תקנת השוק משכון השופט ניסים ממן העובדות בפרשה זו הוסכמו מראש על הצדדים: המשיב מס' 1 [להלן - הקונה] רכש מהמשיב מס' 2 [להלן - הממשכן] מכונית, שילם את מחירה וקיבל אותה לחזקתו. בעת ביצוע המכר היתה המכונית ממושכנת לטובת המערער עפ"י משכון שנרשם אצל רשם המשכנות, אך לא במשרד הרישוי. הקונה לא ידע, בעת ביצוע העיסקה, כי קיים משכון רשום כאמור. המערער נקט הליכי הוצאה לפועל בגין החוב שהקונה חייב לו ובמסגרתם תפס את המכונית. הצדדים העמידו לבית המשפט קמא שאלה אחת ויחידה על פיה ייחרץ גורל התביעה: מהי, לענין הפרשה שבפנינו, נפקות רישום המשכון אצל רשם המשכונות בלבד, מבלי שיירשם גם במשרד הרישוי. בית המשפט קמא פסק לטובת הקונה, ועל כך משיג המערער. לדעתנו, לא צדק בית משפט קמא במסקנתו הסופית שהמשכון אינו תופס כלפי הקונה. משכון הוא שעבוד נכס כערובה לחיוב והוא מזכה את הנושה להפרע מן המשכון אם לא סולק החוב [סעיף 1 לחוק המשכון תשכ"ז - 1967]. המשכון נוצר בהסכם בין החייב והנושה ולצורך היחסים ביניהם אין הוא טעון רישום, אלא אם כן הוסכם בין הצדדים שיירשם או יופקד. במקרה כזה, וכל עוד לא נעשה כך, תיחשב העיסקה בלתי מושלמת. שאלת תוקפו של הרישום נוגעת בעיקר ליחסים שבין בעל המשכון ובין צד שלישי. לענין זה מבחין חוק המשכון בין צדדים שלישיים סתם ובין צדדים שלישיים שהם "נושים אחרים של החייב" כהגדרת הביטוי בסעיף 24 לחוק המשכון. בסעיף 4, פסקאות [2] ו-[3] לחוק המשכון נקבע כי כלפי נושים אחרים של החייב כוחו של המשכון יפה - (2) בנכסים נדים ובניירות ערך שאין לגביהם בדין אחר הוראות מיוחדות לענין זה והם הופקדו בידי הנושה או בידי שומר מטעם הנושה שאיננו החייב -עם הפקדתם כאמור וכל עוד הם מופקדים; [3] בנכסים נדים ובניירות ערך שלא הופקדו כאמור ובכל מקרה אחר - עם רישום המישכון בהתאם לתקנות שהותקנו לפי חוק זה, אולם כלפי נושה שידע או היה עליו לדעת על המישכון יהיה כוחו של המישכון יפה אף ללא רישום. בניגוד למה שציינה השופטת המלומדה בבית משפט קמא, מי שקנה מכונית ממושכנת מהחייב הוא נושה אחר של החייב [ראו, ע"א 181/73 ישראל שטוקמן נגד אקראם ספיטאני ואח', פ"ד כח [2] 186 מפי הנשיא זוסמן]. בתור "נושה אחר", המשכון צריך להיות רשום על מנת שיתפוס כלפיו. זה, להבדיל ממי שאינו נושה, שלגביו די ביצירת המשכון כדי שיהיה בן פועל כלפיו. לענין תוקפו של משכון במכונית, די בעצם רישומו בלשכת רישום המשכונות, ואין הוא תלוי ברישום גם במשרד הרישוי. המערער עמד בדרישות הללו ובכל זאת הפסיד במשפט לקונה. לדעתנו, בכך שגה בית משפט קמא ומן הראוי היה לפסוק לטובת המערער. ניתן להסכים עם גישתו של בית המשפט קמא כי הבעיה נמצאת במישור ההתנגשות בין עסקאות נוגדות. אלא, שבית המשפט לא היה ער לכל היסודות הצריכים לשם השלמת ההגנה המושתת על התנגשות בין עסקאות סותרות. סעיף 9 לחוק המקרקעין תשכ"ט - 1969 וסעיף 12 לחוק המיטלטלין תשכ"ז - 1967 עוסקים, כל אחד בדרכו, בהתנגשות בין עסקאות סותרות. בעוד שחוק המקרקעין מדגיש בעיקר את השלמת הרישום של העיסקה הקודמת בזמן, בחוק המטלטלין נקודת הכובד היא הקניית הזכות וקבלת החזקה בעיסקה השניה. סעיף 12 לחוק המיטלטלין אומר: 12. עסקאות נוגדות התחייב אדם להקנות לחברו בעלות או זכות אחרת במיטלטלין, ולפני שמסר לו את המיטלטלין או הקנה לו את הזכות חזר והתחייב עם אדם אחר בהקניה נוגדת, זכותו של הראשון עדיפה, אך אם השני התקשר בעסקה וקיבל את המיטלטלין או את הזכות בתום לב ובתמורה - זכותו עדיפה. ההתנגשות שסעיף 12 לחוק המיטלטלין מדבר בה מתרחשת בין שתי זכויות נוגדות כגון: מכירת הנכס לשני אנשים שונים בזה אחר זה, מכירה של נכס ששועבד קודם לכן לאדם אחר וכו'. מאחר והעיסקה הקודמת בזמן, בפרשתנו, היא השעבוד, יש להשתמש ביחס אליה במילים המתאימות מתוך סעיף 12. לדידנו יש לקרוא את הרישא של סעיף 12 כאילו נאמר בו כך: "התחייב אדם להקנות לחברו משכון במיטלטלין, ולפני שהקנה לו את הזכות חזר והתחייב עם אדם אחר בהקניה נוגדת וכו'..". נעיר, שמכוח סעיף 13[א] לחוק המיטלטלין חל החוק גם על זכויות, קרי משכון מיטלטלין. המילים העוסקות ב"בעלות" וב"מסירה" אינן ישימות לעסקת משכון. בדרך כלל תהיה עדיפות לבעל הזכות הקודמת בזמן, אולם אם "השני התקשר בעסקה וקיבל את המיטלטלין או את הזכות בתום לב ובתמורה - זכותו עדיפה". אלא, שהקונה השני יגבר רק אם העיסקה הראשונה לא הושלמה: בעסקת בעלות או שכירות - אם החפץ לא נמסר, ובעיסקת משכון - אם המשכון לא הופקד אן לא נרשם. הקונה המאוחר יותר יגבר רק הזכות הראשונה אינה מושלמת. נקל לשער איזה תוהו ובוהו עלול להתרחש בחיי המסחר אם לא נאמר כך. בנקודה אחת אנו מסכימים עם השופטת קמא והיא שרוכש הזכות השניה, שפעל בתמורה ובתום לב, עשוי לגבור גם על בעל זכות קודמת משוכללת הימנה: בעל משכון מאוחר עשוי לגבור על מי שרכש קודם לכן בעלות, וכיוצא בזה בעל זכות שכירות מאוחרת סותרת יוכל להתגבר על בעל משכון קודם ואף על מי שרכש בעלות קודמת, ובלבד שהזכות הקודמת טרם הושלמה. ככל שהוכח והוסכם בתיק זה, הקונה רכש את הבעלות במכונית ישירות מהממשכן בתמורה ובתום לב ואף קיבל את החזקה בה, והכל מבלי לדעת כי יש פגם בזכות הקנין של הממשכן. כפי שנקבע בע"א 716/72 רוזנשטרייך נגד חברה א"י לאוטומובילים בע"מ, פד"י כז [2] 709, אין לדרוש מקונה רגיל של מטלטל לעיין בכל ששת משרדי רשם המשכונות בארץ בטרם יבצע את העיסקה, שמא החפץ ממושכן. הקונה פעל כאן בתום לב, הגם שלא חיפש ותר אצל כל רשמי המשכונות בארץ אם יש שעבוד על המכונית. נקודת המוצא שלנו היא שהקונה היה תם לב, וכשלונו במשפט זה לא בא בשל חוסר תום לב. בהתנגשות מסוג זה אין צורך להיעזר בהוראת תקנת השוק שבסעיף 34 לחוק המכר תשכ"ח - 1968. תקנת השוק מיועדת למי שקונה מיטלטל ב"שוק", לעיתים מידי מי שאין לו זכות בנכס הנמכר, ולאו דווקא מידי הבעלים. מי שקנה מיטלטל מהבעלים, וזה המקרה שבפנינו, הולך בדרך המלך שמתווים לו חוק המכר תשכ"ח - 1968 וחוק המיטלטלין. מכל מקום, הממשכן אינו עוסק במכירת מכוניות ורכישה מידיו אינה רכישה ב"שוק". בפרשת ת.א. [נצרת] 3173/90 אוסאמה חכים נגד בנק הפועלים בע"מ, פס"מ נא [2] 109 נכשל הקונה בשל אי עמידה בתנאי תקנת השוק ולכן ההלכה שבו אינו ישימה בענייננו. ברי, וכך נאמר שם, שעצם העובדה שהקונה לא עיין במרשמי רשם המשכונות או במשרד הרישוי אינה עושה אותו חסר תום לב. השופטת הזכירה בעמוד 3 לפסק הדין את פסק הדין בפרשת רוזנשטרייך נגד חברה א"י לאוטומובילים בע"מ הנ"ל, במיוחד הדברים שנאמרו בו לענין חולשתו של המשכון כנגד תקנת השוק. אך, לא היה צורך להזקק לחלק של של הלכה זו משום שהשופטת עצמה ביססה את החלטתה, ובצדק, על סעיף 12 לחוק המיטלטלין ולא על תקנת השוק. לתקנת השוק אין תחולה בפרשתנו, ולאו דווקא בשל חוסר תום לב או העדר תמורה ראויה. המערער השאיר את המכונית הממושכנת בידי הממשכן וגם לא דאג שתירשם הערה במשרד הרישוי אודות השעבוד. האם בשל כך נחשב המשכון בלתי מושלם? התשובה שלילית. משכון, לגבי מיטלטל, נוצר בהסכם בין החייב והנושה. כלפי אדם שאינו נושה אחר של החייב, המשכון תופש כלפיו גם מבלי שתיעשה כל פעולה משפטית נוספת. על מנת שהמשכון יהיה אכיף גם כלפי נושה אחר של החייב, יש להשלימו על ידי אחת משתי פעולות חילופיות: להפקידו בידי הנושה או לרשום אותו אצל רשם המשכונות. המערער לא הפקיד בידיו את המכונית, אך רשם את המשכון בלשכת רישום המשכונות. בכך השלים את עיסקת המשכון כלפי כולי עלמא, עוד בטרם נעשתה העיסקה הנוגדת עם הקונה. בידוע הוא, שהרישום שמשרד הרישוי הוא רשות ולא חובה. נמצא, שהעיסקה השניה הושלמה לאחר שהעיסקה הראשונה הושלמה. בהתנגשות כזו גוברת העיסקה הקודמת בזמן. הקונה השני יכול היה לזכות בבעלות, חרף הסכם המשכון, רק אילו קנה את המכונית בתפר שבין עריכת הסכם המשכון ובין רישומו. אני מפנה בנקודה זו לספרו של ויסמן, חוק המשכון, הוצאת המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי, עמ' 86: "המקרה הרגיל שבו יתנגש קונה במקבל משכון שבהסכם גרידא יהיה המקרה שבו נמכר הנכס בתקופת הביניים שבין עריכת הסכם המשכון לבין רישום המשכון או הפקדתו [כזה היה המקרה גם בפרשת שטוקמן נגד ספיטאני הנ"ל. נדירים יהיו המקרים שבהם יראו הצדדים במשכון שבהסכם גרידא סוף פסוק, שאין לאחריו שלב נוסף של השלמת תוקפו על ידי הפקדה או על ידי רישום. לפי זה, כל עוד לא הושלם תקפו של משכון שבהסכם גרידא, כאמור, יהא הממשכן כפוף, בדרך כלל, להתחייבות לעשות כן. לאור זאת, אם ימכור הממשכן את הנכס בתקופת הביניים שבין עריכת הסכם המשכון לבין רישומו או הפקדתו, יחול על מצב זה סעיף 12 לחוק המיטלטלין, תשל"א - 1971". העיסקה הראשונה - המשכון - הושלמה לפני שהקונה רכש ראת הבעלות. לכן, חרף העובדה שפעל בתום לב - ייאלץ להפרד מהמכונית. אנו מוצאים תימוכין לדעתנו בפסק דינו החדיש של בית המשפט העליון ברע"א 1096/97 עטיה אבו ג'ובה ואח' נגד פימן בע"מ ואח' [פסק דין מיום 3.2.99 - טרם פורסם]. השופט י' גולדברג קבע שם שקונה שרכש מיטלטל ממושכן בתום לב ובתמורה עשוי לגבור על זכותו של בעל משכון, אם המשכון טרם נרשם. הנשיא ברק הגיע אף הוא למסקנה שהצד השלישי לא רכש זכויות בממכר ולמסקנה זו הגיע בשתי דרכים שונות: זכותו של הצד השלישי פגומה, מאחר שרכש אותה מידי אדם שהחוזה בינו ובין חברו בוטל כדין, ועל כן כל עוד לא יחולו תנאי תקנת השוק, לא יגבר הצד השלישי. הדרך השניה קושרה לדיני ההתנגשות בין עסקאות סותרות, ולפיה בהתנגשות בין כוחו של בעל החוזה לבטל את העיסקה ובין זכות הבעלות של הצד השלישי, גוברת זכותו של בעל החוזה, בהיותה הזכות הקודמת בזמן, אלא אם כן הצד השלישי רכש את הזכות בממכר בתמורה ובתום לב, אף בלי לקיים את שאר תנאי תקנת השוק, ובתנאי שזכותו של בעל החוזה [לבטל את החוזה] הושלמה לפני שהצד השלישי רכש את הזכות. לדברי הנשיא ברק "זוית ראיה זו היא העשויה ליתן את הבסיס הנורמטיבי לתפיסה כי רכישה בתמורה ובתום לב עשויה לשלול את כוח הביטול של הבעלים הראשון". כזכור, בענייננו, המשכון הושלם בטרם רכש הקונה את המכונית. יהיה מי שישאל מה צריך היה ומה יכול היה הקונה לעשות כדי להמנע ממצב ביש זה? מסתבר, כי למקרים מיוחדים אלה, נועד הרישום של המשכון אצל רשם המשכונות. בדרך כלל, נרשם המשכון גם במשרד הרישוי, אך לא בכדי לתת לו תוקף, ולא בכדי לשלול את תום הלב מהקונה, אלא כדי להזהירו. עצם העובדה שהמשכון כאן לא נרשם גם במשרד הרישוי אינה גורעת מתקפו כלפי הקונה. הרישום בלשכת רישום המשכונות כיום ממוחשב. שכלול זה אינו פותר לחלוטין את הקשיים הנצבים בפני מי שמעונין לברר אם מיטלטל שרכש ממושכן אם לאו, אם כי הוא מקל את משימתו. ההלכה הנובעת מפסק דיננו זה אינה נוגעת רק למשכונות שנרשמו בשיטה הידנית הישנה, אלא תהיה תקפה גם בעידן המחשוב. אם המחוקק סבור כי מוטלת על ציבור הקונים משימה בלתי אפשרית שאין הוא יכול לעמוד בה - איתור מחט בערימת שחת - מן הראוי שיתקן את החוק ויחייב את הנושה לרשום את המשכון גם במשרד הרישוי. הרישום עשוי לשפר את המצב, אם כי ביחס למיטלטלין שאין שום מקום שבו ניתן רשום את שיעבודם, פרט לרשם המשכונות, כגון תכשיטים וכו' ישאר המצב כפי שהוא, אלא אם כן יורה המחוקק כי מיטטלטין כאלה יש להפקיד בכדי ליתן למשיכונם תוקף כלפי צדדים שלישיים, וכי לא די ברישום המשכון. הוחלט לקבל את הערעור, לבטל את פסק דינו של בית המשפט קמא וליתן פסק דין כמבוקש בתביעה. בהתחשב בנסיבות המקרה לא יהיה צו להוצאות בשתי הדרגות. משכוןתקנת השוק