1. התובעת ילידת 1974 נפגעה בשתי תאונות דרכים. האחת ביום 19/4/94 והשניה ביום 22.11.1994. התובעת פוצתה בגין נזקיה מהתאונה הראשונה. אין מחלוקת בדבר החבות לפצותה על נזקיה בגין התאונה השניה בהתאם להוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה 1975 (להלן: "הפלת"ד), ושהמדובר בתאונת עבודה שהוכרה וטופלה על ידי הביטוח הלאומי. 2. התובעת טוענת שכתוצאה מהתאונה היא: א. נזקקת לטיפולים רפואיים. ב. סובלת מכאבים בצוואר המוקרנים לכתף ימין. ג. סובלת מחולשה בידיים. הנכות הרפואית 3. ד"ר מיכאל ליבני מונה כמומחה רפואי בתחום האורטופדיה (להלן: המומחה) שקבע לתובעת 10% נכות לפי תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז 1956. בסיכום חוות דעתו אומר המומחה : "...נחבלה בצוואר במנגנון של 'צליפת שוט'. קיבלה טיפול פיזיוטרפי ממושך. עדיין נשארה הגבלה קלה בחלק מתנועות עמוד השדרה הצווארי וב-CT עדות לפריצת דיסק בגובה C5-C6. לפי העולה מהתיעוד שעמד בפני, היתה לה גם תאונה קודמת ב- 19.4.1994 גם היא במנגנון של צליפת שוט. אין אפשרות לאמוד איזה משתי התאונות גרמה לנזק הנוכחי ולכן סביר להניח שהתוצאה נובעת מצירוף של שתי הפגיעות באופן שווה. לפיכך יש לפסוק לה,לדעתי, אחוזי נכות כדלקמן: מה- 22.11.94 עד ל- 13.12.94 100%. מה- 14.12.94 עד ל- 31.1.95 50% לאחר מכן נותרה נכות בשיעור של 10% לצמיתות לפי סעיף 37(5)(א)..." 4. הצדדים חלוקים ביניהם בנוגע לאחוזי הנכות שיש לקבוע לתובעת בגין התאונה השניה. לטענת התובעת אחוזי הנכות שנקבעו ע"י המומחה הרפואי מקורם בתאונה השניה. הנתבעת מאידך טוענת כי יש לחלק את אחוזי הנכות בצורה שווה בין שתי התאונות ולפיכך יש לפסוק לתובעת 5% נכות רפואית בלבד בגין התאונה השניה. 5. התובעת העידה כי כארבעה חודשים לאחר התאונה הראשונה שבה לאיתנה וכי לא סבלה יותר מכאבים כתוצאה מתאונה זו. (תצהיר עדות ראשית סעיף 5) . 6. המומחה השיב לשאלות הבהרה וזומן לחקירה נגדית על האמור בחוות דעתו. בחקירה נגדית חזר המומחה על האמור בחוות דעתו ואמר כי : "אין דרך לעמוד (צ"ל לאמוד י.ב) מה מידת התרומה של כל אחת הפגיעות, ולכן אין לעמוד (צ"ל לאמוד י.ב) איזה מהתאונות גרמה את החבלה. (פרו' 23/4/98 עמ' 11 שורה 5). 7. בהתחשב בכך שלא ניתן לאמוד את מידת הנזק שנגרמה ע"י כל אחת מהתאונות וכיוון שלא בכל מקרה ניתן לדעת בוודאות את חלקה של כל תאונה בנכות, זאת כאשר הנכות נקבעת לאחר התאונה השניה ומשקפת מטבע את מצב הדברים עובר לבדיקה. 8. בענייננו המומחה נחקר ולמעשה אישר בחקירתו כי ייתכן שהתאונה השניה היא זאת שגרמה לנזק גדול יותר מאשר התאונה הראשונה זאת ניתן ללמוד מתשובתו של המומחה בעמ' 10 שורה 5 ואילך "... העובדה היא שדיסק גולה אחרי תאונה שניה וסי.טי בוצע לאחר תאונה שניה, ואני שולח אדם לסי.טי כשיש ממצא חריף, ולא שלחו אותה לסי.טי בתאונה הראשונה כי החבלה היתה מינורית" (ההדגשה שלי י.ב.). בנסיבות אלה אני קובע כי הנכות הקבועה שנגרמה לתובעת היא 7.5% ולא 5% כפי שקבע המומחה בחוות דעתו המקורית. הנזק 9. פרטי הנזק הנתבעים כוללים: נזק שאינו נזק ממון, הפסד כושר השתכרות בעבר ובעתיד, אובדן חלקי של פנסיה לעתיד, עזרה במשק הבית בעתיד, הוצאות רפואיות בעבר. 10. נזק לא ממוני א. התובעת לא אושפזה בבית חולים לאחר התאונה. ב. בגין 7.5% נכות רפואית צמיתה אני פוסק לתובעת 10,057 ש"ח. ג. הסכום הנ"ל ישולם בצירוף ריבית והצמדה מיום פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל. הנכות התיפקודית 11. התובעת, עובדת כפקידה במשרד החינוך העידה בתצהיר עדות ראשית כי: א. קשה לה להרים דברים כבדים. ב. אינה מסוגלת לשבת ישיבה ממושכת. ג. אינה יכולה להדפיס לאורך זמן. ד. אינה יכולה להרים דבר מהרצפה. 12. בבדיקה שנערכה ביום 20.1.97 קבע המומחה הרפואי כדלקמן : "טווח התנועה מוגבל בצורה קלה בהפניות לצדדים וביישור...טווח התנועה מלא, בכיפוף מגיעה עם האצבעות עד לנעליים (ההדגשה שלי י.ב.)." 13. עיסוקה של התובעת כפקידה, אינה כרוכה בדרך כלל במאמץ פיזי. בנוסף לכך, לאחר שבחנתי את אופי פציעתה של התובעת ולאור אחוזי הנכות הנמוכים יחסית אשר נקבעו לה לא השתכנעתי כי הפגיעות מהן סובלת התובעת לאחר התאונה יהוו מכשול עבורה בעבודתה היום יומית כפקידה, באופן המצדיק קביעת נכות תפקודית גבוהה יותר מזו הרפואית. 14. לאור האמור לעיל אני קובע כי הנכות הרפואית משקפת גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד של התובעת. לפיכך אני קובע לתובעת שיעור נכות תפקודית של 10%. הפסד כושר השתכרות 15. בעקבות התאונה נעדרה התובעת מעבודתה למשך 5 ימים ובגין היעדרות זו פוצתה ע"י המוסד לביטוח לאומי. עתיד 16. התובעת חזרה לאחר התאונה לעבוד כפקידה במשרד החינוך בתנאי שכר דומים ולפיכך אין היא זכאית לפיצוי בגין אובדן השתכרות לעתיד. עם זאת סביר מאוד שכתוצאה מהתאונה סובלת התובעת ממגבלות תפקודיות קלות המקשות עליה במהלך עבודתה היום יומי. 17. וראה לענין זה את קציר בספרו 'פיצויים בשל נזקי גוף' מהדורת 1997 בעמ' 392 : "נכויות בשיעור נמוך של 5% או אפילו עד 10%, מטבען שאינן עלולות להשפיע על כושר התפקוד בנוגע להשתכרות, אצל אדם מן היישוב. במקרים כאלה הנטיה היא שלא לפסוק את הפיצוי לפי אחוזי הנכות אלא מקום שבית המשפט משתכנע שאפשר שהנכות תהיה בעלת משמעות תפקודית הוא עשוי לפסוק סכום גלובלי בפריט נזק זה." 18. ראה בנוסף ע"א 663/88 שיריזיאן נ' לבידי אשקלון פ"ד מז(3) ע"מ 233 ליד האות ג': "...אך בכל זאת נראה שאם נקבע למערער בתחום האורטופדי, נכות צמיתה של קרוב ל 10%, ואם נאמר ע"י המומחה שקיימת אצל המערער הגבלה מסוימת בפעילות , אף אם אין המדובר בהגבלה ניכרת, ואם מצוין בנוסף על כך שהמערער עלול לסבול גם מאי נוחות ואף מכאבים, הרי מן הדין היה להעניק למערער סכום גלובאלי מסוים כפיצוי בראש הפרק של סיכון להפסד השתכרות בעתיד, בנוסף לפיצוי עבור כאב וסבל.". ראה בנוסף ע"א 106/91 שמשון גולן נ' אררט חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם). 19. לאור האמור לעיל מצאתי לנכון לפסוק לתובעת תחת ראש נזק זה סכום גלובאלי של 20,000 ש"ח. סכום זה ישולם בצירוף ריבית והצמדה מיום הגשת תביעה זו ועד התשלום המלא בפועל. הוצאות רפואיות בעבר 20. על סמך קבלות שהוצגו בפניי אני פוסק לתובעת 100ש"ח בגין הוצאות רפואיות בעבר. 21. סכום זה ישולם בתוספת ריבית והצמדה כחוק מיום התשלום ועד התשלום המלא בפועל. הפסד פנסיה חלקי. 22. אין חולק על כך שאדם אשר מועסק במקום מסויים וזכויותיו הסוציאליות מוסדרות כראוי יהיה זכאי לפיצויים במקרה וזכויות אלו יפגעו. עם זאת, במקרה שלפני לא הוצגה אף ראיה המראה את זכות התובעת לפנסיה. הכיצד יכול ביהמ"ש להסיק כי התובעת אכן זכאית להטבה סוציאלית זו כאשר לא הוצגו בפניו ראיות המראות ולו לכאורה את זכאותה לכך. 23. בע"א 531/91 חנה חיון נ' הסנה חברנ ישראלית לביטוח בע"מ, תקדין עליון, כרך 97(1), בע"מ 107 אמר הנשיא ברק : "...כפי שמציינת הסנה בצדק, לא הובאו כל ראיות כי המנוח הפריש כספים לטובת פנסיה, או הוכחות אחרות כי המנוח היה זכאי לפנסיה. במקרה זה אין לקבל את הטענה שהמנוח היה זכאי לפנסיה או לזכויות סוציאליות אחרות". 24. לאור האמור לעיל איני פוסק לתובעת פיצויים תחת ראש נזק זה. עזרה במשק בית בעתיד 25. לטענת התובעת: א. מאז התאונה נתקלת בקשיים רבים בנקיון הבית. ב. מפאת מצבה הכספי אינה יכולה לשכור באופן קבוע שרותי נקיון מקצועיים. ג. בעלה עובד שעות רבות ולפיכך אינו יכול לשמש לה כעזר בעבודות הבית השונות. 26. לטענת הנתבעת: א. הפגיעות מהן סובלת התובעת כתוצאה מהתאונה הינן מועטות ביותר. ב. מחוות דעת המומחה הרפואי עולה כי התובעת אינה זקוקה לעזרה נוספת בבית. 27. בנסיבות הענין מצאתי לנכון לפסוק לתובעת סכום גלובלי בגין עזרה במשק הבית לעתיד סך של 5000 ש"ח, זאת משום שבמצבים מעין אלו ישנן לרוב הוצאות מסוימות הכרוכות בעזרה לנפגע במשק הבית. 28. החזר הוצאות משפט שכ"ט המומחה הרפואי: הנני מחייב את הנתבעת להחזיר לתובעת את הסכומים אותם שילמה למומחה הרפואי כשכר טרחה בתיק זה. סיכום 29. לסיכום, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים : א. כאב וסבל =13,416 ש"ח. ב. הפסד שכר בעתיד =20,000 ש"ח. ג. הוצאות רפואיות בעבר =100 ש"ח. ד. עזרה במשק בית לעתיד =5000 ש"ח. ה. שכ"ט מומחה רפואי =2800 ש"ח. הסכומים הנזכרים בסעיפים א', ב' ו-ד' ישולמו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל. הסכומים הנזכרים בסעיפים ג' ו- ה' בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום ששולמו ועד לתשלום המלא בפועל. 30. כן ישלם הנתבע לתובע שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% בתוספת מע"מ מסכום הסכומים הנ"ל ביום התשלום, והוצאות משפט. ניתן היום ה' בניסן תשנ"ט, 22 במרץ 1999 בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא העתק לב"כ הצדדים. זכות ערעור תוך 45 יום לביה"מ המחוזי. מותר לפרסום מיום 09/03/1999 יחזקאל ברקלי, שופט נכותתאונת דרכיםצליפת שוט (תאונת דרכים)אחוזי נכות