ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב, שניתן על ידי כב' השופט אליהו קידר, בת.א. 44914/06, ביום 26.01.09, במסגרתו נדחתה תביעת המערער, דניאל בן עזרא (להלן: "המערער"), לקבלת תגמולי ביטוח חיים בגין אירוע של "מחלה קשה", הן מחמת מניעות, והן לגופה של התביעה. תמצית העובדות ופסק דינו של בית משפט קמא 1. עובדות המקרה נסקרו בהרחבה על ידי בית משפט קמא בפסק דינו, כך גם טענות הצדדים, ולכן אפרטן בקצרה בלבד. 2. המערער רכש מהמשיבה, ביטוח ישיר איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ (להלן: "המשיבה"), בראשית פברואר 2001 פוליסת ביטוח חיים הכוללת כיסוי ל"מחלה קשה", זאת לאחר שלטענתו, הובטח לו על ידי נציג המשיבה כי הפוליסה אותה הוא רוכש תהיה זהה לפוליסה שהייתה לו עד אותו מועד בחברת הביטוח מגדל. 3. באוקטובר 2001 עבר המערער אירוע לבבי. המשיבה אישרה את תביעת המערער והעבירה לו תגמולי ביטוח בסך 153,012 ₪. 4. כעבור שלוש שנים גילה המערער כי התגמולים שקיבל מהמשיבה נמוכים בכ-300,000 ₪ מהתגמולים אותם היה זכאי לקבל על פי הפוליסה הקודמת במגדל, ועל כן הגיש את התביעה נשוא הערעור, הן בעילה חוזית-ביטוחית, והן בעילה נזיקית (רשלנות, הפרת חובה חקוקה). 5. המשיבה טענה כי דין התביעה להידחות על סף מחמת התיישנות ומטעמים נוספים, וכי בכל מקרה המערער חתם על כתב ויתור וסילוק במסגרתו הצהיר כי שולמו לו תגמולי הביטוח, וכי הוא מוותר על כל טענה, ועל כן הוא מנוע מהגשת התביעה. לגופו של עניין, טענה המשיבה כי בעת עריכת הפוליסה, שהונפקה ביום 04.02.01, לא היו בפניה הפרטים אודות הפוליסה שהייתה למערער במגדל, אלא רק הצעה מטעם חברת "הדר". לטענתה, המערער העביר לה פרטים לגבי הכיסויים שהיו לו על פי הפוליסה במגדל רק לאחר שקיבל ממנה את הפוליסה החדשה. לאחר משלוח פרטים אלה, ציין נציג המשיבה בפני המערער כי יבדוק את הכיסויים ויצור עימו קשר למחרת היום. יצוין, כי למחרת היום יצר נציג המשיבה קשר עם אדם אחר העונה לשם המערער. המערער מצדו לא יצר קשר נוסף עם המשיבה. 6. בית משפט קמא דחה את התביעה על הסף בשל העובדה שהמערער חתם על כתב ויתור, לאחר שקיבל את תגמולי הביטוח. בית המשפט נימק מסקנתו כדלקמן: "משחתם התובע על כתב קבלה במסגרתו התחייב כי אין לו ולא תהיינה לו טענות נוספות כנגד הנתבעת בקשר לאירוע, הרי שהתובע מנוע מלשוב ולתבוע את הנתבעת בעניין זה". כך ותו לא בטענות המערער הקשורות לחתימתו על כתב הויתור ולעובדות שהתגלו לו, לטענתו, לאחר מכן. בית המשפט הוסיף התייחסות קצרה לטענות התביעה לגופה, וזאת כלשונו "למען הזהירות ולמען הסר ספק", וקבע כי המערער לא פירט ולא הוכיח את העובדות מהן ניתן להסיק קיומו של מצג שווא רשלני או הטעייה, כפי שנטען, וכי הוא לא הוכיח כי המשיבה פעלה מתוך כוונת זדון ומרמה. וכך סיכם בית המשפט את מסקנתו: "הראיות אשר הוגשו ע"י הנתבעת המתעדות את המו"מ שקדם להפקת הפוליסה ע"י הנתבעת, מעידות כי התובע לא הוטעה, לא הוצגה בפניו מצג שווא והפוליסה שהופקה לו ע"י הנתבעת הייתה בידיעתו, על דעתו והסכמתו המלאה של התובע". טענות הצדדים בערעור 7. לטענת המערער, העובדה שחתם על כתב הויתור אינה מהווה עילה לדחיית התביעה על הסף, שכן העובדות המקימות את עילת התביעה - דהיינו העובדה שלא קיבל את התגמולים שהיה מקבל לפי הפוליסה של מגדל, כפי שהובטח לו לטענתו - נודעו לו רק לאחר שחתם על כתב הויתור, וליתר דיוק כשלוש שנים לאחר מכן, ועל כן אין בחתימתו כדי ליצור מניעות כלשהי. בהקשר זה, מוסיף וטוען המערער, כי בית המשפט התעלם מטענתו כי כתב הויתור מהווה חוזה אחיד. לגופו של עניין הוסיף וטען המערער, כי הוכח על ידו, כי המשיבה פעלה בחוסר תום לב, תוך מצג שווא, הטעיה מכוונת, הפרת חובה חקוקה ורשלנות, וכי בית משפט קמא לא התייחס כנדרש לטענות אלה ולא קבע מסקנות עובדתיות מנומקות. לטענתו, יש לדחות את טענת המשיבה שלא ידעה על קיומה של הפוליסה של מגדל, אלא רק לאחר שהנפיקה את הפוליסה שלה, מה גם שהמשיבה התרשלה בכך ש"אישרה" את פרטי הביטוח עם אדם אחר שאינו המערער, ולא וידאה כי המערער קיבל את הפוליסה. 8. מנגד, טוענת המשיבה, כי מדובר בערעור על קביעות עובדתיות, שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות כגון אלה. לטענתה, הפוליסה שהוצאה למערער, ולפיה הכיסוי הביטוחי למחלות קשות הינו כ-150,000 ₪, הוצאה על דעת המערער, כפי שלמעשה קבע בית משפט קמא כשדחה, בצדק, את טענות המערער בדבר מצג שווא, רשלנות וכדומה, וזאת תוך שנימק קביעתו, גם אם בתמציתיות. בנוסף, טוענת המשיבה כי בצדק דחה בית משפט את התביעה על הסף מחמת מניעות, שכן הוכח שבמועד בו חתם המערער על כתב הויתור ידע על ההבדלים בין הפוליסה שהונפקה לו לבין הפוליסה במגדל, וכי בנוסף דין התביעה היה להידחות על הסף גם מחמת התיישנות. לטענת המשיבה, אין בעובדה שנוהלה שיחה עם אדם אחר העונה לשם המערער כדי "ליצור" פוליסה עליה לא הוסכם, שכן לאורך כל הדרך הובהרו למערער כיסויי הפוליסה. עוד לטענתה, אין לקבל את טענת המערער כי הפוליסה לא נשלחה לו, מה גם שמדובר בהרחבת חזית ד י ו ן 9. בבסיס תביעתו של המערער עומדת הטענה כי הוא זכאי לתגמולי ביטוח בסכומים גבוהים בהרבה מאלה ששולמו לו, וזאת לאור העובדה שהובטח לו כי הכיסוי על פי הפוליסה שרכש אצל המשיבה זהה לכיסוי על פי הפוליסה שהייתה לו במגדל. לטענתו נודע לו כי הסכום שקיבל בפועל נמוך מהסכום לו היה זכאי על פי הפוליסה של מגדל רק כשלוש שנים לאחר מקרה ביטוח, ומכאן שהתביעה לא התיישנה, וקיימת סיבה טובה שלא להידרש לחתימתו על כתב הויתור, ולבחון טענותיו לגופו של עניין תוך קביעת עובדות ברורות ומנומקות. 10. ככלל, משחתם תובע על כתב ויתור לפיו לא תהיינה לו טענות נוספות כנגד הנתבע, הרי הוא מנוע מלשוב ולתבוע את הנתבע באותו העניין. ואולם, כאשר נטען על ידי התובע - כפי שזה בענייננו - כי עובדות מהותיות נעלמו מידיעתו בעת שחתם על כתב הויתור, ושאלמלא ידע עובדות אלה לא היה חותם על כתב הויתור, כאשר בשקידה סבירה לא יכול היה לגלותן, אין לקבוע כי החתימה על כתב הויתור חוסמת את דרכו של התובע. במקרה שכזה, על בית המשפט לבחון את הטענות, במיוחד כאשר לצדדים טענות עובדתיות סותרות, ולהכריע עובדתית בטרם יקבע מסקנות משפטיות. 11. בענייננו, בית משפט קמא לא הכריע בשאלה האם עילות התביעה נודעו למערער רק כשלוש שנים לאחר שחתם על כתב הויתור, כטענתו, או שמא, ידע המערער כבר בעת החתימה על כתב הויתור כי קיים שוני בין הכיסויים, כפי שטוענת המשיבה. מדובר בטענות עובדתיות סותרות שלא נבדקו עד תומן, ועל אף שהמערער העיד, בית המשפט לא הגיע למסקנה עובדתית שעל בסיסה ניתן להכריע במחלוקת זו ולקבוע האם המערער מנוע מלהגיש התביעה לאור חתימתו על כתב ויתור, אם לאו. 12. קביעתו של בית המשפט כי דין התביעה להידחות על הסף בשל חתימת המערער על כתב הויתור אינה מנומקת דיה, וזאת בלשון המעטה. בהקשר זה יצוין, כי חובת ההנמקה מעוגנת בתקנה 192 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1964, ותמציתי ככל שיהיה, חייב פסק הדין לכלול ולהתייחס לפרמטרים הבאים: תמצית העניין והמחלוקות העובדתיות והמשפטיות; ממצאי בית המשפט לגבי העובדות, לאחר ששמע הראיות; השאלות שעמדו להכרעה; החלטה בכל אחת מהשאלות שעמדו להכרעה, והנימוקים להחלטה. ככלל, על בית המשפט להתייחס, לפחות בתמצית, להתרשמותו מהעדים וממהימנותם, ולפרט ולנמק את קביעותיו העובדתיות ומסקנותיו. ההנמקה היא חלק מהותי ובלתי נפרד מפסק הדין, אשר נועדה לסייע לשופט לבחון את טענות הצדדים ולגבש את החלטתו, נועדה לאפשר לצדדים להבין את היסודות עליהם עומד פסק הדין, וכן נועדה, במידת הצורך, לאפשר לערכאת הערעור לבקר את פסק הדין [רע"א 1982/05 מקומות כל הצפון נ' פלוני ( 23.01.06)]. "שופט אינו יוצא ידי חובתו בלי לנמק החלטותיו" (בג"ץ 79/63 טרודלר נ' פקידי הבחירות לועדות החקלאיות, פ"ד י"ז 2505), ופסק דין שאינו מנומק, או שאינו מנומק דיו - יש מקום לשקול את ביטולו ולהחזיר התיק לערכאה הדיונית. ויודגש, יש מקרים בהם די בהנמקה קצרה ותמציתית, ואולם, צריך שניתן יהיה ללמוד ממנה על התייחסותו של בית משפט קמא לטענות הצדדים ועל הבסיס להכרעתו בטענות אלה [רע"א 10141/07 חברת עובד לוי תיעוש האבן והבנייה בע"מ נ' עו"ד אמיר שושני, מפרק של חברת י. זקן מפעלי בניה בע"מ ( 02.06.08)]. 13. לאור כל האמור, אין מנוס מלהחזיר את התיק לבית משפט קמא, שיכריע עובדתית מתי נודעה למערער עילת התביעה, דהיינו מתי נודע לו, אם בכלל, כי קיים שוני בין הכיסויים וכי הוא קיבל סכום נמוך מהסכום לו היה זכאי לפי הפוליסה של מגדל, וכן מהן הנסיבות בהן נודע למערער הדבר וכדומה, ועל בסיס הקביעות העובדתיות יוכל בית המשפט לדון בשאלה האם כתב הויתור מונע מהמערער, במקרה זה, מלתבוע את המשיבה, אם לאו. 14. למותר לציין, כי להכרעה בשאלה הנ"ל השלכה גם על ההכרעה בשאלה האם התיישנה התביעה, וכן השלכה על טענות המערער בדבר מצג שווא, רשלנות וכדומה, טענות אליהן התייחס בית המשפט ללא פרוט וללא הנמקה כמצופה וכנדרש. סוף דבר 15. בנסיבות אלה, הנני מורה כי התיק יוחזר לבית משפט קמא שייבחן את טענת המניעות, כמפורט לעיל. בית משפט קמא יתייחס לשאלת ההוצאות במסגרת פסק דינו, בהתאם לתוצאות. הפיקדון שהפקיד המערער יוחזר לו באמצעות ב"כ. המזכירות תעביר עותק פסה"ד לב"כ הצדדים ולבית משפט קמא. ניתן היום כ' באייר, תשע"א (24.05.11), בהעדר הצדדים. מסמכיםכתב ויתור / שטר סילוק / העדר תביעות