הסכם קיבוצי בחינוך המשלים

1. התובע, מורה במקצועו מועסק בבית ספר מקצועי מפת"ן (להלן:"בית הספר") בעיריית נצרת היא הנתבעת (להלן: "הנתבעת"), כמורה לחקלאות מטעם משרד החינוך במשרה מלאה (24 ש"ש כמורה בבית ספר על יסודי) כמו כן היה מועסק מטעם הנתבעת, ללא כתב מינוי, בהיקף משרה של 10 ש"ש (להלן:"העבודה בנתבעת"). בתביעתו, המתייחסת לעבודה בנתבעת, עותר התובע לתשלום הפרשי שכר וגמולים בהתאם להשכלתו, דרגתו ושנת וותקו כעובד הוראה החל מחודש 09/1990 ועד לחודש 09/2004, מועד בו פוטר מעבודתו, עוד הוא תובע תשלום שכר בחופשות, תשלום עבור הוצאות נסיעות ושכר בגין הפעלת החממה בחופשות, וכן, פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, הפרשות מעביד לקופת גמל ו/או קרן פנסיה. על יחסי העבודה בנתבעת חלות הוראות חוקת העבודה לעובדי מוסדות ההסתדרות (להלן:"חוקת העבודה"). 2. מהלך הדיון במסגרת ישיבת הוכחות שהתקיימה ביום 11.07.10 (להלן:"ישיבת ההוכחות הראשונה") הוסכם כי התביעה בכל הקשור להלנת שכר ולדמי הבראה תימחק, כמו כן הוסכם שתימחק התביעה בגין דמי נסיעות, וכן נקבעה רשימת הפלוגתאות בין הצדדים. בהחלטה מיום 08.08.10 הותר הוספת עוד שתי פלוגתאות מטעם הצדדים זאת עקב בקשתו של התובע להוספת פלוגתא בנוגע לדמי נסיעות בימי חופשות, כמו כן ביום 07.02.11 הותר הגשת תצהיר משלים מטעם התובע בעקבות הגשת תצהירים מטעם הנתבעת בהם לטענתו היתה הרחבת חזית. בישיבת ההוכחות השנייה מיום 04.04.11 (להלן:"ישיבת ההוכחות השניה") שמענו את עדותיהם של העדים מטעם התובע, עדותיהם של מר חוסני עאבד (להלן:" מר עאבד") המשמש כמנהל בבית ספר מפתן ואת עדותו של מר חאלד סילאווי ( להלן: "מר חאלד") מדריך המועסק בבית ספר מפתן ואת עדותו של התובע עצמו. בישיבת ההוכחות השלישית שהתקיימה ביום 03.10.11 (להלן:"ישיבת ההוכחות השלישית") שמענו מטעם את עדי הנתבעת - מר אמיר אג'א (להלן:"מר אג'א"), מנהל מחלקת כוח אדם בנתבעת משנת 1995, ומר אמארה חרב (להלן:"מר חרב"), מנהל תוכנית אב לילדים בסיכון ואלימות במשפחה, והאחראי על בית ספר מפת"ן, מטעם מחלקת הרווחה של הנתבעת משנת 1994. בסיום הישיבה הנ"ל, הורינו לצדדים להגיש את סיכומיהם. סיכומי הצדדים הוגשו וסיכומי התגובה שהורשה התובע להגיש, הוגשו ביום 5/4/12. 3. להלן העובדות הרלוונטיות, כפי שעלו מכתבי הטענות ומחומר הראיות שהובא לפנינו: א. התובע, מורה בעיסוקו, עבד מתחילת 09/1990 כמורה לחקלאות מן המניין מטעם משרד החינוך בהיקף משרה מלאה (24 ש"ש לעובד הוראה בבית ספר על יסודי) בבית הספר. ב. במקביל הועסק התובע ע"י הנתבעת, בהיקף של 10 ש"ש, בבית הספר, בתפקיד ובתנאים שטיבם נמצאים במחלוקת בין הצדדים, זאת עד אשר הסתיימו יחסי עובד מעביד ביום 09/2004, בהודעה בע"פ ממר עאבד. ג. העסקתו של התובע לא היתה לפי כתב מינוי או חוזה עבודה, אלא נעשתה לפי החלטתו של מר חוסני עאבד מנהל בית הספר, ונתנה בע"פ. ד. התובע קיבל את שכרו בשני תלושים נפרדים, אחד ממשרד החינוך מהנתבעת, בתלוש שכרו של התובע מטעם הנתבעת משנת 2004 נרשם כי הוא משתייך למחלקה "השלמת שעות הדרכה" (ראו גם, עדותו של מר אמארה חרב, עמ' 30, שורות 11-13), כמו גם בתלושים מיום 01/06, 08/06, כאשר התשלום בוצע על בסיס שעתי. בנקודה זו נציין כי מעבר לתלושים הנ"ל לא לא הוצגו לפנינו עוד תלושים. ה. בחודש 05/1998 פנה התובע במכתב למר עאבד מנהל בית הספר, ובו ביקש להעלות את תעריף השעתי שלו מ-26.40 ₪ ל- 40.80 ₪ בהתאם לשכר עובדי הוראה. (ראו, נספח ד' לתצהיר מר אג'א). על גבי אותו מכתב כאמור, הוסיף מר עאבד הערה שהוא מבקש להעלות את תעריף שעת העבודה רטרואקטיבית מתחילת שנת הלימודים על מנת שיוכל לקבל החזר ממשרד הרווחה. ו. בחודש 12/98 אושר השינוי בתעריף השכר, אך השינוי היה ל-32.90 ₪ זאת החל מ-09/98 (נספח ו' לתצהיר מר אג'א). ז. לאחר פיטוריו של התובע נוהל מו"מ לעניין זכויותיו (נספחים ז'-י"א לתצהיר מר אג'א). ח. לתובע שולמו פיצויי פיטורים (בגין השנים 1994-2004) בסכום של 11,646 ₪, דמי הבראה בסכום של 1,481 ₪, ופדיון ימי חופשה בסכום של 3,358 ₪. 4. להלן הסוגיות השנויות במחלוקת: א. כיצד הועסק התובע, האם מדובר כהעסקה של מורה מן המניין או של מדריך? ב. מתי נודע לתובע, לטענתו, כי הוא לא מקבל את זכויותיו כמורה אלא רק כמדריך, והאם חלק מהזכויות הנתבעות התיישנו? ג. מה השכר הקובע של התובע? ד. האם זכאי התובע להפרשי שכר, אם כן - באיזה סכום? ה. האם זכאי התובע להפרשות לקופת גמל ו/או לקרן פנסיה, ואם כן - באיזה סכום? ו. האם זכאי התובע לתשלום שכר בגין הפעלת החממה, או לא, ואם כן - באיזה סכום? ז. האם זכאי התובע להפרשי פיצויי פיטורים, או לא, ואם כן - באיזה סכום? ח. האם זכאי התובע לדמי הודעה מוקדמת, או לא, ואם כן - באיזה סכום? ט. האם זכאי התובע לרכיב דמי נסיעות בגין ימי חופשה? י. האם עבד התובע בימי החופשה ואם כן, כמה ימים?   5. השאלה המרכזית המתעוררת במקרה שלפנינו היא האם חלות על העסקתו של התובע - על פי הגדרתה, טיבה ומהותה - הוראות ההסכם הקיבוצי לעובדי ההוראה, או שמא הוראות ההסכם הקיבוצי לעובדי החינוך המשלים. כפועל יוצא מקביעה זו, יהיה מקום להכריע בשאלה, האם זכאי התובע, כטענתו, לתנאי שכר של עובד הוראה, או שמא לתנאי שכר של "מדריך". אין חולק כי התובע הועסק ב-10 ש"ש בע"פ ע"י מנהל בית הספר מר חוסני עאבד, ללא כתב מינוי. לטענת התובע בתצהירו, השעתיים היומיות שנדרש לבצע נוסף על משרתו כמורה היו שלובות בתוך שעות עבודתו כמורה מטעם משרד החינוך (משרה המחושבת על בסיס משרה מלאה בת 24 ש"ש) באופן שאינו ניתן להפרדה. התובע הדגיש כי מערכת השעות בבית הספר משלבת בין שיעורים עיוניים הניתנים ע"י מורים מטעם משרד החינוך, ושיעורים מעשיים הניתנים בסדנאות עבודה (כמו, נגרות, מסגרות) ע"י מורים או מדריכים עובדי עיריית נצרת לפי תקן משרד העבודה והרווחה, מכסת השעות לכל סדנה היתה 32 ש"ש, כאשר המורים/המדריכים היו כפופים לפיקוח מקצועי מטעם משרד העבודה והרווחה, כמו כן חוייבו לנהל יומן סדנה. לטענתו הוא הועסק במסגרת שעות הלימוד הרגילות המגיעות לחניכי סדנת הגננות דומה לשאר הסדנאות אשר הופעלו ע"י בית הספר, וכי לא מדובר בשעות הפעלה או "פעילות משלימה" כנטען ע"י הנתבעת, אשר בוצעו בימים מסוימים בשעות אחרי שעות הלימוד הרגילות והופעלו ע"י מפעילים חיצוניים בליווי מטעם בית הספר. התובע ציין כי, בשונה משאר הסדנאות הוא לימד את כל מכסת השעות הרגילות (גם עיוני "מקצועות הליבה" וגם מעשי), ועל כן יש להחיל עליו את הוראות ההסכם הקיבוצי לעובדי הוראה. יצויין כי במכתבו מיום 17.03.06 (נספח ז' לתצהיר מר אמיר אג'א) טען התובע כי הוא הועסק במשרה חלקית של 30%, ואילו בעדותו לפנינו טען שהועסק בהיקף של 40% משרה. מנגד טענה הנתבעת כי, התובע הועסק שעתיים ביום, לפי בסיס שעתי, כאשר מטרת העסקתו הנ"ל, היתה להשוות את היקף שעות הלימודים של התלמידים במחלקת הגננות שבאחריותו של התובע, לשעות הלימודים לתלמידים במחלקות האחרות עליהם אחראים מורים מטעם העירייה אשר היקף משרתם הינו משרה ושליש (31 ש"ש) וזאת על מנת לספק להם מסגרת ארוכה של פעילות חברתית ומקצועית, שהינה בגדר פעילות משלימה. הנתבעת ציינה בסיכומיה כי תקציב הפעילות אשר מכוחו עבד התובע נועד לכסות את הפעילות המתבצעת בבית הספר מעבר לשעה 14:00 וכי התובע לא ממש הקפיד על מסגרת שעות זו דבר אשר הביא להפסקת התקציב מטעם משרד הרווחה, ולפיטוריו ע"י העירייה. לטענת הנתבעת התובע הועסק כמדריך ולא כמורה במסגרת תקציב "השלמת שעות הדרכה" מטעם משרד הרווחה, וככזו, מהווה חלק מתנאי העסקתו, תנאים להם היה מודע היה ואף הסכים להם, והעסקתו של התובע היתה מותנה באישור תקציב הפעלה מטעם משרד הרווחה, דבר אשר היה מוסכם על התובע לאורך תקופת העסקתו, לטענתה הדבר אף עולה בקנה אחד עם העובדה שהתובע קיבל בלא כל מחאה את ההודעה על הפסקת העסקתו בהיקף של שעתיים ליום מעבר למשרתו במשרד החינוך. הנתבעת ציינה כי, עובדי בית הספר מטעם העירייה הוגדרו כ"מדריכים" ולא כמורים, כך אף העדים אשר העידו בפני בית הדין התייחסו בעיקר ל"מדריכים" העובדים בבית הספר וגם כך הגדיר את עצמו עד התביעה מר ח'אלד סילאווי (עמ' 4, שורות 20-21 לפרוטוקול). לטענתה, התובע עסק בעיקר בלימודי חקלאות/גננות ולא כטענתו, לפיה, עסק גם בהוראת מקצועות ליבה, לחילופין ככל שהתובע עסק בהוראת מקצועות אחרים למעט גננות, הרי שהדבר היה מתוקף משרתו המלאה, העיקרית כמורה של משרד החינוך ולא בגדר השעתיים שהוא התבקש לבצע מטעם העירייה. המסגרת הנורמטיבית עיון בהסכמים הקיבוציים המתייחסים לעובדי הוראה מעלה כי הם חלים על "עובדי הוראה המדורגים בדירוג עובדי הוראה והמועסקים בתפקידי הוראה" (הסכם קיבוצי שנחתם ביום 22.2.79 בין ממשלת ישראל, מרכז השלטון המקומי ושלוש הערים הגדולות לבין הסתדרות המורים בישראל) וכן על עובדים בדירוג עובדי הוראה המועסקים בהוראה והמיוצגים על ידי הסתדרות המורים בישראל או ארגון מורי בתי הספר העל- יסודיים (הסכם קיבוצי מספר 7020/84 שנחתם ביום 16.11.83 בין ממשלת ישראל, מרכז השלטון המקומי ושלוש הערים הגדולות לבין הסתדרות המורים בישראל וארגון המורים בישראל) - להלן: "הסכמי עובדי ההוראה". בצד פעילות ההוראה קיימים, כאמור, גם "מפעלי החינוך המשלים", המוגדרים בהסכם קיבוצי כללי להעסקת מדריכים בחינוך המשלים (הסכם אשר שולב בסעיף 101.1 לחוקת העבודה), כדלקמן: "מפעלי החינוך המשלים הצמודים לבתי ספר, מפעלי חינוך ותרבות קהילתיים, שכונתיים או אזוריים, בתי נוער, מועדונים שכונתיים וקהילתיים, חוגים אומנותיים או מקצועיים, קורסים להשתלמות מדריכים, תערוכות, אירועים מרכזיים, כינוסים, מפגשי נוער, מפעלי חינוך עונתיים, קייטנות ומחנות נופש, וכל פעילות נוספת הנקבעת על ידי הרשות המקומית." (סעיף 101.111 לחוקת העבודה) יוזכר כי בסעיף 101.11 נקבע, כי החל מיום 1.9.95 ישונה שם התפקיד/העיסוק של עובדי החינוך המשלים וייקרא מכאן ואילך "עובדי חינוך, נוער חברה וקהילה". אשר להכרעה בין חלותו של הסכם קיבוצי זה או אחר, קבע בית הדין הארצי לעבודה כדלקמן: "חלותו של הסכם קיבוצי מיוחד או כללי היא, בין השאר, על "כל העובדים מהסוגים הכלולים בהסכם" (ר' סעיפים 15(3) ו 16(3) לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז- 1957). לעניין חלותו של הסכם קיבוצי, אין נפקות לעובדה האם העובד אשר ההסכם חל עליו חבר או אינו חבר בארגון בעובדים אשר הוא צד להסכם הקיבוצי. על כן, לא מקצועו, הכשרתו או חברותו הארגונית של עובד קובעים את תחולת ההסכם הקיבוצי עליו, אלא יש לבחון באיזו מידה ההסכם הקיבוצי חל עליו, על פי סוג עבודתו, עבודתו למעשה, ועל פי הקבוע בהסכם הקיבוצי (דב"ע תשן/3-15 תמר בשיסט ואח' - עיריית קריית אתא, פד"ע כא 221, 223; ד"ר סטיב אדלר: הסכמים קיבוציים: מסגרת, תחולה ותיאום, ספר בר- ניב 17, 31)" בדב"ע נז/2-9 הנרי אסלנוב - המועצה האזורית גליל תחתון, מיום 5.7.98, להלן: "עניין אסלנוב", (ערעור התובע (5211/98) נדחה ביום 26.8.98, כמו גם נדחתה עתירתו לבג"צ (5907/04) ביום 04.04.05) בעניין אסלנוב נדונה תביעתו של מורה למוסיקה, חבר הסתדרות המורים, (אשר עמדה לצידו, תמכה במאבקו וראתה בו כמורה אשר ההסכם הקיבוצי של עובדי ההוראה חל עליו) אשר הועסק על ידי מועצה אזורית גליל תחתון משך שש שנים, בתפקיד של מורה לנגינה ומדריך הרכבים מוסיקליים. עבודתו של מר אסלנוב היתה אינטגרלית למסגרת ההוראה בבתי הספר, כחלק ממערכת הלימודים, הוא אף קיבל את שכרו לפי דרגת מדריך מקצועי מוסמך, הוא לימד את שיעורי הנגינה במסגרת שעות הלימוד הרגילות, בתביעתו לבית הדין תבע כי ישולמו לו התשלומים מכוח ההסכם הקיבוצי של עובדי ההוראה. בית הדין האזורי דחה את התביעה, ובית הדין הארצי לעבודה אישר את פסיקתו, כאמור. שאלת ההכרעה בין חלותו של ההסכם הקיבוצי לעובדי הוראה להסכם הקיבוצי לעובדי החינוך המשלים נדונה על ידי בית הדין הארצי לעבודה עוד קודם לעניין אסלנוב, בעניינן של מורות למוסיקה אשר עבדו בקונסרבטוריון העירוני של קריית אתא, וכך נקבע שם: "איזה הסכם קיבוצי חל על המערערות? בא-כוח המערערות טען כי בית-הדין קמא טעה כשקבע שהסכמי עובדי ההוראה אינם חלים על המערערות, וכי הן בעלות תואר אקדמי כמורות ועבדו בהוראה. אנו דוחים טענה זו. המערערות עבדו במסגרת החינוך המשלים כמדריכות. הן לא עבדו בבית-ספר כמורות. מעיון בהסכם הקיבוצי בחינוך המשלים ובהסכם הקיבוצי של המורים, שהוגשו לבית-הדין קמא, עולה כי המדריכים מהווים קבוצה נפרדת מעובדי ההוראה. ההסכם הקיבוצי בחינוך המשלים קובע את תחולתו על עובדים בחינוך המשלים, ואילו ההסכם הקיבוצי של עובדי ההוראה קובע את תחולתו על עובדי בתי-הספר. העובדה שהמערערות הינן מורות במקצוען אינה מחילה עליהן את ההסכמים הקיבוציים של עובדי ההוראה. אם לא הוסכם אחרת הרי מהנדס, רופא, משפטן וכיו"ב, העובדים בחינוך המשלים כמדריכים, יקבלו את שכרם על-פי ההסכם קיבוצי של החינוך המשלים, ולא יקבלו את תנאי העבודה של מקצועם (ס. אדלר [4] "הסכמים קיבוציים: מסגרת, תחולה ותיאום" בעמ' 31).על-כן, מקובלת עלינו מסקנת בית-הדין קמא הקובעת כי על-פי חומר הראיות חל על המערערות רק ההסכם הקיבוצי בחינוך המשלים" (ראו, דב"ע תשן/3-15 בשיסט ואח' - עיריית קריית אתא, פד"ע כא, 221 -להלן: "עניין בשיסט" (ההדגשה אינה במקור. א.י.). אם כן, על מנת לקבוע איזה הסכם קיבוצי חל על העסקתו של התובע, וכפועל יוצא מכך, האם הועסק כעובד הוראה או שמא כעובד החינוך המשלים, יש לבחון את סוג עבודתו בפועל ואת עבודתו למעשה, להבדיל מעבודתו במקומות אחרים [במקביל לכך], ולהבדיל מהכשרתו וכישוריו הכלליים. מן הכלל אל הפרט כאמור, במקביל לעבודתו של התובע כמורה לחקלאות מטעם משרד החינוך, הוא הועסק בהיקף של 10 ש"ש מטעם הנתבעת, וכך הוא הצהיר בסעיף 5 לתצהירו המשלים, בנוגע למהות עבודתו בשעות האלה: א. ניהלתי סדנה של שתלנות בה הפעלתי שתי חממות לצמחי בית ונוי וזאת בהוראתם של הנהלת בי"ס מפתן ובפיקוח משרד העבודה והרווחה. ב. סדנת השתלנות היתה כפופה לפיקוח של משרד העבודה והרווחה ע"י המפקח המקצועי אורי בון שבת, וחוייבתי לנוהלי הפיקוח המקצועיים והפדגוגיים וניהלתי יומן סדנה כמו שאר הסדנאות. ג. הלימוד בסדנה כמו כל הסדנאות התקיים במסגרת השעות הרגילות ולא לאחריהן כפי שטוענת עיריית נצרת. ד. בשונה משאר הסדנאות את חניכי סדנת השתלנות אני לימדתי את כל מכסת השעות הרגילות שלהם(עבודה מעשית בסדנה וגם שיעורים עיוניים:ערבית חשבון עברית.." וכך העיד לפנינו לעניין אופן ביצוע עבודתו: "לשאלת בית הדין, אני מסביר, יש לי קבוצת תלמידים שלימדתי הכל, גם חקלאות, גם ערבית, גם עברית, חשבון, בד"כ היו אלה תלמידים קשים עם בעיות משמעת שלא ניתן לשימם בסדנאות האחרות, אז הייתי מלמד אותם הכל. כך זה הולך בכל הקבוצות, יש חדשים המקבלים חומר אחר מהחדשים. בכל קבוצות בית הספר כך זה הולך. הילד נשאר 3-4 שנים ונשאר באותה מגמה, למשל מסגרות, באים עוד ילדים, שניים שלושה ונשארים, מצטרפים לקבוצה הקיימת עד שמתפנה. ש.       זה היה במענה לשאלתי מה היית אמור לעשות במסגרת 24 שעות של משרד החינוך. ת.       כן. ש. באת לבית הספר והמנהל ביקש ממך בנוסף לזה לעסוק בפעילות משלימה. ת.         לא אמר לי פעילות משלימה. ש.         לעשות עוד שעתיים, במה. ת.         הוא אמר שיש לילדים מגיע עוד שעות רגילות שאחרים קיבלו והם לא קיבלו. אחרים מקבלים 32 שעות ולא יכול להיות שישארו עד 21 שעות. ש.        מה היית אמור להעביר להם במסגרת אותן 2 שעות ביום. ת.         אמרתי כי השעות אינן נפרדות. היתה גמישות שאפשר לעשות נגיד, ביום שני בבוקר חקלאות ואח"כ שעות שאחרי, אפשר עברית, ערבית ויום אחרי זה, יום שלישי, אפשר לעשות ההפך, לא היה ברור כי זה שתי שעות, כל השעות היו במערכת ביחד."(עמ' 21, שורות 1-18 לפרוטוקול) לאחר מכן שב והבהיר כי: "אמרתי בהתחלה כי שובצתי כמורה לחקלאות, אך בפועל לימדתי לאורך כל השנים הללו גם עברית, גם ערבית, גם חשבון, גם חינוך גופני והיתה לי כיתה אחת של כל הילדים אבל בהגדרתי הייתי מורה לחקלאות, כך היה בשיבוץ. זה קורה בהרבה בתי ספר שהמורה הוא מורה לגיאוגרפיה אך מלמד דברים אחרים. במגזר הערבי המורים כך מלמדים. ש.         עבדת במקצועות אחרים חוץ מגננות. ת.         כן, ביחד. ש.         איך זה שברגע שהפסיקו שעתיים הללו, סירבת לטפל בצמחיית הנוי. ת.         לא נכון, לא אני שסירבתי. יש מפקחת מעלי שידעה שבשעות הללו, אמרה שאין שותפות. ש.        מי היא. ת.         מפקחת של משרד הרווחה ובאחריותה לומר לי מה ללמד. ש.        זה היה ב- 04'. ת.         כן, למרות זה אחרי זה, שאני המשכתי אחרי 04' גם להיות מורה לחקלאות שנתיים שלוש. ש.         זה גם המנהל אישר. ת.         המשכתי גם אחרי 04'. ש.        לא ענית לשאלתי. אמרתי לך שאתה הצהרת שברגע שפוטרת או הופסקה עבודתך בשעתיים הנוספות הפסקת לטפל בחממות. ת.         מאוחר יותר, אחרי 04'. המשכתי בשעות שנשארו כי בכלל באתי כמורה לחקלאות. ש.         נכון, הרי שובצת כמורה לחקלאות בהיקף של 24 שעות שבועיות וחלק מעבודתך היה לפקח על הצמחיה. ת.         כן. בהמשך, היתה הוראה של המפקחת להפסיק עם הפיקוח על הצמחיה ולתת יותר שיעורים. ש.        אפשר לסכם אם כך, כפי שכרגע אמרת לבית הדין, חלק מעבודתך כמורה לחקלאות מטעם משרד החינוך היה לטפל ולפקח על הצמחיה. ת.         שובצתי כמורה לחקלאות. ולשאלתך התשובה היא נכון"(עמ' 22, שורות 1-24 לפרוטוקול) דבריו אלה של התובע אינם עולים בקנה אחד עם עדותיהם של העדים מטעמו - מר סילאווי ומר עאבד, אשר הדגישו בעדותיהם כי עיקר עבודתו של התובע היה בגננות. מר ח'אלד סילאווי אשר שימש כמדריך בבית הספר, ציין כי התובע עבד בנוסף לתקן שלו שעתיים וכי הוא עבד במתכונת שעות זהה לשאר המדריכים בבית הספר (עמ' 5, שורות 10-22 לפרוטוקול) מר סילאווי שלל את האפשרות שהתובע לימד מקצועות אחרים חוץ מגננות, כמובא להלן: ש. התובע עבד איתך במשך הרבה שנים כפי שאתה אומר, יש לך מושג במה הוא עסק. ת.        וודאי. ש.        בגננות, חקלאות. ת.        בגננות, אפשר להגיד. ש.        הוא לימד מתמטיקה או שאינך יודע. ת.        אני לא חושב כי הוא לימד מתמטיקה, אך גננות בטח. ש.        וערבית. ת.        ערבית, לא. ש.        עברית. ת.         אני חושב שלא. יש לנו מורים שכל אחד מלמד מקצוע שלו. יש לנו מורים לערבית. יש לנו מורים, כל אחד לפי התמחותו. אני יודע כי משרד החינוך לאחר שהפסיק לעסוק במקצועות כמו גננות, תפירה וזה, המדריכים או המורים שלהם עברו הסבה מקצועית. ש.        ו... ת.        עכשיו הם מלמדים תאוריה, כל אחד לפי הסבתו" (עמ' 6, ועמ' 7 שורות 1-13 לפרוטוקול) דבריו של מר סילאווי חוזקו בעדותו של מר עאבד - מנהל בית הספר, אשר העיד כי התובע ריז את מחלקת הגננות וכי הנתבעת שילמה על בסיס תקציב אשר הועבר ממשרד הרווחה, בשונה מהמדריכים אשר הועסקו בכל משרתה מטעם העירייה: אין מחלוקת על זה, זה עובדתי. עכשיו, הוא ריכז אצלי את המחלקה הנקראת גננות, מבחינתי כדי, כל העניין יצא לפועל כי בסיס המשרה (לפי משרה מלאה) של עובד במשרד החינוך הוא 24 שעות שבועיות, המדריכים האחרים כמו מכונאות רכב, המסגרות או הנגרות הם עובדים 31 שעות, משרה וחצי כי המדריכים קיבלו משרה וחצי, כדי להאריך את יום הלימודים כמה שאפשר, הם קיבלו את זה ממשרד הרווחה דרך העירייה, חאלד למשל מקבל משרה ושליש מהעירייה. אני מסביר, לא התכוונתי משרד החינוך אלא מהעירייה. ש.        אלה שעובדים משרה וחצי או משרה ושליש הם עובדי העירייה. ת.         כן. כדי שהילדים (בגננות) לא יהיה להם, ז"א שירגישו כמו כל הילדים האחרים, שיסיימו באותה שעה עם הילדים האחרים, המשכתי את יום העבודה של התובע וביקשתי ממנו להמשיך עוד שעתיים. ש.         בעצם השעתיים הללו שביקשת שיבצען על מנת להאריך את יום עבודתו ושיתן פעילות משלימה לילדים. ת.         כן. ש.        בעצם מדובר בפעילות המכוסה על ידי אותו תקציב נוסף שאתם מקבלים ממשרד הרווחה. ת.         העירייה שילמה לו על בסיס תקציב הרווחה שנקרא הארכת יום הלימודים. ש.        פעילות משלימה. ת.        כן, זה אותו תקציב" (עמ' 11, שורות 25-31 לפרוטוקול וכן עמ' 12, שורות 1-10). מבין שתי הגרסאות המובאות לעיל, העדפנו את גרסאותיהם של מר סילאווי ומר עאבד לפיהן, עיקר עבודתו של התובע היו בלימודי גננות, מעבר לצריך נאמר שגם אם התובע לימד מקצועות אחרים, ולא רק העביר סדנאות בגננות, הרי שהדבר היה מתוקף משרתו העיקרית כמורה לחקלאות מטעם משרד החינוך, ולא במסגרת השעתיים ליום מטעם העירייה, ונבהיר זאת להלן: בהתאם לגרסתו של התובע עולה כי, הוא לימד את קבוצה של תלמידים כל מקצועות הליבה ובנוסף לכך הוא ניהל סדנא של גננות, ללא הבחנה בין השעות אשר הוקצו מטעם משרד החינוך לבין השעות מטעם העירייה. נאמר עתה שאנו לא מוצאים חשיבות לעניין ההפרדה הטכנית בין השעות שביצע התובע מטעם משרד החינוך או מטעם הנתבעת, שעות הוראה מטעם משרד החינוך אשר היו מיועדות ללימוד חקלאות הוסבו ללימוד מקצועות ליבה, ואילו השעתיים אשר נוספו לתובע מטעם העירייה היו אמורים לשמש ללימוד גננות ובין היתר להפעלת החממות ולטיפול בהן לפי הצהרת התובע - "ניהלתי סדנה של שתלנות בה הפעלתי שתי חממות לצמחי בית ונוי וזאת בהוראתם של הנהלת בי"ס מפתן ובפיקוח משרד העבודה והרווחה," לא זו אף זו, דבריו של התובע לפיהם, עבודתו בטיפול בחממות לא הופסקה מיד עם ההודעה על הפסקת המימון מטעם משרד הרווחה, כי הוא עשה זאת כחלק מתפקידו כמורה לחקלאות אינה מתיישבת עם טענתו לעניין זכאותו לשעות בעבור הטיפול בחממות בחופשות כפי שיובהר בהמשך, ויש בה כדי להחליש את גרסתו. מכאן אנו קובעים כי, התובע העביר במסגרת השעתיים ביום מטעם העירייה סדנאות בגננות אשר הועברו בחממה של בית הספר, וזאת כפעילות כמו שאר המדריכים, משכך התובע עבד כ"מדריך" במסגרת 10 ש"ש מטעם הנתבעת ועל כן הינו משתייך ל"עובדי החינוך המשלים" בעירייה [דירוג "עובדי חינוך, נוער, חברה וקהילה"], ועל כן הועסק בהתאם לתנאי העבודה המוסדרים בהסכם קיבוצי כללי להעסקת מדריכים בחינוך המשלים. ומשכך, ההסכם הקיבוצי לעובדי ההוראה אינו רלוונטי להעסקתו, והוא אינו זכאי לזכויות כלשהן מכוחו, וזכויותיו יבחנו לפי ההסכם הקיבוצי הכללי להעסקת מדריכים בחינוך המשלים כאמור. באשר לטענתו של התובע כי לא מדובר בפעילות משלימה מכיוון שעבודתו בוצעה במהלך היום הרגיל של הלימודים (עד 14:00), נאמר שגם המדריכים האחרים כמו מר סילאווי ביצעו את עבודתם במהלך היום הרגיל ולא מעבר לכך, ועדיין הם הועסקו בהתאם לתנאי העבודה המוסדרים בהסכם קיבוצי כללי להעסקת מדריכים בחינוך המשלים, כך גם נדרש בהתאם לסעיף 3 לחוזר מס' 1 לפתיחת שנת הפעילות תשס"ה(ראו, נ/3) לפיו היתה גמישות לקביעת שעות הפעילות במגזר הערבי והדרוזי "יתואמו עם המפקח המחוזי" בשונה מהמגזר היהודי לו נקבעו ופורטו שעות ומי הפעילות (א'-ה' השעות 7:50 עד 16:00 - נ/3 אשר צורף לתצהירו של מר אמארה חרב) בהקשר זה נעיר, כי הפסיקה שהוזכרה בסיכומיו של התובע (תע"א 4213-07 בן פורת יוסף -מדינת ישראל , 31.05.11) ואשר צורפה לסיכומיו, איננה רלוונטית לעניינו שכן שם דובר על מורה שהועסק במילוי מקום, מה שאין כן בענייננו. 6. באשר לטענתו של התובע כי הינו עובד קבוע- כאמור, ובהתאם לקביעתנו לעיל זכויותיו של התובע יבחנו בהתאם להסכם הקיבוצי להעסקת מדריכים בחינוך המשלים הנמצא בתוספת הראשונה לחוקת העבודה בעמ' 212. סעיף 101.153 לתוספת הראשונה לחוקת העבודה קובע כדלקמן: "קביעות תינתן רק למדריך שעבודתו במפעלי החינוך המשלים וקידום נוער היא עבודתו היחידה או עבודתו העיקרית אם הוא עובד ביותר ממשרה אחת), ובלבד ששעות עבודתו במפעלי החינוך המשלים וקידום נוער לא יהיו פחות משליש המשרה, ועבודתם צמיתה." וסעיף 101.115 קובע כדלקמן: "עבודה בלתי צמיתה:- עבודה שלפי אופייה וטבעה מוגבלת מבחינת הזמן, כגון פרוייקטים הממומנים על ידי גורמי חוץ ומבוצעות על ידי משרות שאינן בתקן." כאמור, עבודתו העיקרית של התובע היתה מטעם משרד החינוך (24 ש"ש) ולא מטעם העיריה (10 ש"ש), מעבר לזאת מדובר בעבודה בשעות, המותנות, כאמור בתיקצוב מיוחד הממומן על ידי משרד הרווחה (גורם חוץ), ומבוצעת ללא תקן כאמור, משכך ובהתאם לחוקת העבודה, עבודתו של התובע בעירייה הינה עבודה בלתי צמיתה על בסיס שעתי. 7. השכר הקובע של התובע סעיף 101.114 לחוקת העבודה, (מתוך סעיף ההגדרות 101.111) מגדיר "עובדים המועסקים משליש משרה ומעלה", כדלקמן: "עובדים המועסקים ברשות המקומית בשליש משרה (10 ש"ש) או יותר ועבודתם ברשות המקומית היא עבודתם היחידה או העיקרית" סעיף 101.171 לחוקת העבודה קובע: "מדריך חינוכי או מדריך מקצועי, או מדריך בקידום נוער, המועסק בשליש משרה לפחות, יקבל שכר לפי שכר עובדי הוראה, המתפרסמות מעת לעת, וגמולים לפי נקבעו בפרק זה..." אין חולק כאמור כי התובע הועסק ב-10 ש"ש מטעם הנתבעת, וכן אין חולק שעבודתו בנתבעת לא היתה עבודתו העיקרית, משכך גם סעיף 101.171 אינו חל עליו ולכן גם מכוחו אינו יכול לקבל את שכרו לפי שכר עובדי הוראה. בהתאם לאמור ומשקבענו כי התובע הינו עובד במשרה בלתי צמיתה על בסיס שעתי, שכרו הקובע של התובע הינו בהתאם לפירוט כדלקמן: השכר השעתי אשר שולם לתובע, ואשר אופן חישובו מקובל עלינו (ראו, סעיף 11 לתצהירו של מר אמיר אג'א) הינו 32.90 ₪x 41 שעות בחודש בממוצע=1,349 ₪ לחודש. יוער כי, בנסיבות העניין אין בסיס לטענת האפליה שנטענה ע"י התובע וזאת משום שהוא נבדל משאר המדריכים בנתבעת שכל משרתם (משרה ושליש משרה) היתה מטעם הנתבעת קרי משרתם העיקרית והיחידה הינה מטעם הנתבעת ולכן שכרם משולם לפי שכר עובדי הוראה כאמור בסעיף 101.171 לעיל. בהתאם לקביעתנו לעיל, מתייתר הדיון בתביעה לתשלום חודשי החופשה, כמו גם בתביעה להפרשי שכר וגמולים והם נדחים בזאת. 8. הטענה להרחבת חזית לטענת התובע, טענת הנתבעת לפיה הוא הועסק במסגרת "פעילות המשלימה" אשר מומנה ע"י משרד העבודה והרווחה נשמעה לראשונה במסגרת תצהירי העדות הראשית והינה בבחינת הרחבת חזית אסורה היות ובכתב ההגנה נטענה טענה שונה לחלוטין לפיה התקציב מומן ע"י משרד החינוך והתובע פוטר בהתאם להוראות המפקח מטעם משרד החינוך (סעיפים 4(ב) , -8(ג) לכתב ההגנה). מנגד טענה הנתבעת, כי שעות עבודתו של התובע כוסו ע"י תקציב חיצוני, ואין משמעות אם מקור התקציב הוא משרד החינוך או משרד הרווחה, היא טענה עוד כי דבר המימון מטעם משרד הרווחה היה ידוע לתובע כך שביום 04.11.10 הגישה באת כוחו, לבית הדין, בקשה לזימון תעודת ציבור מטעם משרד הרווחה. הנתבעת ציינה עוד כי, זכויותיו הדיוניות והמהותיות של התובע לא נפגעו בעיקר משום שכתוצאה מהשוני האמור בין כתב ההגנה לתצהיר מטעם הנתבעת בקש התובע לאשר לו להגיש תצהירים משלימים ואכן הוא הגיש תצהיר משלים כאמור. המסגרת הנורמטיבית סעיף 9(5) לתקנות סדר הדין האזרחי קובע כי כתב תביעה יכיל "את העובדות העיקריות המהוות את עילת התובענה, ואימתי נולדה" סעיף 71(א) חוזר על האמור וקובע כי "כתב טענות יכיל את הרצאת העובדות המהותיות בלבד, שבעל הדין מסתמך עליהן בתביעתו או בהגנתו, לפי הענין, אך לא את הראיות הבאות להוכיח אותן". האיסור "להרחיב חזית" עיקרו בכך, שבעל דין אינו רשאי לחרוג מגדר המחלוקת אלא אם כן נענה בית המשפט לבקשתו לתקן את כתבי טענותיו, או אם בעל דין שכנגד נתן את הסכמתו לכך, במפורש או מכללא.(ראו, ע"א 6799/02 יולזר - בנק המזרחי המאוחד,פ"ד, נח(2) 145.) כמו כן נפסק ב-בע"א 311/83 פינקלשטיין - פלבסקי, פ"ד לט(1) 496, 503, כי:"בית המשפט צריך להכריע בשאלה שהיא באמת במחלוקת בין בעלי הדין, אך לפעמים הוא מנוע מעשות כן, מאחר שהנושא האמור אינו מוצג לפניו בכתבי הטענות ואינו מועלה גם תוך כדי הדיון, אולם אם בעלי הדין פורשים לפני בית המשפט, למעשה, את המחלוקת האמיתית שהתעוררה לפניהם, כפי שאכן אירע כאן, אין לראות את כתבי הטענות המקוריים כמעין סד, הכובל את בית המשפט והמונע פנייתו של בית המשפט אל החומר והטיעונים אשר הובאו בפניו במסגרת ההליכים". עוד נפסק ב-רעא 4712/08 מחמד עקילי - בנק לאומי לישראל בע"מ-סניף כפר קאסם, מיום05.11.08, כי:"כל עוד באותה יריעת מחלוקת עצמה עסקינן, באותו סכום נתבע ובאותם יסודות של סיפור המעשה, ניתן לנתבע להתמודד עם פירוט פלוני או אלמוני, גם בעדויות עצמן או בתצהירי העדויות, תוך שבית המשפט עושה מלאכתו לשמור על הגינות כלפי כולי עלמא". מן הכלל אל הפרט - כאמור, הטענה העיקרית של הנתבעת בין היתר הינה כי העסקתו של התובע היתה מותנת בתקציב חיצוני, מבחינה עובדתית מקור התקצוב הינו משרד העבודה והרווחה אשר מממן את ההפעלה כ"פעילות משלימה". והטענה כי התובע הועסק בפעילות משלימה הינה בבסיס המחלוקת בין הצדדים ומשנפרסה טענה זו בתצהיריה של הנתבעת, ומשנענתה בקשתו של התובע להגיש תצהיר משלים בהתאם לסוגיות שהועלו בתצהירים כאמור, לטעמנו נשמרו זכויותיו הדיוניות של התובע, וניתנה לו ההזדמנות להתמודד עם הטענה גם בחקירות בבית הדין וגם בסיכומיו, בהתאם לאמור אין מדובר בהרחבת חזית אסורה. 9. מתי נודע לתובע, לטענתו, כי הוא לא מקבל את זכויותיו כמורה אלא רק כמדריך, האם חלק מהזכויות הנתבעות התיישנו או לאו? הנתבעת העלתה טענת התיישנות בגין רוב רכיבי התביעה, לדידה התביעה הוגשה מיום 03.02.10, ולכן דינו של כל רכיב לפני תאריך 03.02.03 להידחות. מנגד טען התובע כי, במשך כל שנות העסקתו בנתבעת ובמיוחד עד שנת 1996 הוא השמיע טענות כנגד תנאי העסקתו אך הוסחה דעתו מכיוון שנצרך לטפל בבנו הלוקה בתסמונת דאון. התובע הדגיש כי, מעולם לא ידע כי תנאי העסקתו הם בלתי חוקיים עד לאחר פיטוריו משקבל ייעוץ משפטי. המסגרת הנורמטיבית סעיף 6 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, (להלן:"חוק ההתיישנות"), קובע כי "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום בו נולדה עילת התובענה". מהי "עילת התובענה"? שאלה זו נדונה ב-עא 10591/06 רפאל יפרח - מפעלי תובלה בע"מ, 2006, (להלן:"רפאל יפרח"), לפיו "מועד זה, כפי שפורש בפסיקה, הוא המועד שבו מצוי בידי התובע "כוח תביעה קונקרטי", שפירושו, אפשרות ממשית להגיש תביעה ולזכות בסעד המבוקש, ככל שהתובע יעמוד בנטל ההוכחה העובדתי והביסוס המשפטי של תביעתו. אכן, "אין די "בזכות תביעה מושגית" בידי התובע כתנאי לתחילת מירוץ ההתיישנות. יש צורך בקיומו של כח תביעה, המצביע על בשלותה של זכות התביעה הנתונה לתובע לפנות לבית המשפט בתביעה משפטית ולזכות בסעד" (ע"א 9413/03 אלנקווה נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה, ירושלים, פסקאות 20-21 (22.6.2008). ועוד נאמר על הרציונאל שבבסיס דיני ההתישנות: ע"א 1806/05 הראל חברה לביטוח בע"מ -עזבון המנוח דוד אמיחי ז"ל , מיום 21/5/08): "ככלל, תקופת ההתיישנות לתביעות שאינן במקרקעין היא שבע שנים ... ודברי הסבר אומרים, כי "התקופה המוצעת ארוכה דיה כדי לאפשר לתובע להכין את התובענה ובה בעת אינה חושפת את הנתבע בכח לתקופה ארוכה של המתנה וחוסר ודאות ..." סעיף 8 לחוק ההתיישנות קובע את החריג הראשון למירוץ ההתיישנות, וזאת תחת הכותרת "התיישנות שלא מדעת: "נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה." "כלל ההתגלות" נועד להשעות את מירוץ ההתיישנות עד שיהא בידי הניזוק לעמוד על כוח התביעה שבידו (ע"א 4114/96 מאירי - הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נב(1) 857, 866 (1998,( ועד שתתגלנה לו העובדות החסרות" (ע"א 7707/01 צורף-קופת חולים של ההסתדרות הכללית, מיום 24.11.2005) . בעניין רפאל יפרח נפסק כי "די בכך שאחד מיסודות התביעה נתגלה באיחור על-ידי התובע כדי לדחות את מועד תחילת ההתיישנות, וככל שממועד הגילוי המאוחר ועד למועד הגשת התביעה טרם חלפה תקופת ההתיישנות הקבועה בדין, התביעה לא התיישנה" ועוד, נקבע, לא אחת, שעל בית הדין לבחון את ההצדקה להעלאת טענת ההתיישנות ובהתאם למהות ההצדקה, להחליט אם להפעיל את הלכת ההתיישנות באופן מרחיב או מצמצם. מן הכלל אל הפרט כאמור, לטענת התובע נודע לו על עילת התביעה, קרי - על ההבדל בין המעמד שניתן לו לבין המעמד שמקבלים עובדי ההוראה, רק לאחר פיטוריו ומשקיבל ייעוץ משפטי. נאמר עתה שטענתו זו של התובע מקובלת עלינו, ונבהיר זאת להלן: אנו ערים לכך כי התובע ידע לעמוד על זכויותיו ולדרוש העלאת התעריף השעתי כבר ביוני 1998, אך בתקופה ההיא הוא עדיין הועסק ע"י הנתבעת ולגיטימי שינסה לשפר את תנאי העסקתו. במקביל, אנו מאמינים לטענתו, שברגע שפוטר מעבודתו ועל מנת לעמוד על זכויותיו קיבל ייעוץ משפטי בו התגלתה התמונה המלאה לשוני בין מעמדו כמדריך לבין מעמדו כעובד הוראה, משכך רכיבי התביעה לא התיישנו. 10. התביעה לתמורת הודעה מוקדמת לטענת התובע, בתחילת שנת הלימודים 09/04 הודיע לו מר עאבד בע"פ על הפסקת עבודתו וזאת ללא הודעה מוקדמת, ללא מכתב פיטורין, ואף ללא דיון בוועדה פריטטית בנושא פיטוריו כפי שמתחייב בהתאם לחוקת העבודה. התובע הוסיף וציין כי, ההודעה על פיטוריו הינה בניגוד לתקנון שירות עובדי הוראה לפיו החובה להודיע למורה על פיטוריו לפני ה-31 למאי. מנגד, טענה הנתבעת כי התובע הועסק במסגרת שעתית שהיתה מותנית בקיומו של תקציב חיצוני המתחדש מדי שנה, התובע לא התקבל עפ"י כתב מינוי ולכן הוא לא יכול להיחשב כ"עובד קבוע" שפיטוריו מחייבים מתן הודעה מוקדמת בהתאם לחוקת העבודה. היא ציינה כי ההחלטה להפסיק את עבודתו של התובע מעבר לשעות עבודתו מטעם משרד החינוך התקבלה בהוראה של משרד הרווחה, וזאת בסוף שנה"ל 2003/2004, וכי זכויותיו של התובע בעת הפסקת עבודתו חושבו עד לחודש יוני 2004, משכך היא טענה כי התובע קבל הודעה על פיטוריו כבר בחודש יוני 2004 ועל כן יש לדחות את תביעתו בגין רכיב זה. כאמור, התובע הועסק במתכונת שעתית לתקופה קצובה, בהתאם לתקציב הפעלה אשר מומן ע"י משרד הרווחה אשר היה מתחדש מדי שנה (נ/1 לתצהירו של עד הנתבעת מר אמארה חרב) הוראות חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות התשס"א - 2001, אינן מחייבות מתן הודעה מוקדמת, מקום שבו ההתקשרות בין הצדדים הינה לתקופה קצובה. יחד עם זאת, מוצאים אנו כי מקום בו עסקינן בתקופת התקשרות שאינה קצרה ואשר התחדשה מידי שנה באופן רציף, יש בסיס לציפיית התובע להמשך העסקתו במתכונת שעבד בה 14 שנים. מובן כי אין בכך כדי לקבוע כי היה על הנתבעת להמשיך להעסיקו, אך חובת תום הלב המוטלת על צדדים ליחסי עבודה מחייבת כי משהנתבעת לא התכוונה להמשיך ולהעסיק את התובע, היה עליה להודיע לו על כך מבעוד מועד, על מנת שיוכל להיערך בהתאם. (ראו, סע (נצ') 33276-06-10 אבו ליל ראויה עלי - מועצה מקומית עין מאהל, מיום 13.12.11) בענייננו, הלכה למעשה, ציין מר עאבד מנהל בית ספר מפתן בעדותו בפנינו במענה לשאלה מתי הודיע לתובע על הפסקת עבודתו כי "יכול להיות בתחילת שנת הלימודים וזה כן יכול להיות, אני זוכר שהישיבה עם המפקח היתה בחודשי הקיץ" (עמ' 17, שורות 5-6 לפרוטוקול) דבריו של מר עאבד מדברים בעד עצמם, על אף שהודיע המפקח מטעם משרד הרווחה על הפסקת תקציב ההפעלה כבר בחודש 06/2004, לא מצאה לנכון, הנתבעת, להודיע לתובע על הפסקת עבודתו מיד בחודש האמור אלא הסתפקה בהודעה בע"פ מטעם מנהל בית הספר כאמור, התנהלות זו מעידה על חוסר תום לב וחוסר התחשבות בנזק שיכול להיבצר לתובע כתוצאה מאובדן שכר אשר הסתמך עליו לאורך תקופה די ארוכה. באשר לטענה כי היה על הנתבעת להודיע לתובע על דבר הפסקת עבודתו עד לחודש מאי- נאמר כי - לאור קביעתנו כי התובע הינו מדריך אשר הועסק על בסיס שעתי, ההוראות הנוגעות להעסקת עובדי הוראה אינן חלים עליו. לאור האמור לעיל, מוצאים אנו לנכון לחייב את הנתבעת לשלם לתובע תמורת הודעה מוקדמת בשיעור הקבוע בחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2001, דהיינו בשיעור שכר עבודה של חודש ימים ובסכום של 1,349 ₪. 11. התביעה לתשלום הפרשי פיצויי פיטורים סעיף 1(א) לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג -1963, קובע כדלקמן: "מי שעבד שנה אחת ברציפות - ובעובד עונתי שתי עונות בשתי שנים רצופות - אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחד ופוטר, זכאי לקבל ממעבידו שפיטרו פיצויי פיטורים." סעיף 76 לחוקת העבודה אינו מבחין בין עובד קבוע/זמני/עובד לתקופה קצובה וקובע כי: "עובד שפוטר לאחר שעבד לא פחות מ-11 חודשים, יקבל מן הרשות המקומית פיצויי פיטורין..." סעיף 77 לחוקת העבודה קובע את מכסת הפיצויים כדלקמן: "מכסת הפיצויים היא משכורת של חודש אחד לכל שנת עבודה לפי המשכורת הכוללת האחרונה של העובד" אין חולק כי התובע פוטר מעבודתו ביום 09/04 לאחר שהועסק ע"י הנתבעת כמדריך במשרה של 10 ש"ש לתקופה בת 14 שנים. כמו כן אין חולק כי, העירייה שלמה לתובע סכום של 11,464 ₪ בגין פיצויי פיטורים (נספח י"ד לתצהיר מר אמיר אג'א) לטענת הנתבעת, עקב טעות שנפלה לא חושבו הפיצויים עבור התקופה 1990-1993, משכך היא פנתה לתובע על מנת לשלם לו את ההפרש אך הוא תובע סירב לקבלו. טענתה זו של הנתבעת לא נסתרה ע"י התובע ואף אושרה. בהתאם לכך התובע זכאי בעד התקופה 1990-1993 לפיצויי פיטורים בסך של 4,047 ₪, וזאת בשים לב לשכרו הקובע - 1,349 ₪ . 12. האם זכאי התובע לתשלום שכר ונסיעות בגין הפעלת החממה בימי החופש? לטענת התובע, במהלך חופשות של בתי הספר הגיע לבית הספר על מנת לטפל בחממה ובצמחי הנוי, בממוצע 12 ימים בשנה, שלוש שעות עבודה ביום, וכי הוא לא קיבל תגמול עבור עבודתו. לטענתו החממה הוקמה לבקשת המפקח מטעם משרד העבודה והרווחה הנתבעת היא זו שהעמידה לרשותו משטח העבודה, ומשכך מחובתה לשלם עבור עבודתו בימי החופשה כאמור. מנגד טענה הנתבעת כי, התובע לא נדרש לבצע עבודה כלשהי בחודשי הקיץ, וככל שבוצעה עבודה על ידו, היא בוצעה מיוזמתו ומתוקף אחריותו למקצוע הגננות אותו לימד במסגרת שעות עובודתו, מטעם משרד החינוך, לטענתה אף התובע אשר זאת בעדותו. לטענתה, התובע העיד כי אינו מנצל 3/24 מתוך משרתו מטעם משרד החינוך, ולכן יש לייחס את עבודתו בהפעלת החממה בחופשות לשעות אשר אינו מנצל כאמור, לזה נאמר עתה, כי מורה מחנך בבתי הספר העל יסודי מלמד בפועל 21/24 ש"ש כאשר שאר השעות הינן לצורך הטיפול בעניינים השוטפים הנובעים מהיותו מחנך לכיתה, משכך השעות הנותרות הינן במסגרת תפקידו כמחנך ואינן קשורות לעניין עבודות של התובע בחופשות. בנקודה זו נציין כי, לטעמנו, דין התביעה ברכיב זה להידחות והכל כפי שיבואר להלן: התובע לא הציג כל הוכחה באשר להיקף העבודות שבוצעו על ידו, לטענתו בחודשי הקיץ ו/או חופשות אחרות, אף לא הוצג רישום של שעות העבודה (לא על ידי התובע ולא על דיי מנהל בית הספר) נוסיף לכך עניין הגרסאות הסותרות לעניין רכיב זה, כך שבכתב התביעה דובר על עבודה בהיקף של 12 ימים בשנה ואילו בתצהירו דובר על 12 ימים בחופשת הקיץ ועוד יומיים בשאר החופשות. נוסיף לכך, את עדותו של התובע אשר אישר כי חלק מעבודתו כמורה לחקלאות מטעם משרד החינוך היה לטפל ולפקח על הצמחיה (עמ' 22, שורות 22-23 לפרוטוקול) מכל האמור לעיל עולה כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח את היקף עבודתו בחודשי הקיץ, ואף לא את הנטל להוכיח שככל שאכן ביצע את העבודה בחופשים אזי עשה כן שלא מתוקף תפקידו כמורה לחקלאות מטעם משרד החינוך, משכך מתייתר הדיון בעניין זכאותו לתשלום עבור נסיעות כי גם אותן לא הוכיח. 13. האם זכאי התובע להפרשות לקופת גמל ו/או לקרן פנסיה- לטענת התובע, בסיכומיו, חלה חובה על הנתבעת להפריש לפנסיה תקציבית וזאת על פי הוראות ההסכם הקיבוצי המחייב בענף ההוראה בפרט ועל פי חוקת העבודה בכלל, והוא הפנה לסעיף ט"ז לחוקת העבודה. לטענת הנתבעת, התובע איננו זכאי להפרשות בגין רכיב זה, זאת מאחר שבתקופה הרלבנטית לתביעה בוצעו הפרשות על בסיס פנסיה תקציבית. בהתאם לסעיף 79 לפרק ט"ז לחוקת העבודה, "תנהג הרשות לגבי העובדים על פי חוק הגמלאות של עובדי המדינה..." ובהתאם לסעיף 80.111 לפרק ט"ז לחוקת העבודה, החובה להפרשה לקופת הגמל הינה בגין תשלומים המשולמים כגמול שעות נוספות. בעניינו, הנתבעת אשרה כי התובע בוטח בפנסיה תקציבית, באשר לקופת גמל השעות שבהן הועסק התובע מטעם הנתבעת אינן בגדר שעות נוספות על כן ובהתאם לדין אין התובע זכאי להפרשות לקופת גמל . 14. לסיכום כמפורט לעיל, דחינו את תביעתו להפרשי שכר, להפרשות לקופת גמל ו/או קרן פנסיה, לתשלום בגין הפעלת החממה בחופשות, לתשלום שכר בחופשות וכן לתשלום דמי נסיעות לימי חופשה וקיבלנו את תביעתו לתשלום תמורת הודעה מוקדמת והפרשי פיצויי פיטורים. אשר על כן, הרינו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: א. סכום של 1,349 ₪ בגין חלף הודעה מוקדמת. ב. סכום של 4,047 ₪ בגין השלמת פיצויי פיטורים. הסכומים הנ"ל ישאו הפרשי ריבית הצמדה כחוק מיום 09/04 ועד לתשלום המלא בפועל. 15. הוצאות משקיבלנו את התביעה, בחלקה הקטן, החלטנו שלא לעשות צו להוצאות. 16. הצדדים רשאים להגיש ערעור כנגד פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. ניתן היום כ"ה בניסן תשע"ב, 17 באפריל 2012 בהעדר הצדדים. מר ראובן גרוברנציג ציבור (עובדים) אורית יעקבס, שופטת מר ישראל שטולנדנציג ציבור (מעבידים) חוזהדיני חינוךהסכם קיבוצי