בלאי סביר | עו"ד רונן פרידמן

מה ההגדרה של "בלאי סביר" בדירה ? ##(1) מה המשמעות של סעיף "בלאי סביר" בשכירות ?## קיומה של הצהרה בדבר תקינות המושכר, אינה שוללת את החובה המוטלת על המשכיר לבצע תיקונים במושכר, במצב שבו מדובר בבלאי סביר או במצב שבו מדובר בפגם שהתגלה לאחר מסירת החזקה בדירה. במצב כזה, עומדות לשוכר התרופות המנויות בסעיף 9 לחוק השכירות והשאילה, בשל אי תיקון הפגם על ידי המשכיר תוך זמן סביר לאחר שקיבל על כך דרישה מאת השוכר, כגון הזכות לתקן את הפגם ולדרוש מהמשכיר החזרת הוצאותיו הסבירות; להפחית את דמי השכירות, כל עוד לא תוקן הפגם, לפי היחס שבו פחת שווי השכירות עקב הפגם לעומת שוויה לפי החוזה; רצה השוכר לתקן את הפגם, עליו להודיע על כך בכתב למשכיר זמן סביר מראש. ברם, נקבע בהוראת סעיף 9 לחוק השכירות והשאילה, כי "פגם שתיקונו דחוף עד שאין לדרוש מן השוכר שימתין לתיקונו בידי המשכיר, רשאי השוכר לתקנו כאמור בסעיף (א) (1) בלי דרישה לפי סעיף 7(א) או הודעה לפי סעיף קטן (ב)". מהו בלאי סביר במושכר ? בהתאם להוראות חוק זה, אם אי התאמת המושכר או הפגם נובעים מעובדות שהמשכיר ידע או שהיה עליו לדעת עליהן בעת כריתת החוזה ולא גילה אותן לשוכר, יהיה זכאי השוכר לדרוש את תיקון המושכר, כאמור בסעיפים 7 ו-8 לחוק השכירות והשאילה. המשמעות של 'פגם' על-פי הפסיקה היא, למשל, אי חיבור נכס לרשת הביוב העירונית (ע"א 11384/07 רחל נ' דוד (1.2.10); גילוי בעיה קונסטרוקטיבית במושכר (ע"א 2031/08 שרה נ' גרשון (23.7.08); ליקויי אטימה במושכר (ע"א 2175/01 ירמיהו עיני חברה לבנין בע"מ נ' סופרזול קינן את ביזמן בע"מ (21.11.01); חדירת מי גשמים למושכר (ת"א 877/92 כריכית קורדובה בע"מ נ' ישראל (11.9.1995)) ועוד. ##(2) סעיף בלאי סביר בחוזה שכירות - דוגמא:## השוכר מתחייב לשמור על הדירה והחפצים שמירה מעולה ולתקן ולחזור ולתקן על חשבונו ולשביעות רצון המשכיר או ב"כ כל פגם או ליקוי בדירה כתוצאה משימוש השוכר או מטעמו מיד עם דרישת המשכיר או בא כוחו לכך ומיד עם התגלות הפגם או הליקוי, הכל לפי העניין אך למעט בלאי סביר ורגיל שיתהווה כתוצאה משימוש סביר וזהיר והוא מתחייב להחזיר למשכיר את הדירה והחפצים מסודרים נקיים ובמצב טוב, למעט בלאי סביר כאמור לעיל. השוכר מתחייב שלא לקדוח חורים ולא לתלות חפצים בקירות הדירה ללא רשות המשכיר מראש. ##(3) סעיף בלאי סביר בחוזה מכר - דוגמא:## "בכפוף להצהרות המוכרים על פי הסכם זה הם רוכשים את הדירה במצבה כפי שהיא בעת חתימת חוזה זה ("AS IS") למעט בלאי סביר עד למועד המסירה וכי הם מוותרים בזאת על כל טענה ו/או תביעה בגין פגם ו/או ליקוי ו/או אי התאמה בגין מצב הדירה ו/או בגין כל התאמה מכל סוג שהוא למעט פגם נסתר שהיה ידוע למוכרים והמוכרים לא גילו להם. הקונים מצהירים עוד כי ידוע להם שהדירה הינה דירה משומשת (יד שניה) וכי המוכרים מתחייבים למסור להם את הדירה במצבה כפי שהיא כיום למעט בלאי סביר." ##(4) להלן פסק דין בנושא בלאי סביר בשכירות:## 1. התובע 1 (להלן: "התובע") והתובעת 2 (להלן: "התובעת") הינם בעלי דירה בת 4 חדרים בראשון-לציון (להלן: "הדירה") אשר הושכרה לנתבע 1 (להלן: "הנתבע") ולנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת"). (התובע והתובעת ייקראו להלן: "התובעים" והנתבע והנתבעת ייקראו להלן: "הנתבעים"). 2. תביעה זו, שהוגשה על ידי התובעים נגד הנתבעים נפתחה ב"פתח דבר" דרמטי - דרמטי מדי. 3. א) אין חולק על כך כי הצדדים התקשרו בחוזה שכירות מיום 19/6/88 על פיו שכרו הנתבעים מהתובעים הדירה הנ"ל. אין גם חולק כי בעת שהנתבעים שכרו הדירה, היתה היא דירה חדשה לאחר סיום בניתה. ב) על פי אותו חוזה שכירות, התחייבו הנתבעים, בין היתר, לשלושה אלה: (1) להרשות למשכיר או לבא כוחו לבדוק בכל עת המתקבלת על הדעת את מצב הדירה וזאת לאחר תאום מראש עם התובעים. (2) להרשות לתובעים גם/או מי מטעמו לתקן בכל עת המתקבלת על הדעת כל דבר הדרוש תיקון בדירה לדעת התובעים. (3) להחזיר החזקה בדירה, כאשר הדירה פנויה מכל מחזיק וחפץ, כשהמושכר במצב כפי שנתקבל, למעט בלאי הנובע משימוש סביר במושכר. 4. בהתאם לפסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי, היה על הנתבעים לפנות את הדירה ולהחזירה לידי התובעים עד 14/9/00, ברם מאחר והנתבעים לא פינו ולא מסרו הדירה, כאמור, פנו התובעים לנתבעים בדרישה לתאם מועד מסירת החזקה, תוך מתן הודעה, שבכוונת התובעים להביא מומחה מטעמם ומצלמה לצורך בדיקת הדירה במועד המסירה. 5. על פי הראיות שהוצגו, פינו הנתבעים את הדירה בפועל ביום 17/9/00 - זאת לאחר שהנתבעים הודיעו על כך במכתב מיום 17/9/00 שנשלח לבא כוח התובעים ושאליו צורף מפתח הדירה. (ראה נספח י"ב לתצהיר הנתבע נ/3). במכתב תשובה/תגובה מיום 24/9/00 ששלח בא כוח התובעים לבא כוח הנתבעים, אישר בא כוח התובעים כי ביום 20/9/00 התקבל המפתח וכי ביום 21/9/00 העבירו אותו לידי התובע. (ראה סעיפים 4,6 למכתב בא כוח התובעים מיום 24/9/00 - נספח ט"ז לתצהיר התובע - ת/2). 6. החל מסעיף 23 לתביעה מתארים התובעים את מצב הדירה כפי שנמצאה בביקור ולאחר תיאור זה באים התובעים ותובעים מהנתבעים סכום של 134,000 ₪ - סכום הכולל בחובו את הסך של 81,000 ₪ בגין הנזקים שנגרמו לדירה על ידי הנתבעים, סך של 13,000 ₪ - שהם דמי שכירות ראויים למשך 5 חודשים מיום שהיה על הנתבעים למסור החזקה בדירה ועד למסירתה בפועל, כאשר חישוב זה נעשה לפי סכום בש"ח השווים לסך 650 דולר לחודש - הפסד דמי שכירות חודשיים למשך 5 חודשים וכן סך של 40,000 ₪ בגין עוגמת נפש שנגרמה לתובעים. 7. הנתבעים סבורים, בכתב ההגנה, כי יש לדחות התביעה ולהשית על התובעים הוצאות לדוגמא - זאת מן הנימוקים הבאים: א) הדירה הושכרה למשך למעלה מ-12 שנים ועתה באים התובעים ומבקשים לקבל הדירה חדשה, שעה שהתובעים עצמם לא טיפלו בדברים הטעונים טיפול כבעלי דירה. ב) הליקויים המופיעים בחוות הדעת שצורפה לתביעה מצביעים על ליקויים שבאחריות התובעים או על ליקויים שהם בלאי רגיל וסביר. ג) דירה חדשה נושאת בחובה ליקויי בניה בהיקף של כ-10,000 דולר ואין ולא יכול להיות חולק שליקויי בניה אלה כלל לא טופלו. ד) (1) התובעים ידעו היטב על קיום בעיות רטיבות שהיו בדירה ואשר לא טופלו על ידם כבעלי הדירה והם ידעו שבעיות רטיבות אלה, הם שגרמו למרבית הליקויים המתוארים בחוות הדעת - שעצם קיומם מוכחש - ולכן לא בכדי ביקשו להגיע למקום בעת המסירה מצויידים במומחה ובמצלמה. (2) כתוצאה מהרטיבות, שלא טופלה על ידי התובעים פשה ריקבון בקירות הבית ובמשקופים. (3) הדירה מצויה באזור מוכה יונים והם שגרמו לזיהום, לכלוך וצואה - כמפורט בסעיף 25 לכתב התביעה. בעת פינוי הדירה ניקו הנתבעים את הדירה ונראה כי צואת היונים נאספה בזמן שחלף בין הפינוי ובין הבדיקה. ה) פינוי הדירה נעשה במועד שהוסכם ובהתאם נשלח מכתב על ידי הנתבעים. ו) התובעים מגזימים בתביעתם ובתאור נזקיהם והם גם לא עשו דבר להקטין נזקיהם. 8. א) בטרם אתייחס לגופן של השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים, עלי לציין כי היחסים בין הצדדים כבר באו לידי ביטוי במערכת יחסים משפטיים שהביאו להתדיינויות בבתי משפט שונים (ראה כתבי בי-דין, פסקי דין שניתנו על ידי ערכאות משפטיות שונות ואשר צורפו לתצהירי עדות ראשית של התובע ושל הנתבע) כך שאין תימה להיווצרות משקעים וכעסים ביניהם, שהעלו זה כנגד זה במהלך הדיון בפני אשר תחילתם השתקף כבר בכתבי הטענות. כמובן, שלא משקעים אלה יקבעו את תוצאות המשפט, אלא יש לבדוק לגופו של עניין את טענות הצדדים על פי הראיות כפי שהובאו בפני. ב) כמו כן, אדגיש כי אין בדעתי להיכנס לשאלת מעשה בית דין כפי שהעלו אותה ב"כ התובעים ושעליה השיבו ב"כ הנתבעים בסיכומיהם. אין לי צורך להכריע בשאלה זו, שכן די בעובדות שהובאו בפני במהלך הדיון בתיק הנוכחי. 9. סמוך לאחר מסירת הדירה (22/9/00) ביקר התובע בדירה יחד עם המהנדס מר גיל שמגר (להלן: "מר שמגר") אשר מצא הדירה במצב פיזי של הזנחה קשה ונזקים נרחבים - הכל כמפורט בחווה"ד שהוגשה על ידו (ראה ת/3). במועד מאוחר יותר - ביום 2/11/00 - ביקרה בדירה המהנדסת גב' עפרה גלבוע (להלן: "גב' גלבוע") אשר נתבקשה לחוות דעתה על ליקויים שנמצאו בדירה. גם בחוות דעתה מציינת גב' גלבוע כי הדירה מוזנחת ומלוכלכת ומפרטת את הליקויים שנמצאו על ידה בדירה. (ראה חוות דעת - מוצג ת/1). אגב, לא ירדתי לסוף דעתם של התובעים מדוע היה צורך בהבאת שני מהנדסים בפרקי זמן שונים לערוך חוות דעת ולהגדיל הוצאותיהם. 10. א) (1) ב"כ הנתבעים מבקשים להדגיש בסיכומיהם, כי על פי ממצאי כל המומחים, הרי שכל הליקוייים שנמצאו בדירה הינם ליקויי בניה, ליקויי רטיבות או ליקויים כתוצאה מבלאי סביר. עם כל הכבוד, אינני מקבל טענה גורפת זו. מעיון במסמכים, בתמונות, בחוות הדעת ובקלטת - לא ניתן להגיע למסקנה המועלית על ידי ב"כ הנתבעים. עיון באותן ראיות מעלה כי ישנם נזקים, שבהחלט אינם נובעים מהמקורות שאותם ציינו ב"כ הנתבעים ובכללם בלאי סביר אלא נראים נזקים כתוצאה מהזנחה מתחזוקת דירה ונזקים שנגרמו מאי איכפתיות. (2) יש רק לקוות כי הצדדים יפיקו תועלת ממשפט זה וילמדו את הלקח: הנתבעים - ליחס יתר רצינות, יתר איכפתיות ויותר השקעה לשמור על דירה, כאשר הם ירכשו דירה ויידעו שזה רכושם, ואילו התובעים ילמדו כי רכוש המושכר במשך שנים כה רבות - אין להזניח את הטיפול בו, להיות יותר מעורים בנעשה ברכוש ולדאוג לתחזוקתו התקינה. ב) ב"כ התובעים מציין בסיכומיו כי הגנת הנתבעים למעשה סומכת על טענה אחת ויחידה והיא שהדירה היתה לקויה מלכתחילה באופן קשה ביותר ברטיבות, והנתבעים מדגישים התירוץ שלא נעשה מטעמו של התובע לתקן הליקויים בשל טענת התובעים שהנתבעים לא אפשרו להם להיכנס לדירה. ג) ב"כ הצדדים מסכימים בסיכומיהם, כי באופן רגיל וסביר מי שאחראי לתיקון ליקויים מהותיים בדירה הוא בעל הדירה ולא השוכר, אך לטענתו של ב"כ התובעים אין להטיל על התובעים האחריות, יען כי הגישה לדירה נמנעה מהם על ידי הנתבעים. ד) טענות אלו יהוו אכן חלק ניכר משיקולי לקביעת הממצאים בפסק דין זה - הכל על פי אחריותו וחלק השתתפותו של כל אחד מהצדדים לנזק שנגרם לדירה: הן באשר לשאלת האחריות להקטנת הנזק, הגדלת הנזק ו/או פעולות ו/או מחדלים אשר הביאו להזנחה בטיפול ולהגברת הנזק. 11. א) מסקנתה של גב' גלבוע היא, שנראה כי הדיירים שגרו בדירה לא תיחזקו אותה כלל ולא שמרו על שלמותה ונקיונה ולא נראה לה כי השברים בדלתות, בארונות המטבח ובשיש ארעו כתוצאה משימוש סביר. בסופו של דבר מציינת גב' גלבוע את הליקויים שנמצאו ואת הערכתה בדבר העלויות לתיקון הליקויים שנמצאו. ב) מר שמגר פירט אף הוא את הליקויים ובעוד שגב' גלבוע לא תמכה חוות דעתה בתמונות, הרי שמר שמגר תמך את חוות דעתו בתמונות המנציחות את הפגמים, הליקויים שנמצאו. גם מר שמגר פרט בחוות דעתו את הערכת עלויות התיקון. ג) (1) מר שמגר הגיע, בסופו של דבר, לסכום עלויות התיקון בסך כולל של 80,847 ₪, הכולל בחובו עלות תיקון בסך 64,580 ₪, הוצאות ניהול ופיקוח 7% בסך 4,520 ₪, בתוספת מע"מ 17%. (2) גב' גלבוע הגיעה לסכום עלות תיקונים בסכום כולל של 70,000 ₪ בתוספת מע"מ תוך ציון כי ייתכנו שינויים עד 30% בעלויות עקב תנודות השוק. ד) גם הנתבעים הגישו חוות דעת מטעם מר יצחק לזר, שהינו אדריכל במקצועו. (להלן: "מר לזר" וראה חוות דעתו נ/4). מר לזר, בהתייחסו להערכות של הגב' גלבוע ושל מר שמגר הגיע, בסופו של דבר, למסקנה כי באם יוחלט לחייב הנתבעים בעבודות תיקונים - מעבר לשורת הדין - הרי שמעריך הוא עלות התיקונים לסך 16,087.50 ₪ (כולל מע"מ). 12. אם להתייחס לחוות הדעת של שלושת המומחים הנ"ל, הרי ששונה התייחסותי לחוות דעתו של מר לזר מהתייחסותי לחוות דעתם של גב' גלבוע ומר שמגר: א. א) בעוד שגב' גלבוע ומר שמגר בדקו את הדירה סמוך לאחר פינויה, הרי שמר לזר ביקר בדירה זמן רב אחריהם, קרי ביום 30/5/02. זאת ועוד, מר לזר ציין, בהגינותו, בחוות הדעת כי במועד שקדם לביקורו בוצע שיפוץ יסודי בדירה - שיפוץ ששינה את פני הדירה מקצה לקצה - וזו כבר הושכרה לאחרים. (ראה סעיפים 7, 8 בעמ' 2 לחוות דעתו - נ/4 וראה גם בעמ' 69 לפ', ש' 21-22). מר לזר בהיותו בדירה עם הנתבע, לא ראה מקום לשאול שאלות או לנהל עמו תחקיר, שכן לטענתו ההגעה שלו למקום לא היתה רגילה משום שהגיע לדירה משופצת כשהדברים לא נראים לעין. לכן התייחס מר לזר לחוות הדעת ולקלטת. ב) (1) עם כל הכבוד למר לזר, דווקא הגעתו לדירה משופצת, שלא ניתן להתחקות אחר מצבה שקדם לאותו שיפוץ, הצריכה והצדיקה, להעמיק ולשאול את הנתבע על מצב הדירה בטרם שיפוץ. הרי מר לזר הגיע למקום בשנת 2002, עת גרו שוכרים אחרים בדירה, ולפני שנתיים כבר הגיעו שני מומחים וערכו חוות דעת על מצב הדירה, על הליקויים שנמצאו בדירה, ולכן יש להתפלא על כך שמר לזר לא מצא לנכון לשאול את הנתבע שאלות - גם אם הנתבע עמד באותה עת בדלת. (ראה דברי מר לזר בעמד 73 לפ', ש' 8-17). (2) אני מסכים לעמדת גב' גלבוע כי האמור בסעיף 9 לחוות דעתו של מר לזר (עמ' 3 ל-נ/4) אינו רלוונטי למצב הדירה, משום שמר לזר מתייחס בסעיף זה לחלק החיצוני של הדירה וחלק זה איננו מנשוא התביעה. (ראה עמ' 14 לפ', ש' 15-17). ג) מר לזר נעזר בחוות הדעת של גב' גלבוע ושל מר שמגר ובקלטת וידאו. מכאן, כי חוות דעתו של מר לזר מהווה מעין "ביקורת" ו"חוות דעת" על חוות הדעת של גב' גלבוע ושל מר שמגר. כפי שעולה מדברי מר לזר, הסתמך הוא יותר על חוות דעתו של מר שמגר מאשר על חוות דעתה של גב' גלבוע, שכן לפי דבריו עשה השוואה בחוות דעתו בהתאם לאומדן הליקויים שקבע מר שמגר, שאותם מצא לנכון שאולי הם נובעים מבלאי כזה או אחר שיכול היה להיות באחריות הדייר. לכן גם בעניין הבלאי, אין לו למר לזר בטחון או קביעה חד משמעית כי הליקויים נובעים מבלאי, כאמור על ידו. (ראה בעמ' 70 לפ', ש' 14-17). ב. א) לחוות דעת כזאת, כפי שהגיש מר לזר, יש לייחס חשיבות פחותה מחוות הדעת של שני מומחים אשר ראו את הדירה סמוך לאחר הפינוי ובטרם בוצעו תיקונים כלשהם בדירה. זאת ועוד, בעוד שגב' גלבוע ומר שמגר הינם מהנדסי בנין הרי שמר לזר הינו, עם כל הכבוד, אדריכל ואין לו הדרכה פורמלית של מהנדס או שמאי. (עמ' 69 לפ', ש' 3-6). ב) (1) אינני רואה מקום וסיבה לקבל את הערכותיו של מר לזר לגבי עלות התיקונים, משום שלא מצאתי מקום להעדיף את הערכותיו על פני אלו של גב' גלבוע ושל מר שמגר - הכל על פי הנימוקים שכבר צוינו לעיל וכפי שעוד יובאו להלן. מר לזר העתיק את הטבלה המפורטת אצל מר שמגר, ניתח מתוכה וסידר מחירים. מר לזר בדק וכתב את המחירים שהם נכונים לטעמו. (עמ' 74 לפ', ש' 4-7). (2) מר שמגר כמו גם גב' גלבוע ראו את הנזקים בעין ובפועל ולאורם העריכו את הערכותיהם ואין יותר טוב ממראה עיניים להערכת נזקים. ביקורת על הערכתו של מומחה אחר מתוך הנייר הכתוב איננה טובה יותר מהערכת מומחה אשר רואה בעין את הנזקים. (3) מר לזר לא הציג כל נתון אובייקטיבי מדוע תיקונים ושיפוצים המוערכים בשנת 2002 יותר זולים מאשר בשנת 2000. מר לזר גם לא מסתמך על הצעות מחיר כלשהן. (עמ' 75 לפ', ש' 5-6). ג. א) גב' גלבוע נחקרה ארוכות על חוות דעתה וניתנו הסברים מקצועיים לקביעותיה בחוות הדעת והסברים אלה מקובלים עלי. גב' גלבוע גם הסבירה כיצד ועל פי מה ביצעה הערכות עלות התיקונים. (ראה בעמ' 13 לפ', ש' 15-22). ב) (1) ב"כ הנתבעים מבקשים להצביע על חוסר המקצועיות של חוות הדעת של גב' גלבוע, בכך שלא מצאה לנכון לציין בחוות הדעת כי היא כבר ביקרה בדירה נשוא התביעה וכי ניתנה על ידה חוות דעת קודמת לגביה. עובדה זו, עם כל הכבוד, אין בה כדי להצביע על חוסר מקצועיות. מקצועיות נבחנת במה שנאמר בחוות דעת המוגשת על ידי מומחה לאחר שהוא נחקר על תוכן חוות הדעת. (ראה סעיף 28.1 לסיכומי ב"כ הנתבעים). (2) למרות שב"כ הנתבעים טוען כנגד מקצועיותה של גב' גלבוע מבקש הוא להדגיש, בכל זאת, את פערי העלויות שנקבעו בין חוות דעתו של מר שמגר ובין חוות דעתה של גב' גלבוע ומבקש דווקא להסתמך על העלויות שבחוות הדעת של גב' גלבוע (הלא מקצועית) ולא על אלו שנקבעו בחוות דעתו של מר שמגר. ג) גב' גלבוע תארה את בעית הרטיבות, בעית הטיח, התנפחויות הקיר והמשקופים אשר מקורם בצנרת שלא טופלה לאורך זמן (עמ' 10 לפ', ש' 5-6 ועמ' 11 לפ', ש' 5-11). ד) אני מסכים, עם כל הכבוד, לדברי גב' גלבוע כי אדם סביר לא נותן למצב הזה להגיע מבלי לעשות שום דבר. לדבריה, מצב כזה לא קורה ביום אחד. (עמ' 10 לפ', ש' 19-20 ועמ' 11, ש' 5), זה עניין של שנים. לא חודשים אלא שנים וגם הקריסה של ארון היא לא מיידית וניתן למנוע אותה הרבה לפני שקורית הקטסטרופה. זה תהליך. (עמ' 10 לפ', ש' 23). וממשיכה היא ואומרת כי בתחזוקה סבירה אפשר למנוע סיטואציה כפי שראתה. (עמ' 14 לפ', ש' 29-31). גב' גלבוע גם מתייחסת לכל מיני סימנים של חדירת מים מהמפגש בין השיש והקרמיקה, במישור מעל השיש ומוסיפה כי, העץ של דלתות הארון אכול, כנראה מריקבון שבא ממים. גם התקלפויות ורואים שהתחתית של הארון נפוחה כאילו שהתחתית באה מלמטה מהרצפה, כי כל התחתית של הארון מתחת לכיור נראית רקובה. (עמ' 10 לפ', ש' 27-31). גם הנתבע - בתשובה לשאלה: מתי קרס ארון המטבח שהביא לשבירת השיש - מאשר כי זה תהליך. ארון המטבח נשבר בתהליך של ריקבון שבסופו של דבר חצה את השיש לשניים שהיה חצוי ביום בניתו. (עמ' 77 לפ', ש' 10-11). ה) מר שמגר מחזק בחוות דעתו את דברי גב' גלבוע בקובעו כי המצב הפיזי של הדירה מעיד על הזנחה קשה וממשיך ומתאר הנזקים בכל פריט נבדק - תאורים שאינם נופלים מתאורה של גב' גלבוע. ד. האמור לעיל, הינן תיזות על פי חוות דעת מקצועיות ומה שראו והתרשמו, אך התיזות הנ"ל פועלות הן כנגד הנתבעים והן כנגד התובעים שלא היו ערים לנעשה, להתפתחויות הנזקיות ולא טיפלו בזמן כדי לעצור או למנוע המשך גרימת הנזקים. 13. א. א) לאור הממצאים שבחוות הדעת של גב' גלבוע ומר שמגר, עלי לציין כי למעשה אין פער גדול בין עלויות התיקון אשר נקבעו בחוות הדעת של הגב' גלבוע ובין עלויות התיקון כפי שנקבעו בחוות דעתו של מר שמגר. עלויות התיקונים בחוות דעתו של מר שמגר מגיעות לסך 64,580 ₪ (להוציא ההוצאות הנילוות). בחוות הדעת של גב' גלבוע מצינו עלויות בסך 70,000 ₪ (ללא מע"מ) אך בהתחשב בהודאת הגב' גלבוע כי חלה טעות בקביעת סכום של 36,500 ₪ - עלות הדבקת ריצוף - שכן, לדבריה, יש להפחית מכך 10,000 ₪, הרי שסך כל עלות התיקונים מגיע לסך 60,000 ₪, שאיננו שונה בהרבה מהעלויות שנקבעו בחוות דעתו של מר שמגר. (ראה דברי גב' גלבוע בעמ' 13 לפ', ש' 28-29). זאת ועוד, גב' גלבוע העידה כי לאור ההפחתה הנ"ל של 10,000 ₪ צריך גם להוריד 10% מהפיקוח ההנדסי - מהסך של 6,000 ₪ (עמ' 13 לפ', ש' 30-31), אך אין לעניין זה נפקא מינה, היות והשיפוצים כבר בוצעו ולא הוכח לי שהיה צורך בפיקוח הנדסי וגם לא הוכח שהיה פיקוח הנדסי, לכן יש להפחית מסה"כ הסכום את כל הסכום של 6,000 ₪ ובאופן כזה יש להעמיד סכום הנזק - עלויות התיקון - על פי חוות דעתה של גב' גלבוע לסך 54,000 ₪ (60,000-6,000). ב) אם אלו הערכותיהם של מומחי התובעים, לא מצאתי סיבה לתביעת סך 81,000 ₪ ולא מצאתי מדוע יש לעשות חישוב ממוצע של שתי חוות הדעת. לא לשם חישוב ממוצע הוכנו שתי חוות דעת! מדוע, למשל, יש להוסיף הוצאות ניהול, פיקוח ומע"מ כאשר הכל כבר בוצע - אף מעבר לליקויים שנמצאו בחוות הדעת - מבלי שהתובעים עצמם נשאו בהוצאות אלו?! ג) משכך, מקבל אנוכי את הערותיהם של מר שמגר ושל גב' גלבוע וקובע כי עלויות התיקונים מסתכמות בסך 54,000 ₪. ד) לעניין עלות התיקונים מציינים ב"כ הנתבעים כי יש להפחית מעלות הנזק 30%, שכן על פי חוות דעתה של גב' גלבוע יתכנו שינויים בעלויות שנקבעו על ידה בגובה השיעור הנ"ל (סעיף 28.4 לסיכומיהם). אינני מקבל הטענה שיש להפחית, משום שגב' גלבוע הסבירה האמור בחוות דעתה כי תנודות העלויות יכולות להיות לכאן או לכאן (עמ' 15 לפ', ש' 20-21). ב. א) אני מקבל את טענת ב"כ הנתבעים כי בפועל ביצעו התובעים שיפוצים, תיקונים ותוספות מעל ומעבר לרשום בחוות הדעת וכי אותן חשבוניות/קבלות שצורפו לתצהיר התובע אינן משקפות אמיתות כל התוספות, ברם ב"כ התובעים, ממילא הצהיר בבית המשפט כי לא הקבלות/חשבוניות נשוא הדיון ולא סכומי החשבוניות עמדו ביסוד התביעה אלא הערכות המומחים על פי חוות הדעת. (ראה דברי ב"כ התובעים בעמ' 34 לפ', ש' 17-19). ב) (1) ב"כ התובעים ציין גם בסיכומיו את הטענה כי התובעים הגישו את התביעה בהסתמך על חוות הדעת ולא בהסתמך על העלויות האמיתיות של השיפוץ והחשבוניות אינן משמשות לצורך הוכחת הסכום הנדרש לפיצוי. (2) אינני מקבל הטענה כי מתוך החשבוניות ניתן ללמוד איזה שיפוץ עמוק ויסודי נזקקה הדירה לעבור (סעיפים 34-36 לסיכומיו), משום שאם התובעים החליטו להשקיע מעל ומעבר - "ששינה את פני הדירה מקצה לקצה" (כדברי מר לזר בחוות דעתו) - אין זה אומר כי השיפוץ מצביע דווקא על מצב הדירה בעת שנמסרה. (3) לכן, אין להתייחס לאותן חשבוניות/קבלות לצורך קביעת אומדן הנזק, אלא שיש להסתמך על האמור בחוות הדעת אשר מציינות הנזקים, הליקויים שנמצאו ושאותם יש לתקן על מנת להשיב מצב הדירה לקדמותה. ג) על אף שקבלתי את הצהרת ב"כ התובעים לעניין הויתור על החשבוניות/קבלות, מקבל אנוכי את עמדת ב"כ הנתבעים כי אם כך הדבר, הרי שעצם צירוף המסמכים הנ"ל הצריכו העמדת שאלות על ידי ב"כ הנתבעים בקשר לאותם מסמכים - דבר שגרם לבזבוז זמן מיותר. ד) (1) בעניין השיפוצים אוסיף גם כי התובע טוען כי עד שגב' גלבוע לא בדקה והגישה חוות דעת - לא שיפץ (עמ' 21 לפ', ש' 24-25 ועמ' 22 לפ', ש' 3-6) ומוסיף כי לא שיפץ אחרי חוות הדעת של מר שמגר כי חשב שעו"ד זרסקי יעדיף את גב' עופרה (עמ' 21 לפ', ש' 30-31) ועוד מוסיף כי שבועיים שלושה אחרי שגב' גלבוע ביקרה - החל בשיפוצים. (עמ' 22 לפ', ש' 11). בחישוב השבועיים שלושה, אחרי ביקור גב' גלבוע, הרי שניתן לומר כי השיפוץ החל ב-16/11/00 ולכל המאוחר ב-23/11/00. (2) טענות אלו של התובע אינן נכונות ואינן מתיישבות עם חלק מהקבלות/חשבוניות שצורפו לתצהירו, משום שאם היו נכונות אזי כיצד זה יסביר התובע את העובדה כי בכל זאת ולפני הגשת חוות הדעת הנ"ל כבר החל לבצע שיפוצים? (ראה למשל, חשבונית 0752 מיום 13/10/00, חשבונית 105473 מיום 10/00, חשבונית 19/29007 מיום 25/9/00 ועוד חשבוניות לפני 16/11/00 או לפני 23/11/00). 14. לכן, בהסתמך על חוות הדעת של מר שמגר ושל גב' גלבוע ומשקבלתי קיום הליקויים שנמצאו על ידי המהנדסים הנ"ל, נשאלת השאלה, שהיא מוקד הדיון בענייננו והיא: הגם שנמצאו הליקויים כפי שנמצאו - האם יש לחייב הנתבעים לשלם לתובעים את עלות מלוא הנזקים כפי שנמצאו בחוות הדעת, חלק מהנזקים או שמא יש לומר כי גם לתובעים רשלנות תורמת בכך שלא דאגו בהקטנת הנזק ובפעולותיהם או במחדליהם הביאו להגדלת הנזק עד כי אין לחייב את הנתבעים לשלם את מלוא הנזק. 15. א) מר לזר מציין בעדותו בבית המשפט כי אם מקור הנזילה היה מטופל לא היו הצדדים מגיעים לבית המשפט. (עמ' 73 לפ', ש' 25). הוא גם מציין, שידוע לו שהיתה בעיה בצנרת המים שהתפוצצה. זאת ידע, משום שכך נאמר לו על ידי הנתבע. (עמ' 76 לפ', ש' 8-9). ב) לדברים הנ"ל, מסכים אנוכי, עם כל הכבוד, ולכן כפי שעלה מהראיות שהובאו בפני אין לי ספק כי בנסיבות אלה אין מקום לחייב הנתבעים לשלם לתובעים מלוא הנזק, שכן גם התובעים תרמו לגרימת הנזק עד כדי 50% - זאת על ידי מחדליהם, כאשר נהגו במשך השנים בשב ואל תעשה. 16. א. הנתבעים והתובעים אחראים לנזקים במידה שווה ויש לחלק ביניהם את סכום הנזק כפי שנתגלה בחוות דעתה של גב' גלבוע, קרי, קביעת ליקויים בעלות של 54,000 ₪. ב. התייחסתי לסכום נזק הנ"ל בלבד, משום שלגבי ראשי נזק האחרים הנתבעים בתביעה, אוכל לקבוע כבר עתה כי יש לדחות התביעה בגין הסכום הנתבע כדמי שכירות ראויים וכן בגין הסכום הנתבע בגין עגמת נפש - זאת מן הנימוקים הבאים: א) אני מסכים לטענת ב"כ הנתבעים כי בסיכומים זנח ב"כ התובעים התייחסותו לשני פריטים אלה ולכן משזנח אותם - יש לראות בכך כאילו ויתר עליהם. ב) בנוסף לנימוק הנ"ל, עלי לציין כי במהלך הדיון הארוך, לא הוכיחו התובעים הפסד דמי שכירות ראויים וגם לא התמקדו בפריט תביעה זה. ג) באשר לעגמת הנפש, אין מקום לקביעת סכום כלשהו בשל כך, משום שהתובעים גרמו עגמת נפש לעצמם על ידי מחדליהם, שכן התובעים לא הראו נחישות, פעילות או התעניינות יתר בנעשה בדירה במשך 12 שנים שבהן היתה הדירה מושכרת לנתבעים. (בכתבי "התובעים" עלי להעיר כי התובעת כלל לא היתה מעורבת בדיון. הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה, ולא נחקרה עליו אך לאור כותרת התביעה השתמשתי אף אנוכי, פה ושם, בשם "התובעים"). 17. להלן, אביא את נימוקי מדוע לאור הראיות, הגעתי למסקנה כי שני הצדדים חייבים לשאת במידה שווה בתיקון הנזקים: א) (1) את הנתבעים יש לחייב בשל העובדה כי ידעו וראו את הנזקים שנוצרו במשך הזמן ולא עשו מאומה כדי לתקן הנזקים ואף לא אפשרו לתובע להיכנס לדירה לבדוק ולתקן הנזקים ואילו התובעים אחראים באי נקיטת הליכים מתאימים כדי לכפות על הנתבעים את כניסתם לדירה לשם בדיקתה ותיקונה. הנתבעים גם לא שלחו הודעה על כך לתובעים בשל סכסוך משפטי שהתנהל ביניהם (עמ' 52 לפ', ש' 4-13). (2) לא רק שלא שלחו הודעה אלא כאשר הנתבעת מתארת את הנזילה, נשאלה היא על ידי בית המשפט מדוע לא הודיעו לבעל הדירה כאשר ראו שהליקוי חוזר על עצמו. על כך, לא השיבה הנתבעת תשובה עניינית ומכל מקום לא תשובה לשאלה כפי שנשאלה ומכך עולה כי לא הודיעו על אותם ליקויים שגילו (עמ' 55 לפ', ש' 2-9). גם לשאלת ב"כ התובעים, מדוע לא הודיעו לתובעים על ליקויים שהיו בדירה, גם לשאלה זו השיבה הנתבעת תשובה שאיננה עונה חד משמעית לשאלה. (עמ' 55 סיפא ועמ' 56 רישא לפ'). ב) בעוד שהנתבעת מעידה כי בשלב מסוים פסקה הרטיבות והתייבשה (עמ' 54 לפ', ש' 10-11 ועמ' 56 לפ', ש' 2-5) מעיד בנם של הנתבעים - (להלן: "יוני") כי הרטיבות המשיכה עד שהנתבעים פינו הדירה. (עמ' 58 לפ', ש' 25-28). בעניין זה מעיד גם הנתבע כי אמר בכל מקום שיש ליקויי בניה וליקויי רטיבות, שהיה ליקוי רטיבות ויש ליקויים (עמ' 62 לפ', ש' 4-5). עוד מוסיף הנתבע - בניגוד לנאמר על ידי הנתבעת - כי שנים הם מדברים על רטיבות (עמ' 62 לפ', ש' 10-11) היו רטיבויות כל הזמן לכל אורך התקופה בדירה. ומוסיף הנתבע כי עם הזמן גילו מקורות שונים לרטיבויות שונות שגרמו לנזקים שונים בדירה. היתה רטיבות כללית בבנין, בקירות החיצוניים ובגג (עמ' 62 לפ', ש' 13-18). ג) ב"כ הנתבעים טוענים בסיכומיהם כי הוכח, שהנתבעים ערכו רשימת ליקויים לצורך תיקונים במסגרת תיקוני שנת הבדק וכי בהתאם לרשימה זו בוצעו התיקונים. הנתבע אמנם טוען כי הגיש לתובע רשימה מפורטת של כל ליקויי הבניה שהתגלו בזמן שגרו בתקופה הראשונית (עמ' 78 לפ', ש' 3-4) ומוסיף כי העביר לעו"ד גולדברג את רשימת הליקויים הנכונים לשנת 1992 והוא העביר לתובע (עמ' 63 לפ', ש' 1-5), ברם הנתבעים לא יכלו להציג רשימה כזאת ומתברר, מדברי הנתבע, כי בפועל לא הגיש רשימה כזאת כלל (עמ' 62 לפ', ש' 23-25). ד) (1) הנתבעת מעידה כי השרברב אשר הגיע לבדוק מקור הנזילה הרים אריח במטבח, אריח בחדר הילד ועוד אריח במקום אחר - בסה"כ 3 אריחים. (ראה עמ' 52 לפ', ש' 6-8, ההדגשה שלי=ג.ב). לעומתה אומר לנו יוני כי השרברב שבר את הרצפה במסדרון (עמ' 59 לפ', ש' 4) הרימו את רוב המרצפות (עמ' 61 לפ', ש' 3) והרימו מרצפות בחדר שלו. (עמ' 60 לפ', ש' 31-32). דברים רבים אחרים שהציגו בפני יוני בתמונות - לא זכר או לא ראה שהמצב היה כפי שמשתקף באותן תמונות (ראה עמ' 59-60 לפ'). גם הנתבע מאשר כי במסדרון הרימו את רוב המרצפות (עמ' 61 לפ', ש' 2). (2) הנתבעת מנסה ככל יכולתה למזער הנזקים שהיו בדירה או שהתפתחו בעת שהנתבעים עדיין גרו בדירה. כך עולה מן האמור לעיל וכך עולה גם בהתייחסה לשיש במטבח. הנתבע מאשר כי השיש במטבח היה נפול. הוא קרס כלפי פנים (עמ' 61 לפ', ש' 5-7) ברם, אצל הנתבעת היה השיש אולי סדוק או שבור וכאשר פינו את הדירה היה השיש סדוק (עמ' 51 לפ', ש' 18-23). באשר לשיש ולארון, אומר הנתבע כי ארון המטבח בתהליך של ריקבון שבסופו של דבר חצה את השיש לשניים שהיה חצוי ביום בניתו. ברגע שקרס מרכז הארון קרס גם השיש. (עמ' 77 לפ', ש' 11-15). ה) הנתבע בהתייחסו לרטיבות, מצביע לאורך כל הדרך על ליקויים כתוצאה מאותה רטיבות: (1) הנתבע מציין כי הביא כמה בעלי מקצוע - אך לא הציג קבלה/חשבונית או אישור של בעל מקצוע שביקר בדירה. (עמ' 63 לפ', ש' 17-20) ומאשר "לא עשיתי תיקונים ולכן אין חשבוניות" (עמ' 63 לפ', ש' 22-23). ב"כ הנתבעים טוענים כי הנתבעים הוכיחו כי הוזמנו על ידם שני אינסטלטורים (ראה סעיף 17.2 לסיכומיהם). טענה זו לא הוכחה. למעט האמירה כי הביאו אינסטלטורים, לא ידע הנתבע לנקוב בשמם ולא הציג כל אישורים או קבלות על ביקורם של אותם האינסטלטורים. (2) בין אם הביא - ובין אם לאו, הרי ממשיך הנתבע ומתאר כי המצב הגיע עד כדי כך שכל שכבת החול מתחת לריצוף בדירה - לא משנה מאיפה מרימים אריח - הכל ספוג במים. (ראה עמ' 65 לפ', ש' 14-15, עמ' 66 לפ', ש' 3 ועמ' 78 לפ', ש' 26). הנתבע טוען כי כאשר הלינה גב' ברזניאק על הרטיבות, אזי מה שעשה הנתבע מתוך אצילות נפש והתחשבות בשכנה, ניתק לעצמו מערכת המים החמים בביתו. עם כל הכבוד לאצילות הנתבע כלפי השכנה, מה שהיה צריך הנתבע לעשות במצב כזה הוא, ליידע את התובע ולפנות אליו בדרישה - בע"פ ובכתב - ולא להרפות ממנו עד שיבוא לבדוק, להתרשם ולתקן את הטעון תיקון כדי למנוע מהנזק להתפשט. הנתבע העדיף לנתק את המים החמים ולא להודיע לתובעים - זאת בשל מאבק משפטי אחר שהיה ביניהם וגם לא היתה, לטענתו, מערכת של דו-שיח. (עמ' 66 לפ', ש' 2-12). במחדל זה, של שב ואל תעשה, כאשר הנתבע מעיד בעצמו כי המצב היה כזה שלאורך קו התפר בין הבלטות ובין הקירות בבית היה קילוף בטיח, משמעו שצנרת מתחת לריצוף או כל שכבת החול מתחת לריצוף רטובה. (עמ' 66 לפ', ש' 20-23). בל נשכח, שהנתבע מעיד על עצמו שהוא טכנאי יצור ומתכת, עבד גם כאינסטלטור ומבין ענין. (עמ' 63 לפ', ש' 22-23). (3) הנתבע מתאר את הדירה שהיתה התפוררות כללית של הדירה במשך 12 שנים שגרו בה. (עמ' 77 לפ', ש' 27-28) ועד כדי כך שגם את תכולת הדירה נאלץ הנתבע לזרוק כי הכל היה מפורק. (עמ' 82 לפ', ש' 1-2). (4) הנתבע מעיד כי צבע קירות הלוך וחזור, הלוך וחזור, צבע משקופים ותחזק הדירה (עמ' 79 לפ', ש' 22-23). הנתבעת מעידה כי היו צובעים הדירה כל שנה (עמ' 56 לפ', ש' 5) ובכל זאת התרשמה גב' גלבוע - בעת שביקרה בדירה - כי שנים לא נצבעה הדירה. (ראה עמ' 15 לפ', ש' 5-8). 18. א. התובע מתרץ את אי בדיקת הדירה ואי תיקון הליקויים בכך כי הנתבע לא נתן לו להיכנס. אמנם, הנתבע מאשר כי אכן לא נתן לתובע להיכנס לדירה. הנתבע מעיד כי אחרי מרס 1992 לא נתן לתובע להיכנס לדירה. לא היה צריך לתת לו להיכנס משום שאדם שמאיים על בטחונו האישי ועל משפחתו, אין לו מה להיכנס. גם המשטרה פנתה כנגדו ואמרה לו-לתובע-שלא להתקרב אבל הוא כמובן ניסה בכוח כן להתקרב. הנתבע אף לא רצה להיפגש עם התובע, אך הוסיף כי למעשה יכול היה התובע לשלוח בעלי מקצוע. (עמ' 63 לפ', ש' 12-17 ועמ' 65 לפ', ש' 6). ב. א) לא די באמירת התובע כי הנתבעים לא נתנו לו להיכנס. התובע שכבר בקי בהליכים משפטיים (ממשפטים קודמים) ידע או היה צריך לדעת - שהרי היה מיוצג על ידי עו"ד - כי קיימת תרופה משפטית לכניסה לדירה אם השוכר מפר התחייבותו בחוזה לאפשר לתובעים להיכנס לדירה. זאת ועוד, בסעיף 5(ב) לחוזה השכירות נקבע כי לא רק המשכיר רשאי לבדוק מצב הדירה, אלא שגם לבא כוחו ניתנה האפשרות לבדוק ולא שמעתי כי התובעים עשו נסיון לבדוק הדירה באמצעות בא כוח. התובעים לא עשו מאומה במשך 8-9 שנים ובהמתנה עד לפינוי הדירה (עמ' 25 לפ', ש' 11-12) וכאשר עוד קודם לכן התריעו הנתבעים על נזקים בדירה, גרמו הם להגדלת הנזק במקום לשאוף להקטנת נזקים. ב) (1) לא נראה לי - זאת גם בהסתמך על דברי התובע - שהתובע עשה תיקון כלשהו בדירה במשך 12 שנים. התובע מציין כי בשנה הראשונה עשה הקבלן תיקון שנתי. לא רק שהתובע לא הוכיח טענה זו, אלא שהתובע גם לא ידע מה ליקויים שהיו ושאותם תיקן הקבלן. (ראה עמ' 28 לפ', ש' 10-27 ועמ' 29 לפ', ש' 24-25). (2) מצד אחד אומר התובע כי הקבלן ביצע תיקון שנתי, אך בהמשך אומר התובע כי לא היו ליקויים לתקן (עמ' 28 לפ', ש' 10-11, עמ' 29 לפ', ש' 16-19). לעומתו מאשרת הנתבעת כי היו פועלים בדירה ותקנו בחורף הראשון. (עמ' 50 לפ', ש' 21-22). (3) כאשר התובע נשאל אם בכלל היה בדירה מאז 1988, התפתל הוא בתשובותיו בנותנו תשובות מתחמקות, לא עקביות עד כי לא ניתן לדלות מהן אם בכלל נכנס לדירה או שנכנס רק כדי לגבות שכר דירה. התובע הסכים לומר סוף סוף כי לא ביקר במיוחד בדירה. (עמ' 29 לפ', ש' 4-15). ג) בחודש מרס 1992 היו התובעים מודעים לנזק הקיים בדירה, שכן ביום 31/3/92 שלח ב"כ הנתבעים מכתב לתובע על כי: "הדירה פגומה לחלוטין, קיימים בה ליקויי רטיבות, ועובש נמצא ברבים מקירותיה". כמו כן, נדרש התובע לבצע, בתוך עשרה ימים מיום קבלת המכתב בתיאום עם הנתבעים, תיקונים בדירה ולהביאה למצב ראוי וטוב. (ראה סעיף 5 לנספח ג' שצורף לתצהיר הנתבע - נ/3). ד) (1) ביום 12/4/92 כותב התובע מכתב לנתבעים - זאת לאחר שהתובע ביקר בדירה - ואין בו תלונה על מציאת נזקים או ליקויים, אלא שטענותיו של התובע מופנות כלפי ביצוע עבודות ללא אישור ובקשה להחזיר המצב לקדמותו וכן ננקב באותו מכתב מועד לפינוי הדירה תוך אמירה כללית: "תאריך עזיבת הדירה הוא 30/6/92 אבקש איפה שהדירה תהיה (כך במקור!=ג.ב) מוכנה למסירתי בתאריך הנ"ל כולל תיקונים של כל השיפוצים והנזקים שגרמתה בדירה" (ראה סעיפים ב', ד' לנספח ד' לתצהיר התובע) כך מצינו כי האמור לעיל היה צריך להתבצע עוד ביוני 1992, אך בפועל גם מצינו כי הנתבעים המשיכו לגור בדירה עד 17/9/00! ואם נמצאו אותם ליקויים כבר בשנת 1992 - מה בדיוק נעשה על ידי התובעים ו/או על ידי הנתבעים כדי לתקן ליקויים אלה? (2) לא הובאו ראיות כלשהן כי מאז 1992 ועד מועד הפינוי בפועל נעשו תיקונים על ידי מי מהמעורבים בתיק זה. ה) (1) אמנם התובע טוען כי בשנת 1992 לא היתה "רטיבות ולא שום דבר" (עמ' 15 סיפא ועמ' 16 רישא לפ'), אך אם, כדברי התובע, היה בשנת 1992 הכל בסדר והיו ביחסים טובים, כיצד מתיישבים דבריו אלו (בעמ' 16 לפ', ש' 16-17) עם מה שנכתב במכתב מיום 13/5/92 שם כותב ב"כ התובעים אל ב"כ הנתבעים כי הנתבעים גרמו נזקים רבים לדירה. אין כאן פירוט נזקים, אך גם אין כל ראיה כי מי מהצדדים עשה מעשה כדי להוכיח נזקים אלה או לתקנם. (ראה סעיף 3 לנספח ה' לתצהיר התובע). (2) מחד, אומר התובע כי היחסים היו טובים, אך כאשר נשאל אם לאחר המכתב מיום 31/3/92 (נספח ג' לתצהיר הנתבע) ביקר בדירה, מנסה התובע להתחמק ומשיב בלאו. עדות זו אינה אמינה עלי, שכן מכתב תשובה מיום 12/4/92 ששלח התובע נשלח לאחר שהתובע ביקר בדירה. זאת ועוד, בניגוד לנאמר בעדותו שלא ביקר בדירה, אומר התובע בתצהירו כי לאחר קבלת המכתב מיהר לבדוק מצב הדירה. (סעיף 15 לתצהירו - ת/2). התובע אינו עקבי בתשובותיו לגבי סמיכות הביקור בדירה לאחר קבלת המכתב מיום 31/3/92 (ראה עדותו המשנה צורות בעמ' 16 לפ', ש' 19-32 ועמ' 17 לפ', ש' 1-12). ו) במכתב מיום 8/11/93 שוב פונה ב"כ התובעים אל ב"כ הנתבעים ומתריע על החלפת הדלת ללא רשות. במכתב זה אף נתבקשו הנתבעים להמציא מפתח של הדלת החדשה וכן בקשה לתאם מועד לביקור בדירה לצורך בדיקת מצבה. (ראה נספח ט' לתצהיר התובע). בתשובה למכתב הנ"ל מודיעים הנתבעים כי אין בדעתם להפקיד מפתח לדירתם. (ראה נספח י' לתצהיר התובע). ז) במכתב מיום 18/9/00 מודיע ב"כ התובעים לב"כ הנתבעים על רצון להביא מומחה לצורך בדיקת הדירה במועד המסירה וכן להביא מצלמה לתיעוד מצב הדירה. (ראה נספח י"ג לתצהיר התובע). ח) לאחר שהנתבעים פינו הדירה והמפתח נמסר לתובע פנה ב"כ התובעים אל ב"כ הנתבעים במכתב מיום 24/9/00 ובין היתר מתאר את מצב ההרס בדירה תוך פירוט הליקויים שנמצאו בה. בהמשך נתבקשו הנתבעים לתקן ולשפץ הדירה. (ראה סעיפים 7 ואילך וראה סעיף 14 לנספח ט"ז לתצהיר התובע). במכתב זה אף הוצע לנתבעים לערוך חוות דעת מטעמם על מצב הדירה עם פינויה. (סעיף 17 לנספח ט"ז הנ"ל). ג. א) על פי ההתכתבויות הנ"ל עולה באופן מפורש כי הנתבעים לא רק שנתבקשו לתקן הליקויים, שלדעת התובעים נמצאו בדירה, אלא שגם הוזהרו כי יש בדעת התובעים להביא מומחה ומצלמה עם פינוי הדירה כדי להנציח את הליקויים ובנוסף לכך גם שמענו מהנתבע כי עוד במסדרון של בית המשפט המחוזי (בתאריך 15/3/99) התובע הכריז בריש גלי שיתבע הנתבע על נזקים עתידיים קיימים או לא קיימים בדירה, ולכן התביעה הזאת גם לא הפתיעה אותו. (עמ' 80 לפ', ש' 19-22). זאת ועוד, לטענת הנתבע, הציע לו ע"ד גולדברג לקחת מומחה לתעד מצב הדירה, אך הנתבע לא שהה להצעה, אלא חשב כבר מראש שגם חוות דעת לא תעזור משום שממילא התובע יתבע אותו. (עמ' 81 לפ', ש' 3-6). זאת ואף זאת, הנתבעת מעידה בבית המשפט כי כאשר הודיעה לבא כוחה כי יש ליקוי בדירה, הציע לה בא כוחה שתתקן ואחרי זה תבקש מהתובע את ההחזר הכספי או מה שהיה צריך להיות (עמ' 52 לפ', ש' 20-22). עצה משפטית זו אכן באה, בנוסף לכל האמור לעיל, כדי להביא את הנתבעים לעשות הכל ולהקטין הנזק או, למצער, להצטייד בחוות דעת עדכנית למועד הפינוי על מצב הדירה ולא לישב בחוסר מעש ועל ידי כך ילך הנזק ויתחזק. ב) הנתבע מעיד כי למרות שכך נאמר לו ולמרות שנאמר לו שגם הוא יכין חוות דעת בעת הפינוי מהדירה לגבי הנזקים, הליקויים שנמצאו או שלא נמצאו - לא ייחס הנתבע לאזהרות אלו חשיבות יתר ולא הכין חוות דעת מבעוד מועד עם הפינוי, אלא שרק בעקבות חוות הדעת שהכינו התובעים ורק כשנתיים אחרי כן ולצורך משפט זה דאג הנתבע להזמין את מר לזר על מנת שיכין חוות דעת, דא עקא שזו הוכנה באיחור רב לאחר שהתובע כבר הספיק לבצע תיקונים, שיפוצים בדירה - כפי שמסביר גם מר לזר בחוות דעתו ובעדותו בבית המשפט. ג) הנתבע מסביר אי הכנת חוות דעת בכך, שממילא כל מה שיעשה לא ימנע כהוא זה תביעה עתידית. (עמ' 80 לפ', ש' 27-28). עם כל הכבוד, תשובה זו לא רצינית. הנתבע מעיד על התובע שהוא אדם מטריד בתביעות חסרות שחר ואם כך הכיר את התובע ואם סבר הנתבע כי אכן אין ליקויים, מה באמת מנע ממנו להכין מבעוד מועד חוות דעת (לכל צרה שלא תבוא) חוות דעת שתשקף באמת ובתמים את מצב הדירה עם פינויה? אי הכנת חוות דעת כזאת, למרות האזהרות כמוה כאי הבאת עדות שהיתה באפשרות הנתבעים להביאה בבית המשפט - ומשלא עשה כן חייב מחדל זה לפעול לחובת הנתבעים. ד. א) כפי שמצינו מחוות דעת נוספת שהוכנה על ידי גב' גלבוע ביום 4/8/97 (חוות דעת שהוצאה בעקבות משפט שהתנהל בין הגב' ברזניאק כתובעת, בין הנתבעים ובין התובעים דכאן כצד ג' (ראה נספח י"ד לתצהיר התובע), הרי שמחוות דעת זו למדים אנו כי גב' גלבוע ביקרה בדירת גב' ברזניאק ביום 10/6/97 ובדירת הנתבעים וציינה כי בעת הביקור נמצאה דירת גב' ברזניאק צבועה ולא ניתן לראות סימני רטיבות. בהסתמכה על דברי גב' ברזניאק ציינה גב' גלבוע כי כתמי רטיבות החלו להופיע באוגוסט 1985 ונפסק לאחר ביצוע עבודות תיקוני אינסטלציה בדירת הנתבעים בינואר-פברואר 1996 ומאז לא הופיעו יותר כתמים. (ראה נספח י"ג לתצהיר התובע). ב) אינני מקבל היתממותו של התובע בטענה שלא היה מעורב במשפט זה וכי שמע דרך אגב על המשפט. במשפט זה ידע התובע שיש בעית נזילה. (עמ' 31 לפ', ש' 13-20). תמוהה בעיני טענת התובע, שהוא נכנס למשפט בטעות כאשר ראה השלט ג'. מה הביא את התובע לבית המשפט במועד הדיון? לראות את השלט? התובע הוזמן כצד ג' ולא הופיע שם רק במקרה ובשל טעות. זוהי טענה בעלמא המצביעה כי התובע בכל מקרה מנסה להרחיק עצמו מאחריות בטענה מתחכמת. (עמ' 31 לפ', ש' 25-31). ג) לא נראה לי כי כתמי רטיבות החלו להופיע באוגוסט 1985 מדירת התובעים, שכן כפי שעולה מהעדויות, רק בשנת 1988 נסתיימה בנית דירת התובעים ומאז גרים בה הנתבעים. מכל מקום, אין ולא יכול להיות כל קשר בין סימני רטיבות שהופיעו לפני שנת 1988 מועד מגורי הנתבעים, ברם בכל זאת למדנו מחוות הדעת הנ"ל כי הכל תוקן כבר בשנת 1997. ה. אני מסכים לטענת ב"כ הנתבעים בסעיף 25.3 לסיכומיהם כי התובע אף יכול היה להקטין הנזקים אם היה מפעיל הפוליסה אשר היתה בתוקף מ-1/5/00-30/4/01 ואשר הורחבה לעניין סיכוני מים ונוזלים אחרים. (ראה עמ' 30 לפ', ש' 4-11 וראה נספח ד' לתצהיר הנתבע - נ/3). התובע ממניעים לא ברורים לא טרח להפעיל או לפחות לנסות להפעיל את הפוליסה ובכך לעשות, לפחות, מאמץ להקטין את נזקיו או נזקיהם של הנתבעים למינימום. 19. סוף דבר, לאור הראיות - כפי שהובאו בפני - ולאור הנימוקים שהובאו בהרחבה בפסק דין זה, ומשקבעתי כי סכום הנזק מוערך לסך 54,000 ₪ ומשקבעתי כי יש לחלק נזק זה בחלקים שווים בין הצדדים אני מחליט כדלקמן: א) אני מחייב את הנתבעים, שניהם ביחד ו/או כל אחד מהם בנפרד, לשלם לתובעים - סולידרית - את הסך של 27,000 ₪ - זאת בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה - 2/9/01 - ועד התשלום בפועל. ב) בהתחשב בחלוקת הנזק אני מחייב את הנתבעים, באופן סולידרי, לשלם לתובעים מחצית מאגרת המשפט (לא כולל הוצאות בגין חוות דעת) - זאת בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום תשלום האגרה לבית המשפט ועד להחזרתה על ידי הנתבעים לתובעים. ג) כמו כן, בהתחשב בחלוקת הנזק, אני מחייב את הנתבעים, באופן סולידרי, לשלם לתובעים שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בתוספת מע"מ ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. ד) כל צד ישא בהוצאות חוות הדעת שהוגשו על ידי כל אחד מהם. ניתן היום כ"ח בתשרי, תשס"ה (13 באוקטובר 2004) במעמד הנתבע 1 ובהעדר ב"כ הצדדים אשר שוחרר מהופעה ביום שימוע פסק הדין. ברק גדעון - שופט בלאי סביר