פסק הדין ניתן בהמשך לסיכומי הצדדים אשר הוגשו בכתב וזאת במסגרת תביעת התובעים כנגד הנתבעים בגין סך של 65,955 ₪, וכפי שמצוין בכתב התביעה, תביעה לתשלום שכר טרחה מוסכם, ולחילופין שכר טרחה ראוי לפי עשיית עושר ולא במשפט. כמפורט בכתב התביעה, בנק מזרחי המאוחד בע"מ הגיש תביעה כספית כנגד הנתבעים לתשלום 5,074,101 ₪ וזאת במסגרת תיק אזרחי מס' 1009/04 אשר נפתח בבית המשפט המחוזי בתל אביב (להלן "התביעה במחוזי"). כן נטען בכתב התביעה, כי בתחילת חודש נובמבר 2004 שכרו הנתבעים את שירותי התובעים על מנת לייצגם בתביעה במחוזי, וכן בקשר עם מו"מ להסדרת חוב הנתבעת כלפי גיסה של הנתבעת 2. עוד נטען כי הצדדים הגיעו להסכם על פיו ישלמו הנתבעים שכר טרחה בסך השווה ערך ל - 180 דולר ארה"ב בצירוף מע"מ בגין כל שעת עבודה של התובע בסך השווה ערך ל - 125 דולר ארה"ב בגין כל שעת עבודה של עורך דין שכיר במשרדם, ובסופו של יום, ובהמשך להסכם הקדיש התובע מס' 1 - 61.57 שעות עבודה עבור הנתבעים. בכתב התביעה התייחסות לעבודה המשפטית אשר בוצעה על ידי התובעים וכן צורפו כתבי טענות, חשבונות עסקה, מכתבי התראה ומסמכים נוספים לצורך ביסוס תביעתם, כאשר עולה כי הטיפול העיקרי של התובעים התמקד סביב בקשה למתן רשות להתגונן. על פי כתב התביעה, יצא חשבון עסקה ראשון לנתבעים מיום 4.4.2005 וזאת על סך של 25,532 ₪ והחשבון האחרון מיום 1.9.09 יצא על סכום של 3,313 ש"ח. לעניין החשבונות ודוחות החיוב, נטען על ידי התובעים, כי למעשה יש לראות את הדוחות והחשבונות כרשומה מוסדית עם כל המשתמע מכך. בכתב התביעה נטען, כי יש לשלם את שכ"ט העו"ד המוסכם הנ"ל, ולחילופין יש לשלם שכ"ט עו"ד ראוי שלא יפחת מ - 45,526 ₪, וזאת בהסתמך על התוספת לכללי לשכת עוה"ד ולשכר טרחת עו"ד המינימאלי המומלץ בהתאם. בכתב ההגנה, אשר הוגש על ידי הנתבעים נטען תחילה, כי שירותי התובעים לא נשכרו כלל על ידם אלא על ידי מר יוסף קורקוס אשר נתבע ביחד עם הנתבעת מס' 2 במסגרת התביעה במחוזי ואשר היה בעבר בן זוגה של הנתבעת מס' 2, כשלשניהם ילדים משותפים ומבלי שנישאו זה לזו. עוד נטען, כי בהתאם למה שנמסר לנתבעת 2 בזמנו על ידי מר יוסף קורקוס, התובע היה אמור לקבל את שכרו בעתיד רק לאחר מימוש פרויקט נדל"ן נשוא אותה התביעה והתובע אף הסכים לכך. הנתבעת מס' 2 הדגישה וטענה, כי נושא שכה"ט בין התובעים לבין הנתבעים - מעולם לא הועלה ובוודאי שהנושא לא סוכם בהסכם כלשהו ואף לא נקבע מועד כלשהו לשלם ולו חלק משכר הטרחה, בעת שהיה ברור לתובעים, כי מצבם הכלכלי של הנתבעים לא אפשר תשלום שכר טרחה כלשהו באותו מועד. כן הועלו טענות נוספות בכתב ההגנה, לפיהן התובעים קיבלו טיוטת בקשת רשות להתגונן שהוכנה על ידי משרד עו"ד אחר, אותו משרד אשר ייצג את הנתבעים לפני העברת הייצוג לתובעים, אולם הטיפול הועבר לידי התובעים בהמשך ליוזמתו של מר יוסף קורקוס ואף הועלו טענות בנוגע לטיב העבודה ומחדלים של התובעים כמפורט בכתב ההגנה. לעצם החיובים, כפי שבאו לידי ביטוי בדוחות התובעים - נטען כי הופיעו פרטים אשר כלל לא היו רלבנטיים לטיפול של הנתבעים, וכי בכל מקרה הסכומים אשר נקבעו על ידי התובעים מוגזמים, מופרזים ומופרכים. הנתבעים שללו בכתב ההגנה זכאות לתשלום מכוח עשיית עושר ולא במשפט וכן נטען כי מקום שבו בית המשפט ישקול חיוב בהתאם לתעריף המינימאלי המומלץ, אין לקבל את טענת התובעים לעניין זה ואת הסכום אשר צוין על ידם, שכן אותו סכום התייחס לסכום הכולל בגין טיפול בתביעה כולה ולא בשלב דיוני מוגבל של טיפול בבקשה למתן רשות להתגונן, כאשר במצב זה מדובר בסכום נמוך בהרבה בהתאם. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית. התובע 1 הגיש תצהיר עדות ראשית מטעם התובעים והנתבעים הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם. בתצהיר עדות ראשית מטעם התובעים, חזרה על המפורט בכתב התביעה יחד עם הרחבות נוספות לרבות הרחבה אשר נוגעת לרקע שמאחורי התקשרות הצדדים. בסעיף 4 לתצהיר התובע הוצהר, כי בשנת 2004 אכן היה זה מר יוסי קורקוס אשר פנה אליו בשמם של הנתבעים בבקשה לייצג את הנתבעים בהגנה מפני תביעת הבנק. כן צוין, כי הנתבעת מס' 2 שכרה במישרין בחודש נוב' 2007 את שירותי התובע לצורך ייצוגה במו"מ עם הבנק וזאת בנוגע לחוב אחר ובקשר למו"מ להסדרת חוב הנתבעת מס' 2 כלפי גיסה. כן עולה מתוך סעיפים 5 ו - 6 בתצהירו של התובע, כי הוא הבהיר למר קורקוס שהוא יסכים ליטול לידיו את הייצוג אולם על בסיס של חיוב בשעות העבודה ובהתאם לתעריפים המקובלים במשרדם, כאשר הוא ישלח חשבונות עסקה מעת לעת. עוד צוין באותו סעיף, כי באם יתפתח אותו פרויקט נדל"ני הנ"ל אזי, בוודאי ניתן יהיה לקחת זאת בחשבון בבואם לגבות שכ"ט בגין ייצוג הנתבעים. בתצהירה של הנתבעת מס' 2, אשר הוגש במסגרת תיק זה הוצהר, בין השאר, כי נראה לה שמדובר בקנוניה בין התובע לבין מר יוסף קורקוס, אשר הוא זה ששכר את שירותיו של התובע והתובע לא טרח לתבוע את מר יוסף קורקוס במסגרת תביעה זו. הנתבעת מס' 2 חזרה על טענות הנתבעים בכתב ההגנה והדגישה, כי אלמלא היה מר יוסף קורקוס שוכר את שירותי התובע ומתחייב להסדיר את תשלום שכרו, היא לא הייתה מסכימה להיות מיוצגת על ידי התובע ו/או מי מטעמו. הנתבעת מס' 2 הצהירה בתצהירה, בנוסף, כי בכל הפגישות שהיו לה עם התובע מעולם לא הועלה נושא שכר טרחתו ולא נקבע תעריף כלשהו או מועד לתשלום שכ"ט. בהתייחס לחשבונות שכ"ט שנשלחו אל הנתבעת 2, הוצהר כי היא סברה לתומה שאמנם החשבונות ממוענים אליה, כיוון שהיא הנתבעת בתביעה הנ"ל אולם סברה שרישום שמה היה פורמאלי בלבד, כאשר מר יוסף קורקוס הוא זה אשר התחייב לשלם ולטפל בתשלום שכר הטרחה בפועל. הנתבעת 2 הוסיפה, כי התובע ואף אחד מטעמו מעולם לא דיווח לה על ההליכים המקדמיים שהשתתפו בהם וכי פעלו מבלי להתייעץ עימה ואף ויתרו על זכותם של הנתבעים להגיש תצהירי עדות ראשית בתגובה לתצהירי עדות שהוגשו מטעם בנק מזרחי המאוחד ובכך פגעו בזכויות הדיוניות של הנתבעים במסגרת התביעה במחוזי. הנתבע 1 הגיש תצהיר, אשר חזר אף הוא על אותן הצהרות וטענות אשר נטענו מטעם הנתבעים כנ"ל, כשגם הוא הצהיר כי בפגישות הבודדות שנכח בהן עם התובע מעולם לא עלה ולא נדון נושא שכרו, כאשר היה ידוע לו כי בן הזוג של אימו מר יוסף קורקוס, קיבל על עצמו באופן בלעדי את ההתחייבות לתשלום שכרו והוא זה אשר סיכם את הדברים עם התובע. המצהירים נחקרו במסגרת חקירה נגדית על תצהיריהם ולבקשת התובעים, הוגשו סיכומים בכתב במקום לסכם בעל פה. דיון במקרה שבפנינו, התובעים לא טרחו לערוך הסכם שכר טרחה בכתב. בנוסף לכך, אין בכתבי הטענות מטעם התובעים או בתצהיר שהוגש מטעמם על מנת לבסס, מתי בדיוק נערכה פגישה לצורך סיכום תנאי שכר טרחתם. הנתבעים היו מיוצגים על ידי משרד עו"ד אחר וגרסת הנתבעים, לפיה הועבר הטיפול בעניינם לידי התובעים מאת משרד העו"ד הקודם, בעקבות יוזמת מר יוסף קורקוס - לא נסתרה. כך, לא היה מקום גם לשלול את טענת הנתבעים לפיה מר יוסף קורקוס אכן היה אינטרס בתוצאת התביעה במחוזי שכן היה בן זוגה של הנתבעת 2 באותה עת. התובע אף הצהיר בתצהירו, כי היה זה מר יוסף קורקוס אשר פנה אליו באופן אישי על מנת לטפל בתביעה. כן עולה במפורש בסעיף 6 בתצהירו של התובע, כי הוא השיב למר יוסף קורקוס כי הוא יעבוד על בסיס חיוב בשעות העבודה בלבד. אין כל הצהרה והתובעים כלל לא הוכיחו, כי מי מבין הנתבעים היה צד לאותו הסכם בעל פה אשר נערך, כביכול, בינו לבין הנתבעים ובוודאי שלא הוכח, כי מי מבין הנתבעים הסכים לתעריף הגבוה, אשר הוצע כביכול על ידי התובע לנתבעים כנזכר לעיל. נטען על ידי הנתבעים, כי הם אכן קיבלו חשבונות עסקה ובהם הופיע שמה של הנתבעת מס' 2 בלבד. לעניין זה נטען, כי די בכך על מנת לבסס כי אין כל עילת תביעה כנגד הנתבע מס' 1 אשר לא סיכם דבר בנוגע לשכר טרחה אל מול התובעים ואף התובעים עצמם לא מצאו לנכון לכתוב לו מכתב התראה בעקבות העדר תשלום שכר טרחה וכן לא מצאו לנכון להוציא לו חשבון עסקה כלשהו על שמו אלא על שם הנתבעת 2 בלבד. כן נטען לעניין זה, כי הנתבעת מס' 2 סברה ששמה בחשבון עניין פורמאלי בלבד, והנני קובע כי גרסת הנתבעים לפיה סברו שלהם אין כל התחייבות כלפי התובעים אלא היה זה מר יוסף קורקוס אשר התחייב באופן בלעדי - לא נסתרה. מצב שבו עו"ד מסתמך על הסכם בעל פה, ללא הסכם בכתב, הינו מצב שבו מוטל על אותו עורך דין נטל מוגבר להוכיח כי אכן נכרת הסכם שכה"ט בהתאם לאותם תנאים, כפי שהוצגו על ידו. במצב דברים זה, היה על התובעים לזמן את מר יוסף קורקוס על מנת לבסס, כי אכן ההתחייבות לתשלום הייתה זו של הנתבעים ולא של מר יוסף קורקוס. לו היה הסכם שכר טרחה בכתב נטל ההוכחה היה עובר לנתבעים להוכיח אחרת. בנוסף לאמור לעיל ועל רקע הראיות שבפני, אין אלא לקבוע כי הנתבעת מס' 2 ראתה בעת שקבלה את חשבון העסקה הראשון, כי שמה מופיע בחשבון, כשלא הוצגו ראיות כלשהן מטעם התובעים על מנת לבסס כי היה על הנתבעים או מי מהם לדעת כי אכן הכוונה הייתה שהם ישלמו שכר טרחה על בסיס תעריף של שעות לתובעים ובהתאם לתעריף שצוין באותם דוחות קודם לכן. כמו כן ניתן לראות אף מאותו דו"ח ראשון, כי מספר רב של שעות חיוב נוגעות לשיחות וישיבות בין התובע ובין עורכי דין ממשרד עוה"ד הקודם של הנתבעים לרבות בא כוחם במסגרת תביעה זו. בהתייחס לחיובי השעות עצמן כן עלה, כי לא כל פרטי החיוב נגעו לעניינים הקשורים לנתבעים עצמם. בית המשפט אינו מקבל בנוסף את טענת התובעים לפיה כביכול דוחות החיוב "רשומה מוסדית", על כל המשתמע מכך. ראשית, התובעים הם אשר מזינים נתונים לדוחות בהתאם לשיקול דעתם, ושנית, אכן עלה במסגרת החקירה הנגדית כי ניתן לשנות נתונים, הגם אם הוזנו תחילה בצורה שונה ובוודאי שאין לייחס לאותם רישומים ודוחות מעמד של רשומה מוסדית או שוות ערך לתדפיס חשבון בנק. לאחר משלוח חשבון העסקה הראשון מיום 4/4/05 ע"ס 25,532 ₪, נשלחו 3 חשבונות נוספים, חשבון עסקה מיום 31/10/06 ע"ס 9,333 ₪, חשבון עסקה מיום 1/6/08 ע"ס 14,834 ₪ וחשבון עסקה ע"ס 3,313 מיום 1/9/09. מראיות שהוגשו על ידי התובעים עולה, כי נשלחו 3 מכתבי התראה אודות החוב שטרם שולם, מכתב מיום 12/6/08, מכתב מיום 1/9/09 שהגיע ליעדו רק ביום 5/10/09 וכן מכתב מיום 24/9/09. כן עולה מאותו מכתב מיום 1/9/09, כי בהעדר תשלום החוב בקשו התובעים להשתחרר מייצוג הנתבעים, שכן כבר בשלב זה הם אינם מסכימים ליטול על עצמם ייצוג נוסף בתביעה ועל הנתבעת 2 להסדיר ייצוג משפטי "עבור עצמך". הוגשה בקשה לשחרור מייצוג בבית המשפט, ובעקבות זאת בית המשפט נעתר לבקשה זו ביום 30.11.09. יוצא אם כן, כי פרט למשלוח חשבונות עסקה, אשר לטענת הנתבעת 2 עולה, כי סברה כי רישום שמה פורמאלי בלבד, למעשה הובהר באופן מפורש על ידי התובעים בכתב לראשונה, כי הם רואים את הנתבעת 2 כחייבת אישית בתשלום שכר טרחתם במסגרת מכתבם מיום 12/6/08 הנ"ל, מכתב אשר נשלח לאחר משלוח 3 חשבונות עסקה, כאשר חשבון העסקה הרביעי מזערי ובאופן יחסי אינו משמעותי ביחס לסכום התביעה הכולל (סך של 3,313 ₪ בלבד). במכתב הראשון הנ"ל שנשלח אין כל התייחסות לסכום ספציפי כלשהו, ואילו במכתב ההתראה השני מיום 1/9/09 הנ"ל, פירוט החשבונות שנשלחו יחד עם הסכומים המבוקשים לראשונה. כפי שנקבע לעיל, התובעים לא הוכיחו כי כרתו הסכם מפורש אל מול הנתבעים, כי עליהם לשלם שכר טרחה לפי תעריף שעות של 180$ ארה"ב + מע"מ, עבור זמנו של התובע. כן ניתן לראות, כי התובעים לא פנו אי פעם לנתבע 1 בכתב על מנת לדרוש ממנו תשלום בגין שכ"ט, כאשר הנתבע 1 הינו בנו של הנתבעת 2 ובזמן הרלוונטי היה כבן 19 בלבד. יחד עם זאת, אין לשלול, כי הנתבעים ידעו שהתובעים אכן מבצעים עבודה משפטית עבורם בפועל, אם כי עולה שהתובע עצמו קיבל טיוטת בקשה למתן רשות להתגונן מהמשרד הקודם של הנתבעים ואף המשיך להתייעץ עם אותו משרד באופן שוטף וזמן רב לאחר העברת התיק לידי התובעים בפועל. העדר ניתוק קשר מוחלט עם משרד עוה"ד הקודם, אכן יכול היה להציב סימני שאלה רבים בפני הנתבעים אודות טיב והיקף ייצוגם בפועל, כאשר לא נסתרה טענתם לפיה היה זה מר יוסף קורקוס אשר סיכם את תנאי שכר הטרחה והיה זה אשר התחייב לשלם את שכר טרחת עוה"ד בפועל. משנדחתה תביעת התובעים לקבל שכר טרחת עו"ד לפי הסכם, כל שנותר הוא תביעתם לשכר טרחת עו"ד ראוי. אכן ננקב סכום גבוה מדי בגין שכ"ט עו"ד ראוי ואשר התייחס לטיפול בתביעה כולה, וזאת בעת שהטיפול של התובעים לא כללה כל הטיפול בתביעה בבית המשפט המחוזי הנ"ל. מבלי להתעמק בטענות הנתבעים אודות התרשלות התובעים בעת שטיפלו בתביעה אשר מתנהלת בבית המשפט המחוזי, כאשר אין בפני בית המשפט ראיות מספיקות על מנת לקבוע כי אכן התנהלות התובעים הייתה רשלנית ואם לאו, יש לבחון בנסיבות העניין היקף העבודה וחיוב סביר בגין העבודה שבוצעה בנסיבות העניין. בהתחשב בקביעה, לפיה היה זה מר יוסף קורקוס אשר סיכם את נושא שכר הטרחה בינו ובין התובעים והתחייב לשלם, כאשר אף עלה מגרסת התובע, כי לא שלל הסדר של הפחתת שכר טרחה באם פרויקט הנדל"ן יצליח, כאשר אל מול זאת נטען על ידי הנתבעים, כי בכל מקרה לדברי מר יוסף קורקוס הוסכם כי שכרו של התובע יבוא מפרויקט הנדל"ן בלבד, בנסיבות העניין ולפי שיקול דעת בית משפט זה, הנני מוצא לנכון לחייב את הנתבעים 1 ו-2, ביחד ו/או כ"א לחוד בשכר טרחת עו"ד ראוי בסך של 15,000 ₪ בצירוף מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. כמו כן הנני מחייב את הנתבעים ביחד ו/או לחוד לשלם לתובעים סך של 3,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למוד התשלום בפועל, בגין הוצאות התובעים כאשר סכום זה כולל אגרת בית המשפט. המזכירות מתבקשת להעביר העתק של פסק הדין לתובעים. ניתן היום, ט' אייר תשע"ב, 01 מאי 2012, בהעדר הצדדים. שכר טרחה