תותבת רחצה לרגל בעקבות תאונת דרכים

תותבת רחצה לרגל בעקבות תאונת דרכים: 1. התובע, יליד 24.7.69, נפגע באורח קשה בתאונת דרכים שאירעה ביום 23.6.94 בהיותו הולך רגל. בתאונת הדרכים היו מעורבים שני כלי רכב, נהוגים על ידי הנתבעים 1ו- 3 ומבוטחים אצל הנתבעות 2ו-4, אשר אינן כופרות בחובתן לפצות את התובע על נזקיו לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה- 1975. המחלוקת על גובה הנזק. בעקבות התאונה אושפז התובע לטיפול לסירוגין, במספר בתי חולים, עד יום 24.10.96, ובסה"כ 210 ימי אשפוז. התביעה הוגשה בשנת 1994, אולם הייתה בשלה להוכחות לקראת סוף שנת 1998 לאחר שהתובע נבדק שוב והתקבלו תשובות לשאלות הבהרה ששלחו ב"כ הצדדים למומחים. 2. הנכות הרפואית: מומחים רפואיים שמונו על ידי בית המשפט, קבעו כדלהלן: א. פרופ' פינסטרבוש - מומחה בתחום האורטופדי קבע בחוות דעתו מיום 6.12.95 כי התובע סבל מחבלות מרובות ושברים באגן, בעצמות הבושת עליונה ותחתונה מימין, שבר פתוח אלכסוני באזור מרכזי של עצם הירך מימין, שברים פתוחים עם נזק ברקמות הרכות בשתי השוקיים, נקע בפרק רגל, חסר עור בחזה בגב ובגפה שמאלית עליונה כולל כף יד. תוך זמן קצר הופיע נמק ברקמות הרכות של רגל ימין והיה הכרח בקטיעה דרך הברך. נעשו ניסיונות רבים להצלת שוק ימין, אך להערכת המומחה נותרה הרגל לא שימושית להליכה, עם זיהום כרוני וללא הגנה תחושתית. פרופ' פינסטרבוש קבע לתובע % 100נכות זמנית למשך שנה, והמליץ על הערכת מומחה שיקומי. בחוות דעת משלימה מיום 6.12.96 קבע פרופ' פינסטרבוש לתובע נכות צמיתה כדלהלן: בגין הפרעה בכתף שמאל עם הגבלה בתנועה - %15; בגין צלקות בגוף - %20; בגין קטיעה דרך ברך ימין - %65; בגין פציעה בשוק שמאל עם אזורי חוסר תחושה, הפרעות כף רגל וקרסול פצע מפריש בעקב לאחר השתלת עור - %50. ב. ד"ר טוכמן - מומחה לכירורגיה פלסטית ומקסילופציאלית, קבע לתובע: % 20 בגין הצלקות - אך אלה חופפים את הנכות שנקבע על ידי פרופ' פינסטרבוש. % 20 בגין ההפרשה וההגבלה בתנועת הקרסול - חופפים כנ"ל. % 10 בגין פציעת קבוצת השרירים מדור אחורי של השוק. % 10 בגין חסר דו-צדדי של שריר הלטיסימוס דורסי. התובע נבדק שוב על ידי ד"ר טוכמן ביום 9.12.97, אך המומחה לא ראה מקום לשנות את אחוזי הנכות שקבע. הנכות המשוקללת היא % 90.4 (בעיגול). ג. פרופ' שאקו - מומחה בתחום השיקומי. לחוות דעתו מיום 1.3.97, לתשובותיו לשאלות הבהרה במכתבו מיום 24.4.97 ולעדותו בבית המשפט ביום 25.1.99 (להלן - חוו"ד פרופ' שאקו) אתייחס בפרקים הדנים בנכות התפקודית ובצרכיו השונים של התובע. 3. נזק לא ממוני: לנוכח אחוזי הנכות שנקבעו לתובע וימי האשפוז מוסכם בין ב"כ הצדדים לפצות את התובע בסכום המקסימלי הקבוע בתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון) תשל"ו- 1976נכון למועד התאונה, ומאותו מועד יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כחוק. החישוב יערך נכון למועד פסק הדין. 4. הנכות התפקודית: מעדות התובע עולה כי סיים תשע שנות לימוד. לפי דבריו, מגיל 16 עד גיל 23 עבד בקטיף תות-שדה בטירה. לאחר מכן קיבל רשיון נהיגה בטרקטור ובמשאית. היה אדם בריא. התובע טוען כי לפני התאונה עבד אצל אחיו "שנה - שנה וחצי", משעה 00:03 עד 06:00 כנהג משאית שהובילה סחורה מתנובה בנתניה לטירה. משעה 00:07 עד 16:00 עבד כטרקטוריסט. בנוסף עבד בעבודות מזדמנות. ביום 4.15.95 נפסל מלהחזיק רשיון נהיגה לכל הדרגות, למעט פרטי (02). התובע טוען כי מאז התאונה הוא אינו עובד בגלל פצעי הלחץ בכף רגל שמאל, וכי רוב הזמן הוא במיטה או נע בעזרת עגלת-נכים. עם זאת שמענו מפיו, כי כאשר יש הטבה ברגל שמאל הוא דורך עליה בעזרת מכשיר, llbו עם התותבת המותקנת על רגל ימין הוא מסוגל ללכת ללא קביים למרחקים קצרים. אישור לכך שמענו מפי אשתו (אמצע עמ' 24). מפי אחיו שמענו שהוא נעזר בקביים (עמ' 24 ש' 23). בפועל התובע לא עשה מאומה להקטין את נזקיו, והוא מעדיף ככל הנראה את חיי הבטלה. לטענתו, לפיה פנה למוסד לביטוח לאומי לשיקום, אין ראיה. התובע אישר בעדותו כי כלל לא ניסה לחפש עבודה שתתאים למגבלותיו. תחת זאת הוא מבלה במשחקי מחשב, בבתי הקפה, בביקורים אצל בני משפחתו ובילויים עם חברים, והכל - כדבריו - כדי להפיג את השעמום. זאת אישרה גם אשתו בעדותה (עמ' 26 ש' 14-15). המומחים סבורים כי התובע יכול ומסוגל לעבוד בישיבה, שכן עיקר הפגיעות של התובע הן בפלג גופו התחתון. מעדותו של ד"ר מרכוס, אורטופד שטיפל בתובע, מתברר כי ניתן להתגבר על פצעי הלחץ ברגל שמאל בעזרת מכשיר ה- . Llb זאת ועוד, בעזרת מכשיר llb ברגל שמאל והתותבת ברגל ימין מסוגל התובע ללכת למרחקים קצרים ללא קביים. אם כתוצאה מהשימוש יופיעו שפשופים - יוכל להשתמש זמנית בכסא גלגלים. בין אם התובע ילך בעזרת מכשיר תותבת וקביים, ובין אם ישב על כסא גלגלים, סבר פרופ' פינסטרבוש כי התובע יכול לעבוד בישיבה, לאחר שיקום מתאים. גם פרופ' שאקו סבר כך שכן, לפי דבריו, לתובע יש שתי ידיים טובות, הוא יכול לשבת ולעבוד. אך, כאמור, התובע לא עשה דבר להקטין את נזקיו בהתאם לחובתו על פי הדין. אף על פי כן, ב"כ התובע בסיכומיו סבור שתפקודו של התובע נפגע לחלוטין, ולא ייצלח יותר לעבודה כלשהי. הוא מבקש ללמוד ולהקיש מהכנסותיו של האח - על כושר השתכרותו של התובע. אלא שאין ללמוד גזירה שווה מהאח. יתרה מזאת, לטענת התובע, כי עבד בנוסף לשתי המשרות גם בעבודות מזדמנות - אין תימוכין בחומר הראיות, אך יש בה להצביע על ההפרזה בהכנסותיו ובכישוריו. מעברו המקצועי מצטיירת תמונה של אדם בינוני למדי, שאינו מתמיד במקום עבודה אחד. עדות להשתכרות נהג משאית בטירה או נהג משאית בכלל - לא הובאה. לתובע לא היה רכב מכל סוג שהוא, וגם אין ראיה לכך שצבר חסכונות או רכש נכס שיצביע על הכנסה גבוהה, ולו קרובה לשכר הממוצע במשק. אילו ניחן ברצון חזק ובכוח עבודה כפי שניסו להציגו לפני התאונה, חזקה עליו שהיה עושה מאמץ להתגבר על נכותו והיה מוצא תעסוקה שתתאים למגבלותיו. אך מחומר הראיות נמצאנו למדים כי לתובע אין כל עניין לעבוד. לאור השכלתו של התובע, ניתן למנות עבודות העשויות להתאים לו בישיבה, כגון: מכירת כרטיסי פיס, מכירת כרטיסי חניה, מכירת כרטיסים בבית קולנוע וכד', עבודה במפעל להרכבת או חיבור חלקים זעירים וכד'. עם זאת, ערה אני לכך שבעיסוקים אלו לא יוכל להשתכר במומו כפי שיכל להשתכר עובר לתאונה, ועל כן אני מעריכה כי נגרע מכושר השתכרותו שיעור של %75. מאחר שפרופ' פינסטרבוש המליץ בחוות דעתו מיום 6.12.95 על נכות זמנית בשיעור % 100 למשך שנה, תעמוד נכותו התפקודית של התובע על שיעור זה למשך 12 חודשים מיום התאונה, בתוספת תקופת שיקום של 6חודשים, שלה היה זכאי לצורך מציאת או הסתגלות לעבודה בישיבה, ובסה"כ % 100 למשך 18חודשים מיום התאונה. לאחר מכן תעמוד נכותו התפקודית על %75. 5. השתכרות התובע לפני התאונה: התובע נפגע בתאונת הדרכים בהיותו בן 25 עד גיל 23 לא גילה כישורים מפליגים, בשים לב לכך שעבודת קטיף תות-שדה או עבודה חקלאית הינה עונתית. מתוך התקופה של שנתיים עד לתאונה הוצגו מטעם התובע תלושי שכר ברוטו ממעסיקים כדלהלן: הלכים בע"מ 790, 2ש"ח לחודש ינואר 1994(ת/16). 777, 2ש"ח לחודש פברואר 1994(ת/17). 079, 2ש"ח לחודש מרס 1994(ת/18). י' לוטרינגר 240, 3ש"ח לחודש אפריל 1994(ת/14). חייט בסאם סאלם, אחיו של התובע 611, 1ש"ח לחודש בחודשים ינואר - יוני 1994(ת/ 21- ת/26). מעדותו של ניר לוטרינגר עולה כי התובע הועסק בחברתו חודש אחד בלבד. למרות שהאח טען כי העסיק את התובע שנה וחצי כנהג, הוצגו על ידי מנהל החשבונות שלו, עורבי מוחמד עראקי (להלן - מנהל החשבונות), רק 6תלושי השכר דלעיל שהונפקו מהמחשב. המוזר הוא, שמנהל החשבונות המועסק על ידי האח שנים רבות, לא ידע לאשר לנו אם התובע עבד אצל האח בשנת 1993. לא מיותר לציין, כי שולם לתובע שכר מלא בחודש יוני 1994, למרות שנפגע שבוע לפני תום החודש, עובדה שיש בה כדי להצביע על המגמתיות שבהכנת תלושי השכר מטעם האח. בהנחה שנקבל את כל ההכנסות הנ"ל כנכונות למשך החודשים ינואר - יוני 1994, דהיינו: (611, 1( 6X+ 790, 2+ 777, 2+ 079, 2+ 240, 3- נקבל ממוצע של 425, 3 ש"ח לחודש. אם נאמץ את תלושי השכר, שלא נמצא בהם פגם לגבי 4חודשים שהסכומים ברוטו המופיעים בהם הם: 790, 2 ש"ח, 777, 2 ש"ח, 079, 2ש"ח, 240, 3 ש"ח - הרי שנקבל ממוצע של 271.5, 2 ש"ח לחודש. בשני המקרים, הכנסת התובע לא הדביקה את השכר הממוצע במשק באותה עת, כדי לקבוע על פיו הפסדי שכר ולבטח לא מכפלות של שכר ממוצע במשק כפי שמבקש בא כוחו לקבוע בסיכומיו. 6. חישוב הפסדי השכר לעבר ולעתיד: הגם שקיים בלבי ספק בענין העסקת התובע על ידי האח, הרי שלצורך חישוב הפסדי השכר לעבר ולעתיד, אין לי אלא לשערך על דרך אומדנא את כושר השתכרותו של התובע כשכר קובע לעבר ולעתיד, אותו אני מעמידה על סך של 500, 4 ש"ח נטו לחודש נכון למועד פסק הדין. מיום 1.7.94 עד סוף חודש פברואר 1996( 18חודשים) זכאי התובע ל-% 100מהסך של 500, 4ש"ח, בתוספת ריבית ממחצית התקופה המתחילה ב- 1.7.94עד מועד פסק הדין. מיום 1.3.96 עד למועד פסק הדין - % 75 מהסך של 500, 4 ש"ח, בתוספת ריבית ממחצית התקופה. ממועד פסק הדין ועד הגיעו לגיל 65- % 75 מהסך של 500, 4 ש"ח, בהיוון לפי % 3 ריבית. 7. הפסד פנסיה ותנאים סוציאליים: תביעת התובע בגין תנאים סוציאליים - נדחית, משזו הועלתה בסיכומים ללא בסיס בחומר הראיות (ראה ע"א 244/87 קוש נ' כהן פ"ד מג(1) 15, 24). הוא הדין בהפסדי פנסיה שלהם לא הונחה תשתית ראייתית (ראה ע"א 16/85 עזרא נ' ועקנין פ"ד מא(1) 649, 658). 8. דיור: אין חולק על הצורך להתאים מגורים למגבלותיו של ניזוק, וכן על כך שהמזיק לפצות את הניזוק על אותן הוצאות נוספות שהניזוק לא היה נושא בהן ממילא, וכי הפיצוי לא נועד להיטיב את תנאי המגורים של הניזוק. בעת התאונה היה התובע רווק והתגורר בבית הוריו בטירה. בשנת 1966נשא אישה, עמה המשיך להתגורר בבית ההורים. בשנת 1998נולדה לבני הזוג בת. לרשות המשפחה עומד חדר שינה בבית ההורים. המטבח, חדר הרחצה וחדר השירותים משמשים גם את שאר בני הבית. אין טענה שהיה צורך לבצע שינויים בדירת ההורים על מנת להתאים אותה להמשך מגוריו של התובע לאחר התאונה ועד היום. אחיו של התובע העיד (עמ' 20ש' 20-24) כי התובע השתמש בשירותים הרגילים בבית הוריו, התהלך לעתים בעזרת קביים, ולפעמים עם תותבת ולפעמים בלי תותבת. לתובע לא הייתה בעיה לנוע גם בעגלת הנכים בבית ההורים. פרופ' שאקו קבע בחוות דעתו מיום 11.3.97כי מקום המגורים של התובע מתאים לצרכיו, שכן כיום התובע אינו מסוגל לעלות במדרגות, וגם בעתיד יתקשה בעלייה במדרגות. התובע בונה כיום על שטח של כ- 500ממ"ר, ליד בית הוריו, בית בשטח של 450 ממ"ר שישתרע על 3קומות + גג. התובע מסביר את פשר בנייה רחבת ממדים זו בעובדה שכך כולם בונים בצפון-מזרח כפר טירה, שהוא אזור המאופיין בבניה צמודת קרקע (דוגמת תמונות ת-/ 31ת/34). הבית מורכב משני חלקים: חלק מזרחי מהווה דירה בת שני חדרים בשלבי סיום בנייה (תמונות נ/4א-יא ונ/5), וחלק מערבי מהווה שלד בנין (נ/6) הכולל רצפת בטון של קומת קרקע, וכן עמודי בטון וקירות חיצוניים של קומה זו. בין שני חלקי הבית יש הפרש גובה וחיבור לחדר מדרגות (נ/4יב). על השאלות, מדוע במהלך הבניה לא נלקחה בחשבון נכותו של התובע, ומדוע לגרום להוצאות מיותרות להתאמת מה שניתן היה לעשות מלכתחילה - לא קבלנו תשובות המניחות את הדעת. התובע הגיש חוות דעת שנערכה ביום 8.10.98על ידי האדריכל זאב כספי (להלן כספי) (ת/5), שבה המליץ על השינויים הדרושים להתאמת הבית למגבלות התובע. כספי מציע להתקין דרך גישה ורמפה מאזור החניה של דלת הכניסה, כולל: מעקה ותאורה, הרחבת דלתות כניסה בכל הבית כולל הגנה קשיחה בפינות הקירות, הדלתות, וכן ידיות אחיזה מותאמות לגובה הולם, מעלית הידראולית עם 4תחנות כולל תחנה בקומת הגג, חדרי שירותים עם אביזרים והתקנים מיוחדים בכל קומה, חלונות מונמכים עם זכוכית מחוסמת, כסא/מעלית חשמלית לאורך מסילה לאורך מהלך המדרגות, פיתוח סביבתי בחצר הבית שיאפשר גישה ברמפה וללא מדרגות, בלאי, פחת ותחזוקה של ציוד מיוחד - הכל בעלות של 63,000 $ ארה"ב כולל מע"מ. מטעם הנתבעות הוגשה חוות דעת שנערכה ביום 1.11.98 של האדריכל ושמאי מקרקעין חיים בן ארי (להלן - בן ארי) (נ/4), בה הוא ממליץ על שינויים בחדר הרחצה, הרחבת פתח בחדר שינה בלבד, שינוי גובה 3 חלונות, שינוי המפלס בין שני חלקי הבית באופן שהפרש הגובה ביניהם יתבטל בעזרת מהלך משופע. עלות השיפוץ המוצע על ידו - 000, 20 ש"ח. נראה לי כי כספי מפריז בדרישות, בכך שהוא מציע גם מעלית הידראולית וגם מעלון; תוספות של מעקה ותאורה בחוץ - ממילא מתבקשים בכל מבנה; חדרי שירותים בכל קומה, וכן פיתוח סביבתי - ממילא יש לבצע בכל בנייה. לעומתו, בן ארי מקמץ, שכן יש צורך להרחיב דלתות לא רק בחדר השינה, וכן לסדר גישה נוחה לבית ללא קשר לפיתוח סביבתי. לכן על דרך של אומדן אני פוסקת לתובע בראש נזק זה סך של 000, 80ש"ח נכון למועד פסק הדין. 9. עזרת הזולת: התובע העיד כי לאחר שהשתחרר מבית החולים טיפלו בו הוריו, אחיו וארוסתו. הם עזרו לו להתרחץ, להכין לו אוכל, להתלבש, עזרו בחבישות, החלפת תחבושות, להסיע אותו בעגלה וכו'. תקופה זו נמשכה 9חודשים. על מנת שלא לקפח את התובע מוכנה אני להניח שהתקופה בה נזקק לעזרת הזולת נמשכה, אם כי בהיקף שהלך וקטן מיום ליום. כיום הוא מסוגל להניע את העגלה בעצמו, להתלבש לבד, להתרחץ לבד, פרט לכניסה לאמבטיה שם הוא זקוק לעזרה על מנת שלא ימעד. אין מחלוקת שלמרות שלא העסיק עובד בשכר, זכאים בני המשפחה לפיצוי על העזרה שהושיטו לתובע. מאז, הקים התובע משפחה, נשא אישה ונולדה לו בת. אין ראיה לכך שהשירותים הניתנים לו כיום עולים על אלה שהיו ניתנים לו אלמלא התאונה כמו כביסה, בישול, נקיון וכו'. פרופ' שאקו קבע כי התובע עצמאי בפעולות החיוניות היומיומיות כשינוי תנוחה, העברות מהמיטה לכסא ובחזרה, הלבשה ורחצה. אולם הוא זקוק לעזרת הזולת בכל הקשור לאחזקת משק הבית (סחיבת חפצים כבדים, ניקיון הדירה, בישול, כביסה). אפשר לומר שמן העזרה בבית נגרע כוחו של התובע שיכול היה להרים חפצים כבדים או לבצע פעולות גסות כאלו או אחרות, שלא ניתן לכמת אותן בכסף. כמו כן יש לקחת בחשבון שבגיל מתקדם יזדקק התובע לעזרה מוגברת. סבורני כי סכום גלובלי של 000, 150 ש"ח נכון למועד פסק הדין יש בו כדי לכסות את העזרה בעבר ולעתיד. 10. אחזקת רכב: פרופ' שאקו קבע כי התובע לא יוכל לנסוע באוטובוסים אלא ברכב פרטי או במוניות. ב"כ הצדדים הסכימו להגשת חוות דעת של מר קצין (ת/1), שהציע מכונית יציגה בנפח של 800, 1סמ"ק אוטומטית עם הגה כוח, מסוג פולקסוואגן גולף, שהיא מכונית המתאימה לנכותו של התובע, וכן אביזרים שיקלו עליו בתקופות בהן יאלץ להשתמש בעגלת הנכים. טענת הנתבעות - כי התובע אינו זכאי לרכב חדש, וכי יש לפסוק לתובע %10 מהסכום הכולל המתקבל מחוות דעת קצין - נדחית. הטעם לכך הוא, שמהכנסות התובע קשה לצפות שירכוש רכב שכיום הוא נאלץ לרכוש בגלל נכותו, ולבטח להקדים בהרבה תכנית לרכישת רכב. לפיכך זכאי התובע בראש נזק זה לפיצוי מלא בסך 678, 878 ש"ח נכון למועד הכנת חוות הדעת, ומאותו מועד ואילך - יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כחוק. 11. אביזרים ומכשירים רפואיים: אין מחלוקת שהתובע זקוק למכשירים רפואיים אשר אינם נכללים בסל הבריאות. אלה יידרשו לתובע למשך כל תוחלת חייו. אקבע להלן את האביזרים והמכשירים שאותם אני מאשרת, הסכום הנדרש וקצב ההחלפה. את הסכום שיתקבל כממוצע חודשי יש להכפיל במקדם היוון 292.297. ואלו הם האביזרים: (א) מכשיר llb שמחירו 469, 12 ש"ח + מע"מ. החלפה אחת ל- 36חודשים. (ב) תותבת הליכה יומיומית ואביזריה 539, 17 ש"ח + מע"מ. החלפה אחת ל- 30חודשים. (ג) כסא גלגלים - לאור העובדה שכסא הגלגלים לא יידרש לתובע באופן קבוע, אלא בתקופות שבהן הפצע ברגל שמאל מחמיר או עקב שפשופים, איני רואה הכרח לרכוש את הכסא היקר, וניתן להסתפק בכסא אינפורטר 9000 בסך 214, 4 ש"ח + מע"מ. החלפה אחת ל- 10 שנים. (ד) קביים וגומיות מסתובבות לקביים אינם שנויים במחלוקת, ובסה"כ 391.95 ש"ח. החלפה אחת ל- 10 שנים. (ה) נעלים אורטופדיות - באין המלצה של המומחה, התביעה בראש נזק זה נדחית. (ו) תותבת רחצה - פרופ' שאקו ציין כי תותבת הרחצה מיועדת לים. התובע העיד כי הוא נוהג להתרחץ בדרך כלל בבריכה. אולם אין סיבה לשלול ממנו את הזכות ללכת לים אם ירצה בכך. העלות של תותבת רחצה ואביזריה - 492, 15 ש"ח + מע"מ. החלפה אחת לשלוש שנים, ולא אחת לשנתיים כפי שמציע ב"כ התובע בסיכומיו. 12. ניכויים: מסך כל הסכומים שנפסקו כאמור יש לנכות: (א) תשלום תכוף - מכל סכום שנפסק לתובע, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התשלום. (ב) תגמולי מוסד לביטוח לאומי, על פי חוות דעתו של האקטואר שי ספיר, אותה יש לעדכן נכון למועד פסק הדין. בהוצאות העדכון תישאנה הנתבעות. בקשת ב"כ התובע לתקן את חוות דעתו של שי ספיר נדחית, משלא חקר עליה ולא הביא ראיה לסתור את תוכנה. 13. הוצאות: הצדדים הגיעו להסכמה ביניהם לפיה, סך כל הוצאות התובע לעבר הגיע לסך של 00, 90 ש"ח נכון למועד הכנת סיכומי הנתבעים, דהיינו עד יום 31.5.99. על הסכום המוסכם יש אפוא להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כחוק. 14. שכ"ט עורך דין: החישוב לגבי כל אחד מהסכומים שנפסקו לעיל - ייערך נכון למועד פסק הדין. על הסכום הכולל שיתקבל, לאחר ניכויי המל"ל, יש להוסיף % 13 שכ"ט עו"ד ומע"מ כחוק. כמו כן תישאנה הנתבעות בהוצאות המשפט. החלק האופרטיבי הודע היום, י"ד בכסלו תש"ס, (23/11/1999), במעמד עו"ד מרכוס - ב"כ התובע ועו"ד מוקדי - ב"כ הנתבעים.תאונת דרכים