המערער היה בעלים של נגריה שאותה ביטחה המשיבה בפוליסה לביטוח "רב ביטוח לבתי עסק" לתקופה 30.11.89- 30.11.90לפי הצעה מיום 7.12.89(שסומנה ת/5). ביום 25.4.90פרצה שריפה בנגריה וכילתה את תכולתה. ב"כ המערער מלין על כך שביהמ"ש קמא קבע, כי ניתנו ע"י המערער תשובות כוזבות בהצעת הביטוח ויש בהן כדי לפטור את המשיבה מחבותה. כן מלין הוא על קביעת ביהמ"ש קמא כי המערער הצית או היה מעורב בהצתת עסקו תוך כוונה לזכות בתגמולי הביטוח. הסעיפים הנוגעים לחובת הגלוי של מבוטח ולתוצאותיו של אי גלוי הם סעיפים 6,7, 8לחוק חוזה הביטוח תשמ"א-.1981 הוראת סעיף 7פוטרת את המבטח, באופן מלא או חלקי מתשלום תגמולי ביטוח במקרים המתוארים בסעיף 6לחוק וזו לשונו שלסעיף 6: "6(א) הציג המבטח למבוטח לפני כריתת החוזה אם בטופס של הצעת ביטוח או בדרך אחרת שבכתב, שאלה בענין שיש בו כדי להשפיע על נכונותו של מבטח סביר לכרות את החוזה בכלל או לכרותו בתנאים שבו (להלן ענין מהותי), על המבוטח להשיב עליה בכתב תשובה מלאה וכנה. (ב) ... (ג) הסתרה בכוונת מרמה מצד המבוטח על ענין שהוא ידע כי הוא ענין מהותי, דינה כדין מתן תשובה שאינה מלאה וכנה". הנה כי כן סעיף 6מתיחס בנפרד לגלוי ענין מהותי עליו נשאל המבוטח (סעיף 6(א)) ולגלוי ענין מהותי גם אם לא נשאל עליו המבוטח (סעיף 6(ג)). מטרתו של סעיף 6לחייב את המבוטח לגלות למבטח ענין מהותי בין שנשאל עליו ובין אם בדרך של גלוי יזום שאזי נוקט המחוקק לשון שונה לחלוטין. בעוד שבסעיף 6(א) קמה החובה "להשיב תשובה מלאה וכנה" לשאלה שהוצגה. הרי שבסעיף 6(ג) ההתיחסות ל"הסתרה בכוונת מרמה מצד המבוטח". ההבחנה בין הוראות סעיף 6(א) להוראות סעיף 6(ג) חשובה ביותר, משום שבעוד שבסעיף 6(א) קיים הרכיב של "ענין מהותי" ו-"מתן תשובה מלאה וכנה" לשאלה שהוצגה ע"י המבטח. הרי שסעיף 6(ג) מפרט ארבעה רכיבים מצטברים, שבלעדיהם לא עומדות למבטח התרופות הנקובות בסעיף 7, לחוק והם: (1) "הסתרה". (2) "כוונת מרמה". (3) "ענין מהותי". (4) "שהוא ידע כי הינו" (ענין מהותי). שני הראשונים כרוכים זה בזה כמו שני האחרונים וכאמור יש להוכיח קיומם של כל ארבעה הרכיבים במצטבר. בין כה וכה המטרה הבסיסית של סעיף 6הינה לצמצם את פערי המידע בין המבטח לבין המבוטח, העלולים לגרום להקצאה בלתי יעילה של משאבים. פרופ' גבריאלה שלו במאמרה "חובת הגלוי בחוזי ביטוח (הפרקליט מ' חוברת א' עמ' 20) בעמ' 25: "בסעיף 6טמונה הבחנה יסודית בין גלוי על פי שאלות לבין הסתרה. מכח סעיף 6(א) לחוק חוזה הביטוח חייב המבוטח להשיב תשובות מלאות וכנות על שאלות המבטח בענינים מהותיים. ענין מהותי מוגדר בסעיף 6(א) כענין שיש בו כדי להשפיע על נכונותו של מבטח סביר לכרות את החוזה בכלל או לכרותו בתנאים שבו. הוראת סעיף 6(א) מטילה על המבטח את הנטל להעלות, בצורת שאלות, את הענינים המהותיים עבורו. אולם מכיוון שישנם ענינים מהותיים, אשר הם מטבע הדברים בידיעתו הבלעדית של המבוטח הרחיב החוק בסעיף 6(ג) את חובת התשובה המלאה והכנה גם למקרים של הסתרת מידע. עם זאת חובת הגלוי היזום חלה רק כאשר ההסתרה מלווה בכוונת מרמה ורק כאשר המבוטח יודע על מהותיות הענין המוסתר". ר' ע.א. 1845/90 (סיני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ פד"י מ"ז(5) 661, 671) מפי הנשיא שמגר: "נפסק, כי המבחן לקיומו של ענין מהותי הוא אוביקטיבי... והוא נקבע על פי קנה המידה של מבטח סביר... בבואה להחליט אם להעניק למבקש ביטוח ובאילו תנאים, מעוניינת חברת ביטוח לדעת, אם קיימים נתונים המייחדים את הרכוש המבוטח או את המבוטח עצמו ושעלולים להגדיל את תוחלת הנזק (בין אם הגדלת תוחלת הנזק תביא למסקנה שיש להגדיל את הפרמיה ובין אם היא מובילה למסקנה כי אין ענין בביטוחו של המבקש)". הנה כי כן, ענינים מהותיים הם אותם נתונים שיש בהם כדי להשפיע על תוחלת הנזק ואשר לצורך בחינתם נבנו השאלות בהצעת הביטוח כפי שנבנו וכפי שהוצגו למבוטח הפוטנציאלי. הגם שהנסיבות באותו ענין היו שונות ואף התוצאה, העקרון מתאים לעניננו. המשיבה טענה בבימ"ש קמא כי הפוליסה הוצאה מלכתחילה אגב מתן תשובות כוזבות ו/או תשובות שאינן מלאות וכנות בהצעת הביטוח, והכל בכוונת מרמה - ולכן אין כל חבות מכוחה של הפוליסה. בימ"ש קמא בחן והשתית ממצאיו בנסיבות על פי סעיף 6(א) לחוק ולא על פי סעיף 6(ג) בקובעו: "עמדתי היא, איפוא, כי יש בה במסירת העובדות המטעות בשלב של הצעת הביטוח (ההדגשה שלנו ה.א.) חומרה מספקת כדי לפטור את המבטח מחבותו, שכך הפוליסה הוצאה על סמך הצעה שנכלל בה מידע שיש בו כדי להטעות את המבטח". לפיכך עלינו לבחון המסקנות על פי דרישות סעיף 6(א) שאינו דן ב"הסתרה בכוונת מרמה" בדומה לסעיף 6(ג). מסקנתו והכרעתו של ביהמ"ש קמא בסוגיה זו נבעה מהתשובה "לא" בהצעת הביטוח (ת/5) לשאלה: אם במשך 3השנים האחרונות קיבל המבוטח פיצוי ממבטח כלשהו, או נגרם לו נזק גוף או רכוש בקשר עם הסיכונים המוצעים לביטוח. שעה שעולה ברורות וחד משמעית, כי שנה עובר לעריכת הפוליסה ת/ 6היתה גם היתה למערער תביעת ביטוח ממבטח קודם בגין נזקים שנגרמו לעיסקו, אשר מטעמי מס נרשם ע"ש אחר. וכן מהתשובה "לא" בהצעת הביטוח (ת/5) כמענה לשאלה אם מבטח כלשהו סרב לקבל, או סרב לחדש, או ביטל, או דרש תנאים מיוחדים בקשר עם בטוח מסוג זה המתבקש בהצעה האמורה. שעה שעולה ברורות, כי בשנת 1989ביטלה חברה אחרת (מנורה) את ביטוח העסק של המערער מחמת אי תשלום פרמיות. ביהמ"ש קבע ובצדק כי מבטח סביר היה שוקל היטב אם לבטח את מי שאינו משלם עבור בטוחיו; וכך לגבי ארועו של נזק קודם - על כן הצגת השאלות בהצעת הביטוח ומתן תשובות בלתי נכונות. קל וחומר, "כנות" ע"י המערער מכלילות המקרה שבפנינו בגדר סעיף 6(א) לחוק. ב"כ המערער מציין, ובצדק, כי בימ"ש קמא קבע בהסתמכו על סעיף 7(ג) לחוק חוזה הביטוח, כי המשיבה פטורה מחבותה לשלם למערער את תגמולי הביטוח להם הוא זכאי. אלא, שטוען הוא כי סעיף 7(ג)(1) לחוק דן במקרה בו ניתנה התשובה בכוונת מרמה ונטל ההוכחה להוכיח את כוונת המרמה של המערער מוטל על כתפי המשיבה. ולא הוא - ביהמ"ש קמא הסתמך על סעיף 7(ג)(2) סעיף 7דן בתוצאת אי הגלוי הנדון בסעיף 6שדנו בו בהרחבה למעלה. סעיף קטן (ג) מתיחס לנסיבות בהן קרה מקרה הביטוח לפני שנתבטל החוזה מכח סעיף זה. ביהמ"ש קמא הניח כי לא הוכח שחוזה הביטוח אכן בוטל טרם ארעה השריפה - "מקרה הביטוח". ס"ק 7(ג) קובע כי במקרה כזה "המבטח פטור כליל בכל אחת מאלה (ההדגשה שלנו ה.א.) לאמור, די בהתקיים אחד מן השניים המפורטים להלן, ואין דרישה לקיומם המצטבר. ס"ק(1) דן במקרה של מתן תשובה בכוונת מרמה. אך ס"ק(2) דן במקרה ש"מבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה..." ביהמ"ש קמא השתית את הכרעתו על סק' סעיף 7(ג)(2) פירט מדוע מצא כי מבטח סביר לא היה מתקשר במקרה הנדון ועל כן לא היה כל צורך בעניננו לבחון אם הוכחה כוונת מרמה אם לאו. ביהמ"ש קמא אף התיחס לעובדה, שהצעת הביטוח נחתמה שלא ע"י המבוטח - המערער אלא נרשם שם "ב/כהן יעקב", אלא, שהנטל על המערער היה להוכיח כל טענה המופנית כנגד תוכנה של ההצעה והתשובות הרשומות בה בשמו. ביהמ"ש קבע, כי למרות שטען המערער כי פקידת הסוכן אשר זהותה ידועה למערער מילאה הטופס היא לא זומנה לעדות. בכך השמיט את האפשרות לכל טענה שיש בה כדי לשחררו מעולן של התשובות בהצעה - ואין הוא רשאי להתנער מתשובות ומנתונים בהצעת הביטוח כולן או מקצתן. טענה חשובה שניה בפי המערער מתיחסת לקביעת ביהמ"ש בכל הנוגע לחלקו של המערער בהצתת בית העסק הנדון. לאמור התיחסות לסעיף 26לחוק חוזה הביטוח שלשונו: " .26נגרם מקרה הביטוח בידי המבוטח או בידי המוטב במתכוון פטור המבטח מחבותו". טוען ב"כ המערער, כי טעה ביהמ"ש קמא בקובעו, כי למערער יש מעורבות במקרה הביטוח. קובל הוא על כך שביהמ"ש שלל מכל וכל את גירסת המערער אשר החשיד את שותפו לשעבר, כי ביהמ"ש הסתמך על סירובו של המערער להשיב על שאלות בבדיקת פוליגרף למעט שאלות מסוימות ולכן לא נבדק; ועל כך שביהמ"ש קבע כי העובדה שבאותו ערב בו פרצה השריפה המערער היה בנגריה - יש בה כדי להחשידו במעורבות. טעה ביהמ"ש קמא - לשיטת המערער בכך שקבע מעורבותו של המערער בהצתה על סמך ראיות נסיבתיות בלבד. מלין ב"כ המערער על כך שביהמ"ש קבע כאמור למרות שהאש פרצה כשעתיים-שעתיים וחצי לאחר שהמערער היה בנגריה. כל ההתיחסות האמורה הינה למעשה לקביעות עובדתיות אשר בימ"ש של ערעור לא יתערב בהן. ביהמ"ש קמא התייחס במפורש להיות נטל השכנוע רובץ על המשיבה והוא כותב חד משמעית: "השאלה היא איפוא, האם במקרה שבפני הרימה הנתבעת, חברת הביטוח, את נטל השכנוע המוטל עליה...". ביהמ"ש קובע כי לא נחה דעתו שמדובר בהצתה שאין למערער יד ורגל בה הוא מונה ומפרט אחת לאחת את הראיות שהובאו בפניו ומציין, כי כוללות הן ראיות נסיבתיות (ר' עמ' 17- 22לפסק הדין) בתם כל אלה מציין ביהמ"ש התרשמותו מהמערער כמי שאינו מייצג גירסה מהימנה ובעדותו עולות סתירות ותמיהות רבות. המשקל המצטבר הוא שהביא את ביהמ"ש קמא למסקנה לפיה הוכח במידה הדרושה שעל המקרה חלה הוראת סעיף 26לחוק חוזה הביטוח והמבטח פטור מחובתו. בקביעת השאלות העובדתיות אין בימ"ש של ערעור מתערב ואף לא בשאלת המהימנות המופקדת כל כולה בידיה של הערכאה הראשונה. לא משקלה של עדות זו או אחרת מתעוררת בפנינו כדי שנתערב בה ואף לא שאלה של בחינת מסקנה בשאלה מעורבת של עובדה וחוק - ועל כן משביסס ביהמ"ש קמא היטב את ממצאיו ושיקוליו אין אנו רואים להתערב בהם. דינו של הערעור להדחות. המערער ישא בהוצאות המשיב וכן ישא בשכ"ט עו"ד בסך 000, 6ש"ח + מ.ע.מ. הפרשי הצמדה ורבית צמודה ומצטברת של 5אחוז לשנה, מהיום ועד לפרעון. הפקדון אשר הופקד על ידי המערער יועבר לידי ב"כ המשיב. ניתן היום 18.12.96 בהעדר ב"כ הצדדיםפוליסהעניין מהותיחברת ביטוח