שבר קובואידלי

1. זהו ערעור לפי סעיף 12 א (א) לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט1959- [נוסח משולב] (להלן - החוק) שהגיש אברהם רוביו (להלן - המערער) על החלטת הוועדה הרפואית העליונה מיום 1.11.98 שדחתה את ערעורו. 2. ביום 30.11.94 הגיש המערער תביעה לנכות על פגימה בשבר בקרסול רגל שמאל שארעה בהיותו בקורס קצינים של משטרת ישראל בשנת 1980. ביום 26.12.96 נדחתה התביעה. על החלטה זו הגיש המערער ערעור אשר התקבל ביום 26.10.97 ונקבע כי יש קשר סיבתי בין הפגיעה לשירותו של המערער במשטרה. ביום 30.7.98 נבדק המערער על ידי ועדה רפואית מחוזית אשר קבעה לו נכות צמיתה בשיעור של 1% לפי סעיף 35 (1) א' לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות נכות) תש"ל1969- (להלן - התקנות). על החלטה זו הגיש המערער ערעור לועדה הרפואית העליונה וביום 1.11.98 דחתה הוועדה את הערעור. על החלטה זו הגיש המערער את הערעור בפני. 3. המערער טוען כי מגבלותיו הפיסיות מתאימות לנכות בשיעור של 10% לפי סעיף 35 (1) ב' לתקנות וטעו הועדות הרפואיות כשקבעו כי נכותו היא בשיעור של 1% בלבד על פי סעיף 35 (1) א' לתקנות. 4. ב"כ המשיב טוען כי יש לדחות את הערעור על הסף שכן הערעור אינו מעלה כל שאלה משפטית. גם לגופו של עניין טוען ב"כ המשיב כי אין כל פגם מקצועי בהחלטת הועדות הרפואיות. 5. לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים ואת המסמכים, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות: א. סעיף 12 א (א) לחוק קובע כי ניתן "לערער על החלטת ועדה רפואית עליונה לפני בית משפט מחוזי בנקודה משפטית בלבד". ערעורו של המערער אינו מעלה כל שאלה משפטית, כולו מתייחס לעניין שברפואה ולקביעות המקצועיות של הוועדות הרפואיות שבדקו אותו והחליטו בעניינו. ההבדל בין סעיף 35 (1) א ו- ב' לתקנות הוא טווח ההשפעה על כושר הפעולה הכללי ועל התנועות של הנפגע: "(1) ארטריטיס רבמטואידית, ניוונית או מכל סוג אחר א. אין השפעה על כושר הפעולה הכללי ואין הגבלת תנועות - 1%. ב. קיימת השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות - 10%". אך ברור הוא כי מדובר באבחנה רפואית עובדתית ולא בשאלה משפטית. כבר מטעם זה דין הערעור להידחות על הסף. ב. גם לגוף העניין לא מצאתי טעם המצדיק התערבות בהחלטות הועדות הרפואיות שדנו בעניינו של המערער והמימצאים שמצאו עולים בקנה אחד עם קביעת נכות לפי סעיף 35 (1) א' לתקנות. הוועדה הרפואית בדקה את המערער ביום 30.7.98, שמעה את תלונותיו (חלק 2 לטופס הבדיקה הרפואית) וקבעה את המימצאים הבאים: "בבדיקה הולך על קצות אצבעות ועקבים ללא צליעה. בבדיקת טווחי התנועה אין שוני בין שמאל לימין. דורסיפלקציה נמדדה מעל (20 סימטרי דו צדדי. הטיה לבארוס ולואלגוס ללא הפרעה. תנועות תת טלריות ומידטרסליות נבדקו ללא הפרעה וללא כאב. רגישות מקומית מינמלית דיפוזית באיזור כף הרגל השמאלית. מציין שמיקום הכאב העיקרי שמציק לו בחלק רחיקני של הפיבולה. באיזור כף הרגל והקרסול אין חום, אודם או נפיחות". בסיכום החלטתה קובעת הוועדה: "מצב לאחר כנראה שבר קובואידלי משמאל ללא הפרעה תפקודית. יקבל אחוזי נכות בהתאם ולצמיתות. לא נמצאה פתולוגיה קרסולית או אחרת בכף הרגל. אין גם הפרעה תפקודית בקרסול". הוועדה הרפואית העליונה גבתה מן המערער אנמנזה אודות תולדות פגיעתו ותלונותיו (חלק 2 לטופס הבדיקה הרפואית מיום 1.11.98). הוועדה קובעת את מימצאי בדיקתה כדלקמן: "מתהלך בנעלים מעור קשיח ללא מדרסים. מתהלך ללא צליעה, ללא נעלים מתהלך ללא צליעה אין דפורמציה של כף רגל שמאל. אין מגבלה בתנועות הקרסול השמאלי. התנועות הסובטלריות או המידטרסליות שהן זהות דו צדדית. קיימת רגישות המשתנה בין הטאלוס הקאבואיד וראש עצם המפרק החמישית. בצילום רנטגן וב- C.T., מ7-98, ממכון מאר וממרפאת שטראוס קיימת אי סדירות קלה באספקט הלטרלי במפרק הקוביאודלי הקנקינלי משמאל". מעיון בהחלטות הועדות הרפואיות עולה בבירור כי הן גבו אנמנזה מפורטת מן המערער שכללה את תלונותיו, ערכו לו בדיקה קלינית והסתמכו על מימצאים אובייקטיביים (צילומי רנטגן). המימצאים הקליניים שמצאו הוועדות העלו כי למערער אין הגבלת תנועות ואין השפעה על כושר הפעולה הכללי ולפיכך בדין קבעו את נכותו לפי סעיף 35 (1) א' לתקנות. לסיכום - מדובר בערעור הנוגע לעניינים שברפואה, הוועדות הרפואיות בדקו את עניינו של המערער בצורה יסודית ומקצועית ולא מצאתי כל פגם מקצועי או אחר במימצאים הרפואיים שמצאו ובמסקנתם בדבר הנכות שנותרה למערער כתוצאה מהפגיעה. לאור כל האמור לעיל, החלטתי לדחות את הערעור. המערער ישא בהוצאות ושכ"ט המשיב בסכום כולל של 1,500 ש"ח בערכם היום. ניתן היום, 28/03/99. המזכירות תשלח את פסק הדין למערער ולב"כ המשיב. יהודית צור, שופטת שבר