.1זו תביעה שהגישה סבאח עבד אל-עזיז סבאתין (להלן - התובעת) נגד המדינה על נזקי גוף שנגרמו לה בעקבות ארוע של זריקת אבנים וירי של חיילים לעבר רכב בו נסעה. .2וזה הרקע העובדתי הנדרש לענייננו: א. בת.א. 1011/89(להלן - התביעה המקורית) הגישה התובעת תביעה לפיצויים נגד נהג הרכב בו נסעה ונגד חברת הביטוח על נזקי גוף שנגרמו לה בעקבות ירי של חיילי צה"ל לעבר הרכב בו נסעה. ב. בתביעה המקורית הגיעו הצדדים להסכם של פשרה וביום 17.4.90נתן בית המשפט תוקף של פסק דין להסכם זה. הסכם הפשרה כלל הוראה בדבר - "סילוק מלא סופי ומוחלט של כל תביעות ודרישות התובעת מכל סוג ומין שהוא בעבר, בהווה ובעתיד, לרבות תביעות מיטיבות למיניהם וצדדים שלישיים ובפרט תביעות המוסד לביטוח לאומי ושילמו הנתבעים לתובעים סך -.000, 60ש"ח" (נספח א' לסיכומי התובעת). ג. הנתבעת חתמה על "שטר ויתור" (נספח א(1) לסיכומי הנתבעים) בו היא מאשרת כי קיבלה את סכום הפיצויים בגין הארוע והיא מוותרת על כל טענות או תביעות כלפי: "כל אדם האחראי על התאונה במישרין או בעקיפין "כמו כן מבטלת ביטול מוחלט את כל התביעות שהוגשו על ידי בעניין זה, הן פלילי והן אזרחי, ואינני רשאית לחזור בי. כמו כן, הנני מאשרת שלא קיבלתי ולא אקבל כל סכום שהוא בעניין התאונה מאף מקור ומתוכם המוסד לביטוח לאומי...". ד. התביעה בפני היא לתשלום נזקים שנגרמו לתובעת כתוצאה מאותו ארוע. התביעה הוגשה נגד מדינת ישראל, מפקד אזור יהודה ושומרון ושר הבטחון בעילות של רשלנות, הפרת חובה חקוקה ותקיפה מצד גורמי הבטחון. ה. בישיבה מיום 2.4.95טענו הנתבעים כי פסק הדין שנתן תוקף להסכם הפשרה בתביעה המקורית מחייב את התובעת בתביעה זו ומהווה מחסום בפני התובעת לשוב ולפנות בתביעה נוספת לבית המשפט בגין אותו ארוע. בית המשפט הורה לצדדים להגיש סיכומים בכתב בשאלה "אם ההסדר א(1) חוסם את התביעה בה עסקינן". בשאלה זו הגישו הצדדים סיכומים בכתב וזו השאלה העומדת להכרעה בפני. .3טיעוני הנתבעים הנתבעים טוענים כי הסכם הפשרה חוסם את התביעה נשוא תיק זה מכמה טעמים: א. על פי ההסדר ויתרה התובעת "כלפי כל אדם האחראי לתאונה", לרבות הנתבעים והתחייבה לא לקבל כל סכום שהוא מכל מקור בגין אירוע התאונה. ב. בהסדר הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין מיצתה התובעת את עילת תביעתה. התובעת פוצתה כבר בגין הארוע נשוא התביעה והתביעה הנוכחית מבוססת על אותה מסכת עובדתית שהיוותה את הבסיס לתביעה המקורית. ג. התביעה המקורית הוגשה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה- 1975ובהסדר הפשרה יש לראות הודאה של התובעת כי מדובר בתאונת דרכים, התובעת מיצתה את עילת תביעתה ואין לתובעת עילת תביעה, על אותו ארוע, על פי פקודת הנזיקין. .4טיעוני התובעת - א. המסמך הרלבנטי לענייננו הוא הסדר הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין ואין רלבנטיות לשטר הויתור עליו חתמה התובעת שהוא מסמך מקובל בחברות הבטוח ומשמש אישור לקבלת הפיצוי תמורת בטול התביעה. ב. המדינה היתה צד לסכסוך גם בתביעה המקורית שכן היתה "קרבה משפטית" בין המדינה לנתבעים האחרים וזאת בשל האינטרס הכספי הישיר של המדינה בתביעה המקורית, ולכן הנתבעים אינם יכולים לטעון להשתק עילה. ג. תנאי ההסכם עליו חתמה התובעת גרועים במידה בלתי סבירה והפיצוי שניתן לה אינו סביר בהתחשב בפגיעה הקשה שגרמה לה התאונה. התובעת טוענת שחתמה על ההסכם מחמת טעות במובן סעיף 14(ב) לחוק החוזים, למרות שהיתה מיוצגת ולפיכך מבקשת שבית המשפט יקבע שכתב הויתור והסכם הפשרה בטלים ומבוטלים. להלן אדון בשאלה העומדת להכרעה בפני תוך בחינת טיעוני הצדדים, המסמכים שהוצגו והמצב המשפטי. .5עיון בהסדר הפשרה עליו חתמו הצדדים וקיבל תוקף של פסק דין ובשטר הויתור עליו חתמה התובעת, מעלה שהצדדים הגיעו לכלל הסכם לפיו התובעת קיבלה פיצוי המיועד לסילוק מלא וסופי של כל תביעותיה בגין התאונה וויתרה באופן גורף וברור על כל טענותיה בקשר לארוע הן כלפי הנתבעים בתביעה המקורית והן כלפי "כל אדם האחראי על התאונה במישרין או בעקיפין". כפי שעולה מהסכם הפשרה וממסמך הויתור, הסכמת התובעת נוסחה באופן ממצה וגורף וממנה עולה שעם קבלת הפיצויים מחברת הביטוח מסכימה התובעת לסיים באורח סופי ומחייב את כל ההתדיינויות הקשורות בארוע התאונה ורואה בכך פיצוי מספק לכל הנזקים שנגרמו לה באותו ארוע. מעיון בכתב הויתור עליו חתמה התובעת עולה כי הצדדים בחרו להשתמש בניסוח רחב וכולל תוך התייחסות מפורשת לא רק לסילוק התביעה נגד חברת הביטוח, אלא גם "לכל אדם האחראי על התאונה". התובעת היתה מיוצגת בעת שחתמה על ההסכם וכתב הויתור ולכן נראה שהיתה מודעת ואף הסכימה לכך שסכום הפיצוי שקיבלה בתביעה המקורית מכסה את "כל הנזקים" שנגרמו לה בארוע התאונה. בהצהרות התובעת בשטר הויתור היא מצהירה על "זיכוי מוחלט" של כל אדם האחראי על התאונה: "אני מצהירה ומאשרת שקיבלתי את מלוא הפיצוי עבור כל הנזקים והבטלה שנגרמו לי, לרבות ההוצאות, נזקי גוף, הנזקים החומריים, ומאשרת שלא נותר לי כלפיהם דבר או תביעה הקשורה לתאונה הנ"ל ולא לתוצאות התאונה, כעת או בעתיד...". כמו כן מבטלת ביטול מוחלט את כל התביעות שהוגשו על ידי בעניין זה, הן פלילי והן אזרחי ואינני רשאית לחזור בי. כמו כן הנני מאשרת שלא קיבלתי ולא אקבל כל סכום שהוא בעניין התאונה מאף מקור". ב"כ התובעת טוען כי מסמך הויתור אינו רלבנטי לתביעה הנוכחית ורק ההסכם מחייב את התובעת. טיעון זה יש לדחות. שטר הויתור הוא חלק אינטגרלי ומהותי מהסדר הפשרה שהוסכם בין הצדדים בת.א. 1011/89וקיבל תוקף של פסק דין סופי ומחייב. משהפך שטר הויתור לחלק מהסכמת הצדדים אין לומר שמסמך זה אינו רלבנטי לתביעה הנוכחית או אינו מחייב את התובעת. שטר הויתור, על ההתחייבויות הגורפות והממצות שהתובעת קיבלה על עצמה, מתייחס בין היתר גם לתביעה הנוכחית בה נתבעת המדינה על פי פקודת הנזיקין. התובעת התחייבה במפורש ובהיותה מיוצגת על ידי עורך דין - ביודעין, כי לא תנקוט בהליכים משפטיים בתביעות נוספות בעניין ארוע התאונה, ולא תקבל כל פיצוי נוסף בגינו. התחייבות זו - כמו גם ההסכם שקיבל תוקף של פסק דין - מחייבים את התובעת ואין היא יכולה להתנער מהם כיום. אין חולק שארוע התאונה בגינו קיבלה התובעת פיצוי בתביעה המקורית הוא אותו ארוע נשוא התביעה הנוכחית ומבוסס על מסכת עובדתית זהה לחלוטין. התובעת טוענת שהסכם הפשרה וכתב הויתור בטלים מאחר והם נגועים בעושק, הטעייה וטעות על פי סעיפים 14, 15ו- 18לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג- 1973ואינם מחייבים אותה, טענה זו יש לדחות. ראשית, הטענה נטענה - לראשונה בסיכומים בצורה כללית וסתמית ללא תשתית עובדתית. שנית, וזה העיקר, פסק דין הנותן תוקף להסכם שבין הצדדים מאחד בקירבו יסודות של הסכם ושל פסק דין. פסק דין כזה עומד בתוקפו ומחייב כל עוד לא שונה או לא בוטל בהליך מתאים. אם טוענת התובעת כי הסכמתה נגועה בפגם המשפיע על תוקפו של ההסכם והפסק, בידה להגיש תביעה לבית המשפט המוסמך, לביטול ההסכם מחמת הפגם שבו (ד"ר זוסמן סדר הדין האזרחי מהד' שביעית עמ' 549). עניין זה אינו יכול להתברר בתביעה הנוכחית כבדרך אגב, אלא בהליך נפרד לביטול ההסכם. מהאמור לעיל עד כה עולה שההסכם עליו חתמה התובעת כל עוד לא בוטל כדין, מחייב את התובעת ומהווה מחסום להגשת תביעה נוספת בגין אותה תאונה וכבר מטעם זה דין התביעה להידחות. .6מיצוי הזכאות לפיצויים - סעיף 77לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובע את הכלל לפיו: "אדם שנפרע פיצויים או סעד אחר בשל עוולה, ומי שתובע באמצעות אדם כאמור או מכוחו, לא ייפרעו פיצויים נוספים בשל אותה עוולה". הוראת סעיף זה מונעת מהניזוק שכבר זכה לפיצוי בפסק דין סופי לחזור ולתבוע פעם נוספת "בשל אותה עוולה". "הכלל שולל ריבוי תביעות בנזיקין הנסמכות על עילת תביעה אחת שקמה לתובע - הניזוק עקב פגיעה באינטרס מוגן שלו כתוצאה ממעשה עוולה שנגרם כלפיו. מדובר אם כך, בפגיעה אחת שנגרמה בזכות מוגנת של התובע, ואין רלבנטיות לעניין זה למספר מקורות ההגנה שמעניק הדין, לאמור, אם מהווה המעשה שתי עוולות שונות או אם הוא מהווה עוולה נזיקין והפרת חוזה" (פרופ' נ' זלצמן, מעשה בית-דין בהליך אזרחי עמ' 81). הפירוש ההגיוני והסביר למונח "אותה עוולה" בסעיף 77הינו שבשתי התביעות קיימת זהות של האינטרס המוגן ו"זהות הפגיעה" של התובע. לפי פירוש זה, כאשר בשתי התובענות מדובר מבחינה עובדתית במעשה אחד, שגרם לפגיעה אחת - באינטרס מוגן אחד - לא יוכל התובע לשוב ולתבוע פעם תוספת. פירוש זה עולה בקנה אחד עם המושג של עילת תביעה לצורך כלל השתק-העילה ועילת תביעה בהקשר זה מורכבת מן העובדות המתארות את הפגיעה בזכותו של התובע (פרופ' נ. זלצמן בעמ' 88, 84-85). יישום הכללים האמורים לענייננו מעלה כי בבסיס התביעה המקורית והתביעה הנוכחית עומדת "אותה עוולה" שכן מבחינה עובדתית מדובר בשתיהן במעשה נזק אחד שגרם לפגיעה אחת בתובעת ובאינטרס המוגן שלה לשלמות גופה. מכאן שבשתי התביעות התקיים האלמנט של "זהות הפגיעה". התביעה המקורית שהגישה התובעת הסתיימה בפסק דין בו פוצתה על נזקים שנגרמו לה כתוצאה מהתאונה ובתביעה הנוכחית מבקשת התובעת פיצוי על אותו ארוע בדיוק שגרם לאותם נזקים. לפיכך גם על פי הכלל לפיו אין נפרעים בשל אותה עוולה אלא פעם אחת בלבד, חסומה היום דרכה של התובעת לשוב ולהגיש אותה תביעה פעם נוספת. .7התובעת טוענת כי בהסדר הפשרה כללה הנתבעת, שם (חברת הביטוח), הסתייגות לפיה אין היא מודה שארוע התאונה הוא תאונת דרכים כמשמעותו בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים ועל כן עומדת לתובעת בתביעה הנוכחית עילה על פי פקודת הנזיקין. טיעון זה יש לדחות. התובעת בחרה להגיש את תביעתה המקורית על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תביעה המבוססת על ההנחה כי הארוע נשוא התביעה מהווה "תאונת דרכים". התובעת קיבלה פיצוי מחברת הביטוח בתביעה הראשונה ואין בהסתייגות הכלולה בהסדר כדי לשנות את העובדה שהתובעת קיבלה פיצוי על נזקים שנגרמו לה בתאונת דרכים. על פי עקרון "ייחוד העילה", משניתן פסק דין לזכות התובעת בתביעה המושתתת על עילת תביעה מכח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, מיצתה התובעת את עילת תביעתה ואין לשוב ולתבוע על פי פקודת הנזיקין בגין אותו ארוע. לסיכום - התובעת הגיעה להסדר של פשרה שקיבל תוקף של פסק דין מכוחו קיבלה פיצויים על נזקי גוף שנגרמו לה בתאונה. כל עוד ההסכם ופסק הדין שנותן לו תוקף לא שונו או בוטלו כדין, הם מחייבים את התובעת ומונעים ממנה לשוב ולתבוע פעם נוספת כפי שעשתה בתביעה זו. לפיכך דין התביעה להידחות. התובעת תישא בהוצאות הנתבעים בסכום של 000,10 ש"ח בערכם היום. ניתן היום 22.10..95חוזהמסמכיםכתב ויתור / שטר סילוק / העדר תביעותהסכם פשרהפשרהשטר