להלן פסק דין בנושא תאונת אופנוע בטיול טבע: 1. התובע, הגיש תביעה זו נגד הנתבעת לפיצויים עפ"י חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן חוק הפלת"ד), וזאת עקב תאונת דרכים שארעה לו, לטענתו, בתאריך 7.4.96 שעה שרכב על אופנוע, איבד שליטה ונפל לתוך ערוץ מבוא נחל הירקון באזור ראש העין. 2. האופנוע עליו רכב התובע בעת קרות התאונה היה בבעלותו של צד ג' -מר צמח אדמוני. תעודת הביטוח של האופנוע הונפקה, ע"י אריה חברה לביטוח בע"מ, כפוליסת ביטוח "נקובה בשם" על שמו של מר אדמוני, כמבוטח הבלעדי (סעיף 2לתעודת הביטוח). 3. כתב התביעה המקורי הוגש כנגד "אריה" חברה לביטוח, לאחר שהוברר לתובע כי הפוליסה נקובה בשם תוקן תחילה כתב התביעה ע"י הוספתה של "קרנית" כנתבעת, לאחר מכן ביקש התובע למחוק את "אריה" מכתב התביעה. הנתבעת - "קרנית" בתביעה שבפני הכחישה בכתב הגנתה, את הנסיבות בהם התרחשה התאונה, את החבות ואת הנזקים להם טוען התובע. 4. ביום 14.1.99 הוחלט על מינוי מומחה רפואי בתחום האורטופדי מוסכם, פרו'פ גנאל, שקבע בחוות דעתו (סומן במ/1), "את שעור נכותו אני מעריך בהסתמך על קובץ מבחני הנכות של המוסד לביטוח לאומי בגלל צלקת לפי סעיף 75(1) ב' - %.10" 5. ביום 11.6.98, ניתן פסק דין כנגד צד ג' - צמח אדמוני, לאחר שזה זומן כדין לאותה ישיבה ולא התייצב ללא כל טעם מצדו, לפיו נקבע כי צד ג' יהיה חייב כלפי הנתבעת בכל סכום שזו תשלם לתובע עפ"י פס"ד. 6. השאלות השנויות במחלוקת: א. הנסיבות בהן נפגע התובע. ב. האם התאונה בה נפגע התובע הינה תאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. ג. האם ניתן להחיל על נסיבות המקרה דנן את החריג, לסעיף 7(5) לחוק הפלת"ד, סעיף 7א' לחוק, באופן כזה שהתובע לא ידע ולא היה צריך לדעת על אי קיומו של כיסוי ביטוחי מתאים עבור שימושו ברכב (אופנוע). ד. היקף הנזק שנגרם לתובע והמחייב פיצוי, אם תקבע חבות. 7. טענות הצדדים ב"כ התובע תומך את גרסתו לגבי אופן קרות התאונה, באותו רצף של ארועים חיצונים שהתרחשו מיד לאחר התאונה. ב"כ התובע מצביע על כך שאדם עובר אורח שנכח במקום הוא זה שהזעיק את כוחות החילוץ לאחר שהתובע נפל מהאופנוע לערוץ הנחל, כאשר התובע טוען כי חולץ בתחילה ע"י יחידה של מכבי האש מאיגוד ערים פ"ת ופונה ע"י אמבולנס ממקום התאונה לבי"ח השרון שם היה מאושפז מאותו יום ואילך במשך 11ימים. טענה נוספת אותה מעלה ב"כ התובע מתיחסת לחבות הביטוחית של הנתבעת כלפי התובע, שכן התובע לטענתו לא ידע על כך שתעודת הביטוח של האופנוע אינה מכסה את שימושו שלו, כל שכן שבנסיבות המקרה לא סביר שהתובע היה צריך לדעת שאין כיסוי ביטוחי. לשיטתו של ב"כ התובע, הנסיבות מדברות בעד עצמן ועל פיהן, בעל האופנוע ובעל הפוליסה הלא הוא צד ג' בתביעה זו, מסר את האופנוע עם המפתחות והמסמכים לרשותו של התובע מתוך ידיעה שהוצאה תעודת ביטוח וזאת מבלי להסב את תשומת ליבו של התובע לעובדה שהביטוח למעשה נקוב בשם קרי- לנהג יחיד הרשום בפוליסה. אומנם התובע אכן ביצע בדיקה של תוכן תעודת הביטוח אך לא הבחין שהמבוטח כנהג היחיד הוא בעל הפוליסה צמח אדמוני, כפי שלא הבחינו בכך גם בבדיקה שהתבצע בתחנת המשטרה, למעשה, ממשיך וטוען ב"כ התובע, כי משמעותה של פוליסה נקובה בשם לא היתה ידועה לתובע באותה עת, דבר שהתברר רק במהלך הדיון בביהמ"ש. על רקע האמור, גורס ב"כ התובע כי אכן מדובר בתאונת דרכים בה נפגע התובע וע"פ נסיבות המקרה עולה שהתובע לא ידע ולא היה עליו לדעת על עובדת אי קיומו של כיסוי ביטוחי עבורו. על כן יש לחייב את הנתבעת בנזקיו כתוצאה מהתאונה. מנגד טוענת באת כוח הנתבעת כי, התובע למעשה לא עמד בנטל ההוכחה חרף הזדמנויות חוזרות ונשנות שניתנו לו ע"י ביהמ"ש להוכיח את עצם קרות התאונה והיותה בגדר תאונת דרכים, שכן לבד מהגשת תצהיר משלים לאקוני שאינו הוסיף מאומה, נמנע התובע מלהגיש ראיות תומכות שלדברי ב"כ התובע היו מצויות בהישג ידו, לא תעודת עובד ציבור מאותם מחלצים ואף לא את הבאתו לעדות של יובל כולאני אשר לטענת התובע היה עימו על האופנוע בעת קרות התאונה. באת כוח הנתבעת כאמור דוחה את גרסת התובע הן לגבי קרות התאונה והנזקים בעקבותיה והן לגבי אי הידיעה של התובע על חוסר בכיסוי ביטוחי. לדידה, באם יקבע ביהמ"ש שחלה חובה לפצות את התובע, אזי יש לעשות זאת בגין ראשי הנזק של כאב וסבל בלבד מאחר והתובע לא הציג ראיות ליתר ראשי נזק כפי הנדרש. 8. הכרעה: לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הראיות, העדויות, עיינתי בחוות - הדעת הרפואית וביתר המסמכים שהוגשו וכן שקלתי בקפידה את סיכומי באי הכוח המלומדים, מסקנתי היא כי התובע לא הוכיח בפני ולא שכנעני במידה הדרושה, לא לעניין נסיבות הארוע הנטען ולא להיות הארוע תאונת דרכים, וזאת למרות שניתנו לצורך כך אורכות למכביר. בנוסף לכך ולמעלה מן הצורך, סבורני שבנסיבות המקרה דנא התובע צריך היה לדעת על אי קיומו של כיסוי ביטוחי לשימושו. 9. נסיבות התאונה: כפי העולה מגרסת התובע, באזור בו ארעה התאונה נכחו חלק מחבריו של התובע שהתאספו במקום בכדי לערוך פיקניק, בנוסף לכך באותה עת בה התרחשה התאונה היה נוסע נוסף רכוב על גבי האופנוע, חברו של התובע מר יובל כולאני שאף הוא נפגע כתוצאה מהתאונה (כפי העולה מדו"ח המשטרה שצורף לסיכומי התובע). עוד עולה שלמקום התאונה הוזעקו ע"י עובר אורח יחידת החילוץ של מכבי האש ואמבולנס שחילצו ופינו את התובע לחדר מיון בבי"ח השרון. נוכח עדותו של התובע בעניין קרות התאונה, נתמכה באופן חלקי ומצומצם בעדותו של מר אדמוני (ע.ה 1), בתשובותיו לשאלות חוקר הביטוח (הוגש תמליל סומן נ/1) וכן בשובר תשלום מכבי אש שהוצא ע"ש התובע עבור חילוץ רוכב אופנוע עקב ת"ד (צורף לתצהיר משלים של התובע וסומן "א") ובמסמכים רפואיים שהוגשו. לעומת זאת מחדלו של התובע לזמן לעדות את אותם חברים שלדבריו נכחו במקום הארוע בפרט אותו חבר "נכון שהיה איתי בתאונה עוד מישהו על האופנוע. אם לא רשום ענין זה בתצהיר שלי אז זה רשום בתצהירים אחרים. גם ממנו לא בקשתי לבוא להעיד בביהמ"ש." (התובע - פרוט' ע"מ 4) "... אני לא מחליט את מי להביא להעיד ואת מי לא, החברים שלי ראו אותי אחרי התאונה... כאשר החברים שלי באו הם ראו אותי מפונה על ידי האמבולנס." (התובע - פרוט' ע"מ 5), וכן העובדה שלא צורפה תעודת עובד הציבור ממכבי האש, כפי שהבטיח מספר פעמים ב"כ התובע לעשות). לא שוכנעתי מטענות התובע לגבי האופן בו התרחשה אותה תאונה לה הוא טוען ולפיכך אף את היותה תאונת דרכים, שכן לא השכיל להציג בפני ראיות לתמוך גרסתו, לא בעדות חבריו שנכחו במקום לדבריו ולא בהגשת תעודת עובד ציבור ולא אותם מסמכים שעשויים היו לאשש בגרסתו. כן מקובלת עלי טענת ב"כ הנתבעת ביחס להימנעותו של התובע מהבאת עדי ראיה פוטנציאלים שנכחו במקום התאונה והצגת אותם ראיות, שכביכול ע"ס דברי התובע מצויות בידיו, העשויות היו לתמוך בגרסתו. ועל כך שעדותו של התובע על אף שיכולה היתה לקבל תמיכה נותרה עומדת כעדות יחידה. על הימנעות מהבאת ראיה -כותב קדמי בספרו, (על הראיות, חלק שני ע"מ 917) "יש והדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית המשפט הינה בעלת משמעות ראייתית, כאילו היתה ראיה נסיבתית. כך ניתן להעניק משמעות ראייתית, לאי הבאת ראי , לאי השמעת עד... התנהגות כזו, בהעדר הסבר אמין וסביר, פועלת לחובתו של הנוקט בה; באשר על פניה , מתחייבת ממנה המסקנה, שאילו הובאה הראיה, או הושמע העד, או הוצגו השאלות או קויימה החקירה הנגדית - היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב. הימנעות מהבאת ראיה- במשמעות הרחבה של המושג כמוסבר לעיל - מקימה למעשה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה, הנעוצה בהגיון ובנסיון החיים, לפיה: דין הימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, היתה פועלת לחובת הנמנע". לאור האמור לעיל, כבר בשלב זה יש לדחות את התביעה משלו הוכחה אותה תאונת דרכים ממנה טוען התובע שניזוק, בכדי להפיס את דעת הצדדים ומאחר והנושא נדון במהלך הדיונים אגע גם בשאלת הידיעה של התובע ביחס לקיום כיסוי ביטוחי. 10. ידע/צריך היה לדעת: סעיף 7(5) לחוק הפלת"ד, קובע כי נהג אינו זכאי לפיצויים מכוח החוק, אם התברר כי בשעת הארוע נהג ברכב ללא ביטוח כלל או שהביטוח שהיה לו לא מכסה את השימוש ברכב. חריג לסעיף הנ"ל מצוי בסעיף 7א' לחוק הפלת"ד לפיו: "... מי שנפגע כשנהג ברכב מאת בעליו או מאת המחזיק בו, ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, או כשהביטוח אינו מכסה את השימוש ברכב, והוא לא ידע על כך ובנסיבות העניין לא היה סביר שיידע, יהא זכאי לתבוע מהקרן כפי שזכאי לכך לפי סעיף 12(ב)." יוצא איפוא שבכדי להחיל את החריג לסעיף 7(5) לחוק צריכים להתקיים שלושה תנאים מצטברים: א. נהיגה בהיתר מאת הבעלים או המחזיק של הרכב. ב. חוסר הידיעה של הנוהג ברכב לגבי אי קיום בכיסוי ביטוחי עבורו. ג. האם בנסיבות המקרה היה התובע צריך לדעת על אי קיומו של כיסוי ביטוחי במקרה שבפני לא קיימת מחלוקת לגבי השאלה הראשונה שלעיל ; התובע אכן נהג באופנוע בהיתר שניתן לו מאת הבעלים הרשום, צד ג' - מר אדמוני, שכן מפתחות ורשיונות האופנוע היו בחזקתו מספר ימים קודם קרות התאונה. היתר שהיה מפורש וכללי, שכן בעל הרכב ידע על השימוש שעושה התובע באופנוע באותו יום של התאונה ולא התנגד לכך. לעומת זאת חלוקים, הצדדים בשתי השאלות הנותרות; התובע טוען כי לא היתה לו כל ידיעה כי המדובר בפוליסה "נקובה בשם" וכי אינה מכסה את שימושו באופנוע, "ראיתי את הביטוח ואת הרשיון, לפני שעלית על האופנוע אמר לי צמח שהוא עשה ביטוח לאופנוע, ראיתי חותמת של בנק הדואר וראיתי שהכל בסדר... " "...לא ראיתי שכתוב נהג יחיד בשם צמח אדמוני וגם לא ידעתי שקיים דבר כזה." התובע מביא בכדי לתמוך בגרסתו זו את העובדה, שאף בבדיקה שנערכה לו במשטרה כשהציג את מסמכי הרכב לאחר התאונה, לא הפנו את תשומת ליבו לכך ולא נאמר לו כי הפוליסה נקובה בשם ושאסור היה לו לנהוג באופנוע. התובע ממשיך וטוען בח.נ, שהפעם הראשונה שנודע לו על ההגבלה בפוליסת הביטוח רק לאחר שהתביעה הוגשה. דבר נוסף עליו מצביע ב"כ התובע בסיכומיו, שכתב התביעה המקורי הוגש כלפי המבטחת "אריה" זו שהנפיקה את הפוליסה. (שמא מדובר איפוא במחדל בא כוח התובע ?!) התובע בעדותו: "התברר לי בפעם הראשונה שלא הייתי מכוסה בפוליסה לאחר שהגשנו את התביעה. עד אז צמח אדמוני לא אמר לי שהביטוח היה על שמו בלבד... " (ע"מ 6לפרוטוקול). ב"כ התובע מוצא תמיכה, לעובדה שהתובע לא ידע על מוגבלותה של הפוליסה, גם במצג שיצר בפניו בעל האופנוע מר אדמוני (צד ג'), "... סתם ישבנו ודברנו אז הוא (התובע - תוספת שלי א.ק) שאל אותי, עשית כבר טסט וביטוח על האופנוע? אמרתי, כן. זהו. אז הוא כנראה אימת את זה שיש הכל ואין בעיה." (תשובתו של צד ג' לשאלות חוקר חברת הביטוח, ע"מ 13לתמליל). ב"כ הנתבעת טוענת בניגוד לב"כ התובע, כי צד ג' אכן ידע על כך שהביטוח שהונפק לו ע"י חברת הביטוח "אריה" היה על שמו כמבוטח יחיד. כתמיכה לטענתו זו, מציינת את העובדה שפוליסה מסוג זה הינה חריגה ומונפקת אגב בקשה מיוחדת ולא כדבר שבשגרה ועל כך שצד ג' מסר בתשובה לחוקר חברת הביטוח שגם במקרים קודמים נהג לבטח ביטוח "נהג יחיד" מה שמצביע על מודעותו למשמעות של פוליסה "נקובה בשם". "חוקר: יש לך אופנועים הרבה שנים. צ.א: כן. חוקר: אתה כל הזמן עם אופנועים. צ.א: נכון. חוקר: ואתה כל הזמן מבוטח אצל אותו סוכן? צ.א: לא. חוקר: אצל מי היית מבוטח קודם? צ.א: הייתי כל מיני, אני לא יודע. (כך במקור - א.ק) - טוב, אין לי שום רומן עם מישהו. כל פעם אני הולך למישהו אחר, גם באוטו שהיה לי, גם במכוניות וגם באופנועים. חוקר: אבל באופנוע תמיד אותו סיפור? אתה נהג יחיד? צ.א: לא. לא, לא. היה לי כמה פעמים שהייתי נהג- חוקר: מתי למשל, לפני האופנוע הזה היה לך עוד נהגים? צ.א: היה לי, היה לי כל - אני אומר לך היה לי כמה אופנועים והיה לי חלק מהם שהייתי -" (צמח אדמוני - תמליל שיחה עם החוקר, ע"מ 3) " צ.א: עכשיו עשיתי אצל סוכן ביטוח, כן. חוקר: כן. והוא נתן לך יותר מנהג יחיד? לא. צ.א: לא, כאילו לא. חוקר: רק נהג נקוב בשם, רק לך מותר לנהוג. נכון? צ.א כן. " (צמח אדמוני מתוך תמליל שיחה עם החוקר ע"מ 5, סומן נ/1) לעניין ידיעתו של התובע לתוכן תעודת הביטוח, טוענת ב"כ הנתבעת כי, אף מעדותו של התובע עולה, שכמה ימים עובר לתאונה קיבל התובע לרשותו את רשיונות האופנוע ביחד עם המפתחות מה שנתן לו שהות מספקת לבדיקת מהות הביטוח, והוא, לאחר שחש צורך בכך ביצע בעצמו בדיקה של תעודת הביטוח של האופנוע. עובדות אלה מצביעות על כך, משלא הוכח אחרת כנדרש, שהתובע ידע על כך שהביטוח הוא ע"ש בעל האופנוע בלבד והביטוח לא חל לגביו. כאשר אני מסתכל על התמונה הנסיבתית הכוללת, אין לי ספק שחלק מהאחריות רובצת על כתפיו של צד ג' כמי שהיה בעליו של האופנוע, כמי שבחר לרכוש תעודת ביטוח על שמו כמבוטח יחיד ומכאן שחלה עליו חובת זהירות מוגברת כלפי צדדים שלישיים כדוגמת התובע המבקשים לעשות שימוש באותו כלי הרכב (האופנוע) לגביו הונפקה אותה תעודה. "צמח אמר לי שהוא עשה ביטוח והראה לי את המפתחות והרשיונות ואמר לי שהוא מסכים שאסע." (התובע- פרוטוקול ע"מ 7). צד ג' עשה משגה חמור בכך שיצר רושם אצל התובע שיש ביטוח בר תוקף לאופנוע, ולא מנע באופן פוזיטיבי את שימושו של התובע באופנוע שבבעלותו שלו, צד ג'. בנסיבות העניין, וכפי שעולה מתוך הראיות, התובע אכן ביצע בדיקה של תעודת הביטוח שהונפקה עבור האופנוע טרם נהיגתו ולפיכך לא מצאתי כל סיבה סבירה מדוע התובע לא היה ער לתוכן התעודה שיוחדה ע"ש צמח אדמוני (צד ג'). לאור האמור, סבורני שבהפעלת מבחן "האדם הסביר" לא היה קיים קושי אובייקטיבי להבחין שתעודת הביטוח תקפה רק לנהג הרשום, צמח אדמוני, שהיה גם בעל הפוליסה, ולכן לא סביר בעיני שהתובע לא היה מודע לכך שהוא נוהג באופנוע ללא כיסוי ביטוחי. בפרט כשמעדותו ברור שביצע בדיקה של הפרטים הרשומים בתעודת הביטוח לאחר שהתעורר בו הצורך לעשות כן עמד לרשותו די זמן לכך. "ראיתי כי הביטוח שולם ביום שקיבלתי את המפתחות, ז"א שזה היה אצלי משהו כמו 5- 4ימים לפני כן." (התובע הח.נ פרוטוקול ע"מ 3) התנאי המצטבר השלישי לגיבוש החריג סעיף 7א' לחוק הפלת"ד, מעלה שאלה האם בנסיבות העניין "גם לא סביר שידע" התובע על אי קוימו של כיסוי ביטוחי. שאלה זו, בהבדל משתי השאלות הקודמות, בהן עסקתי זה מכבר, העוסקות בבחינת העובדות, הינה שאלה של מדיניות משפטית ראויה: מהו הנטל הראוי להטיל על המשתמש בכלי רכב, לשם בדיקת תקינות מסמכי הרכב בכלל וכיסוי ביטוחי בפרט ? באי כוח הצדדים, בדיון בשאלה שבפני, בחרו להתייחס לפס"ד של בימ"ש מחוזי שטרם פורסם, ת.א (י-ם) 1021/95 אמיל אגמי נ' קרנית ואח'. היו אילו הסברי ב"כ הנתבעת בסיכומיה, אשר חיזקו בי את המסקנה שבנסיבות המקרה דנן יש להטיל על התובע "חזקת ידיעה" לגבי היקף הכיסוי הבטוחי החל. בפס"ד אגמי קובע כב' השופט גל כי קיימות נסיבות בהן לא צריכה להיות מוטלת על הנהג החובה לברר, לחקור ולדרוש אם קיים ביטוח, אלא יכול הוא כנהג לצאת מתוך הנחה לקיומו. ב"כ הנתבעת טוענת בע"מ 4 לסיכומיה: "כב' השופט גל כורך את מבחן הסבירות במבחן הנסיבות ומגיע, כאמור, למסקנה כי קיימות נסיבות בהן סביר כי לא נטיל על הנהג את חובת הבדיקה. ואולם - במקרה דנן מבחן זה אינו רלוונטי והשאלה התאורטית בדבר חובת הבדיקה אינה מתעוררת, שכן התובע בדק בעצמו את המסמכים, ואף ראה את הסייג המתיחס לנהיגתו של צמח אדמוני, אך התעלם הימנו, ונהג בפזיזות עת לקח את האופנוע לרכיבה הגם שידע שאינו מבוטח." ב"כ הנתבעת עושה הבחנה בין הנסיבות שבפס"ד אגמי לבין המקרה דנן, שכן בפס"ד אגמי היחסים שהתקיימו בין בעל הרכב לנהג היו של מעביד ועובד ואילו כאן עסקינן בשני חברים שהם גם בני דודים, אשר נהגו לבלות מרבית זמנם ביחד. "ראיתי את הביטוח ואת הרשיון לפני שעליתי על האופנוע, אמר לי צמח שהוא עשה ביטוח לאופנוע, ראיתי חותמת של בנק הדואר וראיתי שהכל בסדר." (ע"מ 3 לפרוטוקול). סבורני, שבנסיבות המקרה, יהיה זה נכון וראוי לומר שהתובע היה צריך להיות ער לאי קיומו של כיסוי ביטוחי, שכפי העולה מהראיות, התובע שירת בצבא כנהג והעיד שהיה מורגל בבדיקת תעודת הביטוח של רכבים , בנוסף לכך מסמכי הרכב כולל תעודת הביטוח עמדו לרשותו מספר ימים עובר לתאונה והוא אכן ביצע בדיקה עצמאית של תעודת הביטוח כולל חותמת תשלום לאחר שהרגיש צורך לעשות כן. לאור כל האמור אני קובע כי התביעה נדחית הן מהטעם העובדתי שהתובע ידע על אי קיומו של כיסוי ביטוחי ביחס אליו, והן מהטעם הנוסף שגם אם התובע לא היה מודע להיות "התעודה נקובה בשם", גם אז התובע היה צריך לדעת על אי קיום כיסוי ביטוחי, לפיכך אין התובע זכאי לפיצוי מהקרן - "קרנית" , והתביעה נדחית. 11. למעלה מן הדרוש, בנסיבות קביעותיי דלהעיל, הגם שאין לפסוק לשאלת הנזק, אתייחס לכך בקצירת האומר היות והצדדים התייחסו לכך בהרחבה גם בסיכומיהם. היקף הנזק: התובע צירף תיעוד רפואי הכולל בין השאר סיכום מחלה , תעודת שיחרור מביה"ח אישור טיפולים פיזיותרפיים, לרבות אישורי אי כושר, לתקופה של חודשיים ימים, כל זאת עד סוף חודש יוני 96'. התובע לא הביא ראיות , לעניין הפסדי עבר, באשר להוצאות רפואיות בגין נסיעות וטיפולים רפואיים שקיבל, נהפוך הוא על סמך אישור לטיפולים פיזיותרפיים ניתן לראות שאותם הטיפולים ניתנו במסגרת קופ"ח "מכבי". עוד צורפו דרישה לתשלום ממכבי האש בגין החילוץ, דרישה לתשלום מביה"ח בגין 11ימי אישפוז (שובר תשלום מהוצל"פ) ותלושי שכר של 4 חודשים עובר לתאונה ומספר תלושים שתחילתם כחצי שנה לאחר תקופת אי הכושר. התקבלה, חוות דעת המומחה הרפואי, פרו'פ גנאל, בתחום האורטופדי שמונה מטעם ביהמ"ש (סומן במ/1). בחוו"ד של המומחה נקבע שההגבלה המזערית בתנועת המרפק שנותרה לתובע אינה מקנה אחוזי נכות. כוח השרירים תקין. בדיקת שורש כף היד תקינה. במרפק ימין נותרה צלקת והפרעה בתחושה בסמוך לה בצילומי רנטגן אין שינויים ניווניים במרפק ובשורש כף היד. נקבע נכות בת % 10 בגין הצלקת בלבד. (צלקת לא רגישה והפרעה בתחושה סמוך לה - מתוך חווה"ד) ב"כ הנתבעת גורסת, שלאור האמור בחווה"ד ומעדותו של המומחה ברור, שהנכות שניתנה הינה בגין הצלקת והפרעה תחושתית ולפיכך איננה פונקציונלית כלל ועיקר ואין בה בכדי לפגוע בתובע מלהמשיך בעיסוקו כבעבר - נהג, שיפוצים, צבעי, מחסנאי. לא מצאתי טעם של ממש בטענת ב"כ התובע לעניין הנכות התפקודית שלטענתו נותרה לתובע, שכן לא הוכח בפני ששכרו של התובע פחת ע"פ תלושי שכר לאחר ששב לעבוד, כמו כן שהנכות שנקבע לתובע עשויה להיות לה השפעה על עיסוקו של התובע שלא איבד מחוזק הפעלת השרירים ו/או הגבלה בהפעלת הידיים, גם לא שקיים סיכון כלשהו שעשויה להתעורר מגבלה בעתיד. לפיכך, אין מקום לפצות את התובע בגין ראש הנזק של אובדן השתכרות בעתיד. אשר על כן כל שנותר כבר פיצוי אם והתביעה היתה אכן מתקבלת הם אותם אבות נזק כמפורט להלן: א. הפסד השתכרות- עבר: על פי תלושי השכר שצרף התובע לתצהירו משתקף שכר ממוצע של 3 החודשים שקדמו לתאונה נומינאלי ומעוגל של 500, 2 ש"ח וזאת לתקופה של 3חודשי אי כושר מלא שתחילתם מיום האשפוז 4.7.96 ועד ל 30.6.96 בהתחשב באופי הפציעה. ב. הוצאות עקיפות: לא הוצגו ראיות , עם זאת, יש להניח שהיו לתובע הוצאות מסוימות בגין נסיעות לרבות הוצאות כלליות כתוצאה מהתאונה כגון תשלום בגין החילוץ, ועל כן אפסוק בגין כך סכום גלובלי של- 200, 1 ש"ח נכון להיום. ג. נזק לא ממוני (כאב וסבל): בגין ראש נזק זה אפסוק בהתאם למוסכם בין הצדדים כפי שבא לידי ביטוי בסיכומים, סכום של- 000, 16 ש"ח נכון להיום. ד. חוב לביה"ח בגין האשפוז: מקובלת עלי בקשת הנתבעת לעניין ראש נזק זה, המבקשת שאם יפסק שעליה לשלם בגין חוב האשפוז של התובע, כי אז יוסדר החוב ישירות מול ביה"ח השרון על פי הסכמים בין הנתבעת למוסדות רפואיים. ה. שכ"ט עו"ד בשיעור % 13+ מ.ע.מ כחוק. התוצאה כפי שקבעתיה, התביעה נדחית כנגד הנתבעת. ו. במידת הצורך תוגש פסיקתא עם חישוב משוערך לראשי הנזק האמורים. אני מחייב איפוא את התובע לשלם לנתבעת סכום כולל של 000, 10 ש"ח עבור הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בצירוף מע"מ. (הסכום כולל את הסכום שנקבע כהוצאות). אופנועתאונת דרכיםתאונות בטיוליםתאונת אופנוע