1. לפניי ערעור על החלטת כבוד הרשמת ש. פומרנץ מיום 15/7/10, אשר דחתה את בקשת המערער לביטול פסק דין שניתן כנגדו בהעדר הגנה. 2.     כבוד הרשמת קבעה כי במהלך שנה בוצעו מסירות חוזרות של כתב התביעה למערער לרבות לכתובות המהוות, כהודאתו, את כתובת עסקו ומגוריו, אך דבר הדואר חזר בציון "לא נדרש" ועל כן אין יסוד לביטול פסק הדין מחובת הצדק. כך גם בהעדר סיכויי הגנה, משהמערער הסתפק בטענה כללית ולא מפורטת בדבר זכות לחזקה במקרקעין, אין גם מקום לבטל את פסק הדין מכוח שיקול הדעת הנתון לבית המשפט. 3. ויאמר מיד - לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים, נחה דעתי כי דין הערעור להדחות. 4. זהו גלגולו השני של הליך זה ואף בשלב זה לא אצה לצדדים הדרך. ואלה, כקליפת האגוז, העובדות אשר צריכות לענייננו ואינן שנויות במחלוקת: 4.1 ביום 20/6/06 הגישה המשיבה תביעה לפינוי המערער מהמקרקעין הנמצאים ברחוב גזאל 14, חוף שמן, חיפה, הידועים כחלקות 76, 77, 78 בגוש 10876, והרשומים בבעלותה בלשכת רישום המקרקעין בחיפה (להלן: "המקרקעין" ו-"כתב התביעה", בהתאמה). 4.2 ביום 1/8/06 הגישה המשיבה בקשה לפסק דין בהעדר אליה צורף אישור מיום 17/7/06 בדבר משלוח כתב התביעה באמצעות דואר ישראל למערער לכתובת המצויינת בכתב התביעה - רחוב גוש עציון 19 חיפה, אשר חזר כ"לא נדרש" (האשור המקורי נמצא בתיק בית המשפט). ביום 3/9/06 נדחתה בקשת המשיבה למתן פסק דין בהעדר, משפסקה כבוד הרשמת כי טרם חלף המועד להגשת בקשת רשות להתגונן עקב פגרת בתי המשפט. עוד הורתה כבוד הרשמת כי, משמדובר בתביעת פינוי, יש לבצע מסירה חוזרת של כתב התביעה למערער בכתובתו. 4.3 ביום 7/5/07 הגישה המשיבה בקשה חוזרת למתן פסק דין בהעדר הגנה אליה צורפו שני אישורי מסירה מיום 4/3/07: האחד, ל-"רחוב גזאל 14 חיפה" אשר חזר בציון "לא נדרש"; והשני, ל-"רחוב אופיר 62 חוף שמן (מחסן גרוטאות)", אשר אף הוא חזר בציון "לא נדרש". יוער כי על גבי שני האישורים מצוין "ת.ד. פנימי 94". המעטפות המקוריות הוגשו לבית המשפט ועליהן מופיע כי ביום 15/2/07 נשלחה הודעה ראשונה לשתי הכתובות וביום 19/2/07 נשלחה הודעה שנייה לשתי הכתובות ביום. כבוד הרשמת נעתרה לבקשה ובו ביום ניתן פסק דין בהעדר כנגד המערער המורה לו לסלק את ידו מן המקרקעין ולהחזיר את החזקה בהם למשיבה כשהם פנויים מכל אדם וחפץ תוך חיובו בהוצאות משפט (לעיל ולהלן "פסק הדין"). 4.4 ביום 4/11/07 הגיש המערער בקשה לביטול פסק דין מחמת העדר מסירה מכוח חובת הצדק. לדבריו, הוא מעולם לא קיבל את כתבי בי הדין ולא ידע על כתב התביעה. עוד טען המערער כי "הוא מחזיק במקרקעין כדין וכחוק עפ"י הסדר להעתקת עסקו ממקום קודם עקב סלילת כביש" (להלן "בקשת הביטול"). 4.5 ביום 30/1/08 הורתה כבוד הרשמת על עיכוב הליכי פינוי המערער מהמקרקעין (להלן "החלטת העיכוב"). ביום 20/2/08 הגישה המשיבה בקשה לביטול החלטת העיכוב. בבקשתה טוענת המשיבה, בין היתר, כי דבר החלטת העיכוב נודע לה מהמערער במהלך סיור מקדמי במקרקעין שנערך עם משטרת ישראל וגורמי מודיעין לקראת ביצוע הפינוי שיועד למחרת היום (21/2/08). המדובר בצוות של כ-100 שוטרים ומאבטחים בעלות כוללת של כ-150,000 ₪. פסק הדין ניתן כדין לאחר שהומצאו אישורי מסירה בכתובת בה מודה המערער כי הוא מנהל את העסק. לבקשה צורפו התראות וכתבי אישום שהוגשו כנגד המערער בגין ניקוי ופינוי פסולת ומכולות המוצבות במקרקעין, המהווים שטח ציבורי, ביוצרם מפגע. עוד צורף פסק דין מיום 9/1/08 המרשיע את המערער, על פי הודאתו, במסגרת תיק מוביל שמספרו ת"פ 82442-09-06 (להלן "כתבי האישום" ו-"ההרשעה", בהתאמה). 4.6 המערער לא התייצב לדיון בבקשתו לביטול פסק הדין ביום 3/6/08. במהלך הדיון טען בא כוחו כי מאחר והמדובר בביטול מכוח חובת הצדק אין צורך בתצהיר. עוד טען ב"כ המערער כי כתובתו של המערער אינה ברחוב אופיר 62 חיפה ועל כן לא נדרש כתב התביעה. עוד הודיע ב"כ המערער כי "הכתובות של המבקש הן בגוש עציון 19, חיפה - מגורים או רח' גזאל 14, חיפה - מקום העסק"; וכי המערער "אינו יוצא ממחסן הגרוטאות שמתנהל בחוף שמן, מחסן הממוקם ברחוב גזאל 14. הוא גר בגוש עציון 19. אם היו שולחים דברי דואר לרח' גזאל 14 הוא היה מקבל אותם. אם היו שולחים לגוש עציון 19 הוא היה מקבל אותם". לפיכך, המסירה בוצעה אמנם שלוש פעמים, אך לכתובת הלא נכונה. לחילופין, יש לקבוע דיון נוסף אליו יתייצב המערער אשר נעדר מחמת סכסוכי משפחות וסכנה מתמדת לחייו. ב"כ המשיבה הבהיר כי המסירות בוצעו גם לרחוב גזאל 14 ומאחר וחברת יפה נוף ביצעה שינויים תחבורתיים באזור, הכניסה למקרקעין היא מרחוב אופיר 62. 4.7 ביום 29/7/08 דחתה כבוד הרשמת את בקשת המערער בציינה כי פסק הדין ניתן כשנה לאחר הגשת התביעה ולאחר שהמשיבה נדרשה לבצע מסירה חוזרת של כתב התביעה. מסמכי התביעה הומצאו כדין לכתובת הנכונה של המערער כפי שחזר עליה ב"כ המערער במהלך הישיבה - רחוב גזאל 14 חיפה. מעבר לכך, המערער לא התייצב לחקירה על תצהירו ובכך נמנע מב"כ המשיבה לחקור אותו ולברר מכלי ראשון מהי כתובתו המדויקת, היכן הוא מתגורר, האם קיבל את מסמכי התביעה או לא והאם ידע על כתב התביעה שהוגש נגדו. משכך, אין מקום לבטל את פסק הדין מחובת הצדק (להלן "ההחלטה הראשונה"). 4.8 על החלטה ראשונה זו ערר המערער (ע"א 9103-09-08) במסגרת הדיון בערעור הגיעו הצדדים ביום 11/2/09 לידי הסכמה, שקיבלה תוקף של פסק דין, כי התיק יוחזר לכבוד הרשמת על מנת שתדון בבקשה לביטול פסק דין בנוכחות המערער, כאשר אי התייצבותו לדיון הקודם תילקח בחשבון בעת פסיקת ההוצאות. 4.9 בהתאמה, זומנו הצדדים לישיבה ביום 7/7/11, במהלכה הודיע ב"כ המשיבה כי אין בכוונתו לחקור את המערער וזאת מבלי להודות בכל טענה המועלית בבקשתו ו/או בתצהירו. 4.10 ביום 15/7/10 נתנה כבוד הרשמת את החלטתה השנייה, היא ההחלטה נשוא הערעור. 5. בבואנו לבטל פסק-דין, ניצבות בפנינו שתי שאלות: האם נפל פגם בהליך מתן פסק-הדין שבעטיו יש להורות על ביטולו מחובת הצדק; ולחלופין, האם חרף העדר פגם, יש מקום להורות על ביטולו מכוח שקול הדעת הנתון לבית המשפט (ראה: רע"א 7034/00, צדקה נ' וייל (2001); ע"א 8646/04, כריים נ' מינהל מקרקעי ישראל (2004); ת.א. (ת"א) 12746/08, פיתוחי חוטם ייבוא ייצוא שיווק יוזמה בע"מ נ' פלמוליב בע"מ (2009), על האסמכתאות הנזכרות שם). 6. אבחן תחילה את החלופה הראשונה עליה, כאמור, השתית המערער את בקשתו. כבוד הרשמת קבעה כי בוצעה המצאה כדין. כאמור ב-רע"א (חיפה) 584-12-08: "... אין זו דרכה של ערכאת ערעור להתערב בממצאים עובדתיים אלא בנסיבות מיוחדות, כאשר מתגלה שגיאה בולטת בהחלטתה של ערכאת קמא, כדין כאשר ממצאי העובדה אינם מעוגנים כלל בחומר הראיות, או מקום שבו הגרסה העובדתית שאומצה, אינה מתקבלת על הדעת ואינה מתיישבת עם מבחנים של הגיון ושכל ישר...". (וראה גם: ע"א 9070/04, חסן נ' חסן; ע"א (ת"א) 2103/09, אטשטטיין נ' קפלן (2010); ע"א (חיפה) 11409-06-09, חב' חכמ"ט בע"מ נ' גיל חב' לפיתול כיפול ושיווק ברזל בניין (2010), על האסמכתאות הנזכרות בו). לא מצאתי כי זהו אחד המקרים החריגים בו שומה להתערב בקביעת ערכאת קמא ו/או בניתוח העובדות על ידה ועל כן אין כל מקום לסטות ממסקנותיה (והשווה: ע"א 8837/05, מרשוד נ' שורטי (2009), והאסמכתאות המצוינות דשם; וראה גם: רע"א 960/11, מורסי נ' מרעי (2011)). 7. נהפוך הוא. הוכח לפני ערכאת קמא כי בוצעו מספר המצאות בדואר רשום כמצוות תקנה 475(2) ו-תקנה 495 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") הן לכתובת בה מתגורר המערער והן לכתובת עסקו. כך, בוצעה המצאה למערער לרחוב גזאל 14 חיפה שהיא כתובת מקום עסקו של המערער, על פי הודאתו. ב"כ המערער טען כי אם היה נשלח דבר דואר לרחוב גזאל 14 הוא היה מקבל אותו. ברם, שלוש מסירות בוצעו לכתובת זו: ביום 5/2/07, ביום 19/2/07 וביום 4/3/07 וכולן חזרו עם ציון "לא נדרש". מכאן, המערער קיבל שלוש הודעות על דבר דואר רשום אך נמנע, מטעמיו הוא, מלסור לבית הדואר על מנת לקבלן. יתירה מכך. לטענת בא כוח המערער, המערער אינו יוצא ממחסן הגרוטאות (ברח' גזאל 14, חיפה) מאחר והוא נתון בסכנת חיים תמידית עקב סכסוכי משפחות (ראה: דיון מיום 3/6/08) ועל כן חזקה כי קיבל את ההודעות. כך גם בוצעה המצאה למערער לרחוב גוש עציון 19, חיפה היא כתובת מגורי המערער, על פי הודאתו. גם ביחס לכתובת זו טען בא כוחו כי אם היה נשלח דבר הדואר לכתובת זו הוא היה מתקבל. דבר הדואר אכן נשלח לרחוב גוש עציון 19, חיפה ביום 17/7/06, אך אף הוא חזר תוך ציון "לא נדרש". המערער הודה כי רחוב גזאל 14 חיפה ורחוב גוש עציון 19 חיפה הן כתובות עסקו ומגוריו, בהתאמה, בהן הוא מקבל דרך כלל דברי דואר כהודאת בא כוחו ועל כן המשלוח בוצע לכתובות הנכונות של המערער. כך גם המערער לא חלק על עצם משלוח כתב התביעה והזימון בדואר רשום כמצוות תקנה 495 לתקנות ומכל מקום הוכח כי המשיבה עשתה כן. לפיכך - עומדת למשיבה חזקת הכשרות הקבועה בסעיף 57ג לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א-1971 (להלן "פקודת הראיות"). כאמור ב-ע"א 544/93, ראש עיריית טירת כרמל נ' כהן (1993): "... אם קיים אישור למסירת ההודעה, כי אז פשיטא שלא מתעוררת כל שאלה לגבי היום בו נפסקת החברות ... אולם גם אם אין בנמצא אישור מסירה, חזקה היא כי ההודעה שנשלחה אכן הגיעה ליעדה. סעיף 57ג לפקודת הראיות (נוסח חדש) קובע כי: "מקום שחיקוק מתיר או מחייב להמציא מסמך על ידי הדואר, בין שהוא נוקט לשון 'המצאה' ובין שהוא נוקט לשון 'נתינה' או 'שליחה' או לשון אחרת, רואים את ההמצאה - אם אין הוראה אחרת משתמעת - כמבוצעת - (1) אם דוור מכתב המכיל את המסמך והמען על המכתב היה כשורה ודמי המשלוח שולמו מראש או שהמכתב היה פטור מתשלום דמי דואר או נושא עליו סימן המעיד כי הוא נשלח בשירות המדינה; (2) במועד שבו היה המכתב מגיע לתעודתו בדרך הרגילה של הדואר, אם לא הוכח היפוכו של דבר". ואם ב"דואר רגיל" כך, בדואר רשום, על אחת כמה וכמה. אלא שהחזקה הראייתית בדבר ביצוע המסירה, אינה חלוטה אלא לכאורית וניתנת לסתירה על ידי מי שהמכתב דוור אליו, גם אם הוכח שהמכתב נשלח בדואר רשום ל"מענו הידוע לאחרונה" (כשאין אישור מסירה)..." [ההדגשה אינה במקור - ב.ש.]. וכאמור ב-ע"א 618/74, פאעור נ' קמיל, פ"ד כט(2) 582: "... לדעתי, אדם המקבל הודעה מאת הדואר שמכתב רשום נתקבל עבורו, רואים אותו כאילו בפועל קיבל את המכתב כעבור הזמן הדרוש כדי לקבלו, ואם הוא מתעלם מן ההודעה ללא סיבה מספקת, אין שומעים לטענתו שלא קרא את תוכן המכתב, ממש כאילו קיבל את המכתב לידיו והשליכו לסל". מכאן, די בעובדה שהוכחה לפניי כי המשיבה שלחה את כתב התביעה בדואר רשום לכתובות המערער התקינות, כדי להקים לטובת המשיבה את חזקת כשירות ההמצאה. אמנם עסקינן בחזקה לכאורית בלבד הניתנת לסתירה (והשווה: רע"א 6713/08, בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ נ' שיף (2009)). ברם, המערער לא עמד בנטל הרובץ לפתחו להוכיח כי לא קיבל את דבר הדואר והדברים אמורים במיוחד משעסקינן בדבר דואר רשום (וראה גם: ת.א. (ירושלים) 9648/07, בלום נ' לוין (2009); ת.א. (ירושלים) 3476/01, ב.י.ש. נ' כהן (2008); ע"א 1744/08, אגודת בעלי מוניות ציבוריות נ' רשם העמותות (2009) וכן ראה: ע"א 3613/97, אזוב נ' עיריית ירושלים (2002), על האסמכתאות הנזכרות שם; והשווה: 10646/02, עדן נ' בית זית - אגודה שיתופית להתיישבות חקלאית (2003); ע"ש (ירושלים) 5007/05, CI החברה הבינלאומי לשיווק מים בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף (2005)). לעניין זה יושת אל לב כי בהתאם לתקנה 483(ב) לתקנות סד"א, שעניינה המצאת תובענה להחזרת מקרקעין פנויים, באשר במקרה דא שלוש הודעות הודבקו בכתובת גזאל 19 חיפה, היא כתובת המקרקעין (והשווה: רע"א 10860/05, דינר נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (2007)). משכך, בדין קבעה ערכת קמא כי כתב התביעה הומצא לנתבע כדין ואין מקום לביטול פסק הדין מכוח חובת הצדק (והשווה: רע"א 910/11, מורסי נ' מרעי (2011); ת.א. (נצרת) 596/06, בטחיש נ' מ"י (2009)). 8. לאותה תוצאה ניתן להגיע בהיקש, מחזקת המסירה המעוגנת בתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי התשל"ד-1974 (להלן "תקנות החסד"פ") לפיה בעבירות מסויימות ההודעה על ביצוע עבירה, הודעה לתשלום קנס או הזמנה למשפט ייחשבו כאילו הומצאו כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו 15 יום מיום שנשלחו בדואר רשום. שכן, המערער לא חלק על עצם משלוח כתב התביעה והזימון בדואר רשום; והודה כי רחוב גזאל 14 ורחוב גוש עציון 19 הן כתובות עסקו ומגוריו, בהתאמה, בהן הוא מקבל דבר דואר. לעניין זה יודגש כי המערער כשל מלסתור החזקה ולא הוכיח כי "לא קיבל את ההודעה או ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן", כאמור בסיפא לתקנה 44א לתקנות החסד"פ (והשווה: ע"א 45661-12-10, עו"ד מסלב נ' עיריית ירושלים (2011)). 9. לעניין זה, לא נעלם מעיני כי אמנם ב"כ המשיבה וויתר על חקירתו של המערער, אך זאת מבלי שהדבר יהווה הודאה בנטען בו. מה גם שאין בתצהיר כל פרוט בדבר המועד והדרך בה נודע למערער על התביעה לרבות הליכי ההוצל"פ הנזכרים בבקשתו. כך גם בחר המערער, מטעמיו הוא, שלא להתייחס כלל לבקשת המשיבה לביטול עיכוב ההליכים מיום 20/2/08, על צרופותיה ובכלל זה האתראות, כתבי האישום ופסק הדין שהרשיע אותו, על פי הודאתו, בגין הצבת פסולת מתכת ומכולות במקרקעין נשוא התביעה בהיותם שטח ציבורי. זאת ועוד. בכתב האישום מיום 7/12/05 וכתב האישום מיום 23/11/05 מצוינת הכתובת רחוב אופיר 62, חוף שמן חיפה ככתובת המקרקעין נשוא כתב האישום. הוכח לפני ערכאת קמא כי לכתובת זו בוצעה המצאה בתאריכים 15/2/07, 19/2/07 ו-4/3/07. במהלך הדיון (תיק מוביל מס' 82442-09-06) מיום 9/1/08 הגיעו ב"כ המערער ומדינת ישראל, להסדר טיעון במסגרתו הורשע המערער על פי הודאתו בלא שהועלתה כל טענה בדבר כשל בזיהוי כתובת המקרקעין. עובדה זו תומכת אף היא בטענת המשיבה כי המדובר בכתובת נוספת של המקרקעין נשוא התובענה נוכח חילופי התוואי (הגם שניתן היה בנקל להביא תעודת עובד ציבור לעניין זה). ודוק: ב"כ המשיבה לא הודה כי קיים הסדר בין הצדדים בעניין הרחבת הכביש. כל שנטען על ידו (ראה: ישיבה מיום 3/6/08) הוא שעקב שינויים תחבורתיים שביצעה חברת יפה נוף באזור, הכניסה למקרקעין היתה מרחוב אופיר 62. הא ותו לא. מה גם שכתבי אישום נוספים שנשלחו לכתובת המערער ברחוב גוש עציון 19, חיפה כן הגיעו ליעדם (והשווה: ע"א 3613/97, אזוב נ' עיריית ירושלים (2002)). עובדות אלה אך מחזקות את מסקנת ערכאת קמא ועל כן יש לאמר כי, כקביעתה, לא נפל כל פגם בהליך מתן פסק-הדין. 10. זאת ועוד. גם אם הייתי מוצאת שנפל פגם במסירה (ולא היא) - הרי שזהו המקרה בו יש לקבוע כי המערער, שבחר, מטעמיו הוא, שלא לדרוש את דבר הדואר, מנוע ומושתק מלטעון לפגם שנפל בהמצאה. כך או כך, הימנעות המערער מקבלת דברי דואר שנשלחו לכתובות בהן הוא מודה שהוא מתגורר ועובד מזה, וטענותיו כעת לאי המצאה כדין מזה - אינה עולה בקנה אחד עם חובותיו של בעל דין בהפעלת זכויותיו המשפטיות. כאמור ב-רע"א 8467/06, אבו עוקסה נ' בית הברזל טנוס בע"מ (2010): "... וכשם שהמערכת המשפטית דורשת מצד לחוזה שלא יהא "נבל ברשות החוזה", כך דורשת ומחייבת היא, שלא יהא "נבל" ברשות החוק, ברשות העשייה הציבורית ובכל תחום משפטי שהוא... ...עקרון תום הלב מטיל על בעלי דין לנהוג בהגינות וביושר האחד כלפי השני. "שדה הקרב" המשפטי אינו נטול רסן גם אם מחוצה לו בעלי-הדין חשים איבה עמוקה ואף פעלו בחוסר תום לב האחד כלפי השני במישורים משפטיים אחרים. תום הלב בהקשר הנידון תפקידו ליצור גבולות נורמטיביים של המותר והאסור בגדרו של המאבק המשפטי... ... בעלי דין אינם בוחרים, במובן החוזי, להימצא במסגרתו של ההליך המשפטי ואף לעיתים נקלעים אליו מכורח הנסיבות. אולם מרגע שהם באים בין כתלי בית המשפט עליהם לנהוג בהגינות ויושר האחד כלפי השני, וכן כלפי המערכת השיפוטית הפועלת לשם בירור הסכסוך בין בעלי הדין. החיקוקים המסדירים את סדרי הדין אומנם מסדירים את "כללי המשחק", אולם המשפט אינו מתמצה בהם בלבד. חובת תום הלב בהקשר הדיוני מטילה על בעלי הדין חובה לפעול לשם בירור המחלוקות העומדות ביניהם, לצד זכויותיהם הדיוניות, ולא לנצלן כדי להשיג יתרונות החורגים מתכליתן של זכויות אלו" [ההדגשות אינן במקור - ב.ש.]. (וראה גם: רע"א (ירושלים) 38183-05-11, בן טולילה נ' לוי (2011)). חובה זו מעוגנת ב'כלל הידיעה' (ולעניין זה ראה: רע"א 11286/05, זמיר נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ (2007); ת.א. (ת"א) 22673-07-10, Sons LLC & Nader נ' Homayon (2011); בר"מ 1299/06, תפנית אורטופדיה בע"מ נ' קופ"ח לאומית, פ"ד נו(4) 69; רע"א 8402/03, רע"א 8402/03 Raytheon Company נ' אשבורן חברה לסוכנויות ומסחר בע"מ (2003); בש"א (חיפה) 6422/05, ICC Handels A.G נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (2005)). 11. ניתן היה לסיים כאן את פסק הדין, בשים לב לכך שהבקשה לביטול פסק דין כותרה בכותרת "עקב חובת הצדק" וכך גם נטען על ידי בא כוח המערער במהלך הדיונים. מה גם שבעיקרי הטיעון מצא ב"כ המערער שיש בהתייחסות כבוד הרשמת לחלופה השנייה משום טעם נוסף לקבלת ערעורו. יחד עם זאת, ועל מנת למנוע גלגולים נוספים של הפרשה, אתייחס גם לחלופה השנייה, קרי: האם יש לבטל את פסק-הדין מכוח שיקול הדעת הנתון לבית המשפט. לעניין חלופה זו - שומה עלינו לבחון שניים: הטעם למחדל - בהקשר זה יש לבחון האם הדבר משקף זלזול בבית המשפט, צירוף נסיבות אומלל, אי הבנה, היסח הדעת או אולי רשלנות; וסיכויי הגנה (ראה: רע"א 5904/10, אנדרסון מדיקל בע"מ נ' אוניפארם בע"מ (2010); רע"א 9565/09, מרגוליס נ' גנץ (2010); ע"א 2201/07, חונינסקי נ' אטלנטיס מולטימדיה בע"מ (2009); רע"א 5357/99, נדיב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה בע"מ (1999); ע"א 1782/06, משרד הבינוי והשיכון נ' סולל בונה (2008); בש"א (ת"א) 14266/08, טלטיב תקשורת בע"מ (בפירוק) נ' פלאפון תקשורת בע"מ (2009), על האסמכתאות הנזכרות דשם; בר"ע (ירושלים) 694/05, בן חנן נ' חסון (2005); בש"א (ירושלים) 7146/04, מפרק חברה י. זקן ובניו מפעלי בניה בע"מ נ' הכונס הרשמי (2008); ת"א (ת"א) 2209/05, אורן נ' השמירה-טכנולוגיה (מיגון) 1971 בע"מ (2010); ע"א 10152/07, פדידה נ' רפאלי (2010)). 12. אכן, כקביעת ערכאת קמא פסק הדין ניתן כשנה לאחר הגשת התביעה ולאחר ביצוע המצאות חוזרות לכתובות השונות של המערער מתוכן שתי כתובות ביחס אליהן הודה המערער שהוא גר, עובד ומקבל דברי דואר. חרף זאת לא מצא המערער לנכון להגיש כתב הגנה. יתירה מכך, אף לדיון הראשון בבקשתו לביטול פסק דין בחר המערער שלא להתייצב לשם חקירה על תצהירו. ודוק: לא הובא כל תימוכין גם לטענות שנטענו על ידי בא-כוחו במהלך הדיון. משכך, יש לומר כי התנהלות הנתבע משקפת יחס של זלזול שיטתי ובוטה הן בצד שכנגד והן בבית המשפט, תוך אי קיום חובתו כבעל דין והתעלמות מדעת מההליך המשפטי. לעניין דא יודגש כי "שום מערכת שיפוטית לא תוכל לשאת משיכת הליכים ללא סוף תוך ניצול לרעה של סדרי הדין ובזבוז של משאביה" (ראה: רע"א 83/01, וייס נ' מרדכי, פ"ד מה(3) 730) כפי שעמד על כך בית המשפט גם בעניין ע"א 2328/07, גיל נ' דרזנר (2009) (אמנם ביחס לתובע): "בעל דין המפר את כללי הדיון עלול להיעצר בפרוזדור הדיוני ולא להגיע לאולם המשפט לדיון במחלוקת גופה. אמנם, לעיתים, סטייה מכללי הדיון היא בת-תיקון, ולא אחת, מתבקש איזון בין התועלת הנצמחת מעמידה בלתי מתפשרת על קיום סדרי הדין לבין הנזק העלול להיגרם מסגירת השער לבירור המחלוקת המהותית עקב ההפרה הדיונית. ... זכות הגישה לערכאות היא, אכן, זכות חוקתית חשובה, אך הגשמתה מותנית בעמידה בתנאים פרוצדורליים, ובתום לב בקיום החלטות של בית המשפט, המשמשים "כרטיס כניסה" להיכל המשפט. הפרה שיטתית ומתמשכת של כללים אלה עלולה לשלול מבעל דין את כרטיס הכניסה, ולמנוע הכרעה שיפוטית מהותית בגופה של המחלוקת...". (וראה גם: ע"א 10152/07, פדידה נ' רפאלי (2010); ת"א (ת"א) 2209/05, אורן נ' טכנולוגיה (מיגון) 1971 בע"מ (2010); רע"א 8292/00, יוספי נ' לוינסון (2001); ע"א 32/83, אפל נ' קפח, פ"ד לז(3) 431; ע"א 625/68, מפעל הבניה נ' החברה הדרומית, פ"ד כג(2) 721, 723; בר"ע 88/72, אורן נ' מיכאל, פ"ד כו(1) 772; ת.א. (ירושלים) 5194/03, ASSOCIATES S.J.R נ' SPIER (2005)). 13. למעלה מהדרוש נבחן את טענות ההגנה שבפי הנתבע, באשר אין טעם להחזיר את ההליך לדיון מקום בו ברור כי הדבר יוביל בסופו של יום למתן אותו פסק-דין אשר יצא תחת ידי בית המשפט לראשונה (ראה למשל: רע"א 5904/10, אנדרסון מדיקל בע"מ נ' אוניפארם בע"מ (2010); ע"א 2201/07, חונינסקי נ' אטלנטיס מולטימדיה בע"מ (2009); י. זוסמן "סדר הדין האזרחי", מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995 בעמוד 738; א. גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה עשירית (2009) בעמוד 373). המערער אינו מכחיש את בעלות המשיבה במקרקעין ואת היותו מחזיק במקרקעין, אלא שלטענתו הוא עושה כן מכוח הסדר להעתקת עסקו ממקומו הקודם, עקב סלילת כביש. סתם ולא פרש. המערער לא צרף לתצהירו כל מסמך המעיד על הסדר כלשהו בינו לבין המשיבה או מי מטעמה המעניק לו זכויות במקרקעין. המערער לא פרט את מועד חתימת ה"הסדר", את הצדדים לו או אף את מהות הזכויות אשר הוענקו לו, לכאורה, על פי אותו "הסדר" עלום. המערער גם לא הביא ראיות באשר לזכויות לכאורה שהיו לו במקום עסקו הקודם שתמורתן, כנטען על ידו, הוענקו לו זכויות במקרקעין נשוא התביעה. ודוק: עסקינן במקרקעין שבבעלות רשות ציבורית המחוייבת על פי דין באישורים בטרם הקצאת זכות במקרקעין. חרף זאת לא מצא המערער לנכון לצרף ולו מכתב או פרוטוקול שיש בו משום 'ראשית ראיה' לטענותיו. המערער חדל מעשות כן גם לאחר שהדברים הוכחשו על ידי המשיבה ועד היום, חרף גלגוליה הרבים של תביעה זו, כמפורט לעיל. מנגד, כאמור, המערער הורשע על פי הודאתו בהצבת פסולת ומכולות שלא כדין על המקרקעין נשוא התביעה המהווים שטח ציבורי (ראה: פסק הדין מיום 9/1/08 ב-ת"פ מוביל שמספרו 82442-09-06 שצורף לבקשת המשיבה מיום 20/2/08). לפיכך, גם בזהירות בה אני מצווה בשלב זה, ניתן לומר כי המערער חדל מלהראות קיומה של הגנה לכאורית כנגד התביעה. לפיכך, ובפרט בשים לב לכך כי המדובר בתנאים שלובים (ראה: עפ"ת (מרכז) 37356-12-10, ימיני נ' מדינת ישראל (2011); רע"א 10436/07, ציון נ' בנק הפועלים בע"מ (2008); ע"א 3645/92, קלנר נ' לופוביץ (1993); בר"ע (ירושלים) 694/05, בן חנן נ' חסון (2005); בש"א (ירושלים) 7146/04, מפרק חברה י. זקן ובניו מפעלי בניה בע"מ נ' הכונס הרשמי (2008); ע"א 2201/07, נימנובסקי נ' אטלנטיס מולטימדיה בע"מ (2009); בש"א (ת"א) 14266/08, טלטיב תקשורת בע"מ (בפירוק) נ' פלאפון תקשורת בע"מ (2009), על האסמכתאות הנזכרות דשם) - אין מקום להעתר לבקשה גם מכוח שיקול הדעת. לעניין זה יודגש כי אכן דרך כלל יינתן משקל יתר לזכותו החוקתית של נתבע כי יהיה לו יומו בבית המשפט. ברם, אין מקום להליכי סרק. "שיקולים של סופיות הדיון ויעילות המערכת המשפטית מחייבים דווקא לשים קץ להליכים עקריים ..." (ראה בהשוואה: ת.א. (מרכז) 4790-01-09, קלה נ. דורות שקד בע"מ (2010), שעניינו תשלום אגרה). 14. סוף דבר 14.1 דין הערעור להידחות. בהתאמה, פסק הדין מיום 7/5/07 נותר על כנו. 14.2 אני מחייבת את המערער לשלם למשיבה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ₪ אשר תשולמנה תוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד תשלומם המלא בפועל. המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה. ניתן היום, כ"ח אב תשע"א, 28 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים. תקסד"א 1984 (הישנות)