אי הפרשה לביטוח מנהלים

אי הפרשה לביטוח מנהלים 1. עניינה של תובענה זו הינו תשלום הפרשים לקופת גמל עבור עובדיה של הנתבעת. 2. התובעת הינה חברה המורשה לעסוק בעסקי ביטוח ואשר בתקופות הרלבנטיות לכתב התביעה ביטחה את עובדי הנתבעת בביטוח פנסיוני. 3. התובעת טוענת כי הנתבעת אשר התחייבה להעביר תשלומים בגין ביטוחי מנהלים עבור עובדיה, לא עשתה כן בנוגע לשניים מעובדיה ולפיכך נוצר חוב לנתבעת בסך של 12,391 ₪ (להלן: "החוב"). 4. בנוסף לתביעתה לתשלום החוב, מבקשת התובעת כי בית הדין יכריז כי הינה משוחררת מכל חבות בגין החוב, מאחר והפיגור בגביית החוב חל שלא בשל רשלנותה או מחדליה. 5. הנתבעת טוענת כי אין היא חייבת בתשלום החוב, שכן העבירה הודעה לסוכן הביטוח מטעם התובעת, ובה ביקשה לבטל את פוליסות הביטוח שערכה לעובדים, וזאת עקב המשך גביית תשלומים עבור עובדים אשר סיימו לעבוד בנתבעת. 6. הנתבעת הוסיפה וציינה כי פנתה מספר פעמים לתובעת בכדי שתחדל מגביית כספים עבור העובדים אשר סיימו לעבוד, אולם אף על פי כן התובעת המשיכה בגביית התשלומים באמצעות הוראת הקבע. 7. הנתבעת הוסיפה וציינה בטענותיה כי הביטוחים הפנסיוניים אותם אישרה לעובדים, הינם ביטוחים לשכירים בלבד ולא ביטוח מנהלים כפי שביצעה התובעת. 8. לאור המשך גביית הכספים מצידה של התובעת, הגישה הנתבעת כתב תביעה שכנגד, בה עתרה להשבת התשלומים אשר נגבו לשיטתה שלא כדין (להלן: "כתב התביעה שכנגד"). 9. במסגרת כתב התשובה לכתב התביעה שכנגד, טענה התובעת כי היא אינה צריכה להשיב כל סכום לתובעת, אלא ההיפך מכך, הנתבעת נותרה חייבת בתשלומים נוספים, עבור אותם עובדים שסיימו לעבוד אליבא דנתבעת. 10. בנוסף ציינה התובעת, כי הנתבעת לא הודיעה לה על ביטול הפוליסות אשר לגביהן נוצר החוב וככל שעשתה כן, הרי שלא צירפה את אישורם של העובדים לביטול פוליסות הביטוח. 11. בטרם נתייחס לגופם של טענות הצדדים, נציין כי במסגרת החלטה שיצאה מלפני בית הדין, ביום 11.9.2011, נקבע כי מאחר והנתבעת לא הגישה תצהירי עדות ראשית, יש לראות בה כמי שויתרה על הצגת ראיות מטעמה ולפיכך לא תורשה הנתבעת להציג ראיות בעל פה ביום הדיון (להלן: "ההחלטה"). 12. חרף האמור בהחלטה, הגישה הנתבעת את תצהירי עדותה הראשית ערב מועד קיום דיון שמיעת הראיות, וזאת על אף שבית הדין קבע כי יש לראות בנתבעת כמי שוויתרה על הצגת ראיות מטעמה כאמור. 13. במועד דיון שמיעת הראיות, התיר בית הדין לנתבעת, לפנים משורת הדין, לטעון לעניין ביטול ההחלטה האמורה מיום 11/9/11. לאחר שטענו הצדדים לעניין ביטול ההחלטה ולאחר שקלא ותריא בעניין, בשים לב כי ב"כ הצדדים העלו אפשרות כי הנתבע ייחקר רק בנוגע למסמכים המתייחסים לביטול הפוליסות, החליט בית הדין, להיעתר לבקשת הנתבעת לפנים משורת הדין, וחרף התנהלותה הדיונית הפגומה, התיר את הגשת התצהיר מטעם הנתבעת וזאת בכפוף לתשלום הוצאות לתובעת והוצאות לטובת אוצר המדינה (להלן: "החלטה שניתנה במועד הדיון"). 14. לאחר מתן ההחלטה שניתנה במועד הדיון, הודיע לנו ב"כ הנתבעת כי מרשו אינו חש בטוב ולפיכך עזב את הדיון. 15. עוד הודיע ב"כ הנתבעת כי מרשו הסכים לנהל את ההליך ללא הגשת תצהיר עדות מטעמו וביקש עקב כך לבטל את הטלת ההוצאות. 16. לאחר שמיעת הצדדים בעניין ביטול ההוצאות ובשים לב לאמור בהחלטה המנומקת שניתנה במועד הדיון, החלטנו פעם נוספת לקבל טענותיה של הנתבעת ושוב, לפנים משורת הדין, ביטלנו את ההוצאות אשר הושתו לטובת התובעת, אולם עם זאת הוחלט להשאיר על כנה את ההחלטה לחיוב בהוצאות לטובת אוצר המדינה. 17. לאור דבריו של ב"כ הנתבעת ומאחר ויריעת המחלוקת צומצמה בתיק לעניין תוקפן של פוליסות הביטוח, שמענו עדותם של עדי התביעה בלבד. דיון והכרעה 18. כפי שציינו בפתח הדברים, הצדדים צמצמו את יריעת המחלוקת לעניין תקפות פוליסות הביטוח ובכך גם אנו נמקד את דיוננו. 19. אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבעת התקשרה עם התובעת באמצעות סוכן הביטוח וזאת במטרה לבטח את עובדיה בפוליסות ביטוח, הנוגעות להפרשות פנסיוניות. 20. עם זאת, המחלוקת בין הצדדים מתייחסת להליך ההתקשרות בין הצדדים ובבסיסה של מחלוקת זו עומדים שני רכיבים מרכזיים: האחד מתייחס למהותן של הפוליסות והשני נוגע לתוקפן של הפוליסות, קרי מועד פקיעתן של הפוליסות. בנוגע למהות הפוליסות טענה התובעת, כי המדובר בפוליסות של ביטוח מנהלים ואילו הנתבעת טענה בכתב הגנתה כי ביטחה את עובדיה המועסקים אצלה בתוכנית ביטוח פנסיה לשכירים בלבד. כמו כן הבהירה הנתבעת בטענותיה כי כוונתה הייתה רק ביטוח פנסיה ולא ביטוח מנהלים, כפי שמתחייב כל מעסיק ולא מעבר לכך. 21. עיון בהעתקי פוליסות הביטוח אותם צירפה התובעת לתצהיריה מגלה כי המדובר בפוליסות בטוח מנהלים ולא בפוליסות ביטוח של "עובדים שכירים" כטענת הנתבעת. 22. הנתבעת לא חלקה באשר לאמור בתוכן העתקי הפוליסות אשר הובאו לפנינו, וגם אנו לא מצאנו לערער אחר כשירותן, לאחר שמצאנו כי מופיעות על גביהן חתימות העובדים ובכותרתן מצוין סיווגם כפוליסת ביטוח מנהלים. 23. משהעובדים חתמו על הפוליסות ומאחר והנתבעת העבירה כספים בהתאם לאמור בפוליסות, הרי שחזקה עליה כי ידעה באילו פוליסות מדובר ולפיכך אין בידינו אלא לקבל טענות התובעת בסוגיה זו ולקבוע כי מדובר בפוליסות ביטוח מנהלים. 24. נותרנו אם כן ברכיב השני והמרכזי העומד בבסיס המחלוקת והוא תוקפן של פוליסות הביטוח. 25. פרק ב' לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א 1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח"), עוסק בביטוחי חיים. סעיף 45 לחוק חוזה הביטוח עוסק בביטולו של ביטוח חיים וקובע כדלקמן: "45. ביטול החוזה (א) המבוטח רשאי בכל עת לבטל את החוזה בהודעה בכתב למבטח. (ב) נקבע מוטב שאינו המבוטח קביעה בלתי חוזרת, והמבוטח ביטל את החוזה מכוח סעיף זה, על המבטח להודיע על כך מיד בכתב למוטב תוך ציון הוראות סעיף קטן זה, והמוטב רשאי, לא יאוחר מ-30 ימים מקבלת הודעת המבטח, לאמץ, בהודעה בכתב למבטח, את החוזה על זכויותיו וחיוביו ; הודיע המוטב כאמור יוסיף החוזה לעמוד בתקפו, ואם נתבטל בינתיים - יתחדש, כשהמוטב בא במקום המבוטח. (ג) נקבע מוטב שאינו המבוטח קביעה בלתי חוזרת, והחוזה בוטל שלא כאמור בסעיף קטן (ב), על המבטח להודיע על כך מיד בכתב למוטב." 26. התובעת טענה כי בהתאם לסיכום עימה התחייבה הנתבעת להעביר מידי חודש אחוזים משכר העובדים המבוטחים בנתבעת. 27. הנתבעת העבירה כספים כאמור, אולם מחודש מאי 2009, חדלה להעביר את תשלומי ההפרשות לתובעת בגין שני עובדים - כהן ריקי וכהן שאול, ולפיכך נותרה היא חייבת לתובעת סכום של 12,391 ₪ (ראוי להוסיף כי אף סכום זה שנוי במחלוקת כפי שנוכחנו לגלות בסיכומים, אך על כך ניתן דעתנו בהמשך). 28. הנתבעת טענה כי ביקשה מהתובעת לבטל את הפוליסות שערכה, ולשם כך שלחה מסמך לתובעת (להלן: "המסמך") באמצעות סוכן הביטוח העובד מטעמה, אולם התובעת לא ביטלה את הפוליסות והמשיכה לחייבה בתשלומים עבור העובדים. 29. עוד ציינה הנתבעת, כי התובעת המשיכה לגבות כספים עבור עובדים אשר סיימו לעבוד, ובכך נותרה התובעת עצמה חייבת לנתבעת תשלומים, ועל כן הגישה הנתבעת כנגד התובעת תביעה שכנגד. 30. במסגרת שמיעת הראיות בין הצדדים, שמענו כאמור את עדי התובעת בלבד וזאת לאחר שהנתבעת ויתרה על הגשת תצהירי עדות מטעמה, ולאחר שהצדדים צמצמו טענותיהם לעניין הפוליסות בלבד. 31. במסגרת שמיעת העדים אשר הופיעו בפנינו, העיד מר תומר טמקו, מנהל גביה בתובעת ותיאר בפנינו את האופן בו פועלת התובעת לגבות תשלומים ממעסיקים אשר אינם מעבירים תשלומים לעובדיהם: "אתחיל כי התהליך מתחיל במכתבי פיגור על אי תשלום למעסיק, לעובדים, לאחר מכן מבוצעת פניה לסוכן ביטוח, במידה והסוכן גם לא מצליח מסיבותיו לטפל בפיגור הזה, אנחנו פונים טלפונית למעסיק ומנסים לטפל וזה תהליך של בערך חודש, כאשר עומק הפיגור הוא מעל 3 חודשים ובמידה ולא הצלחנו אז זה עובר ממני לגביה הקשה יותר". (פרוטוקול מיום 13/9/11, עמ' 13, ש 20-24). עוד העיד מר טמקו בנוגע להליך ביטול פוליסה: "ת. אנחנו לא מבטלים פוליסות ביטוח מנהלים, אנחנו אמורים לבצע את הבדיקה מדוע הפוליסה לא משולמת, מבררים מה הסיבה לאי תשלום, אנחנו בעצם נאמן של הכספים האלה, אנו צריכים לשמור על העובד." (פרוטוקול מיום 13/9/11, עמ' 17, ש' 24-26). 32. כאשר נשאל מר טמקו בנוגע לבקשה להפסקת גביה, אותה קיבל לכאורה, מסוכן הביטוח: "ש. האם יכולה להיות סיטואציה שלא בדקת ולא ראית מסמך מסוים שהגיע מהסוכן עמית כינור? ת. לא יכול להיות. ש. איך יכולים לבדוק זאת? ת. כי זה מסמך שלא הגיע ומן הסתם אם היה מגיע היה ברשימת המסמכים אם היה כזה מסמך. " (פרוטוקול מיום 13/9/11, עמ' 15, ש' 12-17). 33. מר טמקו העיד כי פניה של סוכן מתועדת במערכת של התובעת וכאשר מגיע מסמך שאינו תקין מבחינת הנוסח וללא החתימות הדרושות, התובעת אינה מבצעת את הפעולות אשר מצוינות בו. 34. בנוגע למסמך שהתובעת טוענת שהעבירה לנתבעת העיד מר טמקו: "ת. אני יכול לאשר שלא קיבלנו מסמך שהוא תקין, אני גם לא מאשר שקיבלנו את המסמך מעמית כינור, אני לא ראיתי אותו עד אתמול" (פרוטוקול מיום 13/9/11, עמ' 15, ש' 27-28). 35. עדותו של מר טמקו הייתה ברורה, רציפה וקוהרנטית ולא מצאנו פגם המטיל ספק בנכונות דבריו. כמו כן לא מצאנו עדויות או מסמכים אשר עומדים בסתירה לדבריו, אלא ההיפך מכך, עדותו של מר טמקו התיישבה עם עדותו של סוכן הביטוח אשר העיד בפנינו בעדות ראשית ולאחר מכן במסגרת חקירתו הנגדית. 36. בטרם נתייחס לעדותו של סוכן הביטוח נציין כי סוכן הביטוח הינו עד מרכזי בהבהרת המחלוקת בין הצדדים בתיק, שכן טענתה המרכזית של הנתבעת היא כי העבירה לסוכן מסמך ובו הודעת ביטול לפוליסות שערך לעובדיה. וכך העיד בחקירתו הראשית מר כינור כאשר נשאל: "ש. טוענת הנתבעת, שהעבירה לך מכתב ב-5/2/09 ובו ביקשה לבטל הפוליסות, אני מציגה בפניך את המכתב, האם קיבלת את המכתב? ת. לא, לא קיבלתי את המכתב. ש. איך אתה יודע שלא קיבלת את המכתב? ת. במידה והייתי מקבל את המכתב הייתי פונה אל המעסיק ומבקש את חתימת העובד על המכתב." ובהמשך עדותו: "ש. האם פנה אליך המעסיק בצורה כלשהי בסמוך למשלוח המכתב? ת. מעולם לא. אם היה פונה אלי כנראה לא היינו מגיעים לכאן." (פרוטוקול מיום 13/9/11, עמ' 23-24, ש' 28-31 ו-1-3, 20 בהתאמה). 37. הנתבעת מבקשת לראות במכתב ששלחה לטענתה לסוכן הביטוח כבקשה לביטול הפוליסות ועל מסמך זה מבססת הנתבעת את טענתה בנוגע לביטול הפוליסות, כפי שציינו. 38. חרף טענותיה של הנתבעת העיד מר כינור, כי אף לאחר הגשת התביעה, הנתבעת לא פנתה אליו בכדי לברר טענותיה בדבר ביטול הפוליסה ולדבריו אם הייתה עושה כן הנתבעת, היה ניתן למנוע את ההתדיינות בין הצדדים, שכן לדבריו הייתה נדרשת פרוצדורה פשוטה בכדי לבטל את הפוליסות, אולם הנתבעת נמנעה מפעילות זו. 39. עדותו של מר כינור אף היא הייתה עקבית וסדורה, ובמהלכה מר כינור הבהיר מספר פעמים כי לא הגיע לידיו מסמך יעודי המבטל את פוליסות הביטוח של הנתבעת. ראוי לציין במיוחד כי מר כינור היה עקבי בעדותו וזאת חרף האשמות שהטיח בו ב"כ הנתבעת. 40. זאת ועוד. מעבר לעדותו של מר כינור, ולפיה לא קיבל לידיו את המסמך, מוצאים אנו לציין כי המסמך עליו מבססת הנתבעת את טענתה, לא נחתם באופן ראוי על ידי העובדים, אלא המדובר בהודעה כוללנית, אשר לטעמינו אין בה משום לחייב את ביטול הפוליסה. 41. בהקשר זה מוצאים אנו להזכיר כי סעיף 45 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981, קובע כי ביטול החוזה על ידי מבוטח, צריך שיהא בהודעה בכתב למבטח ולפיכך הודעה מאת המעסיק אינה מספיקה בכדי לבטל את חוזה הביטוח. מאחר ועל שתי הפוליסות נשוא התביעה חתומים שני העובדים, הרי שרק שניהם היו רשאים לבטל את הפוליסות. 42. לנוכח האמור, הגענו למסקנה כי פוליסות הביטוח לא בוטלו ולפיכך הייתה על הנתבעת החובה לשלם את הפוליסות. 43. בנוגע לסכום התביעה טוענת הנתבעת בסיכומיה, כי המרכיב הביטוחי שיש להורות על תשלומו הינו תשלום בסך של 500 ₪, שכן לטענת הנתבעת, התובעת זכאית לסכום של "הריסק" בלבד ויתרת הסכומים הינם חיסכון אשר בכל מקרה שייך למר שאול וריקי, בעלי הפוליסות נשוא התובענה. 44. טענה זו של הנתבעת לא הועלתה בהליכים קודמים, אלא הועלתה לראשונה בשלב הסיכומים. המדובר בטענה אשר מהווה הרחבת חזית אסורה ומאחר ולא ניתנה לתובעת הזדמנות ממשית להשיב על טענה זו, הרי שלא מצאנו מקום לקבלה. 45. זאת ועוד. הנתבעת לא צירפה כל חישוב או מסמך התומך בטיעוניה ולפיכך לא מצאנו כל מקום לקבל טיעון זה, אשר נטען רק בשלב הסיכומים. 46. לאור האמור, אנו סבורים כי יש לקבל את התביעה ולפיכך קובעים אני כי התובעת זכאית לתשלום בסך כולל של 12,391 ₪. מאחר והחוב שנוצר בתשלום הפוליסות, לא נגרם עקב רשלונתה של התובעת הרי שלא ניתן לראות בתשלום החוב כאילו שולם במועדו, כאמור בסעיף 19 א(ח) לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958. התביעה שכנגד 47. עניינה של התביעה שכנגד הינו החזר תשלום אותו גבתה התובעת-הנתבעת שכנגד וזאת בניגוד לכל דין לשיטתה של הנתבעת-התובעת שכנגד. 48. כפי שציינו בפתח הדברים, הנתבעת ויתרה על הגשת תצהיריה וזאת על אף שחלף המועד להגשתם ובית הדין נעתר לבקשתה של הנתבעת להגישם במועד הדיון. 49. משתצהירי התובעת לא הוגשו, הרי שלא עלה בידה להוכיח תביעתה ולפיכך דינה להידחות. 50. מעיון בסיכומי התובעת ובמסמכים אותם צירפה לכתבי טענותיה, סבורים אנו כי התשלומים אותם גבתה הנתבעת שכנגד נגבו כדין ולא מצאנו כי נפל פגם בהליך גביית הכספים. 51. המדובר בעובדים אשר חתמו על הסכם ביטוחי עם הנתבעת שכנגד, ככל שעובדים אלה סיימו עבודתם אצל התובעת שכנגד, הרי שעובדים אלה לא חתמו על הסכם ביטול הפוליסה וממילא גביית הכספים נעשתה כדין. 52. לנוכח האמור, התביעה שכנגד - נדחית. 53. לא נוכל לסיים את פסק הדין מבלי להתייחס להתנהלותו הדיונית של הנתבעת, אשר הקשתה על בירור המחלוקת בתיק והכבידה באופן משמעותי על מלאכת בית הדין. 54. התנהלות הנתבעת בתיק זה מצביעה על זלזול בהחלטות בית הדין. הנתבעת לא מילאה אחר החלטות בית הדין בדבר הגשת תצהירים פעם אחר פעם. תצהיר הנתבע הוגש יום לפני מועד ההוכחות, כאמור באיחור, ולא צורפה בקשה מסודרת למתן אורכה, שניתן להעבירה לתגובת ב"כ התובעת. חרף החלטות בית הדין, אשר, כנדמה, פשוטים וברורים לחלוטין, עשתה הנתבעת דין לעצמה, והתנהלה בהתאם לנוחיותה תוך הפיכת החלטות בית הדין ל"פלסתר", כמפורט בהרחבה בהחלטת בית הדין מיום 11/9/11. עניין זה יילקח בחשבון בעת פסיקת הוצאות המשפט. סוף דבר 55. התביעה מתקבלת והתביעה שכנגד נדחית. 56. הנתבעת תשלם לתובעת תשלום בסך 12,391 ₪. התשלום הנזכר לעיל, יישא ריבית חשב כללי, מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל. 57. בשים לב לתוצאות המשפט לרבות תוצאות התביעה שכנגד, הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 6,500 ₪, אשר ישולמו תוך 30 יום ולאחר מועד זה יישא התשלום הפרשי הצמדה וריבית. ביטוח מנהלים