מימוש עיקול על קופת גמל .1בקשת רשות ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל ברמלה (כב' הרשמת לבנה-בר), שבה דחתה את בקשת המבקשת להורות על עיקול כספי המשיבה 1(להלן: החייבת) המוחזק בידי המשיבה 2(להלן: הקרן). .2הרקע העובדתי א. המבקשת היא הזוכה בתיק הוצל"פ ברמלה 34-01840-95- .0המשיבה 1היא החייבת. סכום החוב עמד בעת הגשת הבקשה על כ-000, 146ש"ח. ב. החייבת עובדת בחברת בזק משנת 1973, ומאז מופרשים עבורה כספים לקרן הפנסיה. ג. בתשובה ל-ו עיקול שהוצא לקרן לפי סעיף 45לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז- 1967(להלן: החוק) הודיעה הקרן כי "חשבון החייבת בקרן הינו חשבון זכויות פנסיה שאינו ניתן לעיקול על פי דין". ד. הרשמת המלומדת הדריכה עצמה לבחון אם יש לחייבת זכות לפנות לקרן כעת, כל עוד היא עובדת, ולבקש לקבל לידיה כספים שהפרישה לקרן מאז החלה לעבוד בשנת .1973לפיכך, בחנה את תקנות הקרן, ומצאה כי אין לחייבת כל זכות בשלב זה לתשלום כלשהו מהקרן. לפי העיקרון שאין הנושה יכול לעקל יותר ממה שיש לחייב, דחתה את הבקשה. הרשמת אף הבחינה בין הקרן לבין תכניות חסכון וקופות גמל בנקאיות: באחרונות, בתנאים מסויימים, יכול החוסך או העמית למשוך את כספו בכל עת, ובראשונה אין הוא יכול לעשות זאת. לאור מסקנותיה אלה, נמנעה הרשמת מלבחון את תקנות מס הכנסה אליהן הופנתה. .3טענות הצדדים: א. פרקליט המבקשת מדגיש כי המבקשת אינה מבקשת לעקל את זכויות הפנסיה של החייבת, אלא את הכספים שחסכה אצל הקרן. הוא טוען, שאין מקום לאבחנה בין עמיתים שכירים (כגון, החייבת) לעמיתים עצמאיים ועמיתים בקופות גמל. לטעמו, גם האחרונים מוגבלים ביכולתם למשוך את הכספים שבקרן או בקופת הגמל, ועדיין יכול נושה לעקל את כספי החייב המוחזקים בקרנות כאלה או בקופות גמל. הוא מוסיף וטוען, כי אין כל הבדל מהותי בין מימוש עיקול באשר לפיקדון בקופת גמל לעצמאים, חשבון חסכון לתקופה ארוכה ופיקדון עו"ש, לבין פיקדון בקופת גמל לקצבה. כל אלה הם פקדונות המבוססים על המשפט הפרטי, ולא יתכן שתניה חוזית תעניק לחוסכים פטור מעיקול. על גבי נדבך זה, מניח הפרקליט את טענתו הבאה, והיא אבחנה בין חסכון להלוואה. לפי מטרותיהן השונות של אלה, הוא מגיע למסקנה, כי בעיסקת חסכון יכול הנושה לממש מיד את הפיקדון, ואילו כאשר מדובר בכספי הלוואה, אין הנושה יכול לעשות כן. ובהמשך לטיעון זה, הוא טוען, כי הפרשות של עובד שכיר הן חסכון, ולפיכך, שניתן לממש את העיקול. הפרקליט המלומד השקיע את עיקר מאמציו בבחינת טיבו של הפיקדון שאצל הקרן, על סמך ההשוואה הנ"ל (לה הוא מתנגד) להלוואות וצורות חסכון אחרות. לשם כך, הוא מבקש ללמוד בעיקר מתוך הגדרות הקופות שבדיני מס הכנסה. מסקנתו היא שמדובר בחסכון וולונטרי, וההסכמה שבין החייבת לקרן אינה יכולה להקים לה חסינות מפני עיקול. ב. עמדת הקרן היא שזכויותיה של החייבת בקרן הן אך ורק זכויות פנסיה שטרם באו לכלל מימוש, ושלפיכך אין מדובר בחשבון צבירה כספי כגון קופת גמל לשכיר או לעצמאי חסכון, קרן השתלמות או חשבון עו"ש. הקרן, לעומת זאת, היא קופת גמל לקיצבה. פרקליט הקרן מפנה לתקנונה, כמו גם לחיקוקים שונים: תקנה 34לתקנות מס הכנסה (כללים לאישור וניהול קופות גמל), תשכ"ד- 1964(להלן: תקנות מס הכנסה); להסכם הקיבוצי החל על החייבת-המפנה בתורו לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963; וכן לפקודת האגודות השיתופיות, שהרי הקרן היא אגודה שיתופית. מכל אלה הוא מבקש להראות, כי החייבת אינה יכולה למשוך כספים מהקרן, אלא רק אם וכאשר יתרחשו אירועים מסוימים, המנויים בתקנונה (גיל פרישה, או חלילה נכות או מוות). .4טיב זכויותיה של החייבת א. סבורני כי הצדדים הרחיקו הרחק מעבר לטיעון שנדרש להכרעה כאן. דרכה של הרשמת המלומדת מקובלת עלי במלואה, על הנמקתה. איני רואה כל צורך להפליג ולבחון את האפשרות לעקל כספי חייב הנמצאים אצל קופות גמל של עצמאים, ושאר אפיקי חסכון שיש בהם מגבלות כאלה ואחרות. אעיר רק, כי לדידי, כלל אין זה מובן מאליו, כפי שמניח פרקליט המבקשת, שניתן לעקל כספי חייב המוחזקים במסגרות החסכון האמורות. ב. ברור ומובן מאליו כי הנושה אינו יכול לעקל את שאינו של החייב: "המסקנה מכל האמור היא, ש... כל עוד חשבונו של לקוח הבנק הוא בחובה, אין ללקוח זכות לקבלת כסף כלשהו מהבנק, וממילא אין עומדת לזכותו כל יתרת סכום כסף, אותה יוכל נושהו של הלקוח לעקל ... הנושה-המעקל אינו אלא 'חליפו', הבא בנעליו של החייב, לקוחו של הבנק ... ואין הוא יכול לעקל אלא את מה שיש לחייב ולא יותר. אם כל מה ש'יש' לחייב הוא יתרת חוב בחשבון שלו בבנק, אין העיקול 'תופס', ואין לצד ג', הבנק, מה להעביר ללשכת ההוצאה לפועל. יוצא, שכשענה הבנק, כפי שענה ללשכת ההוצאה, ונמנע מלהעביר כספים, נהג כדין: על-פי יתרת החשבון שעוקל, במשך כל התקופה הרלוונטית לא עמדו לזכות החברה כל כספים בחשבון, הבנק לא היה חייב לה דבר, ועל-כן, עומד לבנק 'הצדק סביר', במובן סעיף 48לחוק, לאי-העברת כספים על-פי -ו העיקול"- ע"א 323/80 אלתית בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד לז(2) 673, 679-.680 אמנם, במקרה הנזכר דובר ביתרת חובה בחשבון עובר ושב בבנק, דהיינו בכספים במסגרת חוזה הלוואה הדדי שבין הלקוח לבנק, אך העיקרון העולה משם הוא עיקרון כללי, הנכון גם למקרה שכאן: אין הנושה יכול לעקל יותר ממה שיש לחייב. ראו לענין זה גם ע"א 90/1226 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' הסתדרות הרבנים דאמריקה ואח’, פ"ד מט(1) 177, .189 מכאן, שהשאלה שעל הפרק היא, כפי שסברה הרשמת, טיב זכויותיה של החייבת: הקרן טוענת כי אלה הן רק זכויות פנסיה, ואילו המבקשת טוענת כי אלה זכויות חסכון. ג. המבקשת חוזרת וטוענת, כי לא ייתכן שחוזה שכל כולו בא בתחומי המשפט הפרטי יעניק חסינות לכספי החייב. אכן, סעיף 50(א)(1) לחוק מעניק חסינות מפני עיקול על נכסי החייב הנמצאים בידי צד שלישי, כאשר מדובר ב"נכס שאינו ניתן לעיקול לפי כל דין;" [ההדגשה שלי, א.ג.]. אכן, במישור העקרוני, ברור הוא שחוזה וולונטרי שבין שני פרטים אינו יכול להעניק לנכס חסינות שכזאת. הסכמה המצויה כל כולה במישור המשפט הפרטי אינה "דין" לענין זה. פרק ד' לחוק בא להתמודד עם מצבים בהם נמצא נכס של החייב בידי צד שלישי: הוראותיו מאפשרות לתפוס נכסים שהחייב מנסה להרחיק עליו בנסיון להצילם מנושיו, ובה בעת להוסיף וליהנות מהם. אלא שבמקרה זה מתעוררות שתי שאלות: האחת, היא הטענות שבפי הקרן, שישנם חיקוקים שונים האוסרים על עיקול הנכס הנ"ל. השניה, והיא העיקר, אם בכלל מדובר כאן בנכס של החייבת. ד. מקובל עליי טיעונה של הקרן, בדבר טיב הזכויות שיש לחייבת. לשם בחינת טיב הזכויות, יש לפנות אם כן לכור מחצבתן. מקור הזכויות, הוא בתקנון הקרן, ובהוראות הדין החלות עליו. כבר המבוא לתקנון מבהיר כי הביטוח הפנסיוני שנותנת הקרן הוא "פנסית זקנה", "פנסית שאירים" ו"פנסית נכות". סעיפים 15, 34, 51בתקנון מתייחסים, בהתאמה, למצבים אלה. רק בקרותם קמה זכאותו החבר בקרן (או שאיריו) לקבל כספים. מקרה אחר שבו קמה הזכאות לכספים, מוסדרת בפרק ח' לתקנון, והוא כאשר העובד מפסיק את חברותו בקרן, וזאת עקב הפסקת עבודה. סעיף 75(ב) לתקנון קובע במפורש, כי תנאי להחזרת הכספים הוא הפסקת העבודה. ה. התקנון מבהיר גם את טיבה של הקרן בה מדובר כאן. זו קופת גמל לקיצבה. קופה זו שונה מקופות הגמל האחרות שנזכרו בדיון (אף כי אין להסיק מהשוני שיפורט להלן, שבאותן קופות ניתן לעקל כספים). לקופות האחרות מופרשים כספים, והם נצברים שם. בסיס הקרנות שונה מאוד (ראו למשל בג"צ 90/2010 התאחדות חברות לביטוח חיים בע"מ נ' ממשלת ישראל ואח’, פ"ד מה(1) 405, 412; וכן הגדרת "קיצבה", "קופת גמל לקיצבה"; "קופת גמל לתגמולים" שבתקנות מס הכנסה. על העמית מוטלות מגבלות ממגבלות שונות באשר לפדיון הכספי. אך המגבלה ששם והתנאים שבקרן שכאן שונים בתכלית. אין ללמוד מעצם קיומם של מגבלות או תנאים על קיומם של כספים שנצברו. אין קשר הכרחי בין הדברים. וזה השוני העיקרי, בהקשר המתעורר כאן: בקופות הגמל האחרות, נצברים הכספים, ועומדים לרשות העמית בכל עת, אלא, שמשיכת הכספים כפופה למגבלות מסוימות. דהיינו, זכות העמית לקבל את הכספים קיימת, אך אם ירצה לקבל את הכספים בטרם עת, ייפגעו מקצת ההטבות להן היה זכאי אלמלא פעל כך. ועוד. הכספים שיימשכו, בכפוף למגבלות אלה, הם פועל ישיר של הכספים שנצברו. ואילו כאן, הכספים אינם נצברים. הזכות לקבלם עדיין לא התגבשה. הזכות מתגבשת רק בהתקיים המקרים המוגדרים בתקנון. כל עוד לא אירעו, אין העובד יכול ליהנות מהכספים. הגישה לכספים אינה נתונה לשיקול דעתו. יתרה מזאת. גם בהתקיים המקרים האמורים, הכספים שמקבל החבר בקרן אינם פועל יוצא של הכספים שהופרשו, אלא נקבע לפי נוסחה המוכתבת לקרן. ו. העולה מהאמור הוא, כי לפי תקנון הקרן, אין לחייבת כל זכויות בהווה. זכויותיה הן זכויות עתידיות, לפנסיה. על עיקול זכויות אלה יש מגבלות שונות מכח הדין, אך בכך אין צורך לדון, שהרי המבקשת אינה מבקשת לעקל את זכויות הפנסיה. עם זאת, יש להעיר, כי כרגיל, אין מניעה לעקל זכויות עתידיות רק משום שהן עתידיות. בענין אלתית הנ"ל עמד בית המשפט העליון על השוני שבין זכות עתידית לזכות שטרם התגבשה: "על-פי החוק, נכס הניתן לעיקול כולל 'זכות קיימת או עתידה' (כהגדרת 'נכס' בסעיף 1של החוק). עיקול כאמור על 'זכות' החברה לקבלת אשראי היה בו כדי להועיל למערערת, רק אם עמדה לחברה עילה לחייב את הבנק לשלם לה כספים אלה, בין מידית ובין בזמן עתיד כלשהו. אך אין לומר, שזכות כזו עמדה לחברה, אם עצם זכותה לקבלת האשראי טרם נולדה, בהיותה מותנית בשיקול-דעתו של הבנק, אם ליתן לה אשראי אם לאו. אם הזכות לקבלת הכסף טרם נולדה או טרם נתגבשהולפי ההסכם הזכות אינה קיימת-אין זו זכות בת-עיקול. סיכוי לקבלת הכסף אין בו די, כל עוד אין חוזה או עילה אחרת על-פיהם מגיע הסכום, ואפילו תשלומו הוא בעתיד". ובדומה-גם כאן. הזכות לפנסיה היא זכות עתידית, שעיקולה מוגבל בדין, ואינו מתבקש כאן. זכויות בהווה-אין. ז. יובהר, שבחינת התקנון-אין משמעה שחוזה וולונטרי מתחומי המשפט הפרטי יכול לגבור על הוראות הדין בדבר עיקול, שהרי, כפי שהוסבר לעיל, היה הדבר מעניק חסינות לכספי חייב המוחזקים אצל צד שלישי, וזהו דבר שהחוק אינו מתיר. בחינת התקנון באה כדי לבחון את טיב הזכויות, בחינה שבאה כדי לבחון אם כלל יש לדבר כאן על נכס בר עיקול. למעשה, אין התקנון מוסיף בהרבה על תקנות מס הכנסה הנ"ל. התקנות הן שקובעות, בסעיף 34, את התנאים שבהתקיימם מתגבשת זכותו של העמית לקבל את כספי הפנסיה (באחת מסוגיה). לפי תקנות אלה, ניתן לומר כי אי-התגבשותה של הזכות עד להתקיימם של התנאים האמורים אינה משום הסכם שבין הצדדים בלבד, אלא מכח הוראתן המחייבת של תקנות מס ההכנסה. .5סוף דבר, אין ממש בבקשה זו. זכויותיה של החייבת בקרן הן זכויות פנסיה עתידיות אשר טרם התגבשו. אין עומדים בקרן, לרשות החייבת, כספים אשר היא יכולה למשוך כעת, ומשאין לה "נכס", אין לנושה מה שיעקל. פרקליט המבקשת ביקש לחייב את הקרן בהוצאות משום שגרמה לדחיית שני דיונים. בהביאי בחשבון את שנאמר בבקשה זו, ובהביאי בחשבון את תוצאת הבקשה שכאן, אין צו להוצאות בהליכים שלפני. ההוצאות שפסקה הרשמת יישאר בעינם. בכפוף לאמור לעיל, הבקשה נדחית. המזכירות-תעביר עותק פסק-דיני זה לפרקליטי הצדדים, עוה"ד מילמן ומי-טל ותודיעם טלפונית על משלוח פסק-הדין. ניתן בלשכתי היום 18.02.97 בהיעדר הצדדים.קופות גמלעיקול