להלן פסק דין בנושא תאונת דרכים עם מלגזה שעלתה לעובד על הרגל: במקרה דנן תבע התובע את שני הנתבעים בתביעה על נזקי גוף, בין היתר, נטען על ידו כי בתאריך 27.9.96 נהג הנתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע") במלגזה באיזור שער הנגב, ובשל מכשול שהיה לו בדרך עצר את המלגזה, על מנת לאפשר לתובע לרדת מהמלגזה ולסלק את המכשול. משעשה כך התובע כך נטען, נהג הנתבע את המלגזה לאחור, ותוך כדי נהיגתו כאמור פגע ברגלו השמאלית של התובע וגרם לה לשבר ו/או לקרע בגיד. נתבעו נזקים כלליים אף מיוחדים. נטען כי הנתבעת מס' 2 (להלן: "הנתבעת") נושאת באחריות לתאונה ותוצאותיה בהיותה המבטחת כחוק של המלגזה בעת ארוע התאונה. כתב התביעה הוגש לבימ"ש זה בתאריך 27.10.97 צורפה לו גם בקשה למינוי מומחה רפואי בתחום האורטופדי. בכתב ההגנה מיום 8.12.97 לגבי הנתבעת בלבד שהוגש מטעם בא כוחה המלומד (עו"ד משה עבדי) נטען, בין היתר, על ידי הנתבעת "כי נסיבות התאונה, המוכחשת כשלעצמה, שונות מהמתואר בכתב התביעה ואינן מהוות תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים..." לחילופין טענה כי התובע סובב את כף רגלו השמאלית ללא כל קשר למלגזה (סעיף 1 לכתב ההגנה). בא כח הנתבעת הביע את התנגדותו למינוי המומחה הרפואי בתחום האורטופדי ובין היתר, מנה הנימוק שהתאונה איננה תאונת דרכים כמשמעותו בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, ולחילופין התאונה הינה "תאונת עבודה", ונכותו של התובע נקבעת או צריכה להקבע על ידי המוסד לביטוח לאומי והיא הקובעת לצורך התביעה בתיק זה. בישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 25.2.98 ולאחר שהנתבע שלא הגיש עד אז כתב הגנה, הסביר זה שפנה לעורך דין ונאמר לו שלא יוכלו "להרשיע" אותו בתיק זה. הסברתי לו שהמדובר בהליך אזרחי ולא פלילי. טען שנאמר לו שהנתבעת אמורה לייצגו ולדבריו פנה אליהם, אך קיבל מהם שלא יגישו בשמו כתב הגנה במקרה דנן. אמנם, מאת בא כח הנתבעת שהופיע באותו דיון למדתי כי אמנם בנסיבות קרות התאונה הם אינם מייצגים את הנתבע. בסיום אותו דיון החלטתי, בין היתר, על מנת לשמור על זכויותיו של הנתבע שאיננו מיוצג להאריך לו לפנים משורת הדין, בהסכמת יתר באי כוחם המלומדים של הצדדים האחרים, את המועד להגשת כתב ההגנה, עד לתאריך 10.3.98 וקבעתי את הדיון לתאריך 19.4.98, כאשר הכוונה היתה לשמוע את עדויות התובע והנתבע לגבי נסיבות קרות התאונה, ולאחר מכן יוחלט לגבי המשך הדיון בתיק. ואמנם בתאריך 9.3.98 הוגש כתב הגנה מטעם הנתבע, בו נטען, בין היתר, בסעיף 1 בזה הלשון: "הנת' מאשר בעקרון את האמור בס' 1 ויוסיף ויטען כי התו' נסע עימו במלגזה ואומנם נתגלתה תקלה. התו' ירד מן המלגזה לרגע קט מבלי שידעתי ומבלי שהרגשתי בכך והנת' 1 הסיע את המלגזה לאחור ע"מ למנוע את התקלה במלגזה ותוך כדי זה פגע בתו'". בפתח הדיון מיום 19.4.98 ביקשה באת כוחה המלומדת של הנתבעת לחקור את התובע ואת הנתבע על תצהירים שהגישו בתיק זה כתחליף לעדות ראשית. כמו כן ביקשה שהנתבע ישהה מחוץ לאולם ביהמ"ש בזמן חקירתו הנגדית של התובע וטעמיה היו עימה (והרי הם רשומים בעמ' 7 לפרוטוקול). עו"ד בירם, בא כוחו המלומד של התובע התנגד לכך, ואף על פי שהוא כאמור היה אך בא כח התובע טען לזכות (תרתי משמע) הנתבע שיש לו זכות להיות נוכח באולם ביהמ"ש בכל הדיון. טען מה שטען (גם דבריו מוצאים את ביטויים בעמ' 7לפרוטוקול ובסיומם אף טען "שלמעשה הנתבע הוא נתבע פורמלי"). החלטתי בעמ' 8 לפרוטוקול מדברת בעד עצמה, וכעולה ממנה החלטתי מה שהחלטתי שם והטעמים גם הם מופיעים שם. יצויין כי קודם ליציאתו של הנתבע מאולם ביהמ"ש במהלך חקירתו הנגדית של התובע על ידי באת כח הנתבעת, השיב הנתבע לשאלת ביהמ"ש שהוא קרא את תצהירו של התובע ואין לו מה לחקור אותו. רק אז יצא מאולם ביהמ"ש. הנה כי כן, נותרו להם באולם לצורך אותו שלב של הדיון בתיק זה, התובע ובא כוחו ובאת כח הנתבעת. תצהירו של התובע מיום 29.3.98נתקבל כעדות ראשית ולמען הסדר הטוב, אני מורה על תיקון הפרוטוקול בעמ' 8, שורה 25 ומוסיף "מתקבל ומסומן ת/1א". התצהיר מדבר בעד עצמו, לפיו לטענת התובע בתאריך 27.9.96 נהג הנתבע מס' 1במלגזה במנפטת שער הנגב שם עבדו שניהם, והתובע נצטווה על ידי הממונה עליו לעלות על המלגזה וללמוד את העבודה מהנתבע מס' בהמשך נטען "בדרך נפלה חבילת כותנה ממכונה שמוציאה חבילות כותנה מהמפעל. ירדתי מהמלגזה כדי להרים את החבילה ופתאום נהג מרדכי במלגזה אחורנית ודרס את רגלי השמאלית ועלה על כף רגל שמאל ועל הקרסול רגל שמאל ופגע ברגלי השמאלית ועקב כך נגרמו לי נזקים רפואים כפי שצויינו בתעודות רפואיות שהמצאתי לבית המשפט" (סעיף 3 לתצהיר). התובע נחקר חקירה נגדית ארוכה, נוקבת, עניינית, ברורה וראויה על ידי באת כוחה המלומדת של הנתבעת, והנה במהלכה למדנו, בין היתר, שהתובע מודה בפה מלא כי בזמן התאונה לא החזיק רשיון נהיגה במלגזה (לדבריו היה צריך ללמוד את העבודה של סידור הערימות ולא נהיגה על המלגזה). ועוד למדנו מגרסתו שלו בחקירתו הנגדית, שהחבילה לא נפלה מהמלגזה, אלא מהמכונה שמוציאה את הערימות והחבילה היתה במרחק של 5מטרים מהמלגזה. לדבריו עמד עם הגב אל המלגזה ולא ראה איך הגיע אליו נהג המלגזה, למרות המרחק של 5מטרים שהיה ביניהם. לדבריו, עלה הנתבע עם המלגזה על רגלו, עבר עליה, ולאחר שירד ממנה בא לעזור לו ושחרר לו את הרגל מהנעל. לדבריו לא שמע את קול המלגזה מתקרבת אליו כי היה במקום הרבה רעש, לדבריו ממש נפל על הרצפה והמלגזה עלתה על רגלו מכף הרגל ועד 15ס"מ מעל כף הרגל. לעניין זה הוגש אף שרטוט (נ/1) שערך העד ונחזה בעד עצמו. לדבריו, מיד לאחר התאונה הלך לקופת חולים ומשם הופנה לביה"ח, לשיטתו יכול להיות שלא סיפר בביה"ח שמלגזה עלתה עליו מתוך לחץ, שכן היה מבולבל, טען שממש לא זוכר מה סיפר לרופא. בשלב זה ביקשה עו"ד דומיניץ להגיש תעודה רפואית שנערכה לגבי התובע. עו"ד בירם התנגד, ובין היתר, טען שמרבית הרופאים בבי"ח ברזילי הינם עולים חדשים מרוסיה, וגם אלה שנמצאים מספר שנים בארץ, שמים את הדגש על הצד הרפואי ואינם יודעים עברית, לכן טען כי איננו יכול להיות אחראי על מה שכתב הרופא. בנסיבות הענין, החלטתי לקבל את המסמך מחדר המיון (נ/2), ממנו עולה שדברים שמסר לכאורה התובע לרופא נרשמו, יחד עם זאת הדגשתי וציינתי שם "רשאי בא כח התובע לזמן את הרופא שערך את המסמך לעדות בביהמ"ש ולחוקרו נגדית על דברים שרשם במקרה דנן". בהמשך חקירתו הנגדית טען עוד התובע כי גם בקופ"ח לשם פנה קודם שהופנה לביה"ח לא זכור לו שסיפר שמלגזה עלתה לו על רגלו. אישר אמנם שלא איבד את ההכרה, אך לדבריו היה מבולבל מהלחץ של הרגל. גם לגבי מסמך זה ביקשה עו"ד דומיניץ להגישו, תוך שהיא מציינת שמסמך זה (כמו גם המסמך הקודם), צורפו על ידי התובע בעצמו לכתב תביעתו (וליתר דיוק לבקשתו למינוי מומחה רפואי). עו"ד בירם לא התנגד להגשת זה המסמך, אשר נתקבל וסומן נ/ 3 ומדבר בעד עצמו. הודה התובע בפה מלא כי החבילה שהיתה תקועה במכונה שעל מנת לחלצה ירד מן המלגזה, לא הפריע למלגזה לנסוע (והדברים אינם מתיישבים, יצויין כבר עתה, עם מה שטען בכתב התביעה בסעיף 1שבשל מכשול שהיה בדרך נעצרה המלגזה), שהרי גם לשיטתו ציין שם שבמכשול, התכוון לחבילה. בנקודה זו הוסיף וטען כי הנתבע נעצר כי סיימו את העבודה באותו רגע. לפשר הגרסאות השונות שמסר, טען שככל שהזמן עובר הוא כנראה זוכר יותר (דברים מוזרים, שכן כידוע מטבעו של בן אנוש, בן תמותה, שככל שהזמן חולף עובר לו, הזכרון לוקה יותר ויותר בחסר, להבדיל מיין שמשתבח עם חלוף הזמן). זאת ועוד, אישר התובע כי אמנם השיב בזמנו בתצהיר לשאלון שנשלח מאת הנתבעת, ובהסכמה הוגשה תשובתו לאחת השאלות, שסומנה נ/ 4 ומדברת בעד עצמה. עוד טען כי "תאריך התאונה היה 24.2.96או אולי .29.2.96כנראה שהתאונה היתה בתאריך המצויין בכתב התביעה. זה באותו יום שהייתי בבית החולים". בהסכמת הצדדים שלושה מהנספחים לבקשה למינוי מומחה רפואי נתקבלו וסומנו נ-5נ/ 7 ומדברים בעד עצמם (בראשון, מצויין תאריך 29.10.96 כיום תאונת העבודה ובשניים האחרים כ-29.9.96). הוסיף וטען שלא ראה איזה גלגל עלה עליו, לדבריו הוא יודע שהיה זה אחד מהאחוריים, אך איננו יודע אם היה זה השמאלי או הימני. בשלב זה חזר הנתבע לאולם ונכח בהמשך הדיון. נחקר על תצהירו ולמען הסדר הטוב, אני מורה על תיקון הפרוטוקול בעמ' 15, שורה 18ומוסיף "מתקבל ומסומן נ/8". אף את הנתבע מס' 1, חקרה נגדית באת כוחה המלומדת של הנתבע, חקירה נגדית נוקבת וראויה והכל למען גילוי האמת לאמיתה. והנה, הנתבע מעיד, בין היתר, שלהערכתו כשהתובע קפץ מהמלגזה זו האחרונה התדרדרה לאחור ואז היא עלתה לו על הרגל. עוד טען שהיתה תקלה במלגזה בבלמיה והדגיש שהוא לא הסיעה לאחור. לדבריו, התדרדרה היא לאחור. טען שהם היו בחוץ במרחק של 20מטר מהמכונה שהוציאה כותנה. עם המלגזה הדגיש הוא לא נכנס לחדרים, לדבריו "היה זה עניין של שניה" שהמלגזה התדרדרה ועלתה לתובע על רגלו. אישר שנחקר על ידי חוקרת מטעם הביטוח על התאונה, אך לדבריו לא סיפר לה על התקלה במלגזה לדבריו התדרדרה, כי "לא הייתי חייב לה שום דבר". לגרסתו שניה לפני התאונה המלגזה היתה עמוסה (עמ' 16, שורה 13). לדבריו, כל המרחק שהתדרדר היה כחצי מטר עד מטר, והוא לא ראה את המלגזה פוגעת בתובע (עמ' 16, שורה 25), הוא חושב שגלגל ימני אחורי עלה עליו. בשלב זה הצהיר עו"ד בירם המלומד, בא כח התובע שאם ביהמ"ש יקבע כי זו לא היתה תאונת דרכים הוא יחזור בו מהתביעה כנגד שני הנתבעים (עמ' 18, שורה 9). התרתי לעו"ד בירם לחקור את הנתבע חקירה נגדית, גם התרתי לו לחזור בו מההצהרה האחרונה שהצהיר (הכל כמפורט בהחלטתי בעמ' 18לפרוטוקול, והמדברת בעד עצמה). במצב דברים הודיע עו"ד בירם שהוא מחליט לוותר על חקירתו הנגדית של הרופא ד"ר ברסקי מיכאל. הנתבע, הביע רצונו לקבל את כל ההוצאות המשפטיות שנגרמו לו. נוכח האמור, החלטתי שיוגשו סיכומים בכתב מאת הצדדים לגבי השאלה של נסיבות קרות התאונה, האם היתה זו תאונת דרכים כמשמעותה בחוק לנפגעי תאונות דרכים, איפשרתי כמובן גם לנתבע אם רצונו בכך להגיש סיכומי טענותיו. בשלהי יוני 1998הגיש בא כוחו המלומד של התובע סיכומי טענותיו, המדברים בעד עצמם ומיותר לחזור עליהם בפרוטרוט, בין היתר, נטען בהם כי התובע אמנם סיפר מספר פעמים כיצד ארעה התאונה והוא אכן לא דייק בפרטים, אך נטען שאין לראות בתאורים השונים שבהם עשה התובע שימוש, משום סתירות כלל או משום סתירות של ממש, שכן רב בהם המשותף. נטען גם כי גרסתו של הנתבע מסייעת לגרסתו של התובע, אף הובאה עמדת הפסיקה לסתירות. אשר על כן, נתבקש ביהמ"ש לקבוע כי גרסתו של התובע הוכחה וכי התאונה הנדונה היא אכן תאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. באת כוחה המלומדת של הנתבעת, הגישה סיכומי טענותיה בתאריך 1.9.98אף הם מדברים בעד עצמם. עומדת היא בהם בפרוטרוט ובדיוק רב אל נכון על נסיבות התאונה וליתר דיוק על ארבע גרסאות לארוע התאונה שכל אחת שונה בתכלית השינוי מרעותה. על ידי התובע עצמו הובאו שלוש גרסאות (ראשית זו בכתב התביעה, האחרת בתצהיר התשובות לשאלון, והנוספת בתצהיר עדות ראשית), הנתבע בתצהירו מסר גרסה רביעית לארוע. באת כוחה המלומדת של הנתבעת, עמדה בפרוטרוט על כל גרסה וגרסה, על אי האמון שיש ליתן לה, הכל כמפורט במדויק בסיכומיה. זאת ועוד, נטען על ידה ובצדק רב שלא הובאה כל ראיה לקיומו של קשר סיבתי בין הפגיעה הנטענת בקרסול לבין המלגזה. גם בנקודה זו נראים לי דברים שנכתבו בסיכומים מאת הנתבעת, כנכונים, מדויקים, ראויים והגיוניים ומיותר לחזור עליהם. לאחר ששקלתי בדבר, חזרתי וקראתי את המסמכים שהוצגו לי, התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים ודבריהם שנשמעו ונרשמו עלי פרוטוקול, הסיכומים שנכתבו (שכזכור הנתבע לא הגיש סיכומים, הגם שכמובן איננו חייב בכך), באתי לכלל מסקנה חד משמעית כי דינה של התביעה במקרה דנן להדחות, לפי שהתובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי אמנם נפגע במקרה דנן מהמלגזה כלל ועיקר, כפי שהצביעה אל נכון באת כוחה של הנתבעת המלומדת בסיכומיה המפורטים והמדויקים. גרסאות שונות ומשונות מסר לו התובע בהזדמנויות שונות בהן הסתבך בסתירות בעניינים מהותיים, לגבי נסיבות קרות התאונה כביכול כפי שהיא נטענה על ידו, ולא מצאתי בגרסת הנתבע (שגם לטענת בא כח התובע היה נתבע פורמלי), שום תימוכין או סיוע לגרסת התובע. נהפוך הוא, כפי שציינה באת כוחה של הנתבעת, הנתבע מסר גרסה משלו לקרות התאונה וכל הגרסאות אינן עולות בקנה אחד ויותר משיש בהן משהו משותף, יש בהן דברים שאינם עולים בקנה אחד לא אחת עם רעותה, לא עם ההגיון, אף לא עם השכל הישר. קיצורו של דבר, הגם שהנטל המוטל על תובע במשפט אזרחי איננו כנטל המוטל על המאשימה במשפט פלילי, והוא קל יותר, גם נטל זה לא הרים לו התובע במקרה דנן, כלל ועיקר. יצויין ויודגש כפי שגם ציינה באת כוחה של הנתבעת בסיכומיה, כבר סמוך לאחר התאונה עת הובא התובע לטיפול בחדר המיון בביה"ח ברזילי באשקלון, לא ציין כלל שהפגיעה בקרסולו ארעה בקשר למלגזה, אלא כל שאמר לרופא שרשם את דבריו "בעבודה היום סובב כף רגל שמאל" וכשעולה עליך מלגזה על הרגל, אינך אומר כדברים האלה ואין לי ספק שהרופא שכתבם לא בדה אותם מפרי דמיונו, אלא כתבם ככתבם וכלשונם (תרתי משמע) מפי התובע. סוף דבר, בנסיבות הענין לאור ממצאי המהימנות דלעיל והקביעות העובדתיות הנובעות ממנה, אני דוחה את התביעה לפי שהתובע לא הוכיח שנפגע כתוצאה מהמלגזה במקרה דנן, שרצה שהיא תפגע בו על מנת שתקום ותבנה תובענה זו ולא הוכיח זאת שהיא פגעה בו. אני מחייב את התובע לשלם הוצאות בסך 750 ש"ח לנתבע, ולנתבעת הוצאות בסך 000, 3 ש"ח שישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. זכות ערעור כחוק לביהמ"ש המחוזי בבאר-שבע.תאונת דרכיםציוד מכני הנדסי (צמ"ה)מלגזה