כריתת מיניסקוס ביטוח לאומי

כריתת מיניסקוס ביטוח לאומי
1. התובע, יליד 10.6.60, הינו מסגר וכרסם במקצועו.

2. ביום 11.8.96 נגרמה לתובע תאונת דרכים בה נפצע (להלן - התאונה).

3. הנתבעות אינן כופרות בחבותן לגבי התאונה, והמחלוקת היא בדבר גובה הנזק.

תעודות רפואיות:ב
4. הוריתי כי בית חולים השרון ימציא לבית המשפט את תיקו של התובע בו אמור להיות צילום ברך (ימין?) מפברואר 1990 (ע' 16) - אולם תיק זה לא הומצא לידי.

5. הוריתי לקופת חולים הכללית להמציא לבית המשפט את תיקו הרפואי של התובע
(ע' 15) - אולם תיק זה לא הומצא לי.

6. לתצהיר עדותו הראשית של התובע צורף כנספח ד' סיכום המחלה מיום 29.8.96 מבית החולים שיבא בתל-השומר, הוא סיכום אישפוזו בגין התאונה.
(להלן - סיכום המחלה).


7. בסיכום המחלה צוינו הפגיעות שנפגע התובע בתאונה:ו
חתכים בפנים, שתי העיניים, חתך בברך שמאל.
במהלך האשפוז בוצעה גם בדיקת אף-אוזן-גרון - שהייתה תקינה.
נמצאה אנמיה - שטופלה בשתי מנות P.C המוגלובין.
כן בוצעו מסיבה בלתי ידועה (כפי שכתוב) - צילום חזה, תרבית שתן - שנמצאו תקינים.
התובע אף נבדק על-ידי פיזיוטרפיסטית נשימתית, שלא מצאה צורך בפיזיוטרפיה נשימתית.

8. יודגש כי בסיכום המחלה אין כל אזכור לבעיה כלשהי בברך ימין, לא בתור תלונה מצד התובע, לא כממצא פיסי שנמצא בו פגם, ולא בתור טיפול בברך ימין.

9. התובע הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי לקבלת גימלת נכות כללית, ונערך לו אבחון רפואי בביה"ח בית לוינשטיין, אשר תועד במסמך נ1/, כדלקמן:נ
"ג. פרטי הליקויים (המחלות) מפי התובע:ב "
'יש לי בעיה בעין לאחר תאונת דרכים. בעיות ברשתית. עברתי שני ניתוחים בעין הימנית. צלקות בפנים. נפגעתי בברך שמאל ויש לי כאבים".
בסוף האבחון מופיעה חותמת:ו
"אלה כל תלונותיי. אני מסכים להיבדק לענינן על-ידי הרופא".

ובסוף החותמת:נ "מאשר ששמעתי תלונות התובע" - וחתימת הרופא.

10. יודגש כי בעוד התובע מאשר בפני הרופא, שערך את האבחון הרפואי בעבור המוסד לביטוח לאומי, כי אלה כל תלונותיו - לא התלונן התובע בפני הרופא כי יש לו בעיה כלשהי בברכו הימנית.

11. התובע הגיש את תביעתו לפיצוי בגין התאונה - לבית משפט השלום בירושלים בת"א 15927/96 ביום 18.11.96 - ולא תבע שם מאומה בגין פגיעה כלשהי בברך ימין, ואף לא ביקש שם למנות לו מומחה בתחום האורטופדי.
12. ביום 28.1.98 בוצעה לתובע בדיקת C.T. לברך ימין בשל כאבים בברך ימין, ולאחר מכן בוצעה ארתרוסקופיה באותה ברך ונמצא קרע רדיאלי של המניסקוס המדיאלי, והמיניסקוס נכרת ביום 8.9.97 (מכתב שחרור מביה"ח שערי צדק).
כן נמצאה כונדרומלציה (פגיעה בסחוס) של הפיקה בדרגה II-I. (ראה חוו"ד ד"ר לבני).

13. בשל הממצאים שנמצאו בברך ימין חמישה וחצי חודשים לאחר התאונה - פנה התובע לבית משפט השלום וביקש למנות לו גם מומחה בתחום האורטופדיה, ולמרות התנגדות הנתבעות, מונה לתובע מומחה בתחום זה - ד"ר מיכאל ליבני.

14. כמו כן מונה לתובע מומחה בתחום העיניים - פרופ' שאול מרין.

חוות הדעת הרפואיות:ב
חוות דעת פרופ' מרין:ו
15. פרופ' מרין קבע לתובע ביום 3.8.97 - 30% נכות לצמיתות לפי סעיף 52(1)(10)ב' לתקנות המוסד לביטוח לאומי, בשל פציעה חודרת קשה מאד של הקטע הקדמי והאחורי בעין ימין - שלמעשה איבדה את הראייה השימושית;
וכן הוסיף 5% בגלל צלקות בעפעפיים, שאינן מכערות במיוחד, בהביאו בחשבון מחצית מהנכות הנקובה בסעיף 75(2)ב' לתקנות המוסד לביטוח לאומי.
סך הכל נכות לעיניים - 33.5% לצמיתות.

16. לגבי עין שמאל קבע המומחה כי התאונה גרמה לתובע "פציעה שטחית וקלה בלבד (בלחמית ובלובן)" ..."העין השמאלית הבריאה ולמעשה היום לא ניתן לראות סימן כלשהו של פציעה בעין (זו).
הראייה בעין שמאל לא נפגעה ומבחינה תפקודית הוא למעשה לא נפגע.
הוא רשאי לנהוג רכב פרטי. יכול לבצע את כל הפעולות היום-יומיות כמו מקודם.
בעיה קשה קשורה בחזרה לעבודתו ככרסם. עבודה זו כרוכה בסיכון יתר לעינו הבריאה היחידה בגלל הרסיסים העלולים לעוף מהמתכת. בעבר הוא כבר נפגע מרסיסים כאלה שלמזלו לא חדרו את הקרנית.
לדעתי, הנ"ל רואה מספיק בעינו היחידה כדי להמשיך לעבוד במקצועו הקודם.
אך כדי שיחזור לעבודה זאת קיימים שני תנאים והם:נ
א. הוא חייב תמיד בזמן עבודתו להיות עם משקפי מגן.
ב. הוא מוכרח להתגבר על הפחדים שיש לו מפני הפגיעה מהעבודה בעינו היחידה.
התרשמתי כי במצבו הנוכחי - זה מהווה בעיה".
(ההדגשות - לא במקור).

17. פרופ' מרין לא נקב בחוות דעתו נכות זמנית לתקופה כלשהי, ומכאן שאין לנו מפיו מידע אם התובע היה נכה זמנית בגלל העיניים, מה אחוזי הנכות הזמנית, ולאיזו תקופה.
פרופ' מרין גם לא נשאל על כך בשאלות הבהרה.

18. ביום 13.1.98 שלח ב"כ התובע שאלות הבהרה לפרופ' מרין בשאלו:ב
א. האם רצוי לקבל הערכה פסיכיאטרית באשר לקשיי התובע לחזור לעבודתו?
ב. האם תתכן החמרה במצב העין השמאלית הבריאה, על רקע הפגיעה בעין הימנית.
ג. האם התובע זקוק לטיפול רפואי או למעקב בעקבות הפגיעה בעינו הימנית.

19. ביום 19.1.98 השיב פרופ' מרין:ו
לשאלה א':נ מבחינה אופתלמולוגית פיסית בלבד - אין מניעה כי התובע יחזור לעבודתו, עם שימוש באמצעי הגנה כמקובל - אין סכנה לעינו הבריאה.
"מבחינה נפשית - אינני יודע. ההחלטה אם לקבל הערכה פסיכיאטרית צריכה להתקבל על-ידי בית המשפט".
(תשובה שהיא, כמובן, נכונה עניינית בכל הנוגע למצב הנפשי).
לשאלה ב':ב "מעשית אין סכנה מהעין הפגועה לעין הטובה. הסיכון של דלקת סימפטטית (דלקת בעין הטובה) נמוך ביותר ואין כלל להתייחס אליו. סיכון כזה תיאורטית קיים בכל פציעה, אך בפועל לא ראיתי מקרה כזה לפחות 20 שנה".
לשאלה ג':ו "הנ"ל זקוק לביקורת רפואית אחת לחצי שנה. קיימת אפשרות שיוצע לו ניתוח קטן נוסף להוצאת שמן סיליקון".
חוות דעת ד"ר לבני:נ
20. המומחה לאורטופדיה, ד"כ מיכאל לבני, נתן חוות דעתו ביום 2.1.98.
בפרק "תולדות המקרה", מציין ד"ר לבני כי התובע נפגע מהזכוכית הקדמית בעיניו ובפנים, ו"נפגע מלוח השעונים בברכיו". בחדר המיון נמצא חתך של ברך שמאל שנתפר.
"לדבריו, התלונן במחלקת עיניים על כאבים בשתי הברכיים.
הרופאה במחלקת עיניים שלחה אותו לצילום של הברכיים. (הצילומים בביה"ח)".
כן ציין ד"ר לבני כי התובע המשיך לסבול מכאבים, פנה לאורטופד בקופ"ח הכללי וטופל בכדורים ובפיזיוטרפיה ללא הטבה.
לא היה מסוגל לכופף וליישר את ברכו הימנית, הופנה ל-C.T ולארתרוסקופיה, בהם נמצאו הממצאים שצוינו בסעיף 12 לעיל.

21. ד"ר לבני כתב בחוות דעתו כי תלונותיו הנוכחיות של התובע הן:ב
"כאבים בברך ימין, בחילופי מזג אוויר, בהליכה מרובה או הרמת משאות כבדים".
בבדיקה - טווח התנועה של הברכיים - מלא. אינו מסוגל לשבת בכריעה מלאה על ברך ימין - אין פתולוגיה בברך שמאל.

22. בסיכום ומסקנות כתב ד"ר לבני:ו
"למרות שלא מצאתי דיווח בתיעוד שהועמד בפני, על פגיעה בברך ימין, הרי שהחבלה שנגרמה לו בברכיו (DASH BOARD INJURY) יכולה להסביר את סוג הפגיעה שנגרמה לברך זו. בהעדר תיעוד על סבל או פגיעה בברך, לפני התאונה, סביר להניח שאכן הברך נפגעה על-ידי לוח השעונים ולכן אני קושר את הפגיעה בה לתאונה.
לפיכך יש לפסוק לו 10% נכות לצמיתות לפי סעיף 48 (2)(ז) (IV).

העברת התביעה לבית המשפט המחוזי
23. למחרת הגשת חוות הדעת - התקיים דיון בבית משפט השלום בירושלים, וב"כ התובע ביקש להעביר את התביעה לבית המשפט המחוזי.
בית המשפט קמא נענה לבקשתו ביום 13.1.98, וביום 18.1.98 הוגש כתב תביעה מתוקן לבית משפט זה.
שאלות הבהרה לד"ר לבני:נ
24. ביום 6.5.98 שלח ב"כ הנתבעות 14 שאלות הבהרה לד"ר לבני, שהשיב עליהן ביום 8.7.98.

25. ד"ר לבני אישר בתשובותיו כי:ב
א. בתיעוד הרפואי מבית החולים שיבא בתל-השומר - אין כל רישום על פגיעה בברך ימין, או על כל בדיקה או טיפול שנעשו בה.
ב. הרישום היחיד בתיעוד הרפואי מתל-השומר ביחס לברכיים - הוא הרישום על חתך בברך שמאל ותפירתו.
ג. לא עיין בצילומי רנטגן כלשהם של ברכי התובע.
עם זאת הוסיף כי קרע במיניסקוס ניתן לאבחן רק בבדיקת הדמייה מסוג C.T או M.R.I, ובמיוחד - ארתרוסקופיה.
ד. בצילומי הרנטגן מתל-השומר יש עשרה צילומים מיום 11.8.96, ש8- מהם לא קשורים לברכיים, ו2- מהם קשורים לברך שמאל של התובע; ועוד 4 צילומים מיום 15.8.96 - שאף אחד מהם לא קשור לברכיים.
אף אחד מהצילומים - לא קשור לברך ימין של התובע.
ה. אם ברך ימין לא צולמה - קרוב לוודאי שלא היו תלונות לגביה בעת האשפוז. אם כי תתכן חבלה קלה בברך שלא תגרום לכאבים קשים, ובכל זאת יווצר קרע במיניסקוס.
ו. לדברי התובע על כאבים בשתי הברכיים ועל ביצוע צילום בשתי הברכיים - אין תימוכין בתיעוד הרפואי.
ז. בטעות נכתב כי נעשתה לתובע בדיקת M.R.I, ובפועל בוצעה לו בדיקת C.T.
ח. תוצאות בדיקת ה-C.T. מ28.1.98- - הן הממצא הקרוב ביותר לתאונה שמתייחס לברך ימין - שהיה בפני ד"ר לבני.
ט. לשאלה אם חתך בברך שמאל מתיישב היטב גם עם פגיעה מרסיסי זכוכית כמו הפגיעה בפנים ובעיניים, ולא רק עם פגיעה מלוח השעונים ברכב - השיב ד"ר לבני כי לא ראה את לוח השעונים ברכב, הסתמך רק על דברי התובע, והציע להפנות את השאלה לבוחן תאונות דרכים.
י. את הקשר הסיבתי בין הנזק והנכות בברך ימין לבין התאונה - קבע אך ורק על יסוד דברי התובע שטען כי נפגע מלוח השעונים.
י"א. אין דרך רפואית-מקצועית-מדעית לקבוע קשר סיבתי בין הנכות בברך ימין לבין התאונה.
י"ב. אין מניעה רפואית שהתובע יעסוק בכל עבודה שאינה כרוכה בכריעה מלאה, או במאמץ פיזי קיצוני לברך, כגון - הליכה או ריצה מאומצות;
ואין מניעה רפואית שהתובע יעסוק בכל הפעולות ועבודות הבית, תוך הימנעות מתנועות קיצוניות, כגון - בעיטות, וממאמץ גדול לברך.

נכויות זמניות:ו
26. בסיכום המחלה של בית החולים שיבא אין כל הוראה על מנוחה בבית, איסור הליכה לעבודה, או כל הגבלה אחרת.
בהמלצות השחרור ניתנו הוראות לתרופות, ולביקורת במרפאה בעוד 5 ימים, זה - ותו לא.

27. בחוות דעת פרופ' מרין לא נקבעה כל נכות זמנית, כך שאיננו יודעים אם התובע היה נכה זמנית באחוזי נכות גבוהים מאלה שנקבעו לו כאחוזי נכות צמיתה, ולכמה זמן.
פרופ' מרין אף לא נשאל על כך בשאלות ההבהרה.

28. בחוות דעת ד"ר לבני לא נקבעו אחוזי נכות זמנית, והדבר מובן - שהרי החתך בברך שמאל לא היווה נכות מגבילה כלשהי, ואילו הבעיות בברך ימין לא הועלו על-ידי התובע לפי כל המסמכים שהוגשו - אלא חמישה וחצי חודשים לאחר התאונה.

29. המסקנה מן המסמכים הקיימים ובהעדר מסמכים סותרים - שלא הייתה לתובע הצדקה רפואית להיעדרות מן העבודה במשך שנה וחצי, כפי שנעדר בפועל, או תקופה ידועה אחרת כלשהי.

30. בהעדר כל חוות דעת רפואית בנושא הנכות הזמנית, אני קובעת (שרירותית) כי התובע לא יכול היה לחזור לעבודתו במשך ארבעה חודשים לאחר התאונה - לכל היותר.



הנכות בעין:
31. אין מחלוקת כי הנכות הרפואית הצמיתה לתובע בגין עין ימין - היא 30%, וכן נקבעו עוד 5% בגין צלקות בעפעפיים.

32. התובע מבקש להכיר במלוא אחוזי הנכות שנקבעו לו על-ידי המומחים, דהיינו - 40% נכות (כולל הנכות ברגל ימין) - כנכות תפקודית.

33. ל5%- נכות של הצלקות הלא מכערות במיוחד - אין כל נפקות תפקודית.

34. מחוות דעת פרופ' מרין, ומתשובותיו לשאלות ההבהרה עולה כי התובע לא נפגע בתפקודו בגלל עיוורונו בעין ימין, שכן הוא יכול לתפקד כמקודם עם ראייה בעין שמאל בלבד.

35. ב"כ הנתבעות טענה בסיכומיה כי בפועל עובד התובע באותו סוג עבודה שעבד מקודם, ובהתחשב בחוות דעת פרופ' מרין הציעה להכיר בשליש מנכותו הרפואית בנושא העיניים - כנכות תפקודית, לאמור - 10%.

36. בהתחשב בעובדה שלפי חוות דעת פרופ' מרין אין מניעה שהתובע יחזור לעבודתו בה עבד עובר לתאונה - בתנאי שישתמש במשקפי מגן (וזהו, לדעתי, תנאי בטיחותי שחייב למלא אחריו כל מי שעובד בכרסום שבבי מתכת) - ניתן היה לקבוע כי אין לתובע כל נכות תפקודית.

37. עם זאת עלי להביא בחשבון אפשרות (גם אם רחוקה), שהתובע ייפגע בעינו הטובה מכל סיבה שהיא, ועל כן נראה לי שיש לקבוע לתובע נכות תפקודית של 20% בגין עין ימין.

הנכות בברך ימין:
38. בהעדר כל תלונה של התובע לגבי ברך ימין במהלך כל אשפוזו בבית החולים שיבא בתל-השומר;

ובהעדר כל תלונה של התובע לגבי ברך ימין בתביעתו למוסד לביטוח לאומי -
אינני רואה כי הוכח קשר בין הקרע במיניסקוס שנמצא בברכו הימנית של התובע חמישה וחצי חודשים לאחר התאונה - לבין התאונה.

39. השאלה אם ברכיו של התובע פגעו בלוח השעונים ברכב - היא שאלה עובדתית שבית המשפט אמור להכריע בה, (ולא ד"ר לבני),ועובדה זו לא הוכחה בפני כל עיקר.

40. התובע העיד בבית המשפט כי התלונן על שתי הברכיים כבר בבית החולים שיבא, וכי שתי הברכיים צולמו שם ברנטגן, אולם לטענה זו אין תימוכין בחומר הרפואי מבית החולים שיבא.

41. אני קובעת, איפוא, כי עדותו של התובע אינה אמינה ככל שהיא נוגעת לפגיעה בברך הימנית בתאונה.

42. ד"ר לבני נתן לתובע 10% נכות אורטופדית בגין הקרע במיניסקוס בברך ימין משום שסמך על דברי התובע לפניו כי ברכיו של התובע נחבטו בעת התאונה בלוח השעונים של הרכב.

43. משקבעתי כי אין להאמין לתובע בנושא ברך ימין, ובהיעדר כל ראייה רפואית שקרע במיניסקוס יכול להיגרם אך ורק כתוצאה מפגיעה בלוח השעונים - לא הוכח הקשר בין הנכות הרפואית שיש לתובע בגין ברך ימין - לבין התאונה.

44. אני קובעת, איפוא, שאין להתחשב כלל ב- 10% נכות צמיתה שנקבעו לתובע בגין הקרע במיניסקוס בברך ימין - בין לענין הפיצוי הלא ממוני בגין נכות צמיתה, ובין לענין הפגיעה בכושר תפקודו עקב התאונה.

פיצוי לא ממוני - כאב וסבל:
45. אני קובעת כי לתובע מגיע פיצוי בגין כאב וסבל לפי 33.5% נכות משוקללת צמיתה בניכוי גיל, ולפי 19 ימי אשפוז, לפי ערכם היום.
(אם לא טעיתי אריתמטית בחישוב - מדובר בסכום של 52,127 ש"ח נכון להיום).

הפסד השתכרות:
46. סך כל ההשתכרות של התובע מספטמבר 1995 עד אוגוסט 1996 (ועד בכלל), מגיע כדי 88,887 ש"ח, ובחלוקה ל- 12 חודש לכדי 7,407.25 ש"ח ברוטו ממוצע לחודש נכון לחודש בו ארעה התאונה.

47. התובע זכאי להפסד השתכרות מלא ל- 4 החודשים הראשונים לאחר התאונה, בניכוי מס הכנסה;
ול- 20% הפסדי השתכרות מינואר 1997 עד היות התובע בן 65 שנה.
חישוב השכר ייעשה בהצמדה של 80% מעליית מדד המחירים לצרכן מיום התאונה, שכן תוספת היוקר המשולמת לשכירים במשק נעשית לפי פרמטר זה.
כמו כן, יש לנכות מס ההכנסה לפי שיעור המס החל על הכנסה בסדר גודל זה.

48. העובדה שהתובע בחר שלא ללכת לעבודה במשך שנה וחצי - מבלי שפוטר ממקום עבודתו בקניאל (ואף מבלי שהתפטר ממקום עבודתו) - אינה מזכה אותו בפיצוי כלשהו מעבר ל- 20% אותם קבעתי.

49. גם העובדה שהתובע בוחר לעבוד במשרה חלקית במקום עבודתו החדש באלישרא - במקום במשרה מלאה (או ב- 80% משרה) - אין בה כדי לזכותו בפיצוי מעבר ל- 20% אותם קבעתי.

50. אם לא טעיתי בחישוב האריתמטי, מגיע לתובע:
א. סכום של 25,185 ש"ח בגין הפסד שכר בארבעת החודשים הראשונים לאחר התאונה (לפי שכר של 7,047.25 ש"ח בניכוי 15% מס הכנסה).
ב. בגין הפסד שכר מיום 1.1.97 עד 31.10.99, לפי 20% נכות, 80% משכר משוערך של 7,106.87 ש"ח (לפי ירחון חשב) בניכוי 15% מס הכנסה - מגיע לתובע סכום של 48,326.58 ש"ח.
ג. בגין הפסד שכר מיום 1.11.99 עד הגיעו לגיל 65 שנה, לפי 20% נכות, לפי 80% משכר משוערך של 10,096.53 נכון להיום, ובניכוי מס הכנסה של 15% - מגיע לתובע סכום של 294,059.84 ש"ח.

אבדן תנאים סוציאליים:
51. התובע יכול לעבוד בעבודה מלאה, ואף 20% הנכות התפקודית שהכרתי בה - לא באה אלא כדי להבטיח את האפשרות שאולי בעתיד ייפגע התובע בעינו הבריאה - אפשרות שאינה חייבת כלל לבוא לידי ביטוי. התובע יכול, איפוא, להמשיך ולחסוך תנאים סוציאליים.

52. התובע אישר שהוא מקבל כיום - בעבודה חלקית, ובצירוף הכספים שהוא מקבל מהמוסד לביטוח לאומי וממבטחים - יותר כסף ממה שעמד לרשותו עובר לתאונה.

53. התובע לא הביא כל עד אובייקטיבי מטעם מקום העבודה שיוכיח את הפסדי התנאים הסוציאליים, ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות בתלושי המשכורת.

54. מכל הטעמים האמורים - אין מקום להכיר בפיצוי בגין הפסד תנאים סוציאליים, שלא הוכח.

עזרה וסיוע מן הזולת:
55. פרופ' מרין קבע במפורש שהתובע יכול להמשיך בעיסוקיו כמקודם, ואין כל ראיה שהוא זקוק לעזרת הזולת בגין העיוורון בעינו האחת.

56. בעבור התקופה הראשונה לאחר התאונה - קבל התובע סיוע משירותי הרווחה, ולא הציג כל קבלה על תשלומים מעבר לכך.

57. מכל מקום - התובע אינו נזקק לעזרת הזולת בגין הפגיעה בעין, והתביעה בדבר פיצוי לסיוע הזולת - נדחית.

הוצאות רפואיות:
58. לא הוכחו כל הוצאות רפואיות מיוחדות, מעבר להוצאות המשולמות מכוח חוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ד1994-.
התביעה בראש נזק זה - נדחית.

נסיעות:
59. הפגיעה בעינו של התובע אינה מצריכה נסיעות מיוחדות במונית, ופרופ' מרין אף קבע שאין מניעה שהתובע ינהג ברכב בעצמו.

60. לגבי התקופה הראשונה לאחר הפגיעה - אני מאשרת סכום גלובלי של 1,000 ש"ח לנסיעות.

ניכוי גמלאות המוסד לביטוח לאומי מסכום הפיצויים:
61. התובע מקבל קצבת נכות כללית מן המוסד לביטוח לאומי, הכוללת קצבה בגין הנכות בעינו, ובגין הנכות ברגלו.

62. התובע סבור שאין לנכות כלל את כספי קצבת הנכות שהוא מקבל מן המוסד לביטוח לאומי - מן הפיצויים שעליו לקבל לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה1975-, ואילו הנתבעות סבורות שיש לנכות מסכום הפיצויים את כל הקצבה שהתובע מקבל מן המוסד לביטוח לאומי.

63. בנושא זה דעתי כדעת חברתי, כב' השופטת יהודית צור, בת"א 711/93, עזר יעל ויקטוריה נ' הפניקס ואח', שפסק הדין בו ניתן ביום 18.11.96 (והתובעת - שהגישה ערעור עליו לבית המשפט העליון חזרה בה מערעורה).
בית המשפט קבע שם כי נראה לו לנכות את החלק היחסי מהגמלאות, הקשור לתאונה.

64. גם לי נראה שאין מקום שהנתבעות יהיו צפויות לתשלום כפול (גם לתובע וגם כשיפוי למוסד לביטוח לאומי), כמו שאין מקום שהתובע יזכה לשיפוי כפול (הן מהנתבעות והן מהמוסד לביטוח לאומי) - בגין אותה נכות.
מאידך גיסא, אין מקום שהנתבעות תהנינה מניכוי בעבור נכות שאינה קשורה לתאונה, אשר בגינה מקבל התובע גמלה או קצבה מהמוסד לביטוח לאומי.

65. אני קובעת, איפוא, כי מן הסכום שקבעתי כי התובע זכאי לו מן הנתבעות - ינוכו הקצבאות והגמלאות המשולמות לו מן המוסד לביטוח לאומי - בגין הנכות בעין, ובגין נכות זו בלבד, דהיינו - 30% נכות.
ניכויי פנסיה מ"מבטחים" מסכום הפיצויים:
66. כאמור לעיל, קבעתי כי על הנתבעים לשלם לתובע הפסדי שכר בשיעור של 20% ממשכורתו, ללא קשר לשאלה אם הוא עובד או לא עובד, או אם הוא עובד חלקית או עובד במשרה שלמה.

67. לא ידוע לי ולא הוכח לי מה התנאים של "מבטחים" - המזכים עובד לתשלום פנסיה, ואם נכות רפואית של 30% ונכות תפקודית של 20% - מזכה את העובד בתשלום פנסיה מקרן הפנסיה.

68. העיקרון שקבעתי בסעיף 65 לעיל לגבי המוסד לביטוח לאומי - חל גם לגבי "מבטחים".

69. אם הנתבעות צפויות לתביעת שיפוי מ"מבטחים" - זכותן לנכות מסכום הפיצויים שעליהן לשלם לתובע - את הסכום שהוא מקבל מ"מבטחים" בגין הנכות בעין (ובגין נכות זו בלבד) - כדי שלא תשלמנה פעמיים בגין אותה נכות.
אם הנתבעות אינן צפויות לתביעת שיפוי מ"מבטחים" - אין מקום לניכוי הסכום ש"מבטחים" משלמת לתובע, או כל חלק ממנו.

לסיכום:
70. הסכום הכולל שהתובע זכאי לו מהנתבעות הוא, איפוא:
52,127 ש"ח - בגין כאב וסבל;
25,185 ש"ח - בגין הפסד השתכרות ל4- החודשים הראשונים אחרי התאונה;
48,327 ש"ח - בגין הפסד השתכרות של 34 חודש, מיום 1.1.97 עד יום 31.10.99;
294,060 ש"ח - בגין הפסד השתכרות מ1.1.97- עד הגיע התובע לגיל 65;
1,000 ש"ח - בגין נסיעות.



ס"ה 420,699 ש"ח (אם אין לי טעות אריתמטית).

71. מסכום זה יש לנכות את הגמלאות/קצבאות של המוסד לביטוח לאומי בגין 30% הנכות בעין בלבד.
(מאחר שאין לי חוות דעת אקטוארית על ניכוי זה - לא אוכל לבצע את החישוב בפסק הדין).

72. מן הסכום האמור יש לנכות גם את סכום הפנסיה שהתובע מקבל מ"מבטחים" - אם הנתבעות עלולות להיתבע לשפות את "מבטחים".

73. הסכום המגיע לתובע - לא זו בלבד שהוא נופל ממיליון ש"ח שהוא בסמכות בית המשפט המחוזי, אלא ספק בעיני אם לאחר הניכוי של גמלאות/קצבאות המוסד לביטוח לאומי - עוד יוותר סכום כלשהו לתשלום; לא כל שכן - אם יש מקום לנכות גם את סכום הפנסיה ששולם על-ידי "מבטחים" - או כל חלק ממנו, כאמור בסעיפים 69 ו72- לעיל.

74. בנסיבות אלו אני מורה כי אגרת בית המשפט תשולם על-ידי התובע, והוא אף ישפה את הנתבעות בשכר המומחים - אם שכרם שולם על-ידי הנתבעות.

75. בנסיבות העניין אני מורה כי כל צד ישא בהוצאותיו.

76. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים, ויישלח אליהם על-ידי מזכירות בית המשפט.


ניתן היום, כ"ב בחשון תש"ס, (1 בנובמבר 1999), בהעדר הצדדים.



רות אור, שופטת      





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. העלאת שכר המינימום

  2. שכר מינימום לסטודנטים

  3. חוק העלאת שכר מינימום

  4. תביעה להפרשי שכר מינימום

  5. עבירה על חוק שכר מינימום

  6. כריתת מיניסקוס ביטוח לאומי

  7. עבירת אי תשלום שכר מינימום

  8. הגברת האכיפה על שכר מינימום

  9. חוק שכר מינימום, התשמ"ז-1987

  10. פגיעה בתנאי שכר מנהלת בית ספר

  11. שכר מינימום לחיילים בשירות חובה

  12. התפטרות בגין אי קבלת שכר מינימום

  13. רישום שכר מינימום על תלוש משכורת

  14. פיצויי פיטורים לעובד בשכר מינימום

  15. אי תשלום שכר מינימום לעובדים זרים

  16. אי תשלום שכר מינימום לעובדת סיעודית זרה

  17. תקנות שכר מינימום (נוער עובד וחניכים), התשמ''ח-1987

  18. תקנות העבירות המינהליות (קנס מינהלי - שכר מינימום), התשס''ג-2003

  19. תקנות שכר מינימום (מודעה בדבר עיקרי זכויות העובד לפי החוק), התשס''ה-2005

  20. תקנות שכר מינימום (הוראות משלימות לענין חישוב שכר מינימום יומי), התשנ''ט-1998

  21. תקנות שכר מינימום (שכר מותאם לעובד עם מוגבלות בעל יכולת עבודה מופחתת), התשס''ב-2002

  22. צו המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תחילת החוק לגבי קנס מינהלי על עבירות אי תשלום שכר מינימום), התש"ס-2000

  23. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון