כאשר נכי צה"ל זכאים לתגמול מכוח סעיף 7(א) לחוק הנכים, ובמקביל הם זכאים לקצבה מן המוסד לביטוח לאומי, אך האירועים שבגינם הם זכאים לתגמול ולקצבה האמורים הם נפרדים, האם רשאי קצין התגמולים להפעיל את סמכותו לניכוי הקצבה מן התגמול?" בית המשפט התייחס להיבט הסוציאלי של החוק: "גורלו של המערער לא שפר עליו, בלשון המעטה. הלב יוצא איפוא למצוקות המערער ושכמותו ולסבלם של בני המשפחות. מובן איפוא שאם יימצא כי נכה זכאי לקבלת תגמולים וקצבאות מכוח חוקים סוציאליים שונים, נטיית הלב תהיה לתור אחר דרך שתאפשר להותיר בידיו של הנכה כל תשלום שזכה לו, בלא לנכות תשלום אחד מזה האחר. עם זאת - ברצון הטוב האמור אין די. החוקים הסוציאליים תכליתם תדיר היא ליתן הכנסה בידי הנזקק לצורכי מחייתו, אך קיימות בהם, לעתים, הגבלות על מנת שלא ליתן לנזקק כפל תשלום, מעבר לזה שהמדינה מצאה כי יש להעמיד לרשותו." בהמשך דן בית המשפט בפרשנותה של ועדת הערר, לפיה יש לקרוא את הביטוי "והוא זכאי לקצבה או תשלום כיוצא בזה לפי חוק אחר" שבסעיף 7(ג), ככולל תנאי נוסף, כי הזכאות לקצבה מקורה באותו אירוע עצמו, שבגינו ניתן לנכה תגמול נצרך, מכח סעיף 7(א), ודוחה פרשנות זו: "לשונו הברורה של החוק פה מדברת ב"קצבה או תשלום" כלשהם, לא כאלה המוענקים דווקא בגין אותו אירוע שבגינו מוענק אף תגמול הנצרך. על ניסוח כוללני אך מפורש זה קשה להתגבר. לא ראיתי גם בפרשנותו הלשונית הפשוטה של סעיף 7(ג) לחוק משום "אבסורד", ואינני סבור שדווקא במקרה דנן יש מקום ליתן ללשון החוק שניות מורכבת, החורגת מזו של הפשט, ודאי כאשר פרשנות זו איננה נחזית כמתיישבת עם הוראות אחרות בחוק הנכים, או עם תכליתו." בית המשפט מפנה בהקשר זה לסעיפים 36, 36א ו-36ב לחוק, על מנת להראות שכאשר התכוון המחוקק לנכויות הנובעות מאותו אירוע, הוא קבע זאת במילים מפורשות, ולאחר מכן הוא מפנה לפרשנות התכליתית של החוק: "פרשנות ועדת הערר אף איננה מתיישבת עם פרשנותם התכליתית של סעיפים 7(א) ו-7(ג) לחוק הנכים, על רקע פרק ט' לחוק המל"ל - פרשנות המובילה אותנו למסקנה כי ממילא קצבת הנכות שניתנה מכוח חוק המל"ל והתגמול לנצרך שניתן מכוח חוק הנכים - משרתים אותה מטרה. בשל כך עסקינן במצב של "כפל קצבה", שמצדיק ניכוי בהתאמה". צבאנכי צה"לצה"למשרד הביטחוןביטוח לאומי