אחוזי נכות וכסף בפני ערעור על החלטתה של הועדה הרפואית העליונה (ליד משרד הביטחון). עיקרי העובדות המערער שירת בשירות קבע בצה"ל כחשמלאי רכב וגנרטורים בסדנה שבבסיס חימוש. המערער הגיש תביעה לקצין התגמולים להכיר בו כנכה צה"ל בגין חבלות שאירעו לו במהלך השירות הצבאי והחמירו עם חלוף השנים. בחודש מאי 97 פנה המערער אל קצין התגמולים כדי שיכיר בהחמרת נכותו בשל כאבים בצוארו, בגב התחתון וברגליים, הקשורים לטענתו לחבלה שנגרמה בצוארו. ביוני 97 קבעה הועדה הרפואית כי קיימת החמרה בצואר ופסקה למערער נכות של 10% על "הגבלה קלה בתנועות ע"ש צוארי עקב שינויים ניווניים". באשר לנכות בגין פגיעה מידאנית ימנית שנפסקה בעבר למערער, הפחיתה הועדה את נכותו של המערער מ10- אחוזי נכות ל5- אחוזי נכות. סך הכל נקבעו למערער 24 אחוזי נכות. לשאלת הכאבים בגב וברגליים קבעה הועדה הרפואית עפ"י תקנה 9 כי: " ... תלונות אלו אינן נובעות מהנכות המוכרת בצואר, מכיוון שפגיעה צוארית אינה גורמת לתסמונת שינויים ניוניים ו/או כאבים בגב המרכזי התחתון או הרגליים". (פרוטוקול הועדה הרפואית מיוני 97). המערער ערער על ההחלטה לועדה הרפואית העליונה (להלן "הועדה") אשר דחתה ביום 13.11.97 את ערעורו בקבלה את החלטת הועדה הרפואית המחוזית. המערער ערער על החלטת הועדה הרפואית העליונה לבית המשפט. הצדדים הסכימו להחזיר את התיק לועדה הרפואית העליונה. הסכמתם קיבלה תוקף של פסק דין: "לפי המלצת בית המשפט מומלץ שהערעור יתקבל והנושא יוחזר לוועדה הרפואית העליונה, על מנת שתתייחס בהחלטתה הן לנושא השאלה האם המימצא שקבעה לגבי הגבלה קלה בעמוד השדרה המותני נובע באופן בלתי אמצעי מהפגימה המוכרת בצואר וכן לגבי טענות המערער לגבי העצב המידיאלי והפחתת אחוזי הנכות על ידי הוועדה הרפואית המחוזית." (ע"א 4092/98 החלטה מיום 17/6/98 (להלן: "פסק הדין")). הועדה הרפואית העליונה התכנסה שוב בעניינו של המערער ב24/9/98- כפי שהורה בית המשפט. הועדה לא זימנה את המערער להופיע בפניה וקבעה את ממצאיה על בסיס החומר הכתוב המצוי היה בפניה והחלטותיה הקודמות. החלטת הועדה פותחת במילים (להלן: "ההחלטה השניה"): " ע"פ המלצת בית המשפט מבקשת הוועדה להתייחס ולפרט את החלטתה מתאריך 13.11.97. ..." המערער עותר לביטול ההחלטה האמורה, מיום 24/9/98. טענות המערער המערער טוען כי יש לבטל את החלטת הועדה מאחר והמערער לא הוזמן לועדה לצורך שמיעת טענותיו ולצורך בדיקתו. הועדה התעלמה מחוות דעת רפואית שהוגשה לה בידי המערער אשר קבעה קשר בין הפגיעה בצוואר לפגיעה בגב התחתון (חוו"ד של ד"ר רוט), וכן סותרת החלטת הועדה החלטות קודמת שלה בכל הנוגע לפגיעה בעצב המדיאני. טענות המשיב לטענת המשיב יש להחליף את המשיב בערעור. המשיב הנכון בעתירה הינו קצין התגמולים ולא הועדה הרפואית העליונה (ליד משרד הביטחון). לגופו של עניין טוען המשיב כי על הערעור להידחות מהנימוקים הבאים: א. על הערעור להידחות על הסף מאחר והערעור אינו מעלה כל "נקודה משפטית". ב. בערעור מתבקש בית המשפט להתערב בשיקול דעת רפואי, מה שאינו בידיעתו ובסמכותו. ג. למערער ניתנה הזדמנות נאותה לשטוח את טענותיו ולהביא את ראיותיו בדיונים שנערכו בפני הועדה הרפואית והועדה הרפואית העליונה. החלטת בית המשפט בע"א 4092/98 (להלן: "פסק הדין") משמעה החזרת התיק לועדה כדי שהאחרונה תתייחס בהחלטתה לשתי נקודות מוגדרות, לשם כך לא נדרש לזמן את המערער להופיע בפני הועדה וגם פסק הדין לא הורה לעשות כן. ד. פסק הדין מהווה מעשה בית דין ועל כן מנוע המערער מלטעון כנגד החלטתה השנייה של הועדה. ה. הועדה דחתה מפורשות את חוות הדעת של ד"ר רוט אשר הוגשה בידי המערער. הועדה לא נדרשה לדון בחוות הדעת בישיבתה השניה מפני שלא נכללה בגדר המחלוקת כפי שבאה לידי ביטוי בפסק הדין. ו. שאלת העצב המדיאני כלולה ביריעת המחלוקת כפי שנפסקה בפסק הדין, אך הועדה אינה כבולה לממצאים רפואיים קודמים שנקבעו. החלטתה השניה של הועדה הינה אישור של ממצאים שנמצאו בהחלטתה הקודמת. ז. יש לחייב את המערער בהוצאות מכיוון שהוא חוזר ומטריד את המערכת "ומנסה בדרכים שונות להשיג עוד אחוזי נכות וכסף". בא כוח המשיב הסכים כי במידה ותתקבל טענת המערער, המשיב יישא בהוצאות המערער. לאחר עיון במסמכים שהובאו בפני ושקילת טענות הצדדים החלטתי לקבל את הערעור ולהחזיר את התיק לדיון חוזר בפני הועדה. טענות הסף המשיב מעלה מספר טענות סף שאדרש להן בטרם אכנס לעובי השאלה העומדת לדיון. המשיב מבקש לשנות את המשיב בעתירה. המשיב הנכון הינו קצין התגמולים ולא הועדה הרפואית העליונה (ליד משרד הביטחון), כפי שנקבע בע"א (ת"א) 744/80 גדעון סלומון נ' קצין התגמולים פ"מ תשמ"ב א' 221, 227. המשיב הנכון בעתירה דנן הינו קצין התגמולים. על כן הוחלפה הכותרת בערעור והמשיב לעתירה הינו קצין התגמולים. המשיב טוען כי יש לדחות את הערעור על הסף מאחר ואינו מעלה כל "נקודה משפטית". אין חולק כי בהתאם לסעיף 12א(א) לחוק הנכים (תגמולים ושיקום) התשי"ט1959-. (להלן: "חוק התגמולים") ניתן לערער לבית המשפט על החלטה של ועדה רפואית עליונה "בנקודה משפטית" בלבד. הערעור דלעיל נסׂב על זכות הטיעון שנשללה מהמשיב בישיבתה השניה של הועדה. זכות הטיעון מהותה והיקפה הינה שאלה הנוגעת "בנקודה משפטית" עליה ניתן לערער לפי חוק התגמולים. עוד טוען המשיב כי פסק הדין מהווה מעשה בית דין על כן לא יכול לעתור המערער כנגד החלטתה השניה של הועדה. נראה כי המשיב נתפס לכלל טעות. מהות העתירה דנן אינה לשינוי או התערבות בפסק הדין שניתן, אלא עניינה באופן בו בוצע פסק הדין שהוליד את עילת התביעה דנן אשר לא התקיימה כלל עת נדון הערעור בע"א 4092/98: "המבחן לקיום זהות בין עילות התביעה לעניין מעשה-בית-דין, הוא, אם יכול וחייב היה התובע לרכז את כל טענותיו הנוגעות למעשה, שבגינו הוא תובע, בתובענה אחת. אם התשובה לכך היא חיובית, קיים השתק עילה." (א. גורן סוגיות בסדר הדין האזרחי מהדורה חמישית ומעודכנת (סיגא 1999) בעמ' 87) במקרים בהם עילת התביעה שונה בשני הליכים, לא יהיה בהכרעה בתביעה הראשונה משום מעשה בית דין שימנע את אפשרות העתירה בתביעה השניה: " המושג "עילת תביעה" מהווה, אם כן, מושג מפתח להפעלתו של כלל השתק-העילה. רק כאשר עילות-התביעה בשתי ההתדיינויות זהות תהא הצדקה, מכוח טעמיו של כלל מעשה-בית-דין, למנוע בעד התובע מלהעלות טענות שלא טען או לתבוע סעד שלא ביקש בתובענה הראשונה. רק אז יהא זה מוצדק לטעון, כי התדיינות נוספת בין אותם צדדים מטילה מעמסה מיותרת על המערכת השיפוטית, מצד אחד, וגורמת להטרדתו של הנתבע שלא כדין, מצד שני. כאשר שונה עילת-התביעה שעליה נסמכת התובענה השניה, במרכיביה, מן העילה ששימשה יסוד לתובענה הראשונה, אף התובענות שונות, ועל-כן אין בכוחו של פסק-הדין שניתן לגבי האחת למנוע הגשתה של האחרת." נ' זלצמן מעשה-בית-דין בהליך אזרחי (הפקולטה למשפטים אוניברסיטת תל-אביב 1991) בעמ' 31. וראה גם ע"א 813/87 יואל רוטברד נ' מ"י ואח' פ"ד מג(3) 514, 517). במקרה דנן עילות התביעה הן שונות, על כן לא מתקיים מעשה בית דין. בפסק הדין (ע"א 4092/98) עילת התביעה היא חוסר התייחסותה של הועדה לשני נושאים בהם היה עליה לדון ולקבוע ממצא. בעתירה דנן עילת התביעה היא בגין שלילת זכותו של המערער להופיע בפני הועדה בהחלטתה השניה וכן שהועדה לא שיכללה כראוי עובדות שהיו בפניה. לאחר דיון בטענות המקדמיות נפתח הצוהר לליבון השאלה המהותית העומדת לדיון. זכות הטיעון בית משפט זה קבע בפסק הדין (ע"א 4092/98) כי העניין יוחזר לועדה בכדי: ".. והנושא יוחזר לוועדה הרפואית העליונה, על מנת שתתייחס בהחלטתה..." הפירוש שנותן המשיב למשפט האמור הינו מצומצם. לטענתו יש להבין את פסק הדין כך: הדיון בועדה הסתיים, טענות המערער נשמעו בועדה זה מכבר, וכל טעם הפסק הוא שהועדה תנמק בפירוט את הטעמים שהביאו אותה להחלטתה, ותו לא. אין בידי להשלים עם פירושו זה של המשיב. הערעור בע"א 4092/98 הוגש מאחר והוועדה לא התייחסה כראוי לעניינים שהובאו בפניה ולא כפי שמעוניין המשיב לצייר זאת, בכדי שהועדה תנמק את החלטתה בלבד. יש לראות את פסק הדין כמתיישב עם כל חוק ודין ולא כניתן בחלל ריק, פסק הדין מחזיר את התיק לועדה עם הוראות להתייחס לשני נושאים ברם אינו קובע מהו הדין על פיו יתנהל הדיון בוועדה. סדר הדין בועדה קבוע בתקנות הנכים (ועדה רפואית עליונה) התשכ"ד1964- (להלן: "תקנות הנכים") הקובעים את העיקרון שהמערער התייצב בפני הועדה הרפואית בערעור המוגש לה (ס.5(ח) לתקנות הנכים). התקנות קובעות כחריג לכלל את המקרה בו נופלת טעות סופר בהליך, בו רשאית הועדה לחרוג מנוהל ההליך המקובל ולתקן את החלטתה. (ס.7(א) לתקנות הנכים). על ועדה רפואית שהינה גוף מעין שיפוטי להקפיד כי יתקיימו כללי הדין וביניהם כללי הצדק הטבעי. על הוועדה היה להזמין את המערער ולשמוע את טענותיו בשתי הסוגיות שהוחזרו אליה בטרם תיתן את החלטתה: "הוועדה הרפואית כמו גם הועדה הרפואית העליונה, הינם גופים מעין-שיפוטיים והם חייבים הקפדה יתירה בקיום הוראות החוק ושמירה על כללי הצדק כשהעיקר הוא הקפדה על המהות והתוכן במטרה שלא יפגעו זכויותיו של הנכה. אכן המחוקק פטר את הועדה מ"דקדוקי דיון" ו"דיני ראיה" וקבע כי על חברי הועדה לפעול "בדרך שתיראה להם כמועילה ביותר לבירור השאלות העומדות לדיון" (סעיף 28 לחוק). עם זאת לא ניתן להתעלם מהוראות התקנות שקבעו את דרכי וסדרי הדיון שיתקיימו בפני הוועדות הרפואיות. קיום סדרי הדין כלשונן, אינה עניין פורמלי והבחינה צריכה לעשות למהותם של דברים, תוך הקפדה על הליכים פתוחים וגלויים של הועדות הרפואיות, במיוחד לעינו של הנכה, על שמירה על זכות הטיעון של הצדדים לפני מתן החלטה, גם כאשר מדובר על בשינוי החלטה לפי תקנה 6." (ע"א (י-ם) 4153/97 חיים יהודה נ' קצין התגמולים (טרם פורסם) עמ' 3 לפסק הדין) טענה אחרת של המשיב היא שיש לסמוך על רופאים העוסקים בעניינים שברפואה, אם נדרש היה לדעת הרופאים להזמין את המערער לדיון הם היו עושים כן, אולם משסברו שלא נדרש לזמן את המערער אין להתערב בהחלטתם. אין ממש בטענתו של המשיב. ראשית, עוסקים אנו בעניינים שברפואה בהם יש משנה חשיבות לבדיקת הפונה גופו בגין מחושיו ולא ניתן להסתפק רק בדוחות הרפואיים המצביעים על מחלותיו: "כבר צוין, שהועדה הרפואית והועדה הרפואית העליונה הינן טריבונלים מעין- שיפוטיים. על כן, מוסמכת הוועדה לגבות ראיות כמו כל גוף שיפוטי ומעין שיפוטי. ראיות רפואיות הן רק חלק מן הראיות האמורות לשמש את הוועדה והבדיקות הרפואיות אשר מבצעת הוועדה עצמה הן רק חלק מן הראיות הרפואיות האמורות לשמש את הוועדה." (ע"א (ת"א) 744/80 גדעון סלומון נ' קצין התגמולים פ"מ תשמ"ב א' 221, 238-239. שנית, ספק בידי אם לאחר תקופת זמן כה ארוכה בת כ10- חודשים שעברה בין החלטתה הראשונה של הועדה להחלטתה השניה, ידעו הרופאים על סמך פגישתם עם המערער בעת מתן החלטתם הראשונה מיהו ומהי בעייתו. נראה כי החלטתה של הועדה הסתמכה על תיקו של המערער בלבד, ובכך כאמור אין די. שלישית, הטעם בהזמנת המערער להופיע בפני הועדה הוא בעל משנה חשיבות במקרים דוגמת המקרה דלעיל. מתן האפשרות למערער לשטוח את טענותיו בפני הועדה מונע את תחושת המערער כפי שמוצאת ביטוי בערעור דנן, כי הועדה עשתה עבודתה מהפה אל החוץ ולא שקלה נכבדות את טענותיו. הקניית זכות למערער להופיע בפני הועדה לא רק שעוזרת לועדה לשקול נכוחה את המקרה הבא בפניה, אלא מעניקה למערער את התחושה כי התאפשר לו לטעון טענותיו וללמד את הועדה ממקור ראשון על הבעיות מהן סובל. לפיכך, הפגם שנפל באי הזמנת המערער לועדה הינו מהותי לכשעצמו, ומעבר לכך גם על המשיב להיות מעוניין בהופעות נכים בפני הועדות השונות בכדי שישתקו המלעיזים ולהראות לציבור הנכים כי הועדה עושה תפקידה נאמנה. חוות הדעת של ד"ר רוט לטענת המערער הועדה התעלמה מחוות דעתו של ד"ר רוט שהוגשה לה. לטענת המשיב הועדה דחתה מפורשות את חוות הדעת של ד"ר רוט בישיבתה מיום 13/11/97 וחוות הדעת אינה כלולה בגדר היריעה שנפרשה בפסק הדין. יש לדחות את טענתו של המערער. המערער הופיע בפני הועדה והאחרונה החליטה כי היא דוחה את ממצאיו של ד"ר רוט. החלטתה המנומקת היא מתחום הרפואה והינה סופית (ס.5(ו) לתקנות הנכים). הנושא הנדון אינו גם בגדר המחלוקת כפי שהוגדרה בפסק הדין ועל כן שרירה היא ואין לחלוק עליה. העצב המדיאני השאלות הנוגעות בעצב המדיאני, כל עוד מצויות בגדר המחלוקת שהותוותה בפסק הדין יידונו בפני הועדה. אין הועדה כבולה לממצאים קודמים, אולם מהראוי שכאשר באה הועדה לשנות ממצא קודם היא תאפשר למערער להביא ראיותיו, לטעון טענותיו ותנמק את החלטתה מדוע משנה היא את הממצא הקודם שנקבע. סיכום: בהתאם לסמכותי בס.12א(ב) לחוק התגמולים אני מקבלת את הערעור ומחזירה את התיק לוועדה לשם החלטה ביריעת המחלוקת כפי שמצויה בפסק הדין. המערער יוזמן לועדה וישמיע טענותיו בנוגע ליריעת המחלוקת האמורה בלבד והועדה תיתן החלטתה. אני מחייבת את המשיב בתשלום הוצאות המערער בסך 2,000 ש"ח בתוספת מע"מ.אחוזי נכותנכות