בקשה לצו מניעה זמני, האוסר על המשיבות הפעלת עסק סושי ונודלס מתחרה. רקע 1. המבקשת 1 הינה בעלת רשת סניפים ארצית למכירת סושי ונודלס ופועלת תחת השם "אצה סושי בר", (להלן: "אצה"). המבקשת 2 הינה בעלת הזיכיון להפעלת סניף אצה במתחם הוואן פלאזה בבאר שבע (להלן: "המתחם"), המצוי בבעלות המשיבה 1 (להלן: "משהר"). לטענת המבקשות, ניתנה להן בלעדיות למכירת סושי ונודלס במתחם, בלעדיות אותה המשיבות מבקשות להפר תוך שמשהר השכירה למשיבות 2-3 שטח מסחר בהיקף 270 מ"ר להפעלת עסק מתחרה בתחום הסושי והנודלס. לקראת הדיון התברר כי המשיבה 3 (להלן: "לאנדורה"), היא שהתקשרה בהסכם עם משהר לשכירת החנות ואשר תפעיל בזכיינות סניף של המשיבה 2 (להלן: "ג'פניקה"). מתחם העסקים מושא התיק בנוי בצורת האות "ח", כאשר בקצוות מצויים מבני מסחר ובמרכז חנייה. במרכז החניה מצוי מבנה בו שטח מסחרי ועסקי מזון קטנים, בהם עסקם של המבקשות, חנות בשטח 37 מ"ר. תמצית טענות המבקשות 2. טוענות המבקשות כי הינן בעלות זכות בלעדית למכירת סושי ונודלס במתחם, בהתאם לסע' 6.1 לתנאים המיוחדים בהסכם בינה למשהר. המבקשות טוענות כי מספר חודשים לפני הגשת הבקשה, בפגישה מיום 28.12.11, נודע להן כי יש למשהר כוונה להשכיר שטח מסחר בהיקף 270 מ"ר לג'פניקה. לפיכך, פעלו המבקשות למנוע כוונה זו. לשיטת המבקשות, פתיחת עסק מתחרה תביא לנזק בלתי הפיך, לכיליון עסקיה במתחם, ולהורדת השקעות ונזקי מוניטין בהיקף מליון ₪ שלא לדבר על אובדן הכנסות צפויות. לשיטת המבקשות יש להן עילת תביעה טובה לכאורה לאור תנית הבלעדיות, והתנהלות משהר מהווה הפרה יסודית של ההסכם עימה. לשיטת המבקשות המשיבות פועלות בחוסר תום לב תוך ביצוע מחטף וניצול הכוח הכלכלי שיש להן כנגד המבקשות. לפיכך התבקש בית המשפט להורות על מתן צו מניעה זמני. תמצית טענות משהר (המשיבה 1) 3. טוענת משהר כי אין שחר לטענת הבלעדיות, ולשון סע' 6.1 לתנאים המיוחדים בהסכם עם המשיבות ברורה. לטענת משהר, אינה מחויבת להימנע מהשכרת שטחי מסחר במתחם, להבדיל ממבנה המזון שבמרכז החניה. מוסיפה משהר וטוענת כי לא הייתה כל מניעה מלפעול להשכרת שטח מסחרי ללאנדורה בשטח מסחר המצוי כ - 100 מטר מעסקם של המבקשות. מוסיפה משהר וטוענת כי אין ספק ביכולתה ליתן כל פיצוי כספי ככול שיקבע בעתיד, תוך שהמבקשות לא הוכיחו כל נזק או הפסד, קל וחומר שלא הוכיחו סכנת כיליון לעסקן. נטען כי המבקשות עוסקות במזון מהיר, כשר, שחלק גדול מהכנסותיו הזמנות בשליחות, לעומת לאנדורה שתפעיל מסעדה, שאינה כשרה, בתפריט אשר רק חלקו הקטן עניינו בנודלס או סושי. נטען כי את סעיף הבלעדיות יש לפרש בצמצום בשל כללי ההגבלים העסקיים ובית המשפט צריך לפרש בצמצום טענות לבלעדיות, בשלב צו המניעה הזמני. משהר צירפה חוו"ד רו"ח מטעמה בדבר הפסדיה הצפויים אם תתקבל הבקשה. עוד נטען לשיהוי ומעשה עשוי, טענות המצטרפות לשאר הנימוקים לדחיית הבקשה. תמצית טענות המשיבות 2-3 (ג'פניקה ולאנדורה בהתאמה) 4. טוענות ג'פניקה ולאנדורה, כי מטרת הצו הינה מניעת תחרות והותרת הסכם כובל בתוקפו, תוך הכחשת טענת זכות הבלעדיות. לאנדורה הפנתה לתפריט המסעדה במסגרתו פריטי מזון שרק חלקם סושי ונודלס. נטען כי מדובר בעסק שונה: בתפריט, בצורת הישיבה, בשעות פעילות המסעדה, משלוחים ומזון מהיר ובכשרות המוצרים. מוספיה לאנדורה כי המבקשות לא הוכיחו כל זכות לכאורה תוך הפנייה לחוות דעת רו"ח מטעמן בדבר הפסדיהן אם יינתן הצו, לעומת המבקשות שלא הביאו כל אסמכתא להפסדים, אלא טענו טענות בעלמא ללא כל בסיס. מוסיפה לאנדורה וטוענת כי באופן בסיסי, כל הפסד שיגרם למבקשות ניתן לפיצוי כספי ולסיכום ביקשה לדחות את הבקשה. הראיות 5. המבקשות צירפו את תצהיריהם של מר איתי יונס, בעל המבקשת 1 וכן מר אבי לוינשטיין, מנהל המבקשת 2. משהר צירפה את תצהירה של גב' מיכל בשור, מנכ"לית המתחם, תצהירו של מר מוטי כהן, מנהל נכסים במשהר וחוו"ד של רו"ח אלי זיתוני שהתייחס להפסדיה הצפויים. לאנדורה צירפה תצהירים של הגב' שירה שגב, מנכ"לית לאנדורה, מר שחר אנושי, אחד מבעלי ג'פניקה וכן חוו"ד רו"ח אברהם פרנקו. המסמכים העיקריים עליהם הסתמכו הצדדים היו חילופי מכתבים, תדפיסי רשם החברות, תפריטי המסעדות והסכמי שכירות. בדיון שהתקיים אתמול (8.5.12), נחקרו כל המצהירים. ערב הדיון ביקשו המבקשות זימון עד, שלכאורה פעל מטעם הצד שכנגד, האיש שחתם מול המבקשות על הסכם השכירות (מר מייק וקנין). המשיבות התנגדו למבוקש. הבקשה נדחתה בשל מועד ועיתוי הגשתה, ללא תמיכה בתצהיר, ללא שפורט מה נעשה לקבלת תצהיר מטעם עד זה, ולאחר שלגוף הדברים, העדות התבקשה על מנת ללמוד על ההיגיון המסחרי בבסיס העסקה, דבר שעתיד היה להרחיב ללא הצדק את הדיון בסעד הזמני. דיון 6. אקדים את המאוחר, מסקנתי הינה שדין הבקשה דחייה כפי שאפרט להלן: ראיות מהימנות לכאורה לעילת תביעה 7. עילת התביעה מבוססת על הסיפא לסע' 6.1 לתנאים המיוחדים להסכם שבין המבקשות למשהר, זו לשונו: "...ניתנת בזאת בלעדיות לשוכר בקשר עם מכירת סושי ונודלס בקומת המסחר בה מצוי המושכר". טוענות המבקשות כי הסכמה חוזית זו משמעה בלעדיות במתחם בניהול עסקי מזון, במכירת סושי ונודלס, כל עוד מדובר בקומה הראשונה של כל שטחי המסחר במתחם. המשיבות התנגדו לפרשנות כפי שפורט בתמצית נימוקיהן. 8. בהתאם לסע' 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג - 1973, זו לשונו: "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו". לפיכך, יש לבחון את לשון החוזה, להכרעה בטענת הבלעדיות, קל וחומר כאשר מדובר בצו זמני, במסגרתו אין מקום להתעמק בכול נסיבות חתימת ההסכם, הרקע והתנאים. בענייננו, נחלקו הצדדים בפרשנות המילים: "קומת המסחר". פרשנות המבקשות הינה מתן בלעדיות למכירת נודלס וסושי בכול המתחם. לטענת המשיבות, קומת המסחר פירושה המבנה בו מצויה החנות של המבקשות, להבדיל משאר המבנים במתחם. לכאורה, לשון ההסכם אינה ברורה שכן היא מתייחסת ל"קומת המסחר", ויש צורך בראיות להבין מהי קומת המסחר. עיון נוסף בסעיף האמור מעלה כי הצדדים הוסיפו סיפא שהינה "בלעדיות...בקומת המסחר בה מצוי המושכר". ככול שכוונת הצדדים הייתה לבלעדיות בכול המתחם, לא היה צריך להדגיש "ברחל ביתך הקטנה" כי מדובר בקומה בה מצויה חנות המבקשות. פרשנות המבקשות אינה בלתי אפשרית מבחינה לשונית, פרשנות ולפיה הבלעדיות הינה לגבי כל העסקים שבקומת הקרקע, אולם פרשנות זו על פניה אינה סבירה. עיון בסעיף ההגדרות מעלה כי ההסכם העיקרי השתמש במונח "פרויקט", לתאר את כל השטחים הכלולים במתחם. ככול שכוונת הצדדים הייתה מתן בלעדיות בכול המתחם, יש להניח שהדבר היה מצוין במפורש ובהדגשה. משלא נעשה כן, הפרשנות הלכאורית הסבירה הינה בלעדיות במבנה בו מצויה חנות המבקשות, מבנה בו מצויות חנויות מזון וזה ייעודו ולא בכול מתחם הפרויקט. ככול שיש ספק בשלב לכאורי זה, הספק יהיה לחובת מבקש צו המניעה. 9. יש להוסיף לדברים שענייננו בהסכם כובל המונע תחרות, אשר יש לפרשו בצמצום, קל וחומר כאשר עסקינן בצו זמני ובשלב לכאורי זה. 10. מלבד לשון ההסכם, ישנן ראיות נוספות לכאורה המקשות על טענת הזכות הלכאורית. בחקירתם הראשית של עדי המבקשות, התקשו הם להגדיר אלו סוגי עסקים לשיטתם אין לאפשר לאור תנית הבלעדיות. האם עסק שמוכר סושי ונודלס בלבד? ומה לגבי מסעדה המוכרת מוצרים רבים של בשר ודגים ורק חלק קטן הינו נודלס וסושי? והאם לשיטתן יש למנוע פתיחת מרכול אשר בין מוצריו נודלס וסושי? עיינתי בתפריט המסעדה של לאנדורה ולא שוכנעתי כי מדובר בעסק שימכור רק סושי ונודלס או שעיקר עיסוקו כזה. מר אנושי מנכ"ל ג'פניקה אישר כי היקף מכירות הסושי והנודלס הינו 40% - 50% ולפיכך פרשנות דווקנית של תניית הבלעדיות, פרשנות הנדרשת בשלב זה של הצו הזמני הינה שלא בהכרח תחול היא על עסק שרק חלקו במכירת סושי ונודלס. עדי המבקשות נחקרו בנוגע להשקעותיהן בעסקם ולא יכלו להציג אסמכתא על תשלום מיוחד לקבלת בלעדיות. לא נחה דעתי, לכל הפחות בשלב הצו הזמני כי יש היגיון בהענקת זכות בלעדיות לעסק ששטחו 37 מ"ר, ללא תשלום מיוחד לצורך כך. המבקשות לא הניחו כל תשתית לשיטת הענקת בלעדיות במתחם לעסקים אחרים, למעט עסק של לוטו וטוטו, כלומר על פניו אין מדובר במתחם בו יש בלעדיות לעסקים כאלו או אחרים, דבר המחזק את ההיגיון המשתמע והלכאורי ולפיו אין טעם כלכלי אמיתי כי פרויקט מסחר שלם, יכפיף עצמו לתקופה ארוכה להגבלה בשל חנות בהיקף 37 מ"ר, אשר לא הוכח כי שילמה תמורה מיוחדת בשל טענת בלעדיות זו. 11. סיכומם של דברים, ישנו ספק בטענת הזכות הלכאורית של המבקשות וספק בעמידתן בקריטריון של הוכחת ראיות מהימנות לכאורה להצלחת עילת התביעה. מאזן הנוחות 12. במהלך הדיון טענו המבקשות רבות לנזקים העלולים להיגרם להן אם בית המשפט לא ייעתר לבקשה. נטען כי משהר יכולה להשכיר את שטח המסחר לגורם שאינו מסעדה ולאנדורה יכולה לשכור שטח במתחם אחר. המבקשות חזרו והשיבו כי יגרם לעסקם נזק בלתי הפיך ושמדובר בהפרה יסודית של ההסכם עימן, שכן הם גורם חלש לעומת העוצמה הכלכלית של המשיבות. טענות המבקשות לנזקים נטענו בעלמא. לא הובאה כל אסמכתא לנזק הכלכלי שיגרם בפועל. כפי שפורט, מדובר בעסקים לכאורה בעלי אופי שונה, ובין היתר בשל כך שלמבקשות נתח הכנסה לא מבוטל ממשלוחים ושעות הפעילות הינן שונות, וישנם פרמטרים שונים נוספים. גם אם מוכחת ירידה צפויה בהכנסות ופגיעה בשווי העסק כחי ושווי המוניטין, לא הוכח כי לא ניתן יהיה לפצות את המבקשות בפיצוי כספי בעתיד. כפי שהעידו עדי המבקשות, לא היה ספק ביכולת הכלכלית של המשיבות ובפרט משהר. מנגד, לא הוכחה כל איתנות כלכלית למבקשות, ובין היתר העיד מנהל המבקשת 2 מר לוינשטיין אודות שבירת חסכונות והלוואות שלקח לפתיחת העסק, כלומר ככול שינתן הצו, תוך הפנייה לחוות הדעת של רואי החשבון מטעם המשיבות, ספק אם ניתן יהיה למבקשות לפצות את המשיבות בנזקיהן וזאת גם אם לא אקבל את חוות הדעת שהוגשו כלשונן וגם אם אקבע כי סביר להניח שהמשיבות תצמצמנה את נזקיהן. 13. לפיכך, כאשר שוקלים את מאזן הנוחות, הנזק שיגרם למבקשות, ככול שלא יינתן הצו לעומת הנזק שייגרם למשיבות אם יינתן הצו ושאלת האפשרות לפיצוי כספי, עולה באופן מובהק כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבות. שיהוי 14. טענו המבקשות בסע' 14 לבקשתן כי המידע אודות האפשרות לפתיחת עסק מתחרה, בניגוד לתנית הבלעדיות הנטענת, התקבל בפגישה שנערכה ביום 28.12.11. הבקשה לסעד זמני נפתחה בבית המשפט ביום 26.3.12. לא נחה דעתי מתשובת המבקשות להשתהותן, תשובה ולפיה פנו והתכתבו ולקח זמן רב למשהר ליתן תשובה בכתב, והובטחו הבטחות בעל פה. בינתיים, התקשרה משהר עם לאנדורה בהסכם, ובכוונת הצדדים לפתוח את העסק החדש לקראת חופשת הקיץ, תקופה בה יש באופן יחסי הכנסות גדולות. השיהוי מתווסף לקריטריונים האחרים בבחינת מתן הסעד הזמני. סיכום 15. המבקשות הגישו בקשה למתן צו מניעה זמני למניעת פתיחת עסק מתחרה במתחם וואן פלאז'ה בבאר שבע. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, והקריטריונים שנקבעו בהלכה הפסוקה בשלב הצו הזמני, מצאתי ספק בזכות לכאורה, ובראיות המהימנות המקנות עילת תביעה טובה, בהוכחת בלעדיות, בפרט בהליך זה של סעד זמני כאשר הגבלת תחרות יש לפרש בצמצום. לצורך ההכרעה בסעד הזמני, ספק אם מסעדת לאנדורה הינה עסק מתחרה שעיסוקו או עיקר עיסוקו בסושי ונודלס ולאור אופי הפעילות השונה לכאורה של העסקים. שקלתי את מאזן הנוחות ומסקנתי הינה שהוא נוטה באופן ברור לטובת המשיבות וככול שיגרם נזק כספי כזה או אחר, נזק זה יהיה ניתן לפיצוי כספי, תוך שלא הוכח כל קושי כלכלי למי מהמשיבות בפיצוי בפועל. בנוסף, לא קיבלתי הסבר המניח את הדעת לשיהוי בפניית המבקשות לבית המשפט מרגע קבלת המידע על הכוונה להתקשרות בעסקה האמורה. לפיכך, הבקשה לצו מניעה זמני נדחית. המבקשות ישלמו ביחד ולחוד הוצאות המשיבות בסך כולל של 20,000 ₪, באופן שמחצית תשולם למשיבה 1 ומחצית למשיבות 2-3.   ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.   המזכירות תשלח עותק ההחלטה לצדדים. ניתנה היום, י"ז אייר תשע"ב, 9 מאי 2012, בהעדר הצדדים. צו מניעה זמניעסק מתחרהצוויםצו מניעה