עובדות .1מזה כשנתיים שהמבקש הינו חבר המועצה המקומית קצרין, בחודש מאי 1990הציעה גלרין אלקטרוניקה בע"מ, חברה פרטית שבשליטת החברה לפיתוח קצרין בע"מ, שמצידה נשלטת על-ידי המועצה המקומית קצרין, כלי מדידה למכירה. נערך מכרז. לפי פרוטוקול מתאריך 9.7.90החליטה ועדה (בה הייה חבר גם המשיב, ראש המועצה המקומית קצרין) למכור את כלי המדידה לבעל ההצעה הגבוהה ביותר, אריה בקיש, סכום התמורה: 3000ש"ח. המציע האמור שילם התמורה בשלושה שיקים (דחויים) בתאריך 4.12.90, קיבל קבלה של גלרין מס' 1770מאותו תאריך, וכן קיבל לחזקתו את כלי המדידה. השיקים לא נפרעו. עד היום לא קיבלה המועצה המקומית את תמורת כלי המדידה שמסרה לבקיש. .2עורכת-דין סידי כתבה ביום 7.4.91(לאחר שחלף מועד הפרעון של כל שלושת השיקים הדחויים שנמסרו), בשם גלרין, מכתבי אזהרה למוסר השיקים בקיש, ולעושה השיקים דויד חן. בתיק אזרחי 1/92 של בית-משפט השלום בקצרין תבעה המועצה המקומית את תמורת כלי המדידה מבקיש. בדיעבד מתברר, כי הן מוסר השיקים למועצה והן החתום עליהם מתנערים מהעסקה. אריה בקיש טוען בתצהיר מיום 1.3.92שהגיש בתמיכה לבקשה לרשות להתגונן בתובענה הנ"ל שהוגשה נגדו (צורף לתצהיר המשיב, 12.4.92, בפניי), כי הייה אך שליח בפרשה הנדונה, ושלבקשת מעבידו (המבקש כאן) מסר, כשליח, השיקים למוכר כלי המדידה. "לי אישית לא היה כל ענין בכלים הללו והם נרכשו כאמור עבור המוסך" - סעיף 5, שם. המוסך הוא מוסך קצרין שבבעלות המבקש. הוא מאשר שהשיקים נמסרו לו על-ידי דויד חן, אליו נשלח על-ידי מעבידו דאז - המבקש. .3דויד חן כתב עוד ביום 24.4.91לעורכת-הדין שפנתה אליו בשם גלרין: "שיקים אלה נמסרו כפקדון למוסך קצרין... וזאת בעבור עיסקה אשר הייתה אמורה להתבצע ביננו, אך העיסקה לא בוצעה, ואף בוטלה... מעולם לא רכשתי כל מוצר מהחברה אשר ציינת את שמה... רצוי לטובת העניין לפנות למוסך קצרין - מר שרון נחמני, ונראה את תגובתו בנושא". .4המשיב התלונן במשטרה בגין משיכת השיקים ללא כיסוי, ומפקד תחנת גולן של משטרת ישראל אישר במכתב מיום 1.2.92, כי התיק בעניין זה הועבר ללשכת התביעות להכנת כתב אישום. עוד צויין שם כי "בחקירה התגלו עובדות היכולות להתפרש כעבירות על פקודת המועצות המקומיות כנגד אחד מחברי המועצה המקומית קצרין". הפסילה .5ביום 16.2.92שלח המשיב מכתב רשום אל המבקש בו הוא אומר "כי עפ"י הכללים בדבר ניגוד עניינים של נבחרי ציבור ברשויות מקומיות הינך פסול לכהונה בחבר המועצה, ובמקומך מתמנה הבא אחריך ברשימה מטעמה נבחרת. הודעה זו נמסרת לך מאחר ובידי חומר המעיד כי פעלת בניגוד עניינים אישי וביצעת עיסקה עם המועצה (רכישת ציוד מחברת בת של המועצה ע"י שליח)". בתצהיר התשובה של המשיב כאן הוא הסביר, כי הגיע לכלל מסקנה שהמבקש, כחבר מועצה, רכש את כלי המדידה בעצמו, מגוף שהוא בשליטת המועצה, ובכך פעל בניגוד לכלל האוסר התקשרויות עסקיות בין חבר מועצה לבין המועצה עצמה או גופים שבשליטתה, ראה סעיף 12לכללים למניעת ניגוד עניינים של נבחרי ציבור ברשויות המקומיות. בסיכומיו ציין בא-כוחו המלומד של המשיב, כי המבקש פעל בניגוד לסעיף 103(א) לצו המועצות המקומיות (א), התשי"א - 1950(להלן: "צו המועצות המקומיות"), ומכיוון שכך, רשאי הייה המשיב לשלוח לו את המכתב מיום 16.2.92, שהוא "הודעה על חדילת חברות במועצה" לפי סעיף 105לצו המועצות המקומיות. רקע חקיקתי .6בבג"צ 753/87 [1] הוסבר: "הממשל בישראל מורכב מממשל מרכזי ומקומי. הממשל המקומי מתחלק לשני סוגים עיקריים, שהם עיריות ומועצות מקומיות. עניינן של העיריות מוסדר בפקודת העיריות [נוסח חדש]. עניינן של המועצות המקומיות מוסדר בפקודת המועצות המקומיות [נוסח חדש]. מכוח פקודה זו הותקנו צו המועצות המקומיות (א), תשי"א - 1950, צו המועצות המקומיות (ב) תשי"ג - 1953, וצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות) תשי"ח - ... 1958כל אחד מהצווים הללו משתרע על מועצות מקומיות הנשלטות על ידיו". אין מחלוקת בין בעלי הדין שבפניי, כי צו המועצות המקומיות (א) הנ"ל, הוא הרליבנטי לדיוננו. הוראות צו המועצות המקומיות .7סעיף 103לצו הנ"ל קובע: "(א) חבר מועצה שיש לו, במישרין או בעקיפין, בעצמו או על ידי קרובו, סוכנו או שותפו או על ידי קרוביהם, כל חלק או טובת הנאה בכל חוזה או עסק שנעשה עם המועצה, למענה או בשמה, או בכל ענין העומד לדיון במועצה או בועדה מועדותיה, פרט לחוזה בדבר קבלת שירות מהשירותים שהמועצה מספקת לתושבים - "(1) יודיע על כך למועצה, בכתב או בעל-פה, מיד לאחר שנודע לו כי החוזה, העסק או הענין האמורים עומדים לדיון וההודעה תירשם בפרוטוקול: "(2) לא ישתתף בדיונים על החוזה, העסק או הענין במועצה או בוועדה ולא יצביע בהצבעה על כל שאלה בקשר להם: "(3) לענין סעיף זה, "קרוב" לאדם פלוני כמשמעותו בחוק מס שבח מקרקעין, התשכ"ג - .1963 "(ב)... "(ג) העובר על הוראות סעיף קטן (א), דינו - מאסר שלושה חודשים או קנס חמש מאות לירות או שני הענשים כאחד". לפי סעיף 103א: "(א) חבר מועצה, קרובו, סוכנו או שותפו, או תאגיד שיש לאחד מהאמורים חלק העולה על עשרה אחוזים בהונו או ברווחיו או שאחד מהם מנהל או עובד אחראי בו, לא יהיה צד לחוזה או לעסקה עם המועצה: לענין זה, "קרוב" - בן זוג, הורה, בן או בת, אח או אחות. "(ב)... "(ג)... "(ד) לענין סעיף זה, דין התקשרות עם תאגיד שלמועצה שליטה בו כדין התקשרות עם המועצה: לענין זה "שליטה" - כמשמעותה לפי סעיף 2 לחוק מס שבח מקרקעין, התשכ"ג - 1963". סעיף 105לצו הנ"ל מורה: "(א) נראה לראש המועצה, כי חבר המועצה פסול לכהן כחבר המועצה או שחדל לכהן מחמת שנעדר מישיבות המועצה כאמור בסעיף 104, ישלח לו ראש המועצה, בדואר במכתב רשום לפי מענו הידוע לאחרונה, הודעה בדבר התפנות מקומו במועצה ויפרט בה את הסיבות לכך. "(ב) עם משלוח ההודעה כאמור בסעיף קטן (א) ימציא ראש המועצה העתק מההודעה לידי הממונה על המחוז, אישית או בדואר במכתב רשום. "(בב) נראה לממונה על המחוז שחבר המועצה פסול לכהן כחבר המועצה או שחדל לכהן מחמת שנעדר מישיבות המועצה כאמור בסעיף 104, ולא שלח ראש המועצה לחבר המועצה הודעה כאמור בסעיף קטן (א) תוך ארבעה עשר יום מיום שדרש ממנו הממונה על המחוז לעשות כן, ישלח הממונה על המחוז לחבר המועצה את ההודעה האמורה והעתק ממנה ישלח במכתב רשום לראש המועצה; "(ג) כתום שלושים יום מיום שנשלחה אליו הודעה כאמור בסעיף קטן (א) או (בב), יחדל חבר המועצה לכהן כחבר המועצה, זולת אם תוך הזמן האמור - "(1). הגיש אותו חבר המועצה בקשה לבית משפט מוסמך לביטול ההודעה, ובמקרה זה לא יחדל לכהן באמור עד שבית-המשפט החליט אחרת; או "(2). התברר לשולח ההודעה שלא נתקיימו הנסיבות המחייבות את שליחתה והוא ביטל אותה בהודעה מנומקת בכתב על כך לחבר המועצה: העתק מהודעת הביטול יימסר לידי הממונה על המחוז או ראש המועצה, הכל לפי העניין". ההליך הנוכחי .8ביום 12.3.92עתר המבקש בבקשה שבפניי למתן פסק-דין הצהרתי הקובע כי הודעת הפסילה ששלח לו המשיב היא חסרת תוקף. המבקש רואה בבקשתו כאן "בקשה לבית-משפט מוסמך לביטול ההודעה" בהתאם לסעיף 105(ג) לצו המועצות המקומיות. .9הדיון בבקשה נקבע תחילה ליום 13.4.92, ואז ביקש המבקש, שעד לאותו שלב לא הייה מיוצג על-ידי עורך-דין, דחייה בדיון כדי שיוכל למנות לעצמו עורך-דין. הדיון נדחה, איפא, ליום 22.4.92, כאשר נשמעו חקירות של המצהירים מטעם בעלי-הדין וטענות בעל-פה של הפרקליטים המלומדים. אם ירדתי לסוף דעתו של בא-כוחו המלומד של המבקש, הרי אין הוא חולק על כך, שאם אמנם רכש המבקש את כלי המדידה מאת המועצה המקומית או גוף שבשליטתה, הרי יש בכך משום עילת פסילה במובן סעיף 105לצו המועצות המקומיות. הוא חולק, עם זאת, על כך שהונחה התשתית העובדתית הדרושה להפעלת סמכות הפסילה המוקנית מכוח אותו צו לראש הרשות המקומית הנדונה. בית-המשפט המוסמך .10קודם שאדון בעניין לגופו, מן הראוי להכריע בטענתו המקדמית של המשיב. עמדתו היא ש"בית-המשפט המוסמך" אליו יכול חבר המועצה לפנות בבקשה לביטול הודעת ראש המועצה על חדילת חברותו במועצה, לפי סעיף 105(ג)(1) לצו המועצות המקומיות, הוא אך ורק בית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק. המשיב עותר איפא למחיקתה או לדחייתה על הסף של הבקשה שבפניי, לפי תקנה 101לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984מחמת חוסר סמכות עניינית של בית-משפט זה. המשיב סבור, שמכיוון שמדובר בסכסוך שהוא כל כולו בתחום המשפט המנהלי, אין מקום לדיון בעניין בבית-משפט מחוזי. .11בא-כוחו המלומד של המשיב סומך ידיו על דעת הרוב בע"א 463/85 [2]. נאמר שם מפי נשיא שמגר: "סעיף 105דן בהסדר הקבוע בחוק החרות. שעניינו בנבחרי מועצה מקומית ובהליכים היכולים להינקט, כאשר הם אינם כשרים לתפקידם או כאשר הם חדלים להיות כשרים באמור, המדובר איפא בנושא הנטוע בתוך מערכת הפעולה השלטונית, שאינו נובע מיחסים משפטיים בין הנבחר לשלטון, שמקורם במשפט האזרחי הרגיל", כאן נסבה המחלוקת על סמכותו הסטטוטורית של השלטון המקומי כלפי חבר מועצה, שאף הוא פועל כרשות במערך השלטוני, כאשר המחלוקת סבה על הכוונה לשלול מעמדו של הנבחר כאורגן שלטוני לפי המשפט הציבורי... "כאשר מדובר על פעולתה של המערכת השלטונית ככזאת המפעילה סמכויות סטטוטוריות כלפי מי שהפך בעל מעמד לעניין זה על-פי הליכים לפי המשפט הציבורי, הרי מן הראוי להביא את הפלוגתא בדרך כלל לפני בית המשפט הגבוה לצדק, המתווה אמות מידה לגבי מיתחם הסמכויות של רשות ציבורית ככזאת ובדבר אופן הפעלתן". (הדגשה הוספה). לפי דעת המיעוט באותו פסק-דין, ישנה סמכות לבג"צ (לדון בבקשה לפי סעיף 105(ג)(1), אך סמכותו אינה יחודית ולבית-משפט מחוזי סמכות מקבילה בעניין זה (שם, עמ' 497). יצויין כבר עתה, כי בקטע שצוטט לעיל לא נאמר שיש להביא פלוגתא כזו הנדונה אך ורק בפני בג"צ, אלא ננקטה לשון "בדרך כלל", דהיינו - שיתכנו מקרים בהם לא יובא העניין בפני בג"צ, למשל כאלה בהם אין צורך בהתווייה עקרונית של מיתחם סמכויותיה של הרשות הציבורית, כנזכר. .12ע"א 463/85 [2] הנ"ל צוטט בהסכמה בע"א 401/89 [3], ללא בחינה מחדש של שאלת הסמכות. .13שאלה דומה נדונה בבית-משפט זה בה"פ 932/91 [21] (27.2.92, לא פורסם. העתק ההחלטה מצורף לתיק העזר שבתוך תיק ביהמ"ש), שם דחה השופט מ' הס טענה של העדר סמכות עניינית של בית-משפט זה. פסה"ד בע"א 401/89 [3] בסול הנ"ל לא צוטט בפניו. בקשה לרשות לערער על ההחלטה בה"פ 932/91 הנ"ל [21] הוגשה בתיק בר"ע 1287/92 של ביהמ"ש העליון, אך לא ידוע לי בשלב זה האם ניתנה שם החלטה. .14פסקי-הדין בע"א 463/85 [2] רביבו (דעת הרוב) ובע"א 401/89 [3] בסול הנ"ל אינם עולים בקנה אחד עם פסק-הדין שניתן בבג"צ 350/65 [4]. גם שם נטען, כי בית-המשפט המוסמך האמור בסעיף 105(ג) לצו המועצות המקומיות הינו בג"צ ולא בית-המשפט המחוזי. השופטים ח' כהן, מני ו-קיסטר אמרו: "נראה לי כי העובדה ששאלת כשירותו של המשיב לכהן כחבר המועצה המקומית תלויה ועומדת בבית-המשפט המחוזי בחיפה, דייה כשלעצמה כי בית-משפט זה יינזר מלהיכנס לדון באותה שאלה גופא. לא זו בלבד שהשאלה הזאת תבוא על דיונה והכרעתה בבית-משפט מוסמך, אלא הכרעתו של בית-המשפט המחוזי תוכל לבוא לבדיקה בדרך הערעור גם לבית-המשפט העליון... (שם, עמ' 342ב'-ג', הדגשה הוספה). "אשר לפירוש הדיבור "לבית-משפט מוסמך" שבסעיף 105(ג), כלל הוא הקבוע ועומד בסעיף 18לחוק בתי-המשפט, תשי"ז - 1957[עתה סעיף 40לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984- ג' ג'], שכל עניין שאינו בסמכותו הייחודית של בית-דין אחר, נתון לסמכותו של בית- המשפט המחוזי; ואם כי מוסמך בית-המשפט הגבוה לצדק כאמור, לצוות על מי שנבחר למלא תפקיד ציבורי, ובחירתו היתה שלא כדין, להימנע מלפעול, הרי לא נאמר לא בסעיף 7לחוק בתי-המשפט [עתה סעיף 15לחוק יסוד: השפיטה - ג' ג'] ולא בכלל, כי סמכות זו יחודית היא: וקיום הסמכות הזאת בידי בית המשפט העליון אינו מונע הענקת סמכות מקבילה לבית-המשפט המחוזי". "אשר-על-כן נראה לנו כי בית-המשפט המוסמך האמור בסעיף 105(ג), הוא אמנם בית-המשפט המחוזי: בהענקת הסמכות הנדונה לבית-משפט זה מצד מחוקק-משנה, לא היה טעם ולא צורך, ולו מן הסיבה בלבד שסמכות זו כבר הוענקה לבית-משפט זה בחוק בתי-המשפט, תשי"ז - 1957". (שם, עמ' 342ו'-ז'). .15דברים אלה מצוטטים בהסכמה אצל י' זמיר, השפיטה בעניינים מנהליים (ירושלים 1975) עמ' 77- 76טכסט לה"ש 48- .47הם אף עולים בקנה אחד עם דעת הרוב בע"א 436/62 [5], שם אמר השופט ברנזון: "ברור שאילו הובאה קובלנה כזאת בפני בית-המשפט הגבוה לצדק נגד העיריה... היה בית-המשפט מוסמך להיזקק לקובלנה והיה יכול לחייבן לפעול בהתאם לחוק... אך סמכותו של בית-המשפט הגבוה לצדק לפי סעיף 7לחוק בתי-המשפט, תשי"ז - 1957, אינה סמכות ייחודית... הוא לא ישתמש בה ולא ידון בענין שהוא בסמכותו של בית-משפט... אחר. ...במקרה שניתן להשיג בפניה לבית-משפט מוסמך כזה, בתביעה לקבלת סעד בעל אופי הצהרתי או סעד מתאים אחר, אותה תוצאה מעשית כמו בפניה לבית-המשפט הגבוה לצדק, אינני רואה כל טעם למנוע אפשרות זו מבעל-דין ולחייבו לפנות דוקא לבית-המשפט הגבוה לצדק". .16דעת הרוב בע"א 463/85 [2] רביבו הנ"ל מזכירה אמנם את בג"צ 350/65 [4] לוי הנ"ל (בעמ' 7 496'-ה'), אך (ואני מבקש מראש מחילה על דבריי) אינה מביאה כל הנמקה לסטייה מאותו תקדים, מעבר לדברים שצוטטו בעיקרם לעיל. גם לא נאמר שם שבג"צ 350/65 [4] נפסק בטעות או שאין לראותו כתקדים. .17כבר בה"פ (נצ') 932/91 [21] הנ"ל ציטט השופט הס שורה של פסקי-דין מהם עולה כי בתי-משפט אזרחיים הוסמכו להכריע בעניינים לא מעטים מתחום המשפט הציבורי. ראה: בג"צ 731/86 [6], בג"צ 995/89 [7], רע"א 483/88 [8], בג"צ 351/88 [9]. בבג"צ 159/81, 184[10], אמר מ"מ הנשיא י' כהן: "הלכה פסוקה היא שגם בתי-משפט אחרים מוסמכים לדון בעניינים של משפט ציבורי, ושבבירור תובענה במסגרת משפט ציבורי אין כל הבדל בין הדין המחייב בבית המשפט הגבוה לצדק לבין הדין המחייב בתימשפט אחרים". פסק-דין זה מאזכר תקדימים רבים שבהם הוסמכו בתי-משפט אזרחיים לדון הסוגיות שמתחום המשפט הציבורי. בבג"צ 731/86 [6] מיקרודף הנ"ל אמר השופט ש' לוין: "...כיום הולכים ורבים המקרים, שבהם נדרש בית המשפט המוסמך, להבדיל מבית המשפט הגבוה לצדק - לדון בפלוגתאות שמתחום המשפט הציבורי, בין בגדר הדיון בשאלה אינצידנטאלית לפי סעיף 76לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] ובין בגדר הדיון בעתירה המוגשת במישרין לבית המשפט בעניין כזה". (שם, עמ' 464, הדגשות הוספו). בבג"צ 991/91 [11] החליט בג"צ "על העברת הטיפול בנושאי המכרזים - פרט לעניינים עקרוניים יוצאי דופן - לטיפולו של בית-המשפט האזרחי הרגיל" (הסיפא לפסק-דינו של הנשיא שמגר). בסעיף 5לפסק-דינו של השופט א' ברק (עמ' 6לפסה"ד המודפס) באותה פרשה (עמו הסכימו הנשיא שמגר וג' בך) נאמר "שמצב דברים זה, שבו לבית המשפט הגבוה לצדק ולבית-המשפט האזרחי סמכות מקבילה לדון בהיבטיו השונים של סכסוך, אינו יוצא דופן", תוך איזכור דעת המיעוט בעניין רביבו [2] הנ"ל. עוד צויין, ש"סיווג העניינים בהם הסמכות היא מקבילה, וההבחנה בינם לבין העניינים שבהם הסמכות היא ייחודית, וכן קביעת קו הגבול בין הסמכות הייחודית של בית-המשפט הגבוה לצדק לבין הסמכות הייחודית של בית-המשפט האזרחי, אינה משימה קלה. כבר צויין, כי "ספק רב אם קיים בכלל קו ברור ומדוייק", המפריד בין סמכותו של בית-המשפט הגבוה לצדק לבין סמכותו של בת-המשפט האזרחי (מ"מ הנשיא, השופט זילברג בע"א 55/66 הנ"ל בעמ' 848)..." המגמה העולה מפסה"ד בעניין פסטרנק [11] מצדיקה, כך נראה לי, שקילה מחודשת של פרשנות דבר מחוקק המשנה שנקבעה בדעת הרוב בעניין רביבו [2]. .18לא למותר להזכיר כאן, כי בענייננו לא מתעוררות שאלות של קביעת עקרונות או הלכות, והמחלוקת בין בעלי-הדין היא עובדתית גרידא. אין מתעוררים כאן "עניינים העומדים ברומו של עולם" כלשון מ"מ הנשיא זילברג בע"א 55/66 [12]. יתכן, לכן, שמקרה כזה הוא בין היוצאים מהכלל שנקבע בעניין רביבו [2]. שאלה היא גם, האם מן הראוי לחייב כל חבר מועצה מקומית בכל מקום ברחבי המדינה, הניצב מול הודעה הפוסלת אותו מהמשך כהונתו, לעתור לבג"צ, על כל הקשיים הכרוכים בכך. אינני בטוח, ש"ההיבט הפרגמטי" של דיון יעיל "תוך קיצור וריכוז מכסימלי" (שם, 847) הנזכר בעניין רביבו [2] (עמ' 497ד'-ה') כנימוק להעדפת דיון בבג"צ, עדין כוחו יפה היום, בעיקר בשים-לב לקושי בבירור שאלות עובדתיות באותה ערכאה. ראה בכיוון זה סעיף 13רישא לפסה"ד של השופט ברק בעניין ע"א 991/91 [11] פסטרנק הנ"ל. עד כמה שנסיוני מלמד, אין כל קושי בדיון מזורז (במקרה מתאים) גם בבית-משפט אזרחי. והמקרה הנוכחי, בו הסתיים הדיון בע"פ, כולל חקירות שכנגד של מצהירים וסיכומים בתוך שעתיים, ותוך כ- 6שבועות ממועד הפנייה הראשונה לביהמ"ש - יוכיח. מכל מקום, הנימוק הפרגמטי האמור, הוא אולי נימוק בעד דיון בנושא בבג"צ, מקום שחבר רשות מקומית נפגע עותר לבג"צ, מבלי שהוא יופנה לביתמשפט אחר, אך אין זה נימוק לדחותו על הסף, מקום שאותו חבר מועצה מקומית פנה לבית-משפט אזרחי. .19דעתי הענייה היא, הן כעניין של פרשנות דבר החקיקה הנדון, והן בשיםלב למדיניותו של בית-המשפט העליון, כפי שהיא באה לידי ביטוי בפסיקה מהזמן האחרון, כי מן הראוי לפסוק בהתאם לבג"צ 350/65[4] לוי הנ"ל, דהיינו - ש"ביתהמשפט המוסמך" בסעיף 105(ג) הנדון הוא אמנם בית-המשפט המחוזי. פסיקה בעקבות תקדימים סותרים .20שאלה נוספת היא, האם פסיקה בכיוון האמור אפשרית בערכאה זו, בשיםלב לפסקי-הדין בע"א 463/85 [2] רביבו ובע"א 401/89 [3] בסול הנ"ל, א' ברק, שיקול דעת שיפוטי (ת"א 1987) מסביר בסעיף 122(עמ' 125- 124טכסט לה"ש 330- א334) בעת דיון בשאלה, מה יעשה בית משפט החייב בכיבודם של תקדימים, שעה שהוא ניצב בפני תקדימים סותרים, כי "במספר פסקי-דין הובעה הדעה כי פסק הדין המאוחר מבין השניים הוא התופס... יש המטילים ספק אם גישה זו נכונה היא. יש מקום לטענה כי אין בכוחו של פסק הדין השני לבטל את פסק הדין הראשון, ובית המשפט השלישי עומד בפני חופש הבחירה... ניתן לומר, כי פסק דין שלישי של בית המשפט העליון, המאמץ את אחד מפסקי הדין הסותרים, מחייב את בית המשפט המחוזי". (הערות שוליים הושמטו). ב-ה"ש 25בסעיף 169עמ' 151אומר המחבר המלומד: "אם ישנם תקדימים סותרים, ואם הדין במצב דברים זה הוא שהם חדלו לחייב, בבחינת "מכה יוסי את יוסי", כי אז חדל התוקף החקיקתי של השניים גם יחד". וראה גם שם סעיף 456ה"ש 219עמ' .419 יצויין עוד, שבפסק-הדין הידוע בעניין בג"צ 287/51, 34/52, 324/52[13] נאמר (לפני חקיקת חוק בתי-המשפט, תשי"ז - 1957), לגבי בית-המשפט העליון, כי "באם קיימים פסקי דין סותרים - נהייה חפשיים להחליט ללא הסתמכות אף על אחד מהתקדימים הללו", עמ' 503ו'. להלכה בהקשר זה באנגליה ראה: . .v r. V22] (1944) young v. Bristol ,., Cross r[23] [1951] . Northumberland compensation app. Tribunal . 145P( 1961oxford) precedent in english law .21הגעתי לכלל מסקנה (בכל הכבוד הראוי לתקדימים המצוטטים כאן), כי בשים-לב לכך שפסה"ד בע"א 401/89 [3] בסול הנ"ל רק מצטט (ללא דיון) את דעת הרוב בעניין רביבו [2], בעוד ההלכה שנקבעה בבג"צ 350/65 [4] לוי הנ"ל עולה בקנה אחד עם הפסיקה העקבית של בית-המשפט העליון בעניין סמכויות בג"צ לעומת סמכויות בית-המשפט האזרחי (כולל הלכת פסטרנק [11] הנ"ל) - הרי מן הראוי לפסוק בענייננו בהתאם לבג"צ 350/65 [4] הנ"ל. לחלופין, הייתי רואה במקרה זה. בשל נסיבותיו כפי שפורטו, משום יוצא מן הכלל, המצדיק דיון בבית-משפט אזרחי, גם לפי הפתח הצר שהושאר בעניין רביבו [2]. מי רכש את כלי המדידה .22השאלה העובדתית הקצרה בדיון בפניי היא, האם הצליח המשיב להראות כי המבקש, בעת היותו חבר המועצה המקומית, הוא שרכש, למעשה, את כלי המדידה מהתאגיד שבשליטת המועצה המקומית, באמצעות איש קש. טענת המבקש היא שהכלים נרכשו על-ידי דויד חן. האחרון הגיש תצהיר (12.4.92) בתמיכה לעמדת המבקש, ואף נחקר עליו בביהמ"ש. גרסתו היא, שהמבקש סיפר לו על קיום ההצעה למכירת הכלים מטעם המועצה המקומית, הסביר לו גם שהוא כחבר המועצה מנוע מרכישת בלי המדידה (פט. 22.4.92עמ' 4שו' 30- 29). חן, שהייה עסוק בעבודה במקום אחר, ביקש, לכן, לדבריו, מעובד המוסך של המבקש, לתת הצעה לרכישת הכלים ונתן לו לצורך זה את שלושת השיקים. מאוחר יותר, כאשר ראה חן את הכלים במוסך של המבקש, התברר לו שאלה אינם מתאימים לו, ולכן חזר בו מהעסקה (פט. עמ' 5למעלה). המבקש תומך, כמובן, בגרסה האמורה של חן (פט. עמ' 3). .23המבקש וחן נמצאים היום בקשרי עסקים. חן עובד לעיתים כבוחן רכב במוסך של המבקש ובתו. משום מה, ביקש חן להסתיר עובדה זו בעת חקירתו שכנגד כאן. הגרסה שמסר בבית-המשפט שונה מזו העולה ממכתבו מיום 24.4.91לעו"ד נ' סידי, שצוטט בחלקו לעיל, סעיף .3הוא אומר, כי שגה בניסוח. אריה בקיש לא העיד בפניי ותצהירו, שניתן בבית-משפט אחר (וצורף לתצהיר המשיב כאן), אינו אלא עדות שמיעה לצורך ההליך הנוכחי. בקיש אינו עובד יותר אצל המבקש (פט. עמ' 3שו' 15- 14) והוא מועמד לתפוס מקומו של המבקש ברשות המקומית, אם יפסל המבקש מלכהן. .24אחרי ששקלתי את חומר הראיות שהובא בפניי, לאור טעונם של באי-כוח בעלי-הדין, לא אוכל לקבוע, כי אמנם רכש המבקש את כלי המדידה באמצעות איש קש. איש לא שאל את המבקש, האם צמחה לו טובת הנאה כלשהי מהעסקה של רכישת הכלים. יכול להיות, שחן סבר שהמבקש רוכש את הכלים בעבורו (באמצעות בקיש), אך לא זו היתה העסקה שנקשרה בפועל. אינני יכול להתעלם מכך, שבתמורה לכלי המדידה נמסרו שיקים של דוד חן. הוא עצמו מסכים עתה שביקש לרכוש כלים אלה. אינני סבור, שניתן, רק בהסתמך על מכתב חן כדי להצדיק אי-פרעון שיקים בחתימתו, לקבוע כי לא הוא הייה זה שביצע העסקה. זאת ועוד: אם אמנם הייה המבקש זה שעמד מאחורי העסקה, כגרסת המשיב, אזי אין כל הגיון בהשתלשלות העניינים. המבקש הכיר כנראה את כלי המדידה. אם ביקש לרכוש אותם, מדוע יתנער מאוחר יותר מהעסקה, בעיקר כאשר הוא יודע שכל תקלה בהקשר זה עלולה לפגוע במעמדו כחבר המועצה המקומית? אם ביקש לרכוש את כלי המדידה, מדוע אלה אינם נמצאים ברשותו? בהליך הנוכחי השאלה בפניי היא, האם הוכיח ראש הרשות המקומית את התשתית העובדתית שביסוד הודעת הפסילה ששלח. לפי חומר הראיות שהובא בפניי, ולצורך ההליך שבפניי, אני משיב על שאלה זו בשלילה. אינני קובע דבר מעבר לכך. אני ער לכך, שעניין כלי המדידה והתמורה שלא שולמה מתברר בפני בית-משפט אחר. לא כל המעורבים בפרשה העידו בפניי. מאליו יובן, שאין בדבריי כאן כדי להשפיע על הליך בבית-משפט אחר. שיהוי - מנע .25שתי טענות נוספות, חלופיות, טען בפניי המבקש. בדעתי לקבל את שתיהן. הטענה הראשונה היא, שכל העובדות הנטענות עתה על-ידי המשיב היו בידיעתו לפחות מאז מכתבו הנ"ל של דוד חן מיום 24.4.91אל עורכת-הדין נ' סידי. למרות זאת, נשלחה ההודעה לפי סעיף 105לצו המועצות המקומיות רק ב-.16.2.92 בחקירתו-שכנגד בביהמ"ש (פט. עמ' 6) אמר המשיב: "אם שואלים אותי מתי התברר לי לראשונה שהמבקש השתמש בבקיש כאיש קש אני משיב: לאחר שראיתי את מכתבו של דוד חן .24.4.91זה עורר חשד אצלי, חשד רציני. פעלתי רק כשהיה לי חשד מבוסס שהמשטרה פתחה בחקירה ובקיש אמר שפעל בעבור המבקש. בקיש אמר זאת כבר בפברואר 92' ותצהירו של בקיש בבית המשפט הוא 1.3.92". לפני כן הסכים המשיב, כי ידע מאז ומתמיד שבקיש הוא שכיר של המבקש (עמ' 5למטה). בנסיבות אלה, נראית לי טענתו של בא-כוחו המלומד של המבקש, שלמעשה לא הביאה חקירת המשטרה לגילוי עובדות חדשות כלשהן. המשיב שלח את מכתב ההדחה ב- 16.2.92ובשלב זה תצהיר בקיש מבימ"ש השלום בקצרין לא הייה בפניו, שכן נעשה רק ב- .1.3.92אני דוחה את טענת בא-כוח המשיב בהקשר זה, כי המשיב ידע מראש על תוכן התצהיר. דברים אלה לא אמר המשיב בעדותו והם אינם מתיישבים עם העובדה שמדובר בתצהיר של מבקש רשות להתגונן כנגד תובענה שהוגשה על-ידי תאגיד שהייה בשליטת הרשות המקומית. המשיב לא ביקש לקרוא לבקיש כעד. אני מציין, שאפשרות העלאת טענת שיהוי הוזכרה על-ידי עוד בדיון הקצר בבית-המשפט ביום .13.4.92חרף זאת, לא קיבלתי, בישיבה הנדחית, הסבר עובדתי נוסף מהמשיב בהקשר זה. .26אם אמנם ידע המשיב עוד באפריל 1991את כל העובדות עליהן השתית את הודעת ההדחה ששלח בפברואר 1992, כי אז נראה לי כי הודעה זו פסולה מחמת שיהוי בלתי-מוסבר. לא יתכן, שראש רשות מקומית, שבידיו תשתית עובדתית המצדיקה, לדעתו, משלוח הודעת פסילה, יטמון המידע בכיסו, וישלוף אותו משרוולו, בשלב פלוני, כאשר הדבר נראה לו (אולי בשל קונסטלציה פוליטית שהשתנתה). לא קבלתי כל הסבר מדוע נשלחה הודעת הפסילה דווקא ביום 16.2.92, ואיזכור מכתב מפקד תחנת גולן של משטרת ישראל מיום 1.2.92(שנתקבל אצל המשיב ביום 14.2.92) נראה לי בלתי-רליבנטי בהקשר זה. המכתב מזכיר העובדה שבעסקת כלי המדידה נמסרו שיקים ללא כיסוי. לאחר מכן נאמר שם, כי "בחקירה התגלו עובדות היכולות להתפרש כעבירות על פקודת המועצות המקומיות כנגד אחד מחברי המועצה המקומית קצרין". המכתב אינו מביא התשתית הראייתית למסקנה אחרונה זו, ומבחינה זו אין הוא מחדש דבר לראש המועצה המקומית - המשיב. הטענה נגד המבקש אינה שבשל עיסוק פלוני הוא נמצא במצב קבוע של ניגוד אינטרסים, ומכיוון שכך הוא פסול מלכהן בתפקידו (לגבי נושא זה ראה: בג"צ 595/89 [14]). נטען כלפיו מעשה חד-פעמי. העובדות לגבי מעשה זה היו ידועות למשיב במשך חדשים, והוא לא עשה דבר. מבלי לקבוע מסמרות לגבי אורך התקופה, ברור לי שהזמן שחלף עד למשלוח ההודעה למבקש, אינו סביר. מן ראוי לכן לראות את המשיב כמנוע ממשלוח הודעת פסילה למבקש, מחמת הזמן הרב שחלף מאז היו כל העובדות הרליבנטיות בידיעתו. "בבסיסו של השיהוי עומדת העובדה, כי עבור הזמן גרם לשינוי המצב ולפגיעה באינטרסים ראויים להגנה. בין אם אלה אינטרסים של הרשות השלטונית, בין אם אלה אינטרסים של אדם אחר, ובין אם זהו אינטרס הכלל..." - בג"צ 453/84, בשג"צ 72/84, 89, 106, 120, 122, 126[15]. הכוח המוקנה לראש הרשות המקומית מכוח סעיף 105לצו המועצות המקומיות הינו רב. האינטרס הציבורי (כמו גם זה של חבר הרשות המקומית) הוא, שבמקרה מתאים יעשה שימוש בכוח זה ללא דיחוי. כל השהייה בשימוש בכוח הנדון עלולה להפוך את חבר הרשות ל"בן ערובה" של מי שבידיו הסמכות לשלוח את הודעת הפסילה. חלילה לי מלקבוע כי זה המקרה שבפניי. בעינה עומדת עם זאת, העובדה, שחלף זמן רב מאז ראה ראש הרשות המקומית לפעול. עבור הזמן במקרה כזה עומד בניגוד לאינטרס של הכלל ושל הפרט העלול להיפגע מפעולת הרשות. די בכך כדי לפגום בפעולת הרשות. Audiatur et altera pars .27אין חולק, כי לא ניתנה למבקש הזדמנות להשמיע טענותיו בפני המשיב קודם שנשלחה אליו ביום 16.2.92הודעת הפסילה. עניין דומה נדון בבג"צ 727/88[16]. שם נדונה החלטה של השר לענייני דתות, המשיב, לחזור בו מהסכמתו למנות את העותר כיושב-ראש המועצה הדתית בראש העין. בסעיף 11לפסה"ד אמר לעניין זכות השמיעה השופט ברק: "ראינו, כי השר לענייני דתות מוסמך לחזור בו מהסכמתו למינוי של העותר כחבר המועצה הדתית... ההחלטה בעניין זה נתונה בידי השר לענייני דתות, אשר צריך לשקול בדבר ולהחליט, אם הוא מפעיל את סמכותו, החלטתו של השר, מטבע הדברים" פוגעת בעותר. פשיטא, שאין השר רשאי להפעיל את שיקול-דעתו בטרם ישמע את העותר, כפי שאכן נתבקש על-ידי בא-כוח העותר (השווה בג"צ 56/76, ברמן נ' שר המשטרה פ"ד לא(2) 687, 691)". ראה בהקשר זה גם: בג"צ 3/58, 9[17]; בג"צ 361/76 [18]; בג"צ 685/78 [19]; בג"צ 358/88 [20]. .28הודעת הפסילה עלולה לפגוע קשות במעמדו של חבר המועצה המקומית הנבחר, פשיטא, שאין המשיב, ראש הרשות המקומית, רשאי להפעיל את שיקול דעתו הרחב לפסול לפי סעיף 105לצו המועצות המקומיות, קודם שישמע את מי שעלול להיפגע על-ידי ההודעה. דבר זה לא נעשה במקרה הנוכחי, והוא מצדיק, לכן, פסילת הודעתו של המשיב. בא-כוחו המלומד של המשיב לא טען דבר בנקודה זו. במאמר מוסגר אני מציין (מבלי שהנושא נדון בפניי), כי הודעת המשיב לוקה גם בכך שאינה כוללת הודעה על אפשרות ההשגה עליה בפני בית-המשפט, לפי סעיף 105(ג)(1) לצו המועצות המקומיות. .29סוף דבר: מפאת כוחם המצטבר של הנימוקים דלעיל אני מקבל את הבקשה וקובע כי הודעת המשיב מתאריך 16.2.92על חדילת חברותו של המבקש במועצה המקומית קצרין - מבוטלת. המשיב ישא בהוצאות המשפט של המבקש ובשכ"ט עו"ד בסך 000, 1(אלף) ש"ח, להיום. ניתן היום, כ"ד ניסן תשנ"ב (27/4/1992).מועצות מקומיותצוויםצו (חקיקה)