נכות על עקמת בגב מותני

1. ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן - החוק), על החלטת ועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 26.6.11 (להלן - הועדה). 2. להלן הרקע לערעור - א. פגיעה בגבו של המערער הוכרה כפגיעה בעבודה, על פי תורת המיקרוטראומה. ב. בעקבות ערר שהוגש על החלטת הדרג הראשון, הועדה התכנסה ביום 10.1.10. הועדה שמעה את תלונות המערער וטיעוני בא כוחו, עיינה במסמכים שעמדו בפניה ובדקה את המערער. הועדה קבעה כי למערער נכות בשיעור 30%, בניכוי 10% "על רקע תרומת השחיקה הניוונית שנגרמה על רקע העקמת הסטרוקטורלית וגילו של התובע" (המערער). ג. על החלטה זו הוגש ערעור לבית הדין ובפסק דין מיום 21.4.10, אשר ניתן על יסוד הסכמת הצדדים, נקבע כי עניינו של המערער יוחזר לועדה על מנת שתשקול שוב האם יש מקום לנכות מצב קודם, כאשר תשומת לב הועדה הופנה לפסיקה לפיה ניתן לנכות מצב קודם רק על יסוד נתונים מוכחים המעידים על הגבלה (בל 1468/10). ד. הועדה התכנסה שנית ביום 30.5.10, בעקבות פסק הדין בתיק בל 1468/10 ונימקה את החלטתה - "התובע ידוע כסובל מעקמת טורקומבלית [צ"ל: טורקאלית? - ד.ו.] קשיחה, ממצא שאינו קשור לעבודתו או לפגימה הנגרמת עקב מאמץ פיזי כי אם הינה אדיופטית ומופיעה בגיל ילדות. לעקמת זו, גם עפ"י הספרות תרומה מכרעת בהתפתחות הגבלת תנועה. כך שהועדה סבורה שהורדת 10% ע"ח מחלה ידועה ומתועדת אצל התובע כתרומה להתפתחות השחיקה הניוונית הוא סביר ומשקף את המציאות. הועדה עיינה בפס"ד מתאריך 21.4.10 ומסבירה שנית כי חלק עיקרי של השחיקה נובעת מעבודה אך למחלתו היסודית, עקמת ישנה תרומה מכרעת ולכן יש לנכות אחוזים בגין עקמת. הועדה על כן משאירה על כנה את החלטתה מיום 10.1.10." [ההדגשה במקור - ד.ו.] ה. גם על החלטה זו הוגש ערעור לבית הדין, אשר התקבל, בפסק דין מיום 28.3.11 (בל 9398-06-10; להלן - פסק הדין). בפסק דין זה נקבע - "הערעור מתקבל באופן שהתיק יוחזר לועדה אשר מחוייבת לציין על אלו מסמכים, בדיקות או ממצאים שמצאה באופן עצמאי, היא מחליטה לנכות 10% מהנכות הכוללת של הנכה, בהתחשב עם מצב רפואי קודם." ו. הועדה התכנסה בעקבות פסק הדין, ביום 26.6.11, וקבעה - "הועדה מעוניינת להסביר שוב שמדובר כאן בפסיקה על רקע מיקרוטראומה. נכון שבדרך כלל במצבים אלה נהוג היה להכיר בנכות בכללותה למחלת עבודה במקרים בהם קיימת הצדקה לכך. במקרה זה מדובר בתובע בן 60 עם מחלת רקע בע"ש - עקמת טורקאלית מותנית הגורמת בגלל מבנה העקמת להיצרות התעלה על רקע הרוטציה שבתוך העקמת. הסבר זה הוא מדעי ואינו קשור לממצאים בתוך תיקו הרפואי של התובע. עקמת זו תורמת ללא ספק, ללא קשר למקצועו או פעולתו של התובע להיצרות בתוך תעלת השדרה. על כן הועדה ראתה לנכון בגין מחלה יסודית זו וגילו של החולה להמליץ על הפחתת 10% בגין העקמת עצמה הגורמת לתרומה משמעותית להיצרות בתעלת השדרה ויצירת ספיינלסטנוזיס. יש לציין שהיצרות זו קיימת במספר רב מרווחי חוליות ולא לגבי מקום ספציפי בודד וזה גם בא לידי ביטוי כמוסבר לח.ד. ד"ר אנגל כמוסבר בפרוטוקול מ-30.5.10. ... הועדה משאירה על כנה את החלטתה". החלטה זו היא העומדת לדיון בערעור שבפני. 3. לטענת המערער, הועדה לא ביצעה את הוראות פסק הדין. הועדה לא הצביעה על נימוק ממשי העולה מן התיק הרפואי המצדיק ניכוי מצב קודם וגילו אינו יכול להוות נימוק ראוי. המערער הוסיף וטען כי הועדה לא הצביעה על מסמך כלשהו המלמד על פגיעה מבנית מולדת או אחרת וכי אף אם הייתה בעיה מבנית בעמוד השדרה המותני, אין בעצם הליקוי כדי מגבלה המצדיקה מתן נכות. עוד נטען כי הפגיעה בגבו הוכרה כגרימה ולא כהחמרה. לסיכום, נטען כי מדובר בהחלטה שלישית של ועדה המתבצרת בעמדתה ולכן ביקש המערער כי עניינו יוחזר לועדה בהרכב אחר. 4. לטענת המשיב, במקרים של מיקרוטראומה צמצום האפשרות למועד הקודם לעבודת הנפגע אינו ראוי ואינו נכון, שכן ייתכנו מקרים בהם תחלואה טבעית או טראומות אחרות יגרמו לנכות העומדת לדיון. היצמדות להלכת מרגוליס באופן לשוני בחיוב ניכוי מצב קודם בטרם המבוטח החל לעבוד מהווה באופן מעשי שלילת האפשרות לניכוי מצב קודם כלשהו. עוד נטען כי הועדה רשאית לנכות מצב קודם אף אם אינו קודם בזמן לתחילת עבודתו של המערער, אם הנכות נובעת מגורמים אחרים ולא מהפגיעה בדרך של מיקרוטראומה. בנוסף, הועדה נימקה החלטתה באופן מלא וברור ואין קושי לעמוד אחר הלך מחשבתה. 5. על פי סעיף 123 לחוק, בערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים, בית הדין מוסמך לדון רק בשאלות משפטיות. על פי ההלכה הפסוקה, על בית הדין לבחון אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)). עוד נקבע כי קביעת שיעור הנכות וכן קביעת סעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכויותיה הבלעדיות של הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (עב"ל (ארצי) 217/06 בן צבי - המוסד לביטוח לאומי, (22.6.06)). כאשר מוחזר עניין לדיון מחודש בוועדה על פי פסק דין, נפסק שעל הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בפסק הדין ולפעול על פי הנחיותיו. כמו כן, במקרה של ערעור על החלטת הוועדה, ביקורתו השיפוטית של בית הדין מוגבלת לבחינת השאלה אם הוועדה מילאה אחר האמור בפסק הדין (עב"ל (ארצי) 114/07 עורקבי - המוסד לביטוח לאומי, (8.1.08); ברע (ארצי) 59174-11-10 מברוכה - המוסד לביטוח לאומי, (22.12.10)). 6. פסק הדין הורה לועדה לציין על יסוד אילו מסמכים, בדיקות או ממצאים קבעה כי יש לנכות נכות בשיעור 10% בגין 'מצב קודם'. ראשית יש לציין כי למעשה, אין מדובר בניכוי מצב קודם, אלא בקביעה כי רק חלק מהנכות קשור לעבודה, היינו דיון בנושא הקשר הסיבתי. הועדה עמדה על כך בפתח הדיון ביום 26.6.11, כאשר הסבירה בפתח נימוקיה כי "מדובר כאן בפסיקה על רקע מיקרוטראומה. נכון שבדרך כלל במצבים אלה נהוג היה להכיר בנכות בכללותה למחלת עבודה במקרים בהם קיימת הצדקה לכך. במקרה זה מדובר בתובע בן 60 עם מחלת רקע בע"ש - עקמת טורקאלית מותנית...". בנוסף, עיון בשלושת הפרוטוקולים של הועדה מעלה כי הסבר ל"ניכוי מצב קודם" ניתן עוד בישיבתה הראשונה, ביום 10.1.10. באותה ישיבה, בסעיף 23 לפרוטוקול ("סיכום ומסקנות"), הועדה ציינה - "לאור ממצאי הבדיקה בועדה גם נמצא כי הנ"ל סובל מעקמת טורוקומבלית [טורקאלית? - ד.ו.] סטרוקטורלית עליה התווספה שחיקה ניוונית." כלומר, קביעת הועדה כי המערער סובל מעקמת מבוססת על בדיקתה הקלינית את המערער. על רקע זה יש לקרוא את קביעתה, בישיבה מיום 26.6.11, לפיה "הסבר זה הוא מדעי ואינו קשור לממצאים בתוך תיקו הרפואי של התובע". בנסיבות אלה, כאשר ההסבר לקביעת הועדה נמצא כבר בישיבתה הראשונה, אין מקום להחזיר את עניינו של המערער לועדה פעם נוספת וגם אין לקבוע כי לא פעלה על פי הנחיות פסק הדין. 7. זאת ועוד, יש לקבל את טיעונו של המשיב, לפיו במקרים של מיקרוטראומה, אין לדבר על ניכוי מצב קודם, אלא על קביעת קשר סיבתי בין נכותו של המבוטח ובין הפגיעה בעבודה. כך אף פעלה הועדה. על פי פסיקת בית הדין הארצי לעבודה (בר"ע (ארצי) 60/10 אהרונוב ז"ל - המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם, ניתן 28.1.10) - "קביעת היחס שבין הנכות הנובעת מהפגיעה בעבדותו של המבקש לעומת הנכות הנובעת מגורמים אחרים היא בסמכותה המקצועית והבלעדית של הועדה, ובית הדין לא יתערב בה." (ור' גם עבל (ארצי) 54/08 אהרונוב ז"ל - המוסד לביטוח לאומי, [ (29.1.09)). רק לאחרונה דן בית הדין הארצי בסוגיה זו שוב וחזר על הדברים ביתר שאת (עבל (ארצי) 19817-08-11 סועאד - המוסד לביטוח לאומי (27.3.12))- "ככל שהועדה סבורה כי השפעת העבודה על נכותו הכוללת של המערער היא אך השפעה חלקית, חובה עליה לקבוע איזה חלק מן הנכות אין לייחס לעבודה, ולנמק את החלטתה. ... יובהר כי היות הנכות נובעת מהפגיעה אין משמעה בהכרח שהנכות כולה נובעת מן הפגיעה בעבודה. ייתכנו מקרים שאינם בבחינת 'מצב קודם', בהם גורמים שאינם קשורים לעבודה משפיעים גם הם על הנכות, כך שלא את כל הנכות ניתן לייחס לפגיעה מן העבודה." 8. משהועדה קבעה כי נכותו הכוללת של המערער בגין לקוייו בגב היא 30%, מהם יש לייחס 10% לעקמת ו - 20% לפגיעה בעבודה, מדובר בקביעה רפואית שהיא בסמכות הועדה. נוכח הסברי הועדה, בשלוש הפעמים שעניינו של המערער הובא בפניה, מדובר בהחלטה מנומקת וברורה. אף מטעם זה אין מקום להתערב בהחלטה. 9. סוף דבר - הערעור נדחה. כמקובל בהליכים מתחום הבטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות. 10. על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים מקבלתו. ניתן היום, יא' ניסן תשע"ב, 3 אפריל 2012, בהעדר הצדדים. מותנייםנכותעמוד השדרהכאבי גב / בעיות גב