תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום בגין שירותים משפטיים .1המערער, מר זלמן סגל, הינו עו"ד והוא הגיש נגד המשיבים, המועצה המקומית נתיבות ויחיאל זוהר, מי שעמד בראש המועצה, תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום 095, 126ש"ח בגין שירותים משפטיים, שהוא נתן כפי שמתואר בכתב התביעה, במועצה - המשיבה. המועצה לא שילמה למערער את הסכום שנתבע על ידו ובית המשפט (כב' הרשם מר יפרח) קיבל את טענת המשיבה והחליט, בהחלטה שניתנה ביום 15.11.92למחוק את התובענה מחמת העדר עילת תביעה תוך שחייב את המערער בתשלום הוצאות המשיבה בסך 200, 1ש"ח בצירוף מע"מ, ומכאן הערעור. .2עיון בכתב התביעה מגלה שעילת התביעה של המערער, הינה "הסכם" שנעשה בינו לבין המשיבה בדבר מתן שירותים משפטיים החל מאפריל .1991ההסכם, לטענת המערער, מצא את ביטויו בפרוטוקול של ישיבת מועצת המשיבה מיום .8.10.91העתק מן הפרוטוקול צורף לכתב התביעה והוא יכונה להלן: "הפרוטוקול". .3עיון בפרוטוקול מלמד שבישיבה של המועצה נכחו, באותו מועד, שבעה חברי מועצה לרבות ראש המועצה וכן השתתף בישיבה הגזבר מר ברוך מזוז. כפי שעולה מן הפרוטוקול, הסעיף הרביעי על סדר היום היה: "הצעה למתן שירותים משפטיים למועצה ע"י עו"ד זלמן סגל". בעמוד 3- 4של הפרוטוקול נכתב כי המועצה קיבלה את הצעת המערער מיום 15.9.91"בדבר הסכם ומתן שירותים משפטיים למועצה" ובהמשך פורטו סוגי השירותים ("שירותים כלליים" ו"תביעות משפטיות, תיקים פליליים", "חוזים", "ייעוץ לועדת ארנונה", "יעוץ למחלקת הגביה" ו"יעוץ לכל מח' המועצה"). בגוף ההחלטה פורטה התמורה שתשולם למערער בגין כל שירות, וגם פורטו שירותים שבצידם נכתב "ללא תשלום". עיון בשולי עמוד 4לפרוטוקול, מלמד שלפרוטוקול היה כנראה המשך, וזאת לאור ציון הספרה והסימנים הבאים: ".../5", אולם המערער לא טרח לצרף את העמוד החמישי או את יתר העמודים המהווים את יתרת הפרוטוקול, מכל מקום ארבעת עמודי הפרוטוקול שצורפו לתביעה לא נושאים את חתימותיהם של ראש המועצה והגזבר, וגם חותמה של המועצה אינו מתנוסס עליו. למרבה הפלא, צורף לכתב התביעה, מסמך נוסף שזו לשונו: "לכבוד נתיבות, 12ביולי 1992 מר זלמן סגל עו"ד רחוב פינס 9 ירושלים 94701 מכובדי, הנדון: שכ"ט בענין הבגצי"ם א. הריני לאשר כי שכ"ט בגין כל בג"צ ובג"צ נקבע 000, 15ש"ח + מע"מ ולגבי כל בשג"צ 500, 2ש"ח +מע"מ. ב. לגבי בג"צ 5400/91לאור היקפו העצום והרב נקבע כי שכ"ט יהיה 000, 20ש"ח + מע"מ ולגבי כל בשג"צ 500, 2ש"ח + מע"מ. בכבוד רב ובברכה יחיאל זוהר ברוך מזוז" עיון במסמכים שצורפו לבקשה לרשות להתגונן מלמד שבתאריך 12.7.93, המועד שבו נחתם המסמך דלעיל, מר יחיאל זוהר לא שימש כראש מועצה מאחר והוא הודח מתפקידו ע"י שר הפנים חודשים רבים קודם לכן. במאמר מוסגר אעיר שזו, כנראה, הסיבה שמכתב זה לא נכתב על נייר המכתבים של המועצה - המשיבה ומר זוהר ומר ברוך מזוז לא ציינו במכתב את תואריהם (ראש המועצה וגזברה). אגב מר זוהר, על אף שצוטט כמשיב בערעור לא התייצב בבית המשפט ולא הגיש סיכומים. .4המשיבה, בבקשה למתן רשות להתגונן, טענה טענות שונות, כנגד התביעה ואופן הגשתה, אולם כב' הרשם, החליט כי מאחר והטענה המרכזית היא: "שיש למחוק התובענה בשל העדר עילה", - יש לדון בה תחילה ומשקיבל אותה, החליט למחוק את התובענה מחמת העדר עילה, ומבלי שהתייחס ליתר הטענות והבקשות שפורטו בבקשה. .5עלינו להכריע, אם כן, אם היתה הצדקה בנסיבות הענין, למחוק את התובענה מאחר וכתב התביעה לא הראה עילת תביעה. מפאת חשיבות הדברים, אביא את דברי הרשם המלומד, בסעיף 3להחלטתו ככתבם וכלשונם: "א. משטר התקשרויותיה החוזיות של מועצה מקומית, קבוע בפרק 13(סעיפים 190- 193) לצו המועצות המקומיות (א) התשי"א - 1950, שאומץ אף בסעיפים 192א ו- 193לצו המועצות המקומיות (ב) התשי"ג - .1953כאן המקום לציין שהוראות סעיפים 190ו- 193לצו (א) ולצו (ב), דומות במהותן, וחלקן אף זהה מילולית, להוראות סעיפים 195ו- 203לפקודת העיריות [נוסח חדש]. ב. על פי הדין הרלבנטי לענייננו, הרי "חוזה, כתב התחייבות או תעודה אחרת מסוג שקבע השר ושיש בהם התחייבות כספית מטעם המועצה, לא יחייבוה אלא אם חתמו עליהם בשם המועצה בצד חותמת המועצה, ראש המועצה וכן גזברה...". (סעיף 193(א) רישא לצו (א). יש להדגיש כי הוראת סעיף 190(א) לצו (א), המסמיכה את ראש המועצה להתקשר בחוזים אף ללא החלטת המועצה, אינה גורעת מהוראת סעיף 193(א) רישא הנ"ל, לאור לשונו החד משמעית של סעיף 190(ב) לצו (א). וראה גם ע"א 487/75, 500פ"ד ל' (2) 621, 626מול האותיות ה- ו. ג. גישת המבקשת (המשיבה בערעור שבפנינו, י.פ.) בפרשנות הוראת הרישא לסעיף 193(א) הנ"ל, משמיעה כי כל חוזה בו מתקשרת המועצה או כתב התחייבות מטעם המועצה, חייבים להיות בכתב, וכי דרישת הצורה (לאמור חוזה בכתב עליו באו חותמת המועצה וכן חתימת ראש המועצה וכן גזברה) היא תנאי בלעדיו אין לתקפה של ההתקשרות. משאין חוזה בכתב - שוב אין התקשרות בת תוקף ואין עילה לתובענה. לעומת זאת, סבור המשיב 1כי רק "חוזה...מסוג שקבע השר" חייב למלא אחר דרישותיו הצורניות של סעיף 193(א) רישא. משלא קבע השר כי חוזה בין המועצה לבין עורך דינה חייב למלא אחר דרישות הצורה הקבועות בסעיף 193(א) רישא הנ"ל - הרי שהחוזה שריר וקיים אף אם לא נעשה בכתב. וזאת לדעת: למעשה, אין חולק שהוראות סעיף 193(א) רישא, לא נתקיימו במקרה דנן. המחלוקת היא בשאלה אם אכן בא המקרה הנדון בגדרי הוראתו של הסעיף". בהמשך החלטתו כתב הרשם המלומד כי לגבי ההוראה המקבילה בפקודת העיריות [נוסח חדש] (סעיף 203) התקין שר הפנים את תקנות העיריות (חתימה על מסמכים מסויימים), התש"ך - .1960 תקנה 1לתקנות הנ"ל מלמדת, כי הדיבור "מסוג שקבע השר" מתייחס לדיבור הסמוך לפניו - "תעודה אחרת", שכן לשון התקנה היא: המסמכים המפורטים להלן תעודות הטעונות חתימה, כאמור בסעיף 95א' (לפקודה) כיום סעיף .203 ומשבא לפני בית המשפט העליון ערעור 487/55, 500, פ"ד ל' (2) 621, שבו הועלתה טענה דומה, פסק בית המשפט העליון, כי "גם טענתה הנוספת של באת כח התובעים שבכלל אין הסעיף 203חל אלא על מסמכים שהשר קבעם לצורך זה בתקנות, אין לה כל יסוד. הנוסח של הסעיף ברור ובאמרו כי "חוזה, כתב התחיבות, או תעודה אחרת מסוג שקבע השר בתקנות ושיש בהם התחייבות מטעם העיריה, לא יחיבוה אלא". וכו'. אין ספק שהמלים, מסוג שקבע השר בתקנות מתייחסות רק למלים "תעודה אחרת" הכתובות לפניהן". ולפיכך אומר הרשם המלומד שאילו התביעה, בעניננו היתה נגד עיריה, ולא נגד מועצה מקומית, לא היה כל מקום לספק, כי תביעת המערער נגד המשיבה משוללת עילה הואיל ובין הצדדים לא נחתם חוזה המקיים את דרישות הצורה שבסעיף 203(א') רישא לפקודת העיריות, כך גם נפסק בע.א. 739/86פ"ד מ"ד (2) 562, 565- 566, שהינו ערעור על פסק דין של כב' השופט י. בנאי מבית המשפט המחוזי בבאר שבע, אשר דחה תביעה של אדריכל לחיוב עיריה לשלם לו שכר בסך 000, 50ש"ח זאת מאחר ובאותו מקרה לא התקיימו דרישות הצורה שהציב המחוקק ועל כן לא נוצר חוזה מחייב בין אותו מערער לבין העיריה. בע.א. 739/86הדגיש בית המשפט העליון, כי חוזה הכרוך בהתחייבות כספית מטעם עיריה חייב לעמוד בדרישות צורה מסויימת, קרי: א. חתימת ראש העיר. ב. חתימת הגזבר. ג. חתימת העיריה. וחוזה שאין עליו חתימות כאמור חסר נפקות משפטית והנימוק לחקיקת הסעיף הזה הינו הבטחת שימוש זהיר ומבוקר בכספי ציבור ולכן בית המשפט מצווה להקפיד על מילוי ההוראה הנ"ל גם במקרה שבו נוצר, לכאורה, עיוות דין בשל כך. הרשם המלומד, שאל את עצמו האם יש מקום לאבחנה, בענין זה, בין פקודת העיריות לבין צו המועצות המקומיות רק מפני שלגבי עיריה קבע השר בתקנות שהמילים מסוג שקבע השר, מתייחסות רק למילים "תעודה אחרת" הכתובות לפניהם. כב' הרשם הגיע למסקנה, נכונה לדעתי, כי יש לאמץ פרשנות הרישא לסעיף 203 (א) לפקודת העיריות [נוסח חדש] לפירוש סעיף 193(א) רישא לצו המועצות המקומיות (א) התשי"א 1950ולצו המועצות המקומיות (ב) התשי"ג - 1953וזאת ומאחר ולדעתו: "אין כל מקום להבחנה לענין זה בין הצו לבין פקודת העירות [נוסח חדש]. מטרת שני החיקוקים - אחת היא: הסדרת אופן פעולתה של רשות מקומית. אין כל הגיון לייחס למחוקק כוונה או מטרה שונה בשני הדינים האמורים. ההיפך הוא הנכון. הלכה פסוקה היא שיש להעדיף פירוש המביא לשילוב ויוצר הרמוניה בין דברי חקיקה הדנים באותו ענין, על פני הפירוש המעלה ניגוד ביניהם: ע"א 624/88, פ"ד מ"ד (1) 497, 502; רע"א 265/89, פ"ד מ"ג (4) 437". כנגד קביעה זאת של הרשם המלומד, יוצא המערער. לדעתי יש לדחות את טענות המערער, וזאת משני טעמים: "א. על פניו הפרוטוקול אינו נושא את חתימות ראש המועצה, הגזבר ואף אינו מוחתם בחותמה של המועצה. אם נגרם למערער עיוות דין בשל כך, הוא יכול למצוא תרופתו באופן אחר, למשל, כפי שנרמז ע"י כב' השופט ברנזון בע.א. 514/65פ"ד כ' (2) 688, 694- 693(בגין עילה של הפרת ערובת ההרשאה המטילה אחריות אישית על מי שכרתו, או שהתיימרו לכרות הסכם עם המערער, באופן אישי) או הגשת תביעת פיצויים על פי סעיף 12לחוק החוזים - ע.א. 739/86הנ"ל או אולי בגין עילה של עשיית עושה ולא במשפט, ראה בענין זה פרידמן וכהן, חוזים כרך א' ה"ש .67 ב. כפי שמסביר פרופ' א. ברק בספרו פרשנות במשפט, כרך שני - פרשנות החקיקה בעמוד 327, חוק אינו יצירה חד פעמית של מחוקק חולף, אלא חוליה בשרשרת חקיקה של מחוקק קבוע. לכל חוק יש סביבה חקיקותית והיא משפיעה על פרשנותו וניתן ללמוד "על תכליתו של חוק" מתוך הסתכלות כוללת על מערך החקיקה. אם כל חוק הינו יצירה תכליתית, הבאה להגשים מטרה מסויימת, כי אז ניתן ללמוד על תכליתו של חוק פלוני מתוך השוואה למערך החקיקה הכללי. ההנחה צריכה להיות, כי יש לקיים הרמוניה חקיקתית, בתוך מערכת החקיקה, באופן שהפירוש שינתן לדבר חקיקה ישזר נאמנה עם רקמת החקיקה ויהא לגוף אחד, שלם, עימה. ובהמשך הדברים כותב המחבר המלומד, בעמוד 329, כי "הסדרים משפטים הקבועים בחוקים השונים עשויים להיות דומים ועל כן עשויים להוות השוואה בין דברי החקיקה השונים". ובהערת השוליים מספר 18נכתב: "לעיתים מוסדרים ענפי משפט אחד בחוקים שונים, (כמו למשל: פקודת העיריות מחד גיסא וצו המועצות המקומיות מאידך גיסא, י.פ.) ודרושה הרמוניה חקיקתית בין אלה" והמחבר מביא פסקי דין בהם נקבע שחוקי בחירות עוסקים במטריה דומה ולכן היבטים מסויימים שלהם מחייבים הרמוניה חקיקתית, ולפיכך פסק כב' השופט גולדברג בע.א. 624/88פ"ד מ"ד (1) 497, 502, כי יש להעדיף פירוש המביא לשילוב ויוצר הרמוניה בין חוקים על פני פירוש המעלה ניגוד ביניהם, ולכן צדק הרשם המלומד כאשר קבע שאין מקום לאבחנה לענין האמור בין פקודת העיריות לבין צו המועצות המקומיות, שכן לשני החיקוקים מטרה אחת: הסדרת אופן פעילותה של רשות מקומית, ועל כן אין כל הגיון לייחס למחוקק כוונה או מטרה שונה בכל אחד מן החוקים האמורים. לפיכך, בדין קבע הרשם המלומד שהתובענה משוללת עילה ועל כן אני מציע לדחות את הערעור ולחייב את המערער בתשלום הוצאות המשיבה בסך 000, 5ש"ח בצירוף מע"מ, ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. השופט י. בנאי: מסכים. השופט א. ריבלין: מסכים. לכן הוחלט כאמור בפסק דינו של כב' השופט י. פלפל. ניתן ביום 26.12.93סדר דין מקוצרשירותים משפטיים