עיקרי טיעון בערעור על דחיית טענת פרעתי רקע עובדתי 1. המערערים חויבו בפסק דין לשלם למשיבה תשלום בסך של 1,087,781 ש"ח בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין (ת"א 1821/96). ביום 12/2/97 פתחה המשיבה בהליך הוצאה לפועל נגד המערערים (תיק 03-08592-97-3). 2. המערערים הגישו לראש ההוצאה לפועל בקשה לפי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז1967-, ב"טענת פרעתי". המערערים טוענים כי קיימו את חלקם בהסכם, שנחתם עם המשיבה, אחרי מתן פסק-הדין, לפיו התחייבו לשלם לה סכומי כסף שונים וכן להעביר לבעלותה רכב מסוג באגר (דחפור זחלי) בשווי 90,000$ בתוספת מע"מ. זאת, נוכח העובדה שבהסכם נקבע כי לאחר ביצוע תשלומים אלה יערכו בעלי הדין במשותף בדיקה של מערכת ההתחשבנות, ואת יתרת החוב, אם תיוותר, התחייבו המערערים לשלם עד ליום 31/12/97. החלטת ראש ההוצאה לפועל 3. ראש ההוצאה לפועל קבע כי המערערים לא פרעו את מלוא החוב בתיק ההוצאה לפועל ואלה נימוקיו העיקריים: (א) בהתאם לגרסת המערערים שולם למשיבה סכום של כ98,000- ש"ח, בעוד שחובם של המערערים מסתכם במעלה מ1,000,000- ש"ח; (ב) ההסכם שנערך בין בעלי הדין נועד להקל על המערערים בתשלום סכום החוב, בדרך של פריסת תשלומים, אך אינו משנה את גובה החוב על פי פסק הדין; (ג) טענת המערערים לפיה הציוד המכני עוקל לטובת בנק דיסקונט, לא הוכחה כנדרש; (ד) המערערים לא סתרו את טענת המשיבה לפיה, בניגוד למוסכם, הועבר לרשותה "באגר" מסוג אחר; (ה) לא הוכח תשלום נוסף על-ידי צד שלישי (מועצת בתי העלמין) מעבר לסכום של 180,000 ש"ח. טענות בעלי הדין 4. לטענת המערערים, תגובת המשיבה לבקשה בטענת פרעתי בפני ראש ההוצאה לפועל, ניתנה ללא תצהיר והמצהיר מטעם המערערים לא נחקר על תצהירו, לפיכך, יש לקבל את העובדות המפורטות בתצהיר המערערים, כמות שהן, כעובדות שאינן במחלוקת. בנוסף על כך, טוענים המערערים, כי המשיבה סירבה לקיים בירור על-פי האמור ב"הסכם הפשרה", בנוגע ליתרת החוב, ולפיכך יש לקבוע כי המערערים פרעו את מלוא חובם על פי פסק הדין, נשוא תיק ההוצאה לפועל. 5. לטענת המשיבה אין מדובר בטענת פרעתי, שכן אף לפי חישובי המערערים לא הועבר לידיהם מלוא החוב הפסוק, והעובדה כי לא הוגש תצהיר מטעמה ולא נחקר המצהיר מטעם המערערים אין בה כדי לשנות. מחיקת הערעור בשל אי הגשת עיקרי טיעון 6. המשיבה העלתה טענה מקדמית לפיה יש למחוק את הערעור בשל אי הגשת עיקרי טיעון על ידי המערערים, אולם, במהלך הדיון חזרה בה מטענה זו. מכל מקום, מדובר בהליך של ערעור המוגש בדרך המרצה, ואין צורך בו בהגשת עיקרי טיעון (וראו: ד' בר אופיר, מהדורה רביעית, עמוד 480; רע"א 3878/96 חב' בניני קסטנברג בע"מ נ' עיריית הרצליה, דינים עליון, כרך נב, עמוד 38). לאור האמור, נדחית הטענה של דחיית הערעור מחמת שלא הוגשו עיקרי טיעון מטעם המערערים. אי הגשת תצהיר מטעם המשיבה 7. לטענת המערערים, העובדה שהמשיבה לא הגישה תצהיר "תשובה" ולא חקרה את המצהיר מטעמה, יש בה משום קבלת טענותיה, כפי שהן עולות מהתצהיר שהגישה. אין לקבל טענה זו. הימנעות מהגשת תצהיר או הימנעות מחקירת המצהיר שמנגד אינה מחייבת את קבלת גרסת המערערים כמהימנה (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, עמוד 718, הערת שולים 39), ובמיוחד נוכח העובדה, שהנתונים שהציגו המערערים, בעצמם, מלמדים כי לא שולם מלוא החוב למשיבה. טענת פרעתי 8. המערערים טוענים כי הם פרעו את החוב למשיבה ולפיכך טעה ראש ההוצאה לפועל שדחה את בקשתם. המערערים מסתמכים על לשון ההסכם מיום 28/8/97 הקובע הסדר תשלומים ובסיומו, במידה ו"הגיעו ביניהם הצדדים לידי הסכמה בדבר יתרת החוב, ככל שנותרה, מתחייבת החייבת לשלם את יתרת הסכום לא יאוחר מיום 31/12/97". בעלי הדין אינם חולקים על כך, כי "טענת פרעתי" לפי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז1967-, אינה מוגבלת אך למינוח המילולי המצומצם, אלא לכל טענה מכל סוג שהוא, הפוטרת את החייב מלמלא אחר פסק הדין (ד' בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות, עמוד 505). דא עקא, אין ללמוד מהסדר הפשרה שבין בעלי הדין, כי לאחר תשלום סכום של כ980,000- ש"ח יופטרו, מיתרת החוב הפסוק לפי פסק-הדין. בעניין זה מקובלת עלי קביעתו של ראש ההוצאה לפועל. בעלי הדין הגיעו לכלל הסכמה בדבר פריסת החובות ומנגנוני התשלום, אולם, לא היתה ביניהם כל הסכמה לביטול פסק הדין והחיובים לפיו, אם המערערים ישלמו אך חלקו של החוב, אף אם טרם נערכה בדיקה חשבונאית משותפת, כמוסכם, בנוגע ליתרת החוב. 9. לפיכך וכעולה מן המקובץ - אני דוחה את הערעור על החלטת כב' ראש ההוצאה לפועל בירושלים בתיק הוצל"פ 03-08592-97-3. 10. המערערים ישלמו למשיבה הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום של 3,000 ש"ח בצירוף מע"מ ובתוספת הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל. עיקרי טיעוןמסמכיםטענת פרעתיערעור