רקע כללי 1. התובע הועסק אצל הנתבעת כמלצר באולם שמחות ואירועים בשם "כינורות" בשתי תקופות נפרדות: האחת, מחודש ינואר 2001 ועד לחודש נובמבר 2005 (להלן: "התקופה הראשונה") והשניה מחודש יוני 2006 ועד לחודש יולי 2009 (להלן: "התקופה השניה"). 2. בכתב התביעה ביקש התובע לחייב את הנתבעת בתשלום הפרשי שכר עבודה, שעות נוספות ופיצויי פיטורים בגין כל אחת משתי התקופות. בנוסף, תובע הוא תשלום פדיון חופשה, דמי הבראה וחגים לתקופה השנייה. במהלך הדיון חזר בו התובע מהתביעה לפיצויי פיטורים בגין תקופת העבודה הראשונה. לטענת התובע, חלות על הנתבעת הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי בענף אולמות וגני אירועים בישראל וזכאי הוא, מכח ההסכם, להפרשות לקרן פנסיה בשיעור 6% משכרו החל מחודש 6/07 ועד להתחלת ביצוע ההפרשות ע"י הנתבעת בחודש 1/09, בסך 3,244 ₪. תביעת התובע הסתכמה בסך של למעלה מ-133,000 ₪ אולם צומצמה בשלב הסיכומים לכדי כשליש מסך זה. 3. לטענת הנתבעת, תביעותיו של התובע לתקופה שלפני 11/02 התיישנו. עוד טענה, כי אינה חברה בהתאחדות אולמות השמחה וגני האירועים וכי ההסכם הקיבוצי אינו חל עליה. מטענה זו חזרה בה במהלך ההתדיינות. לטענת הנתבעת, לתובע שולם מלוא שכרו וכל הזכויות הסוציאליות המגיעות לו. עוד טוענת הנתבעת, כי התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים הואיל והתפטר מעבודתו בסיום כל אחת מהתקופות בנסיבות שאינן מזכות אותו בפיצויים. 4. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו והנתבעת הגישה תצהיריהם של מר בני צמח, מנהלה של הנתבעת (להלן: "מר צמח") ותצהיר מוחמד דיאב חוסיין, עובד לשעבר של הנתבעת המכונה "אבו" (להלן: "אבו"). כל המצהירים נחקרו על תצהיריהם בפנינו. נדון להלן בטענות התובע אחת לאחת. תחולתו של ההסכם הקיבוצי הכללי בענף אולמות וגני אירועים בישראל מיום 19.02.2006. 5. על מנת שיחול ההסכם הקיבוצי, על הנתבעת להיות חברה בהתאחדות בעלי אולמות וגני אירועים בישראל אשר חתומה על ההסכם הקיבוצי בשם המעסיקים. בעדותו בפנינו העיד מר צמח: "לשאלתך האם האולם היה חבר בהתאחדות בעלי אולמות אני משיב שב 3 שנים האחרונות כן, משנת 2005 כמדומני" (ע' 15 ש' 17-18) מכאן, שהחל ממועד כניסתו של ההסכם הקיבוצי לתוקף, חל ההסכם הקיבוצי על יחסי הצדדים ויש לגזור את זכויות התובע על פי ההסכם הקיבוצי. הפרשות לקרן פנסיה 6. פרק שלוש עשרה להסכם ההסכם הקיבוצי החל על הצדדים כאמור לעיל, קובע את חובתו של המעביד להפריש לקרן פנסיה, בנוסף להפרשות בגין פיצויים, גם 6% מהשכר לרכיב תגמולים. 7. התובע מודה כי בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי, היה על הנתבעת להפריש 6% משכרו החל מתום 12 חודשים לעבודתו, קרי, מחודש יוני 2007. לא נסתרה טענתו של התובע כי שכרו בתקופה זו היה בסך 69,315 ₪ ועל כן 6% מסכום זה הם 4,159 ₪. 8. מסכום זה יש להפחית את ההפרשות ששולמו על ידי הנתבעת החל מחודש ינואר 2009 בסך 959 ₪ (137 ₪ * 7 חודשים). 9. לפיכך, הנתבעת חייבת להעביר לקרן הפנסיה של התובע סך של 3,200 ₪. ככל שלא ניתן עוד להעביר את הכספים לקרן הפנסיה תשלם הנתבעת ישירות לתובע סך של 3,200 ₪ כפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה. הפרשי שכר עבודה ושעות נוספות 10. טוען התובע, כי לא נחתם עמו הסכם עבודה, לא נמסרה לו "הודעה לעובד" וכל העניינים הרלוונטיים בנוגע להעסקתו סוכמו בע"פ . לטענתו, לאורך כל תקופת העסקתו היה לו כרטיס עבודה בו נרשמו רק הימים בהם הגיע לעבודה ללא פירוט השעות בפועל. 11. לטענת התובע, הועסק לרוב באירועי ערב, במשמרת שאורכה 7-8 שעות, ומידי פעם באירועים בשעות הבוקר או הצהריים ו/או בימי שישי במשמרות שארכו לפחות 5 שעות. לטענתו, במרבית המקרים כשהועסק בשעות הצהריים היה נשאר גם לאירוע ערב ועבד במשמרת כפולה. לטענתו, קיבל תמורת כל משמרת שכר קבוע בגובה 90 ₪ (אשר הועלה ל-100 ₪ ומשנת 2008 ל-110 ₪) ללא קשר לאורך המשמרת. לפיכך, לנוכח מספר שעות עבודתו בכל משמרת, לא שולם לו שכר מינימום כדין. עוד טוען התובע, כי הנתבעת לא שילמה לו שעות נוספות כאשר נשאר לעבוד במשמרת כפולה. 12. הנתבעת טוענת, כי התובע הועסק במשמרות מסוגים שונים כאשר אורך המשמרות היה לכל היותר 5 שעות. משמרת הצהרים הייתה במשך 3-4 שעות ומשמרת ערב נמשכה 4-5 שעות. הנתבעת ציינה, כי ההפסקות בזמן המשמרת אינן נחשבות זמן עבודה. 13. לתצהירו צרף התובע רישום שעות שלטענתו ערך בין החודשים 8/08 ועד 07/09, מועד סיום עבודתו בנתבעת, ואשר לטענתו, מוכיח את גרסתו כי עבד במשמרות ערב בין 7-8 שעות וכי לעיתים עשה משמרת כפולה. לפיכך, לא קיבל שכר מינימום כדין ואף לא קיבל תמורה בגין שעות נוספות. הנתבעת ציינה, כי היא אינה מקבלת את רישום השעות שהגיש התובע, שכן לא הוצג בפניה קודם לכן וכי התובע קיבל את כל השכר המגיע לו. 14. ביום 1.2.2009 נכנס לתוקפו תיקון 24 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 (להלן: "החוק"). בסעיף 26ב(א) לחוק נקבעו הוראות מפורשות באשר לנטל ההוכחה המוטל על המעסיק כאשר שעות העבודה שבעדן נתבע השכר שנויות במחלוקת ושם נקבע כי : "בתובענה של עובד לתשלום שכר עבודה, לרבות גמול שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית, שבה שנויות במחלוקת שעות העבודה שבעדן נתבע השכר, תהא חובת ההוכחה על המעביד כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת, אם המעביד לא הציג רישומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה, ככל שהוא חייב לנהלו ;....". (ההדגשה אינה במקור- מ.פ). 15. יצויין כי עוד קודם לתיקון, מגמת החקיקה והפסיקה היתה להעביר את נטל הראיה אל המעביד, עת המעביד מפר חובות רישומיות המוטלות עליו שתכליתן לאפשר לעובד לדעת מה הן זכויותיו, לעקוב אחר תשלום זכויותיו על פי החוק ולסייע באכיפתן של זכויותיו. כך נקבע, כי ככל שמעביד לא יקיים את הוראות חוק ההודעה לעובד (תנאי עבודה), התשס"ב - 2002, יחול עליו נטל הראייה לענין היקף המשרה של העובד ( ע"ע 300162/96 חברת בתי מלון פנורמה ירושלים בע"מ - וואיל סנדוקה, ניתן ביום 1.6.2004 וראה גם ימית בטחון). 16. מהאמור לעיל עולה, כי החל מחודש פברואר 2009, הנטל להוכיח כי התובע לא עבד בשעות הנטענות על ידו מוטל על הנתבעת. לא הוצג בפנינו רישום נוכחות מטעם הנתבעת. מר בני צמח, מנהל הנתבעת, העיד בפנינו כי לא מנוהל בנתבעת פנקס שעות העבודה של העובדים וכי השעות שנרשמו בתלוש השכר הותאמו למספר המשמרות (ע' 17 ש' 17-18 לפ'). לכאורה, בהעדר רישום מטעם הנתבעת, היה עלינו לקבל גרסת התובע ביחס לשעות עבודתו לכל הפחות מחודש 2/09 ואילך. ואולם, אין בידנו לקבל גרסת התובע וחישוביו מאחר ואיננו נותנים אמון בגרסת התובע ובדיווחיו באשר לשעות עבודתו. 17. יפים לענייננו דבריו של כב' הש' שפיצר בעניין תע"א 12117-09 תמיר עופר נ' חברת י.ב.מ ישראל בע"מ (תל-אביב-יפו), (ניתן ביום )29/12/2011: "אנו סבורים כי שעה שהעובד נטל על שכמו את נטל הראיה, ובחר להביא ראיותיו, במסגרתן הגיש שלא בתום לב מסמך מפוברק, כמסמך אותנטי שיש בו לכאורה כדי להוכיח את שעות עבודתו, ראוי הוא כי הנטל ישוב לכתפי העובד וזאת הן בשל חוסר האמון כלפי גרסתו כולה, הצורך להרתיע תובעים משימוש בראיות נפסדות, ובשל הנזק הראייתי שהתנהגות זו גורמת לנתבעת." 18. להלן נפרט את הטעמים בגינם איננו מוצאים ליתן אמון בגרסת התובע שהובאה בפנינו. התובע הודה למעשה בעדותו, כי ביום שעבד משמרת כפולה קיבל שכר בגין שני אירועים וכי היו ימים בהם עבד במשמרות הקצרות מ-5 שעות אולם קיבל שכר עבור 5 שעות (עמ' 12 ש' 30-31 לפרוטוקול). עוד הודה התובע בעדותו, כי לעיתים באירועים שהתארכו עד השעה אחת וחצי- שתיים לפנות בוקר "אישאם כן היה נותן תוספת למחיר המשמרת בגובה חצי מחיר של משמרת", וכי רוב תקופת עבודתו אישאם היה מנהל האירועים (עמ' 13 ש' 1-11 לפרוטוקול). התובע לא כלל בחישוביו תוספת זו של חצי משמרת. 19. הודאתו זו של התובע משמיטה הבסיס מטענתו כי לא קיבל שכר מינימום ו/או הפרשי שעות נוספות בגין אירועים ארוכים בערב או בגין משמרות כפולות וכן משמיטה הבסיס ממהימנות התחשיבים שערך כבסיס לתביעתו. 20. באשר לרישומי השעות שהציג התובע, הרי כשפנה התובע למעביד עוד בחודש יוני 2009, לא הציג התובע בפניו רישומים כלשהם שערך לעניין השעות ואף לא טען כי ברשותו רישומים כאלה. גם לכתב התביעה לא צורפו רישומים של שעות עבודתו של התובע והתובע לא ציין כי ברשותו רישומים שערך. רק בדיון הראשון טען ב"כ התובע כי לתובע יש רישומים של שעות עבודתו לחלק מהתקופה מאחר ו"בשנה זו תיקון סעיף 24 נכנס לחוק". (עמ' 1 ש' 13 לפרוטוקול). כאשר נשאל התובע מדוע התחיל לרשום את השעות "פתאום" השיב: "...הבנתי לאחרונה שכך צריך לעשות...לשאלתך היתה לי מטרה ברישום הזה האם רציתי לבדוק משהו אני משיב שרשמתי, לא היתה לזה מטרה" (עמ' 10 ש' 3-4 לפרוטוקול). 21. על אף שהתובע העיד כי יש לו את היומן בו רשם את שעות העבודה שלו בשנה האחרונה (עמ' 9 ש' 25 לפרוטוקול) לא הוצג היומן המקורי בפנינו ואף לא צילום שלו. הימנעות התובע מהצגת הראייה האמורה לפעול לטובתו מטילה צל על מהימנות התובע וגרסתו ופועלת כנגדו וכחיזוק לעמדת הנתבעת. 22. התובע לא הביא ולו עובד אחד כעד על מנת להוכיח את אורך המשמרות או לתמוך בטענתו כי ערך רישום בזמן אמת וכי השעות שרשם משקפות שעות עבודתו, על אף שהעיד בפנינו כי אחיו עבד עימו במשך שנים רבות כמנהל אירועים בנתבעת. 23. גם בתמלילי השיחה שהוגשו על ידי התובע ובהם שוחח עם מנהל הנתבעת, מר בני צמח, ועם מנהל האירועים של הנתבעת, מר מוחמד דיאב חוסיין, לא ציין התובע דבר וחצי דבר לעניין אי קבלת שכר מינימום או כי השעות המצויינות בתלוש השכר אינן נכונות. 24. יתרה מכך, לא הוכח בפנינו כי התובע מחה במהלך תקופת עבודתו הארוכה על כך כי השעות שנרשמו בתלוש אינן משקפות את השעות בהן עבד בפועל. רק בחודש 06/09, במכתב ששלח התובע למעביד בו העמידו על כוונתו להתפטר טען התובע לראשונה כי אינו מקבל שכר מינימום על פי חוק. התובע אז טען לראשונה, כי כל משמרת מנתה לפחות 7 שעות בערב ולפחות 5 שעות ביום. כזכור, התובע העיד בפנינו והודה כי היו גם משמרות קצרות יותר בגינן קיבל תעריף משמרת מלא. בתשובתה של הנתבעת לפנייתו, התובע התבקש להמציא תאריכים וכמות השעות שעבד לטענתו מעבר לשעות להן טענה הנתבעת, אולם לא עשה כן ואף לא טען כי קיים ברשותו רישום כלשהו של השעות. 25. בנוסף, ורק לאחר שהוגשו תצהירי הצדדים "נזכר" התובע כי נהג לצלם, באמצעות המצלמה שבטלפון הנייד, את דפי סידור העבודה השבועי שאחראי האירועים היה תולה על הלוח. בבקשה שהגיש התובע להגשת הצילומים טען: "לאחר שהתובע נזכר בכך, ערך התובע בדיקה במחשבו וגילה שקיים אצלו קובץ, שהתובע לא זכר כי הוא קיים ולא שם לב אליו קודם לכן...". גרסת התובע בעניין זה אף היא אינה מהימנה עלינו. 26. באשר לתקופה הקודמת לתיקון החוק, התובע הודה בעדותו בפנינו כי אין בידיו רישום מדויק של שעות קודם לאוגוסט 2008, וכי יש לו רישום משנת 2006 בו רשם מתי עבד צהריים ומתי ערב. עבור התקופה שלפני שנת 2006 אין לתובע כל רישום. (עמ' 12 לפרוטוקול). כאשר נשאל התובע על בסיס מה חישב את תביעתו לשעות נוספות לפני שנת 2006 הודה כי לקח בחשבון 7,8 שעות. מהעדויות שבפנינו לא שוכנענו בקיומה של מתכונת עבודה קבועה של 7 או 8 שעות. מכל מקום, התובע הודה כי במשמרת ארוכה מסוג זה שולמה לו "תוספת" בגובה חצי שכר משמרת. 27. לסיכום, לאור האמור, איננו מקבלים את רישומיו של התובע כמהימנים ולנוכח הודאתו בחקירתו, נשמטה הקרקע מטענתו כי קופח בתשלום שכרו לרבות בגין שעות נוספות. העובדה כי במשך כל השנים התובע לא העלה כל טרוניה או טענה בקשר לקיפוחו בשכר, ובמיוחד לנוכח העובדה כי אחיו שימש כמנהל אירועים בנתבעת, מחזקת מסקנתנו. 28. אף שגם בגרסתה של הנתבעת נפלו סתירות באשר לשעות המשמרת, ואף שהנתבעת לא הציגה בפנינו רישומי האירועים שקיימים ברשותה ורישומים שערך, לטענתה, מנהל האירועים באשר לשעות עזיבתם של העובדים (עמ' 18 לפרוטוקול), דבר הפועל לחובתה, בהעדר גרסה אמינה באשר לשעות עבודתו של התובע ולקיומם של הפרשי שכר המגיעים לו, אנו דוחים תביעתו להפרשי שכר ולשעות נוספות. חגים 29. בהסכם הקיבוצי נקבע לגבי חגים, כי "כל העובדים לאחר שלושה חודשים, בתנאי שלא נעדרו ממקום העבודה בסמוך ליום החג (יום לפני ויום אחרי החג) אלא בהסכמת ההנהלה יקבלו תשלום מלא בעבור 9 ימי חג: 2 ימי ראש השנה, 1 יום כיפור, 2 ימי סוכות, 2 ימי חג הפסח, 1 יום העצמאות, 1 חג שבועות". 30. בכתב התביעה טען התובע, כי לאורך כל תקופת עבודתו הנתבעת לא שילמה לו בגין ימי חג בכל המקרים בהם עבד ביום שלפני וביום שאחרי החג. התובע תבע תשלום בגין 8 ימי חג. 31. מאחר ולא קיבלנו את רישומי התובע כמהימנים, בעיקר בשל העובדה שלא צורף להם היומן המקורי ממנו על פי התובע נלקחו הנתונים, אנו קובעים כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי עבד ביום שלפי החג וביום שלאחריו ועל כן תביעתו ברכיב זה נדחית. דמי הבראה ופדיון חופשה 32. התובע טוען, כי דמי הבראה ודמי חופשה שנתית לא שולמו לו בכל תקופת העסקתו וכאשר שולמו לו במשכורתו האחרונה, שולמו בחסר. התובע תבע דמי הבראה בגין שנתיים אחרונות לעבודתו בתקופה השניה ופדיון ימי חופשה שנתית לשנה שוטפת + שלוש שנים שלפניה. 36. באשר לתביעה לדמי הבראה נפסק כי : ”יש להבחין בין הוראה בדבר תקופת התיישנות לבין הוראה הקובעת מגבלה על פדיון הזכות לאחר סיום קשר העבודה, ואין זהות ביניהן. הוראת צו ההרחבה, הקובעת כי לאחר סיום קשר העבודה עובד זכאי לדמי הבראה בעד תקופה של שנתיים שלפני תום תקופת העבודה, אינה קובעת תקופת התיישנות לתביעה לדמי הבראה אלא את היקף הזכות לפדיון דמי הבראה לאחר סיום קשר העבודה. בכל הנוגע להתיישנות הזכות לדמי הבראה אין הוראה מיוחדת, ולפיכך תקופת ההתיישנות לתביעה לדמי הבראה היא תקופת ההתיישנות הרגילה, דהיינו 7 שנים. לפיכך, אם מוגשת תביעה לתשלום דמי הבראה במהלך תקופת העבודה, העובד יכול לתבוע דמי הבראה לכל תקופת עבודתו, ואם מועלית טענת התיישנות - לתקופה של 7 שנים לפני הגשת התביעה. אם מוגשת תביעה לפדיון דמי הבראה לאחר תום קשר העבודה, העובד יכול לתבוע דמי הבראה בעד השנתיים האחרונות לעבודתו בלבד" (עב (אזורי ת"א) 300315/99 פואד ח'יר - עמישב שירותים בע"מ, לא פורסם, ניתן ביום 22.9.2005 (למרות שהוגש ערעור על פסק הדין נותרה הכרעת הדין בעניין זה על כנה - ראה ע"ע 636/05) וראו לעניין זה גם ע"ע (ארצי) 1423/04 עדנה קסטליו - יהודית ציטרינבאום, טרם פורסם, ניתן ביום 7.4.2005, ראה סעיף 24 לפסק דינה של כב' השופטת נילי ארד). 37. לפיכך, כל תשלום על חשבון "הבראה", לעובד פעיל, רואים כתשלום עבור תקופת העסקה שגם מעבר לשנתיים האחרונות, בה לא קיבל זכות זו. (ראה גם עב 1037-08 סמיון קריצ'בסקי נ' תבל אבטחה ניקיון ושירותים בע''מ (1.9.11)) 38. בענייננו, הנתבעת הודתה במכתבה לתובע מיום 24/6/09 כי לא שילמה לתובע דמי הבראה במהלך תקופת עבודתו ולכן, יש לחשב את דמי ההבראה ששולמו לתובע בשכר 6/09 לקראת סיום עבודתו, עוד בתקופת ההעסקה, כבאים על חשבון חוב דמי ההבראה לתובע בתקופת ההעסקה השנייה. אין מקום לצרוף תקופות העסקה קודמות שאין ביניהן כל רצף. 39. את היקף משרתו של התובע לצורך קביעת זכאותו לדמי הבראה וחופשה שנתית, ובהעדר נתונים אחרים, נקבע בהתאם לממוצע שעות העבודה כפי שעולה מתלושי השכר. 40. מאחר והוכח כי בתקופה האחרונה לעבודתו הופחת היקף המשרה של התובע, בחרנו לקבוע את היקף המשרה על פי ממוצע השעות בשנת 2008. מתלושי השכר עולה כי בממוצע עבד התובע 144 שעות בחודש שהם 77% משרה. בהתאם להיקף המשרה, כאמור, יש לקבוע את זכאותו של התובע לדמי חופשה והבראה. 41. בהתאם לויתקו, היה התובע זכאי בתקופת עבודתו השנייה ל- 19 ימי הבראה (5 לשנה הראשונה ו-7 לשנים השניה והשלישית). על פי חלקיות משרתו, יש לחשב 15 ימי הבראה, בשווי 331 ₪ כל אחד. לפיכך, התובע זכאי לדמי הבראה בסך 4,965 ₪. סך של 4,501 ₪ שולמו לתובע בחודשים יוני ויולי 2009 כך, שהנתבעת נותרה חבה לתובע בגין דמי הבראה סך של 464 ₪. 42. מכוח חוק חופשה שנתית זכאי תובע לצבור זכויות לחופשה לשלוש השנים האחרונות להעסקתו בנוסף לזכאותו בשנת העבודה השוטפת (ר': משה כהן נ' ויליאם אנויה (לא פורסם, ניתן ביום 8.10.07).  43. התובע מוגדר כ"עובד בשכר" וזכאי, על פי סעיף 10 לחוק חופשה שנתית, לתשלום דמי חופשה המחושבים על בסיס "שכר עבודה יומי ממוצע, כפול במספר ימי החופשה". התובעת חישבה את שכרו היומי של התובע כ-115 ₪ (ראה תלוש 7/09). מתלושי השכר עולה כי בפועל שולם לתובע בגין חופשה סך של 2,436 ₪. 44. בגין תקופת העבודה השנייה, שנה אחרונה שוטפת (יוני- יולי 2009) ועוד 3 שנים קודמות (יוני 2006 - מאי 2009), זכאי היה התובע ל- 33 ימי חופשה X77% (היקף משרה) = 25.5 ימים המסתכמים בסך של 2932.5 ₪. לתובע שולם, כאמור, 2436 ₪ כך, שהנתבעת חייבת לו הפרש פדיון חופשה בסך 496.5 ₪. פיצויי פיטורים 45. לטענת התובע, נאלץ לסיים את עבודתו אצל הנתבעת כתוצאה משלילת זכויותיו הבסיסיות על ידה והפחתה במספר המשמרות אליהן שובץ, על רקע התנכלות אישית כלפיו ולכן, יש לראות התפטרותו בדין מפוטר והוא זכאי לפיצויי פיטורים בגין כל תקופת עבודתו. 46. לטענת הנתבעת, ביום 30.11.05, התפטר התובע מעבודתו ובהתאם לבקשתו ניתן לו מכתב פיטורים על כן אינו זכאי לפיצויי פיטורין בגין התקופה הראשונה. התובע הודה בעדותו בפנינו כי הוא זה שהתפטר בפעם הראשונה מעבודתו וכי תבע בגין תקופה זו פיצויי פיטורים בטעות (ראה עמ' 11 ש' 1-6 לפרוטוקול). מכאן, כי יש לבחון זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים לתקופה השנייה בלבד. 47. הנתבעת טוענת, כי ביום 17.6.09, פנה התובע לראשונה לנתבעת והלין אודות אי תשלום זכויותיו הסוציאליות ואודות הצמצום בהיקף משרתו. הנתבעת השיבה למכתבו של התובע וציינה, כי בכל תקופת עבודתו לא פנה אליה התובע בטרוניות כלשהן; כי היא מפרישה עבורו לקרן פנסיה ובמידה והתובע מעוניין להגדיל את ההפרשות או להפריש רטרואקטיבית הרי שהוא מתבקש להודיע לה על כך. התובע נתבקש לפרט באלו תאריכים שהה בחופשה אשר לא שולם לו בגינה, כן התבקש, להעביר לנתבעת את רשימת ימי החג אשר בגינם הוא זכאי לתשלום. לעניין דמי הבראה, הבהירה הנתבעת, כי היא תשלם לתובע דמי הבראה בחודשים הקרובים. עוד הבהירה הנתבעת לתובע, כי היא הנחתה את מנהל האירועים לשבץ אותו ליותר משמרות. 48. טוענת הנתבעת, כי ביום 13.7.09, פנה התובע לנתבעת במכתב נוסף בו התעלם מהאמור במכתבה ולא הציג בפניה את הנתונים שביקשה. לטענת הנתבעת, במחדליו אלה מנע התובע ממנה לתקן את ההפרות להן טען ככל שהן קיימות. הנתבעת טוענת, כי החל מ-1.7.09, שובץ התובע למס' רב יותר של משמרות. 49. ביום 14.7.09, השיבה הנתבעת למכתבו של התובע וציינה, כי לתובע שולמו דמי הבראה בסך 2,380 ₪ בשכר חודש יוני 2009 ואף נאמר לו , כי היתרה תשולם בחודש הבא. התובע התבקש בשנית להעביר לידי הנתבעת רישום שעות/אסמכתאות לכך ששכרו שולם בחסר. הנתבעת שבה והודיע לתובע, כי ניתן לבצע הפרשה לפנסיה רטרואקטיבית וכי עליו לידעה אם הוא חפץ בהפרשה זאת. הנתבעת שוב הבטיחה לשבץ את התובע ליותר משמרות. 50. טוענת הנתבעת, כי על אף האמור, ביום 16.7.09, פנה התובע אליה באמצעות מכתב נוסף ובו הודיע כי התפטרותו תכנס לתוקף ביום 17.7.09 ודינה כדין פיטורים. לאור האמור, טוענת הנתבעת, כי התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים בגין תקופת עבודתו השנייה. 51. בתצהירו טען התובע כי נאלץ לסיים את עבודתו כתוצאה משלילת זכויותיו הבסיסיות על ידי הנתבעת ולאחר שחלה הפחתה משמעותית בכמות האירועים אליהם שובץ. בעדותו בפנינו, חזר התובע על טענותיו אלה וציין כי הרגיש כי "מחפשים אותו אישית" מאחר והורידו לו משמעותית במספר המשמרות. 52. הנטל להוכחת טענת התפטרות בגין הרעה מוחשית בתנאי העבודה או בשל נסיבות אחרות שביחסי עבודה, מוטל על הטוען, קרי, העובד (דב"ע לג/58-3 האוניברסיטה העברית ירושלים נ' בתיה מינטל, פד"ע ח 65). 53. תמיכה לתחושתו של התובע בדבר ההרעה בתנאי עבודתו ביחס למס' המשמרות מצאנו בתמליל שיחה שנערכה בינו ובין אבו. מתוכן השיחה עולה כי אבו ציין מפורשות, כי קיבל הוראה להעסיק את התובע יומיים בשבוע בלבד וכי העניין הזה נמשך כבר חודשיים. עוד עולה מהתמליל, כי התובע הציג בפני אבו סידור עבודה בו היה רשום, ואבו אומר לו "היום אתם נמחקתם". לאחר שהתובע ציין בפני אבו כי הוא רוצה שהעניינים יהיו ברורים השיב לו אבו: אני לא אוהב לעשות משחקים, אני כבר חודשיים דוחה את זה, ואני מקבל..כאילו...כאילו אני מקבל על הראש. אבו אף ציין בפני התובע, כי במשך חודשיים קודם לכן התבקש לקצץ בהיקף משרתו וכי הוא מתנגד לזה ומושך את זה כבר חודשיים והוא מבקש מהתובע להמשיך ולעבוד. עוד עולה מהתמליל כי יש קשר בין העובדה שבני משפחתו של התובע תבעו את הנתבעת לכך שקוצצו לו ימי עבודה. 54. עדותו של אבו בבית הדין, כי הוא עושה סידור עבודה לפי דרישות העבודה וכי מדובר ב"תקופה חלשה" אינן מקובלות עלינו. 55. יחד עם זאת, על מנת שיחשב דינו של התובע כדין מפוטר עליו לעמוד בשלושה נטלים שונים ומצטברים, כפי שיפורט להלן:   ראשית, עליו להוכיח כי אכן הייתה הרעה מוחשית בתנאי עבודתו או כי היו נסיבות אחרות שביחסי עבודה, בגללן לא היה ניתן היה לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו. ביחס לטיב ההרעה בתנאי העבודה נקבע, שההרעה צריכה להיות מוחשית עד כדי כך שאין לדרוש מהעובד כי ימשיך בעבודתו או שניתן לייחס למעביד את הרצון להתפטר מן העובד (ע"א 496/67, שוקורי נ' מדינת ישראל, פ"ד כב (1), 395). על פי הפסיקה המבחן לבחינת התקיימות תנאי זה הוא מבחן אובייקטיבי. שנית, עליו להוכיח את הקשר הסיבתי בין ההתפטרות להרעה או לנסיבות הנ"ל, קרי, עליו להוכיח כי החלטתו להתפטר נבעה בשל הטעמים לעיל ולא בשל טעם אחר ( דב"ע מח/159-3 חיים שלום נ' מירון סובל שור ושות', פד"ע כ 290).   שלישית, עליו להוכיח כי נתן התרעה סבירה למעביד על כוונתו להתפטר מהטעמים לעיל, כך שתהא למעביד הזדמנות לעשות לתיקון המצב. נקבע כי כאשר מדובר בנסיבות שבידי המעביד לשנותן על העובד להעמיד את המעביד על כוונתו להתפטר כך שתהא למעביד הזדמנות לעשות לסילוק הסיבה, ורק אם לא עשה לסילוקה - יתקיים האמור בסעיף 11(א) לחוק (דב"ע לה/ 15-3 בן צור דרויאנוב בע"מ נ' זיגמונד רוסקיס, עבודה ארצי, כרך ח (2), 60 ; דב"ע שן/ 10-3 חיים כהן נ' הלר פיסול ותכשיטים בע"מ, פד"ע כא, 238; דב"ע מח/ 174-3 טלסיס בע"מ נ' מיכאל רוגל, פד"ע כ, 421). 56. התובע אומנם התריע על כוונתו להתפטר במכתב מיום 17.6.09 בין היתר בשל העובדה שהחל מחודש 12/08 הוא משובץ לפחות משמרות וכן ציין כי מגיעות לו זכויות כספיות שונות מהנתבעת אולם, הנתבעת השיבה לתובע כי תורה למנהל האירועים לשבץ אותו ליותר משמרות, ובפועל, כך הודה אף התובע בעדותו בפנינו, החל מחודש יולי שובץ ליותר משמרות: "לשאלתך במכתב מיום 24/6 כותבים שיעלו את כמות המשמרות מיום 1/7, האם העלו אני משיב שהעלו...לשאלתך האם העלו לי משמרות מיום 1/7 אני משיב שכן, הרגשתי שיש פה תרגיל מסויים" (ע' 7 ש' 12-16 לפ'). 56. כמו כן, הנתבעת שילמה לתובע דמי הבראה ודמי חופשה כתוצאה ממכתבו וביקשה ממנו פרטים ותשובות ביחס לדרישות אותן העלה, מהן ביכר התובע להתעלם. הנתבעת ביקשה "לסלק את הסיבה" בגינה ביקש התובע להתפטר בדין מפוטר אולם התובע לא נתן סיפק בידה לעשות כן באופן מלא ובחר להתפטר כבר ביום 17.7.09. 57. עינינו הרואות, כי התובע עמד על רצונו להתפטר אף שהנתבעת פעלה לתיקון הסיבה אותה העלה התובע כעילת ההתפטרות. התנהגות התובע מלמדת כי לא ההרעה הייתה הסיבה האמיתית שהביאה להתפטרותו. לאור האמור, משנותק הקשר בין ההתפטרות להרעת התנאים הנטענת ומשלא עמד התובע במלוא הנטל המוטל עליו כתנאי לזכאות לקבלת פיצויי פיטורים בדין מפוטר, דין תביעתו של התובע לפיצויי פיטורים להדחות. לסיכום 58. לאור כל האמור לעיל, עיקר תביעת התובע נדחית. על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: א. פדיון חופשה בסך 496.5 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/8/09 ועד התשלום בפועל. ב. דמי הבראה בסך 464 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/8/09 ועד התשלום בפועל. ג. פיצוי על אי הפרשות לקרן פנסיה בסך 3,200 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/8/09 ועד התשלום בפועל. כמו כן תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך 500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪ תוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל. 59. באפשרות הצדדים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו. ניתן היום, י"ז באייר תשע"ב, 9 במאי 2012, בהעדר הצדדים. מ. פריימןש ו פ ט ת אברהם בן גיגינציג עובדים עמיאל ממןנציג מעבידים חוזהאולם / גן אירועיםמלצריםהסכם קיבוצי