אי חידוש מינוי לתפקיד עמית הוראה באוניברסיטה

אי חידוש מינוי לתפקיד עמית הוראה באוניברסיטה
רקע כללי

התובעת (להלן: "התובעת") הועסקה כעמיתת הוראה במחלקת שפות זרות באוניברסיטת חיפה מחודש 10/96 ועד 9/10. המחלקה עוסקת בהוראת שפות זרות לרבות השפה האנגלית. העסקתה היתה על פי כתבי מינוי לתקופות קצובות ומתחדשת מידי שנה.

התובעת נמנתה על הסגל האקדמי הזוטר.

2. ביום 1/7/10 נערך לתובעת שימוע, ובתאריך 14/7/10 הודיעה האוניברסיטה לתובעת על אי חידוש מינויה בתפקיד עמיתת הוראה.
במכתב הפיטורים צוין כי הסיבה לפיטורים היא:

"1. You have demonstrated an inability to respect your colleagues in violation of the University regulation governing interpersonal relations among University staff (see paragraph 1, section 2 of University Regulations for Academic Workers).
2. You were previously warnned about such actions during a hearing in 2009.
3. Nonetheless, you threatened to disrupt an international conference orginized by a colleague, in order to further your personal interests.
4. During the hearing of July 1, 2010, you expressed no remorse nor even admitted that your actions caused tension and distress to others.
Therefore, the decision is to terminate your employment, at the end of your current contract."
(מכתב הפיטורים צורף כנספח יח' לתצהיר התובעת).

3. ביום 15.09.10, הגישה התובעת לבית הדין בקשה למתן צו מניעה זמני למניעת פיטוריה והשבתה לעבודה. הבקשה נמחקה בהסכמה ובפנינו התנהלה התביעה בתיק העיקרי.



טוענת התובעת בתביעתה, כי האוניברסיטה התנכלה לה על רקע מוצאה מברית המועצות במשך כל תקופת עבודתה בה. ההתנכלות התבטאה באי קידומה, אי מתן מענקי מחקר וקיצוץ משרתה. לטענתה, גם הליך פיטוריה נובע מהתנכלות זו, נגוע באפליה ואינו תקין שכן היה על הנתבעת לערוך לה הליך משמעתי בטרם פיטוריה.

התובעת מבקשת סעד המצהיר כי פיטוריה מהאוניברסיטה היו שלא כדין ולהורות על החזרתה לעבודה במחלקה לשפות זרות.
עוד מבקשת התובעת סעד הצהרתי הקובע כי קיצוץ שבוצע במשרתה בשנת 2008 היה שלא כדין.

לחילופין, תובעת התובעת פיצוי כספי בגין פיטורים שלא כדין, הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה ופיצוי בגין עגמת נפש.



לטענת הנתבעת, אין מדובר בהליך פיטורים בעניינה של התובעת אלא, באי חידוש מינוי זמני.

כן טוענת הנתבעת, כי איש מטעמה לא התנכל לתובעת עקב מוצאה, כי ההחלטות שהתקבלו בעניינה של התובעת נבעו משיקולים עניניים, כך גם ההחלטה שלא לחדש את מינויה ובכל מקרה אין להשיב את התובעת לעבודה.

דיון והכרעה
אי קידומה של התובעת

6. לטענת התובעת, במהלך תקופת עבודתה באוניברסיטה הופלתה מחמת מוצאה כעולה מברה"מ ובשל כך נפגעה בתנאי העסקה, קידום בעבודה וקבלת תקציבי מחקר.
התובעת טענה, כי עליה להיות משובצת בסגל אקדמי בכיר ולא בסגל אקדמי זוטר כפי ששובצה בפועל וכי בתאריך 22/4/10 נדחתה פנייתה לסיוע במסגרת ועדת הפרסומים בטענה כי היא אינה נמנית על חברי הסגל האקדמי.

7. טוענת התובעת, כי עמדה בכל הדרישות וכי יש לה את כל הכישורים הדרושים על מנת להתקבל לחוגים אחרים באוניברסיטה, להתקדם למעמד של סגל אקדמי בכיר ולקבל תקציבי מחקר.

לטענתה, ניסתה במהלך תקופת עבודתה לפעול בכל הדרכים האפשריות על מנת להתקבל כחברה בסגל האקדמי הבכיר של האוניברסיטה ופנתה לגורמים שונים בנתבעת על מנת לנסות ולקדם את מעמדה, הן קידום ברמה האקדמית אשר היה מוביל אותה להצטרף לסגל האקדמי הבכיר והן קידום רוחבי אשר היה מאפשר לה להגדיל את אחוזי משרתה, אך ללא הועיל. לטענתה, פניותיה נענו בשלילה או לא נענו כלל והכל משיקולים זרים, לרבות ארץ מוצאה.

8. באשר להתערבות בית הדין בהליכי הקידום האקדמיים באוניברסיטה כבר נפסק, כי :

" לכל מוסד אקדמי כללים וקריטריונים לקידום, אשר נעשים במסגרת החופש האקדמי המוקנה לו.
חוק המועצה להשכלה גבוהה, תשי"ח – 1958 קובע, בסעיף 15 שכותרתו חופש פעולה:
"מוסד מוכר הוא בן חורין לכלכל ענייניו האקדמיים והמינהליים, במסגרת תקציבו, כטוב בעיניו."
מכאן לומדים אנו, כי החופש האקדמי חל על קביעת תוכנית הלימודים, על החומר הנלמד, על נושאי מחקר כמו גם על מינויים אקדמיים ומתן מעמד של קביעות".

9. בעניין תהילה לסמן דנה כב' השופטת ברק בהתערבות בית הדין בעניינים כגון דא וקבעה:

"ערכאה שיפוטית לא מתערבת בשיקולים של קידום אקדמי. עם זאת ברי שאין לאמר שערכאה שיפוטית לא תתערב בשום מקרה בעניינים אקדמיים, מינויים, קידום וכיוצא באלו. ביקורת שיפוטית קיימת מקום שנטענת טענה של אי תקינות פעולת הגוף המחליט לגבי הערכאה השיפוטית. ההתערבות היא אותה התערבות שמתערבת ערכאה שיפוטית בשיקול דעתו של המינהל. לא יתכן מצב בו לא תהא כל ביקורת שיפוטית על פעילות זו. אך הביקורת מצטמצמת לתקינות הפעלת שיקול הדעת."
(ע"ע (ארצי) 1006/02, ד"ר תהילה לסמן (גרוס) נ' מוסד הטכניון למחקר ופיתוח בע"מ, פס"ד מיום 13.12.06 עמ' 14).

10. בעניין בג"צ קיסר הביע בית המשפט העליון את עמדתו בחשיבות אי- ההתערבות של בית הדין בהחלטות בדבר מינוי מורים והעלאתם בדרגה במוסדות אקדמיים:

"אכן, החלטה בדבר מינוי מורים והעלאתם בדרגה היא בגדר רשות היחיד של המוסד (ראו: בג"ץ 175/71 פסטיבל למוסיקה אבו-גוש קרית יערים, אגודה רשומה נ' שר החינוך והתרבות, פ"ד כה(2) 821, 829 (1971), על כן ימנעו רשויות השלטון, ובית המשפט בתוכו, מלהכתיב למוסד אקדמי מי מחבריו יזכה במינוי ומי יקודם בדרגה. בית המשפט לא יחליף את שיקול דעתה של ועדת המינוי בשיקול דעתו ולא יבחן את סבירות החלטתה המקצועית".
...
"עילה להתערבותו של בית המשפט תקום במקום בו מתעורר חשש להפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח – 1988, ובמצבים קיצוניים מהם עולה כי יחסה של הוועדה אל המועמד היה נגוע בשרירות, שיקולים זרים או משוא פנים, אך לא במקרה שבו משיג המועמד על אופן הפעלת שיקול דעתה המקצועי של הוועדה בעניינו. תפקידו של בית המשפט אינו לוודא כי התקבלה ההחלטה הנכונה ביותר, אלא כי מדובר בהחלטה חוקית שאינה פוגעת בזכויותיו של המועמד". (בג"צ 7793/05 אוניברסיטת בר אילן ואח' – בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, (ניתן ביום 31/1/11), להלן: "בג"צ קיסר").

מכאן נבחן, האם הוכחו בפנינו שיקולים זרים או אפליה באי קידומה של התובעת, המהווים עילה להתערבותנו.

11. התובעת טוענת, כי הופלתה על רקע מוצאה וכי על פי סעיף 9 (א)(1) לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח - 1988, נטל ההוכחה מוטל על האוניברסיטה להוכיח כי לא הפלתה אותה. לטענתה, עליה מוטל רק הנטל להוכיח כי התקיימו לגביה התנאים או הכישורים לתפקיד/לקידום לגביו טוענת כי הופלתה.

12. בפסיקה אכן נקבע, כי הנטל עובר למעביד (ראה דב"ע נו/129-3 שרון פלוטקין - אחים אייזנברג בע"מ, פד"ע לג, 481) "אך במה דברים אמורים. כאשר העובד הוכיח כי נתקיימו בו התנאים או הכישורים. הווה אומר, על העובד הטוען לאפלייה להצביע על אפלייה לכאורה, על אפלייה prima facia. רק אז עובר הנטל למעביד להוכיח כי לא היתה כל התנהגות מפלה...לא בכל מקרה שמתלונן טוען לאפליה עובר הנטל אוטומטית לנתבע. לטענת אפלייה צריך להיות בסיס לכאורי בחומר הראיות".
(ראה: עע 300126/98 סול גבאי נ' האגודה להתנדבות בע"מ בישראל (שרות לאומי מתנדב), 07/01/2004)

13. באשר למשמעותה של ההפליה נקבע בפסיקה, כי :

" הפליה משמעותה יחס שונה אל שווים ויחס שווה אל שונים "(ראה בג"ץ 678/88 כפר ורדים נ' שר האוצר [2], בעמ' 507; בג"ץ 1703/92 ק.א.ל קוי אויר למטען בע"מ נ' ראש-הממשלה [3]; י' זמיר, מ' סובל "השוויון בפני החוק" [18]).

14. גם אם נקבל טענותיה של התובעת, כי במסגרת עבודתה זכתה להערכה רבה מצד הסטודנטים אותם לימדה ואף זכתה להערכה רבה בשל הישגיה האקדמיים וכי היא מלומדת בעלת שם עולמי, אין די בכך כדי להוכיח אפליה לכאורה על רקע מוצא ולהעביר הנטל לנתבעת להוכיח כי לא היתה אפליה.

לתובעת אין זכות קנויה להתמנות כחברת סגל אקדמי בכיר, והיא לא עמדה בנטל הראשוני להוכיח כי האוניברסיטה לא קידמה אותה ובחרה לקדם במקומה מועמד אחר אשר נופל ממנה בהישגיו.

15. אין בידנו לקבל טענת התובעת, כי הנתבעת מנעה ממנה להשתלב במחקרים ולהתקדם בחוסר תום לב, בחוסר סבירות ומידתיות כפי שטוענת.

התובעת צרפה לתצהירה טבלה ובה פרטה חלק מהפניות שביצעה לחוגים שונים באוניברסיטה בנוגע לקבלה לחוג ואת התגובות שקיבלה.
לא מצאנו בתגובות שקיבלה התובעת כל ראיה לאפליה או לכך כי הייתה יד מכוונת מטעם האוניברסיטה שמנעה את קידומה של התובעת.

מהטבלה שהציגה התובעת עולה, כי חלק מהפרופ' השיבו לה כי הם אינם מקבלים כרגע מועמדים חדשים, חלקם ציינו בפניה כי ייתכן ויחזרו אליה בעתיד וחלק כלל לא ענו, אך אין בכך כדי להעיד על אפליה.



התובעת לא הוכיחה, ולו בראשית ראייה, כי פניות דומות שנעשו על ידי מורים אחרים

באוניברסיטה נענו בצורה אחרת, או כי במקום בו נאמר לה כי המחלקה אינה מקבלת עובדים חדשים התקבל עובד אחר, או ממוצא אחר, לתפקיד.

17. יתרה מכך. פרופ' לאופר, המשנה לרקטור האוניברסיטה, אשר אף שימשה כחברה בוועדת מינויים והעלאות של האוניברסיטה, התייחסה בתצהירה לטענותיה של התובעת כי פניות רבות שערכה לחוגים, לפקולטות ולאנשי סגל שונים לשם הצטרפותה האפשרית כחברת סגל אקדמי בכיר באחד החוגים ו/או אחת הפקולטות, לא נענו.

פרופ' לאופר הבהירה, כי המינויים מוענקים בהתאם לצרכיה של האוניברסיטה והחוג הרלבנטי, כמו גם בשיקולים התקציביים במועדים בהם נדרש איוש משרות כאמור. על כן, עצם העובדה שהתובעת הינה בעלת הישגים אקדמיים אינה מספקת, מקרה בו לא היה לאוניברסיטה כל צורך באיש סגל נוסף בתחום המסוים בו היא עוסקת.

18. עוד ציינה פרופ' לאופר, כי תחום ההשכלה הגבוהה עבר קיצוצים נרחבים בעשר השנים האחרונות, ענין שהשליך באופן משמעותי על יכולתה של האוניברסיטה, כמו גם אוניברסיטאות אחרות בארץ, לקלוט חברי סגל אקדמי חדשים למערכת וכן הוביל הדבר לצמצום הפעילות האקדמית, לרבות צמצום תוכניות לימודים לסטודנטים.
פרופ' לאופר ציינה כי במהלך השנים האחרונות נקלטו בחוג לאנגלית 3 חברי סגל בלבד בתחום הספרות והאנגלית והאמריקאית:
בשנת 2005 נקלטה חברת סגל אקדמי בכיר המתמחה בספרות המאה ה 18 באנגליה, בשנת 2006 נקלטה חברת סגל אקדמי בכיר המתמחה בספרות המאה ה 19 באנגליה ובשנת 2010 נקלטה חברת סגל אקדמי בכיר המתמחה בספרות המאה ה 16 באנגליה. התובעת אינה בעלת התמחות באיזה מן התחומים הנ"ל ולפיכך, הישגיה האקדמיים בתחום התמחותה, לא היו רלבנטיים לצורכי החוג, ללא כל קשר למוצאה.

לדבריה, כאשר קיים צורך במילוי תקן מסוים, נבחנת התאמתו של מועמד על כל ההיבטים הרלבנטיים. השיקולים כוללים, בנוסף על מצויינות אקדמית, זכייה במענקי מחקר, השתתפות בכנסים מדעיים ומוניטין מדעי, גם איכות ההוראה, נשיאה בעול של חובות מנהליות שונות, הנחיית תלמידי מחקר ותרומה לקהילה. כמו כן, מאחר ואין המדובר בענין טכני, כל מקרה נבחן לגופו ונשקל לא רק בהתאם לכמות, אלא גם בהתאם לאיכות תפקודו הכולל של המועמד, בין היתר, בהתבסס על הערכת הממונים עליו (אשר כוללת התייחסות ליכולתו להשתלב בסגל היחידה והאוניברסיטה, יחסי אנוש וכו'), הערכת בודקים חיצוניים וכיוצ"ב.
התובעת לא הוכיחה, כי היא המועמדת המובילה בתחומים שנדרשו או כי מועמד אחר בעל נתונים פחותים משלה התקבל לסגל האקדמי הבכיר.

19. פרופ' לאופר ציינה בעדותה בפנינו כי לתובעת, כסגל זוטר, אין יתרון בקבלה לסגל בכיר וכי העובדה שהייתה סגל זוטר אינה מקנה לה את הזכות לדעת על מכרזים לפני כולם:
"... ברגע שהיא סגל זוטר אם מתפנה תקן היא לא תהיה הראשונה לקפוץ עליו. היא יכולה לבקש קידום אקדמי להיות בסגל בכיר, אילו היתה בחוג לאנגלית למרות שלא היה צריך אותה, נגיד שמישהו היה לוקח אותה בתור עמיתת מחקר זה לא היה מבטיח לה שום אפיק קידום כי אם היה פורש מישהו לפנסיה שבמקרה בתחום שלה היא לא היתה מקבלת זאת, היא היתה מגישה מועמדות יחד עם כולם. למי שנמצא בתוך החוג אין עדיפות. ברגע שיש תקן חדש עליו מתחרים אחרים מי שזוכה הוא הטוב ביותר. הקידום מתחיל מדרגת מרצה אחרי שיש כבר תקן.
המכרז מפורסם בכל מקום לכולם וההתמודדות היתה שווה לכולם ולכן גם לא היה סיכוי לחבר סגל זוטר לדעת על כך יותר מכל אחד אחר שמחוץ לחוג. יש דוגמא למכרז בתצהירי ובד"כ אנו מפרסמים זאת באכסניות אקדמיות שם נוהגים לפרסם מכרזים מסוג זה, אם היינו מחפשים אדם בתחום של התובעת היינו מפרסמים את זה בעלונים הרלוונטיים לתחום ושם כל אנשי המקצוע גם אם הם יושבים באלסקה. "
20. פרופ' לאופר ציינה, כי ידוע לה, כמי שהיתה ראש החוג לאנגלית בשעתו, כי כמו התובעת פנו לחוג, לעיתים קרובות, מועמדים שביקשו לבדוק אפשרות קליטתם, אך פניותיהם נדחו כתוצאה מהעדר צורך אקדמי ו/או בשל העדר תקציבים במועד פנייתם.
טענותיה של פרופ' לאופר לא נסתרו על ידי התובעת והן מקובלות עלינו.

21. פרופ' לאופר חזרה בעדותה בפנינו על גרסתה לפיה קבלה ליחידות תלויה בצורכי היחידות וציינה כי לא נקלטו חברי סגל זוטרים כתובעת, ביחידה.
כאמור, לא הוכח בפנינו אחרת.

22. זאת ועוד, מהעדויות שבפנינו עולה, כי האוניברסיטה מעסיקה חברי סגל, בין אם סגל אקדמי בכיר ובין אם סגל אקדמי זוטר, אשר מוצאם בברית המועצות.
התובעת אישרה כי פרופ' לאופר עצמה היא יוצאת ברית המועצות:
"לשאלתך האם יש נתון שאומר שלא נכון שמרבית חברי הסגל הם יוצאי ברית המועצות אני משיבה שפרופ' לאופר בעצמה היא יוצאת ברית המועצות אך לא דיברה ברוסית הרבה זמן, אני הבנתי שהיא לא רוצה להראות שהיא יכולה לדבר ברוסית."
23. התובעת הודתה כי פרופ' ארקדי אף הוא ממוצא רוסי:
"את מפנה לסעיף 22 לתצהירי המתייחס לסמינר שהכין ד"ר ארקדי אני משיבה שהוא שייך לסגל של מורה בכיר שזה תת מסלול , הוא חבר הסגל האקדמי הבכיר, זו לא הנקודה, כששאלת אותי כמה אנשים יש ממוצא רוסי בסגל אמרתי שאיני יכולה לומר כי יש כל מיני דברים שהמצב שונה לגמרי, אפילו אם את אומרת על ד"ר ארקדי שמפרסם ועושה הסמינר הזה הוא רק מורה הוא לא צריך אפילו לעשות את הסמינר. נכון שהוא ממוצא רוסי. "
24. התובעת העידה כי גם בסגל האקדמי הבכיר יש יוצאי מדינות חבר העמים:
"לשאלתך האם לא נכון שרבים מחברי סגל בכיר וזוטר הם יוצאי מדינות חבר עמים אני משיבה שזה לא נכון, אני יודעת כמעט באחוזים בסגל הזוטר יש יותר בסגל הבכיר פחות, בסגל הבכיר יש יוצאי מדינות חבר העמים. "
25. כתימוכין לטענת האפליה טענה התובעת, כי פרופ' פלינקר, מנהל המחלקה הקודם, אמר לה בצורה מפורשת כי היא אינה כמו כולם וכי לא תקבל לעולם מסלול א'.
לטענתה, כוונתו של פרופ' פלינקר הייתה כי היא אינה משתייכת לקבוצת הייחוס שלו בשל מוצאה.

26. בעדותה של התובעת בפנינו, לא יכלה התובעת להצביע בצורה מפורשת על מה מבססת היא את טענת ההפלייה על רקע מוצאה. התובעת חזרה בה מהטענה כי הדבר נאמר לה מפורשות ע"י פרופ' פלינקר והסבירה כי כך הבינה וכך לדעתה יש לפרש או להבין את דבריו:
"את מפנה לתצהירי לסעיף 7, 16 לשאלתך שם אני חוזרת על טענות לפיהן אני אומרת שלא התקבלתי לסגל האקדמי הבכיר בגלל המוצא שלי שהוא מברית המועצות לשעבר, האם אני יכולה להפנות לנתון כלשהו עליו אני מבססת את זה אני משיבה זה לא רק זה המוצא שלי, נכון שהמוצא שלי הוא חלק מהדברים, נאמר לי במפורש שאת לא משלנו, מר פלינקר שהיה ראש המחלקה, פירטתי בסעיף 16.
לשאלתך את לא משלנו זה לא אומר בגלל המוצא יכול להיות שהכוונה אני לא חלק מהמחלקה הזו, איפה יש התייחסות מפורשת למוצא שלי האם אני יכולה להצביע על מסמך כלשהו שמישהו אחר שאת לא משלנו בגלל שאני מברית המועצות לשעבר אני משיבה שבמפורש לא כותבים אך אמרו לי כמה פעמים, אמרו לי במפורש שזה בגלל המוצא.
...
לשאלתך לא ראית בכל החומר הזה לא בנספחים ולא בתצהירי מילה אחת על כך שמישהו אמר לי באופן מפורש שאני לא מתקבלת לסגל הבכיר כי אני ממוצא רוסי אני משיבה שכתבתי על פלינקר, אמרו לי שלא צריך לרשום הכל, הוא אמר לי במפורש וזה לא כל יום אומרים לך ככה.
לשאלתך שמה שאמר יכול להיות הרבה דברים אני משיבה שלמה לא בא לפה ואמר שלא התכוון, הוא אמר לי שאת לא משלנו כי אני ממוצא רוסי. זה לא כתוב בתצהיר כי חשבתי שזה די ברור האמירה הזאת, כתוב את עושה שגיאות.
לשאלתך האם נכון שכל מה שאמר לי כפי שהעדתי פה אמר לי את לא משלנו ואני הבנתי מכך יחד עם תיקוני שגיאות שהוא מייחס זאת למוצאי הרוסי אני משיבה שנכון.
לשאלתך אין לי נייר שמישהו אמר לי משהו על המוצא הרוסי אני משיבה שאת לא חושבת שמישהו כותב זאת אך כל הדברים במשך שנים רבות מראים .
לשאלתך ההתנהגות במשך השנים נתנה לי להבין שזה בגלל שאני ממוצא רוסי אני משיבה שנכון, זה חלק גדול מהדברים."
27. לא הוכח בפנינו כי נפלו שיקולים זרים לרבות אפליה על רקע מוצא באי קידום התובעת לסגל האקדמי הבכיר באוניברסיטה ואיננו מוצאים מקום להתערבות בשיקול הדעת האקדמי המוקנה לאוניברסיטה על פי דין בבחירת תחומי המינויים האקדמיים ואיושם.

מימון למחקרים



לטענת התובעת, לא קיבלה מימון למחקרים באופן מפלה ובלתי ראוי וזאת בטענה כי אינה נמנית על חברי הסגל האקדמי הבכיר.




מקובלת עלינו טענת האוניברסיטה, כי חלוקת תקציבי המחקר הינה החלטה המצוייה במסגרת החופש האקדמי המוקנה לה וכי אף בעניין זה לא הוכחו שיקולים לא עניניים בבחינת עניינה של התובעת.

ההחלטה להעניק תקציבי מחקר לחברי סגל אקדמי בכיר ולא לסגל אקדמי זוטר הינה החלטה רוחבית שאין בה משום הפליית התובעת על רקע מוצאה.

30. פרופ' לאופר הבהירה, כי קבלת תקציבים למחקר תלויה גם במעמדו של המורה ומאחר והתובעת הייתה עמית הוראה היא אינה זכאית לתקציב מחקרים כפי שזכאי מי ששייך למסלול אקדמי בכיר.

כן העידה פרופ' לאופר כי המחלקה לשפות זרות מוגדרת כמחלקה לא מחקרית:
"זה נכון שחוג לאנגלית וחוג לשפות זרות זה שתי מחלקות שונות ומחלקה לשפות זרות מוגדרת כמחלקה לא מחקרית, בניגוד לחוג לאנגלית אבל בכל חוג אקדמי שיש בו אפיק מחקר יש גם סגל זוטר ואנשים האלה אינם זכאים לשום מענקי מחקר".
31. יתרה מכך, הוכח בפנינו מנספח כ"ב לתצהיר גב' בן ישראל כי התובעת קיבלה באופן חריג כספי מימון:

"הרקטור עצמו, נאות להקציב חלק מתקציב המחקר (הפנימי) אותו הוא ייעד לך לטובת נסיעות, כך שישמש גם לעריכה. זהו אישור חריג ונדיר".

וכן:
"ד"ר ארונין, משום מה את שוכחת לציין את הסיוע הרב לו זכית מצד רשות המחקר...סיוע זה מסתכם בכ- 10,000 ₪. סך הסיוע שקיבלת הוא מהגבוהים אשר התקבלו בראייה רוחבית גם אם בוחנים את הסיוע שניתן לחברי סגל במסלול הרגיל...
את זכית לסיוע זה מרשות המחקר חרף העובדה שאת אינך פעילה בהגשת הצעות מחקר..."

32. התובעת אישרה בעדותה בפנינו, כי במסגרת מינויה כעמית מחקר נהנתה מתקציבי מחקר אשר הועברו אליה במסגרת המינוי, וכי הגב' בן ישראל תמכה בבקשתה לתקציבי מחקר.
מכאן, כי טענותיה של התובעת בדבר התנכלויות אשר סיכלו לדבריה את הבקשות לסיוע במחקר שהגישה אין להן על מה שתסמוכנה.

קיצוץ שעות העבודה

33. לטענת התובעת, בשנת תשס"ח קוצצה משרתה מ- 8 שעות שבועיות ל- 4 שעות שבועיות כאשר פרופ' פלינקר טען כי הדבר נעשה משיקולים תקציביים ולא מטעמים אישיים. לטענתה, כחודש לאחר מכן נשלחה הודעת דואר אלקטרוני לכל המורים בחוג, מלבדה, בה נרשם כי התפנתה כתה נוספת לתרגול באותו סמסטר, לפיכך, לא הייתה הצדקה לקיצוץ ומדובר בהתנכלות כלפיה.

34. טוענת האוניברסיטה, כי טרם פתיחת שנת הלימודים תשס"ח קוצץ התקציב המוקצה למחלקה באופן משמעותי על כן הופחתו שעות ההוראה של מורים במחלקה ואף צומצמו מספר מינויים של מורים במחלקה.
טענתה זו של האוניברסיטה נתמכה בעדות התובעת עצמה:

"לשאלתך בשנת תשס"ח 2007-2008 ואת מפנה לסעיף 18 לתצהירי, היו אז קיצוצים במחלקה וזה היה בתקופה שפרופ' פלינקר היה ראש המחלקה אני משיבה שנכון. "

טענת הנתבעת, הנתמכת במייל ששלח פרופ' פלינקר, פרופ' פלינקר פנה למרצים שהועסקו בסמסטר ב' והציע להם להקדים את מועד הקורס לסמסטר א' וללמד כתה חדשה שנוצרה מפיצול כתת לימוד עמוסה ל-2 כיתות. אין מדובר על הגדלת היקף העבודה או לימוד קורס נוסף כפי שטענה התובעת.
התובעת אישרה בעדותה בעמ' 9 לפרוטוקול כי נכון שבמייל הציעו לאנשים להקדים וללמד בסמסטר א' במקום סמסטר ב'.
מכאן, שאין במייל האמור לתמוך בטענתה כי קיצוץ משרתה נעשה מחמת אפליה.

35. גם האופן בו נעשה הקיצוץ היה תקין:
בתאריך 2.1.08, התקיים לתובעת שימוע לעניין קיצוץ המשרה וניתנה לתובעת ההזדמנות להשמיע את טענותיה.
התובעת נעזרה ביו"ר ארגון הסגל האקדמי הזוטר וצרפה לתצהירה הודעה שנשלחה על ידו לפרופ' פלינקר בה ציין יו"ר הארגון כי הארגון אינו מסכים לקיצוץ היקף המשרה. כמו כן צרפה את פרוטוקול השימוע (נספח י'3 לתצהיר). לא הועלתה טענה כי הקיצוץ בא ממניעי הפליה של התובעת על רקע מוצאה. (נספח י2 לתצהיר התובעת).
ביום 3.1.08, שלח פרופ' פלינקר הודעת מייל לתובעת בה ציין, כי בחן את טענותיה כפי שהועלו בשימוע וכי הוא אינו משנה את דעתו. התובעת לא נקטה כאמור בכל פעולה כנגד הקיצוץ עד למועד הגשת ההליך שבפנינו.

36. מקובלת עלינו טענת האוניברסיטה, כי מסלול העסקתה של התובעת הוא מסלול בו נקבעת ההעסקה מדי שנה בהתאם לשיקולים אקדמאיים, תקציביים ואחרים וכי לא הייתה מחויבות להעסקתה של התובעת במשרה מלאה. הודעה על חידוש חוזה ההעסקה והיקף המשרה נעשתה מדי שנה.

37. עמדה זו נתמכת בקביעת בית הדין הארצי בע"ע 173/06 מירה גרינשפן נ' האוניברסיטה העברית בירושלים, שם קבע בית הדין לגבי העסקת סגל אקדמי זוטר במינוי מתחדש מידי שנה:

"טיבו של מסלול זה הוא העסקה חד שנתית המסתיימת באותה שנה מבלי שקיימת התחייבות להעסקה בשנה נוספת.
מה שמאפיין עוד העסקה זו הוא האופי המשתנה של היקף המשרה המושפע מנתונים חיצוניים כמו מספר התלמידים הנרשמים וגובה התקציב.
...
מסקנת הדברים היא, שעצם העובדה שחוזה העסקה של המערערת הוארך מדי שנה על בסיס החוזה משנת 1998, אינו מקנה לה זכות להיקף משרה קבוע ללא שינויים. בשל מהות העסקתה של המערערת לא היה מקום שתפתח ציפיות, שמה שהיה בשנים מסוימות הוא שיהיה. מכל מקום, משמצא בית הדין האזורי שהשינויים נעשו מטעמים ענייניים בתום לב ולא משיקולים זרים – ואנו מוצאים שקביעות אלה מבוססות – לא הוכיחה המערערת את עילתה, וממילא אינה זכאית להפרשי השכר אותם היא תובעת."

38. התובעת לא העלתה כל טענה בדבר שיקולים זרים בקיצוץ משרתה בעת שנערך לה שימוע לעניין זה, הסכימה מפורשות לתנאי ההעסקה אשר נקבעו על פי כתב המינוי החדש שהוצא לה בשנת הלימודים תשס"ח ועבדה בהיקף זהה גם בשנת הלימודים הבאה. התובעת לא העלתה טענה בעניין זה עד להליך שבפנינו.

לא שוכנענו כי שיקולים זרים עמדו מאחורי ההחלטה על קיצוץ משרתה של התובעת, ותביעתה בעניין זה נדחית.

נסיבות סיום עבודתה של התובעת

39. בתאריך 4.5.10 קיבלה התובעת מכתב מועדת הפרסומים, בו צויין כי מאחר והיא אינה נמנית על חברי הסגל האקדמי, לא תידון בקשתה לסיוע מועדת הפרסומים (נספח י"ג לתצהיר התובעת).

התובעת נפגעה קשות וחשה כעס רב על האמור במכתב שאינו מכיר בה כחברת סגל אקדמי.

בתגובה, שלחה התובעת מייל לראש המחלקה, הגב' באני בן ישראל, והביעה תרעומת על כך שהמחלקה אינה נחשבת כסגל אקדמי ואם כך, מדוע מארגנת המחלקה כנס בינלאומי שאמור היה להתקיים 10/5/10.

רבע שעה אח"כ שלחה התובעת מייל נוסף לראש המחלקה, בו הודיעה לה, כי היא שוקלת להתפרץ אל כינוס המחקר הבינלאומי שאורגן ע"י המחלקה בעניין השפה רוסית בפתיחתו, במועד בו הדיקן והרקטור אמורים לשאת את נאומי הפתיחה שלהם, על מנת לטעון את טענותיה בנוגע לקיפוח של חברי הסגל זוטר ובכללם היא עצמה ע"י האוניברסיטה. (את ההודעה האמורה שלחה התובעת גם לרקטור האוניברסיטה וגם לנציג ארגון הסגל האקדמי הזוטר).

מספר דקות אח"כ העבירה התובעת מייל נוסף לגב' בן ישראל אשר הופנה לארקדי, מארגן הכנס, ונכתב בשפה הרוסית, ובו שאלה התובעת את ארקדי אם יהיו עיתונאים בכנס והאם הוא רוצה שהיא תזמין עיתונאים.

יצויין, כי התובעת, כחברת סגל אקדמי זוטר, אינה זכאית על פי נהלי האוניברסיטה לתמיכה כספית מועדת הפרסומים, להבדיל מחברי סגל בכיר.

40. גב' בן ישראל השיבה לתובעת תוך זמן קצר כי היא מופתעת והמומה ממכתבה המשקף זלזול ובוז לעמיתיה לעבודה ולאוניברסיטה. גב' בן ישראל כתבה כי תרצה לדון עם התובעת על נושא זה במסגרת השימועים שהיא עורכת לחברי הסגל בקשר להעסקה על פי כתבי מינוי לשנה הבאה ואשר ממילא היו אמורים להתקיים באותה התקופה.

41. טוענת האוניברסיטה, כי הכנס המדובר הוכן ואורגן במשך שנתיים ע"י ד"ר ארקדי
פוריסמן, מורה הנמנה על הסגל האקדמי הבכיר, וכי בכנס זה היו אמורים להשתתף כ –
50 אנשי אקדמיה מומחים ובכירים מכל העולם שהוזמנו לכנס.
נוכח האמור, כנס זה לא היה הפורום המתאים להעלאת טענותיה של התובעת כלפי האוניברסיטה והאוניברסיטה לקחה ברצינות את איומיי התובעת.
התובעת לא היתה מעורבת בארגון הכנס ואין כל מניע לפנייתה לארקדי בנוגע לאפשרות לזמן את התקשורת מלבד רצונה לעורר הדים נוספים לפרובוקציה שהיה בכוונתה לעורר.

42. האוניברסיטה הודתה, כי ביום 7.5.10 עת ביקרה גב' בן ישראל בשיעור אותו העבירה ד"ר ארונין לחשה זו באוזניה כי היא לא מתכוונת להגיע לכנס וגב' בן ישראל אף עדכנה בכך את ארקדי אך לא היה די בכך כדי להרגיע את החששות, מה גם שהתובעת לא חזרה בה בכתב מכוונותיה.

43. לטענת האוניברסיטה, השתלשלות האירועים גרמה למתח רב לגב' בן ישראל לארקדי ולגורמים נוספים באוניברסיטה, לרבות, גב' יעל ונשטוק שסייעה בארגון הכנס, לראש מנהל הפקולטה למדעי הרוח מר אהרון לפטר, לדיקן הפקולטה פרופ' מנחם מור, לרקטור האוניברסיטה פרופ' יוסי בן ארצי, לדובר האוניברסיטה דאז מר אמיר גילת ולאחראית הכנסים באוניברסיטה גב' תמי לביאל.

44. התובעת זומנה לשימוע ליום 13/6 אליו לא התייצבה ולבסוף נערך השימוע ביום 1/7/10. בהזמנות לשימוע נכתב כי הסיבה לשימוע הן ההתכתבויות בנושא איום התובעת להתפרץ לכנס, וכן המשך העסקתה כפי שנשקלת מידי שנה.

45. במהלך השימוע שאלה הגב' בן ישראל את התובעת לגבי המיילים ששלחה לעניין כוונתה להתפרץ לכנס, ולדבר בזמן שהדיקן והרקטור נושאים את נאומי הפתיחה.
על אף שנאמר לתובעת מראש כי הגב' בן ישראל מעוניינת לדבר איתה על המיילים ששלחה, התממה התובעת ושאלה מדוע שואלים אותה שאלות לעניין המיילים, וטענה כי רק יכולותיה המקצועיות צריכות להידון במהלך השימוע.
נאמר לתובעת כי גרמה צער לקולגות שלה, ד"ר פוריסמן ויתר מארגני הכנס.
על אף האמור, חזרה התובעת וטענה כי אינה מוצאת כל פגם בהתנהגותה.

46. בשימוע נאמר מפורשות לתובעת כי הסיבה לשימוע היא כי היא אינה מסתדרת עם יתר העובדים ואף הוזכר שימוע שהיה לתובעת שנה קודם לכן, בו נדונה פגיעתה של התובעת בעובד אחר, והתובעת עדיין אוחזת בעמדתה, כי הוא לא נפע ממנה.
התובעת חזרה על גישתה כי "האמת אינה יכולה לפגוע":

L. How can the truth hurt someone?

L. Why do you say this is a provocation? What harm did I do?
Y. You didn't do anything. It is enough that you make a threat like this…
L. Thretened what? I say the truth?
B. But that's not part of the conference.
L. Truth isn't part of the conference?

47. כאשר נשאלה התובעת מה ביקשה להשיג כאשר שלחה את המייל, ענתה תשובה מיתממת:
"I wrote you about my thinking."


48. נציין, כי גם בעדותה בפנינו לא הביעה התובעת חרטה על מעשיה:
"לשאלתך כאשר במהלך השימוע אני רואה שאנשים אומרים לי שוב ושוב שיכול להיות שתפסתי העניין הזה של הסמינר בצורה מאוד קטנה, לא רציתי לעשות עניין ובלגאן אך אומרים לי במהלך השימוע שאני פגעתי מאוד באנשים מהמחלקה שלי בקולגות שלי שהתייחסתי אליהם בצורה שגרמה להם להרגיש מאוד רע, מדוע לאורך כל השימוע לא רואים מצידי הבעת חרטה אני משיבה שבגלל שכתבתי זאת כבר ויש לבאני ולארקדי כתבתי להם בדיוק מה שאת אמרת עכשיו.
לשאלתך איפה כתבתי שאני מתחרטת על המעשה לבאני ולרקטור אני משיבה שלא צריך להיות בדיוק באותן מילים שאת אומרת, כתבתי שני מיילים, אחד ברוסית לארקדי.
לשאלתך שאראה מייל שבו אני אומרת שאני מתחרטת על המעשה אני משיבה שאני אומרת שכתבתי שני מיילים ואם הם לא פה....אחד לארקדי ואחד לבאני.
את אומרת לי שלא רק שלא הסכמתי להביע חרטה , בעמ' 6 לפרוט' השימוע נספח י"ז לתצהירי מול השורות 162-166 שם אני רואה שלמרות שבאני אומרת לי ולא בפעם הראשונה מול שורה 164 שהמעשה שלי פגע בארקדי ובה אני אומרת לה שזה לא פגע באף אחד אני משיבה שנכון, זו לא היתה הכוונה.
לשאלתך נשארתי בדעתי שמה שעשיתי למרות כל מה שאמרו לי לא פגע באף אחד ולכן גם לא היתה סיבה להביע חרטה אני משיבה שאת כל פעם חוזרת לדברים שאת נותנת לי איום וכו', אני אומרת שלא היתה כוונה כזו שאנו אומרים כל הזמן, לא היה כתוב ואתם חוזרים לדבר על זה. אני אמרתי שלא התכוונתי לפגוע, אני לא אומרת בשימוע כי כתבתי זאת קודם, הכל מובן.
לשאלתך האם נכון שלא הפעם הראשונה שאני שומעת שאנשים מהמחלקה מתלוננים שאני פגעתי בהם אני משיבה שאני שומעת את זה מבאני.
לשאלתך נכון ששמעתי זאת גם בשימוע קודם שהיה ב 2009 אני משיבה ששמעתי זאת מבאני. "
49. גם ארקדי העיד כי התובעת לא התנצלה בפניו:
"לשאלת בית הדין האם התובעת לאחר כל הסיפור של הכנס הביעה בפניי התנצלות אני משיב שלא היתה רק שיחה טלפונית אחת, היא התקשרה אליי ואמרה שאמור להתקיים משפט ומה עמדתי ואמרתי שיש לי עמדה לומר אמת. "


בעקבות השימוע הוחלט שלא לחדש את חוזה העסקתה של התובעת.


ביום 14/7/10 נשלח לתובעת מכתב המפרט את הסיבות לכך שעיקרן, הפגנת חוסר יכולת לכבד את עמיתיה לעבודה והפרת תקנון העובדים האקדמאים, העובדה שהתובעת הוזהרה בעבר בשימוע ב-2009 כנגד התנהגות מסוג זה ובכל זאת איימה ליצור הפרעה לכנס בינלאומי שאורגן ע"י עמית לעבודה במטרה לקדם ענייניה האישיים, אי הבעת כל חרטה על המעשה ואי הודאה בתוצאותיו- גרימת מתח ועגמת נפש לאחרים.



לטענת האוניברסיטה, התנהגותה של התובעת מהווה מעשה שלא יעשה והינה התנהלות חסרת שיפוט, לא ראויה, בוטה וראויה לכל גנאי.

לטענת האוניברסיטה, לא יעלה על הדעת מצב בו עובד מאיים לפגוע ישירות במחלקה בה הוא מועסק. התנהלות זו מראה באופן חד משמעי את חוסר ההבנה הבסיסי של יחסי העבודה, חוסר לויאליות ונכונות לפגוע הן במערכת והן בעמיתים לעבודה.

52. מקבלים אנו עמדת האוניברסיטה כי התנהלותה של התובעת לא הייתה תקינה, וזאת בלשון המעטה.
איננו מקבלים טענת התובעת, כי העובדה שהזמן שביקשה לגזול מהכנס היה קצר מעיד על כך שהעניין לא אמור היה ליצור הפרעה לאירוע.
אף איננו מקבלים את טענת התובעת, כי פנייתה לגב' בן ישראל עולה בקנה אחד עם הגישה הפלורליסטית לחופש אקדמי.

לטעמנו, התובעת ידעה כי העובדה שהיא "שוקלת" להתפרץ לכנס של האוניברסיטה ולדבר כנגד האוניברסיטה, מכריזה על כך מפורשות ובכתב (גם בפני הרקטור) ואף מנסה לעורר עניין תקשורתי במעשיה מהווה "איום" על האוניברסיטה, ופעולותיה אלו היו פרובוקציה מכוונת בשל עלבון אישי שחשה מהמכתב שקיבלה מועדת הפרסומים.



גם לאחר תגובתה של הגב' בן ישראל, כי היא המומה ממכתבה, לא חזרה בה

התובעת מכוונותיה, ולא רק שלא מיהרה להתנצל וליידע את הגב' בן ישראל כי אין בכוונתה לבוא לכנס, אלא שלחה מכתב מתריס נוסף בו מביעה עלבונה מהמכתב שקיבלה מהועדה , ומכנה את כותב המכתב בכינוי גנאי.



התובעת ביקשה להותיר את הרושם כי בכוונתה לממש את איומיה, ולגרום לגורמי האוניברסיטה מתח ומבוכה.

מר פוריסמן הודה, כי התובעת אמרה לו במהלך שיחה עימו, כי אין בכוונתה לבוא לכנס כפי שציינה, אך ציינה בפניו "אבל אל תגיד את זה לאף אחד".
כך גם העידה התובעת בפנינו:

"לשאלתך אני אמרתי לו בהתחלה שאבוא לכל מקום כדי להביע עמדתי שהיא האמת אני משיבה שלא, בצורה שאת אומרת לא נכון, אמרתי שאני יכולה לבוא ולשמוע אך איני הולכת לעשות שום דבר ואפילו ביום הזה אני לא באה לאוניברסיטה, נכון שאמרתי לו בסוף שאני לא אבוא אך שלא יאמר זאת לאף אחד . "

מכאן, שהתובעת רצתה שהאוניברסיטה תחשוב שהיא מתכוונת להגיע ולהתפרץ לכנס כפי שאיימה.

55. באשר לתחושות הקשות שיצרה התובעת בהתנהלותה, מר פוריסמן ציין בתצהירו כי אף בבוקר פתיחת הסמינר עדיין חשש כי התובעת תגיע לאולם הכנסים, דבר אשר גרם לו לעוגמת נפש ולתחושות קשות.

56. עדותה של התובעת מחזקת קביעתנו כי התובעת ביקשה לזעזע את בכירי האוניברסיטה:
"לשאלתך אני רציתי לאיים ביצירת הבלגאן הזה הסמינר וחשבתי שאם באני תראה זאת בתור ראש המחלקה ואם הרקטור יראה ויבין את הנזק הגדול שיכול להגרם לנתבעת מהמעמד הזה הם אולי יעשו משהו שאני רוצה שיעשו אני משיבה שלא, רק להעלות המודעות שלהם, מודעות זה חשוב, לא שמים לב, לא רוצים לבדוק מה אני יכולה לעשות. "
57. הוכח בפנינו, כי אין זו הפעם הראשונה בה התובעת אינה מתנהגת באופן קולגיאלי:

מהחומר שצורף על ידי הגב' בן ישראל לתצהירה, (נ/3 בתיק הזמני) עולה כי התובעת שלחה במהלך השנים מיילים לקולגות שלה (בתפוצה כללית) בהם העליבה אותה על ידי נקיטת לשון צינית, כינויים מעליבים ושאר הערות פוגעות ומשפילות.

לדוגמא, לאחר שד"ר רבינוביץ ביקש מהתובעת להסיר את שמו מרשימת התפוצה שלה, השיבה לו התובעת כי תסיר את שמו בעונג רב, שהסיבה שלא הסירה את שמו קודם לכן היתה רק משום שלא חשבה עליו, ובהזדמנות זו היא מבקשת ממנו לנקות אחריו את כיתת הלימוד בה הוא משיר את שערו ושאר חלקי גוף כך שאחרים לא יכולים לעשות בכיתה זו שימוש.

ובמילותיה:

"Taking this opportunity' may I ask you to clean after yourself in room 1008…It is extremely dirty' you leave crambles and shed your hair and "parts of your organism" (may I use this delicate euphemism) right on the keabord and the desks…"



כמו כן כתבה לפרופ' מיכה לשם, פרופ' לפסיכולוגיה (עם העתק לכל חברי הסגל האקדמי הבכיר והזוטר):


"סוף סוף משהו הגיוני יצא ממך למרות שאני לא בטוחה שידעת את זה בזמן שכתבת את זה. אנשים כמוך שיש להם מעמד אקדמי בישראל מבלי לעבוד כל כך ומבלי לפרסם שום דבר, למעט פרסומים ברמה נמוכה" (מתורגם מאנגלית).



מהחומר שבפנינו עולה, כי כבר בשנת 2009, נערך לתובעת שימוע לאחר שהתובעת הגיבה בתפוצה כללית למייל שנשלח על ידי ד"ר רבינוביץ, קולגה שלה, באופן הבא:


"Are not we supposed to teach SKILLS in reading comprehension and not use the precious time of the lesson to discussions? That is the problem when non- professionals in TEACHING and EDUCATION try to teach." (9/06/2009; 12:29 p.m.).

60. במהלך השימוע הקודם טענה התובעת, כי המייל לא היה מכוון לד"ר רבינוביץ באופן ספציפי ואף טענה כי לא עשתה שום דבר "לא חוקי" או "מעליב" אך לאחר שנאמר לה כי אין זה מקובל לשלוח מיילים מהסוג הזה בתפוצה כללית הסכימה שלא לעשות כן שוב בעתיד, אך כאמור לא עמדה בכך.
גב' באני בן ישראל, אף ציינה בתצהירה כי רבים מחברי הסגל האקדמי התלוננו בפניה על התנהגותה הבלתי מקובלת של התובעת (נספח יט לתצהיר נ/3).



מעדות התובעת בפנינו, מסגנון מכתביה וטיעוניה בפנינו התרשמנו כי התובעת הינה בעלת הערכה עצמית גבוהה ביותר והיא ורגישה עד מאוד לכבודה, אולם אין הדבר כך בכל הנוגע לכבודם של אחרים זולתה.


טענות התובעת כנגד הליך פיטוריה

62. טוענת התובעת, כי הגב' בן ישראל לא הגיעה לשימוע "בנפש חפצה" וכי תוצאות השימוע היו ידועות מראש.

אין בידנו לקבל טענות התובעת, וננמק.

מעיון בפרוטוקול ישיבת השימוע עולה, כי במהלך הישיבה היתה התובעת מיוצגת על נציג מטעם ארגון הסגל האקדמי הזוטר. מפרוטוקול הישיבה עולה כי במהלך השימוע ניתנה לתובעת ולנציגה הזדמנות מלאה להציג את טענותיהם והתובעת אף העלתה טענות שונות לעניין תיפקודה.
במהלך השימוע ציין נציגה של התובעת כי מטרתו של השימוע הוא להסביר לתובעת את הסיבות מדוע הוחלט להפסיק את העסקתה וגב' בן ישראל ציינה מפורשות כי עדיין לא הוחלט להפסיק את העסקתה של התובעת.

מטרת השימוע היתה לאפשר לתובעת להסביר את התנהלותה.
התובעת דבקה בעמדתה כי לא נפל רבב בהתנהלותה, לא עמדה על משמעות הפגיעה שגרמה לאחרים ולא התנצלה. עובדות אלו הוו חלק מהנימוקים לאי חידוש חוזה העסקתה. יתכן, ולו מביעה היתה התובעת עמדה אחרת, או מתנצלת על מעשיה, התוצאה היתה שונה אולם, לא שוכנענו כלל ועיקר כי תוצאות השימוע היו ידועות מראש.

63. התובעת טוענת עוד, כי על אף שבמכתב הפיטורים נטען כי עברה על סעיף 1.2 בכללי ההתנהגות של הנתבעת, לא נערך לה הליך משמעתי כנדרש בהתאם לסעיף 1.4 לכללים אלא הליך שימוע רגיל. משכך, לא התאפשר לה לזכות ליחס הראוי על פי תקנון המשמעת של הנתבעת החל גם על חברי הסגל האקדמי הזוטר והיא קיבלה את העונש השני בחומרתו, פיטורים מהאוניברסיטה, עונש שרק בסמכות בית הדין למשמעת להטיל.

64. בית הדין הארצי לעבודה עמד לא אחת על שאלת היחס שבין פיטורים על בסיס משמעתי לבין פיטורים על בסיס מנהלי:

"ייתכנו מקרים, שאותו עובד - מצויים בו השניים: אפשר להגיש נגדו תלונה לוועדת משמעת על עבירת משמעת (סעיף 22 לחוק) ואפשר להעמידו לדין משמעת לפני ביה"ד למשמעת (סעיף 33 לחוק), אך ללא קשר לאלה אין הוא מתאים לעבודתו, או שקיימת סיבה להפסקת עבודתו שכלל אינה קשורה בעובד, כגון חיסול היחידה שבה הוא עובד. במקרה כזה לא יוכל עובד לטעון, כפי שטען הילד בסיפורו של שלום עליכם ש'טוב לי כי יתום אני', לא יוכל העובד לטעון: 'כל עובד אחר במקומי אפשר היה לפטר בשל אי-התאמתו לעבודה או בשל צמצום במנגנון, ואני מוגן משום שאני חשוד בעבירות משמעת'. טענה זו, כמובן, לא תישמע.
אשר יקבע במקרה זה הוא, מה היתה למעשה הסיבה לפיטורים: הבאו הפיטורים בשל עבירת משמעת, ואין כל משקל לטענות, כי יש לאבחן בין פיטורים בגלל עבירת משמעת או פיטורים עקב עבירת משמעת או בקשר לעבירת משמעת, כפי שטענו. בהקשר הדברים כל אלה חד הם; או שהם באו למעשה, באמת ובתום לב, בשל כך שהעובד אינו מתאים לעבודתו ואותה אי-התאמה אינה מוצאת את ביטוייה בעבירות המשמעת" (דב"ע לז/93-3 מדינת ישראל – חנוכי פד"ע ט 14)

65. איננו מקבלים טענת התובעת כי לא היתה לאוניברסיטה סמכות לשקול המשך חוזה העסקתה כמידי שנה, אף אם עלתה התנהגותה כדי עבירת משמעת. מידי שנה היה זה בסמכות ראש המחלקה להחליט על חידוש או אי חידוש חוזה העסקתה של התובעת.

טענת התובעת, כי מעשיה יכולים היו להיבחן רק בועדת משמעת משמעותה, שלילת סמכות ראש החוג לשפות זרות להחליט בנושא חידוש חוזה העסקתה, וסיכון פגיעה במשרתה הנוספת במכינה האוניברסיטאית.

למעשה, התובעת מבקשת לחסות תחת הגנת קיומן של עבירות משמעת, שלא נטענו כנגדה, ובכך להמלט מקבלת החלטת הגוף המוסמך בשאלת חידוש חוזה העסקתה.

יצויין, כי התובעת מוסיפה לעבוד באוניברסיטה כעמיתת מחקר ועובדת הוראה במכינה האוניברסיטאית.
החלטת האוניברסיטה שלא לחדש את חוזה ההעסקה במחלקה לשפות זרות ולא לנקוט באמצעי משמעת (שיכולים היו לסכן משרתה הנוספת במכינה) הינה בתחום הפררוגטיבה הניהולית של האוניברסיטה, אינה נגועה בשיקולים זרים ואינה חורגת ממתחם הסבירות ועל כן איננו מוצאים להתערב בה בנסיבות המקרה.




איננו מקבלים את טענת התובעת לבטלות ההחלטה על אי חידוש העסקתה מהטעם כי הנתבעת חייבת הייתה לנקוט בהליך משמעתי לפיטוריה.


מן התשתית העובדתית שנפרשה בפנינו עולה, כי מרכז הכובד בהתנהגותה של התובעת אשר בגינה הגיעה הנתבעת להחלטה על סיום העסקתה היא במישור של חוסר הבנתה את מקומה ומעמדה במערכת וההתנהגות המצופה ממנה כלפי המערכת ועמיתיה לעבודה תוך מתן כבוד לסובבים אותה.

התובעת אינה נמנעת מלהביע עמדתה כי כישוריה עולים, לטעמה, על כישורי עמיתיה ואף על כישורי הממונים עליה, ואף לכתב תביעתה צרפה קורות חיים שלה וכן רשימת פרסומים אקדמיים של ראשי המחלקה הנוכחית והקודם " לשם ההשוואה". התובעת סבורה כי כישוריה מזכים אותה בקידום ומענקים אף אם אין הדבר עולה בקנה אחד עם נהלי האוניברסיטה.
לעמדת האוניברסיטה, התובעת לא הפנימה את דרך ההתנהגות הנדרשת והמקובלת של עובד האוניברסיטה ביחסיה לאוניברסיטה בכלל ולעמיתיה בפרט, וחרף שימוע קודם שנערך לה המשיכה בהתנהלותה הפוגעת והמזלזלת בעמיתיה.

כעולה מפרוטוקול השימוע (נספח ה' לתצהיר התובעת), לא נטען בשום שלב כי התובעת עברה עבירת משמעת המחייבת נקיטה בהליך משמעתי .
קיומן של טענות כאלה ואחרות לעניין ליקויים בתפקודו של העובד אינו מחייב תמיד נקיטה בהליך משמעתי, המופעל על פי רוב במקרים של הפרות משמעת חמורות ו/או חוזרות ונשנות.
אשר על כן, אף אם יש בהתנהגות התובעת היבטים משמעתיים, היבטים אלה אינם מקנים לה חסינות מפני פיטורים בשל חוסר התאמה.



לאור האמור אנו קובעים, כי לא נפל כל פגם בהליך שנערך לתובעת או בהחלטה על אי חידוש העסקתה כמורה לאנגלית במחלקה לשפות זרות ואשר מצדיק את התערבותנו בהחלטת האוניברסיטה.


אף לא הוכח בפנינו ולא שוכנענו כי בהליך השימוע נשקלו שיקולים הנוגעים בתובעת על רקע מוצאה.
לסיכום

67. משלא מצאנו כי נפלו שיקולים זרים בהחלטת האוניברסיטה שלא לחדש מינויה של התובעת ואף לא נפל פגם בדרך קבלת ההחלטה, תביעת התובעת על כל ראשיה נדחית.
התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5500 ₪ תוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

68. באפשרות הצדדים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.


ניתן היום, י"א' ניסן תשע"ב, 3 באפריל 2012, בהעדר הצדדים.




מ. פריימןש ו פ ט ת ג'יהאד גושה עיראקינציגת עובדים יצחק תומרנציג מעבידים                          





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. השכלה גבוהה חינם

  2. מימון השכלה גבוהה אקדמית

  3. הכרה בתואר מחו''ל - לטביה

  4. רישום למוסדות להשכלה גבוהה

  5. עידוד ההשכלה הגבוהה בישראל

  6. ביטול מינוי נשיא אוניברסיטה

  7. ביקורת שיפוטית על חופש אקדמי

  8. תואר במנהל עסקים מאוניברסיטת לטביה

  9. חוק המועצה להשכלה גבוהה, תשי"ח-1958

  10. פיקוח על שלוחות של אוניברסיטאות זרות

  11. הצעת חוק לעידוד ההשכלה הגבוהה בישראל

  12. הכרה בתואר במנהל עסקים מאוניברסיטת לטביה

  13. אי חידוש מינוי לתפקיד עמית הוראה באוניברסיטה

  14. תקנות המועצה להשכלה גבוהה (תקציב), תשל''ו-1975

  15. חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון מס' 4), תשל"ה-1975

  16. תנאי קבלה מועדפים למוסדות להשכלה גבוהה לשכבות מצוקה

  17. כללי המועצה להשכלה גבוהה (תארים מוכרים), תשכ"ד-1964

  18. כללי המועצה להשכלה גבוהה (הכרה במוסדות), תשכ"ד-1964

  19. הודעה על החלטת האקדמיה ללשון העברית בענין הכללים בנטיית השם

  20. הכרה מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים בלימודי משפט בחוץ לארץ

  21. כללי המועצה להשכלה גבוהה (ביטול הכרה במוסד מוכר), התשמ"ח-1988

  22. תקנות חובת המכרזים (התקשרויות של מוסד להשכלה גבוהה), התש''ע-2010

  23. כללי המועצה להשכלה גבוהה (אופן פרסום מוסד בעל רשיון), התשנ"ט-1999

  24. כללי המועצה להשכלה גבוהה (הסמכת מוסד להענקת תואר מוכר), תשכ"ד-1964

  25. כללי המועצה להשכלה גבוהה (היתר לפתוח ולקיים מוסד להשכלה גבוהה), תשל"ג - 1972

  26. תקנות המועצה להשכלה גבוהה (תיאומים בענין קבלת עובדים ומינוייהם), תשל''ו - 1975

  27. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון