הסכם תיווך לא כתוב מונחת בפני תביעה שהגיש התובע (להלן: "התובע"), כנגד הנתבע (להלן: "הנתבע"), לתשלום דמי תיווך, בהתאם להסכם והתחייבות לתשלום דמי תיווך מיום 90/01/30, בגין שירות תיווך שנתן התובע לנתבע, למכירת דירת מגורים צמודת קרקע ברחוב פנחס מס' 50 ברמת-גן (להלן: "הדירה"). התובע הינו מתווך ובעל משרד תיווך בתל-אביב. לטענת התובע, כחודש או חודשיים לפני יום 90/01/30, בשיחת טלפון שהתקיימה בינו לבין הנתבע, ביקש ממנו הנתבע למצוא לו קונה לדירתו, ובמעמד זה, התובע הסכים לשמש כמתווך בעסקת מכירת הדירה, והודיע לנתבע שיהא עליו לשלם לו 2% מסכום העיסקה, בצירוף מע"מ, כדמי תיווך. התובע טוען כי, הנתבע הסכים לכך, והוסכם בינו לבין הנתבע, שכאשר יסור הנתבע למשרדו, יחתום הנתבע על כתב התחייבות לתשלום דמי תיווך. סמוך לאחר אותה שיחה טלפונית, טוען התובע כי, הוא הציע למכירה את דירת הנתבע, לקבלן ושמו צלח עזרא (להלן: "הקונה"), בתור מגרש פוטנציאלי לבנייה. לית מאן דפליג כי, התובע היה הגורם היעיל שהביא לקשירת העיסקה למכירת דירתו של הנתבע לקונה, וכי הוא זה שגרם לכך, שביום 90/01/30 נחתם, במשרדו, בין הצדדים, זכרון דברים למכירת הדירה. (זכרון הדברים האמור, הוגש וסומן ת/2). עוד טוען התובע כי, הזמין את הנתבע לבוא למשרדו ביום 90/01/30 חצי שעה לפני שעת הפגישה שנקבעה לחתימת זכרון הדברים בין הנתבע לקונה, וזאת כדי להחתים אותו על טופס התחייבות לשלם לו דמי תיווך, וכי הנתבע אכן התייצב במשרדו כחצי שעה בטרם הופיע הקונה לפגישה, וחתם על טופס התחייבות כאמור. (טופס ההתחייבות לתשלום דמי תיווך, בגין מכירת הדירה הוגש וסומן ת/1). בכתב ההתחייבות האמור, התחייב הנתבע לשלם לתובע דמי תיווך בשיעור 2% ממחיר הדירה בתוספת מע"מ, מיד עם חתימת זכרון הדברים. התובע פנה לנתבע בדרישה לתשלום דמי התיווך, בשיעור של 2% ממחיר הדירה, שהינו 220,000 ש"ח, כמצויין בזכרון הדברים, בתוספת מע"מ. הנתבע סירב לשלם לתובע דמי תיווך כלשהם, ומכאן התביעה בה עסקינן לתשלום דמי תיווך מוסכמים. הנתבע מודה, שאכן התובע מצא קונה לדירתו וגם אינו חולק על כך, שהתובע היה הגורם היעיל שהביא לקשירת העיסקה למכירת הדירה. יחד עם זאת, לטענת הנתבע, אין הוא חייב לשלם לתובע דמי תיווך כלשהם. הנתבע טוען, כי הוא לא פנה מעולם לתובע בבקשה שיתווך בעיסקה למכירת דירתו, כי אם, התובע, הוא זה אשר פנה אליו מטעמו של הקונה, ששכר את שירותיו של התובע ושילם לו דמי תיווך בשיעור של 1% משווי העיסקה. לטענת הנתבע, הוא כלשעצמו, לא התחייב לשלם לתובע דמי תיווך כלשהם, אדרבא, לטענתו, הוא התנה את הסכמתו לעיסקה במפורש, בכך שהוא לא ישלם לתובע דמי תיווך והתובע מצידו הסכים לכך. לפיכך, כאמור, טוען הנתבע, כי אין הוא חייב לשלם לתובע דמי תיווך כלשהם. את חתימתו על כתב ההתחייבות לתשלום דמי התיווך (ת/1), מסביר הנתבע בכך, שמדובר בחתימתו על כתב התחייבות שנועד למקרה שירכוש דירה בתיווכו של התובע, במקום דירתו שיועדה למכירה. לטענת הנתבע, אמנם התובע החתים אותו על טופס התחייבות מודפס (ת/1), אלא שבעת שחתם היה הטופס ריק מפרטים, ורק לאחר חתימתו, התובע הוסיף לטופס את פרטי דירתו, והכל כדי להשתמש בטופס כראיה לכך, שהנתבע התחייב, כביכול, לשלם דמי תיווך לענין מכירת דירתו. עוד לטענת הנתבע, במהלך חודש יוני 1990, נודע לו, כי התובע הגיש נגדו את התביעה בה עסקינן, וכי לתביעה זו צורף כתב התחייבות בחתימת ידו (ת/1), המצביע כביכול על התחייבות מצידו לתשלום דמי תיווך בגין מכירת הדירה. בתגובה לתביעה זו ביום 90/07/23 הגיש הנתבע תלונה במשטרה נגד התובע בגין זיוף מסמך. (העתק התלונה במשטרה, הוגש וסומן ת/8). השאלה המרכזית והיחידה בענין דנן הינה, האם נקשר בין התובע לנתבע קשר חוזי לתשלום דמי תיווך בגין מכירת הדירה? כאשר עולה דרישה לתשלום דמי תיווך, בעקבות עיסקה במקרקעין, נקבע בע"א 76/275 (פ"ד לא (1) 405), כי יש לבחון את קיומם של שני תנאים מצטברים: א. פעולתו של המתווך היתה "הגורם היעיל" אשר הביא להתקשרותם של הצדדים לעיסקה בה תיווך המתווך. ב.בנוסף, כדי לזכות בדמי תיווך, דרושה לא רק הוכחה לקיום רצון הנתבע להיעזר בשירותיו של התובע, אלא נדרשת הוכחה גם לביטוי נכונותו של הנתבע לשלם לו דמי תיווך בעקבות שירותיו. באשר לתנאי השני האמור, נקבע בפסיקה כי עצם הפגשת הקונה עם המוכר, אף שהיתה ביוזמת המתווך, לא יוצרת קשר חוזי בין המתווך לבין הנתבע לענין תשלום דמי תיווך. הקשר החוזי המחייב בין המתווך לבין האדם, שלמענו הוא מבקש לבצע את מלאכת התיווך, צריך להיווצר בדרך ההצעה והקיבול, היינו, כי המתוווך הגיע עם הנתבע לגמירות דעת בדבר תשלום דמי התיווך, ובהעדר הסכמה, כאמור, לא קמה חובה על הנתבע לשלם דמי תיווך. (ראה בענין זה ע"א 83/407, פ"ד לט (4) 481). בענייננו, כאמור, לית מאן דפליג כי, התקיים התנאי הראשון. פעולתו של המתווך היתה "הגורם היעיל" אשר הביא להתקשרותם של הצדדים לעסקת מכירת דירתו של הנתבע לקונה. יחד עם זאת, יאמר מיד וכבר עתה כי, לא שוכנעתי בדבר גירסתו של התובע, כי הנתבע התחייב לשלם לו דמי תיווך. בראשית, אציין כי, בענייננו, התרשמתי שכל צד, עשה מאמצים להתאים את גירסתו הוא לתוצאה הרצויה לו. מכל מקום, במקרה דנן, גירסתו של התובע נסמכת על עדותו שלו בלבד כבעל דין, בעוד שגירסת הנתבע נתמכת בעדותו של הנתבע עצמו, כבעל דין, בתוספת עדותו של צלח עזרא, הקונה, שהינה עדות ניטראלית המהימנת עלי. עדותו של הקונה מחזקת את גירסת הנתבע, לפיה ביום 90/01/29, הקונה בא לפגישה, שנערכה במשרד התובע, ביחד עם הנתבע, הם נפגשו באקראי בכניסה למשרד המתווך, מיד בתחילת הפגישה הודיע הנתבע לתובע כי אינו משלם דמי תיווך בגין מכירת דירתו, ורק הקונה ישלם לתובע דמי תיווך בגין אותה עסקה והתובע הסכים לכך. כך במפורש מעיד הקונה בתצהיר עדותו הראשית: "5. זומנתי לפגישה ליום 90/01/29 במשרד התובע. היתה זו הפעם הראשונה בה נפגשתי עם הנתבע בענין מכירת דירתו. זכור לי היטב כי הגענו (צ.ל. - "הגעתי" - ד.ג.) לפגישה ביחד עם הנתבע. במקרה נפגשנו מחוץ למשרד התובע וביחד נכנסנו פנימה. 6. זכור לי, כי בתחילת הפגישה הודיע הנתבע לתובע, כי אינו משלם דמי תיווך בגין מכירת דירתו ורק בתנאי זה הוא מוכן להמשיך את הפגישה. 7. התובע השיב בחיוב, מאחר ויש בכוונתו למצוא עבור הנתבע דירה חלופית לזו הנמכרת. היה ברור לי כי הנתבע לא משלם דמי תיווך בגין מכירת דירתו ורק אני משלם. 8. למחרת היום ב- 90/01/30 נפגשנו שוב במשרד התובע לחתימה על זכרון הדברים, הוא "נספח 2" שראיתיו מצורף לתצהיר התובע (הוגש וסומן כאמור ת/2 - ד.ג.). 9. כעבור מספר חודשים מחתימת זכרון הדברים נתבקשתי למסור עדות עקב תלונת הנתבע שהתובע זייף מסמך". (ההדגשות שלי - ד.ג.). ב"כ התובע מעלה בסיכומיו טענות שונות ומשונות בדבר מהימנותו של העד, הקונה. טענות אלה אין בהן ממש, ואינן מקובלות עליי. (סעיפים 63 - 71 לסיכומיו). זאת ועוד, מטופס אחר שבו משתמש המתווך, התחייבות לתשלום דמי תיווך מיום 90/01/29 (הוגש וסומן ת/5), עולה כי התובע וסוכניו מקפידים להחתים את הלקוח בראשי תיבות, לצד כל אחד מהנכסים המפורטים בגוף הטופס, ולא מסתפקים בחתימת הלקוח בתחתית הטופס. להבדיל מטופס ההתחייבות ת/5, בטופס ההתחייבות ת/1, שבו כביכול, התחייב הנתבע לשלם לתובע דמי תיווך בגין מכירת דירתו,אין חתימה של הנתבע ליד הנכס המתואר בגוף הטופס כדירת הנתבע המיועדת למכירה. בחקירתו הנגדית, נדרש התובע ליתן הסבר להבדל האמור, ובעדותו, הסביר התובע כי: "אנו מחתימים בראשי תיבות ברגע שיש יותר מדירה אחת, אחרת מספיק לנו החתימה למטה". (עמ' 4 לפרוטוקול). עדותו זו של התובע אינה מקובלת עלי. מעדותו של התובע בחקירתו, עולה כי, הינו מתווך מנוסה ומיומן, בעל משרד תיווך גדול המעסיק כ- 40 סוכנים. התובע עצמו מעיד, כי הוא מקפיד ללמד את סוכניו כיצד למלא את טופס התחייבות הלקוח לתשלום דמי תיווך, ובכלל זה, להחתים בראשי תיבות את הלקוח בצד ימין של כל אחד מהנכסים המפורטים בגוף הטופס ולא להסתפק בחתימת הלקוח בתחתית הטופס, כעולה מטופס ההתחייבות ת/5. (עמ' 3 - 4 לפרוטוקול). מאחר ונראה, כי לתובע מודעות להחתים את לקוחותיו לצד כל נכס המפורט בגוף טופס ההתחייבות, הרי שהסברו להבדל האמור בין ת/5 לבין ת/1, אינו מניח את הדעת, ויש גם בכך כדי לחזק את גירסת הנתבע, הנתמכת כאמור, בעדותו של הקונה, שהינה עדות ניטראלית, המהימנת עלי. מן המקובץ עולה כי, התובע, שעליו הראיה, לא השכיל להוכיח להנחת דעתי, כי הגיע עם הנתבע לגמירות דעת בדבר תשלום דמי התיווך ולא שוכנעתי בגירסתו כי הנתבע התחייב לשלם לו דמי תיווך. בהעדר הסכם, כאמור, לא קמה חובה על הנתבע לשלם דמי תיווך. סוף דבר, התביעה נדחית. הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 2,000 ש"ח, בצירוף מע"מ, ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל, יחולו על התובע. חוזההסכם תיווךתיווך