט קרסו אשר יביא לסיכול מיידי של עסקאות בפרוייקט ויגרום גם נזק ארוך טווח למוניטין של הפוייקט העלול להפוך לפיל לבן. אמנם מסכימה אני עם טענת ב"כ הנתבעות כי בית המשפט לא יראה את הפעלת שיקול הדעת כבלתי סביר אם המשקל אותו יש לייחס למדיניות לגטימית הנקוטה בידי הרשויות הוא נכבד בהרבה מהטעמים העניינים המוטלים על ידי הפרט השוטח בקשתו בפני בית המשפט.   70. אלא שטענות הנתבעות כי מאזן הנוחות נוטה לצידן לא הוכח בענייננו. לנתבעות לא יגרם נזק או אי נוחות ממשי כתוצאה ממתן הצו. הנתבעות עצמן מודות - כי מדובר באתר פסולת זמני, שאמור להתחסל, גם על פי שיטתן, והפעילות באתר ממילא נדונה להפסקה. כך בעדותו של מר סבין בישיבת יום 15.11.00 עמ' 9 שורות 22-26. הוכח כי לנתבעות יש אלטרנטיבות אחרות לאתר הנוכחי, חרף האמור בסיכומיה של ב”כ הנתבעות. בעמ' 6 מול שורות 1,2 בישיבת יום 15.11.02 מעיד מר סבין: "במסגרת תפקידי אני אחראי על שינוע פסולת בניין בעיריית ת"א יפו בשתי תחנות שינוע אחת בדרום העיר ואחת בצפון העיר בהיקף של כ-300 אלף טון לשנה". לשון אחר: לנתבעות קיימת אלטרנטיבה לאתר הנוכחי בתחנת שינוע המצוייה בצפון העיר. בכך מודה גם המשנה למהנדס העיר אינג' מרחב בעמ' 9 לפרוטוקול הדיון מיום 1.1.02. אתרי קלנסואה וברקת קיימים כאתרי קבע לפסולת וגרוטאות על פי הודעת הנתבעות עצמן (כאמור בעמ' 5 לתגובתן לבקשה למתן צו מניעה זמני) בתצהיר מר סבין התומך באותה בקשה לא בא כל ציון או מניעה מבחינה בטחונית לשינוע הפסולת לאותם אתרים.   71. כאמור - אתר הפסולת והגרוטאות במגרש העירייה קיים ופועל בניגוד לחוק וללא היתר כדין שכן, וכפי שפורט לעיל, וכאמור בעדויות מר סלבין ואינג' מרחב, ייעוד מגרש העירייה הינו שטח ציבורי פתוח ופעילות הנתבעת 2 במגרש חורגת מייעוד זה ואין בידה כל היתר כדין לכך, גם על פי הודעתה. אין חולק כי טענת מי שאינו ממלא אחר הוראות החוק, לאי נוחות, כתוצאה מהפסקת מעשה "עבירה" מצידו - לא תשמע על ידי בית המשפט.   72. נתבעת 2, הודתה למעשה כי צידקת קיומו של אתר הפסולת במגרש הקיים אך ורק עד אשר יוחל בהקמת פרוייקט קרסו. הדבר עולה מחוו"ד צוות יפו בפרוטוקול הדיון שצורף כנספח ו' לבקשה למתן צו מניעה זמני ובו חוו"ד צוות יפו: "אין מניעה לתחנת מעבר לאיסוף פסולת כפתרון זמני בלבד עד הקמת פרוייקטים עתידיים כמו מסוף אוטובוסים, מתחם קרסו, פנורמה 3 ופרוייקט המכללות". הקמת פרוייקט קרסו החלה למעשה - שיווקו החל, בנייתו עומדת בפתח, בכפוף לסגירת אתר הפסולת. פעולות מקדמיות של סימון, מדידות ובדיקות הקרקע כבר נעשו, והיתר הבנייה לפרוייקט למעשה כבר מוכן. מכאן, שגם לשיטת הנתבעות עצמן, ממילא באה העת לסלק את אתר הפסולת.   73. בנתונים אלה מאזן הנוחות נוטה לזכות התובעים לקבלת צו המניעה הזמני כבר בשלב זה, משהודו הנתבעות כי גם על פי שיטתן - שעת הפסקת פעילותו של אתר הפסולת שנועד מלכתחילה להיות זמני - הגיעה.   74. אין חולק כי כל רשות מקומית מחוייבת לתת רישיונות לסילוק פסולת בנייה וגרוטאות רכב כדי למנוע מטרד ומפגע ברחובות העיר. והראייה - בקשת הנתבעות מיום 24.3.02 בדבר פינוי כולל של כל גרוטאות הרכב שהיו באתר לא בא אלא להוכיח כי יש בידי הנתבעת 2 פתרונות. לא יכול להיות שפתרונות אלה יהיו במחיר של יצירת מזבלה מטרד והיזק באופן בלתי חוקי בחצרם של התובעים שאין הגיון למנוע מיטרד לאחד במחיר העברת המטרד לחצרו של האחר. התובעים אשר מגרשם הוא חלק מן העיר וטיעוני הנתבעות בדבר הצורך במניעת מטרדים והיזק ברחובות העיר יפים גם יפים ביחס לתובעים במגרשם. מה גם שכאמור בסיכומי ב"כ הנתבעות, הגיעו לאחרונה לידיה תמונות המוכיחות כי כל גרוטאות הרכב פונו. התנהגות נתבעת 2 בבחינת העברת בעיית הפסולת וגרוטאות הרכב מתחת "לשטיח" מגרשם של התובעים שניזוק בטווח המיידי, לעומת קיומם של הפתרונות שבידיה - מחייבים המסקנה - כי כף המאזניים נוטה לטובת התובעים ומאזן הנוחות הנבחן, השוקל את האינטרס הציבורי במקרה הזה, אינו עדיף על אינטרס הפרט של התובעים אף על פי שיטת ומדיניות הנתבעות עצמן.   75. שיקולי צדק ויושר שיקולי צדק ויושר המונעים את מתן הסעד המבוקש יכולים להיות בשל חוסר נקיון כפיים שיהוי או חוסר תום לב. טוענות הנתבעות כי התובעים העלימו מבית המשפט, כי בעת פנייתם למתן סעד זמני, נקטו באותה עת, בהליך של ערר על החלטת נתבעת 1 לוועדת הערר המחוזי שהחליטה למחוק ערר זה - הכל בנושא סגירת אתר הפסולת. ובנוסף לכך - יכלו לטענתן לנקוט בסעד חלופי של הגשת עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי.   76. אינני מקבלת את הטענה. ראשית היא איננה רלוונטית להליך דנא. שנית - הליך הערר הוא הליך תכנוני אשר במסגרתו נדונות סוגיות שבתכנון ובנייה ואין וועדת ערר מוסמכת לדון בסוגיות שבדיני קניין ובעוולות שבדיני הנזיקין, ואף לא בעניין כנגד מי שאינו מוסד תכנון כגון הנתבעת 2. הוא הדין ביחס לכל ערכאה השומעת ערעור על החלטת וועדת הערר (סעיף 12 לחוק התכנון והבנייה תשכ"ה-1965).   77. אשר לטענת קיומו של הסעד החלופי - בעתירה המנהלית - החוסם את התביעה דנה - גם בטענה זו אין כל ממש. בניגוד לטענת הנתבעות, על החלטת וועדת הערר בסוגייה שנדונה שם - אין כלל ערעור על פי הוראות סעיף 12ב(ד)(1) לחוק התכנון והבנייה תשכ"ה-1965. כלל ידוע הוא כי בית המשפט לעניינים מקומיים נעדר סמכות לדון בעניינים אזרחיים וכמי שאיננו מוסד תכנון (כגון הנתבעת 2, ראה סעיף 255א לחוק התכנון והבנייה תשכ"ה-1965).   78. אשר לטענת העדר נקיון כפיים, הרי לאור כל האמור לעיל אני דוחה את טענת הנתבעות אשר לא הוכיחו כי התובעים באו בידיים לא נקיות בתביעתם זו.   79. אשר לטענת השיהוי בהגשת התביעה, התרשמתי מעדויותיהם של הצדדים וטענות באי כוחם כי דווקא טענה זו נטענת על ידי הנתבעות בחוסר תום לב. הובא בפני כי זמן רב מאד לפני הגשת התביעה עשו התובעים להפסקת פעולת אתר הפסולת בדרך של הידברות ומפני דרכי שלום - נמנעו מלעתור לערכאות. וכך מעיד מר קופולביץ:   "10.3 פניות רבות מספור של התובעים ובאי כחם אל הנתבעת 2 כי תחדל מהפעילות הבלתי חוקית שהיא עושה לא זכו להתייחסות הולמת ולמעשה לא הועילו בדבר. 10.4 פניות אל הנתבעת 1 כי תאכוף את הדין על הנתבעת 2 ותאסור עליה להמשיך בפעילות הבלתי חוקית לא נענו ולא הועילו בדבר. 10.5 כדי לאחז את העיניים ולהציג עצמה כפי שפועל צד ידי חובתו, הנתבעת 2 הגישה בקשה להיתר שימוש חורג במגרש העירייה, כתחנת מעבר, ביום 23.12.98 אולם נמנעה מלפרסם בעיתונות את בקשתה עד ליום 24.6.99 , ולא מסרה לתובעים הודעה עליה בניגוד לחובתה החוקית, אלא ביום 4.8.99, ורק לאחר שהדבר נודע לתובעים באקראי ובעקבות פנייתם אליה". בהליך דנן, התרשמתי כי דווקא הנתבעות היו אלה שעשו כל שלעיל ידם כדי לא לקיים את הדיון בפני. מיד עם הגשת הבקשה למתן צו מניעה זמני ביום 22.6.00 ניתנה לנתבעות אורכה בת 60 ימים, כדי לבדוק אפשרות להתחייב למועד יעד לפינוי האתר. לאחר שניצלו את האורכה עד תום, השיבו בהודעה שהגישו לבית המשפט -כי כדי לתת תשובה דרושה להם אורכה נוספת בת שנה. הוכח כי פעילות הנתבעות במגרש העירייה - מתקיימת ללא היתר לשימוש חורג, וללא היתר בנייה. אין זאת אלא חוסר תום לב מצידן, כרשויות הפועלות על פי דין, להתנגד למתן צו שעיקר פועלו הפסקת פעילות בלתי חוקית שלהן במגרש נתבעת 2.   80. דווקא הנתבעות, ולמצער, באות לבית המשפט בחוסר נקיון כפיים ובחוסר תום לב. הרשות המוסמכת כדוגמת הנתבעות דנן, שעל פי חובתן החוקית אמונות הן על אכיפת חוקי התכנון והבנייה, ובסמכותן ליזום הליכים פליליים כנגד יחידים ותאגידים הבונים ומשתמשים במקרקעין ללא היתרים כדין, בשעה שהן עצמן מבצעות לכאורה את אותה עבירה שעל מניעתה הן עצמן אמונות - מוסיפות הן ומגינות על פרי ביאושן בפני בית משפט זה, ובאיצטלה של טענה אשר הוכחה מלאכותית - של סיפוק הצורך הציבורי כטענתן.   81. הצורך הציבורי אינו מצדיק ביצוע עבירות על ידי הרשות, קל וחומר כשגורם הדבר אי נוחות, מטרד והיזק לתובעים דנן אשר לא הוכח כי הם ביצעו עבירה כלשהי פרט לרצונם לעשות שימוש בקניינם.   סוף דבר 82. הוכח במשפט כי בהפעילה אתר פסולת בניין וגרוטאות רכב במגרשה, ללא היתר חוקי ובניגוד לדיני התכנון והבנייה, ומשפעולות אלה של נתבעת 2 גורמות אי נוחות, מטרד והיזק מתמשך ומתעצם לתובעים - התובעים זכאים לחדול את הנתבעות מהמשך הפעלת האתר הבלתי חוקי במגרש הנתבעת 2.   83. הוכח כי בהפעלת אתר הפסולת על ידי נתבעת 2 ו/או מי מטעמה יש משום הפרעה של ממש לשימוש הסביר של התובעים במקרקעין שלהם ולהנאה סבירה מהם - ולמעשה הפעלת האתר מונעת מהתובעים מלממש את זכויותיהם במגרשם, להינות ממנו ומפירותיו בהתחשב גם בטיבו וגם במיקומו של מגרש התובעים.   84. הוכח כי פעילות הנתבעת 2 בהפעלת אתר הפסולת עולה כדי מטרד והפרת חובה חקוקה כהגדרת עוולות אלו בפקודת הנזיקין [נוסח חדש] .   85. הוכח כי מעבר להפרעה של ממש בשימוש והנאה במגרשם, נגרם לתובעים גם נזק כתוצאה ישירה ומיידית מקיום והפעלת אתר פסולת הבנייה וגרוטאות רכב במגרש נתבעת 2 והנזק הינו נזק נמשך והולך.   86. הוכח כי פעולת הנתבעת 2 יוצרת מידי יום ביומו עובדות חדשות בשטח בשעה שנוספות מידי יום כמויות גדולות מאד של פסולת בניין וגרוטאות רכב. 87. הוכח כי גם לשיטת הנתבעות מדובר באתר פסולת זמני אשר דינו להתחסל, ולפיכך, ממילא, אי הנוחות שתגרם לנתבעות קטנה יותר מזו הנגרמת לתובעים עקב המשך פעילות אתר פסולת הבניין והגרוטאות.   88. הוכח כי כל פעילות הנתבעות במגרש הנתבעת 2 היא ללא היתר לשימוש חורג, ללא היתר בנייה כדין. אילו הנתבעות עצמן, האמונות על אכיפת דיני התכנון והבנייה, היו מקיימות את חובתן החוקית, היו הן מפסיקות את פעילות אתר הפסולת בעצמן כשם שהן נוהגות כלפי אזרחי העיר הפועלים ללא היתרים כדין.   על כן התובעים זכאים לקבל את מלוא הסעדים שנתבעו על ידם.   89. לאור כל האמור לעיל אני מורה על מתן הצווים כנגד הנתבעות 1 ו-2 כדלקמן: א. ניתן בזה צו מניעה קבוע כנגד נתבעת 2 המורה לה ו/או לכל הפועל מכוחה ו/או מטעמה להמנע בתוך 60 יום מהיום (1.5.02) מכל פעולה של הפעלה ו/או ניהול ו/או תפעול של אתר פסולת בניין ו/או אתר גרוטאות רכב במגרש הנתבעת 2 וכן האוסר עליה ליתן היתר ו/או זיכיון ו/או הרשאה לאחרים מלבצע פעולות כאמור ובכלל להמנע מביצוע כל פעולה הנוגדת את ייעוד המקרקעין על פי תב"ע 2205 א - דהיינו שטח ציבורי פתוח. ב. ניתן בזה צו מניעה האוסר על הנתבעת 1 מליתן היתר בנייה ו/או רשיון לשימוש ו/או בנייה במגרש נתבעת 2 או הקלה למטרת אתר פסולת מכל מין וסוג ו/או תחנת מעבר לפסולת ו/או כל שימוש אחר שאינו תואם את ייעודי שטח ציבורי פתוח על פי תב"ע "ל". ג. ניתן בזה צו עשה כנגד נתבעת 2 המורה לה בתוך 60 יום מהיום (1.5.02) להרוס, לפרק ולסלק כל בנייה אשר נעשתה על ידה במגרש נתבעת 2, ללא רישיון כדין ולסלק לאלתר את כל הפסולת, פסולת הבנייה וגרוטאות הרכב ממגרש הנתבעת 2 והדרך אליו.   90. מקבלת אני את טענת התובעים כי בשלב זה לא ניתן להעריך את גובה הנזקים שנגרמו וייגרמו בעתיד לתובעים עקב מעשי ומחדלי הנתבעות כאמור בפסק דין זה - ועל כן ניתן בזה לתובעים היתר לפצל סעדיהם ולתבוע בנפרד נזקיהם הכספיים והאחרים בין שנתגבשו ובין שטרם נתגבשו.   91. אני מחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪ הצירוף מע"מ צמוד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.   ניתן בלשכתי היום 1.5.02, בהעדר הצדדים.   המזכירות תשגר עותק מפסה"ד לכל אחד מן הצדדים. דליה מארק - הורנצ'יק, שופטת       מזבלהזבלפסולת