ציסטה ארכנואידלית במוח

ציסטה ארכנואידלית במוח זוהי תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף כתוצאה מתאונה שארעה באחריות הנתבעת. העובדות בקצרה: התובע, יליד 1954, נפגע בתאונה בתאריך 8/4/94 באולם שמחות של הנתבעת, בו בילה במסיבת כלולות של בת משפחתו. בזמן פירוק החופה נפל אחד ממוטות הברזל אשר תמכו בה על ראשו של התובע שישב בשולחן סמוך. התובע הובהל לבית החולים "וולפסון" שם טופל ושוחרר עם הוראות להמשך טיפול, בדיקות ומנוחה (נספח ת1/ לת11/). בעקבות התאונה היה התובע באי כושר מיום 5/8/94 ועד יום 30/9/94. לאחר שהמשיך לסבול מכאבי ראש, עבר התובע בתאריך 7/8/94 בדיקות נוספות בבית החולים "אסף הרופא" (ת2/ לת11/), ולאחר מכן נבדק פעם נוספת על ידי פרופ' קוט. בתאריך 30/8/94 עבר התובע בדיקת CT מוח, בה נתגלתה ציסטה ארכנואידלית בצידו הימני של המוח. ציסטה זו התגלתה גם בבדיקת MRI שנערכה לתובע בתאריך 22/9/94. לאחר הבדיקות קיבל התובע ייעוץ נוירוכירורגי לפיו לא מומלצת התערבות כירורגית לטיפול בציסטה. הנתבעת אינה חולקת על אחריותה לתאונה, ומכאן שהדיון יתמקד בשאלת גובה הנזק שנגרם לתובע. הנכות הרפואית: התובע נבדק מטעמו על ידי פרופ' עדנה קוט, אשר קבעה בחוות דעתה (ת3/ לת11), כי לתובע נגרמה נכות בשיעור 10% כתוצאה מהתאונה: "... יש להניח שהציסטה היתה קיימת אולם לאחר החבלה הופר איזון עדין בין הציסטה לבין יתר חלקי המוח. הודגם בסי. טי. לחץ קל על האונה הטמפוראלית, דבר המבטא התנהגות של תהליך תופס מקום. ואכן, ציסטה זו גרמה במצבה לאחר התאונה להתקפים אפילפטיים אופייניים לאזור זה של המוח. מדובר איפוא בהחמרה של מצב שהיה קיים מבחינה אנטומית אך לא יצר שום סימן נוירולוגי או מגביל ואילו כיום קיימת הגבלה קבועה. אני ממליצה איפוא על 10% נכות לצמיתות כתוצאה ישירה מן התאונה נוכח התלות שנוצרה בתרופות וכאבי הראש המגבילים. כל אלה לא היו קיימים לפני התאונה. סעיף הנכות הוא לפי 34ב' תקנון המוסד לביטוח לאומי" (ההדגשה שלי - ש.ד.). הנתבעת הגישה מטעמה חוות דעת נגדית של פרופ' אלדד מלמד, אשר קבע, כי לתובע לא נגרמה נכות כתוצאה מהתאונה (נ5/): "... כאמור, לא נראה לי שהמדובר בהתקפים אפילפטיים (ראה לעיל) ויתכן שמקור הריח הרע הינו דווקא בדלקת באזור הסינוס המקסילרי. כך או כך, איני מתרשם שהפרעות הריח האפיזודיות, יהא מקורן אשר יהיה, גורמות להפרעה תפקודית כלשהיא. בדיקתו הנוירולוגית על ידי היתה תקינה לחלוטין ולא מצאתי בה כל עדות לנזק אורגני שרידי במערכת העצבים. לאור האמור לעיל, אין אני מוצא כל נכות בעקבות חבלת הראש הקלה הנידונה מיום 4/8/94" (ההדגשות שלי - ש.ד.). במילים אחרות, פרופ' קוט סבורה, כי התאונה פגעה בציסטה (הממוקמת באונקוס שהוא קצה האונה הטמפורלית במוח) אשר גרמה להתקפים אפילפטיים, שמצאו ביטויים בהתקפי ריחות רעים, בעוד שפרופ' מלמד סבור, כי התאונה לא השפיעה על הציסטה וההתקפים מהם סובל התובע אינם התקפים אפילפטיים. לאחר שבחנתי את חוות הדעת ועדויות המומחים, מצאתי לנכון להעדיף את חוות דעתו של פרופ' מלמד, לפיה לא נגרמה לתובע נכות כלשהי כתוצאה מהתאונה, וכי תלונותיו של התובע הן סובייקטיביות ואינן נתמכות בממצאים אובייקטיביים. פרופ' מלמד פירט בחווה"ד מהם המאפיינים העיקריים של התקף אפילפטי, וציין, כי ממצאי הבדיקות שעבר התובע אינם מצביעים על כך שהתובע סובל מהתקפים אפילפטיים כלשהם: "עדיין קשה לי לקבל שהתקפי הריח הרע הינם אכן אפילפטיים. התקפים אונצינטיביים (uncinate fits) הינם קצרים ביותר, הבזקיים ונמשכים שניות ולא 20-30 דקות!!! כמתואר על ידי התובע. יתרה מזו, אבחנתם היתה בקונטקסט של אלמנטים נוספים האופיניים להתקפים אפילפטיים אשר מקורם פוקלי (מוקדי) באונה הטמפורלית כגון ניתוקים (absences) ואוטומטיזם או מבטא התפשטות הסערה האפילפטית החשמלית על פני כל המוח בצורת התקף גדול, grand mal. כל אלה אינם קיימים אצל התובע. יתרה מזו, רישום ה-EEG היה תקין ולא הצביע על קיום מוקד אפילפטוגני באונה הרקתית או בכל אתר מוחי אחר" (ההדגשה שלי - ש.ד.). כך גם ציין בעדותו (עמ' 24 לפרוטוקול, שורות 21-24): "ש.: האם יש קשר בין הציסטה שהיא בצד ימין לחבלה מצד ימין ולכאבי הראש מצד ימין שעליהם מתלונן הנבדק או שזה הכל צירוף מקרים? ת.: אין כל קשר. צירוף מקרים אקראי וחסר חשיבות" (ההדגשה שלי - ש.ד.). המומחה התייחס לקביעתה של פרופ' קוט, לפיה התאונה השפיעה על הציסטה שהיתה קיימת אצל התובע והיא המקור להתקפים האפילפטיים שלדעתה סובל מהם התובע וציין, כי בציסטה לא ארע כל שינוי (עמ' 25-26): "ש.: פרופ' קוט אמרה שהציסטה היתה שם. החבלה בראש גרמה לאיזושהי תזוזה, לאיזשהו שינוי שכתוצאה ממנו החלו התופעות המעין אפילפטיות. ת.: אם היה לי ספק הייתי כותב כך. הציסטה לא זזה, לא קרה בה דימום, אין עדות לפגיעה ברקמה של המוח אשר נמצאת בסביבת הציסטה או בכל אזור אחר במוח. לכן אני חייב לומר, שאני רואה את הציסטה הזאת כממצא אקראי וחסר משמעות קלינית אשר איננו דורש שום טיפול, לבטח לא טיפול נוירו כירורגי. ש.: אז ממה תופעות הריח? ת.: קודם אגיד ממה זה לא. זו לא אפילפסיה. הטענה היתה שמדובר בהתקפים אפילפטים. המילה "מעין" לא אומרת לי דבר. או שיש אפילפסיה או שאין" (ההדגשות שלי - ש.ד.). פרופ' מלמד ציין, כי התקפים אפילפטיים הם התקפים קצרים בני מספר שניות והעובדה, כי התקפיו של התובע נמשכים כ20-30- דקות שוללת את האבחנה, כי מדובר בהתקפים אפילפטיים (עמ' 26, שורות 9-16). פרופ' קוט אינה חולקת על הקביעה, כי התקפים אפילפטיים נמשכים מספר שניות בלבד, אולם טוענת, כי לאחר זמן מה יורדת עוצמת הריח (עמ' 5, שורות 11-18): "ש.: פרופ' מלמד מציין שההתקפים מסוג זה של אונסינייטפיץ הם קצרים ביותר. הוא כינה את זה הבזקים של שניות ולא במשך זמן שנמדד בדקות. מה תגובתך? ת.: אני יכולה להגיד שיש בזה. ישנם חולים שזה לשניות, אבל יש חולים שאומרים שזה נמשך יותר זמן, זה יותר חריף בהתחלה ונמשך קצת יותר זמן. כך זה אצלו לפחות. ש.: את היותר זמן הגדרת כאפטר אפקט? ת.: עוצמת הריח אינה נשארת כל הזמן אותה עוצמה" (ההדגשה שלי - ש.ד.). סבורני, כי אבחנתה של פרופ' קוט אינה מדוייקת. התובע לא טען במסגרת תלונותיו, כי בהתקפיו עוצמת הריח הולכת ופוחתת, ועל כן קביעתה אינה נסמכת על תלונות התובע בפועל. יתרה מכך, הן פרופ' קוט והן פרופ' מלמד גורסים, כי ההתקפים האפילפטיים נמשכים זמן קצר בלבד, והעובדה, כי התקפיו של התובע נמשכים למעלה מ20- דקות מובילה בהחלט למסקנה, כי מדובר בבעיה אחרת ולא בהתקף אפילפטי מכל סוג שהוא. כך גם באשר לעובדה, כי ההתקפים אפילפטיים נפסקים בד"כ באופן חד לאחר לקיחת טגרטול (תרופה כנגד התקפים אפילפטיים), ולא כפי שטוען התובע, כי ההתקפים נפסקו בהדרגה (עמ' 29, שורות 15-23). בנוסף הדגיש פרופ' מלמד, כי לא תיתכן אפשרות של רצף התקפים קצרים אשר בסך הכל ימשכו כ20-30- דקות, כפי שמתלונן התובע (עמ' 34, שורות 13-16): "ש.: בקשר להתקפים, האם אתה שולל אפשרות שיהיו מספר התקפים אחד אחרי השני? ת.: ללא הפסקה ביניהם, לא. התשובה היא לא ולא יתכן שכל ההתקפים יהיו התקף אחד ממושך אפילפטי של חוש הריח בלבד" (ההדגשה שלי - ש.ד.). כמו כן לדעתו, העובדה, כי התלונות על התקפי הריח החלו לאחר התאונה הינה מקרית ואינה קשורה לממצאים שעלו בבדיקות (עמ' 28, שורות 20-27), שכן הציסטה שהתגלתה הינה מוקדמת לתאונה ולאור העובדה שלא חל בה שינוי היא אינה רלוונטית להתקפי הריח מהם סובל התובע (עמ' 31, שורות 4-6): "ש.: בהנחה שיש התקפי תחושה של ריח ולאור קיומה של הציסטה, האם אפשר לומר שזה סביר שמשהו קרה עם הציסטה, השתנה? ת.: לא. כך אמרתי מקודם". לאור הסימפטומים המאפיינים התקפים אפילפטיים, שלל פרופ' מלמד את האפשרות, כי התובע סובל מהתקפי "הולצינט פיט" (התקפים אפילפטיים המתבטאים בהבזקי ריח), ותמך את קביעתו בממצאים התקינים שנמצאו בבדיקת ה-EEG (עמ' 31, שורות 15-19, 22-23 וכן עמ' 34, שורות 18-19)). כך גם באשר לבדיקת ה-.T.C (ת12/)בה קבע הרנטגנאי, כי אין כל ממצא המאשר את אבחנתה של פרופ' קוט (עמ' 7, שורה 26). יצויין, כי העובדה שהתרופה אותה נוטל התובע הינה תרופה אנטי אפילפטית אינה מאשרת בהכרח, כי מדובר בהתקפים אפילפטיים, ומקובלת עלי טענתו של פרופ' מלמד, כי השפעת התרופה עשוייה להיות מקרית (עמ' 29, שורה 14). לאור האמור לעיל, ניתן לסכם ולומר, כי בבדיקות שנערכו לתובע נתגלתה באופן מקרי ציסטה שאין חולק, כי היתה קיימת עובר לתאונה, ואף הומלץ לא לטפל בה. כמו כן, הוכח, כי מאפייני ההתקפים מהם סובל התובע שונים ממאפייני התקפים אפילפטיים אחרים, לרבות התקפי "הולצינט פיט", והשתכנעתי, כי אין בממצאי הבדיקות כדי להצביע על הקשר שבין הציסטה לבין סממני התקפים כאלה. אשר על כן, אני סבורה, כי לא הוכח, שהתקפי הריח נגרמו כתוצאה מהתאונה, או כי מדובר בהתקפים אפילפטיים, וכפועל יוצא הרי שלא נגרמה לתובע נכות בגינה. מעבר לדרוש אציין, כי מאחר התובע נוטל טגרטול באופן קבוע התקפי הריח נעלמו, מה גם שהתקפי הריח כפי שסובל מהם התובע אינם מהווים להשקפתי נימוק לקביעת נכות תפקודית כלשהי, ולראיה, גם שיעור הנכות שקבעה פרופ' קוט מתייחס לחשש עתידי באשר לציסטה עצמה ולא להתקפי הריח. לאחר שקבעתי, כי לתובע לא נותרה נכות בגין התאונה, אעבור לדון בשאלת גובה הנזק. הפסד השתכרות לעבר: כאמור בראשית הדברים, שהה התובע לאחר התאונה באי כושר לתקופה בת 55 ימים (ת4/). על מנת לחשב את הפסד ההשתכרות שנגרם לו בתקופה זו יש לברר תחילה מה היה שכרו עובר לתאונה. התובע עבד כמתדלק בתחנת דלק בנחלת יהודה ולטענתו השתכר כ3,200- ש"ח נטו לחודש ובנוסף נהג לקבל כל חודש טיפים בסכום של כ1,600- ש"ח. תלושי השכר שצירף התובע מתייחסים לחודשים שלאחר התאונה ולא לחודשים שקדמו לה כנדרש, ולא ניתן ליישב את הסתירה בין השכר שנטען בסעיף 10 לכתב התביעה (2,200 ש"ח לחודש) לבין הטענה המופיעה בסיכומיו, לפיה השתכר עובר לתאונה 3,200 ש"ח לחודש (סעיף 27 לסיכומים). באשר לטענה, כי מעבר לשכר שקיבל ממעבידו בתחנת הדלק נהג לקבל בנוסף כ1,600- ש"ח לחודש בטיפים, אציין, כי לא נתמכה בראיות למעט עדותו של התובע. ברי, כי מיטיב היה התובע לעשות אילו טרח לזמן את אחד מעובדי התחנה להעיד על מנת לתמוך בטענתו. אולם יחד עם זאת, בהחלט מתקבל על הדעת, כי התובע, אשר במהלך עבודתו שירת לקוחות בתחנה, נהג לקבל תשר מחלקם, אך להשקפתי הסכום הנטען על ידו מוגזם. אשר על כן, החלטתי לערוך אומדן על מנת לקבוע מהו גובה הסכום שהיה מתווסף לשכרו של התובע בגין התשרים שקיבל, וסבורני, כי ניתן להעריך שקיבל תוספת של כ20%- משכרו (600 ש"ח, כפי שיפורט להלן). בהעדר תלושי שכר מהתקופה שעובר לתאונה אחשב את שכרו על פי ממוצע השכר העולה מהתלושים שהגיש התובע ביחס לשלושת החודשים שלאחריה: ממוצע תלושי השכר ת5/ (1) - (3) לת11/ ברוטו הוא - 3,753 ש"ח. אשר על כן יש לפצות את התובע עבור 55 ימי עבודה על פי שכר של 3,753 ש"ח לחודש + 600 ש"ח לחודש בגין התשר. ברצוני לציין, כי הטענה, לפיה לאחר התאונה נאלץ התובע לעבוד כחודשיים במשרד התחנה ולא כמתדלק, לא הוכחה ולא ניתן ללמוד על אמיתותה מתלושי השכר שצירף התובע לתצהירו. יתרה מכך, לאחר שעיינתי בחומר הראיות, הגעתי למסקנה, כי למעט הפסדי ההשתכרות שנגרמו לתובע בתקופת אי הכושר, לא נגרמו לו הפסדים נוספים לאחר שפוטר מעבודתו בתחנה. התובע טען, כי פיטוריו נבעו כתוצאה מהתאונה מאחר וסבל מעייפות ועצבנות. מיותר לציין, כי טענה זו אינה נתמכת בראיות, לרבות איזכור התלונות הללו במסמכים הרפואיים שהוצגו. יתרה מכך, התובע העיד, כי תחנת הדלק נסגרה כתוצאה מפירוק השותפות בה ועובדיה פוטרו (עמ' 17, שורות 8-12): "ש.: למה עזבת את העבודה בתחנת הדלק? ת.: לא הייתי מרגיש כל כך טוב, וגם החברה התפרקה אז חילקו חצי, כבר עזבו את התחנה. היו להם 2 תחנות והם התפרקו. ש.: חוץ ממך עזבו בינואר 96' עוד? ת.: עזבו עובד אחד או שניים". אשר על כן אין לקבל את הטענה, כי יש לפצות את התובע עבור החודשיים שבין פיטוריו מעבודתו בתחנת הדלק ועד לתחילת עבודתו כנהג משאית. לסיכום נקודה זו: התובע זכאי לפיצוי בגין תקופת אי הכושר בה היה נתון (כפי שפורט לעיל) ויש לדחות את טענותיו באשר להפסדי השתכרות נוספים, לרבות הקטנת היקף העבודה ופיטורין בגין עייפות ועצבנות, מאחר ולא נתמכו בראיות ולא הוכחו כדבעי. הפסד השתכרות בעתיד: לאור אימוצה של חוות דעתו של פרופ' מלמד והקביעה, כי לתובע לא נגרמה נכות כלשהי כתוצאה מהתאונה, אין לפסוק לתובע פיצוי בגין הפסדי השתכרות בעתיד. יצויין בנוסף, כי על פי תלושי השכר שצירף התובע (ת5/ (6) - (16) לת11/) מעבודתו כנהג משאית ניתן ללמוד, כי שכרו עלה לכ4,500- ש"ח בממוצע, ועל כן נראה, כי לא נגרמו לו הפסדי השתכרות כלשהם כתוצאה מהתאונה ומשינוי מקום עבודתו. כמו כן, פרופ' קוט קבעה, כי אין כל מניעה שהתובע ינהג במשאית מאחר והתקפי הריח אינם מהווים הגבלה תפקודית (עמ' 12, שורות 6-7 וכן שורות 13-16). ראה גם עדותו של התובע, לפיה כאשר הוא נוטל טגרטול הוא אינו סובל מההתקפים (עמ' 18, שורות 16-17). אשר על כן אינני פוסקת פיצוי בגין ראש נזק זה. הוצאות רפואיות ונסיעות: התובע לא הציג קבלות או ראיות אחרות המפרטות מה היו הוצאותיו בגין הטיפולים הרפואיים הנטענים על ידו, קניית התרופות והנסיעות הנטענות. כמו כן לא הוכח, כי התרופה אותה נוטל התובע (הגם שקרוב לוודאי שאינה קשורה לפגיעה כתוצאה מהתאונה) איננה נכללת בסל הבריאות ומכוסה על ידי קופת החולים. יחד עם זאת התובע נאלץ לעבור בדיקות שונות ולבקר אצל מספר רופאים, ולפיכף אני פוסקת לו פיצוי גלובלי בגין ראש נזק זה בסך 1,000 ש"ח. עזרת צד ג': אין חולק, כי התובע לא העסיק עזרת צד ג' בשכר לאחר התאונה. לטענת התובע, רעייתו ואמו סייעו לו במשך כל תקופת אי הכושר בה היה נתון בשל העובדה שסבל מסחרחורות וכאבי ראש. התובע לא צירף את תלושי השכר של רעייתו ו/או אמו על מנת שניתן יהיה ללמוד על ההפסד שנגרם להם כתוצאה מהעזרה הנטענת, וכבר נפסק בעבר, כי אין לפצות בני משפחה עבור עזרה רגילה שהעניקו לנפגע במסגרת הטיפול בו לאחר התאונה. למרות האמור לעיל, סבורני, כי על אף שפגיעתו של התובע אינה חמורה, נזקק התובע לעזרה חיצונית במשך תקופת אי הכושר ועל כן אני פוסקת לו פיצוי גלובלי בסך 1,500 ש"ח. כאב וסבל: לאור הנסיבות שהוכחו באשר לפגיעה ותקופת אי הכושר, אני פוסקת לתובע במסגרת ראש נזק זה פיצוי בסך 35,000 ש"ח. לסיכום, הנתבעת תשלם לתובע: בגין הפסד השתכרות לעבר - 8,706 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התאונה ועד למועד התשלום בפועל. בגין הוצאות רפואיות ונסיעות - 1,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התאונה ועד למועד התשלום בפועל. בגין עזרת צד ג' - 1,500 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התאונה ועד למועד התשלום בפועל. בגין כאב וסבל - 35,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל. כן תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט, לרבות ההוצאות הנזכרות בת6/ - ת9/ לת11/, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום ההוצאה ועד למועד התשלום בפועל. בנוסף תשלם הנתבעת לתובע שכ"ט עו"ד בשיעור 15% מהסכום שנפסק + מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל. פגיעת ראש / מוח