תביעה לפיצוי בגין 3 תאונות דרכים על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה - 1975 [להלן - "חוק הפיצויים"]. המחלוקת על הנזק בלבד. רקע 1. התובעת, ילידת 1968, כיום בת 44, נפגעה ב - 3 תאונות דרכים ונגרמו לה נזקי גוף. התאונה הראשונה אירעה ביום 21.1.03 והשנייה ביום 25.8.04. שתי התאונות מכוסות בביטוח אצל נתבעות 1 ו - 2. התאונה השלישית אירעה ביום 15.2.07 ומכוסה על ידי קרנית, הנתבעת 3. 2. בעת התאונה הראשונה הייתה התובעת בשבוע ה - 19 להריון. היא טופלה בחדר מיון של בי"ח אסף הרופא. אובחנו אצלה חבלות בצוואר ובגב תחתון. היא טופלה שמרנית ושוחררה למנוחה בת 5 ימים. התובעת התלוננה על כאבים בצוואר, בברך שמאל, בראשה ובגבה. 3. בתאונה השנייה פנתה התובעת לחדר מיון של בי"ח אסף הרופא למחרת. לא נטען לחבלה פיסית אלא התובעת התלוננה על כאבי צוואר וראש. נשללו חסר נוירולוגי וסימני חבלה חיצוניים. התובעת טופלה שמרנית ושוחררה למנוחה. 4. בתאונה השלישית נפגעה התובעת כהולכת רגל על ידי קטנוע לא ידוע. היא פונתה לחדר מיון של בי"ח איכילוב. ושם אובחנו חבלת ראש, סימן חבלה במצח, ללא ממצאים בטומוגרפיה - מוח, ושבר מייסון עם תזוזה מזערית בראש עצם רדיוס של מרפק שמאל וכן מוקד בגוף חוליה C3. התובעת טופלה שמרנית, גובסה לחודשיים וחצי ושוחררה למנוחה. התובעת המשיכה להתלונן על כאבי צוואר ויד שמאל. 5. מומחה בית המשפט בתחום האורטופדי, פרופ' גנאל [להלן - "המומחה"], בדק את התובעת 3 פעמים והגיש 3 חוות דעת, חלקן על נכויות זמניות. בנוסף השיב לשאלות הבהרה. ואלו קביעותיו: חוות הדעת הראשונה מיום 2.4.06 [טרם התאונה השלישית] - התובעת נחבלה חבלות קהות בשתי התאונות. המומחה מצא הגבלה בתנועות כתף שמאל והגבלה קלה ביותר בתנועות עמ"ש צווארי, שאינה מלווה בסימני קיפוח עצבי. מעברה מצוינים רישומים של סבל צווארי והקרנת כאבים לכתף שמאל. המומחה מצא לציין כי כאשר התפשטה התובעת, לא השתמשה ביד שמאל, אך כשהתלבשה, כן עשתה שימוש ביד זו. על כן קבע המומחה נכות זמנית לשנה בשיעור של 15% בגין הגבלה בתנועות הכתף. אשר לנכות צווארית - קבע כבר נכות צמיתה של 5%, ממנה יש לנכות 2.5% בגין מצב קודם ובסה"כ - 2.5% בגין התאונה הראשונה והשנייה ובחלוקה שווה ביניהן = 1.25% בגין כל אחת מהן. חוות הדעת השנייה מיום 9.3.08 עוסקת גם בתאונה השלישית. המומחה מציין כי מאז חוות דעתו הראשונה טופלה התובעת בפיזיותראפיה ובדיקור. המומחה לא התרשם מתלונותיה של התובעת על הימשכות כאבים בעורף ובכתף שמאל ועל נימול וכאבים במרפק שמאל הוא לא התרשם מתלונות התובעת על חולשת שרירים וירידת תחושה במרפק. לדבריו "דיווח זה אינו תואם מפות עצבוב ידועות ואינו אמין". צילומי עמ"ש לא הראו ממצא פתולוגי אלא שהשבר במרפק התחבר תוך היוותרות מדרגה קטנה במשטח מפרקי של ראש עצם הרדיוס, אך ללא שינויים ניווניים. לדבריו "אין הסבר בתחום האורטופדי להחמרה הכללית שחלה במצבה בהשוואה לבדיקתה הקודמת במרפאתי." המומחה קבע לתובעת נכות זמנית לשנה וחצי בגין המרפק ובשיעור של 30%. חוות הדעת שלישית מיום 13.9.09 סיכמה וקיבעה את הנכויות הצמיתות בגין כל שלושת התאונות: שוב נמצאה הגבלה קלה בתנועות עמ"ש צווארי. נמצאה הגבלה בתנועה האקטיבית של כתף שמאל אך בתנועה פאסיבית, בתמיכת היד השנייה, הרימה את היד מעבר לגובה השכמה. נמצאה הגבלה מזערית בכיפוף של מרפק שמאל. צילום רנטגן עדכני של מרפק שמאל היה תקין. בדיקת US של מפרקי הכתפיים הייתה תקינה ולא נמצאו עוד [בניגוד לעבר] סימנים סונוגרפיים לדלקת בכתף. נשלל קרע בשרירים מסובבי כתף. לפיכך ייחס המומחה את הגבלתה בתנועות כתף לתגובת כאב ולא למעצור מכני לתנועה. המומחה שב וסיכם את עברה של התובעת עובר לתאונות ובגינו נזקקה אף לטיפולי פיזיותראפיה. התוצאה לפי המומחה הינה : עמ"ש צווארי - בגין שלושת התאונות : לאחר ניכוי של 5% בגין מצב קודם = 5% בגין הגבלה קלה בתנועות עמ"ש צווארי, לפי סעיף 37 [5] א' לתקנות הביטוח הלאומי [קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה] תשט"ז - 1956 [להלן - "התקנות"] ומחולקת בחלקים שווים בין שלושת התאונות, כלומר - 1.7% [במעוגל] בגין כל אחת מהן. מרפק שמאל - בגין התאונה השלישית בלבד : 5% בגין הגבלה קלה בכיפוף המרפק לפי סעיף ביניים 41 [7] א' בין 3 ל - 4 לתקנות. בתשובות לשאלות הבהרה מ - 15.11.09 מאת ב"כ התובעת עמד המומחה על קביעותיו. הוא אישר כי בבדיקות אקטיביות הייתה התובעת מסוגלת להרים אקטיבית את כתף שמאל לגובה השכם בלבד וכי תיאורטית טווח התנועה האקטיבי במפרק [ביצוע באמצעות שרירי הגפה בלבד] הוא טווח המעיד על יכולת תפקוד, אך לגבי היד, הרמת הזרוע בעזרת היד השנייה יכולה להביא את כף היד לאזורי מטרה גבוהים מעל לשכמה ולאפשר תפקוד. המומחה אישר, כי על אף היעדר ממצאים על קרע או מעצור מכני בהנעת הכתף, קבע נכות זמנית של 15%, מתוך מחשבה שטיפול מכוון ונכון לאזור הכתף יוכל להפחית משמעותית את סבלה של התובעת ולשפר את תנועותיה. הוא מדגיש כי בעת הבדיקות הראשונות, התובעת כלל לא ניסתה להרים את היד השמאלית באמצעות הימנית. המומחה השיב כי אכן מדובר כיום בתגובת כאב ולא במעצור מכני לתנועת הכתף ועל כן אין התקנות מקנות נכות. בתשובה לשאלות הבהרה נוספות מ - 27.6.10 מאת ב"כ התובעת עמד המומחה על הקביעות בעניין היעדר ממצאים נוירולוגים ושלל צורך במינוי מומחה בתחום זה. בנוסף, קבע כי למעט רישום בודד מחדר מיון לאחר התאונה השלישית, אין כל אזכור, טיפול או רישום על בעיה פלסטית. לכן ספק בעיניו האם נגרמה בתאונה חבלה שיכולה להותיר צלקת במצח, תמונה שצורפה מצומצמת ואינה מאפשרת לזהות את התובעת ורק מחמת הספק המליץ למנות מומחה בתחום כירורגיה פלסטית. המלצתו זו לא התקבלה על ידי בית המשפט. 6. התובעת שלא השלימה עם קביעות המומחה, נמנעה מזימונו לחקירה והסתפקה בטיעון משפטי. 7. התובעת עבדה ועדיין עובדת בתפקיד פקידותי בעיריית תל אביב. המחלוקות 8. לטענת התובעת, משהעמיד המומחה בחוות הדעת האחרונה את כלל נכותה הצווארית על 10%, היה עליו לדבוק בחוות דעתו הראשונה ולנכות בגין עברה אך ורק 2.5%, כך שנכותה בגין התאונות תעמוד על 7.5% ולא על 5% כפי שקבע. על כך חולקות הנתבעות ולטענתן, במהלך החיים מתרחשים שינויים, וכפי שהוחמרו הנכויות, כך גם הוחמר המצב הקודם. 9. לטענת התובעת, היה על המומחה להעניק לתובעת נכות של 15% בגין מצב הכתף, גם אם מגבלת התנועה בכתף נובעת מכאבים ולא ממעצור מכני. לראיה, הוא עצמו העניק נכות זמנית בשיעור של 15% בחוות הדעת השנייה כאשר לא היה כלל מעצור מכני. לתשובתו כי סבר שהתובעת תטופל בהמשך לשיפור יכולותיה, טוענת התובעת כי אכן טופלה אך לא היה בכך כדי שלנות את המצב. לשיטתה, פרשנות המומחה תוביל למצב לא רצוי לפיו לא תיקבע נכות לאדם משותק רק עקב היעדר מעצור מכני. על כך משיבות הנתבעות כי המומחה מצא חוסר אמינות בתלונות התובעת ובביצועיה בבדיקות. 10. צלקת - התובעת טוענת כי סבלה מילדות מצלקת במצחה, אלא שבתאונה השלישית נגרם צילוק נוסף, בהמשך לאותה צלקת ילדות. קרנית חולקת על כך ולטענתה הצלקת הנוכחית הינה אותה צלקת ילדות והיא בלבד. 11. לטענת התובעת יש להעמיד את נכותה התפקודית על 35%. הנתבעות חולקות על כך. קרנית אך שוללת נכות תפקודית מכל וכל. 12. קיימות מחלוקות גם בנוגע לאופן חישוב הנזקים ואפרט אותן לפי הצורך בהמשך הדיון. הראיות 13. מטעם התובעת העידו היא עצמה ואחותה גב' רחל קוממי [להלן - "האחות"]. האחות עובדת ברגיל במשק בית ובשכר. לטענת השתיים סייעה האחות לתובעת במשק בית ובעזרה עם הילד הקטן באופן אינטנסיבי כחודש לאחר התאונה השלישית. מאז ועד כחודשיים עובר לישיבת ההוכחות [2/12, תיקון פרוט' בעמ' 12] עבדה לטענתן האחות במשק בית של התובעת במקום עוזרת בית ובשכר של 40 ₪ לשעה. לא הוצגו קבלות או דיווחים של התובעת בגין עזרת אחותה, למל"ל. כמו כן הוגש תיק מוצגים הכולל גם תמונת תקריב של פני התובעת ותמונת חצי גוף עליון שלה, מגובסת, לאחר התאונה השלישית. 14. הנתבעות הסתפקו בהגשת תיקי מוצגים. דיון וממצאים קביעות המומחה מטעם בית המשפט - כללי 15. בתביעות על פי חוק הפיצויים אין הצדדים יכולים להביא חוות דעת מטעמם, המומחה הרפואי מטעם בית המשפט נהנה מחזקת אובייקטיביות ומשמש כזרועו הארוכה של בית המשפט. יחד עם זאת הקביעה הסופית בדבר מצבו הרפואי של התובע כתוצאה מהתאונה מסורה לבית המשפט כאשר חוות דעת המומחה מטעמו, אמנם בעלת משקל רב, אינה אלא ראיה בין מכלול ראיות ולבית המשפט מוקנה שיקול דעת אם להסתמך עליה ובאיזו מידה [ע"א 2160/90, רז נ' לאץ, פד"י מז [5] 170, 174. בית המשפט לא יטה להתערב בקביעות רפואיות טהורות המתבססות על הידע והמומחיות של המומחה מטעמו [ע"א 3212/03, נהרי נ' דולב חב' לביטוח בע"מ, ]. מאידך, במקרים מתאימים יתערב בית המשפט בקביעות המומחה הרפואי מטעמו, בפרט ככל שמבוססות הן על מצע עובדתי טהור או על טעות משפטית ביישום המסקנות הרפואיות [ראו סקירת ההלכה בע"א 7617/07, יומה נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ. שיעורה של נכות צווארית קודמת לתאונות 16. בחוות הדעת הראשונות, ייחס המומחה למצב קודם של התובעת - 2.5%. בחוות הדעת השלישית, ייחס הוא למצב זה 5%. בשני המקרים שימר המומחה פרופורציה בין המצב עובר לתאונות לבין המצב לאחריו במובן זה שייחס כל העת 50% מהמגבלות הצוואריות - למצב קודם. 17. התובעת מקשה, בצדק מבחינתה, מדוע "התגבר" המצב הקודם מ - 2.5% ל - 5%. מאידך טענו הנתבעות כי כפי שהוחמר מצב התובעת עקב התאונות, הוחמר גם המצב הקודם. לטענה זו לא מצאתי ביסוס בחוות הדעת של המומחה. יתר על כן, בחוות הדעת השלישית, הוסיף המומחה לתובעת נכות צווארית בגין התאונה השלישית והכפיל את הנכות הכוללת בתחום זה עד ל - 10%. לא ראיתי הכפלה או הגדלה מבוססת ומפורטת של מצב קודם. התובעת מצידה לא זימנה את המומחה לחקירה ולא שלחה לו שאלת הבהרה בעניין. לאחר ששקלתי בכובד ראש את טענות הצדדים, מצאתי כי הימנעות זו אינה יכולה לפעול נגד התובעת, שכן ראש וראשונה, היה על המומחה לפרט כבר בחוות דעתו את הבסיס להכפלת החומרה במצב קודם. שנית, בין חוות הדעת השנייה לבין חוות הדעת השלישית חלפה כשנה וחצי. במהלך תקופה זו לא ראיתי על פי הרישומים הרפואיים ייחוס או ביסוס של החמרת מצב קודם. נמצא אם כך כי הצדק עם התובעת: נכותה הצווארית עומדת על 10%, בניכוי מצב קודם של 2.5%, סה"כ עקב שלושת התאונות - 7.5% ובחלוקה שווה ביניהן - 2.5% לכל תאונה. הנכות בגין מגבלת תנועה בכתף 18. ייאמר כבר עתה, עדות התובעת לא הרשימה אותי כדי קביעת ממצאים על פיה, כעדות יחידה של בעל דין, הכפופה להחמרות בסעיף 54 [2] לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א - 1971. התובעת, שחתמה על תצהיר עדותה הראשית ביום 24.10.11, לאחר מתן חוות הדעת ותשובות המומחה, לא התייחסה כלל למצבה הקודם. לא רק שהצהירה [ס.47] כי עובר לתאונות הייתה בריאה ופעלתנית, היא הפריזה והצהירה כי לאחר לידת בנה, לא הצליחה להרים את ילדיה ולא הצליחה להעניק לו חום וטיפול לו היה זקוק כתינוק [ס. 50 - 51]. והנה, מגבלת הכתף שלה, בבדיקה אקטיבית, לא העלתה קושי או מניעה להרים את היד אל גובה השכמה. יתר על כן, הבדיקות האובייקטיביות לא העלו מעצור מכני בפעולת הכתף אלא אך ורק מגבלה מזערית בכיפוף המרפק. לכך יש להוסיף את התרשמות המומחה משימוש מבוקר ביד שמאל בבדיקה הראשונה. בהתפשטות לא נעשה שימוש ביד ואילו בהתלבשות כן נעשה שימוש ביד זו. מעדות התובעת לפניי התרשמתי כי הינה מגמתית ומאדירה ואפרט בהמשך בקביעת ממצאים בעניין הצלקת. 19. מאחר שהמגבלה היחידה לתנועת הכתף הינה לכל היותר כזו הנובעת מכאבים ואלו מבוססים על עדותה היחידה והסובייקטיבית של התובעת, איני מוצאת לקבוע ממצאי כאב. נמצא כי התובעת לא הוכיחה מגבלה כלשהי בפעולת הכתף וטענתה זו נדחית. לפיכך, ולא רק עקב פרשנות של המומחה בעניין סעיף התקנות, נמצא לקבל את קביעת המומחה - לא נותרה נכות בגין הכתף. הצלקת 20. טענת התובעת בדבר הגדלת הצלקת עקב התאונה השלישית הינה עקב אכילס של עדותה. לטענת התובעת פתחה חבלת הראש בתאונה השלישית את צלקת הילדות שלה במצח והחמירה את מראה [ס. 25 - 28 לתצהירה]. לדבריה "אני יודעת להגדיר בבירור, איזו צלקת היית [כך!] לי לפני התאונה ואיזו לאחריה." 21. טענה זו לא ממש שרדה את חקירתה הנגדית. התובעת לא ידעה להצביע לאיזה מקום בדיוק הגיעה צלקת הילדות. תחילה, בעמ' 7, ש' 29, סימנה על תמונה [Y]. כשנשאלה האם ייתכן שנגמרה "במקום של X" השיבה "אתה שואל אותי דבר שאני לא רואה מול העיניים צריך להביא רופא. אני אומרת עובדות". לאחר הסבר של ביהמ"ש, השיבה "קצת לפני Y" [שם, ש' 30 - 32]. התובעת לא תמכה את טענתה בראיות אובייקטיביות כגון תמונות תקריב עובר לתאונה השלישית, והרי תיארה את הצלקת כמלווה אותה מאז ילדותה. 22. לכך יש להוסיף את תיאור הפגיעה בחדר מיון מיד לאחר התאונה השלישית. לא נמצא ולא צוין דימום או פצע פתוח במצח, צוינה חבלת ראש ומצח בלבד. לאחר מכן לא נמצאו רישומים על טיפולים רפואיים כלשהם בפצע כזה. עצם חבלת ראש אין בה כדי לייצר צילוק, גם לא של צלקת קודמת. הדברים יפים מכוח קל וחומר במקום בו כבר הייתה צלקת ילדות ידועה. 23. האחות, המלווה את התובעת מאז ילדותה, נקלעה לאי דיוק [במקרה הטוב] או להיסחפות אחר האינטרס של התובעת כאשר שללה צלקת במצחה של התובעת לפני התאונה השלישית וייחסה את הצלקת במצח אך ורק לתאונה זו [עמ' 11, ש' 19 - 23]. נמצא כי התובעת לא הוכיחה כי בתאונה השלישית נגרם לה צילוק נוסף מעבר לצלקת ילדות. על כן אין לקבוע לה נכות בגין צלקת. דיון בראשי נזק נזק מיוחד הפסדי השתכרות לעבר 24. הנכות הרפואית של התובעת כתוצאה משתי התאונות הראשונות עומדת על 5% [2.5% בגין כל אחת מהן]. הנכות הרפואית שלה כתוצאה מהתאונה השלישית עומדת על כ - 7.5% לפני שקלול [7.4%]. 25. תפקידה ושכרה של התובעת לא השתנו עם חלוף הזמן. השכר עובר לתאונה הראשונה עמד על 20,684 ₪ [רבעוני] : 3 = כ - 6,900 ₪ במעוגל, הכל לפי בדיקת המל"ל לצורך תשלום דמי פגיעה [נ/2]. שיערוך סכום זה להיום מביא ל - 7,400 ₪ [מעוגל]. 25. בעקבות התאונה הראשונה מ - 21.1.03 נעדרה התובעת מעבודתה כ - 36 ימים. המל"ל העביר את דמי הפגיעה ישירות אל העירייה, וזו מצידה שילמה והשלימה את שכרה של התובעת במלואו. לאחר מכן נעדרה התובעת ימים נוספים [כ - 40 ימים מפוזרים] ושכרה שולם לה על חשבון ימי מחלה. [אישור העירייה מיום 6.6.04]. התובעת לא הציגה נוסחת פדיון של ימי מחלה. התובעת לא הוכיחה כי נגרעו "ימים" ממכסת ימי המחלה העומדת לזכותה בעת פרישה. מאחר ומדובר בנזק מיוחד, על התובעת להוכיח את שיעורו, היא לא עשתה כן על אף הזמן שעמד לרשותה ולא הצביעה על סיבה מוצדקת להימנעותה, נמצא כי התובעת לא הוכיחה כי נגרם לה נזק כאמור. 26. בעקבות התאונה השנייה מ - 25.8.04 נעדרה התובעת מעבודתה כ - 15 יום. לא ראיתי כי שכרה נגרע עקב כך. 27. התובעת טענה כי עקב היעדרותה נמנעו ממנה תוספות "נוכחות". התובעת מייחסת ירידה לשיטתה בשכר ברוטו להיעדרויותיה מהעבודה עקב התאונות. בכל הכבוד לתובעת, לא הוכיחה היא קשר בין שינויי שכר, ככל שקיימים, ולא הופניתי, לבין אי כושר או מגבלות עקב התאונות. ייתכן והתובעת משליכה את יהבה על יצירת עמימות, מה שיביא את בית המשפט, לעיתים, לפסוק על פי האומדן, גם בראש נזק מיוחד. אך לא זה המקרה. התובעת המשיכה לקבל שכרה בסדירות, ממקום עבודה מסודר, היעדרויותיה, תהא אשר תהא סיבתן, זכו להבלגת המעביד. איני רואה בנכויות הרפואיות המזעריות עקב שתי התאונות הראשונות, כמבססות הוכחה להפסדים בעבר. על כן איני פוסקת לתובעת דבר בגין ראש נזק זה לתאונות הראשונה והשנייה. 28. אשר לתאונה השלישית, שהובילה לנכות הגבוהה ביותר, לא ראיתי כי התובעת הוכיחה הפסדי השתכרות על פי תלושי השכר שהגישה. לטענתה למעשה נפגע שכרה , שכן נמנע ממנה קידום, מדרגת המס "ירדה" ועל כן נראה כי ה"נטו" עלה, אך למעשה - נותר השכר במקום. איני מקבלת טענה זו. התובעת לא הוכיחה אותה למעט בהבל פיה וכאמור, לא מצאתי לסמוך על עדותה היחידה. הגם שמדובר בעניין המצריך ניתוח כלכלי או למצער, הבאת ראיות כגון עדויות ותלושי שכר של בעלי תפקידים דומים לשלה בעירייה. נמצא כי התובעת לא הוכיחה הפסדי השתכרות לעבר בגין אף אחת מהתאונות. עזרת הזולת לעבר 29. התובעת לא הגישה אסמכתאות על עזרה בשכר. לא לגבי שתי התאונות הראשונות לא לגבי התאונה השלישית. לא מצאתי כי נסיבות הפגיעות בשתי התאונות הראשונות, הצריכו עזרת משפחה מוגברת ואיני פוסקת לתובעת פיצוי בעניינן. 30. אשר לתאונה השלישית, עדות האחות הותירה בי רושם של רצון לגונן על התובעת. יחד עם זאת לאור מהות פגיעתה ומגבלותיה, אני סבורה כי התובעת הוכיחה כי נזקקה לעזרה מוגברת. בהיעדר אסמכתאות, מצאתי לפסוק לה לפי אומדן סכום של 2,000 ₪. הוצאות לעבר 31. התובעת הגישה אסמכתאות חלקיות על סכומים מזעריים. מצאתי לפסוק לה לאור הערכת צרכיה ובהנחה כי לא כל ההוצאות מכוסות במסגרת חקיקה סוציאלית ו"סל בריאות" סכום של 1,000 ₪ בגין כל אחת משלושת התאונות. נזק כללי הפסדי השתכרות לעתיד 32. בכל אחת מהתאונות הראשונה והשנייה נגרמה לתובעת נכות מזערית - צווארית של 2.5%. בתאונה השלישית נגרמה לה נכות צווארית ומרפקית של 7.5%. 33. נכון להיום ועל אף הזמן שחלף מאז כל אחת מהתאונות, לא הוכיחה התובעת כי נגרמו לה הפסדי השתכרות. על כן קיימת עמימות, במקרה הטוב מבחינתה, לגבי אפשרות גרימת הפסדי שכר או פגיעה בכושר השתכרותה, כעובדת במוסד גדול, מוסדר ומסודר, בעתיד. על אף זאת ולאור תוחלת חיי העבודה של התובעת, אין לשלול כיום כי עלולה היא להיפלט לשוק העבודה וכי למגבלותיה האורטופדיות המסוימות, עלולה להיות השלכה שלילית מסוימת על כושר עבודתה ועל כושר התחרות שלה בשוק העבודה. 34. לאור כל אלה מצאתי לפסוק לה גלובלית: בגין כל אחת מהתאונות הראשונה והשנייה - 15,000 ₪ ובסה"כ - 30,000 ₪. בגין התאונה השלישית - 50,000 ₪. הוצאות ושונות לעתיד 35. גם כאן, מצאתי לפסוק לתובעת פיצוי גלובלי : בגין כל אחת מהתאונות הראשונה והשנייה - 5,000 ₪ ובגין התאונה השלישית - 15,000 ₪. נזק לא ממוני 36. לתובעת נגרמה בכל אחת משלושת התאונות נכות אורטופדית. נכות זו תלווה אותה לצמיתות. חוק הפיצויים ותקנותיו מסמיכים את בית המשפט לפסוק פיצוי מקסימאלי בשיעור של עד 10% נכות גם כאשר לא נגרמה נכות כלל. על כן דומני כי במקרה כגון זה של התובעת, בו נגרמה נכות אורטופדית, גם אם לא גבוהה, בגין כל אחת מהתאונות, יש לפסוק לה את הסכום המקסימאלי. מצאתי לפסוק לתובעת בגין כל אחת מהתאונות את הפיצוי לפי נכות של 10%, כמובן בניכוי גיל והכל על פי תקנה 2 [ב] לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים [חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון], תשל"ו-1976. סוף דבר הנתבעות תשלמנה לתובעת את הסכומים הפסוקים בצירוף שכ"ט עו"ד כולל מע"מ בשיעור כולל של 15% וכן את אגרת המשפט. התובעת תגיש פסיקתא לחתימה תוך 10 ימים. זכות תגובה לנתבעות תוך 10 ימים. ניתן היום, כ"ג ניסן תשע"ב, 15 אפריל 2012, בהעדר הצדדים. שבר