תביעה נגד סוכנות ביטוח על רשלנות מקצועית

פסק דין .1התובעים הם אלמנתו וילדיו של המנוח שהועסק אצל חברת אינטל אלקטרוניקה בע"מ (הנתבעת 2) במשרת טכנאי אחזקה בין 24.7.89ל- .8.7.91במהלך שנת 1989עשה המנוח (להלן: המנוח) בטוח מנהלים באמצעות הנתבעת 1. נתבעת 1 נבחרה לטפל עבור הנתבעת 2בנושא הביטוחים לעובדיה. .2התובעים טוענים שהנתבעת 1 התרשלה בביצוע תפקידה כסוכנות בטוח, הנתבעת 2 התרשלה בבחירת הנתבעת 1והפרה הסכם עם המנוח וכתוצאה מכך קיבל המנוח ביטוח חיים נמוך ולא סביר. לטענת התובעים הפער בין הביטוח המצוי לבין הביטוח הראוי הוא 000, 80ש"ח והם דורשים סכום זה מהנתבעות. .3ממצאים עובדתיים א. המנוח, היה יליד 1955ו הלך לעולמו ביולי .1991 התובעת ילידת .1954 לבני הזוג נולדו 3ילדים. עובר למותו, היתה לבני הזוג דירת 3 חדרים, משכנתא ע"ס 000, 40 ש"ח וביטוח חיים אחר בחברת המגן ע"ס 000, 20ש"ח. מות המנוח הביא לפדיון המשכנתא עקב ביטוח חיים שם. ב. בתאריך 8.6.89, לפני תחילת עבודתו, קיבל המנוח מכתב המפרט את תנאי העסקתו (ת/6). תנאי העסקתו כללו: משכורת ברוטו - 600, 2ש"ח, פוליסת בטוח "עדיף" לפי נהלי החברה - % 5עובד ו-% 5מעביד, קרן השתלמות - % 5מעביד ו-% 2.5עובד וחופשה 18ימים בשנה. ג. בפני עובדי הנתבעת 2, ובהם המנוח, הוצגו שני מסלולי בטוח מנהלים (ת/7). המסלול הראשון במקרה מוות מחושב עפ"י 40.88משכורות ובסה"כ תגמול של 428, 108ש"ח. המסלול השני מחושב עפ"י 31.36משכורות, ובסה"כ תגמול של 173, 83ש"ח. מתצהירה ומעדותה של גב' מרטה כהן (יועצת בטוח מטעם הנתבעת 1), עולה שמסלולי הבטוח תוכננו לפי מסגרת תקציבית שהנתבעת 2הכתיבה להם. כמו כן, החלוקה הפנימית בין קניית חסכון לבטוח חיים מוכתבת ע"י תקנות מס-הכנסה כאשר אין אפשרות להפריד בין השניים. ד. מעדותה של התובעת ניתן להבין שלא היתה שותפה עם המנוח בבחירת הבטוח וידיעותיה על כך שהבטוח טוב לא נבעו מהבנת הפוליסה ותנאיה, אלא מתחושות כלליות שחב' אינטל מספקת את השירות הטוב ביותר לעובדיה. ה. לגב' מרטה כהן הוקצה חדר בחברת אינטל, בו ישבה פעמיים בשבוע לשם מפגש עם העובדים. כאשר אינטל החליטה להציע תכנית בטוח מנהלים גם לעובדים זוטרים, פנתה למנוח וזה הסביר שאינו מעוניין ברכישת בטוח חיים. שכן כבר עשה בטוח חיים בחב' המגן. לאחר כשבועיים פנתה אליו שוב והסבירה לו את החשיבות של בטוח חיים, במיוחד לאור מעמדו האישי, דהיינו בעל משפחה עם ילדים. המנוח שוכנע לעשות את בטוח החיים אבל בחר במסלול השני. המסלול השני היה הפחות מומלץ מכיוון שמרכיב הריסק בו היה נמוך יותר. ו. מעדותה ותצהירה של גב' בתיה רוזנפלד עולה שחברת אינטל (הנתבעת 2) פנתה באמצע שנות השמונים ליועץ מקצועי בלתי תלוי, על מנת שייעץ לאינטל בקשר לתכנית הגמל שתוצע לעובדיה. המומחה שנבחר היה פרופ' יהודה כהנא, מרצה באוניברסיטת תל-אביב בפקולטה לניהול. בין השנים 1988- 1986ביצע פרופ' כהנא בדיקות שונות בהן בחן את מבנה ההעסקה באינטל והחלופות השונות של הסדרי גמל. המלצותיו אומצו ע"י אינטל ובעקבות זאת הוחלט שסוכנות הביטוח תייצג את אינטל בנושא ייעוץ והרכבת פוליסת בטוח מנהלים לעובדיה. כמו כן מעידה גב' בתיה רוזנפלד שלאחר מותו של טל גלעד הועסקה גב' נירית כהן, ותפקידה היה לערוך סקרי שוק בתחום הבטוח, על מנת לבדוק איזו חברה מציעה את השירות הטוב ביותר. כמו כן, מעדותה עולה שאינטל פיקחה על ההפרשות שנקבעו בתנאי ההעסקה שנתנה לעובדים. .4טענות התובעים א. הפוליסה שהוצאה למנוח היתה גרועה ולא מתאימה ועם מותו נתנה לתלויים רק 31משכורת במקום 150- 200משכורות כפי שצריך היה. ב. הנתבעות לא עשו סקר על מצבו הכלכלי של המנוח ומצבו המשפחתי ואלו התלויים בו, ולכן גם לא ערכו תכנון פיננסי מתאים. ג. לא ניתנו למבוטח הסברים משכנעים לטובתו וטובת בני משפחתו. ד. הנתבעת 2התחייבה במפורש ומכללא בפני המנוח להעמיד לרשותו יעוץ ביטוח מקצועי ולא עשתה כן, ובכך הפרה את התחיבותה. היעוץ שניתן ע"י הנתבעת 1היה רשלני ולא איכפתי. דיון: .5נראה לי כי התביעה בטעות יסודה והיא חסרת בסיס עובדתי ומשפטי. .6א. המנוח לא פנה ביוזמתו לסוכן ביטוח לקבל יעוץ איזו פוליסה לרכוש ע"מ לבטח את עצמו ומשפחתו. היוזמה היתה של המעבידה, נתבעת 2, שביטחה את עובדיה עפ"י נתוני המשכורת וההסדר הכללי שהיה במפעל. לפיכך בהכרח אמור הביטוח להיות במגבלות שנקבעו ועפ"י תנאי השכר וההפרשות שהוקצו לשם כך. אין מדובר בביטוח פרטי בסכומים בלתי מוגבלים. ב. לעוולת הרשלנות שלושה יסודות: .1חובת זהירות. .2הפרת החוזה ע"י מעשה או מחדל. .3ההפרה גרמה לנזק, דהיינו קשר סיבתי. התובעים כושלים כבר בהוכחת היסוד הראשון. לנתבעים לא היתה חובה ליתן למנוח ביטוח חיים כלשהו או ביטוח חיים אחר טוב יותר. המנוח נכנס למקום עבודה חדש והסכים להסדרי העבודה שבו. חלק מהסדרי העבודה היה ביטוח חיים כזה ולא אחר. לא היתה חובה על המעביד או מי מטעמו לייעץ למנוח באופן כללי על ביטוח חיים או ביטוח עתידי לפרנסת משפחתו. לא היתה חובה של הנתבעת 2לתת תנאי ביטוח אחרים ולא היתה חובה על הנתבעת 1לתת עצות ביטוח החורגות מההסדר שנקבע. אם נרצה לדרג את החובות ניתן לומר כי בכל הקשור לביטוח חיים, לנתבעות לא היתה אחריות מושגית כלפי המנוח. .7התובעת גב' גלעד אמרה בעדותה כי גם את הביטוח הפרטי בחברת המגן עשה המנוח לפי יכולתם הכספית (עמ' 2שורה 13) וכאשר החל המנוח לעבוד באינטל ידעה שחלק ממשכורתו יוקצה לביטוח חיים (עמ' 3שורה 17) ובעמ' 5הוסיפה כי גם בעת העבודה באינטל לא יכלו להרשות לעצמם הוצאות גדולות, או חסכונות גדולים. דהיינו, למנוח ולמשפחתו היו מגבלות כלכליות ברורות בבחירת ביטוח החיים. האלמנה הודתה בהגינותה כי לא ידעה פרטים ממשיים על הביטוח. סוכני ביטוח מתפרנסים מפרמיות על ביטוחים. סוכנות הביטוח היתה שמחה להגדיל הביטוח כמה שיותר ולקבל פרמיה גדולה יותר, אך היא נאלצה לבנות תוכנית ביטוח בנתונים הקיימים שהוכתבו לה. .8הגב' מרתה כהן הינה עובדת של הנתבעת 1ונציגתה במשרדי אינטל. מכל העדים היא העדה היחידה המכירה ישירות והיטב את העובדות. היא דיברה עם המנוח על ענייני הביטוח. עדה זו הרשימה בהבנתה, מקצועיותה, הכרותה את העובדות ובכנות תשובותיה. העדה הסבירה כי המסגרת התקציבית נקבעה ע"י אינטל ועפ"י מסגרת זו היו 2אופציות לביטוח חיים: א. מרכיב חסכון נמוך וריסק גבוה. ב. מרכיב חסכון גבוה וריסק נמוך. העדה הציעה הצעות ביטוח למנוח והוא אמר לה שכלל אינו מעונין, ורק לאחר שיחות שיכנוע הסכים לרכוש פוליסה ובלבד שמרכיב הריסק יהיה נמוך ומרכיב החסכון גבוה (סעיפים 8, 9לתצהירה). בעדותה בח"נ בעמ' 10- 12הסבירה כי קיבלה מהמנוח את כל הפרטים האישיים הנחוצים והסבירה לו שוב ושוב את הצורך בביטוח חיים והציגה בפניו את ההצעות הקיימות. עוד העידה כי מסגרת הביטוח שהוצעה ע"י אינטל היתה רגילה ומקובלת בשוק (עמ' 18). אין בפני ראיה ממשית או חוו"ד של מומחה כי במסגרות הכספיות שנקבעו היה ניתן לבנות פוליסת ביטוח שונה בתכלית עם ביטוח של 150חודשי משכורת במקום .31לפיכך גם אין ראיה כי מי מהנתבעים התרשל, ומכאן המסקנה כי אם היתה לנתבעים חובה כלפי המנוח, חובה זו לא הופרה. .9מעדויות התובעת עצמה ועדות מרתה כהן אנו למדים כי למנוח היו סדרי עדיפויות אחרים והביטוח לא עמד בראש מעיניו. אם הדבר היה תלוי רק בו, לא היה עושה ביטוח זה כלל והיה צורך בפעולות שכנוע ע"מ שיואיל ויעשה ביטוח מינימלי. לביטוח הזה היתה הקצבה של המעביד והקצבה של העובד, ובהתאם לכך נגזרה ונתפרה הפוליסה. התובעת לא שכנעה את בעלה המנוח לבטח עצמו אלא הנתבעים עשו כן, ובתוך מסגרות ידועות ומוסכמות. המנוח עשה המינימום הדרוש, אף שיכל לעשות יותר. היו לו סדרי עדיפויות משלו - ועל הכל לכבדם. לו רצה המנוח ביטוח גבוה יותר וטוב יותר היה יכול לעשות כן, אך הוא בחר בדרך אחרת ויש לכבד רצון זה. .10גב' בתיה רוזנפלד שמשה בתפקיד אחראית על תגמול והטבות לעובדי אינטל. בעמ' 20לפרוטוקול היא הסבירה כי אינטל חייבה את עובדיה למינימום ביטוח ולעובד היתה אפשרות לבחור איזה סיכון יכוסה יותר: מוות, נכות או פנסיה. והוסיפה כי עובדים רבים רטנו כי מכריחים אותם לעשות ביטוח ריסק בעוד הם רוצים רק חסכון. (מצב זה משקף נכונה גם את עמדתו של המנוח). ואילו עמדת המפעל היתה כי חרף רצון רוב העובדים להעדיף חסכון על ריסק דרש המפעל שיהיה מינימום של ביטוח. דברים אלה אינם נעשים בכפיה אלא בהסכמה ואין לראות ברצונו של המעביד ליתן לעובד שלו מינימום ביטוח, חובה לעשות ביטוח גדול או שונה מזה שרוצה אותו עובד. פוליסת ביטוח הינה חוזה ביטוח. לעשיית חוזה יש צורך בהסכמת הצדדים והוכח כי הסכמה כזו היתה. הנתבעים אינם חייבים ליתן למנוח יותר מאשר רצה כשהוא במיטב הבנתו ושיכלו. המנוח רצה והסכים לשלם מינימום הכרחי ולא יותר. גישתו אופינית לאנשים צעירים שהמוות נראה להם רחוק ואין הם מודאגים ממנו. התובעים מבקשים להפוך את היוצרות, להטיל אחריות על מי שלא כפה בכוח או במוח על המנוח דבר שלא רצה בו כלל. נראה לי כי די בכל הנאמר עד כה כדי לדחות התביעה, אולם אוסיף עוד כמה דברים קצרים. .11לא מצאתי בהתנהגות הנתבעים או מי מהם בסיס לקיום עוולת הרשלנות. הנתבעת 1פעלה בצורה מקצועית ורגילה במסגרות שהותוו לה נתקבלו נתונים מהמנוח, האיש ידע במה מדובר, היתה לו פוליסה אחרת, הוא קיבל יעוץ ובסה"כ קיבל יותר ממה שבעצמו רצה. .12האם אינטל (נתבעת 2) התרשלה בבחירת הנתבעת 1? נתבעת 2רצתה לתת שירות סוציאלי לעובדיה. היא בנתה מסגרת המאפשרת לעובדיה קבלת ייעוץ ביטוחים חינם ולשם כך הקצתה חדר במשרדיה. טענתה של התובעת כי הנתבעת 2התרשלה בבחירת הנתבעת 1מבוססת על סעיף 15לפקודת הנזיקין: "העושה חוזה עם אדם אחר, שאינו עובדו או שלוחו, על מנת שיעשה למענו מעשה פלוני, לא יהא חב על עוולה שתצמח תוך כדי עשיית אותו מעשה. הוראה זו לא תפעל באחת מאלה: "1) הוא התרשל בבחירת בעל חוזהו". פעולותיה של הנתבעת 2מצביעות לכוון ההפוך. מתוך העדות והתצהיר של גב' בתיה רוזנפלד עולה כי נתבעת 2ערכה בדיקות באמצעות יועצים בלתי תלויים. בשנים הרלוונטיות, 1989, נתבעת 2אימצה את המלצותיו של פרופ' כהנא שערך למענה בדיקות בין השנים 1988-.1986 בנוסף, עולה מתצהירה של גב' בתיה רוזנפלד שהנתבעת 2בחנה הסדרים שהיו מקובלים בחברות הי-טק אחרות. נתבעת 2אף המשיכה מסורת זו של בדיקת השוק לאחר פטירת המנוח, כאשר מינתה את נירית כהן שתערוך השוואות בין חברות הבטוח השונות הקיימות בשוק. הנתבעת 2בחרה בנתבעת 1בצורה מושכלת ולא כלאחר יד ואין בפני ראיה כלשהי כי היה פגם בבחירה או בפעולתה של נתבעת .1 להיפך, העדים מרתה כהן ומר ויזל העובדים אצל נתבעת 1הרשימו בידע המקצועי ובהצגת הענין. .13מסגרת הביטוח נגזרה מסה"כ המשכורת של העובד, הסכום שהופרש הוא סביר, הכל נעשה בידיעה ובהסכמה ועל כן אין לתביעה זו בסיס ויש לדחותה. .14התביעה נדחית. ב"כ התובעים הפליג בסיכומיו הרבה מעבר למה שהותר ונקבע בהחלטה. התובעים ישלמו לכל אחד מיחידי הנתבעים הוצאות משפט ועוד שכ"ט עו"ד בסך 000, 5 ש"ח + מע"מ. סכום זה נושא הצמדה וריבית מיום פסה"ד.רשלנות מקצועיתרשלנות