פיצויים לעובד שפוטר ללא שימוע

לפנינו תביעה של התובע - עובד זר אשר הועסק בענף הבניה על ידי הנתבעת. התובע עותר לחייב את הנתבעת לשלם לו פיצוי בגין פיטוריו שלא כדין. לטענת התובע, פיטוריו היו שלא כדין וזאת משני טעמים: האחד - פיטוריו הם תוצאה של תביעה קודמת שהגיש כנגד הנתבעת; השני - פיטוריו נעשו ללא שימוע. ואלה עובדות המסגרת הרלוונטיות לעניננו, כפי שהן עולות מהעדויות והמסמכים שהוצגו לנו: הנתבעת היא תאגיד מורשה להעסקת עובדים זרים בענף הבנין. התובע הוא עובד זר אזרח מולדובה אשר הועסק על ידי הנתבעת מיום 1.7.07. בתחילה הועסק באתרי בניה של חברת אביב ברחובות. בסוף חודש 11/07 נפצע התובע בתאונת עבודה, וכעבור שלושה חודשים שב והוצב לעבודה באתר בניה של חברת אביב בעיר תל אביב - האחרון שבהם פרוייקט "נופי ים". ביום 13.1.09 הגיש התובע כנגד הנתבעת וחברת אביב כתב תביעה ובו עתר לחייב אותן לשלם לו זכויות שונות בגין תקופת עבודתו (להלן - התביעה הראשונה או כתב התביעה האשון, לפי העניין). כתב התביעה הראשון נמסר לנתבעת ביום 18.1.09 ולחברת אביב ביום 19.1.09. ביום 1.2.09 נמסר לתובע מכתב פיטורים נושא תאריך 29.1.09, ובו נכתב כי התובע מפוטר בשל צמצום במצבת כח אדם וכי עבודתו צפויה להסתיים ביום 2.3.09. באותו מעמד קיבל התובע גם אישור על תקופת העבודה. שני המכתבים נמסרו לתובע הן בעברית והן בשפתו. ביום 24.2.09 סיים התובע את עבודתו בפועל בנתבעת ועבר לעבוד - בהסכמת הנתבעת, בתאגיד אחר - עמלים משאבי אנוש בע"מ. ביום 10.5.09 הגיש התובע את התביעה הנוכחית ובה עתר לחייב את הנתבעת לשלם לו פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, בטענה שפוטר ללא שימוע כדין ובטענה שפוטר בשל התביעה הראשונה שהגיש. לטענת התובע מר פרינץ אמר לו מפורשות בעת פיטוריו כי הפיטורים הם תוצאה של התביעה הראשונה. בכתב ההגנה הכחישה הנתבעת את הקשר בין התביעה הראשונה לבין פיטורי התובע. לטענת הנתבעת, התובע פוטר לאור צמצום העבודה עבור חברת אביב בכלל ובפרוייקט נופי ים בפרט ובהעדר מקום עבודה אחר להעסקתו של התובע. הנתבעת טענה כי התובע פוטר לאחר שחברת אביב החליטה להפסיק את עבודתו של התובע בפרוייקט נופי ים שעמד לפני סיום, ולנתבעת לא היה אתר עבודה אחר להצבתו של התובע. מראיות ההגנה עולה התמונה הבאה: ביום 5.1.09 הודיעה חברת אביב - באמצעות מר פידל, למר דן אלון מהנתבעת כי ביום 4.1.09 הודיע הראשון למר פרינץ שבעקבות סיום הפרוייקט ברחובות תאלץ חברת אביב לשחרר "את 4 העובדים ביום ה 20-25 לינואר. לצערי גם בשאר הפרויקטים אנחנו לקראת סיום ויהיו צמצומים בעתיד הקרוב!". ביום 29.1.09 בשעה 10:29 (כעשרה ימים לאחר שהנתבעת וחברת אביב קיבלו את התביעה הראשונה) שלח מר פידל למר אלון הודעת דואר אלקטרוני שענינה "צמצום עובדים", כדלהלן: "בהמשך לשיחתנו בתחילת השבוע ובעקבות התקדמות פרויקט נופי ים לקראת סיומו אבקשם להוציא את 2 העובדים הר"מ בשבוע הקרוב. עובד כרטיס משפחה פרטי ..... .... TUDOR SAVA ..... .... COJOCAHI MIHIL ..." לטענת הנתבעת, באותו היום, בצהרי היום לערך, הגיע מר פרינץ לתובע וערך לו 'שימוע'. כשחזר מר פרינץ למשרדי הנתבעת - הודפס הפרוטוקול להלן: "1. ביום חמישי ה-29/01/09 בשעת הצהריים לערך, התקיימה באתר "נופי-ים" בת"א פגישת שימוע, בטרם החלטה סופית על פיטורי העובד שבנדון. 2. בפגישה הסברתי לעובד את הנסיבות שהובילו לשקילת המשך העסקתו, שהן צמצומים בכ"א אצל הלקוח. בנוסף, הסברתי לעובד שאין לו כרגע מקום עבודה אחר עבורו ואם יימצא לו מקום עבודה חלופי-אודיע לו, ושהוא מצידו יודיע לנו אם ימצא מקום עבודה אחר. 3. נתתי לעובד אפשרות להשמיע עמדתו ביחס להמשך העסקתו. העובד מצידו טען כי ייתכן שייגע חזרה לחו"ל או שימצא מקום עבודה אחר, כרגע לא יודע - יודיע לנו. 4. העתק מפרוטוקול זה הועבר לתיקו העישי של העובד." ביום ראשון, ה- 1.2.09, הגיע מר פרינץ לתובע ומסר לו הודעת פיטורים נושאת תאריך 29.1.09 כדלהלן: "1. הריני להודיעך כי בתאריך 02 במרץ 2009 תסתיים עבודתך בחברת "אורטל אינטרשניונל הספקת עובדים זרים (2005) בע"מ". 2. זאת מסיבה של צמצום בפעילות החברה וכתוצאה מכך צמצום מצב כ"א. 3. בימים הקרובים יערך לך חשבון סופי. 4. אנו מאחלים לך הצלחה בהמשך דרכך. " בתחתית המכתב חתם התובע על קבלת מכתב הפיטורים, אשר העתק ממנו נמסר לו גם בשפתו. האם התובע פוטר בשל התביעה הראשונה? אין צורך להכביר מילים על כך שאם תוכח טענתו זו של התובע לפיה פוטר מעבודתו בשל הגשת התביעה הראשונה הרי שפיטוריו הם פיטורים שאינם כדין תוך הפרת זכותו היסודית לגשת לערכאות. לענין זה יפים הדברים שנאמרו ע"י כבוד השופטת ארד, כתוארה אז, בענין יחיאלי: "פיטוריו של עובד כסנקציה על כך שהגיש תביעה כנגד מעסיקו פסולים ואסורים מכל וכל. פיטורים שכאלה נגועים בהפרת זכות היסוד של המתדיין למיצוי הדין בערכאות ובפגיעה מהותית בה וכמוה כפגיעה בזכות לשוויון ולחופש התארגנות של העובדים. לא בכדי מורה סעיף 28א לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958: "לא יפגע מעביד בשכרו של עובד, בקידומו בעבודה או בתנאי עבודתו, ולא יפטרו מהעבודה, מחמת תביעה שהגיש העובד או ארגון העובדים ......". הוראה זו מגלמת את עקרונות היסוד עליהם עמדנו לעיל, ויש להעמידה לנגד עינינו, גם אם מועד חקיקתה הוא לאחר פיטוריו של המערער." התובע טען בתצהירו כי במעמד הפיטורים אמר לו מר פרינץ שהוא - התובע, מפוטר בשל התביעה הראשונה. טענה זו לא הוכחה, בלשון המעטה, וזאת מן הטעמים להלן: במהלך החקירה הנגדית כאשר נשאל התובע לענין תוכן שיחותיו עם מר פרינץ הוא לא הזכיר כלל את טענתו זו. מר פרינץ אשר הכחיש בתצהירו את האמירה הזו, כלל לא נחקר על הכחשתו, הגם שמדובר בענין מהותי. לפיכך, אנו דוחים את גרסת התובע בענין זה. משלא הוכחה 'הראיה הישירה' נותר לבחון את הראיות הנסיבתיות - במקרה זה סמיכות הזמנים שבין הפיטורים לבין התביעה הראשונה. אין חולק כי במועד הפיטורים של התובע ידעה הנתבעת, ובכלל זה הגורמים המעורבים בהליך הפיטורים של התובע על התביעה הראשונה. בפתח הסיכומים טוען התובע כי בסעיף 22 לתצהיר מר פרינץ "נעשה ניסיון כושל מצד הנתבעת לטעון .... כי ... במעמד הפיטורין לא ידעה אודות הגשת התביעה ...". איננו מקבלים את הטענה. כבר בכתב ההגנה לא הוכחש סדר האירועים. לפיכך, את סעיף 22 הנ"ל ניתן להבין כטענה לפיה מהלך הצמצומים בכלל החל עוד קודם לפיטורי התובע. סמיכות הזמנים כאמור יוצרת חשד סביר, שהוא פרי ניסיון החיים וההגיון, לקשר סיבתי בין הפיטורים לבין הגשתה של התביעה הראשונה. חשד זה מעביר אל הנתבעת את הנטל להביא ראיות להתמודד עם אותו חשד. טענתה המרכזית של הנתבעת בהתמודדות עם אותו חשד נוגעת להחלטות של חברת אביב בנוגע לצמצומים בכלל ובנוגע לתובע בפרט. לענין זה נסמכת הנתבעת על הודעות הדוא"ל (רא' ס' 4 א' - ב' לעיל). ראשונה, הודעת הדוא"ל מיום 5.1.09, אשר מדברת על תהליך כללי של צמצום. חיזוק לקיומו של תהליך זה נמצא בעדותו של מר פידל אשר העיד כי בשנת 2009 הסתיימו הרבה פרוייקטים והתחיל פרוייקט קטן. השניה, הודעת הדוא"ל מיום 29.1.09 ובה מודיעה חברת אביב על סיום העסקתם של שני עובדים נקובים - התובע ומר קוזיקרו. נציין שלא נסתרה טענת מר פידל - אשר ככלל עדותו עשתה עלינו רושם של עדות מהימנה, כי מי שבחר את שמות העובדים היה מנהל העבודה מטעם חברת אביב - מר צמח. לענין זה איננו סבורים, כנטען על ידי התובע בסיכומיו, כאילו היה על הנתבעת להעיד לשם כך את מר צמח עצמו. לענין זה נפנה לכך שלפי העדויות עיקר עיסוקו של התובע היה בשלד בעוד שבשלב הודעת הדוא"ל היה הפרוייקט בהליכי גמר. לכך נוסיף שלא מצאנו בתצהירו של התובע שום טענה פוזיטיבית כאילו בפרוייקט בו עבד - 'נופי ים', עדין נותרה עבודה עבורו, וכן - אין מחלוקת כי העובד האחר - מר קוזיקרו לא המשיך באותו פרוייקט. אלא שהחלטות חברת אביב על צמצומים בכלל או על הפסקת עבודתו של התובע בפרוייקט 'נופי ים', אינה מאיינת את החשד המתעורר נוכח סמיכות הזמנים. שכן, כפי שכבר ציינו, העובדה כי לחברת אביב אין עוד צורך בעבודתו של התובע לא מעידה בהכרח כי לנתבעת לא היו אתרי עבודה אחרים בהם יכולה היתה להציב את התובע, כפי שארע למשל במקרה של מר קוזיקרו. לפיכך, נותרנו עם השאלה מדוע זה פוטר התובע ואילו מר קוזיקרו לא. לכאורה דווקא, העובדה שמבין השניים ששמותיהם ננקבו בהודעת הדוא"ל השניה רק התובע פוטר - ולא העובד הנוסף, יכולה לחזק את החשד אודות הקשר הסיבתי כאמור. אלא שחרף סמיכות הזמנים וחרף השונות שבין התובע לבין מר קוזיקרו לא שוכנענו כי יש מקום לקבוע כי התובע פוטר בשל התביעה הראשונה. יצויין כי הנטל להוכיח את התביעה מוטל על התובע ובשים לב למכלול הראיות, בין היתר כפי שיפורט להלן, לא שוכנענו כי עלה בידי התובע להרים את הנטל להוכיח את תביעתו ברכיב זה. ואלה טעמינו בתמצית: עדי הנתבעת עשו עלינו רושם שלא מאפשר את דחייתם עדותם, ולעדותם - במיוחד זו של מר פידל ושל גב' כהן, אנו נותנים משקל. זאת לעומת עדותו של התובע אשר אנו מתקשים לקבוע על יסודה ממצאים. תחילה נתייחס לטענת הנתבעת בכל הנוגע למהימנות התובע נוכח תשובותיו ביחס לנוכחות אשתו בישראל בעת הפיטורים. מר פרינץ טען בתצהירו כי בשיחת השימוע אמר לו התובע שאשתו בישראל והוא שוקל לחזור יחד עימה. אמנם ענין זה לא מצא את ביטויו בפרוטוקול 'השימוע' ואילו התובע הכחיש בחקירתו הנגדית את הדברים - הן ביחס לאשתו או ביחס לאישה אחרת. אלא שבחלק מוקדם יותר של החקירה הנגדית התובע דווקא אישר כי רעייתו היתה בישראל בעת שפוטר. על רקע זה טענה הנתבעת לענין מהימנות העדות. אכן, לכאורה יש כאן שינוי גרסה מסויים - אך לצורך הענין נהיה מוכנים להניח כי ה'אישור' שניתן בשלב מוקדם של החקירה הנגדית יסודו באי הבנה שכן בשאלה שקדמה לאותו אישור טען התובע כי אישתו לא היתה איתו בעת שפוטר. מעדי הנתבעת עולה כי בעיקרו של דבר הועסק התובע כעובד שלד בעוד שמר קוזיקרו הועסק בעיקרו של דבר כעובד גמר. פרוייקט נופי ים עמד בפני גמר. כעולה מעדותה של הגב' כהן, נסיבות אלה הובילו להחלטה שהתקבלה בשיחה משותפת שלה ושל מר אלון לפטר את התובע. לענין זה נציין כי לא מצאנו ממש בטענה של התובע לפיה המנעותה של הנתבעת מלהעיד את מר אלון פועלת לרעתה בענין זה. משלא נסתרה טענת גב' כהן כי היתה מעורבת בהחלטה לפטר את התובע לא מצאנו כי המנעות מהעדתו של מר אלון פועלת לרעתה. ממשיכה הגב' כהן מסבירה כי במקרה של התובע אפילו היו מוצאים לו עבודה אחרת, הרי שהתובע העדיף לעבור לעבוד בחברה אחרת. וכך העיד התובע בחקירתו הנגדית: "ש. נכון ששילמו לך לפי שעות עבודה ת. כן. החתמתי כרטיס. ש. נכון שאמרת ללב שהכסף בשיטה הזו לא מתאים לך והיית צריך לעבור לעבוד בחברה בתשלום לפי תפוקה? ת. לא בגלל זה ביקשתי לעבור, רציתי לעבור בגלל שביקשתי ממר לב לחפש לי עבודה מאוד קלה כי היתה לי תאונה מאוד קשה ולא יכולתי לעבוד." (הדגשה הוספה - א.א.) נציין כי בהמשך החקירה הנגדית שינה התובע גרסתו וטען כי "אף פעם לא אמרתי שאני לא רוצה לעבוד בחברה". התובע מכחיש את שיחת 'השימוע' (כך נכנה אותה בשלב זה) מיום 29.1.09. אלא שהכחשתו מעוררת קושי. שכן, בסעיף 3 לפרוטוקול נרשמה התייחסות של התובע ולפיה התובע שוקל לעבור לחברה אחרת או לחזור לחו"ל. ואכן, התובע אישר בחקירתו הנגדית כי מסר את הדברים. אם כך - אם מסר את הדברים רק במועד הפיטורים (1.2.09) - המועד היחידי שלטענתו שוחח עם מר לב, הכיצד נרשמו הדברים במסמך מיום 29.1.09, אשר לא נסתר כי הוכן ביום זה. קושי זה מחזק את גרסת מר פרינץ וגב' כהן כי ביום 29.1.09 נערכה שיחה עם התובע שרק לאחריה הוחלט על הפיטורים. לא נעלם מעיננו כי גם מר פרינץ טען בתצהירו כי דברים בעלי תוכן דומה נאמרו ביום 1.2.09 (ס' 16 לתצהירו). אלא שמר פרינץ, לא נחקר על כך נגדית ולא ניתן לשלול כי הדברים נאמרו גם ביום 1.2.09. אמנם גם קיימת אפשרות תיאורטית כי פרוטוקול השימוע 'פוברק' בדיעבד (דהיינו - נרשם לאחר יום 1.2.09), אך לא שוכנענו כי בנסיבות הענין זו האפשרות הסבירה יותר. בהקשר זה נתייחס לטענת התובע לפיה קיומו של הפרוטוקול לא הוכח גם מן הטעם שמר פרינץ לא ערך אותו. טענה זו אין בידינו לקבל. שכן, מר פרינץ העיד כי במשרד הודפס המסמך והוא אף חתם עליו ואישר את תוכנו. לפיכך, אין לנו סיבה שלא לקבל את המסמך. לזה נוסיף את דחיית גרסת התובע לגבי אמירתו של מר פרינץ כאילו פוטר התובע בשל התביעה הראשונה. דחיית גרסתו הפוזיטיבית של התובע בענין זה שוקלת בעינינו גם ביחס לראיות הנסיבתיות. מן המקובץ עולה כי מחד עומדת סמיכות הזמנים, ומאידך עומדת העובדה כי חברת אביב היא זו שהחליטה על סיום העבודה של התובע בפרוייקט 'נופי ים', העובדה כי טענת התובע לפיה מר פרינץ אמר לו כי פוטר בשל התביעה לא הוכחה, וכן התרשמותינו מעדי הנתבעת. במאזן של 'אלה מול אלה' לא שוכנענו כי יש להעדיף את גרסת התובע דווקא. האם נפל פגם בשימוע שנערך לתובע? הנתבעת לא חלקה על חובת השימוע טרם פיטורי התובע. אם לא נמנה את טענת התובע על עצם העדר השימוע, בסיכומיו מעלה התובע מספר טענות כנגד מה שכונה על ידי הנתבעת שיחת השימוע מיום 29.1.09. הטענה הראשונה של התובע, נוגעת לעדותו של מר פרינץ ממנה עלה כי סבר שמטרת השימוע היא להודיע לעובד שהוא מפסיק לעבוד. הטענה השניה, נוגעת לכך שהתובע לא זומן מראש לשימוע. הטענה השלישית, נוגעת לכך שלתובע לא נמסר מראש על מטרת השיחה. גם אם יכול ותדחה הטענה הראשונה - שכן, הקובע אינו מה סבר מר פרינץ, אלא מה עשתה הנתבעת - מפרוטוקול השימוע (ס' 3) עולה כי התבקשה עמדתו של התובע בנוגע להחלטה על הפיטורים. לפיכך, לכאורה, תכלית השימוע התקיימה. אם כי, מתעורר קושי לא מבוטל מקום בו עורך השימוע לא מבין כי מטרת השימוע היא קבלת עמדת העובד טרם החלטה סופית. שכן, אם הוא לא מבין זאת, סביר שגם העובד לא מבין זאת ולא מן הנמנע כי העובד לא ירגיש צורך להעלות טענות שיניאו את המעביד מלממש את כוונת הפיטורים. כך או כך, בכל הנוגע לטענות השניה והשלישית, הדין עם התובע. מר פרינץ העיד כי התקשר לתובע וקבע להפגש עימו מבלי למסור לו דבר על מטרת השיחה - לא כי מדובר ב'שימוע' טרם פיטורים ולא מהם הטעמים לאותו שימוע. מדובר בפגמים היורדים לשורש חובת השימוע. בנסיבות אלה אנו סבורים כי יש לחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי של 7,500 ₪, שהוא שווה ערך לכחודשיים שכר עבודה לפי שכר המינימום (לא הוכח שכר אחר של התובע). סוף דבר אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע, תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין, פיצוי בגין פיטורים ללא עריכת שימוע כדין בסך של 7,500 ₪. בשים לב לתוצאה - דחיית הטענה הראשונה והמרכזית וקבלת הטענה השניה, החלטתנו שלא לעשות צו להוצאות. על פסק הדין ניתן לערער בזכות בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים. הודעת ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין. ניתן היום, ‏כ"ה אדר ב תשע"א, ‏31 מרץ 2011, בהעדר הצדדים. גב' גילה שהרבנינציגת עובדים אילן איטח, שופט מר אבישי שמרנציג מעבידים פיצוייםשימוע לפני פיטוריןשימועפיטורים