קיצבת נכות לחולי סכרת 1. המערער פנה למשיב בתביעה לקבלת קצבת נכות על פי פרק ט' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. 2. רופא מוסמך שבדק את המערער ביום 24/3/11, קבע באותו יום כי למערער דרגת נכות רפואית משוקללת בשיעור 36%. דרגת הנכות האמורה, שוקללה על פי דרגות הנכות הבאות: א. נכות בשיעור 20% בגין סכרת המטופלת באינסולין, לפי פריט 4(ב) למבחנים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (שייקראו להלן: "המבחנים"). ב. נכות בשיעור 10% בגין נוירופתיה פריפרית, לפי פריט 29(6)(II) למבחנים. ג. נכות בשיעור 10% בגין הגבלה קלה בחלק המותני של עמוד השדרה, לפי פריט 37(7)(א) למבחנים. בנוסף לדרגות הנכות האמורות, קבע הרופא המוסמך כי למערער שתי דרגות נכות בשיעור 0% כל אחת. הראשונה - בגין ירידה בשמיעה, לפי פריט 72(1)א1 למבחנים, והשניה - בגין טנטון בלתי קבוע, לפי פריט 72(4)(ד)(I) למבחנים. 3. המערער ערר על החלטתו של הרופא המוסמך. הערר נדון ביום 13/7/11 על ידי ועדה רפואית לעררים (שתיקרא להלן: "הועדה"). הועדה החליטה לדחות את הערר, ועל ההחלטה האמורה - הוגש הערעור שבפני. מספר פרטים על הליכי הדיון בערעור 4. עיקר המחלוקת בין הצדדים נסבה בעבר על ענין הסכרת. בעוד שבאת כחו של המערער טענה כי על יסוד לשון פריט 4(6) למבחנים ועל יסוד הממצאים בדבר הסכרת והסיבוך של נוירופתיה, יש לקבוע למערער נכות בשיעור 65% בשל כך, טען המשיב כי יש להשאיר את החלטת הועדה על כנה. טענה זו של המשיב היתה משוללת יסוד, ומנוגדת ללשונו הברורה של פריט 4(6) למבחנים. גם המשיב, כפי הנראה, התקשה להסביר את דעתו, ולפיכך ביום שנקבע לדיון (יום 10/1/12), ביקש ב"כ המשיב שהות כדי להגיש את טיעוניו בכתב. קיבלתי אז את בקשת ב"כ המשיב, למרות התנגדותה של ב"כ המערער, אף שקבעתי כי המשיב היה מיטיב לעשות אילו ביקש זאת עוד בטרם הדיון, כדי לחסוך את טרחתה של ב"כ המערער. ציינתי כי את הפיצוי על אותה טרחה, יהיה ניתן לפסוק במסגרת פסיקת הוצאות המשפט בפסק הדין (וכך בכוונתי לעשות בפסק דין זה). 5. המשיב אכן מימש את כוונתו והגיש טיעונים בכתב, אשר בהתאם להחלטה שניתנה על ידי עוד ביום הדיון - היתה באת כחו של המערער רשאית להגיב עליהם. אולם, עוד בטרם הוגשה תשובתה של באת כחו של המערער על טיעוני המשיב, ניתן בבית הדין הארצי לעבודה פסק דין בתיק עב"ל 4314-09-10 המוסד לביטוח לאומי - עאמר, אשר אוחד עם הדיון בתיקים ע"ע 27272-05-10 מדינת ישראל - מנשה, ו-ע"ע 32870-04-10 מדינת ישראל - אלעזאזמה (פסק דין מאוחד מיום 29/1/12). בפסק הדין האמור (שלהלן ייקרא לו "ענין עאמר") דחה בית הדין הארצי לעבודה את פרשנותו של המשיב ללשונו הברורה פריט 4(6) למבחנים, וקבע כי יש לפרש את הפריט על יסוד האמור בו. 6. לאור פסק הדין בענין עאמר, ניתנה על ידי ביום 12/2/12 החלטה שבה ביקשתי כי המשיב יודיע אם יש שינוי בעמדתו על כך שנכון לדחות את הערעור. סמוך לאחר מכן, הוגשה תשובת ב"כ המערער על סיכומי המשיב, אך קבעתי כי בטרם מתן פסק הדין - אחכה לעמדתו של המשיב, שהיתה אמורה להיות מוגשת על פי ההחלטה מיום 12/2/12. המשיב חכך בדעתו כיצד יש לנהוג לאור פסק הדין בענין עאמר. נראה שהמשיב התקשה "לעכל" את פסק הדין, שכן הוא ביקש להאריך לו את המועד להגיש הודעה לפי ההחלטה מיום 12/2/12, באשר - לטענתו - היה עליו להקדיש זמן רב "ללמוד" את פסק הדין. בסופו של דבר נראה שהמשיב השלים עם פסק הדין בענין עאמר, שכן בהודעתו מיום 8/3/12, הודיע המשיב כי הוא מסכים לקבלת הערעור שבפני, ברוח פסק הדין שניתן בענין עאמר. 7. משכך, ביקשתי מב"כ המערער להודיע אם היא מסכימה לקבלת הערעור באופן שהיה מוסכם על ידי המשיב, אך ב"כ המערער הודיעה שהיא אינה מסכימה לכך, זאת הן בשל עמדתה שנכון לקבל את הערעור גם בענין ליקויי השמיעה של המערער, והן בשל עמדתה שבענין הסכרת, אין כלל צורך להשיב את הענין אל הועדה, אלא ניתן לקבוע את הנכות כבר בבית הדין. 8. המלצה שלי אל ב"כ הצדדים להידבר ביניהם ולבחון אפשרויות להגיע בכל זאת להסכמה, לא הביאה לשינוי בעמדותיהם של הצדדים, כך שבפסק דין זה עלי להכריע במחלוקות שנותרו ביניהם. כך אעשה להלן. ענין הסכרת 9. כאמור לעיל, הועדה מצאה כי המערער סובל מסכרת. הועדה מצאה גם כי המערער לוקה בסיבוך של הסכרת אשר נמנה בין הסיבוכים המופיעים בפריט 4(6) למבחנים (נוירופתיה פריפרית). לפיכך, לכאורה, יש ממש בטענתה של באת כחו של המערער על כך שאין צורך בדיון מחודש של הועדה, אלא ניתן לקבוע כבר בבית הדין כי למערער יש דרגת נכות בשיעור 65% לפי פריט 4(6) למבחנים. 10. למרות זאת, לדעתי, נכון יהיה שאמנע מקביעת דרגת הנכות בעצמי, וזאת - מאחר שלא נראה לי כי נכון לסטות מהאופן שבו נהג בית הדין הארצי לעבודה בפסק דינו בענין עאמר. גם שם קבע בית הדין הארצי לעבודה את העקרונות, והורה לועדה הרפואית לעררים לפעול לפיהם. כשם שבית הדין הארצי לעבודה נמנע מלקבוע בעצמו את הנכות אף שלכאורה היו בפניו נתונים מספיקים לכך, בלא צורך בהפעלת שיקול דעת רפואי, כך אנהג גם אני. 11. על כן, איני קובע בעצמי את דרגת הנכות בענין הסכרת (אף כי ברור לי כי אילו הייתי עושה כך, הייתי קובע למערער נכות בשיעור 65% לפי פריט 4(6) למבחנים, על בסיס קביעותיה של הועדה בדבר קיומה של סכרת ובדבר קיומה של נוירופתיה פריפרית). תחת זאת, אני מורה על השבת עניינו של המערער אל הועדה. 12. על הועדה יהיה לקבוע למערער את דרגת הנכות המתאימה למי שיש לו סכרת בצירוף סיבוך של נוירופתיה, בהתאם לפריט 4(6) למבחנים. עם זאת, אם תמצא הועדה שהנכות המגיעה למערער בגין הסיבוך של הנוירופתיה לכשעצמו, עולה על 30% - יהיה עליה לקבוע למערער בנוסף לכך דרגת נכות נפרדת נוספת בעבור הנוירופתיה. ענין ליקוי השמיעה 13. הועדה (אשר משום מה לא כללה רופא מומחה בתחום אא"ג), נעזרה בחוות דעתו של יועץ חיצוני, שנתן ביום 21/6/11 חוות דעת בעניינו של המערער. חלק ז' לפרוטוקול שערכה הועדה, שבו היא היתה אמורה לפרט את ממצאיה ואת נימוקיה, לא כלל התייחסות כלשהי לענין ליקוי השמיעה של המערער, לא מבחינת הירידה בשמיעה ולא מבחינת הטנטון, למעט האמירה של הועדה כי היא מאמצת את חוות דעתו של היועץ החיצוני. 14. בענין הירידה בשמיעה, ציין היועץ החיצוני כי לפי בדיקת שמיעה של המערער מיום 1/2/11, קיימת ירידה קלה בשמיעה בתדירויות הדיבור של 15 דציבל בכל אוזן. ב"כ המשיב טען כי קביעה זו תואמת את מסקנת הועדה בדבר נכות בשיעור 0% (כך לפי פריט 72(1)א1 למבחנים. באת כחו של המערער טענה כי במסמך ממצאי הבדיקה עצמה, נאמר כי הבדיקה מיום 1/2/11 מצביעה על ירידה נוספת בשמיעה, בשיעור של 10-15 דציבל. אכן, עיון בממצאי הבדיקה מיום 1/2/11, מעלה כי נאמר בהם כך: "בהשוואה לבדיקה קודמת מתאריך 8/3/2010, ירידה נוספת של 10-15 דציבל בתדרים 250, 2,000 ו-8,000 הרץ בשתי האוזניים.". ייתכן שגם ירידה נוספת זו אינה מצדיקה קביעת דרגת נכות בשל הירידה בשמיעה וייתכן שהיא מצדיקה קביעת דרגת נכות. מי שהיה אמור להחליט בענין זה, היתה הועדה, אך - כאמור לעיל - הועדה לא הביעה כל עמדה בשאלת הבדיקה מיום 1/2/11. כל שהועדה ציינה היה כי היא מאמצת את עמדתו של היועץ החיצוני, ועמדתו - לא כללה התייחסות לאמירה בממצאי הבדיקה על כך שמדובר בירידה נוספת של 15 דציבל. 15. על כן, משיוחזר עניינו של המערער אל הועדה, יהיה על הועדה להתייחס גם לשאלת הירידה בשמיעה, לרבות לאמור בממצאי הבדיקה מיום 1/2/11 על כך שאותה בדיקה הראתה ירידה נוספת בשיעור 10-15 דציבל בשמיעתו של המערער, לעומת הבדיקה הקודמת שנערכה. 16. גם קביעת הועדה בענין הטנטון אינה חפה מפגמים משפטיים. כזכור, הועדה ציינה שהיא מאמצת את עמדתו של היועץ החיצוני. היועץ החיצוני חיווה את דעתו על כך שתיאורו של המערער אינו תואם תלונות של "טנטון אמיתי". מכאן, נראה לכאורה שהיועץ החיצוני לא האמין לתלונתו של המערער בדבר הטנטון. למרות זאת, ולמרות שהועדה התיימרה לאמץ את עמדתו של היועץ החיצוני, היא לא קבעה שלמערער אין טנטון, אלא להיפך; היא אישררה את החלטתו של הרופא המוסמך, על כך שלמערער יש נכות בשיעור 0%, בשל טנטון בלתי קבוע, לפי פריט 72(4)(ד)(I) למבחנים. על כן, קביעת הועדה אינה מאפשרת לדעת אם עמדתה היא כעמדת היועץ החיצוני על כך שלמערער אין כלל טנטון, או שמא עמדתה היא כעמדתו של הרופא המוסמך, על כך שלמערער יש טנטון אך הוא אינו קבוע. 17. יתרה מכך; הפריט שהועדה מצאה לנכון ליישם בעניינו של המערער (פריט 72(4)(ד)(I) למבחנים), מתאים ליישום במקרה של "חבלה אקוסטית (עם עקומת שמיעה אופיינית), ללא רעש ובלי הפחתת השמיעה בתדירויות הדיבור.". מכאן, ניתן להסיק שהועדה סברה שלמערער יש חבלה אקוסטית, עם עקומת שמיעה אופיינית. גם מסקנה זו אינה מתיישבת עם עמדתו של היועץ החיצוני, שהועדה - כזכור - ציינה כי היא מאמצת אותה. בנוסף לכך, לא ניתן להבין כיצד יישמה הועדה לגבי המערער דווקא את פסקה (I) לפריט 72(4)(ד) למבחנים, וזאת בשל המוסבר להלן: א. הפסקה האמורה, תואמת - כאמור - את מצבו של מי שאין לו הפחתת שמיעה בתדירויות הדיבור. אצל המערער, כעולה מעצם קביעת הועדה על כך שלמערער יש נכות בשיעור 0% לפי פריט 72(1)א1 למבחנים, יש הפחתת שמיעה בתדירויות הדיבור. העובדה שלדעת הועדה אותה ירידה בשמיעה אינה מצדיקה קביעת דרגת נכות העולה על 0%, אינה אומרת שאין לו הפחתה בשמיעה, ואינה יכולה להתיישב עם יישום פסקה (I) לפריט 72(4)(ד) למבחנים, המתאים דווקא במקרה שבו אין הפחתה בשמיעה בתדירויות הדיבור. משהועדה קבעה למערער נכות לפי פריט 72(1)א1 למבחנים, היא גילתה את דעתה שיש לו ירידה בשמיעה בתדירויות הדיבור, גם אם אותה ירידה בשמיעה אינה מצדיקה קביעת דרגת נכות העולה על 0%. לפיכך, היא לא היתה אמורה ליישם בעניינו של המערער את פסקה (I) לפריט 72(4)(ד) למבחנים, הניתנת ליישום דווקא כשאין ירידה בשמיעה בתדירויות הדיבור. ב. כמצוטט לעיל, פסקה (I) לפריט 72(4)(ד) למבחנים, מתאימה ליישום במקרה שמדובר על מצב "ללא רעש". לעומת זאת, אצל המערער, לפי אחת מקביעותיה של הועדה, יש מצב של טנטון בלתי קבוע. אם אכן לקה המערער בטנטון בלתי קבוע, הרי שאין זה מצב של "ללא רעש" אלא רק מצב של "ללא רעש תמידי". גם בשל כך נראה שלא ניתן היה ליישם בעניינו של המערער את פסקה (I) לפריט 72(4) למבחנים. אמנם, בהעדר קביעה בדבר "רעש תמידי" באוזניים, לא היתה הועדה אמורה ליישם בעניינו של המערער את פסקה (II) לפריט 72(4)(ד) למבחנים, אך עדיין היה עליה לשקול יישום של פריט מותאם בין פסקה (I) לבין פסקה (II) לפריט 72(4)(ד) למבחנים. 18. אשר על כן, משיוחזר עניינו של המערער אל הועדה, יהיה על הועדה להבהיר את התמיהות העולות מהחלטתה כמתואר בסעיפים 16 ו-17 לעיל. בין השאר יהיה על הועדה להבהיר את האמור להלן: (א) האם לדעת הועדה, לוקה המערער בטנטון כלשהו. אם הועדה תציין שלמערער אין כל טנטון, יהיה עליה להבהיר מדוע היא ציינה בהחלטתה שלמערער יש טנטון בלתי קבוע ומדוע היא קבעה למערער דרגת נכות בגין חבלה אקוסטית עם עקומת שמיעה אופיינית. (ב) בהנחה שהועדה תציין כי למערער יש טנטון בלתי קבוע, יהיה עליה לשקול מחדש את קביעת דרגת הנכות בשל כך, וזאת בהתחשב בעובדה שאצל המערער יש ירידה בשמיעה בתדירויות הדיבור ובהתחשב בעובדה שאין מדובר במצב של "ללא רעש" כך שבשל שתי עובדות אלה נראה כי מצבו של המערער אינו תואם את האמור בפסקה (I) לפריט 72(4)(ד) למבחנים. בין השאר, יהיה על הועדה לשקול אם נכון ליישם בעניינו של המערער פריט מותאם בין פסקה (I) לבין פסקה (II) לפריט 72(4)(ד) למבחנים. לסיכום 19. אני מקבל את הערעור ומורה על השבת עניינו של המערער אל הועדה. 20. הועדה מתבקשת לנהוג על פי המפורט בסעיפים 12, 15 ו-18 לעיל. 21. בהתחשב הן באמור בהחלטה מיום 10/1/12 בדבר האפשרות של המשיב למנוע את הטרחתה של ב"כ המערער להגיע לדיון, והן בעובדה שעמדתו המקורית של המשיב בנוגע לענין הסכרת היתה משוללת יסוד, ומנוגדת לחלוטין לאמור בפריט 4(6) למבחנים, ולא היתה כל סיבה סבירה שהיה בה כדי להצדיק את עמדת המשיב (כפי שהיתה עד שניתן פסק הדין בענין עאמר), על כך שכביכול נכון לסטות מהאמור בפריט 4(6) למבחנים, אני מחייב את המשיב לשלם למערער שכ"ט עו"ד בסך 5,220 ₪ (כולל מע"מ). סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/6/12, אם לא ישולם לפני כן. 22. כל אחד מהצדדים זכאי לבקש, בבית הדין הארצי לעבודה, רשות לערער על פסק דין זה, תוך 30 ימים מהיום שבו פסק הדין יומצא לו. סוכרתנכות