1. ביום 4/9/11 הגישה הנתבעת 1 (להלן:"הנתבעת") בקשה לסילוק תביעה על הסף מחמת התיישנות, שיהוי והיעדר עילה" (להלן:"הבקשה"). 2. רקע התביעה העומדת בבסיס הבקשה, הינה תביעתו של התובע לצוות על הנתבעת להמציא לו אישור לצורך שחרור הכספים שנצברו אצל נתבעת 2, וליתן צו המורה לנתבעת 2, להעביר או לשחרר את כל הכספים שנצברו לטובתו במהלך תקופת עבודתו אצל הנתבעת 2, בקופת הגמל הרשומה על שמו. בקופת הגמל נצברו לזכות התובע כספים בסך של 58,532.48 ₪ (נכון ליום 30/6/10), על חשבון פיצויי פיטורים. 3. מהלך הדיון ביום 10/10/11 הגיש התובע את תגובתו לבקשה, במסגרתה ציין הטעמים, המצדיקים, לדעתו, את דחיית הבקשה (להלן: "התגובה"). ביום 30/10/11 הגישה הנתבעת תשובה לתגובתו של התובע (להלן: "התשובה"). ביום 30/11/11 התקיים דיון, לפני ראש ההרכב, בעניין הבקשה, בסיומו נדרשה הנתבעת 2, להסביר את מהות הכספים המצוינים בסעיף 3(א) לדוח הרבעוני - (מצב חשבון אישי לתקופה 1/1/10 עד 30/06/2010), עוד נדרשה להבהיר האם הכותרת "פיצויים" המצויה בטלה מכוונת לפיצויי פיטורים או לפיצויים אחרים. ביום 17/01/2002 התקבלה הודעה מטעם נתבעת 2. ביום 15/02/2012 התייחס התובע להודעת הנתבע ואף הודיעה על הסכמתו להופכה לנתבעת פורמאלית. 4. להלן טענות ב"כ הנתבעת: א. יחסי העבודה בין התובע לבין הנתבעת הסתיימו, בהסכמה, ביום 31/5/86, מחמת פרישתו של התובע לפנסיית נכות, ומכוח הסכם פרישה, אשר נחתם בין הצדדים ביום 16/11/86 (להלן: "הסכם הפרישה"). קרי, חלפו כמעט 25 שנים מאז סיום היחסים של עובד ומעביד. ב. מועד ניתוק יחסי העבודה בין הצדדים, (לפני למעלה מ- 25 שנים, כאמור) הוא המועד שבו קמה, לכאורה, לתובע עילת תביעתו, לפיכך הרי זו התיישנה, כבר בשנת 1993. ג. נוכח הזמן הרב שחלף מאז נולדה עילת התביעה הנטענת, התקיימו הטעמים המצדיקים את סילוקה מחמת התיישנות. ד. לא תעמוד לתובע הטענה כי לא ידע במועד סיום יחסי העבודה, כי הנתבעת לא העבירה לבעלותו את הכספים הצבורים בקופת גמל "פסגות גדיש" שהינה קופת גמל לתגמולים ופיצויים וכי לא ידע כי נדרש מכתב שחרור מטעם הנתבעת, לצורך שחרור הכספים שנצברו על חשבון פיצויי פיטורים. ה. לחילופין, יש לדחות את התביעה מחמת שיהוי, כמצוות סעיף 27 סיפא לחוק ההתיישנות, התשי"ח - 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות"). ההגינות הדיונית והמהותית מחייבת קביעה, כי במשך התקופה שחלפה מהווה מחסום לתביעת התובע כיום, וכי אין לצפות כי הנתבעת תידרש לשמור את ראיותיה לזמן בלתי מוגבל, לא כל שכן תידרש להביא עדים או מידע אודות הזכויות שהתובע טוען להן. מדובר בפגיעה קשה בציפייה הלגיטימית של הנתבעת, שלא תתבע בגין אירועים שהתרחשו לפני כמעט 25 שנים. ו. בעקבות השיהוי הקיצוני בהגשת התביעה, שינתה הנתבעת את מצבה לרעה. מקרה זה עניינו הן בשיהוי סובייקטיבי והן בשיהוי אובייקטיבי. ז. בנוסף, כתב התביעה אינו מגלה עילה. שכן אומנם קופת הגמל האישית לפיצויים רשומה על שמו של העובד, אולם עובדה זו אינה הופכת את העובד לבעלים של הכספים הצבורים שם, ובוודאי שאינה מקימה חזקה, כפי המשתמע מטיעוני התובע, לבעלותו על הכספים. על פי הדין, ההלכה, תקנון גדיש והפסיקה המושרשת של בית הדין לעבודה ואף של בית המשפט העליון, קיימת חזקה משפטית הפוכה, לפיה כספי פיצויי פיטורים שהפקיד המעביד בקופת גמל אישית לפיצויים הינם בבעלות המעביד, כל עוד לא הורה המעביד על שחרורם. ח. בין הצדדים נחתם הסכם פרישה, במסגרתו העניקה הנתבעת לתובע זכויות עודפות וכן הסכימה כי, בהתחשב בנסיבות פרישתו, ישולמו לו פיצויי פיטורים חוזיים בשיעור של 100%. ט. הכספים ששולמו לתובע, על פי הסכם הפרישה, שולמו כהשלמה לכספים שהופרשו לזכותו של העובד בקרן הפנסיה, ולא לכספים הצבורים בקופת הגמל האישית לפיצויים בגדיש. י. בהתאם לסעיף 4 להסכם הפרישה, סכום הפיצויים מהווה "כיסוי גמור וסופי של כל תביעותיו ודרישותיו הנובעים במישרין ו/או בעקיפין מעבודתו בשירותה של מקורות". למעשה, תביעתו של התובע, באה בניגוד מוחלט לאמור בהסכם הפרישה המונע ממנו להגיש תביעה עתידית הקשורה לעבודתו בשירותה. יא. בנוסף, חוק יסודות התקציב קובע בטלות של הטבת פרישה חריגה ובהעדר אישור לסעד הנתבע, דין התביעה להידחות על הסף אף מטעם זה. 5. להלן טענות ב"כ התובע: א. בנסיבות הענין יש לתובע זכות קניין על הכספים, הם רשומים על שמו, בקופת גמל אישית, מה גם שהנתבעת מנועה מלטעון לזכות כלשהי בכספים משעברו 25 שנים מבלי שעשתה דבר. ב. אין מדובר בכספים שהופרשו על חשבון פיצויי פיטורים, אלא מדובר בקופת גמל מסוג "תגמולים ואישית לפיצויים" והרי כפי שעולה הגדרת "פיצויים" בסעיף 1 לתקנון הקופה (להלן: "תקנון הקופה") מטרת הפקדת הכספים הינה למתן מענק פרישה. ג. בנוגע לטענת ההתיישנות - סעיף 6 לחוק ההתיישנות קובע כי תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה. בענייננו, עילת התביעה לא נולדה עם סיום העבודה של התובע אצל הנתבעת או עם כריתת הסכם הפרישה אלא במועד שבו ביקש התובע את שחרורם של אותם הכספים, ובקשה זו סורבה על ידי הנתבעת 2. עד למועד האמור, לא התגבשה עילת התביעה, ולכן לא החל מרוץ תקופת ההתיישנות. התובע היה רשאי להשאיר את הכספים שנצברו בקופה כל עוד הוא חפץ בכך, למען צבירת רווחים או ריביות, תוך הבנה כי מדובר בכספים העומדים לרשותו. לפיכך התביעה לא התיישנה. ד. בנוגע לטענת השיהוי -לא ברור איזה נזק ראייתי או אחר, נגרם לנתבעת בחלוף 25 שנים, גם, אין מקום לטענה כי נפגעה הציפייה הלגיטימית של הנתבעת בהגשת התביעה נגדה. ה. בנוגע לטענת היעדר עילה - בעניינו של התובע קמה לו חזקה בדבר בעלותו על הכספים, וזאת לנוכח השנים הרבות שבהן רשומים הכספים על שמו, ולאור העובדה כי הוא זה שקיבל באופן אישי את ריכוזי היתרות והעדכונים לגבי הקופה, כשהנתבעת מעולם לא טענה לזכות כלשהי על הכספים. בנוסף, מחצית מהסכומים נשוא התביעה, הופרשו על חשבון התובע, ורק המחצית הנוספת על חשבון הנתבעת. ו. בנוגע לטענת הוויתור על הכספים מצד התובע - כאמור, התובע אישר כי קיבל את המגיע לו בגין פיצויי פיטורים, אך התייחס לכספים שבקופה ככאלה שלא ויתר על זכותו לקבלם. כמו כן, הוא כלל לא היה מודע לעובדה כי ויתר על זכותו לקבל את הסכומים שנצברו בקופת הגמל, שהרי הויתור הנ"ל לא בא לידי ביטוי באופן מפורש בגוף ההסכם. סוגיה זו נידונה רבות בבתי הדין לעבודה, והמגמה הרווחת הינה כי יש לצמצם המקרים בהם ניתן תוקף לכתבי ויתור שכאלה. ז. הסכם הפרישה מדבר בעד עצמו, ברור ואינו משתמע לשני פנים. ברישא של ההסכם, צוין כי מקורות הפרישה בעבור התובע לקרן הפנסיה סכומים הכוללים חלק מפיצויי הפיטורים. הגם, שמדובר בהפרשה על חשבון פיצויי הפיטורים, והגם שהתובע קיבל את מלוא סכום פיצויי הפיטורים להם היה זכאי, הנתבעת לא דאגה לציין בהסכם סעיף המתייחס במפורשות לזכותה בכספים מקופת גמל גדיש. ח. מאז שהתובע סיים את עבודתו ועד היום לא פנתה הנתבעת לקופת הגמל או לבית הדין לעבודה לשחרר לה את הכספים. למעשה, היא המתינה להחלטה כלשהי מאת האגף לשוק ההון במשרד האוצר לשם ביצוע שינוי חקיקתי שיאפשר לה למשוך הכספים המופקדים לזכותה. ט. בהתייחס לטענה בדבר העדר עילה לאור סעיף 29 לחוק יסודות התקציב, תשמ"ה - 1985 - סעיף 29 הנ"ל אינו חל על מערכת היחסים שבין התובע לבין הנתבעת, אלא על מערכת היחסים שבין הנתבעת לבין המדינה, יתרה מכך, זכויותיו של עובד בגוף מתוקצב נקבעות על סמך הסכם פרישה ונסיבות העניין, וככל שיש חריגה, הגוף המתוקצב סופג זאת בהפחתה מהתקציב שמיועד לו. כאשר ממילא בעניינו של התובע לא היתה חריגה. דיון והכרעה 6. טענת היעדר העילה כידוע "פרשת התביעה מגלה עילה רק אם התובע, בהנחה שיוכיח את העובדות הכללות בתביעת, יהיה זכאי לקבל את הסעד המבוקש על ידו". (ראה י' זוסמן, סדר דין אזרחי[23] עמ' 383 והאסמכתאות שם) וכן כידוע ובהתאם לפסיקה, התנאי למחיקה על הסף מחמת היעדר עילה, הינו כי בית הדין חייב להיות "בטוח ומשוכנע כי גם אם יוכיח התובע את כל אשר הוא טוען בכתב תביעתו, לא יהיה בכך כדי להועיל לו, מאחר שאין באותה מסכת עובדות כדי ליצור עילת תביעה" [נא 3-31 חיפה כימיקלים בע"מ - אברהים רמי כלפון, פד"ע כב(1) 518, ניתן ביום 26/02/1991 )]. בענייננו, אין חולק כי שולמו לתובע פיצויי פיטורים לפי הסכם הפרישה שנחתם בין הצדדים ביום 16/11/1986. התובע טוען כי הכספים שנצברו בנתבעת 2, הופקדו למטרת מענק לאחר פרישה ולא למטרת פיצויי פיטורים וכן טוען הוא כי יש לו זכות קניינית על הכספים מהסיבה שהם רשומים על שמו בקופת גמל אישית. מנגד, טוענת הנתבעת כי מדובר בכספי פיצויים בלבד. מהותם של הכספים חוזר גמל 2003/5 (להלן: "חוזר גמל") אשר הוצא על ידי משרד האוצר - אגף שוק ההון, מגדיר את מהות קופות הגמל לפיצויים כדלקמן: "קופות גמל לפיצויים, הן מכשיר חסון סוציאלי, אשר נועד להבטיח תשלום פיצויי פיטורים של מעבידים לעובדיהם הזכאים לכך עפ"י חוק פיצויי פיטורים התשכ"ג - 1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורין"). התובע צירף לכתב התביעה את הדו"ח הרבעוני שנשלח על ידי נתבעת 2 כשעיון בדו"ח זה מעלה כי הכספים שנצברו בקופה הם כספי פיצויים ולא נצברו כספי תגמולים. מה גם שהנתבעת 2, הבהירה מפורשות, בהודעה שהוגשה מטעמה, כי הכספים בגינם הוגשה התביעה הם כספי פיצויי פיטורים, כספים אשר הופרשו על ידי הנתבעת לחשבון התובע. ככלל, הוראות סעיף 26, לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג - 1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים") קובעות כי סכומים ששולמו לקופת גמל לתשלום פיצויי פיטורים אינם ניתנים להחזרה אלא מקום בו מדובר בסכום ששולם בעד עובד שחדל לעבוד בנסיבות שאינן מזכות אותו בפיצויי פיטורים. ובלשון הסעיף: "סכומים משוריינים" (א) סכומים ששולמו במקום פיצויי פיטורים לפי סעיף, 14 או שהופקדו לפי סעיף 20 או לפי סעיף 21 או ששולמו לקופת גמל לתשלום פיצויי פיטורים - (1) אינם ניתנת להחזרה, להעברה, לשעבוד, או לעיקול. הוראה זו לא תחול על סכום ששולם או הופקד כאמור בעד עובד שבינתיים חדל לעבוד בנסיבות שאינן מזכות אותו בפיצויי פיטורים, אלא אם הסכום המיועד גם לביטוח קצבה ולא נקבע בהסכם קיבוצי או בהסכם אחר שהוא ניתן להחזרה או להעברה". החזרת הכספים למעביד מקופת גמל אישית לפיצויים מתבצעת בהתאם להוראת חוזר הגמל "משיכת כספים מקופות גמל לפיצויים על ידי מעביד", בו נקבעו התנאים אשר במסגרתם רשאי מעביד שהפקיד כספים בקופת הגמל אישית לפיצויים לקבל כספים מחשבונו בקופת הגמל כמפורט להלן: 1. "כאשר עובדו חדל לעבוד בנסיבות שאינן מזכות אותו בפיצויי פיטורים, והסכומים שהופקדו בקופה אינם מיועדים גם לביטוח קצבה או שהם מיועדים גם לביטוח קצבה אך נקבע בהסכם קיבוצי או בהסכם אחר שהם ניתנים להחזרה, והמעביד המציא להנהלת הקופה אחת מאלה: א. הצהרתו כי עובדו חדל לעבוד בנסיבות שאינן מזכות אותו בפיצויי פיטורים וכי הכספים שהופקדו בקופה אינם מיועדים גם לביטוח קצבה או שהם מיועדים גם לביטוח קצבה אך נקבע בהסכם קיבוצי או בהסכם אחר, שיצרף המעביד, כי הם ניתנים להחזרה. המעביד יצרף להצהרה את התחייבותו לשיפוי קופת הגמל במידה והיא תחויב בתשלום פיצויי פיטורים לאותו עובד. ההתחייבות תחול גם על חליף המעביד. ב. פסק דין הצהרתי של בית הדין לעבודה המאשר כי העובד חדל לעבוד בנסיבות שאינן מזכות אותו בפיצויי פיטורים, וכי הכספים שהופקדו בקופה אינם מיועדים גם לביטוח קצבה או שהם מיועדים גם לביטוח קצבה אך נקבע בהסכם קיבוצי או בהסכם אחר, כי הם ניתנים להחזרה. 2. לפי פסק דין של בית הדין לעבודה המורה לקופה להחזיר כספים למעביד". בענייננו, מדובר בקופת פיצויים, שפתחה הנתבעת כדי "לשריין" כספים למטרה המוגדרת שם בסעיף (3), שהיא הענקת פיצויי פיטורים לעובדיה. אין חולק כי במסגרת הסכם הפרישה הוסדרו פיצויי הפיטורים חוזיים בשיעור 100% ואף ניתנו לתובע זכויות עודפות, בהתחשב בנסיבות פרישתו. בנוסף, אין חולק כי הנתבעת שילמה לתובע, פיצויי הפיטורים, בסמוך ליום עבודתו וכפי שצוין בהסכם הפרישה: "... והואיל ומקורות הפרישה לקרן הפנסיה לזכותו של העובד סכומים הכוללים גם פיצויי פיטורים..." ובהמשך: "יתרת הפיצויים לתשלום לעובד על ידי קרן הפיצויים על פי ההלכה הפסוקה, הכספים הצבורים בקופת הפיצויים הינם רכוש המעביד ומטרתם להבטיח כי העובד יקבל את פיצויי הפיטורים [דב"ע נג/5-6 תפזול תעשיות כימיות בע"מ - הקופה המרכזית לפיצויים שליד בנק לאומי בע"מ פד"י כו, 244, 249], מכאן שאין כל הצדקה להעברת כספים אשר נצברו בקופה זו, מעבר לשיעור פיצויי הפיטורים לו זכאי העובד, ככל שבקופה אכן נצברו כספים מעבר לזכאות העובד. בנוסף, השתכנענו כי ההפרשה לנתבעת 2 היא הפרשה של הנתבעת בגין פיצויי פיטורים בלבד. לפיכך, משהתובע קיבל את כל פיצויי הפיטורים על פי האמור בהסכם שנחתם עמו, הרי שלא קמה לנתבעת, חבות נוספת לתשלום נוסף של פיצויי פיטורים, ולכן ניתן להסיק כי מתקיימת אף העילה להחזרת כספי פיצויי הפיטורים שנותרו בנתבעת 2, לידי המעביד - הוא הנתבעת [עב (ב"ש) 2012/05 מכתשים מפעלים כימיים בע"מ - במנוקלר בנימין; (ניתן ביום 13/01/2009)]. מכאן ובהינתן כי פיצויי הפיטורים שולמו לתובע במלואם, הרי שאין בטענת התובע המבוססת על העובדה שקופת הפיצויים רשומה על שמו, כדי להצביע על זכאותו לקבלת הכספים המצויים שם [ס"ע (ת"א) 33360-04-10 יערי - מקורות חברת המים הלאומית בע"מ (ניתן ביום 06/01/2011)]. בנקודה זו יובהר כי למרות שסעד של סילוק תביעות על הסף, "מופעל על ידי בית הדין ביד קמוצה ובמשורה, ובבתי הדין קצרה המשורה עוד יותר" [דב"ע מז/3-15 אפנר נ' מפעלי הדסה לנוער, כ(2) 242 (1987); דב"ע נא/ 3-31 חיפה כימיקלים בע"מ נ' כלפון, פד"ע כב 518 (1991)] ולמרות שבית הדין ייענה לבקשות לסילוק על הסף רק במקרים קיצוניים ונדירים ורק כאשר הוא משוכנע, כי גם אם יוכיח התובע את כל האמור בכתב תביעתו, לא יזכה בסעד שכן עלפי הדין החל, אותן עובדות אינן מצמיחות עילת תביעה [בש"א (ת"א) 9855/06 אגודת הכורמים הקואופרטיבית של יקבי ראשון לציון וזכרון יעקב בע"מ - שטרן (לא פורסמה, החלטה מיום 24/12/06)], הרי שבנסיבות העניין ובשים לב למפורט בבקשה וחרף עמדת התובע, השתכנעו כי הכספים הצבורים בנתבעת 2, הינם זכות קניינית השייכת לנתבעת כמעביד ומכאן שגם אם היה מוכיח התובע את כל האמור בכתב התביעה, לא היה בכך כדי להצמיח לו סעד ועל כן זה המקרה המתאים לחרוג ממדיניותם הרגילה של בתי הדין לעבודה, בכל הקשור לבקשות לסילוק תביעות על הסף ולקבל את הבקשה וזאת מהטעם של העדר עילה. 7. הערה לפני סיום בשל התוצאה אליה הגענו, לא מצאנו לנכון להיכנס לדיון בטענות ההתיישנות והשיהוי, אולם במלוא הזהירות נציין כי לו אלו היו הטענות היחידות, ספק אם היינו מורים על סילוק התביעה, בשלב זה. וזאת מהטעמים שפורטו במסגרת החלטה שניתנה על ידי ראש ההרכב, בעב 2645/09 סוסן שמואל נ. מקורות חברת המים הלאומית בע"מ ואח' (החלטה מיום 28/10/09), החלטה אשר במסגרתה לא התקבלה בקשה לסילוק על הסף, שהגישה הנתבעת. חשוב לציין כי במקרה שלפנינו, להבדיל מהמקרה של סוסן שמואל, התמקד הדיון בשאלת מהות הכספים והזכות הקניינית ביחס לכספים אלו, אשר נותרו בנתבעת 2. חשוב עוד לציין כי במקרה של סוסן, הודיע התובע, בטרם נשמעו ראיות כי הוא חוזר בו מתביעתו - הודעה אשר תאמה את המלצות בית הדין. 8. לסיכום הבקשה לסילוק התביעה על הסף, מתקבלת. בנסיבות הענין - הרינו מורים על דחיית התביעה וכן מורים לנתבעת 2 לשחרר את הכספים שעמדו בבסיסי התביעה, לטובת הנתבעת. 9. הוצאות למרות שקיבלנו את הבקשה, החלטנו לנהוג עם התובע לפנים משורת הדין ולא לחייבו בהוצאות הנתבעות. ניתן היום, ט' בניסן תשע"ב, 1 באפריל 2012, בהעדר הצדדים. נציג ציבור (עובדים) יעקבס אורית, שופטת נציג ציבור (מעבידים) פיצוייםקופות גמל