כללי לפניי תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975, [להלן:"חוק הפיצויים"] בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונת דרכים, שארעה ביום 8.11.2006 בעיר אשדוד. התובע, יליד 3.3.1953, נפגע בתאונת דרכים בעת שחצה את הכביש כהולך רגל ונפגע מרכב בו נהג הנתבע 1, ונגרמו לו חבלות בחלקי גוף שונים. הנתבעת 2 [להלן:"הנתבעת"], אינה כופרת בחבותה על פי חוק הפיצויים והמחלוקת בין הצדדים היא לעניין גובה הנזק, אשר נגרם לתובע בעקבות התאונה. מיד לאחר התאונה, פונה התובע באמבולנס לחדר מיון בבית החולים ברזילי באשקלון, ונמצא, שהוא סבל מכאבים ושברים בחלקי גוף שונים. ממצאי הבדיקה העלו, כי לתובע היה שבר של טיביה עם תזוזה, שבר של PATELLA ללא תזוזה ברגל שמאל. כן התלונן התובע על פגיעה בראש, בצוואר ובחזה. התובע אושפז למשך 16 יום, ובמהלך תקופה זו בוצעו לו 4 ניתוחים. בתום תקופת האישפוז האמורה, ולאור פגיעתו הקשה של התובע, הוא אושפז למשך 56 ימים נוספים במרכז הרפואי השיקומי "רעות" בתל אביב. התובע היה מאושפז סך הכל במשך 75 יום (כולל שלושה ימי אזפוז בהמשך). במהלך תקופת האישפוז ולאחריה, הומלצו לתובע המלצות רפואיות שונות, ביניהן מספר סדרות של טיפולי פיזיותרפיה, נטילת תרופות ושימוש באביזרים שונים. מן המסמכים שבפניי עולה, כי גם לאחר שחרורו של התובע מבתי החולים הוא המשיך לסבול מכאבים באיברים הפגועים, והוא המשיך במעקב רפואי אצל רופאים אורטופדיים. בשלב מסויים, הומלץ לתובע על ביצוע ניתוח להוצאת הקיבועים ועל כן אושפז התובע למשך 3 ימים נוספים במהלכם עבר את הניתוח האמור. נכותו הרפואית של התובע בית המשפט מינה את ד"ר תבור חובב, מומחה רפואי בתחום האורטופדיה, אשר בדק את התובע וקבע לו נכויות צמיתות כדלקמן: א. 10% לפי תקנה 47(2)(א) לפי תקנות המל"ל בגין חיבור גרוע של עצם השוק. ב. 5% לפי תקנה 35(1)(ב) בגין שבר בפיקת ברך שמאל, בשל השפעת על כושר הפעולה הכללית. ג. 5% לפי תקנה 37(8)(א) בגין שבר בחוליה בעמוד שדרה, אשר התאחה. סך הכל נכותו הרפואית המשוקללת של התובע, היא בשיעור 19%. בחוות דעתו מיום 4.1.09, כותב ד"ר תבור, כי אצל התובע אובחנה פגיעה בקרקפת, פגיעה וסקלרית וכן שברים ברגל שמאל, בפיקה של ברך שמאל, ובחוליית T6 בעמוד השדרה הגבי, והוא מתאר את הניתוחים השונים שעבר התובע במהלך אישפוזיו. לגבי הברך והשוק ברגל שמאל, כותב המומחה, שניתן להתרשם מדלדול שרירים ומנח וארוס קל של השוק. המומחה התרשם, כי ישנה צליעה וכן רגישות והגבלה בסוף הכיפוף של הברך, עם רגישות במפרק הפיקה- ירך, ורגישות בקדמת הטיביאל טוברוסיטי. כן רושם המומחה, כי בצילומים רואים איחוי של השבר עם ורוס קל בשוק ואיחוי טוב של השבר בפיקה של הברך עם התחלה של שינויים שחיקתיים במפרק פיקה-ירך. אשר לעמוד השדרה הגבי, כותב המומחה, כי ישנה רגישות על פני אמצע עמוד השדרה הגבי וכן רגישות קלה בכיפוף עמוד השדרה לפנים, ללא הגבלה בטווח התנועה. המומחה מצא, שהשבר בחוליה התאחה. ד"ר תבור רושם בלשון שאינה משתמעת לשני פנים, כי קיים קשר סיבתי בין התאונה לבין מצבו הרפואי של התובע, כפי שתואר על ידו בחוות הדעת. בסוף חוות הדעת כותב המומחה, שהוא ממליץ להכיר בתקופת אי כושר מלא על פי אישורי המחלה שהוצגו בפניו. עוד כותב ד"ר תבור, כי אין לצפות לשיפור או החמרה במצבו של התובע והוא לא יזקק לטיפולים נוספים בעקבות הפגיעות שספג התובע בתאונה. כאמור, דרגת נכותו המשוקללת של התובע היא 19%. נכותו התפקודית של התובע בסיכומיו, טוען ב"כ התובע, נוכח הפגיעות בתאונה, ירידת שכרו של התובע בעבר בעקבות אותה התאונה ועיסוקיו של התובע, יש להעמיד את נכותו התפקודית של מרשו על 40% לצמיתות. מנגד, טוענת הנתבעת, כי נכותו התפקודית של התובע קטנה האופן ניכר מנכותו הרפואית ויש להעמיד את הראשונה על שיעור של 10%. נטען, כי השבר בחוליה התאחה, ואין כיום ממצא גרמי, לא נמצאו הגבלות בטווח התנועה בגב, השבר בפיקה התאחה בצורה טובה, טווחי התנועה של רגל שמאל נמצאו תקינים, והרי מגבלותיו של התובע, אינן כה גדולות. ב"כ הנתבעת הפנה לכך, שהחוקר מטעם הנתבעת ראה את התובע מטפס על גדר כשהוא מכופף את הגב ודורך על רגל שמאל באיזור הפיקה. מכאן הוא למד, שאם היה התובע סובל ממגבלה בכיפוף הגב או הגבלה בכיפוף הברך, הוא לא היה מצליח לטפס על גדר. מוסיף ב"כ הנתבעת, כי ככל שתהיה לתובע הגבלה בעתיד, הדבר נובע מתאונה נוספת שעבר התובע, במסגרתה הוא נפגע ביד שמאל. אציי כבר כאן כי אין בפניי כל ראייה או חוות דעת רפואית שתתמוך בטענה זו. עוד נטען, כי התובע רוכב על אופניו למקום עבודתו, או הולך ברגל וגם בכך יש להצביע על העדר הגבלות, בוודאי לא בשיעור הנכות הרפואית. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, מצאתי, כי יש לקבוע את נכותו התפקודית של התובע כגובה נכותו הרפואית, כפי שנקבעה על ידי המומחה מטעם בית המשפט, ד"ר תבור. נכון הדבר, שהתובע נצפה מטפס על גדר במהלך עבודתו. יחד עם זאת, אינני סבור, כי יש בתיעוד של אירוע אחד של טיפוס על גדר, אשר אינה גבוהה במיוחד, כדי להצביע על כך שהתובע אינו סובל ממגבלות משמעותיות, כפי שתוארו על ידי המומחה מטעם בית המשפט. לא רק זאת, אלא כי, החוקר מסר בחקירתו הנגדית, כי הוא ראה את התובע שהוא צולע צליעה קלה וכי לא ראה אותו צועד למרחקים ארוכים. החוקר גם מסר בחקירתו הנגדית כי הוא לא ראה את התובע מרים משאות במהלך העבודה וגם אמר, שחלק מהדברים שביצע התובע, נעשו על ידו כך שכובד המשקל נוטה לצד ימין. אם כן, גם מממצאי החקירה של החוקר מטעם הנתבע, ניתן לומר, שהתובע מוגבל בפעילותו הגופנית במהלך העבודה ובאופן כללי מצאתי, שהדברים עולים בקנה אחד עם חוות דעתו של המומחה ד"ר תבור. לא קיימת טענה, כי התובע אינו מסוגל ללכת או לרכב על אופניים. על כן העובדה, שהתובע הולך ברגל למקום עבודתו או רוכב על אופנים, אין פירושה, כי המגבלות אותן מציין המומחה מטעם בית המשפט, לרבות קיומו של חיבור גרוע של עצם השוק ושבר בפיקת הברך המשפיע על כושר הפעולה הכלל, כמו גם שבר בחוליה שהתאחה, אינן משפיעות על כושר עבודתו של התובע באופן ניכר. אין ספק גם, כי בפועל, הכנסתו של התובע קטנה מאז התאונה וגם בכך יש כדי להצביע על הפגיעה התפקודית, אשר בנסיבות העניין, מצאתי שיש להעמידה על 19%, כאמור. כאן המקום לעבור לדיון בראשי הנזק. נזק שאינו נזק ממון - כאב וסבל התובע החה מאושפז במשך 75 ימים. נכותו בעקבות התאונה היא בשיעור 19%. בהתאם לכך, ועל פי גילו של התובע, סכום הפיצוי לו הוא זכאי הינו בסך - 54,861 ₪ נכון להיום. הפסד שכר לעבר בתצהיר עדותו הראשית מיום- 12.4.10, מציין התובע, כי הוא מהנדס בטיחות במקצועו, מקצוע אותו רכש בברית המועצות, טרם עלייתו ארצה. לאחר שעלה, הוא פרנס את המשפחה בעבודות שונות כעובד כללי ובתחום השמירה והאבטחה. ב"כ הנתבעת, טען, כי התובע גילה חוסר אמינות, משטען שהוא מהנדס בטיחות שכן התברר בחקירה נגדית, כי לתובע הכשרה מקצועית של טכנאי בלבד, כפי שעולה הדבר, ממסמכי התביעה למל"ל. התובע הסביר זאת, באמרו שמה שנרשם בעברית בתצהיר, הוא תרגום של מה שקרוי "טכניקום" ברוסיה, כאשר בישראל רשמו את המילה "טכנאי" משלא הבינו את כוונתו של התובע. התובע הוסיף ואמר, כי זה שהוא סיים "טכניקום", אין פירוש הדבר שהוא טכנאי. את טענתו בעניין זה תומך ב"כ הנתבעת, בהגדרה המילונית של מילון "ויקיפדיה" לגבי המילה "טכניקום", וההגדרה מובאת בסיכומיו. אכן, אין לתובע תואר של מהנדס, במובן המקובל של מונח זה. יחד עם זאת, אינני סבור, כי התובע ניסה לסלף את האמת, או למסור אינפורציה לא נכונה בתצהירו ואני מקבל את הסברו של התובע, כי השימוש במונחים השונים, נובע ממשמעותם של מונחים כאלה או אחרים בשפה הרוסית, לעומת השפה העברית. מכל מקום, אין התובע טוען, כי יש לחשב את הפסדי השכר שלו לפי משכורת גבוהה של מהנדס, אלא כי הנתונים עליהם מבסס בא כוחו את חישובי השכר, לקוחים מנתוני שכר של התובע בפועל, לפני התאונה ולאחריה. עוד טען ב"כ הנתבעת, כי יש לתת לאמור בתצהירו של התובע משקל קטן, שכן התצהיר נחתם מבלי שהתובע הבין את תוכנו. מחקירתו הנגדית של התובע הוברר, כי התצהיר תורגם לתובע, לשפה הרוסית, על ידי מתורגמנית אם כי הדבר לא נרשם בתצהיר. נכון הדבר, כי התובע מסר, שהוא לא זוכר אם עברו איתו סעיף סעיף, מסמך מסמך, אך הוא גם אמר: "אבל הסבירו לי מה בתצהיר". לא רק זאת, אלא כי רוב רובם של הנתונים שמצויים בתצהיר התובע, מגובים במסמכים שצורפו לתצהיר כגון: מסמכים רפואיים ותלושי שכר. אשר על כן, לא אוכל לקבל את טענת ב"כ הנתבעת, כי לאמור בתצהירו של התובע, אין ליחס משקל משמעותי, אלא משקל קטן. הדברים אמורים גם לגבי אותם הסעיפים המתייחסים לכאבים ולמגבלות שהיו מנת חלקו של התובע במהלך השנים מאז התאונה, שכן אלה מגובים בתעודות רפואיות שונות. מן המסמכים שבפניי עולה, כי עובר לתאונה, עבד התובע בשני סוגי עבודות: מודד בחברת "אלכס אפלמן" ושומר בחברות שמירה. בחברת אפלמן עבד התובע כמודד, לפני התאונה, מחודש אוגוסט 2005 עד חודש ספטמבר 2006 [למעט חודשיים במהלך תקופה זו], ושכרו הממוצע נטו במהלך אותה תקופה היה בסך- 2,091 בחודש. בחברות שמירה שונות עבד התובע, כך על פי תלושי שכר שצורפו, מחודש אפריל 2006 עד נובמבר 2006 [עד התאונה] ושכרו הממוצע נטו במהלך אותה תקופה, למעט חודש התאונה, היה בסך- 3,957 ₪ בחודש. על כן, הכנסתו של התובע לפני התאונה היתה בסך 6,048 ₪ נטו בממוצע לחודש עבודה. לתובע אושרה תקופת אי כושר, לפי אישורי מחלה, למשך תקופה של 3.5 חודשים. דהיינו, עד ליום 24.2.2007. בגין תקופה זו, זכאי התובע לפיצוי בשיעור מלוא הפסד השתכרותו, ובסך הכל סכום של- 21,168 ₪. סכום זה, כאשר הוא משוערך להיום ונושא ריבית אמצע תקופה, עומד היום על סך של -26,880 ₪. בא כוח התובע, טוען, כי בעקבות התאונה, מרשו נעדר ממעגל העבודה במשך 15 חודשים ולכן, מבוקש פיצוי בגין הפסד שכר בשיעור של 100% למשך כל אותה התקופה. אינני סבור, כי ניתן לקבל את טענתו זו של התובע במלואה וזאת בהתחשב בכך, שלתובע אושרה תקופת אי כושר של שלושה חודשים ומחצה בלבד. יחד עם זאת, נראה לי סביר, כי לתובע, אשר עבודתו עובר לתאונה היתה כרוכה בעמידה ממושכת ובהליכה, קשה היה להשתלב במעגל העבודה, מייד בתום תקופת אי הכושר. בנסיבות אלה, סביר בעיני לקבוע, כי התובע היה זקוק לשלושה חודשים נוספים, לאחר פגיעתו ובתום תקופת אי הכושר, על מנת להשתלב במעגל העבודה. אשר על כן, זכאי התובע לפיצוי בסכום נוסף בגין הפסד שכר כאמור, בגובה 3 משכורות בסך 6,048 ₪ כל אחת וסך הכל 18,144 ₪. סכום זה, כאשר הוא משוערך ונושא ריבית מאמצע תקופה ועומד על 22,902 ₪. מאז חזר התובע למעגל העבודה, עבד הוא בעבודות שונות ובמקומות עבודה שונים, בחלק מן הזמן, בחברות שמירה וניקיון ובחלקו האחר, עבד הוא במקביל בשמירה ובחברת "אלכס אפלמן" כמודד. לא ניתן לגזור ממשכורותיו של התובע במקומות העבודה השונים בתקופה האמורה נתונים, אשר יהיה בהם משום אינדיקציה לגובה הפגיעה בכושר העבודה של התובע בעקבות התאונה, ולאחר שובו למעגל העבודה. בנסיבות אלה, מצאתי, כי יהיה זה נכון וסביר לערוך את החישוב בגין הפסד השכר של התובע, ממועד שובו למעגל העבודה ועד היום, על פי הגריעה בכושר תפקודו, דהיינו על פי נכותו התפקודית העומדת בשיעור של 19%. בסיס החישוב יהיה שכרו של התובע עובר לתאונה ונזכיר, כי הוא עבד בשני מקומות עבודה, והשתכרותו הכוללת מהם עמדה בנובמבר 2006 על סך 6,048 ₪. לפיכך, ההפסד החודשי, הוא בסך 1,149 ₪. הפסד זה, יש לחשב מיום 24 במאי 2007 [תום תקופת אי כושר + שלושה חודשים נוספים כאמור לעיל] דהיינו למשך 43 חודשים [49,407 ₪], ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית מאמצע תקופה, סכום הפיצוי הוא בסך- 54,278₪. הפסד שכר בעתיד ראינו, כי המומחה הרפואי מטעם בית המשפט סבור, שלא תחולנה הרעה או הטבה במצבו של התובע. לפיכך, יש לחשב את הפסד שכרו של התובע לעתיד לפי בסיס שכר של 6,839 ₪ [נכון להיום], לפי הפסד חודשי בשיעור 19%, ועד ליציאתו של התובע לגמלאות. סכום זה, כאשר הוא מהוון, עומד היום על סך של 123,804 ₪. עזרת צד ג' לא יכול להיות מקום לספק, כי פציעתו של התובע ונכותו, הצריכו קבלת עזרת הזולת בעבר. גם אם לא שכר התובע עזרה בשכר, הרי הלכה היא, כי גם בגין קבלת עזרה מבני משפחה, יש מקום לזכות נפגע בפיצוי. בנסיבות העניין, ועל פי אומדנה, מוצא אני לנכון להעמיד פיצוי זה בגין תקופת העבר על סך של- 20,000 ₪. אשר לעתיד, גם זאת על דרך האומדנה, נקבע בזאת פיצוי בסך - 10,000 ₪. הוצאות נסיעה לא היה בידי התובע להציג קבלות הוצאות מסוג זה, אך נוכח קשיי הניידות בעבר, אין ספק, כי התובע נזקק לנסיעות בתחבורה ציבורית, במוניות וכיוצא בזה. בדרך האומדנה, יש להעמיד הפיצוי בגין ראש נזק זה לעבר, על סך 10,000 ₪ לעתיד- 5,000 ₪. טיפולים רפואיים לא שוכנעתי, כי התובע נזקק בעבר או יזקק בעתיד לטיפולים רפואיים, אשר אינם מכוסים על ידי קופות החולים. יחד עם זאת, הואיל והתובע נזקק בעבר לתדירות מוגברת של ביקורים אצל רופאים וגם בעתיד הוא יזקק מפעם לפעם להיבדק אצל רופאים בשל הפגיעה בתאונה, יש מקום לפסוק לתובע פיצוי בגין ראש נזק זה בסך 1,000 ₪. ניכויים מסכום הפיצוי שישולם על ידי הנתבעת, יש לנכות הסכומים הבאים: מענק נכות מיום 28/2/08 - 16,124 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית עד היום. מענק נכות מיום 2/3/08 - 500 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית עד היום. דמי הבטלה בסך 12,898 ₪ ששולמו בשנת 2007 בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועדי תשלומם עד היום. תשלום תכוף בסך 15,000 ₪ ששולם ביום 6/3/07 בתוספת הפרשי הצמדה וריבית עד היום. סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים שנקבעו, בניכוי סכומים כרשום לעיל. יש להוסיף לכך את הוצאות המשפט [במקרה של מחלוקת, אלה תקבענה על ידי המזכירה הראשית של בית המשפט השלום בקרית גת] וכן שכר טרחת עורך דין בשיעור של 13%. הסכומים כולם ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן, הם ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. זכות ערעור תוך 45 יום. המזכירות מתבקשת לשלוח את פסק הדין לבאי כוח הצדדים. ניתן היום, י"ט שבט תשע"א, 24 ינואר 2011, בהעדר הצדדים. תזוזהשבר