קטיעת כף יד

קטיעת כף יד .1התובע יליד 1.5.1955, עלה לארץ בשנת - 1977, והחל לעבוד, ביום 11.3.1991, כפועל ייצור במפעל לייצור אריזות וכלי אוכל מפלסטיק) להלן: המפעל) שהיה בבעלותה של הנתבעת, חב' מונופק) להלן: הנתבעת). התובע הועסק בהפעלת מכונה במפעל ותפקידו, כך הוא מעיד על עצמו, כלל הפעלת מכונה המייצרת כלי אוכל פלסטיים. במועד התאונה, ביום 1.4.1991, נחלץ התובע לעזרה לחברו שעבד על מכונה אחרת. סרט פלסטיק שהוכנס למכונה נתפס בה והתובע ביקש לסייע בנסיון לשחררו. תוך כדי כך נמשכה ידו אל תוך המכונה ונלכדה בין גליליה. לאחר מאמצים שנמשכו מספר דקות, ורק לאחר שהוזעק למקום מפעיל מיומן אחר של המכונה, הצליחו עובדי המפעל לשחרר את ידו של התובע. כתוצאה מן התאונה הזו נאלץ התובע לעבור ניתוח של קטיעת כף ידו הימנית. האחריות .2המפקח מטעם משרד העבודה והרווחה, שחקר את התאונה, מתאר בדו"ח שהגיש את נסיבות התרחשותה כך: "ביום התאונה הנפגע עבד במכונת המגרסה במשמרת שניה ואמור היה לסיים את העבודה בשעה 24: .00בשעה 23: 45בערך הוא הפסיק לעבוד והלך לכיוון היציאה מהמפעל. כאשר הנפגע עבר באולם הייצור הוא הבחין בקבוצת פועלים שהכניסו את הסרט בתוך מכונת הכלים. הנפגע ניגש לעזרתם למשוך את הפלסטיק שיצא מהאקסטרודר. בשני צדי הסרט הפלסטיק עמדו ארבעה פועלים שניים בכל צד. בקצה הסרט היו גושים שהפריעו להכנסתו לתוך המכונה. הנפגע שבר את קצה הסרט ומשך אותו לכיוון הגלילים. הוא לא הבחין בסכנה וידו הימנית נכנסה יחד עם הסרט בין הגלילים הלא ממונעים שהיו פתוחים, עד לגלילים המסתובבים של המכונה, ונלכדה ביניהם. הנפגע לא היה מכיר את המכונה ולא ידע על קיומה של דוושת הבטחון, ולא ידע איך לעצור את המכונה. הוא צעק, ועובד שהיה בצד השני של סרט הפלסטיק לחץ על דוושת הבטחון ועצר את המכונה. בעל המפעל שהיה באולם הייצור שמע את צעקות הנפגע, ורץ אל מקום האירוע, סובב ידנית את גלגלי המכונה ושיחרר את ידו של הנפגע".(הלשון היא לשון הכותב). .3התובע סבור כי הנתבעת חבה לפצותו בגין הנזקים שנגרמו לו בתאונה. להשקפתו, בוצעה על ידי הנתבעת עוולה של רשלנות ובפועלה היה גם משום הפרה של חובה חקוקה. לטענתו, הפרה הנתבעת את חובת הזהירות שהיא חבה כלפיו, בכך שלא גידרה את המכונה שבה נלכדה ידו, לא פיקחה על העבודה במפעל ולא הנהיגה כללי בטיחות נאותים. הנתבעת טוענת, לעומתו, כי לא הפרה כלל את חובתה לגדר את המכונה, וכי מכל מקום לא הוכח הצורך בגידור נוסף מעבר לזה שכבר היה קיים במכונה שהרי היתה מותקנת במכונה דוושת בטחון אשר לחיצה עליה מביאה להפסקת פעולת המכונה. לטענת הנתבעת, לא היה כל צורך להדריך את התובע בעבודתו על המכונה שגרמה לתאונה שכן הוא לא היה אמור לעבוד עליה, ואשר למכונות שאותן הפעיל הרי שהוא קיבל הדרכה כנדרש. .4הוראת סעיף 37) 4(לפקודת הבטיחות בעבודה) נוסח חדש), התש"ל-1970, מחייבת לגדר, בכל מכונה, חלקים מסוכנים שבה. חובה זו היא חובה מוחלטת ותכופות עצם העובדה שניתן היה להכניס יד לתוך מכונה מסוכנת די בה כדי להעיד על הפרת הוראת הפקודה. כל עוד ניתן לחזות באופן סביר מראש כי עובד כלשהו עלול להיפגע על ידי מגע עם חלק מהמכונה הנמצא בתנועה או בשימוש, הרי שחלק זה הוא מסוכן וטעון גידור בטוח. בדו"ח התאונה שערך משרד העבודה והרווחה תואר מבנה המכונה כך: "לפני הגלילים הממונעים במרחק 50סנטימטר מותקנים שני גלילים לא ממונעים שתפקידם ליישר את קצוות הסרט לפני הכנסתו בין הגלילים הממונעים. המרווח בין הגלילים הלא ממונעים ניתן לכיוון בין 0עד ל 200מילימטר. לאורך כל חזית, שבה נכנס הסרט, סמוך לריצפה, הותקנה דוושת בטחון, לחיצה עליה גורמת לעצירה מידית של המכונה. בשני צדדי המכונה מורכבים מגינים קבועים המונעים גישה מהצד לאזור המסוכן שבין הגלילים המסוכנים. הסרט יוצא ממכונת האקסטרוזיה, ובהמשך הפועלים מושכים אותו ומכניסים אותו לתוך מכונת גלילים. לאחר הכנסת הסרט המכונה עובדת באופן אוטומטי, ועל הפועלים רק להשגיח עליה". זאת ועוד זאת: "בעת ביקורי במפעל נוכחתי לראות את תהליך הכנסת הסרט, שהוא דבר די שיגרתי ומתבצע מדי פעם במשך המשמרת... העובדים שהכניסו את הסרט עמדו במרחק כחצי מטר מהמכונה. הצורה הקשוחה של החומר מאפשרת את הכנסתו מרחוק. כאמור, המרחק בין גלילים ראשונים של המכונה לבין גלילים ממונעים כ - 50סנטימטר, דהיינו, המרחק בין עמדת העובד שמכניס את הסרט לבין נקודת מלכודת שבין הגלילים המסתובבים מגיע למטר אחד לפחות". (הלשון היא לשון הכותב). בדו"ח זה, שערך המפקח מטעם משרד העבודה והרווחה, לא צויין על ידו כי המכונה היתה חסרה מיגון מספיק. כאמור, היתה המכונה מגודרת משני צדדיה, כדי למנוע גישה, מן הצד אל האזור המסוכן שבין הגלילים המסתובבים. אין ספק כי היה צורך בהותרת מרווח כלשהו שאינו מוגן, המאפשר את מעבר סרט הפלסטיק אל בין הגלילים המסתובבים. גידור מוחלט של האזור הזה היה מונע את הפעלת המכונה ומן העדויות שבאו במשפט לא ניתן ללמוד על אפשרות קיומו של גידור אחר, חלקי, שהיה בו כדי לאפשר, מחד גיסא, את הפעלת המכונה, וכדי למנוע, מאידך גיסא, סיכון של פגיעה מן הסוג שנפגע התובע. אלא ששאלה זו שאלת הפרת החובה החקוקה אינה צריכה הכרעה במקרה זה לאור התשובה שיש ליתן לשאלה האחרת, היא שאלת קיומה של עוולת הרשלנות. .5נראה כי היום מתייתר כמעט הצורך לבחון את שאלת עצם קיומה של חובת זהירות מושגית המתקיימת בין מעביד לעובד. "חובה זו מוכרת יפה בפסיקה ענפה ועקבית. קיימים רק הבדלים בין פסקי הדין השונים ביחס למימדיה של אותה חובה וביחס להדגשים בדבר גורמיה השונים... קיימת חובה כללית וגורפת מצד המעביד לנקוט את כל האמצעים הסבירים כדי לוודא שעובדיו יוכלו לבצע את עבודתם בתנאי בטיחות אופטימליים": ע"א 663/88, שירזיאן נ' לבידי אשקלון בע"מ, (פד' מז 225 3, 229). התובע במקרה זה, הודרך על ידי מעבידיו על דבר אופן הפעלת המכונות אותן הפעיל. הוא לא קיבל הדרכה על אודות דרך הפעלת המכונה בה נפגע, הוא לא ידע על קיומה של דוושת בטחון ולא ידע כיצד לעצור את המכונה. הנתבעת אינה חולקת על העובדות האלה, אלא שלטענתה, כאמור, לא היה כל צורך להדריך את התובע בעבודה על מכונה שאותה לא היה אמור להפעיל. להשקפתה, לא רק שהתובע לא נתבקש לעבוד עם המכונה הזו כי אם גם לא היה רשאי כלל לעבוד בה. בכך לא היה די בנסיבות המקרה, ועל הנתבעת היתה מוטלת גם חובה להזהיר את התובע מפני פעולה לא זהירה במכונת הגלילים בה נפגע. מהותם ומידתם של אמצעי הזהירות שעל המעביד לנקוט בהם משתנות לאור טיבו של הסיכון. "כך, אם המדובר בסיכונים גלויים לעין, שאינם יוצאי דופן במיוחד, הרי ייתכן שמספיק להזהיר את העובד מפניהם ולהדריך אותו לגבי אופן מניעתם. אם הסיכון חמור יותר או נסתר יותר או בלתי רגיל, הרי במקביל גוברים מידתם, גיוונם ותיחכומם של אמצעי הזהירות שמעביד סביר חייב לנקוט" (ע"א 663/88 הנ"ל בעמ' 229). הנתבעת היתה צריכה לצפות במקרה זה את האפשרות שעובד, שאינו נימנה על הצוות הקבוע של מפעילי המכונה, עלול להיקלע למצב של סיכון. העד רוזנברג, שנקרא להעיד מטעם הנתבעת, אישר כי בפעולות המשיכה של סרט הפלסטיק היה הצוות הקבוע נזקק לעתים לעזרה נוספת של עובדים אחרים. הוא מדגיש, אומנם, כי היה נהוג לקרוא לעזרה לאדם נוסף "שהיה יודע להפעיל את המשיכה" אבל נסיבות המקרה הזה, מקום שבו התובע נזדעק לעזרת חבריו לעבודה שקראו לעזרת פועלים אחרים, ממחישה את העובדה שהנתבעת היתה צריכה להביא בחשבון סיכון שעשוי להגרם לכל עובד במפעל, אף אם אינו נמנה על הצוות הקבוע של מכונת הגלילים. עובדה זה הטילה עליה את החובה להזהיר את העובדים האחרים, והתובע בכללם, על דבר מהות הסיכון הצפון במשיכת הסרט שנתפס במכונה ובמיוחד בדבר הצורך להמנע מהושטת היד, יחד עם הסרט, פנימה. על התובעת היתה מוטלת החובה ליתן מידע לכל העובדים ולהדריכם בדבר מציאותם והפעלתם של אמצעי החירום אשר איפשרו את הפסקת המכונה בעת הצורך. מידע זה היה חיוני לא רק למפעילים הקבועים של מכונת הגלילים, כי אם בפועל, לכל עובד שהיה עשוי להחלץ לעזרתו של עובד אחר המצוי בסכנה. העדר אזהרה כאמור, המנעות מהדרכה מתאימה, מצביעים על התרשלות מצד הנתבעת. .6הכרתה של הנתבעת בסיכון הצפון לעובדים לא מיומנים מן המכונה האמורה חייב אותה להנהיג שיטת פיקוח מתאימה ומספיקה, שיהיה בה כדי למנוע גישה לפועלים לא מיומנים, דוגמת התובע, אל המכונה ואל החלקים המסוכנים שבה. שיטת הפיקוח, במקרה זה, היתה לקויה, ובלתי בטוחה. מן העדויות עולה כי בהתרחש תקלה היו נוהגים עובדים נוספים להזדעק אל המכונה לעזרה ועל הנתבעת היה להביא בחשבון את האפשרות שעובדים לא מיומנים בהפעלתה יבואו בתחום סיכונה. משלא נקטה הנתבעת באמצעי הזהירות הסבירים שהם תולדה של אופי הסיכון, במקרה זה, הפרה את חובת הזהירות החלה עליה. אילו קיימה הנתבעת את חובתה להנהיג נוהלי עבודה ברורים ושיטת פיקוח נאותה, סביר להניח כי הנזק היה נמנע. משהוסב - נתקיימו יסודותיה של עוולת הרשלנות וקמה לנתבעת אחריות לפצות את התובע על נזקיו. אשם תורם .7הנתבעת סבורה כי התובע תרם באשמו לתאונה. היא טוענת כי על אף שהתובע ידע כי מכונת הגלילים היא מכונה חדשה, שרק מספר מועט של עובדים הודרך לעבוד בה, הוא בחר מיוזמתו לסייע בהכנסת הסרט למכונה בכך תרם באשמו לתאונה. מנהל העבודה במפעל אף העיד במשפט כי הורה לתובע להתרחק מן המכונה. בנסיבות אלה, סבורה הנתבעת, היה על התובע להמנע מהושטת סיוע לחילוץ הסרט שנתפס במכונה. התובע סבור, מנגד, כי הוא נהג כראוי, כי התאונה נגרמה רק בשל הפרת חובת הזהירות מצד הנתבעת, וכי לא הוכח קיומו של אשם תורם מצידו. .8נראה כי אכן תרם גם התובע ברשלנותו לקרות התאונה. אין מחלוקת כי התובע לא היה אמור להפעיל את מכונת הגלילים. הוא לא הודרך בהפעלתה ובעבר גם לא נקרא לסייע לצוות הקבוע בה. הוא שימש כמפעיל מכונות ייצור עוד שנים קודם לכן במקום עבודתו הקודם, והיה עליו להיות ער לסיכון שבפעולותיו הבלתי מיומנות. בעניין דומה כבר פסק בית המשפט העליון כי בהתקיים התרשלות ממשית של העובד ניתן לייחס לו אשם תורם: "גם התרשלותו של המשיב היתה ממשית - כך קבע בית המשפט העליון באותו עניין - לנוכח הסכנה הגלויה שהיתה במשור, לנוכח זאת שהוא נטל על עצמו לבצע עבודה שלא עבד בה קודם ולא נתבקש לעבוד בה, ובנסיבות שהיה ברור שהמערער עומד לחזור לעבודה תוך זמן קצר, לאחר שיסיים את שיחת הטלפון שלו. חלוקת האחריות במקרים כגון אלה קשה היא. הנטיה היא להקל עם עובד בייחוס רשלנות להתנהגותו, כשלפתחו של המעביד רובצת אחריות הכרוכה באי גידור לבטח או באי מילוי חובותיו הראשוניות לדאוג למקום, תנאי, וכלי עבודה בטוחים עבור עובדיו. אך אין בכך לפטור את העובד מאחריות בגין רשלנות תורמת באותם מקרים שהעובדות מצביעות על קיומה של זו, וכבר היו מקרים בהם נקבעה רשלנות תורמת של עובד בשיעור של % 25ואף בשיעור העולה על אחריות המעביד" (ע"א 245/91, אלחדד נ' אלי מויאל, דינים עליון, כרך כג 412- מפי כב' השופט ת. אור). בנסיבות המקרה הריני סבור שלענין חלוקת האחריות ראוי שנייחס % 80משיעורה לנתבעת ו- % 20לתובע. הנזק .9ידו הימנית של התובע נמחצה בתאונה. היות ולא ניתן היה לבצע שיחזור של הרקמות שנפגעו מתחת למרפק, בוצעה קטיעה של היד הימנית מתחת למרפק והותקנה לתובע תותבת. שני הצדדים הגישו, כל אחד מטעמו, חוות דעת של מומחה רפואי בתחום האורטופדיה. שני המומחים, פרופ' אנגל מטעם התובע ופרופ' נרובאי מטעם הנתבעים, מסכימים כי דרגת הנכות של התובע מגעת לשיעור של % 60לצמיתות. יחד עם זאת חלוקים המומחים, בחוות הדעת שהגישו, על דבר נפקותה של הנכות. הפרופ' אנגל כותב: "חסר זה הוא של ידו הדומיננטית ומונע ממנו פעילויות ועבודות שונות בתחום התעשיה והאחר. גם בפעולות יומיומיות שאינן כרוכות בעיסוקו המקצועי, קיים קושי וזקוק הוא לעזרה. הנפגע זכאי ל- % 60נכות לפי תקנה 40)13(ב'. מהיות הנפגע עובד עבודה מנואלית בעת התאונה, זכאי הוא למלוא תוספת אחוזי הנכות על פי תקנה 15, כך שנכותו הכוללת הינה % 90נכות". לעומתו כותב הפרופ' נרובאי: "ברור שלא יכול להשתמש עם שתי ידיים כשעבר קטיעה ביד אחת. אך למרות נכותו מסוגל לעבוד ולתפקד. יש מגוון רחב של עבודות שאדם מסוגל לבצע עם יד אחת ואין שום הצדקה שלא יעבוד". .10התובע העיד על עצמו כי הוא מתקשה בביצוע פעולות יומיומיות שונות. הוא מתקשה בשריכת שרוכי הנעלים, בענידת שעון, בשימוש בסכין ובמזלג, בתפיסת כוס של משקה, במריחת פרוסת לחם וכיוצא באלה. על פי עדותו הוא גם מתקשה בשטיפת רצפה, בהדחת כלים, בתליית כביסה ובעבודות בית אחרות. בתצהיר עדותו הראשית מעריך התובע כי "נכותי התפקודית, בשל הפגיעה ביד הינה מלאה כלומר בשיעור של %100, וזאת נוכח הפגיעה הגופנית הקשה, בהיותי פועל יצור ועמל כפיים". והוא מוסיף ומדגיש: "יצויין כי אין לי מקצוע אחר פרט לפועל יצור והיות והינני מוגבל בשימוש בידי, הרי שאינני יכול לחזור לעבודה". אלא שלזכותו של התובע יאמר כי הוא לא בחר בחיי בטלה וכי הוא הכשיר עצמו לנהיגה והיום הוא עושה שימוש ברישיון הנהיגה שהוא מחזיק כדי להוביל נוסעים בשכר. גם המומחה הרפואי שהעיד מטעם התובע הדגיש כי "הנכות התפקודית" כפי שהוערכה על ידו מתייחסת אך לאפשרות חזרתו של התובע למקצועו הקודם ולא לאפשרות שיעשה הסבה מקצועית. התובע הצליח, כאמור, לשנות ממצבו, הוא עשה שימוש במענק שקיבל מן המוסד לביטוח לאומי ורכש רכב הסעים באמצעותו הוא מבצע הסעות בשכר. מעידה עליו עובדת השיקום של המוסד לביטוח לאומי: "אני יודעת שהתובע עובד ושהשיקום שלו הצליח מבחינה זו שהוא בן אדם שנפגע קשה ולא עבד ויצא ממצב של חוסר עבודה למצב של עבודה". (עמ' 3לפרוטוקול). .11בשנת 1995החל התובע כנהג המבצע הסעות. בעיסוקו זה הוא השתכר כ- 456, 1ש"ח בממוצע לחודש)דו"ח רווח והפסד ת/.7) רישיון הנהיגה שהוענק לו מתיר לתובע לבצע ברכבו הסעות של שמונה אנשים ומגבלה זו תוחמת את גבולות השתכרותו. כפי שמעידה עליו פקידת השיקום של המוסד לביטוח לאומי, בחוות דעתה הכלולה בתעודת עובד ציבור שהוציאה ביום 8.5.1995, אין להניח כי יוכל להכשיר עצמו למקצוע שהכנסתו גבוהה יותר: "עקב הקושי שלו בתפעול יד שמאל )הבריאה( לא ניתן היה לבדוק יכולתו לעבודות יצור ונכנס להמתנה לקבוצה להשלמת השכלה שעמדה להפתח במרכז השיקום. משזו נפתחה, לבסוף נמצא כי רמתו אינה מגיעה למינימום הנדרש ולכן לא התקבל. בתקופת ההמתנה בדקנו עמו אפשרויות תעסוקתיות שונות לעבוד כמתורגמן או מדריך לעולים מאתיופיה, אך לא נמצא מקום עבורו". "לאור זאת - כך מעידה עובדת השיקום - לפני מספר חודשים התחלנו לגבש עמו תוכנית לשיקום עצמאי על ידי רכישת רכב להסעות) שכאמור עסק בהם בעבר(. פנייתו למכון לבטיחות בדרכים בבקשה להוצאת רישיון ג' נדחתה עקב מגבלתו, אולם בבירור עם משרד הרישוי נמצא כי עם רשיון נהיגה - רמה ב' שברשותו, הוא רשאי להסיע 8נוסעים בטרנספורטר מהסוג שהוא מבקש לרכוש, ובבדיקה כלכלית שנערכה נמצא שתוכניתו כדאית מבחינה כלכלית, ועל כן הופנתה בקשה להיוון חריג של קצבתו, לצורך רכישת טרנספורטר על סך 000, 130ש"ח". התובע מימש תוכנית זו והשתכרותו בפועל מלמדת על מגבלות הכנסותיו אך מוכיחה גם כי שיעור יכולתו להשתכר, במומו, אינו נופל מרמת ההכנסה בפועל. בסיס השכר .12בחודש ספטמבר 1978החל התובע לעבוד במפעלי "תנובה" ברחובות. על פי תלושי שכר שהוצגו במשפט והמתייחסים לתקופת עבודתו שם, בחודשים יוני 1990עד מרץ 1991, השתכר התובע בממוצע, שם, סכום של -.817, 2ש"ח לחודש ובשיערוך להיום -.112, 6ש"ח. סמוך לפני התאונה החל התובע לעבוד גם אצל הנתבעת. שכרו בחודש מרץ 1991, עובר לתאונה, הסתכם ב-. 747ש"ח עבור 11ימי עבודה, או בממוצע סכום של 67.90 ש"ח ליום ולאחר שיערוך להיום -. 133ש"ח ובממוצע חודשי -.458, 3ש"ח. התובע מבקש להביא בחשבון הפסדי ההשתכרות את ההנחה שהיה ממשיך, אילולא התאונה, לעבוד במפעלי "תנובה" ובמקביל לעבוד גם במשרה מלאה אצל הנתבעת. הנתבעת טוענת, לעומתו, כי עבודתו במפעלה, עובר לתאונה, נתאפשרה רק בשל שבאותה עת, ימי הפסח, עבד ב"תנובה" במשרה חלקית בלבד. מכל מקום, כך סבורה הנתבעת, התעתד התובע לעבוד בשני מקומות העבודה בעת ובעונה אחת "רק למשך תקופה קצרה וזמנית, כשנתיים שלוש לכל היותר, וזאת על מנת שיוכל לעמוד בנטל הכלכלי שרבץ עליו בעקבות רכישת הדירה ועד לפרעון חלק מההלוואות שנטל לרכישת דירה". טענה זו אחרונה נתמכת בעדותה של אשת התובע על דבר רכישת דירה, על ידה ועל ידי התובע, סמוך לפני התאונה. מעדותו של התובע עצמו עולה כי בעת שעבד אצל הנתבעת, עבד במשרה חלקית בלבד ב"תנובה". ניתן גם להניח כי הוא לא היה ממשיך לשמש במקביל בשני מקומות עבודה לאורך זמן. מאידך גיסא - ראוי להניח כי התובע היה מגדיל את רמת הכנסותיו גם בעתיד, בין אם על ידי הגדלת היקף משרתו במקום עבודתו הקבוע ב"תנובה", בין אם בדרך של התקדמות בדרגתו ובהכנסתו שם ובין אם בדרך של שילוב כלשהו בין שני מקומות העבודה. חריצותו ומסירותו לעבודה, קודם לתאונה, כפי שהעידה עליו מנהלת המחלקה לכח אדם ב"תנובה", מאששים את המסקנה הזו. אפשרות הקידום שהיה צפוי לתובע הודגמה במשפט על ידי הצגת רישומי שכר ממוצע של עובד אחר שוותקו עולה על זה של התובע. שכרו של אותו עובד מגיע, בשיערוך להיום לסכום של -.354, 9ש"ח. שעור מודגם זה של שכר עשוי לשקף את מידת ההשתכרות שהיתה צפויה לתובע בתקופה מאוחרת יותר של עבודתו, בין אם היה מתקדם בדירוגו ובהכנסותיו במקום העבודה הקודם ובין אם היה משלב עיסוקים כבעבר. לעומת זאת, באשר לתקופה המוקדמת יותר, זו המסתיימת ביום פסק הדין ראוי ליטול כבסיס לחישוב הפסדי השכר, סכום נמוך יותר שאינו מגיע לשעור המיצרפי של השתכרותו עובר לתאונה, ובנסיבות הענין סכום של -.000, 8ש"ח לחודש לאחר שערוך להיום. הפסדי ההשתכרות .13בתקופה שראשיתה ביום התאונה 1.4.91וסופה בחודש מאי 1995, במועד בו החל התובע להשתכר מעבודתו כנהג הסעים, סבל התובע מהפסד התשכרות מלא. בתקופה זו נעשו ניסיונות לשקם אותו במסגרת המוסד לביטוח לאומי ואלה צלחו, עד אשר נבחרה האופציה של הסעת נוסעים בשכר. יש לפצות את התובע בגין הפסדיו בתקופה זו בסכומים הבאים: -.000,293 = 49-.000, 8X לסכום זה תתווסף ריבית כחוק מאמציעתה של התקופה ואילך. .14התקופה שראשיתה בחודש מאי 1995וסופה ביום מתן פסק הדין, במשך 3שנים, יפוצה התובע על הפסדי ההשתכרות בשיעור ההפרש בין השכר לו הוא היה צפוי כאמור, אילולא התאונה, לבין השכר שקיבל לידיו בעבודת ההסעים באותה עת: -.584,532 = -.456 36, 1-.000, 8X גם לסכום זה תתוסף ריבית כחוק מאמצעיתה של אותה תקופה ואילך. .15לעקרונות החישוב האלה אף כי לא לסכומים המשתמעים מסכימה גם הנתבעת כעולה מן הסיכומים שהגישה. יחד עם זאת, סבורה הנתבעת, כי שיעור השתכרותו של התובע מהסעת נוסעים, עשוי לגדול עם הזמן. חוות דעת כלכלית שהוגשה אמנם מטעמה, אך הוזמנה במקורה על ידי המוסד לביטוח לאומי, ואשר הוכנה על ידי העד גרין (מוצג נ/7) באה להעריך את סיכויי השתכרותו של התובע מעסוקו הנוכחי. חוות הדעת נועדה במקורה לבחון אם השיקום הכלכלי של התובע, באמצעות היוון של הקיצבה המגיעה לו, יבטיח את קיומו ברמת בטחון סבירה. חוות הדעת התבססה על נתונים ועל תחזיות שהוצעו לבודק מטעם חברת ההסעות במסגרתה מועסק התובע היום. העד העריך, בחוות דעתו, כי התובע יוכל להשתכר כ- 000, 3ש"ח לחודש, בערכים שהיו נכונים ביום עריכת חוות הדעת (1.10.95), וזאת בנוסף לרווח תפעולי של כ 400ש"ח לחודש. על פי עדותו בבית המשפט מלמדים נתונים עדכניים של מידת הפריון השנתית מהפעלה רכב מסוג מיניבוס - כי שיעור הרווח התפעולי הצפוי מהפעלת רכב כזה, עשוי לעלות בשעור ניכר. השוואת הנתונים המחודשים שהציג העד, להוצאות הקבועות והמשתנות הכרוכות בהפעלת הרווח, לאחר שיעורך הנתונים כולם, מצביעה על רווח תפעולי אפשרי של כ- 000, 4ש"ח לחודש. .16התובע סבור כי יש להתעלם כליל מחוות הדעת הזו "בהיותה תאורטית לחלוטין" "מלאה בסתירות פנימיות וטעויות". בחקירתו הנגדית את העד לא הצביע התובע על פרכות מהותיות בהערכה העקרונית. יש עם זאת להביא בחשבון התחזית הנוגעת להשתכרות הצפויה לתובע בעתיד מספר נתונים העשויים לפגוע ברמת ההשתכרות או לשנות את ההערכה הכלכלית. ראשית, הפער הגדול בין התחזית לעתיד לבין המציאות בעבר מחייב לנהוג בשיעורי התחזית בזהירות. אין להתעלם גם מן האפשרות כי בשל נכותו יתקשה התובע, בתקופה כלשהי בעתיד, להתפרנס מן הנהיגה ואין להתעלם גם מן האפשרות של הווצרות הוצאות בלתי צפויות העשויות לפגוע ברמת הרווח התפעולי. ראוי להניח, לגבי התקופה שראשיתה ביום פסק הדין, כי בעתיד צפוי התובע להשתכר, בנכותו, בממוצע סכום של 500, 3ש"ח לפיכך יסתכמו הפסדי השתכרותו בעתיד בסכומים הבאים: -.097,166,1 = 199.1967). -.354, 9- -.500,3)X עזרת צד ג' .17סמוך לאחר שנפצע התובע בתאונה, סעדה אותו אשתו. על פי עדותה נעדרה באותה תקופה מהעבודה פעמים רבות כדי לטפל בתובע ובמשק הבית. בתצהיר עדותה הראשית סיפרה כי היא עוזרת לו "בכל פעולות היום יום כגון הלבשה, טיפול גופני, אמבטיה, הכנת אוכל וכל צרכיו האישיים". לדבריה, סייע התובע, עובר לתאונה, גם בעבודות אחזקת הבית "תיקוני חשמל, אינסטלציה וכדומה". בפני המומחה הרפואי מטעמו התלונן התובע כי הוא מתקשה בפעולות שגרתיות כשריכת שורכי הנעליים, ענידת שעון, אכילה עם שתי ידיים, שימוש בסכין ומזלג וכיוצא בכל אלה. בעדותו בבית המשפט אמר התובע כי ביכולתו להתלבש לבד אך יש בגדים שהוא מתקשה ללבוש בעצמו. הנתבעת מצביעה על העובדה כי בעוד אשר בכתב התביעה ביקש התובע שיפסקו לו בגין עזרת צד ג' בעבר סכום של -.000, 15ש"ח ובגין עזרת צד ג' בעתיד סכום של  .000, 200ש"ח, הרי בסיכומיו, הוא מגדיל סכומים אלה חמש מונים בעתיד ועשר מונים בעבר. הנתבעת סבורה כי אין לפסוק לו פיצוי בסכום העולה על הסכומים שנתבעו על ידו בכתב התביעה. .18המומחה מטעם הנתבעת פרופ' נרובאי, סבור היה, כאמור, כי התובע מסוגל לבצע מגוון רחב של פעולות גם בנכותו. מעדות התובע עצמו בבית המשפט ומעדות אשתו בבית המשפט, ניתן ללמוד כי הוא מבצע בעצמו את עיקר פעולות היום יום אכילה ולבישת בגדים. עמ' 14ו- 20לפרוטוקול. עדויות אלה תומכות בעדות החוקר קרלשטט כי התובע עצמו אמר לו כי "הוא מתאים את עצמו למצב החדש והוא לא נזקק להעסיק עזרת צד ג' בשכר". התובע אינו נזקק, כיום, לעזרת אחרים, אך אין ספק כי לצורך ביצוע פעולות מסויימות הוא מסתייע באשתו. בגין עזרה זו בין אם על ידי בני משפחתו ובין אם ישכור בעתיד שירותי צד ג', יש לפצותו. ניתן וראוי גם להניח כי אילולא התאונה יכול היה, בכישוריו המקצועיים, לסייע באחזקת הבית ולבצע פעולות כגון עבודות חשמל ועבודות אינסטלציה. בכל אלה לא יוכל יותר לתרום למשק הבית ויש להניח כי הוא ובני ביתו ידרשו לשכור אנשי מקצוע שיטפלו בצרכי האחזקה השוטפים. בנסיבות המקרה, אין מקום לעריכת חישוב מדוקדק של ההוצאות או ההפסדים שהתובע נשא בהם וישא בהם בעתיד, בשל נכותו, כאמור, וראוי לפצותו בגין ראש נזק זה, באורח גלובלי בסכום של -.000, 15ש"ח בגין תקופת העבר ובסכום של 000, 200ש"ח בגין התקופה שראשיתה ביום פסק הדין ואילך. הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לצורכי טיפול רפואי .19התובע אישר בעדותו כי לא נשא בהוצאות הטיפולים הרפואיים שהוענקו לו, אך לדבריו, נשא בהוצאות הנסיעה, באוטובוסים, לצורכי הטיפול וכן נשא במחיר התרופות שרכש. הוא סבור כי הוא זכאי לפיצוי בגין הוצאות אלה גם בעתיד. טענה זו אין לקבל. בהיות התובע נפגע בעבודה, על פי ההגדרה הכלולה בחוק הביטוח הלאומי נוסח משולב, הוא זכאי לגמלאות בעין המכסות את כל הוצאותיו הנובעות מן הצורך בטיפול רפואי, לרבות הוצאות נסיעה לטיפול ותרופות. כיוון שכך, אין התובע שזכאי לכל פיצוי שהוא בגין הוצאות אלה. בענין זה כבר נפסק כי "ככלל אותם טיפולים ואביזרים רפואיים הנדרשים לו מסופקים או יכולים להיות מסופקים, על ידי המוסד באמצעות המוסדות הרפואיים שעמם קשור המוסד לצורך מתן טיפולים כאלה" ע"א 2596/92, 2675הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ. אבינועם כהן, דינים עליון, כרך לח, 514, מפי כב' השופט ת' אור. .20התובע טוען, עם זאת, כי הוא נזקק לשימוש בפרוטזה חשמלית וכי על פי עצה שקיבל מרופאו הפרוטזה החשמלית נוחה הרבה יותר לשימוש. בעבר לא רכש התובע פרוטזה כזו, בשל עלותה, כך העיד. לדבריו לא נעתר לו המוסד לביטוח לאומי ולא היה מוכן לכסות את עלות הפרוטזה מן הסוג הזה "פניתי בבקשה לשיקום - כך הוא מעיד - לפרוטזה חשמלית לאדם שאיני זוכר את שמו, אך לא בכתב". בענין זה יש לקבל את עדותו של התובע ולהניח, על פי סברתו של המומחה הרפואי מטעמו, כי אכן עשויה לקום לו הקלה של ממש ונוחות רבה יותר אם ימיר את הפרוטזה שקיבל בפרוטזה חשמלית. על פי הצעת מחיר שהציג במשפט, ועל פי חוות דעתו של המומחה הרפואי, לגבי תדירות החלפת הפרוטזה וחלקיה השונים - יש לפסוק לתובע, גין הוצאה זו, סכום כולל של 000, 60ש"ח. ניידות .21התובע עושה אמנם שימוש בתחבורה ציבורית, על פי עדותו, אך הוא נוהג ברכב משלו גם לצורכי עבודתו. בשל נכותו הוא נדרש, על פי תנאי רישיון הנהיגה לתיבת הילוכים אוטומטית ולתוספת "גולה" על גלגל ההגה. על פי עדותו הוא נזקק גם להגה כוח, בשל הקושי לסובב את ההגה ביד אחת בלבד. העד משה קצין, כלכלן, העריך, בחוות דעתו, את שיעור ההפרש במחיר הרכישה של הרכב הראשון, בשל תוספת האיבזור האמורה, בסכום של 476, 12ש"ח ואת הפרש ההעלות החודשית של הרכב ב- 149.89ש"ח. חישוביו של העד קצין תואמים את הנתונים העובדתיים שהוכחו במשפט. לפיכך, תפצה הנתבעת את התובע בגין הוצאות הניידות המוגברות שלו, בסכום הבא: -.229, 53ש"ח = 89. 149 271.8902x+ -.476,12 נזק שאינו נזק ממון .22התובע סובל מנכות רפואית צמיתה בשיעור 60אחוז בשל קטיעת כף ידו הימנית הוא מתקשה בביצוע פעולות מסויימות והוא נזקק לשימוש בפרוטזה. הוא אושפז בבית החולים, תחילה במשך שלושה ימים, ולאחר מכן למשך חודש נוסף לצורך הפעלת הפרוטזה. במשך תקופה ארוכה קיבל התובע טיפולים רפואיים ובכללם טיפולי פיזיוטרפיה. על פי עדותו הוא סובל מכאובים עד עצם היום הזה ונזקק לתרופות משכחות כאב. בהתחשב בכל אלה ראוי לפסוק לו, בגין מכאוביו וסבלו, סכום כולל של -.000, 180ש"ח. סכום זה מביא בחשבון גם את העובדה שהנזק התגבש, בחלקו, בעבר, ביום התאונה. ניכויים .23התובע מקבל וזכאי לקבל מן המוסד לביטוח לאומי קיצבאות נכות בגין פגיעתו בעבודה וקיצבה מיוחדת. על פי חוות דעתו של האקטואר שי ספיר, מסתכמים תגמולי המוסד לביטוח לאומי, שהתובע קיבל ושהוא צפוי לקבל, בסכום כולל של -.083,989, 1ש"ח. אף שמקצת מתגמולי המוסד לביטוח לאומי נשתלמו לידי התובע בעבר, לא ראיתי מקום להוסיף על הניכויים את שעור הריבית המתלווה להם, מן הטעם שהתובע עשה שימוש מוגדר באותם תגמולים לצורך הקטנת נזקו. התובע רכש כלי רכב המשמש לו ליצירת הכנסה בסכום שהיוון מתוך תקבולי הביטוח הלאומי ובמחיר הקטנת הנזק, במקרה זה - הריבית המתלווה לאותו סכום, ראוי שישא המזיק. כיוון שכך, לא לווה הניכוי בריבית כאמור. הפיצויים נזקי התובע, כתוצאה מהתאונה מסתכמים בסכומים הבאים: א. הפסדי השתכרות בעבר -.584, 627ש"ח ולאחר תוספת ריבית -.991, 730ש"ח ב. הפסדי השתכרות בעתיד -.097,166, 1ש"ח ג. עזרת הזולת בעבר ובעתיד -.000, 215ש"ח ד. הוצאות רפואיות ואחרות -.000, 60ש"ח ה. ניידות -.229, 53ש"ח ו. נזק שאינו נזק ממון -.000, 180ש"ח ובסך הכל -.910,301, 2ש"ח בצירוף ריבית כמתואר בפסק הדין. מדמי הנזק יש לנכות כשיעור תרומת אשמו של התובע - 20אחוז ובסך הכל מסתכמים הפיצויים בגין הנזקים שהתובע סבל בסכום של -.528,841, 1ש"ח בצירוף ריבית כאמור. מסכום זה יש לנכות את תגמולי המוסד לביטוח לאומי בסכום כולל של 083,989, 1ש"ח. בשל ההפרש, הקטן יחסית, בין סכום הפיצוי לבין סכום הניכוי ערכתי בדיקה של תוספות הריבית המשתלמת בגין הפסדי העבר ומצאתי שגם בהתחשב בהם עולים תקבולי המוסד לביטוח לאומי על הפיצויים. התוצאה היא שדין התביעה להדחות. בנסיבות הענין אינני עושה צו להוצאות.כף הידקטיעת איבר