1. לפנינו תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, דמי הבראה, דמי חופשה ופיצוי בגין עגמת נפש בשל הליך פיטורים שאינו תקין. נציין כי בכתב התביעה נטען כי שכרו של התובע לשעה היה נמוך משכר המינימום (סעיף 11) אולם בצד טענה זו לא נתבע כל סעד, ולא כומת סכום הנתבע בשל כך. לפיכך לא נדון בכך אף אנו. 2. המחלוקת בין הצדדים בענייננו מתמקדת בשאלה אם פוטר התובע או התפטר. התובע עבד אצל הנתבעת מחודש 3/2006 ועד 26.10.10 כעוזר מחלק גז. התובע טוען כי במועד הנ"ל התייצבו הוא ושלושה עובדים נוספים: עומר סלפיתי, מחמוד געברי ואחמד אבו קדוס, כמידי יום במחסנה של הנתבעת בעטרות, וציפו לפגישה עם מר יעקב מאמא, שהינו מנהל מחלקת שיווק ומכירות של הנתבעת בירושלים (להלן "מר מאמא"), בעניין בקשתם להעלאה בשכרם. משהובהר להם כי עדיין לא נתקבלה תשובה לבקשתם, הודיעו כי הם הולכים למשרדו של מר מאמא בעיר. שם התקיימה שיחה בינם לבין מר מאמא שבסופה, לטענת התובע, נאמר להם לחתום על מכתבי פיטורים, ומשסירבו נתבקשו לעזוב את המקום. למחרת חזרו העובדים למקום וביקשו לחזור לעבודה. הנתבעת נענתה לבקשת העובדים האחרים פרט לתובע (סעיפים 3-6 לתצהיר התובע). על גרסתו זו חזר התובע בעדותו לפנינו (ע' 7 ש' 22-32, ע' 8 ש' 1-10). גם עדי התובע חזרו בעדותם על גרסה זו. 3. מנגד טענה הנתבעת כי ביום 26.10.10 לא התייצבו מחלקי הגז לעבודתם במקום ובשעה היעודה, והגיעו כולם למשרדי הנתבעת בירושלים, שוחחו עם מר מאמא, והודיעו כי אינם מוכנים להמשיך לעבוד בחברה (סעיפים 3 ו-7 לתצהיר מר אבי מעוז,מנהל מחלקת הכספים בנתבעת (להלן- "מר מעוז"), 3 ו-6 לתצהיר מר מאמא). בעקבות זאת הוצא לתובע, וגם לעובדים האחרים, מכתב בזו הלשון: "הנדון: הודעת התפטרות קיבלנו את הודעתך למנהל הישיר מר שאול דאדו, ביום 26.10.10, על הפסקת עבודתך ואנו רואים בכך התפטרות ללא הודעה מוקדמת. כמו כן אנו רואים בך כאחראי לנזקים שנגרמים לנו כתוצאה מאי הודעה מוקדמת ובהתאם לכך יקוזז שכרך בהתאם לחוק" (נספח א' לכתב התביעה שכנגד). 4. האם פוטר התובע או התפטר? היסוד הן של פיטורים והן של התפטרות הוא שהעובד המתפטר או המעביד המפטר נתן ביטוי שאינו משתמע לשתי פנים לכוונתו לסיים את יחסי העבודה בין הצדדים (דב"ע שב/3-116 שלום סלמה - מ"י , פד"ע יב 375). חומר הראיות שהוצג לפנינו אינו מצביע על כוונה של התובע ושל העובדים האחרים להתפטר, ובכך שהנתבעת ראתה את התובע ואת העובדים האחרים כמתפטרים אין ולא כלום, שכן: "מעשיו של המפטר קובעים אם הוא פיטר, ומעשיו של מתפטר קובעים אם הוא מתפטר; כיצד 'יראהו' הצד השני או כיצד 'יחשב' בעיניו של הצד השני, הוא חסר משמעות ונפקות" (דב"ע לה/3-85 עיריית כפר סבא-יעקב כהן, פד"ע ז 175). משכך, יש לבחון את חומר הראיות שהוצג לפנינו כדי לקבוע האם פוטר התובע או התפטר. נאמר כבר בראשית דברינו כי מסקנתנו הינה כי התובע פוטר ולא התפטר. ראשית, משום שאי התייצבות לעבודה מתוך מחאה על קיפוח בתנאים, אין פירושה התפטרות (ע"ע 300162/96 בתי מלון פנורמה בע"מ - וואיל סנדוקה, ניתן ביום 1.6.2004). שנית, התובע וגם העובדים האחרים התייצבו לעבודתם ביום 26.10.10. בעניין זה התגלתה סתירה בין תצהירי עדי הנתבעת. בתצהירו של מר מאמא נכתב כי: "למחרת היום ביום 26.10.10 לא התייצבו עוזרי מחלקי הגז אבו חומוס התובע לעבודתם במקום ובשעה היעודה והודיעו לחברה כי 'אנחנו לא עובדים'" (סעיף 9). לא הובהר כיצד הודיעו העובדים כי אינם עובדים, ואולם בתצהירו של מר מעוז נכתב דבר והיפוכו: "למחרת היום ביום 26.10.10 לא התייצבו מחלקי הגז ובכללם אבו חומוס לעבודתם במקום ובשעה היעודה והודיעו לחברה כי 'אנחנו לא עובדים'. אבו חומוס ועוזרי מחלקי הגז נוספים עזבו את מחסן הנתבעת בעטרות והגיעו כולם למשרדי החברה ברחוב מבוא המתמיד 4 בירושלים" (סעיף 10-11, ההדגשות הוספו ד.פ.). לנוכח הסתירה הבלתי מוסברת בתצהירי הנתבעת יש לקבל במלואה את גרסת התובע ועדיו כי ביום 26.10.10 התייצבו לעבודה. התובע ושלושת העובדים האחרים אמנם לא עבדו באותו יום, שכן יצאו למשרדי הנתבעת בירושלים. ואולם הנתבעת בחרה לתת בידי התובעים, ובכללם התובע, מכתבי פיטורים בו ביום, ובכך הביעה באופן חד משמעית את כוונתה לסיים את יחסי העבודה בין התובע לנתבעת. 5. הנתבעת טוענת עוד, לביסוס טענתה כי התובע התפטר מעבודתו, כי התובע אמר למר מאמא כי כבר החל לעבוד ב"עוף ירושלים", ודרש פיצויי פיטורים. כמו כן איים התובע על מר מאמא כי בכוונתו "להעלים" אותו ואת מנהל החברה (סעיף 12 לתצהיר מר מאמא). התובע הכחיש זאת מכל וכל (ע' 7 ש' 29-32, ע' 8 ש' 1-12). מעדיפים אנו את גרסת התובע על פני זו של הנתבעת. הן ומשום שהתובע עשה עלינו רושם מהימן, והן משום שדברי מר מאמא כי התובע החל לעבוד ב"עוף ירושלים" כבר ביום 26.10.10 אינה מתיישבת עם נספח ב' לתצהירו. מדובר במסמך של חברת עוף ירושלים למהדרין בע"מ, על פיו החל התובע לעבוד בחברה רק ביום 1.11.2010. יתר על כן, בעדותו אמר מר מאמא כי התובע איים עליו וצעק עליו, ו"חצי חברה" שמעה את הצעקות האלה (ע' 24 ש' 20-21). למרות זאת לא הובא לעדות אף לא עד אחד ששמע את הצעקות. יתר על כן, מר מעוז, שהעיד מטעם הנתבעת, וציין כי אמנם היה במשרדי הנתבעת כאשר העובדים נפגשו עם מנהלי החברה, לא שמע דבר (ע' 17 ש' 21-30). אם אמנם היה מדובר בצעקות ואיומים, ש"חצי חברה" הייתה עדה להם, כיצד זה לא שמע מר מעוז דבר מכל זה? לנוכח הסתירות שנתגלו בגרסת הנתבעת מקובלת עלינו במלואה גרסת התובע כי לאחר שניתן לו מכתב הפיטורים סירבה הנתבעת להחזירו לעבודה, בעוד שהעובדים האחרים הוחזרו לעבודה, על אף האמור במכתב. נדגיש כי שני עדי התובע ציינו בעדותם כי הם אכן הוחזרו לעבודה, ואולם הנתבעת סירבה להחזיר את התובע לעבודה (ע' 12 ש' 32, ע' 15 ש' 18-19). נראה כי הנתבעת סירבה להחזיר את התובע לעבודה משום ששימש פה לתובעים בדרישותיהם לשיפור תנאי עבודתם, שכן העברית שבפיו רהוטה בהרבה מזו שלהם. מסקנתנו הינה, איפוא, כי התובע פוטר מעבודתו אצל הנתבעת, והוא זכאי לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת. לתצהיר מר מעוז צורפו תלושי שכר של החודשים 7/2009 ו-7/2010. בשני התלושים מופיעים תשלומים עבור בונוס, "משכ-13-חלקי" ו"משכורת יסוד - חלק". שכר היסוד של התובע בשני החודשים היה נמוך משכר המינימום, ואולם בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי: "הנתבעת תחזור ותציין כי לצורך בדיקת שכרו של התובע בהתייחס לשכר מינימום יש לבדוק את השכר הכולל ששולם לתובע עבור כל שעות עבודה (כלל מרכיבי השכר למעט נסיעות)". על כן יש לחשב את פיצויי הפיטורים של התובע ואת דמי ההודעה המוקדמת על פי שכרו הכולל כאמור בכתב ההגנה. לפיכך תשלם הנתבעת לתובע פיצויי פיטורים בסך של 16,227 ₪ ודמי הודעה מוקדמת בסך של 4,015 ₪. שני הסכומים ישולמו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.11.10. 6. האם זכאי התובע לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין? התובע טוען כי פוטר שלא כדין, ויש לקבל את טענתו זו. ראשית, לא נעשה לתובע שימוע לפני פיטוריו, ולא ניתנה לו הודעה מוקדמת. כפי שנקבע לעיל, התובע לא הוחזר לעבודה משום ששימש פה לחבריו. אין צורך להכביר מילים על כך שאין זה סיבה מספקת לפיטורים, ודווקא בנסיבות אלה היה על הנתבעת ליתן לתובע הזדמנות להשמיע את גרסתו. הנתבעת הדגישה חזור והדגש כי התובע לא שימש כנציג של ארגון עובדים ולא נבחר על ידי רוב העובדים. עובדה זו אינה מונעת מתן סיוע לחבריו לעבודה, אשר אינם דוברים עברית רהוטה. פיטורי התובע בשל כך, מבלי לערוך לו שימוע כנדרש הינם בגדר פיטורים שלא כדין. לפיכך תשלם הנתבעת לתובע פיצוי בשל פיטורים שלא כדין בסך של 5000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.11.10. התביעה לפיצוי בגין עוגמת נפש נדחית. פיצוי זה נפסק רק לעיתים נדירות ובנסיבות מיוחדות, ואלה אינן מתקיימות בענייננו. 7. דמי הבראה ופדיון חופשה בכתב התביעה נתבעו דמי הבראה עבור 4.7 שנים בסך של 3,949 ופדיון חופשה בסך של 11,626 ₪. מנגד טענה הנתבעת כי ניתן לתבוע דמי הבראה בגין 2 שנות העבודה האחרונות בלבד, כי לתובע שולמו דמי הבראה, וכי ניצל את ימי החופשה שהיה זכאי להם. לתצהירו של מר מעוז צורפו תלושי שכר המבססים את האמור בסעיף 24.3 לתצהירו. האמור בתצהיר ובתלושי השכר לא נסתר, מה גם שעל פי הוראות ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה מכוחו זכאי התובע לדמי הבראה לשנתיים בלבד. לפיכך נדחית התביעה לדמי הבראה. גם האמור בדו"ח ההיעדרויות שצורף לתצהירו של מר מעוז לא נסתר (נספח ג' לתצהיר). לפיכך נדחית אף התביעה לפדיון חופשה. 8. התביעה שכנגד התובעת שכנגד הגישה תביעה לתשלום דמי הודעה מוקדמת ופיצוי בסך 50,000 ₪ בגין פגיעה בשמה הטוב ובמוניטין שלה. משנקבע כי התובע פוטר יש לדחות את התביעה שכנגד על שני רכיביה. הנתבע שכנגד אינו חייב בתשלום דמי הודעה מוקדמת, כפי שפורט בסעיפים 4-5 לעיל. אם אמנם נגרם לתובעת נזק כלשהו בגין הפסקת עבודתו של הנתבע שכנגד, דבר שלא הוכח כנדרש, אין לתובעת שכנגד אלא להלין על עצמה, שהרי על פי קביעתנו דלעיל היא זו שבחרה לא להחזיר את הנתבע שכנגד לעבודה כפי שנעשה עם העובדים האחרים. סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים המפורטים להלן: פיצויי פיטורים בסך של 16,227₪; דמי הודעה מוקדמת בסך של 4,015 ₪; פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך של 5,000 ₪; הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך של 5,000 ₪. כל הסכומים ישולמו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.11.10. ניתן היום, יב' ניסן תשע"ב, 4 באפריל 2012, בהעדר הצדדים. "ההחלטה נחתמה בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בבית הדין. לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופט לבדו". נציגת עובדיםגב' ציפורה רון נציג מעבידיםמר אורי בירן ד. פרוז'ינין - שופטתאב"ד התפטרות או פיטוריםפיטוריםהתפטרות