בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (השופטת ד"ר אריאלה גילצר-כץ ונציגי הציבור גב' הדסה שליסל וגב' צפרא דוויק; בל' 5322/08), אשר קיבל את התביעה שהגישה המשיבה וקבע כי יש לקחת בחשבון, לצורך חישוב דמי לידה, את העמלות שקיבלה המשיבה כחלק משכרה. התשתית העובדתית הרלוונטית המשיבה רואת חשבון במקצועה, עבדה בתקופה הרלוונטית כסוחרת בשוק ההון בחברת כלל פיננסים נגזרים בע"מ. שכרה כלל שני רכיבים: האחד, תשלום קבוע אשר שולם אחת לחודש (להלן - שכר היסוד); והשני, עמלות אשר שולמו אחת לשלושה חודשים ונגזרו מהיקף העסקאות שביצעה גב' X באותה תקופה (להלן - העמלות). גב' X ילדה את בתה הבכורה ביום 19.1.2008 והגישה תביעה לדמי לידה ביום 26.2.2008. המוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) הכיר בזכאותה של גב' X לדמי לידה בגין התקופה החל מיום 17.1.2008 ועד ליום 25.4.2008 ואישר את תביעתה על סך של 26,545 ש"ח. חישוב דמי הלידה על ידי המוסד נעשה על בסיס הכנסתה של גב' X ברבע השנה אשר קדמה למועד הלידה, היינו בחודשים אוקטובר - דצמבר 2007, ללא התחשבות בעמלות. ביום 13.4.2008 הגישה גב' X למוסד מכתב השגה בדבר אופן חישוב דמי הלידה וטענה כי יש לקחת בחשבון את העמלות המשולמות לה כחלק בלתי נפרד משכר עבודתה, לרבות העמלה שקיבלה בחודש ינואר 2008 עבור עבודתה בחודשים אוקטובר - דצמבר 2007. המוסד ערך חישוב מחודש של דמי הלידה תוך הוספת החלק ה- 12 של העמלה החודשית, אשר שולמה לגב' X בחודש ינואר 2008, לשכר היסוד שלה בשלושת החודשים האמורים. בעקבות זאת, שולם לגב' X סך נוסף של 16,304 ש"ח. ביום 10.8.2008 הגישה גב' פרידמן תביעה חוזרת לדמי לידה ומכתב השגה נוסף במסגרתו טענה כי במהלך 90 הימים אשר קדמו ללידת בתה השתכרה סך של 1,403 ש"ח ליום ועל כן, זכאית להפרש דמי לידה בסך של 78,720 ש"ח. בעקבות פנייתה, ערך המוסד חישוב מחודש של דמי הלידה ושילם לגב' X סך נוסף של 1,228 ש"ח. גב' X הגישה לפיכך תביעה להפרשי גמלה לבית הדין האזורי - במסגרתה תבעה לא רק הצהרה עקרונית על זכאותה אלא הפרשי גמלה בסך של 71,073 ש"ח. פסק דינו של בית הדין האזורי בית הדין האזורי קיבל את התביעה, וקבע כי העמלות אשר שולמו לגב' X הן חלק משכרה הרגיל ולא "תשלום נוסף" כהגדרתו בתקנות הביטוח הלאומי (תשלום ופטור מתשלום דמי ביטוח), התשנ"ה - 1995 (להלן - התקנות). בית הדין ציין כי אף המעסיק ראה בעמלות אשר שולמו לגב' X - לפי הערה מטעמו על גבי טופס התביעה לדמי לידה - "חלק בלתי נפרד משכרה", וכי מטופס 106 של גב' X עולה כי "הנתבע גבה את דמי הביטוח מדי שנה ממלוא שכרה של התובעת ובכלל זה העמלות. כלומר גם הנתבע ראה בתשלומים אלה חלק מהשכר הרגיל של התובעת". לאור זאת, נקבע כי על המוסד לקחת בחשבון את מלוא העמלות ששולמו לגב' X בתקופה הרלוונטית וכן לשאת בהוצאותיה בסך 500 ש"ח ובשכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ש"ח בצירוף מע"מ (להלן - פסק הדין). בית הדין לא התייחס לסכום (הפרשי גמלה בסך של 71,073 ש"ח) אשר נתבע על ידי גב' X, ועם זאת ציין בסיפת פסק דינו כי "התביעה מתקבלת" - והצדדים הבינו זאת כאישור לחישוב דמי הלידה כפי שבוצע על ידי גב' X בכתב התביעה מטעמה. המוסד הגיש בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין, אך בקשתו נדחתה על ידי בית הדין האזורי (בש"א 2081/10; החלטה מיום 7.3.2010). גב' X, מצידה, הגישה לבית הדין האזורי בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט, במסגרתה טענה כי המוסד אינו מקיים את פסק הדין (בש"א 2358/10); בהחלטת השופטת ד"ר גילצר-כץ מיום 7.4.2010 נקבע לאור זאת כדלקמן: "לא ימלא המשיב 1 אחר פסה"ד ובתוך 7 ימים מהיום, ישלם המשיב 1 סך של 1,000 ש"ח בגין כל יום איחור עד ליום התשלום בפועל". טענות הצדדים בערעור המוסד טוען כי חישב כדין את דמי הלידה להם זכאית גב' X. המוסד מדגיש כי העמלות שולמו אחת לרבעון ולא מדי חודש, וכמו כן בהיקף משתנה ובסכומים שונים; לכן אין הן מהוות חלק מהשכר החודשי הרגיל אלא "תשלום נוסף", אותו יש לחלק לפי התקנות ל- 12 ולצרף לשכר היסוד. עוד נטען, כי בהתייחסות המעסיק אין כדי לשנות את אופי התשלום וכי תשלום דמי הביטוח בגין העמלות נעשה על ידי המעסיק בעמודה נפרדת ובהתאם לכללי הפריסה הקבועים לגבי "תשלום נוסף". בבקשתו לתיקון הודעת הערעור הוסיף המוסד כי החישוב שבוצע על ידי גב' X, ולכאורה התקבל על ידי בית הדין האזורי, אינו תואם את הוראות החוק והתקנות גם לפי הפרשנות שניתנה על ידי בית הדין האזורי. המוסד הסביר כי חישובה של גב' X לוקח בחשבון לא רק את העמלה ששולמה בחודש ינואר 2008 בגין החודשים אוקטובר - דצמבר 2007, אלא גם את העמלה ששולמה בחודש אוקטובר 2007 בגין החודשים יולי - ספטמבר 2007. בנוסף לכך, לא נלקחה בחשבון התקרה הנקובה בסעיף 53(א) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995 (להלן - החוק). המוסד הלין עוד, בבקשתו לתיקון הודעת הערעור, על ההחלטה שלא לעכב את ביצועו של פסק הדין, "תוך הרתעת המערער בהחלטה נוספת מיום 7.4.10 לפיה במידה ולא ימלא אחר הוראות פסק הדין ישא בסך של 1,000 ש"ח בגין כל יום איחור". בעיקרי הטיעון ביקש לפיכך המוסד לערער "על סכום ההוצאות המוגזמות בהן חויב המערער בהחלטה מיום 7.4.10 לעניין ביזיון ביהמ"ש בשל העיכוב בתשלום הפרשי דמי הלידה, לפי קנס של 1,000 ש"ח לכל יום איחור, שהסתכמו בסך של 34,000 ש"ח בהם חויב המערער בשל דחיית בקשתו לעיכוב ביצוע". גב' X תומכת בפסק דינו של בית הדין האזורי, מטעמיו, ומדגישה כי העמלות הן חודשיות במהותן ושולמו לה אחת לרבעון משיקולי נוחותו של המעסיק. באשר לבקשה לתיקון הודעת הערעור - מציינת גב' X כי המוסד לא העלה כל טענה כנגד חישוביה בבית הדין האזורי ואף ויתר על חקירתה, ולכן מדובר בהרחבת חזית אסורה. עם זאת, אישרה כי תביעתה כפופה לתקרה הקבועה בחוק. באשר להחלטת בית הדין האזורי בעניין ביזיון בית המשפט - מדגישה גב' X כי לא ניתן להוסיף התייחסות אליה בעיקרי הטיעון כדרך אגב, אלא היה על המוסד לערער עליה באופן נפרד וכערעור פלילי. דיון והכרעה בפסק דין שניתן על ידי מותב זה לאחרונה - עב"ל 543/09 פלונית - המוסד לביטוח לאומי, מיום 4.5.2011 (להלן - עניין פלונית) - הרחבנו באשר לתכליתם של דמי הלידה והבהרנו, בהתאם לפסיקה קודמת, כי מטרתם להחליף את שכרה של העובדת בתקופת היעדרה מעבודתה מפאת חופשת לידה, תוך שמירה על רמת חייה (עב"ל 1166/00 יהודית הלפרין - המוסד לביטוח לאומי, מיום 30.11.2003; עב"ל 1126/00 יוכבד לוי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לח 193 (2002)). כפי שצוין בעניין פלונית - "המחוקק ביצע לפיכך איזון אינטרסים, ובמהלך תקופה בת ארבעה עשר שבועות ראשונים בחר שלא להטיל על היולדת ובן זוגה את ספיגת עלויותיה הכלכליות של חופשת הלידה. על מנת להגשים מטרה זו, ולהבטיח שילוב מלא ושוויוני של נשים בשוק העבודה, עלינו להקפיד לפיכך כי תשלומם של דמי הלידה יהא מלא ויקיים אחר התכלית לשמור על רמת חייה של העובדת היולדת". זכאותה של מבוטחת לדמי לידה קבועה בסעיף 49 לחוק, "בעד פרק הזמן שלרגל ההיריון או הלידה אין היא עובדת או עוסקת במשלח ידה". חישוב דמי הלידה נעשה לפי אמת המידה הקבועה בסעיף 54 לחוק, בהתאם ל"חלוקת הכנסת המבוטחת, ברבע השנה שקדם ליום הקובע, בתשעים". כיוון ש"הכנסה" מוגדרת כ"הכנסה שממנה מגיעים דמי ביטוח..." - נעשה חישוב ההכנסה בהתאם לדרך בה מחושבת הכנסת מבוטח לצורך גביית דמי ביטוח, כאמור בסעיף 344 לחוק ובתקנות (כהגדרתן לעיל), וזאת כל עוד דרך זו "תעמוד במבחן הסבירות" (עב"ל 205/97 אילנה לייטנר - המוסד לביטוח לאומי, מיום 4.8.1999). 13. התקנות מבחינות בין "שכר חודשי רגיל", המוגדר כ"שכר שנהוג לשלמו לעובד מדי חודש", לבין "תשלום נוסף" המוגדר כ"שכר הניתן לעובד בנוסף לשכר החודשי הרגיל, לרבות תשלומים שניתנו כבונוס או כמענק השתתפות ברווחי המעביד ולמעט הפרשים". ביחס ל"תשלום נוסף" ששיעורו 25% או יותר מהשכר החודשי הרגיל - נקבע, לצורך גביית דמי ביטוח, כי "יחולק לשנים עשר, והסכום המתקבל מהחלוקה האמורה יצורף לשכר החודש שבו שולם ולשכר כל אחד מאחד עשר החודשים שקדמו לו..." (תקנה 5(1) לתקנות). המוסד ראה בעמלות שקיבלה גב' X - מעצם תשלומן אחת לרבעון - כ"תשלום נוסף", וזאת לא רק לצורך גביית דמי ביטוח אלא גם לצורך תשלום דמי לידה. לאור זאת, חילק את העמלות הרבעוניות ל - 12 ולקח בחשבון רק רבע מהתשלום הרבעוני בעת חישוב דמי הלידה ששולמו לגב' X. לטעמנו לא צדק בדרך החישוב בה נקט, וצדק בית הדין האזורי בפסיקתו. להלן נסביר את הטעמים לכך. 14. כפי שעולה מהפירוט לעיל, גב' X העידה בפני בית הדין האזורי כי העמלות ששולמו לה מהוות חלק בלתי נפרד משכרה, ולחיזוק טענתה צירפה את אישור המעסיק לכך. גב' X אמנם לא צירפה את הסכם העסקתה המעיד על דרך חישוב העמלות, ואף לא פירטה כיצד מחושבות הן בפועל, אך גם לא נשאלה על כך על ידי המוסד ולמעשה כלל לא נחקרה על ידו בחקירה נגדית. לאור זאת, הגיע בית הדין האזורי למסקנה עובדתית כי העמלות היוו חלק משכרה החודשי הרגיל של גב' X - היינו דרך לחישוב שכרה עבור עבודתה הרגילה, להבדיל מתוספת המותנית בתנאי - ובמסקנה עובדתית זו לא מצאנו לנכון להתערב. יפים בהקשר זה הדברים שקבענו בעניין פלונית: "ה"מענק" הרבעוני אינו מהווה לפיכך הטבה הכפופה לשיקול דעת, או תוספת המותנית בתנאי, אלא הסכמה בין המערערת למעסיקתה כי שכרה הרגיל יכלול סכום בסיסי קבוע, ובנוסף לכך עמלה המחושבת לפי אחוז מסוים מרווחי העסקאות שתבצע במסגרת מאמציה השוטפים. כבר נקבע כי העובדה כי חלק מהשכר מחושב כנגזרת של עסקאות אינה שוללת את מהותו כשכר עבור עבודה רגילה, ואף הודגש כי "אין הבדל בין מקרה בו הפדיון מוגדר כ'מחזור', דהיינו מלוא סכום ההכנסות בלא ניכוי ההוצאות, או כ'רווחים', דהיינו סכום ההכנסות בניכוי ההוצאות" (ע"ע 76/06 מרדכי גימלשטיין - יזמקו בע"מ, מיום 6.5.08; להלן - עניין גימלשטיין; כן ראו את ע"ע 300048/98 עובדיה סימן - הסתור בע"מ, מיום 26.3.02; ע"ע 170/03 יוסי עזרא - יה"ב פרויקטים ומיחשוב 1991 בע"מ, מיום 15.11.04)". 15. משנקבע כי העמלות ששולמו לגב' X לא היו מותנות בתנאי (גם אם חושבו כנגזרת של העסקאות שביצעה), אלא היוו חלק משכרה הרגיל (גם אם שולמו מטעמי נוחות אחת לרבעון) - יש להמשיך ולקבוע, כפי שקבענו גם בעניין פלונית, כי יש להתייחס לעמלות אלה, לצורך חישוב דמי הלידה, כאל חלק מה"שכר החודשי הרגיל" כהגדרתו בתקנות. משמעות הדברים הינה, כי יש לקחת בחשבון את העמלות במלואן בעת חישוב דמי הלידה. כפי שהובהר בעניין פלונית: "חישוב דמי הלידה אמור לפיכך להתבצע על סמך אופיים של התשלומים מבחינה מהותית - וללא קשר לשם שניתן להם, לדרך הטכנית בה הינם משולמים (אחת לחודש, אחת לרבעון או בכל תדירות אחרת), או לדרך ההתייחסות אליהם בהסכם העבודה (לרבות הקביעה במקרה זה, שלא נשמטה מעינינו, כי המענק הרבעוני לא יילקח בחשבון לצורך חישוב פיצויי הפיטורים). דרך הבדיקה המהותית נכונה בעת בחינת אופיו של רכיב שכר במסגרת מערכת היחסים שבין עובד למעסיקו, ומכוח קל וחומר - גם בעת בחינתו לצורך חישוב זכאות לגמלה מהמוסד. לאור זאת, ועל סמך בדיקה מהותית כאמור, שוכנענו כי התשלום שכונה "מענק רבעוני" היווה למעשה חלק משכרה החודשי הרגיל של המערערת, גם אם שולם - מטעמי המעסיק - אחת לרבעון בלבד, ואמור היה על פי התקנות להילקח בחשבון במלואו בעת חישוב שכרה הקובע לצורך חישוב דמי הלידה... דרך חישוב אחרת עלולה להביא להפלייתן לרעה של עובדות המקבלות את שכרן או חלקו בדרך של עמלות. במקרים אחרים שדנו בעובדים המקבלים את שכרם על בסיס עמלות, ננקטה על ידי בית דין זה פרשנות תכליתית על מנת להגיע לתוצאה שוויונית. כך, וכדוגמא, בהתייחס לחישובי תגמולי מילואים לעובדים המועסקים על בסיס עמלות - הותווה על ידי בית דין זה פתרון, תוך לקיחה בחשבון של סכומי העמלות, גם בהעדר תקנות מתאימות (עניין גימלשטיין). כך נעשה, טרם שהיה פתרון חקיקתי לכך, גם בעניין החלת חוק שכר מינימום על עובדים שהכנסתם נגזרת מעמלות (דב"ע שן/3-171 פלתורס נסיעות ותיירות בע"מ - יהודה פדן, פד"ע כב 356 (1990))" (ההדגשות במקור). 16. נוכח האמור, אנו מאשרים את פסיקתו העקרונית של בית הדין האזורי, וקובעים כי על המוסד לשלם לגב' X דמי לידה תוך לקיחה בחשבון של מלוא העמלות ששולמו לה עבור שלושת החודשים האחרונים שטרם היום הקובע, היינו עבור החודשים אוקטובר - דצמבר 2007. כיוון שהעמלה עבור שלושת החודשים הללו שולמה בפועל במשכורת חודש ינואר 2008 - יש לקחתה בחשבון במלואה, ואין לקחת בחשבון את העמלה ששולמה בפועל במשכורת חודש אוקטובר 2007 עבור החודשים יולי - ספטמבר 2007. איננו סבורים כי יש לפרש את פסק דינו של בית הדין האזורי כקובע סכום לתשלום, ולפיכך אין צורך כי נקבע גם אנו סכום כאמור; המוסד הוא שיחשב, בכפוף לכל דין, את דמי הלידה המגיעים לגב' X - על סמך העקרונות לעיל ותוך הצגת חישוב מדויק בפני גב' X - וישלם לה את ההפרשים ככל שקיימים. 17. באשר לבקשה לתיקון הודעת הערעור - לאחר שבקשתו של המוסד לעיכוב ביצוע נדחתה על ידי בית הדין האזורי, רשאי היה לפנות לבית דין זה בבקשה עצמאית לעיכוב ביצועו של פסק הדין, או לערער על עצם ההחלטה לחייבו בקנס מכוח פקודת ביזיון בית המשפט (בדרך הנקובה בסעיף 8 לפקודה זו ובסעיף 38 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969). המוסד לא נקט באחת מדרכים אלה, ולא ניתן לתקן זאת בדרך של בקשה לתיקון הודעת הערעור. ממילא, וגם אם ניתן היה להטיל ספק בדבר עצם הטלת הקנס וגובהו - אין באפשרותנו לדון בכך בדרך עקיפה. סיכום 18. סוף דבר - יש לראות בעמלות אשר שולמו לגב' X, בנסיבותיו של מקרה זה, כחלק משכרה החודשי הרגיל. לאור זאת, אנו מאשרים את פסק דינו של בית הדין האזורי והערעור נדחה. דמי הלידה בגין הלידה מיום 19.1.2008 יחושבו על בסיס שכר היסוד אשר שולם לגב' X בחודשים אוקטובר - דצמבר 2007, בצירוף העמלה אשר שולמה לה בחודש ינואר 2008. המוסד יערוך תחשיב מעודכן של דמי הלידה להם זכאית גב' X, בהתאם לאמור לעיל, יציגו בפני גב' X וישלם לה את ההפרשים ככל שקיימים תוך 30 יום. ככל שיוותרו מחלוקות בין הצדדים בהתייחס לחישוב, תהא רשאית גב' X להגיש תביעה חדשה לבית הדין האזורי בנוגע לכך. המוסד ישא בהוצאותיה של גב' X בערעור, בסך 3,000 ש"ח, אשר ישולם תוך 30 יום שאם לא כן ישא הסכום ריבית כדין והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום בפועל. ניתן היום, י"ח סיון תשע"א (20 יוני 2011), בהעדר הצדדים וישלח אליהם. יגאל פליטמן,שופט, אב"ד שמואל צור,שופט סיגל דוידוב-מוטולה,שופטת נציג העובדים, מר איתן כרמון נציג המעבידים, מר משה מרבך לידהדמי לידה