תביעה להחזר הלוואה בדרך של תשלומים לצדדים שלישיים

עורך דין הלוואות 1. בפני תביעה כספית שהוגשה בסדר דין מהיר על סך של 27,762 ₪ להשבת הלוואה שנטען שניתנה ביום 12/3/08 בדרך של ביצוע תשלומים לצדדים שלישיים. לנתבע מספר גרסאות וגם ריבוי של טיעונים משפטיים וכן תביעה שכנגד בגין נזקי גוף בהקשר לאותה הלוואה. התביעה שכנגד הופרדה מהתביעה העיקרית. 2. הצדדים אינם חלוקים בכך שהנתבע רכש נכס מקרקעין מה"ה דוד פררה (להלן: "המוכר") ברחוב פנחס החוצב 7 באר שבע (להלן: "הנכס") כאשר תנאי הרכישה הוסדרו בחוזה שנחתם ביניהם ביום 7/1/07 (להלן: "החוזה") . התובעת, עורכת דין במקצועה ועיסוקה, שימשה עורכת הדין בעסקה עבור שני הצדדים. לטענת התובעת, למרות שבחוזה אין הסדר שמבטיח לקונה כי התשלומים שעליו לשלם למוכר יופקדו בנאמנות כדי להבטיח שהמוכר ישלם את כל החובות החלים עליו על פי החוזה, היא הזכירה והזהירה את הנתבע לא לשלם למוכר במישרין אך הוא לא שעה לאזהרותיה. לקראת סוף העסקה התברר כי נותרו למוכר חובות כלפי ממ"י שהם דמי חכירה שנתיים, ודמי הסכמה וכמו כן נותר חוב לעיריית באר שבע עבור היטל השבחה. התובעת פנתה לנתבע לתשלום החובות הללו כדי לסיים את העסקה אך לדבריו לא היו לו כספים מזומנים והוא ביקש ממנה הלוואה. התובעת קרובת משפחה של הנתבע, הסכימה לתת לו הלוואה. היא לקחה הלוואה בבנק מסחרי ושילמה בו את החובות לממ"י. לטענתה הנתבע לא חלק על חובתו להשיב לה את ההלוואה אך הוא דחה אותה מספר פעמים ומנה כל פעם הסבר אחר לדחיות. 3. בכתב הגנתו טען הנתבע כי בין הצדדים אין יריבות, או חיוב; אין עילת תביעה, התביעה סובלת משיהוי, השתק, מניעות. היא חסרת כשירות, זכות, יכולת, או אפשרות להגשה. כן יש לדחות את התובענה על פי הכלל שמעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה. נטען לחוסר תום לב. נטען כי התביעה טורדנית וקנטרנית ומכל מקום התביעה מוכחשת . כן נטען כי התובעת כשלה בכישלון של רשלנות רבתית במתן שירות משפטי בהקשר לעסקת המכר באי בדיקה מראש של חובות הרובצים על הנכס ; אי הנהגת מנגנון נאמנות בהסכם, אי תיעול כספים שהיו צריכים להשתלם למוכר לטובת תשלום החובות האמורים. כמו כן נטען כנגד התובעת כעורכת הדין של העסקה, טענות של הזנחה, עיכובים, אין מתן /או אי מציאת פתרון לבעיות שהתהוו ונגרמו לנתבע נזקים. לגבי הנזקים נטען כי הם בין היתר כלכליים בגין הצורך לטול הלוואות נוספות, אובדן זמן יקר, נזקים כספיים ונפשיים. נטען כי לא ניתנה כלל הלוואה אך בכל מקרה התובעת לא הייתה רשאית על פי כללי האתיקה לתת הלוואה ללקוח כדי לשלם הוצאות הכרוכות במתן השירות המקצועי (כלל 44 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו - 1986). נטען כי אין זה סביר כי אם עורך דין כן נותן הלוואה ללקוח שהוא לא יחתים אותו על הסכם. 4. הטענה העיקרית של הנתבע בתצהיר עדותו הראשית היא כי התשלומים שהתובעת מייחסת אותם ללקיחת ההלוואה לא היו חובות שהיה עליו לשלם על פי החוזה, אלא תשלומים שהיה על המוכר לשלם (סעיף 5 לחוזה, סעיפים קטנים ד' - ו'). גרסת התובעת היא כי אילו שעה הנתבע לאזהרותיה היו הכספים בידיו או בידיה לשלם את החובות. כמו כן גרסתה היא שהנתבע שמע את אזהרותיה אך הסביר כי בינו לבין המוכר ישנה התחשבנות פנימית ועל פיה הנתבע יישא בעלויות אלה. מטעם התובעת העיד המוכר, דוד פררה, אשר העיד כי מכר לנתבע מבנה תעשייה וקיבל ממנו מקדמה והיתרה שולמה לו על באמצעות בנק ירושלים (עמ' 11 לפרוטוקול). הוא אישר כי הנתבע לא חב לו כספים על פי עסקת המכר. בחקירה נגדית הוא אמר שהוא לא ידע שהתובעת שילמה את דמי ההסכמה למנהל מקרקעי ישראל (עמ' 12 לפרוטוקול), אך הוא הוסיף "אני אולי שילמתי אני לא זוכר" (עמ' 12 לפרוטוקול). בחקירה נגדית של התובעת היא חזרה על כך שהנתבע ביקש ממנה להשאיר לו את ניהול הכספים מול המוכר. 5. על פי החוזה, מי שהיה צריך לשלם את התשלומים של דמי חכירה ודמי הסכמה לממ"י היה המוכר ולא הקונה, שהוא הנתבע. הנתבעת הסבירה בתצהיר עדות ראשית מדוע פנתה לנתבע לשלם את החוב. כי היא פנתה למוכר לשלם את החוב אך המוכר סירב לשלם כי לטענתו הנתבע חייב לו כספים רבים והנתבע הודיע לו כי כספים המגיעים למוכר על פי חוזה המכר, ישמשו לחיסול חובות המוכר ברשויות השונות (סעיף 8 לתצהיר עדותה הראשית). על בסיס מידע זה שתאם את דברי הנתבע עצמו, שנמסרו לה על ידי הנתבע בדבר התחשבנות בינו לבין המוכר וכי המוכר מצוי בקשיים כלכליים, היא פנתה לנתבע לשלם את החובות האמורים של המוכר. המוכר, העד מטעם התובעת לא תמך בעת שהעיד בגרסת התובעת, אלא בעקיפין בהתייחס לקיומה של התחשבנות מסוימת בינו לבין הנתבע. על פי חוזה המכר שנחתם בין המוכר לנתבע, היה על הנתבע לשלם מקדמה של 40,000 ₪ במועד החתימה על החוזה, סכום נוסף של 210,000 ₪ בכפוף לסילוק המשכנתא על ידי המוכר, על ידי כספי המשכנתא של הקונה, וכן סכום אחרון של 50,000 ₪ ביום 28/2/07 בכפוף לפינוי הנכס. על פי נסח הרישום מלשכת רישום המקרקעין ניתנה משכנתא לנתבע על הסכום של 210,000 ₪. על פי עדותו של המוכר הוא קיבל את התשלום הראשון והשני בלבד. אין מחלוקת כי המוכר מסר את הנכס לנתבע ומכאן יש ללמוד כי מבחינת המוכר הוא קיבל את אשר דרש עבור הנכס הגם שהוא לא פירט זאת בדיון בבית המשפט. התובעת העידה גם כי העסקה נגמרה ברישום על שם הנתבע ומכאן עולה כי על פני הדברים אין למוכר כל תביעה נגד הנתבע על פי חוזה המכר. לנוכח זאת אני מקבלת את העדות של התובעת כי המוכר מסר לה כי לא הסכים לשלם את התשלומים הפתוחים למנהל מקרקעי ישראל מהטעמים שהנתבע לקח אותם על עצמו. גרסת התובעת כאשר היא קיבלה את החיובים של דמי החכירה ודמי ההסכמה הייתה כי הנתבע פנה אליה בחודש מרס 2008 וביקש ממנה עזרה כבן משפחה "לסגור את החשבון" מול המוכר והוא ביקש ממנה 26,000 ₪ כדי לשלם את החוב לממ"י. גרסת הנתבע היא כי התובעת שילמה את הכספים לאחר שבדין ודברים עם המוכר שלא רצה לשלמם היא הבינה שטעתה בעבודתה המקצועית ולכן היא לקחה על עצמה לשלם את החוב של המוכר (עמ' 13 לפרוטוקול). כמו המוכר גם הנתבע, בחקירתו הנגדית, עמד על כך שבמערכת היחסים בין הצדדים לעסקה לא נותרו מחלוקות. 6. אני מקבלת את גרסת המוכר כי בפועל לא קיבל לידיו את התשלום האחרון, שעומד על סך של 50,000 ₪ ואין לו טענות כנגד הנתבע. הסכום המצטבר של החוב לממ"י ולעירייה עמד על 39,013.99 ₪. כלומר שמטעמים שהמוכר והנתבע העדיפו לא לפרט בפני בית המשפט הסכום האחרון לא שולם במישרין למוכר אך נותר לתשלום חובות וכן להסדרת אותם הסדרים בין הצדדים שאינם קשורים לחוזה. הנתבע ששמע את עדות המוכר, לא הכחיש את גרסת המוכר שלא מגיעים לו כספים או כי למעשה לא קיבל את התשלום האחרון והוא לא סתר את הגרסה האמורה בחקירתו. הסכמת הנתבע לגרסת המוכר מהווה חיזוק לגרסת התובעת שהיא עדות יחידה של בעלת דין. אכן יש מקום לשאול מדוע התובעת לא דאגה לתיעוד, הסכמה או תיקון חוזה המכר לנוכח ההסדרים הפנימיים שעשו הצדדים לחוזה המכר, אך מקומם של תהיות אלה אינם בתיק זה. 7. לאחר ששקלתי את העדויות והתרשמתי מהעדים, אני מקבלת את התביעה. לא מצאתי בסימני השאלה שהעלה בא כוח הנתבע בכתב ההגנה, התביעה שכנגד, תצהיר הנתבע, ובסיכומיו כדי לדחות את גרסת התובעת. לנוכח הממצאים בתיק לא מצאתי עילה לקיזוז בתיק זה. הנתבע ישלם לתובעת סך של 27,762 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 23.3.09 ועד ליום התשלום המלא בפועל וכן הוצאות משפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום ההוצאה ועד ליום התשלום המלא בפועל וכן שכ"ט עו"ד בסך של 6,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי בבאר שבע החזר הלוואההלוואה