רקע כללי: לפני תביעה כספית על סך של 50,752 ₪ שהגישה התובעת, חברה אשר עסקה בשיווק טלפונים ניידים, כנגד הנתבע בעל עסק לשיווק מכשירי טלפונים ניידים בעיר נצרת. אין מחלוקת בין הצדדים כי בתקופה הרלוונטית לכתב התביעה התובעת הייתה משווקת מורשית מטעם חברת פלאפון וכי בין התובעת לנתבע סוכם שהראשונה תספק לנתבע מכשירי טלפון ניידים חדשים לצורך מכירתם כאשר הנתבע יהיה זכאי לקבל עמלות ממכירות המכשירים ומהתמורה שתועבר לתובעת. תחילת ההתקשרות בין הצדדים הייתה בשנת 1999 כאשר מדי פעם נהגו להתחשבן ביניהם. התובעת טוענת כי פעם אחרונה בה נעשתה התחשבנות הייתה בחודש מרץ שנת 2001. התובעת טוענת כי פנתה לנתבע באמצע שנת 2002 ודרשה כי תיערך התחשבנות לצורך כך המציאה התובעת לנתבע חשבונית על הכספים המגיעים לה לטענתה. הנתבעת ביקש לבדוק את הסכומים ולאחר דרישות חוזרות ונשנות של התובעת קיבלה את כרטסת הנהלת החשבונות של הנתבע בו היתרה המגיעה לתובעת עמדה על סך של 1,382 ₪. התובעת חולקת על כרטסת הנהלת החשבונות של הנתבע וטוענת כי על פי כרטסת הנהלת החשבונות של הנתבע עצמו מגיע לה סך של 34,280 ₪ נכון ליולי 2002. מאחר ולא היה ביד התובעת כרטסת מסודרת בהתאם לדין המתעדת את החיובים והזיכויים כלפי הנתבע אך בידי התובעת היה חומר גולמי (חשובניות מס) שלא היה חולק שהתקבלו על ידי הנתבע (ראה דבריו בפני המומחה) מיניתי מטעם בית המשפט מומחה בראיית חשבון, רו"ח חוסאם בשארה אשר נפגש עם הצדדים ומסר את חוות דעתו לתיק בי המשפט. המומחה נחקר על חוות דעתו בחקירה נגדית. הנתבע טוען מאידך בכתב הגנתו את הטענות כדלקמן: 7.1 הנתבע מכחיש כי הוא חייב מאומה לתובעת. 7.2 הנתבע מוסיף וטוען כי התובעת לא צירפה את הכרסת לכתב התביעה כאשר מדובר במסמך מהותי ולא צירפה את חוזה ההתקשרות ביניהם. 7.3 התובעת לא צירפה שום אסמכתא לתביעתה המוכיחה את החוב הנטען על ידה. 7.4 הנתבע טוען בסיכומיו כי אין יריבות בינו לבין התובעת מאחר וזו המחתה את זכויותיה ללא יוצא מהכלל לחברה אחרת. 7.5 המסמכים אשר צורפו על ידי התובעת במהלך הבאת ראיותיה אינם מהווים כרטסת בהתאם להוראות הדין ולכן התובעת כשלה בהוכחת תביעתה. 7.6 התובעת לא הביאה ראיות מטעמה על רישומי הנהלת החשבונות ורק בחקירה נגדית התברר כי התובעת תיעדה את רישומיה הפיננסיים במחברת שלא הוגשה לתיק בית המשפט ולכן יש לזקוף הימנעות מהבאת ראיה לחובת התובעת. 7.7 הנתבע מלין על קביעות המומחה מטעם בית המשפט, טוען כי חרג מסמכותו ותוקף את התנהלותו. 7.8 התביעה הוגשה בשיהוי תוך גרימת נזק ראייתי לנתבע. 7.9 יש לזקוף אי חקירת הנתבע ע לתצהירו לרעת התובעת. דיון והכרעה: יריבות ושיהוי: הנתבע כאמור דורש לדחות את התביעה על הסף מאחר והוכח במהלך חקירתו הנגדית של עו"ד מועד חוסאם כי זכויותיה וחובותיה של התובעת הומחו לחברה אחרת שהוקמה על ידו מאוחר יותר. התובעת התנגדה במסגרת סיכומיה להרחבת חזית וטענה לחילופין כי גם אם הזכויות הומחו הדבר עדיין מקנה לה זכות לתבוע. צודק בא כח התובעת כי טענת הנתבע בסיכומיו מהווה הרחבת חזית. אין להישמע לטענת הנתבע כי עניין זה עלה במפתיע בחקירה הנגדית שכן גם אם הטענה נכונה הנתבע לא נקף אצבע ולא הגיש בקשה כלשהי לתיקון כתב ההגנה. לכן העלאת הטענה במסגרת הסיכומים מהווה הרחב תחזית אסורה. הנתבע אינו יכול להיבנות מכך שעו"ד מועד שקל לתקן את כתב התביעה על ידי צירוף החברה הנוספת שכן לבסוף לא הוגשה בקשה לתיקון התביעה והפלוגתאות בתיק נותרו כמות שהם. לכן אני דוחה את הטענה בשל הרחבת חזית אסורה. באשר לטענת השיהוי גם דין טענה זו להידחות. טענה זו כלל לא הועלתה בכתב ההגנה והיא מהווה הרחבת חזית אסורה. גם לגופו דין הטענה להידחות. התביעה הוגשה בשנת 2006 כאשר הצדדים המשיכו לקיים יחסים עסקיים עד שנת 2005. אין המדובר בריחוק זמן בלתי סביר אשר יש בכוחו להוביל למסקנה כי התובעת זנחה את תביעתה. יתרה מכך, התקופה שנדרשה לתובעת להגיש את תביעתה לא גרמה כל נזק ראייתי לנתבע כפי שהוא טוען ששכן הנתבע אמור לשמור את המסמכים. הנתבע לא פירט בתצהירו אילו ראיות לא שמר ומדוע מצבו הראייתי השתנה בעקבות השיהוי בהגשת התביעה ולכן טענה זו כלל לא הוכחה. חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט: המומחה מטעם בית המשפט הסתמך בעיקר וכנקודת מוצא על כרטסת הנהלת החשבונות של הנתבע ובדק הסתייגויות של התובעת מכרטס תזו בשלושה עניינים: א. חשבוניות שהוגשו מטעם התובעת לנתבע ולא נרשמו על ידי הנתבע כלל בכרטסת. ב. חשבוניות שהוגשו על ידי התובעת לנתבע ונרשמו בסכום נמוך יותר. ג. רישומים מוטעים של הנתבע לטענת התובעת בשל עסקאות עם צד ג' הן עבור עלות המכשירים והן עבור העמלות המגיעות. המומחה מטעם בית המשפט קיבל באופן חלקי את טענת התובע תכי חלק מהחשבוניות לא נרשמו בכרטסת הנהלת החשבונות של הנתבע. גם לגבי טעות ברישום סכומי החשבוניות קיבל המומחה את טענת התובעת באופן חלקי. כנ"ל לגבי רישומים מוטעים בשל עסקאות עם צד ג'. לבסוף קבע המומחה כי מגיע לתובעת מהנתבע ס של 21,686 ₪ נכון למועד עריכת חוות הדעת קרי 10.5.2009. אעיר מיד כי התרשמתי ממקצועיותו הרבה של המומחה. בעדותו לפני ובעיון בחוות דעתו עולה הרושם כי המומחה עשה עבודה יסודית ומקצועית, ישב עם הצדדים ועבר אחת לאחת על טענותיהם וקבע את קביעותיו על אדנים מצוקים. הלכה פסוקה היא כי מומחה מטעם בית המשפט הינו "זרועו הארוכה" של בית המשפט (ראה: ע"א 63ר/72 למונס נ. דוד, פ"ד פ"ד כז(2) 409). יחד עם זא משמונה מומחה מטעם בית המשפט אין משמעות הדבר שחרור בית המשפט מהכרעה והעברת מלאכה זו לידי המומחה. שיקול הדעת הסופי בקביעת הממצאים והעובדות, גם אלה שהתייחס אליהן המומחה, היא לעולם מסורה לבית המשפט וחוות דעת המומחה הינה ראיה ככל הראיות המצויות בפני בית המשפט (ראה: ע"א 311/68 נחמיאס נ. לקט, פ"ד כ(4) 48, 50). עוד נפסק כי מקום בו חוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט עומדת במבחן הביקורת וההיגיון בית משפט לא יטה להתערב במסקנות המומחה מטעמו אלא אם כן מתברר שהתשתית העובדתית עליה מתבססת חוות הדעת אינה מהימנה (ראו: ע"א 2160/90 רז נ. לאץ, פ"ד מז(5) 170). השגות התובעת על חוות הדעת: סיכומיה של התובעת מסורבלים ומפוזרים כאשר היא הציגה את טענותיה בצורה מסורבלת. להלן אתייחס לטענות התובעת עד כמה שהצלחתי לרדת לסוף דעתה של התובעת. התובעת טוענת כי חשבוניות אלו כלל לא נרשמו בכרטסת הנהלת החשבונות של הנתבע. באשר לחשבונית 278 הנתבע מאידך טען בפני המומחה כי כנגד החשבוניות הנ"ל קיימים זיכויים חשבונות 322 ו- 323 של התובעת ועל כן לא נרשמו בכרטסת לא החיוב ולא הזיכוי. כמו כן, הוחזר מכשיר נוסף שעלותו 1000 ₪. המומחה קבע בחוות דעתו וקיבל כי קיימים חשבונות זיכוי, יחד עם זאת גם אם לוקחים את טענת הנתבע כי קיימים חשבוניות זיכויי עדיין התובעת זכאית להפרש וגם אם ילקח בחשבון המכשיר שהוחזר בעלות 1000 ₪ עדיין התובעת זכאית ליתרה בסך של 4,815 ₪ שכלל לא באה לידי ביטוי בכרטסת ולכן זיכה א התובעת בסכום זה. קביעת המומחה בנושא זה מקובלת עליי. המהלך החשבונאי שבוצע בחוות דעתו מקובל. כפי שיש לקחת בחשבון חשבוניות שלא נרשמו יש לקחת בחשבון זיכויים שלא נרשמו בכרטסת על מנת שהכרטסת תשקף נכונה את התחשבנות. אולם יחד עם זאת אין בידי לקבל את ההפחתה שביצע המומחה בסך של 1000 ₪ בגין החזרת מכשיר. בתצהיר עדות ראשית של הנתבע כשהוא מתייחס לחשבונית 278 הוא טוען כי כנגד חשבונית זו קיימים זיכויים. אין טענה או חצי טענה כי מכשיר הוחזר לתובעת בעלות של 1000 ₪. התובעת טוענת כי יש לזכותה במלוא החשבונית שמספרה 134 בסך של 7,504 ₪. המומחה מטעם בית המשפט כאשר בדק חשבונית זו מצא כי הנתבע רשם בכרטסת הזיכויים סך של 273 ₪ בגין חלק מהמכשיר ואילו עבור מספר מכשירים לא זיכה אותה כלל ומאידך חייב את התובעת עבור כל המכשירים בסך של 663 ₪ לכל מכשיר שהוא מחיר המכשיר בתוספת העמלה. לכן קיים חוסר איזון ברישומים. המומחה מצא כי במקום שהתובעת תחויב בסך של 600 ₪ המשקפים את עמלת הנתבע המגיעה ממכירת ששיה מכשירים בפועל חויבה התובעת בסך של 3432 ₪ ולכן מגיע לתובעת סך של 2832 ₪. גם בנושא זה לא מצאתי ממש בטענות התובעת ומקנות המומחה מקובלות עליי. עוד טוענת התובעת כי שגה המומחה עת לקח בחשבון את חשבוניות הזיכוי שהוציאה התובעת לנתבע שכן ממלא הנתבע רשם את סכומים אלו בצד החובה בכרטסת שניהל ולא היה מקום לקחת בחשבון חשבוניות אלו פעם נוספת שכן הדבר יהווה חיוב כפול. טענה זו אין בה ממש. המומחה הסביר כיצד בדק ביסודיות את טענות התובעת בעמ' 35 - 36 לחקירתו. במיוחד בתחילת עמ' 36 מסביר המומחה כיצד בדק את טענות התובעת ומדובר בבדיקה יסודית של כל מכשיר ומכשיר. לכן בדין נהג המומחה עת הפחית מהחשבוניות ששלחה התובעת לנתבע את חשבוניות הזיכוי שאף הם לא נלקחו בחשבון. טענות הנתבע לעניין המומחה: הנתבעת מעלה שורת טענות אשר בעיקרן מלינה על דרך הפעולה בה נקט לצורך חקר השאלות השנויות במחלוקת. בין היתר טוען הנתבע כי המומחה לא בדק את כרטסת הנהלת החשבונות של הנתבע אצל התובעת, לא בדק המחברת בה ניהלה התובעת תרשומות אודות ההתחשבנות בי הצדדים, לא עיין בתמצית החשבון ששלח הנתבע לתובעת. . לדעתי השיטה בה נקט המומחה מטעם בית המשפט הינה שיטה נכונה וראויה. אמנם התובעת לא ניהלה ספרי הנהלת חשבונות וכרטיסי לקוח כנדרש בחוק. לכן המומחה נאלץ לקחת את כרטסת הנתבע ולבדוק את הסתייגויות התובעת ממנה. התובעת הסכימה לשיטה זו. המומחה בדק אם כרטסת זו כוללת בחובה חשבונות שהוצאו על ידי התובעת אם לאו ולא הייתה מחלוקת כי חשבונות כאלה התקבלו אצל הנתבע כפי שעולה מדברי הנתבע בפני המומחה ובתצהיר עדות הראשית. לכן משלא חלק הנתבע כי קיבל חשבונות אלו כל שנותר לבדוק הוא האם הוא כלל חשבונות אלו בכרטסת שלו ובכך אין פסול ואין כל מקום לטרוניה מצד הנתבע. לכן אני דוחה את כל טענות הנתבע באשר לשיטה ולדרכים בהם נקט המומחה לבדיקת טענות הצדדים. לא מצאתי כל נימוק ענייני בסיכומי הנתבע או התייחסות פרטנית לכל הסתייגות והסתייגות שהעלה המומחה בחוות דעתו מכרטסת הנתבע ולכן אין כל טענה ממשית בפיו מדוע המומחה שגה. לכן אני דוחה את טענות הנתבע בכל הקשור להתנהלות המומחה. משאימץ המומחה כבסיס את כרטסת הנתבע שהוא ניהל בעצמו אין הוא יכול לטעון כי המומחה חרג מסמכותו. אין הוא יכול לטעון כי הכרטסת שלו אינה משקפת את ההתחשבנות. אין יכול להישמע בטענה כי אין לערוך בה תיקון במקומות בהם לא מצא לנכון לכלול חשבוניות אשר מאשר כי קיבלן. לכן לא מצאתי לנכון לדחות את התביעה בשל אי ניהול התובעת כרטסת הנהלת חשבונות כדין על שם הנתבע או אי המצאת מחברת הרישומים של התובעת. החומר הגולמי בדמות חשבוניות וחשבוניות זיכוי היה לנגד המומחה מטעם בית המשפט. כרטסת התובעת אצל הנתבע הייתה לנגד עיני המומחה ומחומרים אלו שיחזר את ההתחשבנות הנכונה בין הצדדים. לכן אני מוצא כי התובעת הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה גם אם זו נעזרה בכרטסת הנהלת החשבונות של הנתבע ובחומרי הגלם המצויים ברשותה. מלכתחילה מינוי מומחה מטעם בית המשפט בא להתגבר על הקושי שהתעורר בתיק זה בשים לב לעובדה כי התובעת לא נהלה כרטסת לקוח בכלל. התוצאה: התוצאה היא שאני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך 24,115 ₪ (בהתחשב בטעות היחידה שמצאתי) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 14.5.2009 וע מועד התשלום המלא בפועל. בנוסף אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 12,000 ₪ בתוספת מע"מ. המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לבאי כח הצדדים. ניתן היום, ח' שבט תשע"א, 13 ינואר 2011, בהעדר הצדדים. חקירה נגדיתדיוןחקירה (בבית משפט)שאלות משפטיות