1. התובע הגיש תביעה להכיר בליקוי בשמיעה ובטינטון שמהם הוא סובל כפגיעה בעבודה, בהתאם לסעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן- החוק). במכתב מיום 4.11.07, הודיע הנתבע לתובע כי תביעתו בגין ליקוי השמיעה התקבלה. התביעה בגין הטינטון נדחתה מאחר שלא נתקיימו בתובע תנאי סעיף 84א(ב)(2) ו-(3) לחוק (נספח א' לכתב ההגנה). 2. יצוין, כי תביעה זו הוגשה תחילה לבית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע. אולם מאחר שהתובע כיהן בעבר כנציג ציבור בבית הדין הנ"ל, הועבר הדיון בתובענה לבית דין זה (החלטת כב' הנשיא סטיב אדלר (כתוארו דאז) מיום 12.05.09). ואלו העובדות הרלבנטיות לעניין, בתמצית: א. התובע עבד בחברת אגד מ-18.2.68 ועד 31.5.05 במגוון תפקידים כאמור באישור העבודה מטעם אגד מיום 2.11.05, ואשר יידונו בהרחבה בהמשך. בתקופת עבודתו כמנהל מוסך בין 18.02.68-8.03.81, היה התובע חשוף לרעש מזיק. ב. ביום 28.09.05 הגיש התובע תביעה להכיר בליקוי השמיעה ובטינטון כפגיעה בעבודה. ג. במכתב מיום 22.03.07 הודיע הנתבע כי הכיר בליקוי השמיעה של התובע כמחלת מקצוע. במכתב זה לא התייחס הנתבע לתביעת התובע הנוגעת לטינטון (נספח יג' לכתב התביעה). ד. במכתב מיום 4.11.07 הודיע הנתבע כי התביעה באשר להכרה בטינטון כפגיעה בעבודה נדחתה, משנמצא כי התובע אינו עומד בתנאי סעיפים 84א(ב)(2) ו-(3) לחוק (נספח יג' לכתב התביעה). 4. נפנה תחילה לבקשת התובע מיום 15.06.10 לצרף לתביעתו מסמכים הנוגעים לעובד אגד בן ציון פלד, שעבד כסדרן, ועבודתו הוכרה כעבודה ברעש מזיק, וגם הטינטון שבו לקה הוכר כפגיעה בעבודה. הנתבע מתנגד לבקשה. לטענתו לא ניתן להקיש באופן כללי ממבוטח למבוטח בשאלות שבעובדה וברפואה, ומשלא הוכח כדבעי כי מדובר בנסיבות דומות. אכן, התובע לא הוכיח כי עובדות המקרה בעניינו של מר בן ציון פלד זהות לשלו, כי אם טען באופן לקוני שפגיעתו של מר בן ציון הוכרה כעבודה ברעש מזיק לרבות הטינטון. לא הוכח כי התובע ומר בן ציון הועסקו כסדרנים-משלחי תנועה בתקופה מקבילה, וכי תנאי עבודתם היו זהים. מכל מקום, יש לבחון כל מקרה לגופו, ולבדוק האם התובע עומד בקריטריונים שנקבעו בחוק להכרה כאמור. לפיכך, נדחית בקשת התובע לצירוף המסמכים. 5. וכך מורה אותנו סעיף 84א לחוק: "(א) אין רואים בליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש, תוצאה של פגיעה בעבודה אלא אם כן התקיימו כל אלה: (1) המבוטח נחשף בעבודתו לרעש התקפי ומתמשך, העולה על המותר לפי סעיף 173 בפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970 (להלן - רעש מזיק); (2) כושר השמיעה פחת, בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים; (3) הוגשה למוסד תביעה להכרה בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה, בתוך 12 חודשים מהיום המוקדם מבין אלה: (א) היום שבו תועד הליקוי לראשונה ברשומה רפואית כמשמעה בסעיף 17 בחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 (בסעיף זה- רשומה רפואית); (ב) היום שבו, לדעת הוועדה הרפואית או הוועדה הרפואית לעררים כמשמעותן בפרק זה, לפי הענין, החלה הירידה בשמיעה. (ב) רעש תמידי באוזניים (להלן - טינטון) עקב חשיפה לרעש, לא יוכר כפגיעה בעבודה אלא אם כן התקיים האמור בסעיף קטן (א), וכן כל אלה: (1) כושר השמיעה בתדירויות הגבוהות פחת בשיעור של 25 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים; לענין זה, "תדירויות גבוהות"-תדירויות של 3000 ו-4000 מחזורים בשניה; (2) הטינטון תועד לראשונה ברשומה רפואית, לפני שהמבוטח חדל לעבוד בחשיפה לרעש מזיק; (3) הפגיעה בתפקוד עקב הטינטון חייבה פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי, שתועדו ברשומה רפואית...". הסעיף הנ"ל מציג הסדר ספציפי להכרה בליקוי שמיעה ובטינטון כפגיעה בעבודה, בקובעו תנאים מקדמיים המהווים אינדיקציה ראשונית לכך שהליקוי נגרם עקב חשיפה לרעש בעבודה. משהתקיימו תנאים אלו יש לבחון קיומו של קשר סיבתי בין העבודה לליקוי הנטען (עב"ל (ארצי) 53/08 ברלכיס נ' המל"ל, סעיף 10 לפסק דינו של הנשיא סטיב אדלר (כתוארו דאז), ניתן ביום 2.10.08). השאלות הניצבות לפתחנו בתיק זה הן אלה: א. האם התובע נחשף לרעש מזיק בעבודתו לאחר יום 8.03.81. ב. האם התקיימו בתובע תנאי סעיף 84א(ב) לחוק, ובפרט סעיפים 84א(ב)(2) ו-(3), ומשכך יש להכיר בטינטון ממנו הוא סובל כפגיעה בעבודה. בכתב ההגנה טען הנתבע להתיישנות התביעה ולשיהוי בהגשתה. בישיבת ההוכחות הודיעה ב"כ הנתבע כי היא מוותרת על טענת ההתיישנות (ע' 1 ש' 6, פרוטוקול מיום 6.07.10), ומשכך מתייתר הצורך לדון בה. באשר לטענת השיהוי, הרי שזו נזנחה על ידי הנתבע בסיכומיו, ולפיכך לא נדרש אף לטענה זו. 7. לטענת הנתבע לא נתקיימו בתובע תנאי סעיף 84א(א)(2) ו-(3) לחוק, ומשכך יש לדחות את תביעתו להכרה בטינטון כפגיעה בעבודה. כאמור, ליקוי השמיעה של התובע הוכר כפגיעה בעבודה (נספח יג' לכתב התביעה). במצב דברים זה, ברי כי מתקיימים בתובע תנאי סעיף 84א(א) המהווים תנאי סף להכרה בליקוי השמיעה עקב חשיפה לרעש כפגיעה בעבודה. תנאים אלו הינם הכרחיים אף לצורך הכרה בטינטון כפגיעה בעבודה בהתאם לסעיף 84א(ב) לחוק, ובעניין זה דין אחד לליקוי השמיעה ולטינטון. זאת ועוד. עיון במכתב הנתבע מיום 4.11.07, מעלה כי הטעם לדחיית תביעת התובע ביחס להכרה בטנטון הינו אי עמידתו בתנאי סעיף 84א(ב)(2) ו-(3) (נספח יג' לכתב התביעה). משכך, משקבע פקיד התביעות כי התקיימו בתובע תנאי סעיף 84א(א) לחוק ביחס לליקוי השמיעה, המסקנה המתבקשת היא כי התקיימו בו התנאים האמורים אף ביחס לטינטון, לפיכך, נדחית טענה זו של הנתבע. 8. האם נתקיימו בתובע תנאי סעיף 84א(ב)(2) לחוק המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בתנאי סעיף 84א(ב)(2) לחוק. לטענת הנתבע התובע אינו עומד בתנאי הסעיף, שכן הפסיק לעבוד בתנאי חשיפה לרעש מזיק זמן רב לפני שפנה לרופא בעניין הטינטון, כעולה מהתיעוד שהציג. מנגד טוען התובע, כי הנתבע מושתק מלטעון שלא היה חשוף לרעש מזיק עד לסיום עבודתו, זאת מאחר שנקבע על ידי וועדה רפואית ביום 27.12.07 כי היה חשוף לרעש עד 6/05 (נספח ח' לכתב התביעה). טענה אחרונה זו יש לדחות. הסמכות לקבוע כי התקיימו תנאי הסף מסורה לפקיד התביעות, בעוד שהוועדה מוסמכת לקבוע את דרגת הנכות בלבד (עב"ל (ארצי) 112/08 המל"ל נ' רויטמן, סעיף 4 לפסק דינה של השופטת נילי ארד (כתוארה דאז), ניתן ביום 2.11.08). ממכתב הדחייה עולה (נספח יג' לכתב התביעה) כי פקיד התביעות מצא שלא התקיימו בתובע תנאי סעיף 84א(ב)(2) לחוק, ואין ביכולתה של הוועדה לסטות מהחלטה זו. 9. נקדים אחרית לראשית ונאמר, כי לעמדתנו אין התובע עומד בתנאי סעיף 84א(ב)(2) לחוק. סעיף זה קובע כדלקמן: "(ב) רעש תמידי באוזניים (להלן - טינטון) עקב חשיפה לרעש, לא יוכר כפגיעה בעבודה אלא אם כן התקיים האמור בסעיף קטן (א), וכן כל אלה: ... (2) הטינטון תועד לראשונה ברשומה רפואית, לפני שהמבוטח חדל לעבוד בחשיפה לרעש מזיק;" (ההדגשה הוספה- ד.פ). תלונות התובע לעניין טינטון כעולה מהמסמכים הרפואיים שהגיש, הן כלהלן: א. ביום 7.11.01 פנה התובע לרופא א.א.ג והציג תלונות אלה: "ביקור חוזר, ירידת שמיעה, רעשים באוזניים..." (נספח ו' לסיכומי התובע). ממסמך זה אנו למדים כי התובע פנה לרופא א.א.ג בגין תלונות אלו בעבר, נשלח לבדיקת שמיעה ושב עם תוצאותיה וכי כתוצאה מכך נקבע כי הוא "... זקוק למכשירי שמיעה". מלשון המסמך הנוקטת במילים "ביקור חוזר", משתמע כי התובע פנה לטיפול רפואי בגין תלונות אלו בעבר, אף כי תיעוד כאמור לא הוצג לפני. ב. ביום 5.12.01 פנה התובע לרופאת המשפחה והתלונן כי הוא "סובל מטיניטוס וירידה בשמיעה" והומלץ על "מעקב בא.א.ג" (נספח טז' לכתב התביעה). ג. ביום 28.07.03 פנה התובע שוב לרופאת המשפחה וביקש הפנייה לרופא תעסוקתי לקבלת ייעוץ, כמו כן התלונן כי הוא סובל מטינטון (נספח כ' לתצהיר). ד. ביום 28.09.05 הגיש התובע תביעה למוסד לביטוח לאומי להכרה בליקוי השמיעה ובטינטון כפגיעה בעבודה (נ/2). ה. ביום 30.05.06 בוצעה לתובע בדיקת הערכת טינטון במכון הדים (נספח טז' לכתב התביעה). על פי המסמכים הרפואיים אשר הוגשו, הטינטון תועד לראשונה ברשומה רפואית ביום 7.11.01. משכך, יש לבחון, האם במועד זה או בסמוך לו עבד התובע בתנאי רעש מזיק. 10. אין חולק, כי התובע עבד באגד בין התאריכים 18.02.68-31.05.05. התפקידים שמילא התובע, ומשך התקופה שבה מילא כל אחד מהם, מפורטים באישור העבודה מטעם אגד (נספח טז' לתצהיר התובע). תפקידי התובע במהלך התקופה הרלבנטית לדיוננו, הם כלהלן: 9.03.81-18.04.90 נהג אוטובוס. 19.04.90-21.04.90 תחזוקן. 22.04.90-29.10.97 משלח תנועה. 30.10.97-29.11.98 לא משובץ. 30.11.98-2.03.04 נהג אוטובוס. 3.03.04-17.05.04 לא משובץ. 18.05.04-27.03.05 פקיד מודיעין. 28.03.05-31.05.05 קופאי נהגים. מחומר הראיות עולה כי הטינטון תועד לראשונה ברשומה רפואית ביום 7.11.01. התובע היה נהג אוטובוס מיום 30.11.98 ועד ליום 2.03.04 (אף כי התובע העיד שמילא תפקיד זה עד ליום 10.02.04, ע' 5 ש' 8-9, פרוטוקול מיום 6.07.10). התובע העיד כי משנת 1998 ועד לשנת 2004 עבד כנהג על אוטובוס מסוג וולוו בלבד וכי זהו רכב שקט מאוד: "... מ98 עד 2004 עבדתי רק וולוו. עמדתי על זה. כל רעש נוסף עושה לי לחצים באוזניים אני לא מרוכז, גם ככה יש לי בעיות מהצבא מהמלחמה...." (ע' 5 ש' 10-16, פרוטוקול מיום 6.07.10). לא הוצג כל מסמך ממנו ניתן ללמוד לאיזה רעש היה התובע חשוף כאשר נהג ברכב זה, ולמעשה לא הוצגה לפני ראייה המוכיחה כי נהג אוטובוס מסוג וולוו חשוף לרעש מזיק, ודומה כי אף התובע עצמו אינו טוען כך, שכן לדבריו מדובר ברכב שקט. משכך אנו קובעים כי בתקופה זו לא היה התובע חשוף לרעש מזיק. מיום 18.05.04 ועד לפרישתו מאגד ביום 31.05.05 עבד התובע כפקיד מודיעין וכקופאי נהגים. לא הוכח כי כי בעבודתו זו היה התובע חשוף לרעש מזיק. 11. אומנם, התובע הצהיר כי, ככלל, במסגרת עבודתו באגד, היה חשוף לרעש חזק ביותר עת 40-50 אוטובוסים הונעו באותה עת (סעיף 21(ד) לתצהיר). טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם המסמכים שהגיש התובע עצמו והנוגעים לתיק אחר (ב"ל (באר-שבע) 1103/09 ביטון נ' המל"ל- נספח יז' לתצהיר), שם טען מר סעדיה סלים - ממונה בטיחות וגהות ארצית באגד - כי אינו מכיר מצב שבו כל האוטובוסים מונעים באותו זמן (ע' 4 ש' 3-7, פרוטוקול מיום 16.03.10). מכל מקום, לא הוכח מהו מפלס הרעש ומשכו בסיטואציה זו כדי שניתן יהיה לקבוע אם מדובר ברעש מזיק. הצדדים התייחסו באריכות ליתר התפקידים שמילא התובע ואשר קדמו לתיעוד הראשוני של הטינטון ברשומה רפואית. כך למשל, בתקופת עבודתו הראשונה כנהג אוטובוס מיום 9.03.81 ועד ליום 18.04.90, עבד התובע על אוטובוס מסוג טייגר, אשר נפסק כי נהיגה בו היא נהיגה בתנאי רעש מזיק (ראו למשל ב"ל (חיפה) 3234/02 הרשקוביץ נ' המל"ל, ניתן ביום 26.12.07). למותר לציין, כי הראיות שהוצגו בפני בית הדין שם אינן נמצאות בפנינו, ואף לא הוכח כי נסיבות המקרה שם זהות לענייננו. כן, עולה מדו"ח המוסד לבטיחות וגהות שהוגש כראייה מטעם התובע (נספח יז' לתצהיר) ואשר אף הוא הוגש במסגרת תיק אחר שהתנהל בבית הדין בחיפה, כי אוטובוס ליילנד מולדת, הוא הטייגר (ראו עדות התובע ע' 3 ש' 4-5, פרוטוקול מיום 6.07.10)- אינו בהכרח אוטובוס המייצר רעש מזיק. התובע עצמו הטיל דופי בדו"ח האמור, מאחר שתנאי בדיקת רעשי האוטובוסים נעשו בתוך מוזיאון אגד, להבדיל מנסיעה בתנאים רגילים, על כל התנאים הנלווים (בלא נוסעים וכיו"ב, ע' 3 ש' 15-16, פרוטוקול מיום 6.07.10). ואולם, כפי שהובהר בתחילה, לא הוגש מסמך רפואי המתעד את הטינטון עובר ליום 7.11.01, וממילא באשר לתקופה זו לא הרים התובע את הנטל המוטל עליו להראות כי עבד בתנאי רעש מזיק. אף בטענת התובע כי מחוות הדעת הרפואית שהגיש עולה כי סבל מטינטון כבר משנת 1980 אין ממש. הדברים נאמרו למומחה מפי התובע עצמו, ולא הובא מסמך רפואי המאשש זאת (נספח ה' לכתב התביעה). מן האמור לעיל עולה כי התובע אינו עומד בתנאי סעיף 84א(ב)(2) לחוק. מאחר שתנאי סעיף 84א(ב) לחוק הם תנאים מצטברים ומחייבים לצורך הכרה בטינטון עקב חשיפה לרעש כפגיעה בעבודה, יש לדחות את תביעת התובע בגין הטינטון. ואולם, פטור בלא כלום אי אפשר, ומשנדרשו הצדדים לשאלה אם עמד התובע בתנאי סעיף 84א(ב)(3) לחוק, נידרש אליה אף אנחנו. 12. האם נתקיימו בתובע תנאי סעיף 84א(ב)(3) לחוק הנתבע טוען כי התובע אינו עומד בתנאי הסעיף מאחר שבפניותיו אין ביטוי מפורש להפרעות תפקודיות שנגרמו לו כתוצאה מהטינטון, הפרעות שעליהן לא ניתן ללמוד אף מהנסיבות, וכי תלונותיו בנדון לא היו עקביות. מנגד טען התובע כי הוא ממלא אחר התנאים כנדרש. 13. סעיף 84א(ב)(3) קובע כי: (ב) רעש תמידי באוזניים (להלן - טינטון) עקב חשיפה לרעש, לא יוכר כפגיעה בעבודה אלא אם כן התקיים האמור בסעיף קטן (א), וכן כל אלה: ... (3) הפגיעה בתפקוד עקב הטינטון חייבה פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי, שתועדו ברשומה רפואית...". בית הדין הארצי נדרש רבות לפרשנות סעיף זה ופסק כי התנאי בדבר "פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי" נועד לבחינת את אותנטיות תלונותיו של המבוטח על טנטון, ומשכך על פניות מעין אלו להתבצע משך פרק זמן משמעותי שאינו מתמצה בחודשים ספורים לפני הגשת התביעה (עב"ל (ארצי) 591/09 קרייזלמן נ' המל"ל, סעיפים 7-8 לפסק דינו של השופט עמירם רבינוביץ, ניתן ביום 5.10.10). בענייננו, פנה התובע לטיפול רפואי בגין הטינטון מספר פעמים, בטווח של כ-4 שנים לפני הגשת תביעתו לנתבע ובמנותק ממנה- א. ביום 7.11.01 הגיע התובע לביקור חוזר אצל רופא א.א.ג עם תוצאות בדיקת שמיעה שעשה, ואשר מממצאיה עולה כי הוא "זקוק למכשירי שמיעה". במסגרת התלונות שפורטו שם הלין התובע על "רעשים באוזניים" (נספח ו' לסיכומי התובע). ב. ביום 5.12.01 פנה התובע לרופאת המשפחה לצורך הפנייתו לרופא אורטופד ושם התלונן, בין היתר, כי הוא סובל מטינטון (נספח טז' לכתב התביעה). ג ביום 28.07.03 פנה התובע שוב לרופאת המשפחה וביקש הפנייה לרופא תעסוקתי לצורך קבלת ייעוץ בשל הטינטון ובשל ליקויים נוספים שאינם נוגעים לליקוי בשמיעתו (נספח כ' לתצהיר). אומנם, ברשומות הרפואיות הנ"ל לא פירט התובע פגיעות תפקודיות שנגרמו לו כתוצאה מהטינטון, ואולם אנו סבורים כי מקרה זה הינו ממין המקרים שבהם אין לזקוף לחובת התובע עובדה זו וכי, ככלל, עצם תלונתו על הטינטון מעידה על פגיעה בתפקודו. וכפי שנפסק: "... הנכון הוא ללמוד מכלל הנסיבות הקונקרטיות כי "הפגיעה בתפקוד עקב הטינטון חייב פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי שתועדו ברשומה רפואית" כהוראת סעיף 84א(ב)(3) לחוק, ולעניין זה אין הדבר בבחינת תנאי בל יעבור, כי ברשומות הרפואיות יינתן ביטוי מילולי ומפורש להפרעה בתפקוד..." (ההדגשות במקור- ד.פ) (עב"ל (ארצי) 535/08 המל"ל נ' קנטור, פסק דינה של השופטת רונית רוזנפלד, ניתן ביום 10.03.10). התובע לא קפא על שמריו ופנה, לכל הפחות 3 פעמים לטיפול רפואי בגין הליקוי בשמיעתו ובגין הטינטון (ראו סעיף 27 לסיכומי הנתבע בו פורטו פניות נוספות אשר לא הובאו בפנינו- מיום 4.10.01 ומיום 2.01.02), ואף בפנייתו לטיפול בגין ליקויים אחרים הזכיר פגיעתו זו. מדובר בפניות שנעשו זמן רב לפני הגשת התביעה לנתבע, ומשכך אין להטיל דופי במידת האותנטיות שלהן. נסיבות אלו, הן ממין הנסיבות בהן עצם התלונה על טינטון מעידה על הפגיעה בתפקוד וזאת אף אם פגיעה כאמור לא פורטה כדבעי ברשומות הרפואיות, שאחרת אין כל הסבר מניח את הדעת לכך שהתובע פנה, חזור ופנה, במשך מספר שנים לקבלת סיוע וטיפול בהתמודדותו עם הטינטון. הנה כי כן, אנו סבורים כי נתקיימו בתובע תנאי סעיף 84א(ב)(3) לחוק. 14. סוף דבר משנמצא כי התובע אינו עומד בתנאי סעיף 84א(ב)(2) לחוק, שהינם תנאים מצטברים, נדחית תביעתו להכיר בטינטון עקב חשיפה לרעש כפגיעה בעבודה. אין צו להוצאות. ערעור על פסק-דין זה, ניתן להגיש תוך 30 יום מיום שיומצא לצדדים, לבית-הדין הארצי לעבודה. ניתן היום, יט' אייר תשע"א, 23 במאי 2011, בהעדר הצדדים. חשיפה לרעשטינטוןשמיעהמטרד רעש